אור ברסלב

פני משה על תלמוד ירושלמי סוטה· רבי משה מרגלית

פרק ב · הלכה ה

הלכה ד

מתני' אמן על האלה. שמקבלת עליה ואמן כו' ולכך הוצרכה לכפול:

שלא שטיתי ארוסה ונשואה. ע"י גילגול שבועה הוא שמגלגל עליה זנות של אירוסין ואע"פ שלא היה בו קינוי וסתירה וכדאמר בגמ' דמכאן לגילגול שבועה מן התורה:

שומרת יבם וכנוסה. אם היתה יבמתו וכנסה וקנא לה ונסתר' מגלגל עליה טומאה שנטמאה כשהיא שומרת יבם ובגמ' מפרש לה:

אמן שלא נטמאתי כו'. פירושא קמפרש לה לאמן על האלה אמן על השבועה וה"ק אמן שלא נטמאתי הוא אמן על השבועה שהשביעה הכהן משביע אני עליך שלא נטמאת ואם נטמאתי יבואו בי היינו קבלת האלה שאמר לה הכהן ואם נטמאת יבאו בך כל הקללות הללו:

אמן שלא אטמא. כדמפרש בגמ' שאם תטמא לאחר זמן המים מערערין אותה:

גמ' אמן לקבלה כו'. כלומר באמן יש ג' דברים הללו קבלת דברים ושבועה והאמנת דבר כדיליף לקמיה:

אמן לקבלה. ילפינן מסוטה כדתנן במתני':

לשבועה למען הקים וגו'. ולקמן מקשי עלה:

ויאמר אמן וגו'. והתם ייאמנו הדברים הוא דכן יאמר ה' כתיב:

אין מן הדין אמן שבועה. אם מהמקרא הזה ילפת אמן לשבועה. מלמען הקים:

לית ש"מ כלום. דבשבועה לאבות לא מצינו אמן:

ויידא אמרה. ומאיזה מקרא ילפינן:

דא. זה המקרא דכתיב לעברך וגו' ובאלתו ואין אלה אלא שבועה כמה דתימר כאן והשביע הכהן וגו' וילפינן אלה אלה מסוטה שיש בו שבועה והדר ילפינן אלה מאלות שבהר עיבל דכתיב בהו וענו כל העם ואמרו אמן:

מנין למדו לגילגול שבועה. מן התורה:

מסוטה. דמגלגלין עליה מאיש אחר אע"פ שלא קינא אותה ממנו:

עד כדון. עד כאן לא שמענו מכאן שמגלגלים אלא דברים שהוא ראוי להשביע עליהן בפני עצמו דהרי אם היה מקנא לה מזה האיש אחר הי' ראוי להשביע עליה:

דברים שאינו ראוי להשביע. בפני עצמן כגון עבדים שטרות וקרקעות מנין:

נישמעינה. לזה מן הדא דקתני ארוסה ושומרת יבם ראוי הוא להשביע עליהן בתמיה דהא תנן לקמן פ"ד ארוסה ושומרת יבם לא שותות:

ותימר. ואפילו הכי אמרת דמגלגלין וה"נ למדנו מכאן דמגלגלין אפי' דברים שאינו ראוי להשביע עליהן:

אף כל הנשבעין. צריכין לקבל עליהן אלה עם השבועה:

הוו בעיי מימר. היו בני הישיבה רוצין להקשות ע"ז דבשלמא למ"ד אף כל הנשבעין באלה ניחא דלכולא מילתא ילפינן מסוטה:

מ"ד. אלא למ"ד דאין כל הנשבעין באלה ובשבועה קשיא לגילגול שבועה אתה למד מסוטה ולמה אין אתה למד נמי לאלה בשבועה:

אף כל הנשבעין באמן ואמן. דלא ליהוי אמן כשבועה אא"כ ענה שתי פעמים אמן אמן:

מאן תנא שומרת יבם. במתני' דמתנה עלה:

ר"ע היא. דלטעמיה אזיל דאמר בפ"ק. דיבמות דיש ממזר ביבמה והה"ד דס"ל אם זינתה אסורה ליבמה דחד טעמא להו כדפרישית שם והילכך מתנה בהדה כדתנן לקמן זה הכלל כל שתבעל ולא היתה אסורה לו לא היה מתנה עמה:

מה איכפת לי' ממזר גבי קינוי. דמה שייך ממזר להכא ואפילו לרבנן דאמרי אין ממזר ביבמה גבי קינוי מודו דמתנה עלה דהתירה אמרה וקנא את אשתו ואפילו מקצת אשתו דזקוקה לו כאשתו ומאת אשתו קדריש וכלומר דמרבינן לשומרת יבם דמתנה עמה ע"י גילגול דלקנא לה בעוד שהיא שומרת יבם אי אפשר דקדמה שכיבת הבועל היא:

א"ר שמי כו'. כלו' דמתמה על דמקשי ליה מה איכפת כו' דאפילו רבנן מודו בהא והא אשכחן דלא מדייק ר' ינאי כן כדלקמן:

נמנו שלשים כו'. כמפורש ביבמות שם:

ולא מתניתא היא. ומאי קאמר נמנו דמשמע שהן דרשו מהמקרא זה:

לאחר שיחלוץ לך יבמיך אינה מקודשת. דכיון דהשתא לא תפסי בה קידושין לקמיה נמי לא תפסי בה:

בתר כלי כו'. לאחר כל השבח הזה אומר אני דלא מוכחא מידי מהאי מתני' דיכולני לפרש המתני' כר"ע דאמר יש ממזר ביבמה ואין קידושין תופסין בח"ל:

ויתביניה. השתא מסיק לקושיא דלדידך מ"ט לא הקשה ג"כ ר' ינאי לר"ל דמה איכפת ממזר גבי קידושין דהרי אפי' לרבנן דאמרי אין ממזר מח"ל קאמרת דמודו ביבמ' דאין קידושין תופסין ביבמה דהויא כערוה והילכך נאסרה עליו אם זינתה אלא ודאי דלא אתיא אלא כר"ע:

התורה אמרה כו'. ל"ג הכא ואגב שיטפא דלעיל היא:

שומרת יבם כו' מותרת לביתה. ליבמה דסבר אין זיקה למיהוי כארוסתו שזינתה:

רבנין אמרין. האי קושיא בשם ר' מנא דלא כן אמר ר' יעקב בשם ר' לעזר בריש פ"ב דיבמות שומרת יבם שמתה מותר באמה דלא אלימא זיקתה למיהוי כארוסה ותהא אמה אסורה משום חמותו וכדמפ' התם טעמא זיקה היתה לו בה כיון שמתה בטלה זיקתה דאין זיקה לאחר מיתה דעלמא הא מחיים יש זיקה והכא אמר רבי לעזר מותרת לביתה דאין זיקה אפי' מחיים:

בגין דתנינן כו'. ע"כ לאו לתירוצא מיתפרשא אלא קושי' אחריתא היא שהקשו על ר' לעזר דקס"ד דמותרת לביתה לכ"ע קאמר ואפילו אליבא דר"ע א"כ קשה מאן תני הדא מתני'. לא רבנן ולא. ר"ע שהרי שנינו בזה הכלל דאם לא היתה אסורה לא היה מתנה עמה וברישא קתני נמי שומרת יבם דמתנה בהדה:

אלא כיני כו'. ע"כ כן אנו מפרשים לפלוגתייהו דר' לעזר וריב"ל דרבי לעזר דקאמר מותרת לביתה אליבא דרבנן קאמר דסברי דאפי' מחיים לא אלימא זיקה למיהוי כארוסה שזינתה וריב"ל כר"ע ולכ"ע מתני' כר"ע אתייא ולא כרבנן כדמוקמינן לעיל:

ותני כן. תניא כוותיה דדרשינן מקרא ונעלם וגו' ולא מעיני יבמה דאלמא לא מקנא לה משום דלא נאסרה עליו:

וכהנת היתה. זקוקה ליבם כהן ורבותא אשמעינן דאע"פ כן התירוה לביאה:

אף לא מכות. שומרת יבם שזינתה אפי' מלקות אין בה דלא תהיה אשת המת וגו' מוקמינן אהווי' שלא תינשא לאיש זר אבל לא בזנות:

לא שהיה ר"מ כו'. אמתני' קאי דקאמר ר"מ אמן שלא אטמא וה"ג לא שהיה ר"מ אומר המים בודקין אותה מעכשיו אלא המים פקודין בה כשתטמא בודקין אותה למפרע וכן הוא בתוס' שם ד"ה אמן שלא:

תורת הקנאות תורת העולמים זו. כלומר דנוהגת לדורות קאמר ולא דדרשינן ריבויא לתורת הרבה לומר שהאשה שותה ושונה וכדדריש בבבלי דף י"ח לת"ק דברייתא אלא דס"ל אין האשה כו'. א"נ זאת גרסינן דזאת מיעוטא הוא לו' דאין האשה שותה ושונה:

את ר"ע. לפני ר"ע:

משני אנשים. אם מת בעלה זה שהשקה ונישאת לאחר וקינא לה ונסתרה דלא דרשינן מיעוטא אלא על איש אחד:

כורכמית תוכיח. שפחה משוחררת היתה כדאמרינן בעדיות שם מעשה בכרכמית שפחה משוחררת שהית' בירושלים והשקוה שמעיה ואבטליון ובבבלי גריס איפכא לרבנן בתראי:

תמן תנינן. בעדיות עקביא בן מהללאל העיד ארבעה דברים כו' הוא הי' אומר אין משקין לא את הגיורת ולא את שפחה משוחררת וחכמים כו':

מה אנן קיימין. טעמייהו דחכמים דאמרי משקין ובמאי עסקינן. וה"ג אם בגר שנשא בת ישראל כבר כתיב בני ישראל לא גרים אם בישראל שנשא גיורת כבר כתיב והביא וגו' וכן היא גירסת הראב"ד ז"ל שם. וה"פ אם הוא גר שנשא ישראלית וקרי לה גיורת שהיא אשת הגר אמאי משקין הא כתיב בני ישראל וגו' איש כי תשטה אשתו דמשמע דדוקא אם הוא ישראל:

ואם בישראל שנשא גיורת. אפ"ה אין משקין דכבר כתיב והביא האיש את אשתו דמשמע שיהיו שניהם שווין:

אלא כן אנן קיימין בגר שנשא גיורת. דמרבינן לקמיה מואמרת אליהם דאע"פ שהוא גר והיא גיורת עדיפא לן לרבות מאליהם הואיל ושניהן שוין וגר שנשא בת ישראל ממעטינן ליה מבני ישראל כן פי' שם הראב"ד ז"ל:

ימה טעמא דעקביא גרסי':

לרבות כו'. כדמסיק ומה כתוב בפרשה ושכב וגו' דשכיבתה אוסרתה ובעלה מקנא לה ומשקה:

הוא סומא. אין לי למעט מהמקרא אלא הוא סומא:

היא סומא. מנין:

וקאמר ממתני'. מברייתא דאשכחן ר' יודא פוטרו לסומא מכל מצות האמורות בתורה:

תוכן העניינים

פני משה על תלמוד ירושלמי סוטה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה