פני משה על תלמוד ירושלמי גיטין· רבי משה מרגלית
פרק ד · הלכה ה
מתני' מי שחציו עבד וחציו בן חורין. כגון עבד של שני שותפין ושחררו אחד מהן א"נ שקבל רבו ממני חצי דמיו ושחרר חציו באותן הדמים:
תקנתם את רבו. שאינו חסר כלום:
שפחה אינו יכול. מפני צד חירות שבו:
בת חורין אינו יכול. מפני צד עבדות שבו:
לא תוהו בראה. יוצר הארץ לא על תהו להיות ריקנין ברא אותם כי אם לשבת להיות בה ישוב יצרה:
כופין את רבו ועושהו בן חורין. וה"ה אם היה עבד של ק' שותפין ואחד מהן שחררו כופין את כלם לשחררו:
גמ' תיפתר או כרבי דפליגי בברייתא המשחרר חצי עבדו רבי אומר קנה וחכמים אומרים לא קנה או כד"ה בעבד של ב' שותפין:
מצא מציאה. זה שחציו עבד וחציו ב"ח לדברי ב"ה במשנה ראשונה:
ולית מחר בעי יעבדי' ליה למריה. כלומר טעמא מפר' מפני מה ביום של עצמו כולו לעצמו שהרי למחר בעי ליה לעבוד למריה ואין לו כלום הילכך ביום של עצמו כולו לעצמו:
ביום של עצמו חוששין לקידושיו. דכבן חורין הוא:
ולא כן כו'. כלומר דמייתי ראי' מהא דאמר ר' יוחנן בקידושין אם קידש אשה אין חוששין לקידושיו וקאמר התם דכוותה אם גירש אין חוששין לגירושין והיכי משכחת לה גירש הא אין לו קידושין אלא על כרחך דביום של עצמו חוששין לקידושיו ואם גירש למחר ביום של רבו אין חוששין לגירושיו:
תמן תנינן. במועד קטן:
משום ביטול פריה ורביה. שהכל ימתינו ויצפו לישא במועד שיהיו עושין סעודה אחת למועד ולנשואין ואין אדם נושא אשה כל השנה כולה:
עבד מהו שישא אשה במועד. אם מצווה הוא על פריה ורביה או לא ופשיט לה ממתניתין שהוא מצווה על פריה ורביה ואסור לישא במועד: