פני יצחק חלק ו· רבי יצחק אבולעפיה
שו"ת פני יצחק ח"ו חו"מ · סימן ד
שאלה ראובן הסוחר מכר סחורה בהקפה לזמן מה וכתב עליו שטר קמבייאליה לאותו זמן לאורדין ראובן כנהוג וראובן הנז' מכר הקמבייאליה הנז' בפחות לגוי אחד וכתב לו גירו באחריות עליו כמנהג שאין קונים הקמבייאליה ממנו עד שיכתוב לו המוכר גירו באחריות עליו ובהגיע הזמן של הפרעון ותבע הגוי לשמעון הלוה הראשין הנז' ושמעון פושט לו את הרגל ולא רצה לפרוע לגוי הקמבייאל' הנז' כלל והגוי חזר על ראובן שעשה לו הג'ירו באח' והידיעו שלא רצה שמעון לפרוע לו ולא לכתוב שמו בקמבייאליה שקבל עליו אחריות הקרן והרבית שמכאן ואילך והוא רוצה לעשות פורטיסטו על שניהם וראובן הנז' חשש על עצמו שלא ירד מכבודו בעשיית הפורטיסטו וכתב להגוי תוך הקמבייאל' שהוא מקבל עליו עוד אח' הקרן והרבית עד שיפרע לו שמעון החוב הנז' ושוב תפס ראובן מנכסי שמעון דבר מה ואמר לשמעון שלא יחזיר לו מה שתפס עד שיביא לו מהגוי הנז' הקמבייאל' הנז' כיון שנתחייב לו בה גם על הרבית וטען שמעון דאינו חייב לפרוע הרבית דהרי זה כמי שלוה והלוה לישראל ברבית וגם בדיניהם אם לא כתב שמו בהגעת הזמן תוך הקמ' או שלא עשה עליו הגוי פורטיסטו אינו חייב לפרוע הרבית ומהי"ת שיפרע הרבית לגוי בחיוב ראובן שחייב את עצמו לגוי וכתב שמו בפ' ואיהו דאפסיד אנפשיה דמי הכניסו בערבות זו כיון שלא הרשהו להיות ערב בעדו אחר הגעת זמן הפרעון וראובן טוען עליו דכיון דנתפשט המנהג בין הסוחרים למכור הקמ' לגויים והנה היא כתובה למאמרו של ראובן ויודעים הקונים שהמוכר כותב שמו על הקמ' בפ' כדי שיקנו השט"ח מהם הו"ל בעת שלוה על תנאי כך שיהיה ערב בעדו על הקרן והרבית ומה שטען ש' כיון שלא חתם שמו כנהוג א"כ אינו חייב בדיניהם אין בדבריו ממש, כי אינו בדין שיתעסק בממון ולא יפרע הרבית דמה לי אם מסרב לפרוע הרבי' או אם מסרב לפרוע הקרן ג"כ ועיקר כוונתו כדי לחזור הגוי על הערב ראובן וכיון שראובן ערב בהיתר אפילו כבר פרע ראובן הרבית לגוי חייב ש' לפרוע לראובן מה שפרע בעדו ע"כ באו טענותיהם מצד אל צד יורנו מ"ץ הדין עם מי ושכמ"ה: תשובה הנה אמת דלכאורה נראה דהדין עם שמעון בטענותיו דכיון דבדיניהם לא מיחייב לשלם הרבית לגוי כיון שלא עשה עליו פורטיסטו לחייבו ברבית דמשם ואילך א"כ מנהג הסוחרים הוא העיקר אצלנו לדון אותם כמנהג הסוחרים דוקא כידוע וראובן שחייב עצמו ברבית ג"כ איהו דאפסיד אנפשיה ולכבוד עצמו הוא חושש שלא יכתוב עליו פור':
אמנם אנכי הרואה דמתרי טעמי יש מקום לחייב לשמעון ברבית עפ"י דיננו והוא חדא עפ"י מ"ש מהרשד"ם ז"ל בח"מ סי' קע"ט וקפ"ג דשותף המעכב ממון השות' חייב לשלם הרבית שפורע שותפו בשביל אותו ממון מדינא דגרמי יעש"ב וכתב מרן החבי"ב ז"ל בתשו' בע"ח יו"ד סי' קפ"ב ובבע"ח ח"מ ח"ב סי' כ"ח והובאה תשובתו עוד בתחילת שכנה"ג ליו"ד ירמזה ג"כ בכנה"ג סי' קס"ט בהגב"י אות כ"ט דאין סברא לחלק בין שותף לאחר כיעו"ש ואוקי לדינא דמהרשד"ם המחייב מדד"ג דה"ט משום דהלוה דהישראל לא ירד עם הישראל לפרוע הרבית משו"ה מחייבינן ליה לפרוע הרבית שפרע חבירו מדד"ג כיון דאינו משלם מט' חיוב רבית אלא מפני שבא לחבירו היזק על ידו משו"ה מחייבינן ליה לפרוע ההיזק מדד"ג ובהכי תריץ ייטיב מאי דק"ל למר מדין ישראל האומר לחבירו לוה לי מעות מן גוי וכו' וגם בהכי אוקים דברי המ"ך שהביא מרן ב"י ביו"ד סי' קס"ט וסיים עלה מרן החבי"ב שם וז"ל נמצ"ל שתשו' מהרשד"ם והמ"ך דכל שלא ירד הלוה אדעתא דרבית ועיכב הנכסים בידו דחייב לשלם כל פסידא דמטי למלוה ע"י השיהוי אפילו רבית ממש דרך הלוואה וכו' ושו"ר להרדב"ז בח"א סי' קע"ח שכתב דאם יש עדים שראובן תבע את ש' שעיכב את, הסחורה בז' היוקר וכו' חייב מדד"ג ומדין מזיק יע"ש וכן הסכים ע"ז מהרש"א ז"ל שם סי' קפ"ד יע"ש ועל תשו' הרדב"ז הנז' הסכימו עליה ב' גדולי הדור הרב ב"ד ז"ל בח"מ סי' כ"א והדב"מ ח"ג סי' ד' יע"ש וכ"כ הרב"ד ז"ל ביו"ד סי' פ"ו יע"ש וכיון דכל הני רבוותא ס"ל הכי להל' ולמעשה לאפוקי ממונא דחייב לשלם מדד"ג ומדין מזיק גמור ע"י עיכוב נכסים שעשה ומתחייב בכל פסידא דמטי למלוה ע"י השיהוי אפי' רבית ממש דרך הלוואה ובכה"ג איכא לפרושי דין המ"כ ככל הנז"ל א"כ תורה יוצאת לנ"ד נמי ששמעון חייב בדין לשלם לראובן כל פסידא דידיה שגרם לו ש' בעיכובו מלפרוע לגוי אפי' שהוא רבית ממש דרך הלוואה וכהסכמת גדולי הפוס' ז"ל הנז"ל כיון שלא ירד שמעון עם ראובן בשעת ההלוואה לפרוע רבית שאחר זמן פרעון הקמ' אמטו"ל מחייבינן ליה לפרוע הרבית שפרע חבירו בעדו מדד"ג ולא מיחזי כרבית אלא מפני שבא לחבירו היזק בסיבתו הוא דמיחייב לפרוע ההיזק וכדברי מרן החבי"ב ז"ל והרב"ד וככל הנז"ל ולזה הסכים הרב באר המים ז"ל ביו"ד סי' ל"ח דכ"ב ע"א וע"ב ואייתי בידיה להקת הפוס' ז"ל הנז"ל והגם שהביא ג"כ סברת הרב מהר"ם ד"ב ז"ל דס"ל בפשוט דעיכוב הנכסים לא הוי רק גרמא בעלמא ולא דינא דגרמי יע"ש הנה מלבד שכבר השיגו הרב באה"מ ז"ל דאשתמיט מניה תשו' הרדב"ז ומהרשד"ם ז"ל וסיים עלה דאנן בדידן כוותייהו דרבנן קמאי אזלינן וכ"ש דרבנן בתראי הסכימו כן להל' ולמעשה יע"ש עוד זאת דאפי' יהיה הלוה מוחזק לא מצ"ל קי"ל כמהרמד"ב ז"ל כיון דסברתיה יחידאה היא נגד כל הפוס' ז"ל ול"א קי"ל כיחידאה כידוע ותו דאנן בדידן גרירי בתר מרן ז"ל וכבר כתב הסמ"ע ז"ל בריש סי' שפ"ז דהרמב"ם ומרן ז"ל לא מחלקי בין גרמי לגרמא ובכולהו מחייבי לגורם כיון דקי"ל כר"מ דדאין דד"ג יע"ש ואחריו נמשכו כמה מרבני האח' ז"ל ככתוב אצלי במ"א בארוכה ושם הבאתי בעניותי דהרש"ך ז"ל שם סק"ד מודה להסמ"ע בדעת הרמב"ם ופליג עליה בד' מרן ז"ל ושמשני תשו' מרן ז"ל באבק"ר מסייעי ליה להרש"ך ז"ל דלא ס"ל להמרן כהרמב"ם בהאי דינא אלא ס"ל למר כד' הראשונים דמפלגי בינייהו דמחייבי בגרמי ופטרי בגרמא ושם הקשיתי בעניותי דא"כ איך פסק מרן בש"ע כהרמב"ם בכמה דינים שאינם אלא גרמא והארכתי בזה יעש"ב ואכמ"ל דכיון דראובן הוא תפוס ומוחזק מנכסי שמעון כנז' בשאלה עליו להרים דגל הקי"ל כמ"ד דחייב מדד"ג ודלא כמהרמד"בז"ל וקי"ל כהסמ"ע ודעימיה דהגם מרן כשיטת הרמב"ם קאי דגם בגרמא חייב הגורם וגם לשיטת מהרמד"ב חייב הגורם אפי' נימא דאינו אלא גרמא וכמובן והא ודאי דאין סברא לחלק בין עיכוב נכסים לעיכוב פרעון ההלוואה דהא ודאי תורה אחת להם וכמובן:
הטעם האחר שיש מקום לחייב שמעון ברבית שפורע ראובן לגוי הוא מעיקר ההוא דינא דאייתי לן מרן ז"ל בב"י משם מ"ך וז"ל ישראל שלוה מגוי לצורך ישראל חבירו מותר לאותו ישראל שהוא שליח לקבל הרבית מיד ישראל חבירו וליתנו לנכרי דאע"ג דאין שליחות לנכרי לישראל יש שליחות ואותו שקיבל המעות מיד הנכרי לצורך חבירו וישראל המשלח הוא הלוה ולא השליח עכ"ל וכתב הרב מהר"א ששון ז"ל בסי' קע"ז דלדעת המ"כ דאף בלא הזכרת השם של המשלח וקביל עליה השליח אח' כתבו גדולי הדור שבזמנו דל"ד המ"כ מותר מן הדין דהרי השליח לוה מהגוי בשליחות הישראל ואף שלא פי' שמו והרבית נפרע ע"י מ"מ כל שלא לוה לצורך עצמו לאו לוה מיקרי ולד' הרא"ש והטור הו"ל אב"ר וכו' יע"ש והכי מפ' לה הרב פ"מ בח"ב סי' כ"ב וכתב שם שכן דעת מרן ז"ל יעש"ב והכי ס"ל להגאון מהר"מ מנרבונא ז"ל כמ"ש בשמו הרשב"א ז"ל בתשו' הביאה מרן ב"י סי' קס"ט בדין נאמני הקהל ששמע משמו של הרמב"ן ששמע משם אחד מחכמי נרבונא שהנאמנים הם באפיט' של הקהל ולווין ופורעים בשבילם וכו' יע"ש וכ"כ הרב ז"ל בש"מ בפ' אזן עלה דהניחם עג"ק והפטר וכו' בשם הרמב"ן וז"ל בתשו' לרבנא משה וכו' הורה דמותר לישר' לומר לישר' חבירו לוה לי מעות מן הגוי ברבית דכיון דישראל עושה שליח ידו של זה הנוטל מן הגוי כיד שולחו שהוא ישראל ב' וכאילו הוא עצמו לוה מן הגוי וכו' יע"ש גם הרב בעה"ת ז"ל בשער מ"ו ח"ד העתיק דברי הגאון מהרמ"מ ז"ל הנז' בארוכה וסיים עלה וז"ל וכבר פי' בו רבים ונהגו בו היתר וכל הזקנים והח' שהיו לפנינו וכן בכל סביבותנו וכו' ואפ' שהם מתירים את הדבר משום חיי דברייתא מכמה פנים שהעולם דחוק וחסר וכו' שאין פרוטה מצויה וכו' גם השלטונים כמה פעמים מטילים מס על הקהל נחוץ וא"א להשהות פעמים ויעמדו ב' או ג' מן הטובים ולווים בשליחות הנשארים וכו' ולא היה שום אדם חולק ומערער בדבר וכו' עכ"ל יעש"ב וכ"כ הרב מהר"מ ב"ב ז"ל בתשו' הארוכו' סי' שצ"א כדעת מהרמ"מ ודעי' וכן דעת הרב העיטור ז"ל כמ"ש הרב מהר"ש חסון ז"ל בס' מש"י סי' כ"ח יע"ש וגם סברת המ"כ שהביא מרן ב"י פשטה אזלא כוותייהו דרבנן קמאי דמותר מן הדין לפרוע השליח הרבית דכל שלא ליווה לצורך עצמו לאו לוה מיקרי יע"ש והכי ס"ל למר הרב מחנ"א בהל' שלוחין סי' י"ב יע"ש כמ"ש כ"ז הרב באה"מ ז"ל שם דכ"ב ע"ג וע"ד יעש"ב ושם אסף איש טהור סברת החולקים ע"ז ה"ה הרמב"ן והרשב"א והיש מחמירים שהביא בעה"ת שם והמבי"ט ח"ג סי' ע"ב ומהראד"ב סי' ז' והפרמ"א ח"א סי' א"ך יעש"ב וכיון שדין זה במח' שנוי כנז' הו"ל ס' בפלו' דרבוותא באיסור דרבנן דכבר הרב באה"מ ז"ל שם דכ"ב ע"ד הוכיח במישור מדקדוק דברי הרמב"ן דגם לדידיה דאוסר אינו אלא לכתחי' משום דמיחזי כרבית ואב"ר הוא ושכ"כ הרב מהרש"ח שם לד' הרמב"ן שכ"כ בחי' יע"ש והכי דייק נמי בד' הרשב"א ובל' בעה"ת ובל' הרמב"ן שם ושכן יש לכוין דברי הנ"י והרא"ש והטור ז"ל בדין זה וזהו ממש דעת גדולי הדור שבו' מהרא"ש דס"ל הכי מטעם שלא תהיה מ"ח מן הק' אה"ק דלמר מותר גמור ולמר אסור מהתו' דהוי ר"ק ושנראין דבריהם בטוט"ו משום דאפושי פלו' ל"מ וא"נ דהוי מילתא דתמיהא וכו' וכן מצא להרב כנה"ג שם סי' קס"ט בהגהט"ז אות כ"ז שכ' בשם מהרמ"י והרמ"ה דאיסור השליח הוא מדבריהם ושכן דעת הב"ח ומהרשד"ם והפ"מ בח"א סי' נ"א ובח"ב סי' כ"ב ובח"ג סי' ס"א תשו' מהר"י ושם סי' ל"ב וכן דעת הש"ך יו"ד סי' קס"ט סקג"ן יע"ש והכי מוכח מהת"כ דדריש קרא דאת כספך ולא כסף אחרים דאפי' קביל עליה אח' מותר מהתו' ושכ"כ הרב זרע אברהם יו"ד סי' ב' דגם הראשו' ס"ל דרבית ע"י שליח מדרבנן הוא דאסור והו"ל אב"ר וסיים עלה הבאה"מ ז"ל שם דכ"ג ע"ב וז"ל והשתא דאתינן להכי דזכי לן רחמנא להך דרשא דת"כ דלא חשיב מלוה ברבית אלא כשמלוה מנכסי עצמו ודכוותה נמי לא חשיב לוה אלא כשלוה לצורך עצמו ואשכחן נמי לרבוותא בתראי בפי' אתמר מס' דנפשייהו דס"ל הכי דבהני תרי גווני מדאוריי' משרא שרי ולא אסיר אלא מדרבנן משום דמיחזי כרבית והו"ל אב"ר ולעומת זה אית קמן דעת מהר"מ מנרבונא וסיי' אמבוהא דר"ק ותקיפי כמ"ש שכן פי' בו רבים ונהגו בו היתר וכל הח' והזק' שהיו לפננו וכן בכל סבי' וכן דעת מהרמב"ב בארוכות סי' שצ"א דכל שאינו לוה לצורך עצמו אלא לצורך המשלח אלא שהשליח ק"ע א"ח לאו לוה מיקרי ומותר אפי' מדרבנן ולצד זה הוא דעת המ"כ א"כ איפא עכ"ל דהך דרשא דת"כ צ"ל דע"כ לא פליגי רבוותא בהך דינא אלא אי אסיר מדרבנן או"ל ברם מדאו' משרא שרי לכ"ע עכ"ל הצל"ע ובכן כיון דהאיסור הוא מדרבנן למ"ד ואיכא רובא קמן דס"ל דשרי לגמרי גם מדרבנן הו"ל ס' איסור דרבנן ואזלינן בספקו להקל ככל ס' איסור דרבנן דבעלמא ובפרט היכא דהשליח הוא מוחזק דמצ"ל קי"ל כהמתירים גם מדרבנן והגם דמרן ז"ל בשה"ט יו"ד סי' קס"ט פסק לאסור כהרא"ש והטור ז"ל היכא דליכא משכון והיכא דהגוי סומך על השליח ומקבל עליו השליח אחריות לגוי ואנן בתריה דמרן גרירי מ"מ כיון דגם מרן ז"ל ס"ל דאיסור השליח והערב אינם אלא מדרבנן כמ"ש הרב פרמ"א ז"ל שם בדין הערב והרב באה"מ ז"ל שם דכ"ג ע"ג בדין רבית ע"י שליח ומנהג קדום ממרן ז"ל דנהגו היתר רבים וזקנים וחכמים רבית ע"י שליח כמ"ש מהר"מ מנרבונא וסיי' ז"ל א"כ כיון דקודם מרן נהגו בו היתר כבר גילה דעתו מרן ז"ל בהקדמתו דהיכא דנהוג נהוג ואינו חולק על המנהג הגם דמדינא אסיר מדרבנן לדידיה נמי וכמו שכתבתי בעניותי במ"א בפרט זה ואכמ"ל בזה כעת:
והנה נ"ד אינו המלוה הא' שהוא הסוחר אלא שליח או ערב ומה שטען שמעון שלא הרשהו להיות ערב אין בטענתו ממש כלל כיון דכתב לו בקמבייאליה שלוה למאמרו סך כו"ך א"כ בדיבור זה שכתב למאמר פ' הורה בעצמו שזה הסוחר רוצה למוכרה לזולת בפחות כדי לגבות מעותיו ומוכרח הסוחר הזה לכתוב תוך הכ"מ ג'ירו באחריותו שאם לא יפרעם שמעון בזמנו מוכרח הגוי לחזור על ראובן בכח הג'ירו שכתב לו תוך הקמבייאליה וכדי שלא ירד כבודו בעשיית הפורטיסטו עליו הוכרח ג"כ לחייב עצמו בחתי' שהוא חייב לפרוע הרבית ג"כ דמשם ואילך והו"ל ראובן הסוחר אינו אלא או שליח או ערב דאלת"ה למה לו לשמעון לכתוב תוך הקמ' שהיא למאמר פ' הי"ל לכותבה לשם ראובן הסוחר דוקא ולא למאמרו דבהכי הו"ל לוה ממנו לבדו ולא היה יכול ראובן למוכרה לאחרים כלל אל"ו משום דידע שמעון שראובן מוכרח למוכרה משו"ה כתב למאמרו ובלתי ג"ירו באח' לא יקנו ממנו כלל וא"כ פשוט מאד דשמעון עשאו לראובן שליח ללוות בעדו ג"כ מהזולת באח' על השליח וכפי האמור לדעת המ"כ והראשונים הנז' מותר לגמרי לקבל ראובן הרבית משמעון וליתנם לגוי דלא חשיב ראובן מלוה ללוה כיון שלא לוה מגוי לצורך עצמו ומנכסי עצמו כלל אלא לצורך שמעון הלוה הא' וגם הגוי עצמו יודע ומכיר ללוה הא' כיון שכתוב הקמ' שבידו עליו וככל מה שהעלה הרב באה"מ ז"ל שם ישכן הוא דעת מרן כמ"ש הרפ"מ בח"ב סי' כ"ב כנז"ל א"כ תורה יוצאה בהינומא דחייב בדין שמעון לפרוע הרבית לגוי אפי' ע"י ראובן הסוחר ואין כאן איסור לתא דרבית כלל וככל האמור ומדובר: וגם אם נדון לראובן דנ"ד דלא גרע מערב דעלמא כיון ששמעון הקונה הרשהו להיות ערב בעדו כמ"ש הקמ' לאורדין של ראובן זה מורה שכתב לו כן אדעתא למכור הכמ' בפחות ולא יוכל למוכרה ראובן כי אם ע"י שיכתוב ויחתום בגירו לקונה אותה באח' כל הקמ' עליו אם לא יפרענה הראשון שהוא שמעון מוכר ראובן לכתוב על עצמו אח' הקרן והרבית כדי שלא יתבזה בעשיית פורטיסטו עליו א"כ הי"ל בכל ערב בעד חבירו לגוי ואתאן לפלו' דמהרי"ק עם הטור ז"ל ביו"ד רס"י ק"ע בהיכא דלא קביל עליה הגוי שלא יתבע הערב בתחי' ועבר ונעשה הישראל ערב ופרע לגוי בשבילו צריך הלוה שישלם לו כל ההפסד שהפסיד מחמתו דדוקא לכתחי' הוא דאסור אבל בדיעבד ישלם לו כל ההפסד זוהי סברת מהרי"ק ז"ל ורבינו הטור ז"ל פליג עליה שם וכתב ע"ז דאינו נראה דכיון שיש בו צד איסור למה נחייבנו לפרוע באיסור לומר לו תן רבית עכ"ל ומרן ז"ל בשה"ט השמיט האי פלו"ד הלזו אך מיר"ם ז"ל בד"מ ובהגהה שם פסק כהטור ז"ל והרב"ח ז"ל שם פסק כמהרי"ק והרב באה"מ שם דכ"ג ע"ג הסכים עם הרב"ח ז"ל דלא כהרפ"מ ז"ל משום דהן בדין ערב דאין איסורו אלא מדרבנן וכ"ן דעת מרן בסי' ק"ע כמ"ש הרב פרמ"א בסי' כ"א והן בדין דהא ג"כ מדרבנן ושכ"כ הנ"י דדין השליח אנו למדים מדין ערב וערב גופיה הוא מדרבנן ודיו לבא מן הדין וכו' יעש"ב וכיון דהו"ל כאיסור דרבנן וראובן דנ"ד הוא המוחזק ומצ"ל קי"ל כמהרי"ק ודעי' כמ"ש הכנה"ג שם ולכ"ע לא מפקינן מניה דלא גרע מאב"ר הגם דמור"ם פ' כהטור ז"ל כ"ש לד' מהרי"ק ז"ל וכמובן וגם מטעם שכתב עוד הרב באה"מ ז"ל שם בתר הכי דמדקדוק דברי הטור משמע דס"ל דמדינא חייב לשלם גם הרבית דהו"ל פסידא דאתי מחמתיה כדס"ל למהרי"ק אלא דאין הדיין יכול לחייבו בדין לפרוע באיסור רבית מטעם שאינו יכול הדיין לומר לו תן רבית משום דאתו לזלזולי באיסור רבית ע"י הוראת הדיין דלא מש"ל לאינשי דמשום פסידא הוא דאתו לחיוביה דלאו כ"ע דינא גמירי ומכח זה זיכה הרב הנז' ז"ל בנ"ד להפ"אטור אפי' לאפוקי ממונא מהסוחרים שהם חייבים מצד עצמן לשלם לו כל סכום הרבית אשר פרע שכן שוה"ד מחייבת אפי' לד' רבינו הטור ז"ל אתד"ק עש"ב ולפי"ז כ"ש בנ"ד דראובן הוא מוחזק ויכו"ל הדיין לעמוד בתפיסתו שתפס משמעון ואין צורך לדיין לומר לשמעון הלוה תן רבית כיון דכבר שכנגדו הוא תפוס ועומד ובכה"ג ודאי דשרי גם להטור ז"ל דהרי בנדון הרב הנז' פסק וחייב ואמר להסוחרים שיפרעו הרבית להפ'אטור, דהוא ממש כאלו אמר להם תנו לו רבית ועכ"ז התיר הרב ז"ל כנז' כ"ש בנ"ד דעדיף טפי כנז"ל:
ואחד חכם רב ומ"ץ גבר בעז יצ"ו הביא ראיה לנ"ד להתיר ללוה לפרוע הרבית לערב שלו ממ"ש הכנה"ג ביו"ד סי' ק"ע הגהט"ו אות ח' וז"ל וה"ה אם לוה לזמן פ' ונתערב לו חבירו ובאותו הזמן לא פרע לו הישראל והוצרך הערב לקצוב זמן אחר בריות שמתירים להיות ערב שישלם הלוה כל מה שקצב עמו לזמן ב' עכ"ל והוא כנ"ד ממש והיא ראיה נכונה לענ"ד לנ"ד ויפה כיון הרב מ"ץ נר"ו הנ"ל אך ק"ל דהא כל שלא קבל עליו הגוי שלא לתבוע לערב תחי' אסור להיות ערב ואי מיירי דעבר והיה ערב הלא אתאן לפלו"ד דמהרי"ק עם הטור ז"ל ואי משום דכבר נתערב פ"א בהיתר שלא היתה ברבית משו"ה היתר לו להיות ערב ברבית פ"ב מנל"ן הא וכעת צ"י לכאורה: אמנם כבר כתבו הרא"ש והטור ז"ל ופסקיה מור"ם ז"ל בהגהה שם דהאידנא שרי להיות ערב לגוי בעד ישראל חבירו אף שלא קבל עליו הגוי שלא לתבוע לערב תחי' דהאידנא אפי' בסתם הו"ל כקביל עליה הגוי הכי דאינהו נמי דייני הכי כדיננו וא"כ ליתא תו שום איסורא מלהיות ערב וכל דליכא שום צד איסור חייב הלוה לפרוע לערב כל הפסדו גם הרבית אפי' לד' הטור ז"ל וכמ"ש הכנה"ג שם בריש אות ח' הנז' ורוח ה' דיבר בו שכ"כ מהר"מ ז"ל בתשו' הביאה המרדכי ז"ל בפ' הגוזל דמחמת שהעמידו אצלו ערב באה לו הצרה הזאת וכו' יע"ש ומינה) יליף המבי"ט ז"ל בח"ג סי' קנ"ו דכל שהגיע נזק לשליח מחמת המשלח הרי המשלח חייב מן הדין לשלם לשליח מי הנזק וההפסד יע"ש ודברי מהר"מ הנז' הם הלכה פסוקה ומוסכמת כמ"ש הרא"ש והטור בח"מ סי' קל"א ס"ז ופסקה מרן שם ואין חולק ע"ז כלל כמ"ש הרב באה" ז"ל שם וכיון דאסיקנא דאין שום צד איסור בנ"ד הא ודאי לכ"ע חייב הלוה לשלם כל הפסד וככל האמור ומדובר:
גם מטעם המנהג הקדמון שנהגו מזמן מהר"ם מנרבינהק ז"ל וכל קדושים עמו כנז"ל להתיר ללוות ברבית מן הגוי ע"י שליח כבר האריך הרחיב בזה הרב באה"מ ז"ל שם סוס"י ל"ח דאישר וקיים המנהג הנז' מחמת התפשטותו כיעו"ש וגם אני עני הארכתי בזה בסה"ק פנ"י ח"א סי' ז' בהיתר הקאמביוס עש"ב ושוב יצא לאור וראיתי ל ז"ל בתשו' יו"ד הלכות רבית סי' ה' שהאריך הרחיב בזה א"כ אין צורך להאריך בזה כעת דמשם באר"ה היתר ברור לנ"ד וחייב ללוה לשלם קרן ורבית ליד הגוי אפי' שיהיה הפרעון ע"י שליח ישראל ואחרי כותבי כ"ז עינע ראו תשובת הרב כפי אהרן ז"ל ח"ב סי' ה' שנשאל בדין שותף שלוה ברבית מגוי ושם בדכ"ח ע"א אייתו לן האי פלו"ד דאיפליגו בדין ישראל שלוה רבית ע"י שליח אי אסור מדאורייתא או אב"ר הוי ומדרבנן ששורש דב"ז נתבאר בד' מהרא"ש סי' קע"ז והוא והטו' ז"ל והנמק"י וכו' ורא' לגדולי הדור שאמרו דאינו אלא אב"ר דרבנן ובדכ"ט ע"א כתב דיש הרבה מן הראשונים חולקים ע"ז ה"ה מהר"מ הנרבונה הוב"ד בבעה"ת שמ"ו ח"ד וכו' ועם שהפרמ"א כתב דסברא יחידאה היא מ"מ הרב"מ דחה דבריו בטו"ט וכ"כ המכת"ל יו"ד סי' י"ו וכו' באופן דחמשה מהראשו' כאן נמצאו מסכימים לד' המ"ך שהביא הב"י וכו' עכתד"ק יעש"ב ולא זכר שר תשובת הרפ"מ ז"ל בח"ב סי' כ"ב שכ' דדעת מרן ז"ל כד' המ"כ דכל שלא לוה לצורך עצמו לאו לוה מיקרי ולד' הרא"ש והטור אב"ר הוי כמ"ש בשמו הרב באה"מ ז"ל דכ"ב ע"ב ואין ס' פ"מ ח"ב מצוי אצלי למען דעת במאי אוקים מ"ש מרן ז"ל סי' קס"ט סי"ז ואפ"ל דהפ"מ ס"ל בדעת מרן לאסור ברם אינו אלא מדרבנן כדס"ל להרא"ש והטור ופליג מרן ע"ד המ"כ ולדידן לא נ"מ מידי הגם דנימא דמרן אוסר מ"מ כבר כתבתי בעניותי לעיל ובסה"ק פנ"י ח"א דל"ב ע"ג דכבר נהגו להתיר רבית ע"י שליח מזמן מהר"מ מנרבונא וכל קדושים עמו וכמ"ש הרב מ"מ יו"ד סי' י"ז דמאותו זמן נהגו בפשוט התר רבית ע"י שליח ישראל מהגוי ונתפשט ההיתר ובקבלת אח' שיקבל עליו השליח הישראל ובלי הזכרת שם הלוה כלל כמ"ש הגאו' הנז' ואין זה מנהג חדש מדלת העם אלא מזמן קדמון קודם מרן בזמן רב וכיון שכן הגם דקבלנו אח"כ דעת מרן ז"ל עכ"ז במקום מנהג קדום לא קבלנו כמ"ש השו"ג ז"ל בא"ח סי' תצ"ה ס"ט ובכלליו למרן סט"ו עש"ב א"כ הגם דמרן ז"ל פסק לאסור כהרא"ש והטור ז"ל לית לן בה כיון דנהגו היתר מקודם קבלתנו דעת מרן ז"ל ותו כיון דגם מרן ס"ל דאיסור זה אינו אלא מדרבנן וכיון דראובן הוא תפוס ומוחזק הא קי"ל דאב"ר אינה יוצאה בדיינים ומדין שליח נלמד לדין ערב דשקולים הם ויבואו ב' כמ"ש בבאה"מ ז"ל וכנז"ל ולהיותי אך עסוק בצורכי ציבור ויחיד לא יכולתי להאריך עוד יותר מזה והנלע"ד כתבתי וצו'י י"מ וימ"ן כיר"א פי המדבר אנא זעירא דמן חברייא:
הצעיר יצחק משה אבואלעפיא ס"ט:
וזאת תשובת הרב המובהק המאיר כברק ראב"ד מקודש בעוב"י צובה יע"א נרו יאיר לע"ל כיר"א. וז"ל הטהור:
ראש הממשלה רבה דעמיה ונהורא שרא עמיה. מה טובו ומה. ראש וקצין דן ידין דינא שלמא. ראש הלבנון לדידיה אזהר רחמנא כמו השחר עלה אור יממא. הרב הגדול פחד יצחק נר"ו ירום ונשא וגבה מאד ותכון מלכותו לעד לעולם ברמ"ה כיר"א:
ראש אמיר אימור דאמרי אנא יהא שלמא רבה וקרוא לפניו אברך ליפוש חיי כולהו שני כשני אליאו חי ומלא ברכת ה' אמור רבנן בטעמא. זאת אומרת מ"ק ואילך זה כתיה"ק הגיעני כפול ב' פס"ד והיו לי למשיב נפש תנתן לי נפשי בשאלתי כי כיוונתי לדעת קדושים לפו"ד בענין פס"ד הרבית איברא מ"ש רו"מ כת"ר בענין המלוה הא' שהוא הסוחר דאינו אלא שליח או ערב וכו' וא"כ פשוט מאד דשמעון עשאו לראובן שליח ללוות בעדו וכו' וכפי האמור לד' המ"ך והראשונים הנז' מותר לגמרי וכו' אמת אגיד דמקוצר דעתי לבי מגמגם בזה דאימת הוי ראובן שליח שמעון ללוות בעדו ונכניס את עצמנו בסלע המ"ח בס' המ"ך שהביא מרן ב"י אשר לכאורה היא הפך פסק מרן בשה"ט סי' קס"ט לאסור איסר בלוה ע"י שליח כיון שמתחילה ראובן מכר סחורתו לשמעון בשטר הקמבייאל ומכר שטרו לגוי מהיכא תיתי דליהוי ראובן שליח שמעון ללוות בעדו ואפי' את"ל למפרע דלא פרע שמעון בזמנו נמצא שהמכר בטל והו"ל ראובן לוה מן הגוי מ"מ לא מיקרי שליח שמעון מאחר שכבר הלוה לו סחורתו והו"ל לוה שלו כיצד חזר להיות ראובן שלוחו ללוות בעדו מן הגוי אלא ודאי נד"ד ראובן הסוחר אינו אלא כדין ערב ממש וכמ"ש רו"מ בסו"ד:
עו"כ מעכ"ת משם אחד חכם שהביא ראיה להתיר בנ"ד ממ"ש מרן החבי"ב בכנה"ג יו"ד סי' קס"ט אות ח' וסיים עלה והיא ראיה נכונה וכו' וקשיתיה למר דברי הכנה"ג דהא כל שלא קבל עליו הגוי וכו' לכ"ע אסור וכו' לענד"ן דלק"מ דכוונתו במ"ש שמתירים להיות ערב היינו בענין שקבל עליו לתבוע הלוה תחילה ולא לערב ושפתיו ברור מללו כנד"ד ממש ותל"מ: עו"כ מעכ"ת בפסקא דדינא וז"ל ותו דכיון דגם מרן בש"ע ס"ל וכו' דאב"ר הוי א"כ כיון דראובן הוא מוחזק ותפוס הא קי"ל דאינה יוצאה בדיינים וכו' לא הבנתי כוונתו דהי"ד כשאכל המלוה מדעת הלוה האב"ר ולא אם תפס ממ"א כמ"ש בש"ע סי' קס"א. אמנם נאמר כיון שהוא ס' פלו"ד המוחזק יכו"ל קי"ל את זה כתבתי בעניותי לפי מיעוט שכלי יראה וירצה לפני מי שגדול גאון עוזינו יאריך ימים ושנות חיים כיר"א גם פס"ד הב' בענין פאה נכרית מאפס הפנאי לא למדתי בו בארוכה כי זכורני כי בימי קדם בימי מהר"א סתיהון ומהר"א שמאע ז"ל המחבר ס' קרבן אשר היינו פלוגתייהו ונהגו להיתרא וכעת הסכימו הב"ד יצ"ו כוותיה דמר יצ"ו כ"ד אנכי איש צעיר זעירא דתלמידייא המצפה לברכתו והוא זעירי:
הצעיר משה ח"ר יצחק הררי ס"ט:
וזאת תשובתי על דברי הר' משה איש האלקי' הנז' יצ"ו לאפס הפנאי אין ארו"ך אליו ולקצר אני צריך הנה מ"ש מר יצ"ו דמהיכא תיתי דליהוי ראובן שליח של שמעון וכו' כבר ביארתי הטעם בפס"ד הנ"ל דכיון דשמעון כתב הקמבייאל למאמרו של ראובן ר"ל לאורדין שלו משם ראיה שעשאו שליח ללוות בעדו ברבית מהגויים דאלת"ה הי"ל לכתוב סתם דלוה מראובן לבדו ולא היל"ל לאורדין שלו וזה פשוט:
ומ"ש ההכנה"ג בסי' ק"ע מיירי בקבל עליו הגוי לתבוע ללוה תחי' נלע"ד שזה דוחק עצום והנלע"ד לומר דט"ס נפל בדברי הכנה"ג ובמקום תיבת שמתירים צ"ל שמותר והיא סברת עצמו ומה שכתבתי אני עליו דמנ"ל הא לק"מ כיון דהוא סברא דיליה ואיהו ידע טפי מינן:
ומ"ש עוד רו"מ דמרן ז"ל בסי' קס"א פסק דלא אמרו אב"ר אינה יוצאה בדיינים אלא דוקא כשאכל המלוה מדעת הלוה וכו' ותריץ יתיב דכיון דהוא ספט"ר המוחזק יכו"ל קי"ל ולא היכא דתפס ממ"א וכו' ע"כ לענד"ן דלא בא מרן למעוטי אלא היכא שקודם שאכל טען עליו שלא יאכל והוא הוציא ממנו ע"כ בדיני העכו"ם או בדיין ישראל שטעה והכריחו לשלם דבכה"ג יוצאה בדיינים כדסיים עלה מרן ז"ל הכי התם להדיא אמנם היכא דלא הוי הכי וכבר הוא תפס משל לוה ממ"א גם מרן יודה דאינה יוצאה בדיינים: ועוד כיון דבנ"ד הרשהו הלוה למלוה ללוות בעדו מגוי ברבית במ"ש הקמבייאל' לאורדין פ' הו"ל כאילו הוא התפיסו מדעתו דלא תיסק אדעתין שהרשהו ללוות ברבית אדעתא שראובן יפרע הרבית והוא ליכול וליחדי הא ודאי ליתא ומה שתירץ מר יצ"ו דכיון דפלו"ד הוי המוחזק יכו"ל קי"ל תמהני דבהאי דינא דכתביה מרן שם ס"ד לית ביה פלוגתא כלל ואפי' את"ל דאית ביה פלוגתא היכי מצ"ל קי"ל נגד מרן ז"ל ופשוט ע"כ משלי וא"ש את"ם פי המדבר שיח יצחק ס"ט: