פני יצחק חלק ו· רבי יצחק אבולעפיה
שו"ת פני יצחק ח"ו חו"מ · סימן ג
את זה שלח לי לשמי מע' הרב העצום ס"ר ל"ו נאמר כמהר"ר מאיר ששון עג'מי הי"ו חד מחו"ר עוב"י צובה יע"א על דבר הרשאת שליח קידושין ששלח לפה עירנו דמשק יע"א והיה בה פקפוקים לפו"ד והחזרתיה קודם מעשה הקי' לכתוב ולשלוח אחרת כדין וכהל' וכן עשה ושלח הרב הנז' הרשאה אחרת ואולם השיגה ידו בכתב מיוחד לי לשמי לסלק הפקפוקים וזאת היתה תשו' וז"ל הזהב וההדר"ת כל שהוא תפארת הועתק פה מגוף כתבו העיקרי אב"א תב"ת:
אב בחכמה תורה חתומה האדם הגדול בענקים דולה מים מבורות עמוקים לו זרוע עם גבורה החכמה והמדע ודברים עתיקים מני"ר הרה"ג מעוז ומגדול כמהר"ר נר"ו פחד יצחק בעזרו והיה אדירו כיר"א. יסע קדים ש"ח וש"ן כל שאני זכאי באמירתו כאיש גבורתו והדר מצלינא למען יחי המלך לעולם וכסא כת"ר יהיה. נכון ובריא אולם כיר"א. הנה עט"י ע"ט סופר מאי"ר כי מזה ימים נשלח מאיתי הרשאת קידושין למח"ק ותשב אחור דתהו בה רבנן ולא ידעתי מי הוא המשיב ובכן עשיתי ד"ץ ומלאתי שאלתם:
אכן אעיק' דדינא פירכא ושרטטתי וכתבתי ב' שורות ערוכות ושמורות לפני כת"ר למען ישים כת"ר עין השגחתו עליהם וברוב חכמתו ובקיאותו יודיעני ברוב ענותנותו אם אני זכאי באמירתו. הנה חמיתי ראיתי אור כתב מן כוו' משה חיים חזן טוטח ובתוכו רצוף הרשאת הקי' השבה אחור מעי"ת דמשק יע"א ותהי בה משם הרבנים מכמה טעמי ומזה אחזו בעכ"ב הקי' ומתוך דברי יתבאר מאי דתהו בה רבנן והוא מ"ש חדא שאין בהרשאה שם אבי המורשה שמלבד דאבע"א קרא וכו' עמדנו ע"ז ולא עלה בידינו ומפני דוחק השעה השמטנו אותו ולא בדרך מקרה וחסרון ידיעה ולא היה להם לדחות אותה והיה להם להכשיר מקו' הגט דהרי אפי' בגט אם השמיט אבי המגרש או אבי המתגרשת כשר כמ"ש מרן באה"ע סי' קכ"ט ס"ט וכ"ש בנ"ד ואי משום ב' יב"ש הרי פ' מרן ז"ל בח"מ סי' מ"ט ס"ד אבל הם מוציאים שטר על אחר וכו' שכל מי שהשטר יוצא מתח"י אנן מחזקינן ליה כשלו וה"נ כיון שהשטר יוצא מתח"י משה חזן מחזקינן ליה שלו ולא אמרי' שמא לא הרשה אותו אלא לחבירו ובפרט דעמיה צוותא כת"י החתן בשמו:
גם מ"ש שצריך הקי' שיהיו מממון המשלח דוקא. ג"ז אינו שכבר פ' מור"ם שם ס"ו בדין שליח א' אם יוכל לעשות ב' אם לא מסר הבעל הקי' רק ציוה אותו לקדשה בכל כסף שירצה אין עושה שליח ע"כ משמע דאם רצה לקדשה הוא בעצמו בכל כסף שירצה רשאי ובנ"ד כתוב בפי' שמורשה לקדשה בכל סך שירצה הא ודאי מהני ויוכל לקדשה בכל סך שירצה וכ"ש וק"ו שהורשה לקבל סך מ' לירה קרוביה והרי הם של החתן ויכול לקדש לו מהם לירה מקרוביה והרי הם של החתן ויכול לקדש לו מהם אשה ולית דין צריך בישש: עוד מ"ש שאין בשטר ההרשאה קיום ב"ד. אין בדבריהם ממש שלפי דעת מרן באה"ע סי' ל"ה שא"צ עדים במינוי האיש שליח לקדש לו אשה רק שהשליח והמשלח מודים בדבר ובנ"ד הרי כת"י המשלח וההרשאה בתוכו וכת"י יכול להתקיים מכמה כתבים ששלח להם במשך השידוכין וכן כת"י העדים שהם הם החתומים בשטר השידוכין והמשודך והמשודכת עברו ביניהם כמה ויכוחים ולא טענו זע"ז כלום שהשטר מזויף הרי שניהם מודים בחת"י העדים ויכול להתקיים כתי' ההרשאה משם ובפרט שח"י אני החותם א' כבר באה חת"י בכתב שנשלח למע' הרב חד מינן ועד אור תורה עם השד"ר חר"ע הכהן הי"ו ויכול להתקיים משם:
ומ"ש מור"ם בהגהה דל"מ הוראה רק אם הודה בפני עדים בדרך הודאה ע"כ מלבד שכבר השיגו ה' הדרישה דמה ענין הגהה זו לכאן עוד זאת שגם דח"מ סק"ה כתב ע"ד מור"ם הנז' ואין נראה להצריך כאן בשליחות להולכה לומר אתם עדים רק שלא יהיה הדבר, כמצחק או לשום אמתלא ע"כ ועיין תשו' הרדב"ז חדשות סי' תקל"ז דאפי' לכתחי' והשליח קבלה וקדש בשטר בלתי מקויים וה' מהרי"ט אה"ע סי' מ"ג כתב דשליחות קי' סגי בכתב דוקא ולא הצריכו עדים אלא בשליח קבלה יעו"ש בד' האח' וכ"ש בנ"ד שיש שטר בעדים וקי"ל עדים החתומים וכו' ובפרט שכוו' משה מנשה בכת"י בא לצוותא על רזא דנא הרי כאילו מעיד על השטר שאינו מזוייף וכ"י הנז' ידוע וכן מ"ש שיחתום החתן בשטר ההרשאה מילתא דלא צריכא שהרי הוא בעצמו ששלח ההרשאה תו' כת"י:
באופן שלא היה להם לעכב ולדחות ההרשאה בב' ידים ולעכב החופה על מגן ואינו לפו"ד ואפי"ה לעשות ד"ץ קיימתי שפיר גזרתם ובכן כסא כת"ר יגדל וכו' וחלותי היא שכת"ר ילמוד דבר זה וימחול כבודו להודיעני אם האמת כן או"ל. כ"ד החותם פצ"י שלהי אלול ש' התרנ"ח ברב עוז ושלום. הצעיר מאיר ששון עג'מי ס"ט וזאת תשובתי אליו:
למאיר ובא מני"ר רב חביבא עינא ולבא הרב ועצום ספרא רבה כמה"ר מאיר ששון עג'מי מעוב"י צובה יהי שמו לעולם כיר"א:
בתר דכפילנא ש"ר מודע לבינה מקבלת מאורות דב"ק על דבר חזרת ההרשאה אשר החזרתיה אני עני שלדעתיה דמר יצ"ו לא היה צורך להחזירה כמ"ש רו"מ יצ"ו בדב"ק וביקש ממני לשנות פרק זה ולהודיעו דעתי המעט הוא וכשאני לעצמי האמת אגיד שלא צדק רו"מ בכל דבריו נר"ו וכמו שאבאר בס"ד:
הנה על מה שלא נמצא כתוב באותה הרשאה שם אבי המורשה כתב ע"ז רו"מ דמלבד דאבע"א וכו' עמדו ע"ז ולא עלה בידם ומפני דוחק השעה השמיטו אותו ולא בדרך מקרה וחסרון ידיעה ושהיה לנו להכשיר מק"ו דגט דהרי אף בגט וכו' וכ"ש בנ"ד וכו' עכ"ל יצ"ו ותמהני איך הסכימו המה בחכמתם להשמיט שם אביו מפני דוחק השעה דמה הפסד ונזק היה מגיע למקדש אם יעכבו ההרשאה עד שיחקרו מפה עירנו על שם אביו:
ופוק חזי מ"ש הגאון הרב שער אשר ז"ל באה"ע סי' מ"ד כמה הגדיל התימה על גאוני עיה"ק ירוש' ת"ו ששלחו גט ע"י שליח לעוב"י שאלוניקי יע"א עם סי דוואר דאיך לא חששו לס' הגאונים האוסרים בדליכא שום דוחק דהא חזינן כמה אורחי ופרחי הולכים ובאים מהתם להכא ע"י הבאפו'ריס וכיון דכל שעתא מתרחיש להו שליח ישראל להביא הגט הו"ל השתא כמקום קרו ושיירות מצויות דלאו שעת הדחק מיקרי לפי"ד רוב הפוס' ז"ל וכו' עכ"ל יעש"ב:
ואם הגאון ז"ל כתב כן על עיה"ק ירוש' ת"ו לשאלוניקי יע"א דהוי מקום קרוב ושכיחי שיירתא וארחי ופרחי טובא ולאו שעת הדחק מיקרי כנז"ל א"כ כ"ש ק"ו דחשיב מעוב"י צובה יע"א לפה דמשק יע"א מקום קרוב בודאי הגמור דע"י הפושטא מגיע הכתב בג' ימים ובתוך שבעת ימים מגיע התשו' להתם והיו יכולים להמתין עד שישאלו על שם אבי המורשה ומאי שעת הדחק שייך פה כיון דהוא שליח קידושין ואין כאן חשש עיגון בזה כלל ומה ראו על ככה למהר ולשלוח ההרשאה בלי הזכרת שם אבי השליח הא ודאי אתמהא טובא וליכא למימר דמאחר דכבר באה ההרשאה חשיב בדיעבד דהא ודאי ליתא דאפי' בגט השלוח ע"י שליח הולכה מעיר לעיר בלי הזכרת שם אבי המגרש או אבי המתגרשת כמה וכמה מגדולי הפוס' ז"ל לא החשיבוהו בדיעבד אלא כשכבר ניתן הגט ביד האשה אבל קודם שנמסר לידה לא התירו ליתנו לה לכתחי' כמ"ש הג"ף שם סקמ"ג דכל שעדין לא נתגרשה בגט זה שלא נכתב בו שמות האבות אינו בסוג בדיעבד יעש"ב וכ"כ להדיא הרב משאת משה בשניות אה"ע סוס"י יו"ד וכ"כ הב"ש בסי' קכ"ט הנז' סק"ד וע"ע בג"ף שם סקע"ז וכ"כ רש"ל ביש"ש בפ' השולח סי' ח"י וי"ט ועדיפא מינה כתב גאון אחד הוב"ד בתשו' מור"ם ז"ל סי' נ"ו שהשיגו על רב שכנגדו שהורה על גט שכתבו שם אבי המגרש שהיה משומד בשם של יהדות לבד משום דבדיעבד אחר שכבר ניתן ביד האשה דכשר וע"ז השיגו ומר הוא דאמר דכיון דיכול לתקן בכתיבת גט אחר כשר אינו קרוי דיעבד אלא חשיב לכתחי' וכן אירע מעשה לפני מהרי"ל על גט שהיה כשר בדיעבד והצריך ליתן גט אחר מטעם דכיון דיכול לתקן חשיב לכתחי' יע"ש הרי דאפי' היכא דכבר ניתן הגט ליד האשה חשיב לכתחי' כ"ש קודם שינתן הגט לידה דלא הוי כבדיעבד ולא אשכחן כחה דהיתרא למוסרו לאשה לכתחי' וכ"ש וק"ו בהרשאת קידושין דלא נכתב שם אבי השליח הא ודאי דקודם הקידושין לא חשיב דיעבד כלל כיון דאיתיה בתקנתא לכתוב ולשלוח אחרת בשמו ושם אביו כיון דהמקום קרוב, ואין עיגון ולא שעת הדחק בזה כלל והגם דרבים מהפוס' ס"ל דאחר שכבר נכתב ונחתם הגט מיקרי דיעבד אפי' שלא נמסר עדין ליד האשה כידוע מ"מ כיון דמידי פלוגתא ל"ן אפי' בגט יש להחמיר לצאת יד"ח הסוברים דדוקא אחר שכבר נתגרשה באותו גט הוא דכשר דחשיב דיעבד ולא קודם שניתן לידה וגם י"ל דאפי' המתירים גם קודם שניתן יודו בנ"ד דיש להחמיר שלא לקדש האשה בהרשאה זו משום דהעדר שם אביו ניכר מגוף הגט וההרשאה דקי' שהרי חסר שם אביו לפנינו והרואה ההרשאה אינו יודע מי הוא השליח הקי' כיון דאיכא איש אחר בשמו וככינויו וחיישינן לתרי יוסף כמ"ש הגאון נוב"י ז"ל במ"ת אה"ע סי' קי"ג ולכך דחו רבנן להחמיר בזה דחשיב כלכתחי' וכבר הגאון הרב שערי אשר ז"ל שם סי' מ"ג עמד בזה בנ"ד שבא גט מנ"א יע"א ולא נמצא כתוב בו שם אבי המגרש וגם בההרשאה ל כתבו רק שם השליח לבד והאריך הרחיב הרב ז"ל בזה ולא מצא היתר ליתנו לה לכתחי' כי אם מטעם שהיה שם חשש עיגון יעש"ב א"כ דון מניה דהיכא דליכא חשש עיגון כנ"ד וליכא שעת הדחק דאכתי לא נתקדשה האשה בהרשאה זו א"כ ודאי דאם יקדשנה בהרשאה זו אין ספק דלכתחי' מיקרי ולא מצי לקדשה בהרשאה זו לכתחילה וכמדובר והדברים ברורים:
ומ"ש עוד רו"מ וז"ל ואי משום תרי יב"ש וכו' ע"כ הא נמי ליתא דבנ"ד ליכא חשש תרי יב"ש רק כל החששא היא לתרי משה חזן דאיתנהו פה עמנו היום ולא ידעינן מתוך גוף ההרשאה הי מנייהו השליח של הקי' דאילו לתרי יב"ש ליכא למיחש בנ"ד כיון דאין שמות אבותיהם שוים וכיון דאינו ניכר בנ"ד מגוף ההרשאה הי מנייהו השליח אפי' בגט ואפי' לסברת ר"א דס"ל עידי מסירה כרתי ולא בעי שיהיה הגט מוכח מתוכו מ"מ בשטר הרשאה דקידושין בעינן שיהיה מוכח מתוך ההרשאה מי הוא משניהם שליח קי' וכמ"ש הרב הגאון שער אשר שם דאפי' בגט אם לא נזכר שם האבות ראוי להחמיר כיון דהעדרם ניכר וכמש"ל וגם כתבו הפוס' ז"ל דגם בגט לא מכשרינן בדיעבד בדלא הוזכרו שם האבות כי אם דוקא היכא דלא אפשר בגט אחר וכמ"ש הרב גט מקושר בולה ז"ל בסי' ד"ן יעש"ב ולא דמי נ"ד למ"ש מרן ז"ל בח"מ סי' מ"ט כב' יב"ש המוציאים שט"ח זע"ז דכל אחד מהם המוציא שטר על חבירו מחזקינן ליה בשלו דשאני הכא בהרשאת קי' דבעינן מוכח מתוכו כנז"ל וברור ומ"ש עוד וז"ל ובפרט דעמיה צוותא כתי' החתן בשמו ג"ז אינה ראיה לפי האמור דבעינן בהרשאה מוכח מתוכה וליכא בנ"ד וגם כתי' החתן הנם כתובים בשמו דוקא ולא בשם אביו ג"כ ופשוט: ומה גם שהרי בדין קיום ב"ד קי"ל בש"ע ח"מ סי' מ"ו דאין מקיימין אלא מב' שטרות של ב' שדות וכו' או מב' שטרי כתובות וכו' יע"ש וכתב מור"ם שם דאין לקיים השטר מאיגרת שכתב יע"ש וכתב הסמ"ע שם דה"ט משום דאין אדם מדקדק בכתיבת האיגרת וכו' יע"ש וא"כ אין מקום עוד למ"ש רו"מ יצ"ו שיכולים לקיים ההרשאה מכתי' המשלח ומכמה כתבים וכו' ע"כ דהא ליתא כלל וכמדובר וא"כ לפי"ז אדרבא אין בדבריו ממש גם בפרט זה ופשוט:
ומ"ש דאין צריך שיהיו הקי' מממון המשלח ממ"ש מור"ם ז"ל דאם ציוה אותו לקדשה בכל כסף שירצה רשאי וכו' ע"כ גם בזה לא כיון יפה דאנן באיסור ערוה החמורה חיישינן לכל הסברות להחמיר כמ"ש הגאון מהריט"א ז"ל כידוע וכל שלא שלח המקדש את כסף הקי' משלו הרי לדעת מהרימ"ט ז"ל בח"א סי' קכ"ז הו"ל ההרשא' מילי וס"ל למר דמילי לא ממסרן גם לשליח ראשון כיעו"ש והגם שרבים לוחמים עליו בזה כידוע מ"מ מידי סברתו לא יצאנו והו"ל ספק קי' ונ"מ אם פשטה ידה וקבלה קי' גמורים מאיש אחר הילכך לצאת יד"ח סברת מהרימ"ט ז"ל כתבנו שצריך שישלח החתן המשלח כסף הקי' לחוש לכל הסברות להחמיר וכמובן ועם שהרב מחנה אפרים ז"ל בהל' שלוחין סוס"י ו' כתב משם המרדכי בפ' האיש מקדש משם הרב מדרוויש ז"ל דשליח קי' מילי קחשיב ואפי' מסר בידו הטבעת ושכ"כ בתוס' רי"ד יע"ש התם מיירי לענין שאין השליח א' עושה שליח ב' אפי' שמסר לו הטבעת וכבר מור"ם ז"ל שם הביא סברא זו בשם י"א דבכל ענין אין השליח א' עושה שליח ב' כיעו"ש אבל לענין שליח א' לא דיברו ז"ל הראשונים הנז' דהוו מילי ול"מ לשליח זולתי מהרימ"ט ז"ל דחדית לן האי דינא דאפי' בשליח א' הוו מילי אם לא מסר בידו כסף הקי' וראוי לנו לחוש לסברתו להחמיר וכנז"ל:
איברא דאם באנו לחוש לכל הסברות להחמיר בנ"ד היה לנו לחוש לחומרא שלא לשלוח הרשאת הקי' עם בי דוואר דכתב מור"ם ז"ל שם סי' ל"ה סס"ו וז"ל השולח כתב ע"י עכו"ם לחבירו ישראל שבמ"א וממנהו להיות שלוחו לקדש לו אשה י"א שדינו כמו בגיטין שיתבאר לקמן סי' קמ"א וי"א דגבי קי' לכ"ע מקודשת מדאורייתא ע"כ ועם דמרן ז"ל בשה"ט סי' קמ"א סל"ה פסק כהרא"ש והטור ז"ל ושכן נוהגין באשכנז וצרפת עפ"י ר"ת ז"ל מ"מ הרי כתב מור"ם ז"ל שם די"ח וס"ל דאין למנות שליח הולכה ע"י כתב ושלא ראה נוהגין כן יע"ש וע"ע בפתחי תשו' שם סקל"ה מ"ש בזה אשר מכח סברת רוב הפוס' ז"ל החולקים ע"ד הרא"ש והטור ומרן ז"ל שהביא מור"ם ז"ל תמה טובא הגאון הרב שער אשר ז"ל סי' הנז' שלא חששו לס' רוב הפוס' המחמירים לשלוח הגט וההרשאה ע"י בי דוואר כיעו"ש וכמש"ל וא"כ גם בהרשאת שליח קי' היה לנו להחמיר לחוש לס' המחמירים לשלוח ע"י בי דוואר כיון דבאיסור ערוה חיישינן לכל הסברות להחמיר ואיך אנו מכשירים הרשאת קי' הבאה ע"י הבי דוואר וכנ"ד שבאה ההרשאה ע"י בי דוואר זה היה נר' לערער בהרשא' זו דנ"ד כפי הקדום וכמובן:
אמנם בקושטא דאי מהא לא אירייא כלל דכבר פשטה ההוראה להתיר לשלוח גם גט והרשאה ע"י בי דוואר אפי' שלא במקום עיגון ושלא יש שעת הדחק כמ"ש הרב אוזן אהרן ז"ל במזה"ג אשר לו אות וכ"כ הרב הוראה דב"ד ז"ל בכמה דוכתי וכ"כ הרב תעלומות לב נר"ו בח"ב אה"ע סי' יע"ש וכן אנו נוהגים גם לכתחי' ומעשים בכל יום וא"כ אין אחר המנהג שום פקפוק וערעור כלל לא כן בהדיא פלוגתא אי מילי ממסרן לשליח א' או לא ובפרט היכא דלא מסר המשלח לשלוחו הטבעת או כסף הקי' רק הרשהו לקדשה בכל כסף שירצה כנ"ד דודאי דיש לחוש בזה לד' מהרימ"ט ז"ל להחמיר וכנז"ל והדברים ברורים:
ומ"ש עוד וז"ל וכ"ש וק"ו שהורשה לקבל מ' לירא מקרובי הכלה והרי הם של חתן ויכול לקדש לו מהם אשה ולית דין צריך בושש עכ"ל:
אנא דאמרי דהא נמי ליתא דכיון דהסך הנז' הוא מנדוניית הכלה ועדין לא נכתבו עליו בכתובה אינם שלו עדין כלל ואם יקדשנה השליח מהם לא חלו הקי' כלל כיון שהם ממונה והו"ל כנתנה היא ואמר הוא דל"מ רק אם הוא אדם חשוב משא"כ בנ"ד וזה פשוט וברור:
עו"כ רו"מ וז"ל עוד מ"ש שאין בשטר ההרשאה קיום ב"ד אין בדבריהם ממש שלפי"ד מרן סי' ל"ה שאין צריך עדים במינוי שליח הולכה רק שהשליח והמשלח מודים בדבר ובנ"ד הרי כתי' המשלח וההרשאה בתוכו וכו' עכ"ל ואני תמיה טובא עליה דמר איך מלאו לבו לכתוב שאין בדברינו ממש וראויים דברים אלו למי שאמרם שהוא הוא שאין בדבריו ממש מתרי טעמי תריצי חדא שהרי מרן גופיה שם סיים עלה וז"ל וי"א שגם בשליחות האיש צריך עדים ע"כ וכיון דמרן גופיה חש להביא בשה"ט ס' י"א והיא סברת הראב"ד והר"ן והמרדכי בשם ראבי"ה כמ"ש בב"י ובב"מ פ"ג דאישות דין ט"ו יעש"ב הא ודאי לא העלה סברתם על שה"ט אלא כדי לחוש לסברתם ובלאו"ה כבר כתבנו דאנן בדידן חיישינן לכל הסברות להחמיר להצריך עדים אפי' אם שניהם מודים בדבר וכיון דצריך עדים הא ודאי צריכי קיום ב"ד מדרבנן דהא דקי"ל עדים החתומים על השטר וכו' אינו אלא מדאורייתא אבל רבנן הצריכו קיום כידוע:
ומ"ש דבנ"ד הרי כתי' המשלח וכו' עסה"ל כבר נדחו דבריו אלה לעיל מכח מ"ש מרן ז"ל בח"מ סי' מ"ו כנז"ל וא"צ לכפול הדברים וע"ע בס' הבהיר שמחת יו"ט סי' ז' וסי' ח' ואפי' הודאת המשלח מפיו ליכא בנ"ד רק מפי כתבו ול"מ ול"מ ומ"ש שכתי' כוו' משה מנשה יצ"ו ידוע ע"כ אם אצלם ידוע הנה אצלנו אינו ידוע כלל ומפי איגרותיו אין לקיים וכנ"זל ופשוט:
באופן שאין בכל דבריו מראש וע"ס שום טעם מספיק להכשיר הרשאה הא' לכתחי' מכל הטעמים שכתבנו ויפה עשינו שהחזרנוה ריקם ואולם גם בנוסח הרשאה הב' ששלח לנו כת"ר מצאנו בה תרי ט"ס חדא שבהקנאת דא"ק השמיטו תיבת מאחוזתו וכתבו סתם אני מקנה לו דא"ק ואגבן וכו' והיה להם לכתוב דא"ק מאחוזתי אמנם הכשרנוה גם לכתחי' דתלינן בט"ס הניכר גם שכחו לכתוב מקום כתיבת ההרשאה שהיא פצ"י ואף ג"ז הכשרנוה כפסק מרן בח"מ סי' מ"ג סכ"ב יע"ש ותל"מ וצי"י י"מ וימ"ן כיר"א פי המדבר אנא זעירא דמן חברייא:
הצעיר יצחק משה אבואלעפיא ס"ט: