פני יצחק חלק ו· רבי יצחק אבולעפיה
שו"ת פני יצחק ח"ו חו"מ
סימן א
אמר המחבר יא"ה ס"ט דברי אלה הבאים לפנינו בס"ד הם סובבים על ב' תשו' של הרה"ג ראב"ד מקודש בעוב"י אזמיר יע"א כקש"ת כמהר"ר בנימין חיים פונטרימילי זצוק"ל הבאים בס' ישמ"ל ח"מ סי' אשר שלח אותם לידי יד כהה בעודו בחיים זצ"ל ואני הדל בו בפרק הרציתי דברי אלה לו וזה לשוני:
אנא דאמרי בהורמנותיה דמני"ר וללמד זכות על התובע תוקפו של יוסף באתי בקצר אמיץ לגלות אזני צדיק דיודע אני בטיב הענין אשר לא ידע בו רו"מ כת"ר להיותו בריחוק מקום ואני מן המערכה באתי והוא הדבר כי בני דודיו של יוסף הנז' מעולם לא טענו טענת חזקה הבאה בראשונה בפס"ד של הרב שמ"ח כלל כלל לא ואפי' חוץ לב"ד ואפי' בינם לבינו לא ביטו בשפתיהם האי טענת חזקה כלל כי אם יוסף הנז' בהיותו בעיה"ק ירוש' ת"ו בשירות אדוננו המלך יר"ה נתחכם ועשה סדר שאלה מדעתו וחשב כי אין להם לבני דודיו לטעון עליו כי אם טענת חזקה דוקא ותל"מ ולזה סידר הטענה הנז' בשאלתי הנז' משם בני דודיו ומסר שאלתו הנז' ביד רב הח"י וזיכה אותו בדין עפ"י טענותיו הבאים בשאלתו הנז' ובא רעהו וחקרו מני"ר הרב מהרמ"ף ז"ל ואח"ז חזר לביתו סי' יוסף הנז' ותבע לבני דודיו בדין פה העירה יע"א ובני דודיו יצאו לטעון לפני ב"ד טענת ירושה ודשמא אביהם קנה ממנו חלקו ושטר הי"ל ואבד ונמצא א"כ שזוהי טענתם דוקא ואין זולתה כלל לא בב"ד ולא חוץ לב"ד ולא ביניהם לבינו כלל כנז"ל: והגם דכת"ר בתשו' הרמתה הב' בסוד"ק נרגש מזה וצידד בזה וז"ל ואם אחר כל ההוכחות הברורות האלה ימצא מי שמפקפק ונודד כנף או אפשר שיטענו בני דודיו דאפי' חוץ לב"ד לא טענו טענת חזקה ויכחישו ליוסף כי הוא בדה הדברים מלבו רק עתה שעמדו בב"ד הוא שטענו טענת ירושה בשמא קנה אביהם הנה הגם דלא אפשר לבני דודיו לישבע או לקבל ח"ס אם ידעו בבירור שקנה אביהם מיוסף מאחר שלא טענו זה בבריא אלא דשמא קנה ושטר הי"ל ואבד ואיך יקבלו ח"ס שידעו בבריא מ"מ איתיה בתקנתא שישבע יוסף או יקבל ח"ס דאמת יהגה חיכו הן שתחילה טענו חוץ לב"ד טענת חזקה והן שמעולם לא מכר ולא נתן חלקי לדודיו בשום זמן כלל וכו' יבזה יאמנו דבריו ויטול חלקי בחצר הנז' בשופי וכו' עכ"ל הטהור:
ואני תמיה טובא דמאחר דעקרינן טענת חזקה לגמרי ולא טעני כי אם טענת ירושה הרי לפנינו הלכה ברורה ומוסכמת מש"ס ופוס' דהבא מחמת ירושה א"צ שום טענה אחרת כלל כמ"ש כת"ר גופיה בפס"ד שלו גם את הא' גם את הב' זכר עשה לדין זה ולא רמי על היורשים שום שבועה כלל שידעו בבירור שאביהם קנה ממני חלקו כידוע וזה פשוט ובריר וכ"כ להדיא הרב ידי דוד קראסו ז"ל בסי' ל"ד דאפי' שבועה לא בעי ואין עליהם רק ח"ס שאינם יודעים בבריא שאביהם לא קנה ומ"ש כוד כת"ר דאיתיה בתקנתא דישבע יוסף וכו' הנה שבועה שתחי' טענו ט' חזקה דל מהכא דהוא נמי אזיל ומודה שלא טענו א' חזקה כלל אפי' חוץ לב"ד כנז"ל וגם שבועה שלא מכר ג"ז איני דא"כ שנאמן המערער בשבועתו שלא מכר אפי' נגד יורשי הנתבע א"כ היכי משכחת ליה דין זה דהבא מחמת ירושה דא"צ שום טענה אחרת הא יכול התובע המערער לישבע שלא מכר ויטול חלקו מהם כנ"ד:
אתאן למ"ש כת"ר בפס"ד שלו הראשון לסלק טענת מכר או מתנה הנז' מדין יורד ברשות דאין לו חזקה לעולם וכיון דעד שנת תקצ"ד היה מר דודו יורד ברשות בתו' שאלה או שכ"י כמבואר משטר הפיטורין שכתוב בו להדיא חוץ מן הקרקעות א"כ כיון שלא ירד מתחי' בתו' מקח שוב אין לו חזקה בהסכמת הריב"ש וסיי' והגם דאיכא רבוותא דפליגי ע"ז מ"מ אוקי ארעא בחמ"ק וככל הכ' בד"ק שם בארוכה ואנכי לא ידעתי אמאי כת"ר לא עמד בפרט זה על דעת מרן ז"ל שקבלנו הוראותיו למען דעת כמאן ס"ל וכבר הרב עזרת נשים בתשו' הוכיח במישור דמרן ס"ל דיורד ברשות' וא"ח וכי"א בתרא שהביא מרן בש"ע ח"מ סי' ק"ן ס"ג יע"ש והגם דמרן שם לא איירי אלא בידוע שירד בה בתו' משכונא וגם ידוע ששלמו ימי המשכונא מ"מ ה"ה נמי בכה"ג דנ"ד שירד דודו בסתם כבר כ' כת"ר יצ"ו בפס"ד שלו הא' משם מהרח"ש סי' ד"ן דגם בזה איכא רבוותא דפליגי על ר"י ז"ל וס"ל דאפי"ה יל"ח יע"ש אלא דבזה י"ל דכיון דסברת ר"י הביאה מרן בשה"ט שם סס"ג בשם יש מי שכתב ולא הביא סברת החולקים על ר"י ש"מ דס"ל כר"י ז"ל דאין לו חזקה ובפרט למ"ש הש"ך שם דבזה כ"ע מודים יע"ש ומ"מ לא דמי נ"ד להא דר"י ז"ל דהתם עכ"פ העידו העדים ששדה זו משכונא אצלו אלא שאינם יודעים לכמה שנים לא כן הכא דלית לן הוכחה שדודו ברשות ירד עד שנת תקצ"ד כי אם מכח שטר הפיטורין שנכתב בו חוץ מן הקרקעות ולא יש עדות אחרת ושום בירור אחר כלל זולתו וכיון דיש לצדד בשטר הפיטו' הנז' דלא קאי כי אם על חלקו מירושת מ"ד ז"ל דוקא וכמ"ש הרב מהרמ"ף ז"ל בפס"ד שלו המובא בס' ישמח לב שם א"כ נמצא שאין כאן עדות ברורה שהיה דודו יורד ברשות בכל חלקו של יוסף מתחי' וראש ומה גם דהרב עז"ן נקיט בפשוט דס"ל למרן דבל יורד ברשות יל"ח ולא פלוג בינייהו כלל ודוקא היכא דירד בה בתו' משכונא ואינם יודעים לכמה שנים הוא דסבר מרן דאל"ח ומה גם די"ל דדמי נ"ד למ"ש עוד מרן שם סס"ג וז"ל ואם העידו שמשכנה אצלו סתם משנה א' ואילך יל"ח וכו' ע"כ וגם בנ"ד משנת קצ"ד ואילך יל"ח וטענינן להו דאחר הפיטורין תו"מ קנה ממנו כל חלקו שי' ויל"ח כנז' ותו דלא יהיה אלא במ"ח שנויה וכדכ' מהרח"ש ז"ל, מ"מ הרי מרן ז"ל באבק"ר סי' קכ"ו ס"ל כרשב"ם דהיכא דקימא ארעא תיקום כמ"ש כת"ר עצמו בפס"ד הראשון ומה שדחה לזה כת"ר שם דכל שחמ"ק היא ברורה ומוסכמת לכ"ע אמרי' אוקי ארעא בחמ"ק וגם מרן יודה לזה וכמסקנת הרב מהרא"ק ז"ל בחק"ל ח"מ ח"ב סי' פ"ג עכד"ק לדבר הזה יסלח האדון נר"ו שהרי נדון מרן והראיה שהביא שם לדינו בתרווייהו מיירי דחמ"ק היא ברורה לעין כל ואפי"ה ס"ל למרן בש"ע דא הוה ר"י בתוכה לא הוה מפקינן מניה נמצא דהגם דחמ"ק ברורה אפי"ה ס"ל למרן כרשב"ם וזאת היתה השגת הרב מ"ץ נר"ו עליה דמני"ר וממני יצאו הדברים ומ"ש כת"ר לתרץ לזה בפס"ד שלו הב' הנה לפי האמור אכתי לא העלה מזור כלל וכמובן גם מ"ש לתרץ השגת המ"ץ נר"ו שהשיגו מד' הרב אורח משפט דהדר ביה ממיקאל בת' הנז' וכ' כת"ר דהא נמי לא תברא לדידן וכו' ע"כ. הניחא אם היה דודו של יוסף חי וקים וטוען דלקוחה היא. בידו מיוסף הוה מחייבינן לדודו להביא עדים וראיה שלקוחה היא בידו או אם היו בני דודו טוענים שהם לקחוה מי הוה מחייבינן להו נמי להביא עדים וראיה אמנם השתא הכא דבני דודיו באים בט' ירושה ובשמא אביהם קנה ממנו אין שום פוסק המחייבם להביא ראיה ועדים שאביהם לקחה מיוסף דאל"כ האי דינא דהבא מחמת ירושה דא"צ שום טענה אחרת היכי משכחת ליה כמש"ל וכ"כ הרב ידי דוד ז"ל שם סי' ו' דיו"ד ע"ג ב"ה הגהה וכו' יע"ש ואין שום דבר סת"ר לזה לא מדברי אגו"ב ולא מד' מהרי"ש ז"ל בר פלוגתיה כמשי"ר המעיין ומני"ר נר"ו גופיה אזיל ומודה לכל זה בפס"ד הא' בסוד"ק וז"ל והגם דהא מילתא הוי פלו"ד אי ר"י היה דר בתוך הבית או לא מ"מ לנ"ד לא נפ"מ מידי ולעולם זכות יוסף שרו"ק בחלקו וכמתבאר בד' אגו"ב וכו' ובני דודיו שאומרים שאיבד חזקתו עליהם להר' איך איבד חזקתו אם יאמרו דמחמת שיצא משם ולא תבע שכירות ל' שנה הוי חזקה שאני"ט וכמש"ל ומה גם שיש טעם לשתיקתו ואם יאמרו דחזרו ולקחו הרי כתיבנא דכל דמעי"ק נחתי ברשות אי"ן לו' לקחתי עד שיראה השטר או יביאו עדים ואם יאמרו שהם באים מחמת ירושה וא"צ טענה הרי הארכנו בתחי"ד דבנ"ד לא שייך דין בא מחמת ירושה ואנן לא טענינן להו מכמה טעמי דכתיבנא וכו' עכ"ל נר"ו הרי שלא מצא מני"ר גופיה שום סתירה לטענת ירושה כי אם מכח מ"ש מר גופיה בתחי"ד דבנ"ד ל"ש האי טענה וכו' והיינו משום דהיה סבור כת"ר נר"ו דבני דודיו טענו תחילה טענה ודאית לחובתם שהיא טענת חזקה והוכיח במישור מני"ר מדברי. הרשב"א והמגיד ז"ל שכתבו שכל זמן שהיורש טוען בריא אין אנו טוענים לו עוד שום טענה ודיינינן ליה כפי טענתו והאריך כת"ר נר"ו אמנם כיון דהשתא הכא אתבריר דמעיקרא לא טענו שום טענה ודאית גרועה לחובתם כלל. זולתי זוהי טענתם מתחי' וראש שהם באים מחמת ירושה ותל"מ ככל הנז"ל א"כ הבינני תורתך דמנל"ן להוציא מידם ולחייבם להביא עדים וראיה שלקוחה היא ביד אביהם הא ודאי זה אינו וכמדובר:
אתאן לההוא טעמא אחרינא שכתב כת"ר בפס"ד הא' וז"ל ומצד אחר נראה דלא מצו בני דודיו לטעון חזרנו ולקחנו שהרי מכר זה צריך שומא וכו' ובכי הא כבר כתב מהראנ"ח וכו' ומזה למד הרב ידי דוד סי' ל"ד וכו' ה"ה בנ"ד לא מצו טעני לקחנו דמאן שם להו כיון שאין דמיו קצובין וכו' עכ"ל נר"ו הנה הרואה יראה דעיקר טעמיה דמהראנ"ח שם אינו אלא משום דליכא חיוב ברור עד שיעמוד למשפט בפני דייני החזקות וכו' ואידך טעמא דצריך שומא ומאן ש"ל נקטיה מהראנ"ח במכ"ש וכו' כמבואר בד"ק וזה עצמו חילוקו הב' של הרב י"ד ז"ל שם יעו"ש ותו דהגם דיהיבנא ליה כל דיליה אינו אלא אם היו טוענים שהם עצמם חזרו ולקחו:
ואולם כבר כתיבנא דהם לא טענו כן כלל רק טענו דהם באים מאמת ירושה דבודאי אין לטעון על אביהם מאן שם, ליה כיון דאילו היה בחיים עדנה היה יכול לברר מאן ש"ל וברור:
ומ"ש כת"ר בשם הרב ידי דוד דפשיט לספקו דמרן החבי"ב ז"ל אי מהימן לומר פ' ופ' שמו לי החזקה והלכו להם למדה"י או מתו ופרעתי וכ' כת"ר דהרב י"ד הוכיח דלא מהימן ומניה יליף מר לנ"ד דל"מ לטעון כן ע"כ אנא דאמרי דהנה אמת דתחי' וראש הכי בדל"ד ע"א דפשט לספק הנז' דלא מהימן למטען הכי ברם בתר הכי בדל"ה סע"ג הדר פשיט דמהימן לטעון כן כל בתר איפכא ממ"ש בדל"ד ע"א ותריץ יטי'ב דברי עצמו יע"ש וא"כ איך תפס כת"ר לעיקר דבריי ז"ל הראשוני' והוא פלא ולפי"ז הא ודאי דבריו האח' עיקר לדינא ובנד"ן מהימני בני דודיו של יוסף למטען הכי ואנן נמי טענינן להו הכי אלא דאין אנו צריכים כיון שהם לא באו בטענת עצמם כלל וכמדובר וע"ע להרב י"ד גופיה בסי' ה' בדין חזקת חנות דלא נרגש שם מדברי מהראנ"ח ז"ל הנז' כל והדין עמו משום דהחילוק מבואר וכנז"ל ופשוט:
עוד כתב כת"ר נר"ו וז"ל ועוד טעם אחר איכא בנ"ד דלא מצו בני דודיו לטעון אתה מכרת לנו או לאבינו ושטר הי"ל ואבד דלא נאמר כן אלא היכא דאין טעם לשתיקתו למה שלא מיחה יוסף בבני דודיו כ"כ זמן וכו' אבל אם יש ליוסף טעם במה שלא מיחה הו"ל לבני דודיו לאסוקי אדעתייהו דכיון דיש טעם לשתיקתו הרי חזקתם בלא שטר לאו מידי הוא ואכמ"ל לאזדהורי בשטר המכר גם אחר ג"ש וכו' ה"נ בנ"ד מלבד דיש טעם לשתיקתו דאחי ושותפי נינהו ולא קפדי אהדדי ודינייהו כשו"ת דאל"ח כמ"ש הרשב"א דבמה שירשו מאביהם ה"ה כשו"ת ואינם מחזיקין זע"ז באותה ירושה וכו' זאת ועוד דכיון דמעי"ק ירדו ברשות וכו' עכ"ל נר"ו:
לזאת אשיב דמלבד דלא כ"כ הרב הון רב אלא לענין דיכו"ל שטרך בידי מאי בעי זאת ועוד דבפי' כ' הרשב"א ז"ל דגם באחי ושותפי במה שירשו מאביהם אם יש בו דין חלוקה מחזיקין זע"ז יעו"ש וע"ע להרב במ"ח מוצירי ח"א ח"מ סיו"ד דהאריך בזה עש"ב ובנ"ד הרי יש בו דין חלוקת בתים הגם שבחצר אין בו דין חלוקה כיון דבבתים יש בהם דין חלוקה מחזיקים זע"ז וע"ע בס' באר בשדה בתשו' הבאה בתחי' הס' ובס' ויוסף אברהם סי' י"א שהאריך להוכיח דאפי' אין בו דין חלוקה כלל אם אין כל הוצאתם ביחד ואין להם כיס אחד לכולם מחזיקין זע"ז לרוב הפוס' ז"ל אפי' לד' מרן גם בממון או קרקע שירשו מאביהם עש"ב ואכמ"ל גם טענת יורה ברשות דאל"ח ליתא בנ"ד לדידן דקבלנו דעת מרן ז"ל וא"כ הי"ל ליוסף למחות וא"ת דלאו כ"ע דינא גמירי א"כ גם על בני דודו או דודו נימא הכין דלאו דינא גמירי ומשו"ה לא נזהרו לשמור שטר המכר באופן דאכתי טע"ז אין בו כדאי כ"כ להוציא מידם בטענה זו וכמובן ע"כ באו דברי אלה אליו ששלחתי ליד"ק בחיים חייתו ולא השיבני דבר כנראה דשתיקה כהודאה דמיא וע"ע במ"ש אני עני בסה"ק פנ"י ח"ג ח"מ סי' א' ואכמ"ל עוד בזה הנלע"ד כתבתי וצו"י י"מ וימ"ן כיר"א פי המדבר אנא זעירא דמן חברייא הצעיר יצחק משה אבואלעפיא ס"ט:
סימן ב
שאלה מעיר צפורי יע"א מהק"ק הנז' שואלים כענין שרצונם למנות רב ושליט על הארץ דבר אחד לדור מלבד הרבנים הדיינים הקבועים בעירם כמנהגם מקדמת דנא ולא נמצא בחכמי וברבני עירם הראוי לכך כי אם שני ת"ח רשומים שוים בחכמה ובמנין וביראה ונחלקו אנשי העיר במינוי חד מנייהו ורוב הק"ק המה הסכימו למנות עליהם לראובן שהוא אחד מטובים הב' הנז' דוקא להיות שמזה שנים רבות היה הרב מר אביו ז"ל רב ושליט בעירם אלא שאחר כמה שנים בחיים חייתו עקר דירתו מעירם וישכון כבוד בעיה"ק ירוש' ת"ו ושם עלה שמים והיתה מנוחתו כבוד וכשעקר דירתו מצפורי הוכרחו אנשי העיר למנות במקומו רבנים אחרים בזא"ז עד עתה וכיון שגם אחר שעקר דירתו הרב הנז' ז"ל מעירם עד יום שעלה שמים עדין היתה מצודתו פרוסה על עירו ועל שער מקומו וכל הרבנים שנתמנו אחריו כולם סרים למשמעתי והיה חותם בכתבי השד"ר שלהם בריש הבא כידוע א"כ איפה עלתה הסכמת רוב הק"ק דציפורי למנות לראובן בן הרב הנז' ז"ל שזהו הטוב והישר בעיני אלקים ואדם היותו יורש זכות ושררת אביו לכהן תחת אביו וכמאמר נז"י תחת אבותיך יהיו בניך וכו' ואולם כת המועטת מן הק"ק הנז' רצונם למנות לשמעון החכם הב' אפי' שאין לו חזקת בתי אבות ברבנות ושררה שם וטוענים נגד רוב הק"ק שאין לו זכות לראובן בשררת הרב מר אביו ז"ל מכמה טעמי חדא דכיון דהרב אבי ראובן ז"ל עקר דירתו מהם א"כ איבד חזקתו ואין לבנו ראובן עוד שום זכות ליירש שררת אביו ז"ל:
שנית דכיון דראובן הנז' היה קטן ורך בשנים באותו זמן א"כ נדחה קרו ליה והואיל ואידחי אידחי. ועוד בא שלישיה דבמינוי שררה ורבנות ליכא חזקה וירושה כלל דתורה מונחת בק"ז כל הבא ליטול נוטל כתרה ש"ת. ואת רב"ע דכיון דאחר שעלה שמים הרב מר אביו ז"ל חזר ראובן בנו לדור בצפורי והיו מתמנים רבנים אחרים והוא היה ראוי אז להתמנות רב ושליט ומדלא תבע חזקת ושררת אביו ז"ל במינוי זה א"כ מדשתק ולא תבע ודאי דמחל זכות חזקתו וליכא עדיפות לראובן יותר מחבירו שמעון הנז' והם רצונם למנות לשמעון דוקא כי כן יורנו מ"ץ אם יכולים רוב הציבור את המיעוט או הדין עם כת המיעוט ויבא שכמ"ה:
תשובה הלא לאמונה שלא הייתי חפץ להשיב שואלי דבר בדין זה כלל כדי שלא להכעיס בסלע המ"ח ובפרט שאין הדבר נוגע לעירי ודי לי לעמוד בשלי ואולם להפצרת השואל כי רבה היא לא יכולתי המלט ולאפס הפנאי לא אבא בארוכה רק בקצ'ר אמיץ וזה החלי בעז"ה צורי וגואלי:
ואען ואומר דהנה אמת לכאורה נראה דטענות כת המיעוט הנז' טענות חזקות הם ודינא קא משתעו כאשר אבאר בס"ד:
דהנה מה שטענו דכיון דהרב אביו של ראובן כבר עקר דירתו איבד חזקתו אנכי הרואה שכל חילייהו אינו אלא משום שכן הסכימו רוב הפוס' ז"ל בדיני חזקות בבתים וחנויות ששוכרים ישראל מהעכו"ם שהשוכר זוכה בחזקה כפי תקנות והסכמות הראשונים ז"ל שכל המחזיק זוכה בחזקתו ואם עקר דירתו איבד חזקתו כמו שיראה הרואה בסש"ץ הפוס' ז"ל ע"ע הלא בספרתם וכתב הגאון החק"ל ז"ל בח"מ ח"א סי' קי"א דקס"ה ע"ב דלא אלימא חזקת המינוי מחזקת קרקעות הנז' דאדרבא אשכחן בחזקת קרקעות הנז' עדיפות טפי בכמה מילי וביאר אותם הגאון הנז' שם ומשם באר"ה והרב הקדוש מהרח"ף ז"ל בס' רוח חיים ח"מ סי' א' אות ט' כתב משם מר זקנו הגאון הנז' ז"ל דגם במינוי רבנות אם עקר דירתו פקע מניה זכות המינוי יע"ש גם מה שטענו עוד דהואיל ואידחי אידחי הנה אמת דגם טענה זו טענה טובה היא שכ"כ הפוס' ז"ל גבי תוקע וכיוצא בו ועד אחרן עין רואה בס' הבהיר יש"א איש הנד"מ בדצ"ו ע"ג בס' השלישי של אותו נדון עמד בזה הרב מהר"י ן' וינסטי ז"ל ואסף איש טהור להקת הפוס' דכ"כ יעש"ב והסכים עמו הרב הגאון ראש"ל יש"ב נר"ו יעש"ב גם מה שטענו עוד דבמינוי רבנות ליכא דין ירושה דתורה מונחת וכו' הכי חזינא בתשובת מהרשד"ם יו"ד סי' פ"ה שכ"כ להדיא יעש"ב ולזה הסכים הגאון חת"ס בא"ח סי' י"ב והרב ברכות המים דקנ"ז יעש"ב:
אמנם אחר הראות היטב בנקל יש לדחות כל הטענות הנ"ל לפו"ד. דהנה על טענתם הא' מצד שעקר דירתי הרב ז"ל אבי ראובן א"כ האב עצמו איבד חזקתו כנז"ל הנה לפנינו הרב הגאון החק"ל ז"ל בחק"ל מ"ב ח"מ סי' י"א העיד בגודולו דבעיה"ק ירוש' ת"י לא נהגו לדון למי שעקר דירתו שאיבד חזקתי והיה טעמו משום דהכל מעלי' לירוש' יע"ש הרי דבירוש' ת"ו דנים דיני חזקות דקרקעות עכו"ם עפ"י תקנות והסכמות הראש' ז"ל עכ"ז מכ"ש בעיר צפורי שאין דנים דיני חזקות הנז' כלל כפי מה שנתברר לי מנהגם בודאי דלא נהגו לדון דין זה דעוקר דירתו דאיבד חזקתו ומינה דגם בחזקת המינוי ודאי דלא דיינו הכי ופשוט והגם דהגאון החק"ל ז"ל איירי במי שיש לו חזקת קרקע בתוך ירוש' ת"ו ושוב עקר דירתו משם לחי"ל ואהא הוא דקאמר מר דלא איבד חזקתו שהי"ל בתוככי ירוש' ת"ו כמבואר בנ"ד שם מ"מ זיל בתר טעמא דידיה ומינה נפיק דגם למי שהי"ל חזקת קרקע בחו"ל ועקר דירתו לירוש' ת"ו דלא איבד חזקתו מטע"ז גופיה דהכל מעלין לירוש' וכיון דכל חילייהו דכת המיעוט דקא טעני הכי בנ"ד ילפי לה מדין חזקת קרקעות דעכו"ם א"כ כיון שבחזקת קרקעות הנז' גופיהו לית להו דיני חזקות הנז' ודאי דגם בחזקת המינוי לית להו האי דינא דהעוקר דירתו איבד חזקתי דאם ר' לא שנאה וכו' ופשוט:
ועם דמרן החבי"ף ז"ל בס' רוח חיים הבין בדברי הגאון מר זקנו ז"ל דס"ל דגם הרב העוקר דירתו איבד חזקת מינויו כנז"ל אחהמ"ר אין כן הבנת דברי הגאון מ"ז ז"ל אלא דכוונתו ברורה דאם איזה יחיד או יחידים העוקרים דירתם מעירם שהמה היו תחת ממשלת רב עירם בהיותם דרים שם עכ"ז כשעקרו דירתם מאותה העיר פקע מהרב של עירם זכות המינוי שהי"ל עליהם זהו אמיתות הבנת דבריו ז"ל לענ"ד כדמוכחי דב"ק להדיא הכין ודברי נכדו הרב מהרח"ף ז"ל שלא הבין כן צל"ע ובודאי הגמור דזהו דעת עליון הרה"ג ראש"ל מהרד"ח ז"ל מר, בריה דרב הגאון החק"ל ז"ל שכתב בס' הבהיר נד"ל ח"א סי' ק"י דרי"ט ע"ד שהדין עם רוב הציבור הבאים בטענת ירושה שזוכה הבן ברבנות העיר מכח ירושת אביו שהיה רב בעירם וכשהלך לא"י מינו אחרים תחתיו ועכשיו מינו לבנו במקום אביו דזכותו הוא מכח ירושה וע"ז כתב דמצד זה נר' שהדין עמהם וכו' עכ"ל וכפי הבנת הרב מהרח"ף ז"ל הנז' הוי דלא כדס"ל להרב הגאון מר אביו ז"ל ודוחק לומר דלא ראה חשו' הרב אביו ז"ל שבחק"ל ח"מ הנז' דמי לנו גדול ורב בקי במילי דאבוה כוותיה דמר בריה ז"ל אל"ו דס"ל למר דגם הגאון מר אביו ז"ל לא איירי ברב העיר שעקר דירתו אלא איירי ביחיד העוקר דירתו כנז' א"נ דס"ל למר כדכתב הגאון מר אביו ז"ל במ"ב הנז' דאם עקר דירתו והלך לא"י לא איבד זכותו רב העיר כנז"ל וכיון דגם בנדון דהרב מהרד"ח ז"ל איירי שהלך לא"י ת"ו משו"ה פסק הוא ז"ל שהדין עמהם:
ומה גם דחזקת וזכיית המינוי אינו אלא מדינא דאוריית' ומדין מלך ילפינן לה לכל מילי דשררה כידוע וא"כ מנ"ל לומר דאי עקר דירתו איבד זכותו וחזקת המינוי שלו וזהו דעת עליון הרב מהרד"ח ז"ל שלא נרגש לומר דכיון שהאב עקר, דירתו איבד זכותו והדברים פשוטים ובפרט בנ"ד דנתבאר בשאלה דהגם דהרב ז"ל עקר דירתו מהם אכתי מצודתו פרוסה וכו' א"כ זכותיה בקופתיה קאי ולא פקע מניה לכ"ע דומיא למ"ש גדולי הפוס' ז"ל בעיקר דין חזקות דקרקעות דאם עקר דירתו המחזיק והניח שם מטלטלי ביתו לא איבד חזקתו כמ"ש כל גדולי הפוסקים הו"ד בכנה"ג ח"מ סי' ק"ם ובמט"ש שם ובתשובת בירך יצחק די פאס ז"ל ח"מ סי' יו"ד ובחס"ל סי' ובש"ף ז"ל ע"ע ואכמ"ל בזה:
גם על טענתם הב' שטענו דהואיל ואידחי בהיותו קטן אידחי לגמרי לא צדקו בזה כלל דלא אמרינן הכי אלא דוקא בש"ץ ובתוקע וכיוצא בהם דאין דין שמירה נוהג בהם מדב"ת כדרך דמשמרין לבן מלך ולשאר שררות דילפינן להו מדין המלוכה וכדאסיק הכי הגאון החק"נ ז"ל בא"ח סי' ח"י דכיון דזכיית בן בחזנות ובתקיעה אינו אלא ממנהגא הרי לא נהגי בהם דין שמירה וכו' יעש"ב ולפי"ז כיון דמינוי שררה אינו מכח מנהג אלא מד כדבעינן מימר קמן בס"ד ודאי דיש לדון דין שמירה להב עד אשר יגדל ובפרט לסברת הרב זר"א ז"ל ושני גדולי הדור שהסכימו עמי דס"ל דגם בשאר מינוים נוהג בהם דין שמירה כ"ש במינוי רבנות ושררה כנ"ד ועם דהגאון החק"ל ז"ל שם צידד בסברתם ומר הוא דאמר דגם הם ז"ל מודו דאין דין שמירה נוהג בדבר התלוי במנהג אלא דלא אתשיל קמייהו וכו' יע"ש מ"מ בתר הכי אסיק התם מני"ר גופיה דממ"ש הזר"א שם דקמ"א ע"א נראה דס"ל דדין שמירה דשררה נוהג ג"כ בשאר מינויים ושוב צידד לו' דגם הזר"א לא ס"ל הכי אלא לנ"ד דשניא משאר המינויים שהרי אם ימתינו לקטן אין להם היזק כלל וכו' יע"ש וא"כ גם בנ"ד אין לכל בני העיר היזק כלל אם ישמרו לקטן זכות ירושתו שהרי כבר היו ממנים רבנים אחרים בזא"ז כנז"ל:
ומה גם דחזינא תו להגאון החק"ל ז"ל שם בסוד"ק דהכריע שדין שמירה ליתיה בשאר מינויים שהרי בנין אב לכל המינויים אינו אלא מלך בדין שמירה זו וא"כ י"ל דדוקא מלך ודדמי ליה ישנו בדין שמירה שהרי אמר לישתמיש איניש וכו' כדמצינו בראב"ע וכו' יע"ש נמצ"ל דבמינו שררה דהוי דב"ת נוהג דין שמירה ולא אמרינן הואיל ואדחי אידחי ודון מניה ואוקי באתרין וכמובן:
גם מה שטענו עוד דבמינוי רבנות לית ביה דין ירושה וכתבנו לעיל דהכי ס"ל למהרשד"ם וכו' הרואה יראה דרבו החולקים על סברת מהרשד"ם ז"ל הנז"ל כמ"ש הכנה"ג בא"ח סי' ג"ן וכבר האריך בזה הגאון החק"ל ז"ל ביו"ד ח"ג סי' ק"י ואסיק דרובא דרבוותא פליגי עליה ושם בדק"ה ע"ג הכריע וז"ל ומ"ש עיקר לענ"ד הוא שאם באים בני העיר למנות רב מופלג בחכמה אשר אין לו יחס עם זה שבא מכח ירושה שהדין עמם אבל בלאו"ה הבן קודם וכו' עכ"ל ולפי"ז בנ"ד דשני הרבנים הללו הם שוים ביראה ובחכמה ואין בין זל"ז שום הפרש כלל ודאי דהבן קודם וכמסקנת הגאון הנז' ז"ל וכמדובר וע"ע בתשו' הרב מהר"י ן' ויניסטי הנז' שם סי' הנז' שדחה כל מ"ש הרב ברכות המים ז"ל בטוט"ו ואסיק לדינא דבכל המינויים יש בהם דין ירושה גם במינוי רבנות דלא כמהרשד"ם ודלא כהרב ברכות המים ז"ל יעש"ב וע"ע בתשו' הרב נוכח השולחן ז"ל בח"מ סי' ט' שהעלה דעיקר סברת הרב הלק"ט ז"ל גם בתוקע במ"ח הוא שנוי יעש"ב וא"כ הגם דנימא דגם דין ירושה, דרבנות ושררה דמי לדין ירושת התוקע לבנו משא"כ האמת כמש"ל מ"מ פלוגתא דרבוותא ומידי ס' בדאורייתא לא נפיק דס' דאורייתא לחומרא וכמ"ש לקמן בס"ד ותו דגם מהרשד"ם ודעימיה לא איירי כי אם במינוי רבנות ודיינות משא"כ במינוי דנ"ד דאינו אלא, מידי, דשררותא ובנ"ד אינו אלא מידי דשררותא דמתא דוקא דכבר יש להם בעיר דיינים ורבנים קבועים להורות להם את החוקים ואת התורות ולא צריכי תו רק לרב ושליט אשר על פיו יחנו דבר א' לדיר א"כ אין מינוי זה אלא מינוי שררה ובהא ליכא פלוגתא וכ"ע מודו בכה"ג זוכה הבן בשררת אביו ופשוט:
ועי"ל דהגם דנימא דאכתי נ"ד מידי פלוגתא דרבוותא לא נפיק מכח הטענות הנ"ל מ"מ כבר לימדנו להועיל הרב גו"ר ז"ל ביו"ד כלל ג' סי' ז' ומר הוא דאמר דהגם שיהיו פנים מטין לומר דאין הבן קודם מ"מ לא ימלט מלהיות ס' בדבר והו"ל ס' תורה ונקטינן ביה לחומרא שאם נעמיד אחר י"ל אי קא עברי על ד"ת ואם נעמיד הבן אין הפסד בדבר שאם הבן זוכה מד"ת מוטב ואם אינו זוכה מד"ת אין עוון והפסד בזה וכו' יע"ש והבי"ד הרב דב"מ ז"ל ביו"ד סי' א' וקלסיה טובא דראויים הדברים למ"ש יע"ש גם מרן מהריט"א ז"ל בס' הבהיר שמיו"ט סי' ו' הסכים לד"ק כיעו"ש ומזה נלמוד דבכל ס' שיפול בעיקר דין ירושת הבן בשררת אביו דנקטינן ביה לחומרא כיון דהו"ל ס' תורה וכדברי הרבני' ז"ל הנז"ל וברור:
והגם דהרב החסיד מהרי"א ז"ל בס' ארעא דרבנן אות שפ"ה כתב דעיקר מינוי שררה דקי"ל מעלין בק' וא"מ אינו אלא מדרבנן יע"ש מ"מ הרי הרב גו"ר והדב"מ ומהריט"א ז"ל והגאון החק"ל ז"ל בכמה דוכתי פליגי עליה וס"ל דגם במינוי שררה הוי דאורייתא וכ"כ הרב אוזן אהרן במע' השי"ן ובס' כפי אהרן ח"ב יו"ד סי' ז' יע"ש והחק"ל ז"ל בס' מערכי לב ח"א הניח דברי מהרי"א ז"ל הנ"ל בצ"ע יע"ש ומרן מהריט"א ז"ל שם סי' ו' כתב להדיא דסתמיות דברי הריב"ש וש"פ שלמדו דין זה מד' הרמב"ם דס"ל דכל השררות שוים הם בדינם וכיון דבשאר שררות הוא מן התורה ה"ה בשררה דמורה הוראה וכו' ואפי' נשבעו לא חלה שבו' של יח"ס בזה דמעיק' שבו' בטעות היתה דאילו היו יודעים מעיק' דאיסורא קא עבדי לדחות את בן הרב אשר לא כדת ש"ת דמן הדין הבן יורש מקום אביו אנ"ס דלא ניח"ל למעבד איסורא כהאי ובפר דפשט דברי הפוס' הוא דדין זה הוא מדאורייתא דהבן יורש מקום אביו אף בכתר תורה וכו' עכ"ל עש"ב וכ"כ להדיא הרב פורת יוסף ז"ל בתשו' יעש"ב וידוע דעיקר דין מעלין בק' וא"מ נפיק מדין ירושת המינויים כמ"ש הגאון החק"ל בא"ח וביו"ד סי' הנז' ויליף לה ממ"ש מהריק"ו ז"ל וכו' ואסיק מר וז"ל באופן דבמינוי כתר תורה אי אית בה ירושה וחזקה פליגי בה וכו' יע"ש וכמש"ל וכבר מילתא אמורה דע"כ לא פליגי אלא במינוי רבנות דדיינות לא כן בשאר שררותא דמתא כ"ע מודו דהוי דב"ת ומינוי זה דנ"ד אינו אלא בשררותא דמתא ולא במינוי רבנות דדיינות דהוי כתר תורה כיון דכבר יש אלקים שופטים בארץ וכמש"ל: ואפי' את"ל דנד"ן הוי בכלל רבנות דכתר תורה משא"כ האמת כנז"ל עכ"ז הדין נותן בפשוט למנות בנ"ד את הבן הבא מכח ירושה הוא ולא אחר משום דכבר נודע מ"ש הר"ן ז"ל בתשו' הביאה מרן ז"ל ביו"ד בב"י סי' רכ"ח דבמילתא דפליגי בה רבנן אי הוי דאוריית' או דרבנן דאי רובא דרבוותא ס"ל דהוי דאורייתא אזלינן אנן בתרייהו וכל ס' שיפול בההוא מילתא חשיב שפיר ס' תורה ואזלינן ביה לחומרא יע"ש והכי נקטי כל הפוס' ז"ל וכמ"ש הרב חיד"א ז"ל בס' עין זוכר מע' הס' אות כ"ו זולתי הרב קול אליאו ז"ל פקפק בכלל זה וציין דבריו הרב חיד"א ז"ל שם ואין דבריו עומדים נגד כל הנהו רבוותא ז"ל דס"ל כהר"ן ז"ל אך משה"ק עליו הרב חיד"א ז"ל שם דאשתמיטתיה להרב קול אליאו תשו' הר"ן ז"ל הנ"ל לדבר הזה יסלח אדוני דכבר נרגש הק"א ז"ל מתשו' הר"ן ז"ל הנ"ל אלא שהעיקר מדברי הט"ז ז"ל יע"ש וכ"כ הגאון הרב שער אשר ז"ל בח"א דק"א ע"ג בפשיטות כמ"ש הר"ן ז"ל כמדבר על הידוע יע"ש וע"ע להרב ערך השולחן ז"ל ביו"ד סי' קי"ט שכ"כ משם כמה פוס' ז"ל אלא שגם הוא ז"ל לא ראה שכבר הרב קול אליאו גופיה נרגש מדברי מרן ז"ל והוא פלא:
אתאן לטענתם האחרונה שטענו דכיון דאחר שגדל הבן והיה ראוי ליירש שררת אביו והיו מתמנים רבנים אחרים והוא שתק ולא תבע זכות ירושתו במקום אביו הרי מחל זכותו וחזקת ירושתו כנז' בשאלה אנא דאמרי דגם בהא לא צדקו בטענתם זו כלל כמ"ש הרה"ג ראש"ל כמהרד"ח ז"ל בס' הבהיר נדיב לב ח"א סי' ק"י לחלק יצא מדין התוקע דהלק"ט ז"ל לנ"ד שהוא דין מינוי רבנות וז"ל אבל כשהוא ראוי ולא מינו אותו לא מיקרי דחייה וכו' וכ"ש במרביץ תורה בעוב"י דהוי שררה גדולה לא שייך לשאול חלקם בפיהם אפי' קל שבקלים וכגו"ד לא הוי דחיה ולא מחילה וכ"מ מד' הגו"ר והרב"מ וכ"מ מד' הגאון מ"א בא"ח סי' ח"י וכו' דכל שלא נפסל מדינא והיה ראוי לא מיקרי דיחוי וזוכה בירושתו ואפילו באינו ראוי משום חומרא דרבנן כגון שאינו נשוי ולא נתמלא זקנו רפיא בידיה לו' דאיבד זכותו ופסק דימנו אחר במקומו עד שיתמלא זקנו והיינו בש"ץ דלדעתו זכות ירושתו ממנהג ולא מדינא אבל בשררת הרבנות דהוי מדינא לד' כל הפוס' וכו' ודאי כשאין בבן דבר הפוסל והוא ראוי ליכנס תחת אביו ועברו עליו את הדרך ולא מינו אותו מי שם פה לומר דאיבד חזקת ירושתו דאין זה כי אם שלא היה כח בידו להעמיד דינו ולהחזיק בשלו וכשסייעוהו מן השמים זוכה בשלו והכי פשי' לומר להרב מהרא"ן הוב"ד בשמיו"ט סי' ו' אפי' קבלו הב' בשבועה יכולים לסלקו ולמנות את בן הראשון הפך סב' הלק"ט וכו' עכ"ל יעש"ב ודון מניה ואוקי באתרין דכיון דאין בבן שום דבר הפוסל והוא ראוי למלא מקום אביו אפי' שתק כל הזמן שעבר ולא תבע את זכותו מחמת ירושה לא הוי שתיקותיה כמחילה כלל וכהסכמת הרב הנז' ז"ל וברור: ומה גם דאיכא בנ"ד טעם כעיקר לשתיקתו דה"ט משום דאחר הרב אביו ז"ל עד עתה כל הרבנים שנתמנו אחריו המה היו גדולי הדור רבנים עצומים ובאים בימים וגדולים ממנו בחכמה ובמנין ואין לו פה לתבוע חזקת הרב אביו ולסלקם וחלק להם כבוד כ"ז היותם רבנים ע"פ האדמה כמ"ש בזה הגאון החק"ל ז"ל בא"ח וביו"ד כידוע זוהי סיבה גדולה וטעם כעיקר לשתיקתו בזמניהם משא"כ השתא הכא דלא נשאר בעיר מי שגדול ממנו אלא בשוים עסקינן יפה עשו רוב בני העיר לבחור בבן הבא מכח ירושה דאל"ה קא עברי על איסור תורה ואין מקום עוד לומר דמדשתק ודאי מחל דליתא כלל וכמדובר:
ופוק חזי דאפי' בחזקת קרקעות בתי עכו"ם שזוכה המחזיק בחזקתו בהם שעמדו בזה גדולי הפוס' ואח' ז"ל אי עבר כמה שנים ולא תבע דמי חזקתו אי הוי שתיקה כמחילה או לא כמשי"ר הרואה בסש"ץ הפוס' הם המדברים בדיני חזקות הבאים בכנה"ג ח"מ ובמט"ש סי' ק"ס ע"ע מ"מ כתב מרן החבי"ב ז"ל בתשו' בע"ח ח"מ סי' ר"ל הגם דדין זה בע"ח הוא שנוי אינו אלא אי איבד דמי חזקתו של השנים שעברו אבל זכות החזקה עצמה לכ"ע לא איבד זכותו מכאן ולהבא יעש"ב וע"ע בחקק"ל ח"ב סי' ח"ן ובישרי לב דנ"ו ע"ב אות נ"ה ובס' אורח משפט סי' ק"ם הגב"י אות י"ז ובז"כל ח"ג ח"מ מע' ח' יע"ש ואכמ"ל בזה א"כ גם בנ"ד אין לומר דאיבד זכותו של מכאן ולהבא כלל מכח שתיקתו לשעבר וברור:
ועם דהגאון החק"ל ז"ל בח"מ ח"א דקס"ה ע"ב פקפק בזה על נ"ד שהוא מינוי רבנות באומרו דהאי מינוי דרבנות לא אלים מזכות מחזיק בבית עכו"ם מכמה טעמי וכיון שכן הרי מצינו בענין חזקת קרקע שכתב רשד"ם דאם שתק כמה שנים ולא תבע איבד חזקתו וכו' סיים עלה דמ"מ מדעת רשד"ם והכנה"ג והבנ"א לא יצאנו וא"כ י"ל לנ"ד כיון שידע מהר"ר יקיר במינוי מהר"ם ושתק ולא ערער וגם ששימש במינויו ח' שנים ולא ערער תלינן דמחל זכותו וכו' עכ"ל ולפי ד"ק לכאורה יראה דגם בנ"ד י"ל כן וכמובן: אכן בקושטא נראה החי' בריר דשאני התם דאין טעם לשתיקת מהרר"י אבל כל שיש טעם נכון לשתקיתו וכנ"ד כמש"ל הא ודאי דלא איבד זכיתו כלל וכמדובר:
ובעיקר מ"ש הגאון החק"ל ז"ל דלא אלים זכות שררה ומינוי מזכות מחזיק בבתי עכו"ם וכו' כנז"ל אני תמיה טובא דכיון דס"ל למר דזכות המינוי והשררה הוא מדין מעלין בק' וא"מ גם דין דמעלין בק' מדין ירושת המנויים נפיק דהוי דב"ת כמ"ש מני"ר גופיה לעיל מזה וכ"כ בחק"ל א"ח ויו"ד וספיקו לחומרא כיעו"ש א"כ היכי מדמי להו לדין חזקות הבתים הנז' דאינם אלא מדבריהם מכח תקנת הראשו' והסכמותיהם כידוע ועם דאשכחן דהחמירו בתקנות והסכמות החזקות הנז' כמה חומרי דליתנהו בדין המינויים שאני התם דחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה וכבר השרישנו הר"ן ז"ל דבכל ס' שיפול בשל תורה אזלינן לחומרא כנז"ל וא"כ כיון דהוא ז"ל פשיטא ליה דזכיות השררה והמינויים הוי דב"ת אפי"ה דהגם דנפל ס' אי שתק ולא תבע אי איבד חזקתו או לא דפליגי בה רבוותא דאייתינהו הוא ז"ל מ"מ הו"ל למיזל לחומרא ככל ס' דאורייתא היכא דרוב הפוס' ס"ל דהוי דב"ת ואין לנו לדון בנ"ד דמחל זכותו ע"י שתיקתו ואיך מני"ר דן את הדין כל בתר איפכא הא ודאי אתמהא טובא לכאורה אמנם כבר ראיתי בסוד"ק של הגאון ז"ל שלא עמד בדעתו בטעם הנז' וסו"ד כתב דאכתי לא בריר ליה אי זכר מהר"ם במינויו או"ל ואם היה הדין בא לפניו היה מפשר שינהגו המינוי בין שניהם ומתקריא ארעא דרבנן יע"ש נר' להדיא שלא עמד טעמו בו והדר מר מסברתיה קמייתא וכמובן:
העולה מכל האמור דיפה כיוונו רוב הקהל לבחור ולמנות את הבן החכם הבא מחמת ירושה לרב ושליט על הארץ ועל הדרים כי כן שוהד"ן ואם לא היו בוחרים בו הוו עבדי איסורא דאורייתא וכמ"ש מרן מהריט"א ז"ל והגאון מהרא"ן והחק"ל ומר בריה ז"ל וככל האמור ומדובר:
פש גבן למען דעת אי יכולים מיעוט אנשי הקהל למחות ביד הרוב שאינם חפצים במינוי החכם הבא מכח ירושה או"ד דיכולים הרוב לכוף למיעוט במינוי זה הבא מחמת ירושה:
ואעז ואומר דנלע"ד ברור בנ"ד דיכולים הרוב לכוף למיעוט למנות את הבא מחמת ירושה דוקא וכמו שאבאר בס"ד:
דאיברא דאנכי עפר בסה"ק פנ"י ח"ג ח"מ סי' ט' בדל"ז ע"א וע"ב כתבתי בעניותי שם דדעת מרן ז"ל בש"ע א"ח סי' ג"ן ס"ג ס"ל למר דבמינוי ש"ץ אפי' יחיד מוחה ושה"ה והוא הטעם דיסבור הכי במינוי דיינים דאפי' יחיד יכול למחות ולו' איני רוצה בזה אלא בזה וכ"ש אי הוו המוחין יחידים טובא דודאי הדין עמהם ואינם יכולים הרוב לכופם והבאתי שם שכ"כ הכנה"ג שם משם מהרשד"ם והרב"א ז"ל וכו' כיעו"ש:
אמנם שוב הבאתי שם מ"ש עוד הכנה"ג ז"ל שם שכתב דהדבר תמוה שיהיה היחיד מוחה במינוי החכם מר"ת ושכן המנהג שאין משגיחין במיעוט המוחין וגם אייתי לן תשו' הרב מהר"ש הלוי ז"ל שביו"ד סי' ח' דפליג בהדיא ע"ד מהרשד"ם ז"ל וס"ל למר דלמינוי החכם המר"ת אפי' המיעוט יכולים לכוף לרוב משום דהוי מיגדר מילתא בקו"ע ושוב כתב הכנה"ג ז"ל די"ל דלא פליגי דהרשד"ם איירי במי שאינו ראוי להיות מר"ת דבזה אפי' יחיד כופה ומוחה ומהר"ש הלוי איירי במי שראוי להיות חכם ועי"ל דלא דיבר מהרשד"ם ז"ל אלא כשהיחיד מונע למנות את זה אבל הוא מסכים למנות אחר אבל אם מוחה שאינו רוצה למנות מר"ת בקהל הא ודאי פשיטא דאין במחאתו כלום ואפי' המיעוט כופין להרוב כמ"ש מהר"ש הלוי וכו' עכ"ל יעש"ב: ועפיד"ק העליתי בעניותי שם באותו נדון דהדין עם כת המיעוט עפ"י הני תרי יעש"ב מילתא כטעמא אמנם בנדון זה לענד"ן ברור דעפ"י תרי חילוקי דהכנה"ג הנז"ל אדרבא הדין נותן דיכולים הרוב לכוף לכת המיעוט המוחין והממאנים במינוי החכם הבא מכח ירושה ולא מיבעיא לחילוק ראשון דמרן החבי"ב ז"ל דמהרשד"ם איירי במי שאינו ראוי להיות מר"ת כנז"ל דליתיה האי חילוקא בנ"ד דכבר נתבאר בשאלה דשניהם שוים בחכמה וביראה ובמנין ושניהם ראויים להיות מר"ת א"כ בכגו"ד גם מהרשד"ם ז"ל מודה דאין היחיד מוחה והרוב כופה את המיעוט וכדס"ל למהר"ש הלוי ז"ל כנז"ל: אלא גם לחי' הב' הנז' כבר סיים עלה מרן החבי"ב, ז"ל דיראה לו דאף ביחיד המסכים למנות אחר אם אותו שמסכימים בו הרוב למנותו הוא ראוי יותר מזה שרוצים המיעוט למנותו פשיטא דיכולים הרוב לכוף להמיעוט וכו' עכ"ל ובכן בנ"ד כיון שזה החכם שהסכימו בו הרוב למנותו כיון אית ביה עדיפות טפי שבא מחמת ירושה דאורייתא וכל אבותיו היו רבנים ושליטים באותה העיר עצמה מה שא"כ בהחכם הב' שרוצים בו המיעוט שלא יש לו חזקת בתי אבות ולא בא מכח ירושה כלל א"כ הא דהחכם הבא מחמת ירושה הוא ראוי והגון יותר מהב"א ויפה כיוונו כת המרובין לבחור בו דוקא שכן שוה ד'ן לקיים מצוה דאורייתא ואי לא יעשו כן איסורא הוו עבדי לעבור על דב"ת ויכולים הרוב לכוף להמיעוט כנ"ד בלתי ס' כלל: ופוק חזי מ"ש הגאון החק"ל ז"ל בא"ח סי' ע"א רבותא טפי דאפי' כבר מינו הציבור לאיש זר לש"ץ ולא מינו לבן הש"ץ צידד הוא ז"ל בד"ק אף ע"ג דיש מקום לומר דכיון דלגבי בן הש"ץ הקדום יש לחוש לספק איסור תורה אם מינוי זה הוי כשאר המינויים ואילו לגבי הב' אע"ג דיש לחוש בסילוקו לס' תורה שהרי אם מינוי זה הוי כשאר המינויים הא קי"ל מעלין בק' והוי דב"ת מ"מ זה הב' שייך באיסור דבן הש"ץ ראשון דהי"ל לחוש להאי ס' וצריך הוא לצאת מידי ס' אך בן הש"ץ אין לו לחוש לס' איסור של זה שהביא הוא עליו וכיון שכן זה הב' צריך שיסתלק מעצמו משום חשש איסור וכיון שהוא סילק א"ע לא שייך ביה שום איסור ואף אם אינו רוצה יכולי' אנו להעבירו לאפרושי מאיסורא וכו' עכ"ל יעש"ב ועם דבתר הכי צידד עוד לדחות כ"ז כמבואר בד"ק שם ע"ד מ"מ זו הלכה העלה בסוד"ק שם דאם ירצו בני הקהל למנות אחר ולבטל חזקת בנו של ראובן מ"מ אין זה דרך לצאת יד"ש והטוב בעיני אלקים ואדם שימנו לבן ראובן מאחר שכבר זכה במקצת ומה גם בס' איסור צריכים לצי"ש כך נראה נכון שיעשו לעבודת שמים עכ"ל:
ואם כ"ז כתב הגאון ז"ל אף אחר שכבר מינו איש זר א"כ כ"ש שיש להם לעשות כן קודם שמינו שום אדם דודאי צריכים הם למנות את החכם הבא מחמת ירושה הוא ולא אחר להנצל מס' איסור תורה וכדברי הגאון ז"ל וכנז"ל:
וגם אם כ"ז כתב הרב ז"ל במינוי בן ש"ץ דאית ביה ס' אי מינוי הש"ץ הוי כשאר המינויים או לא א"כ כ"ש במינוי חכם מר"ת כשהוא בן הרב הקדום דלכ"ע הוי מינויו דב"ת זולת הרב אר"ד ז"ל דס"ל דהוי מדרבנן דודאי בכה"ג יכולים הרוב לכוף המיעוט וכ"כ הרב ראש"ל מהרד"ק ז"ל בס' נט"ל ח"א סי' ק"י ע"ד הגאון מר אביו ז"ל הנז"ל כיעו"ש והדברים פשוטים:
והגם דאנא עניא אסיקנא בעניותין באותה תשו' דסי' ט' הנז' דמרן ז"ל אזיל בשיטת הרב ז"ל בסי' כ"ה שיצא לחלק בין ב' תשו' הרשב"א דבתקנות וגדרים ראוי לילך אחר הרוב אבל בענייני ציבור כמינויים וכיוצא הרי כולם שו"ת הם והמיעוט יכולים למחות ולחילוק זה הסכימו המ"מ והכנה"ג והרב מחנה יאודה קצין ז"ל הכריח דכן הוא דעת מרן ז"ל ג"כ והבאתי דב"ק שם והסכמתי אני עני לדב"ק מכח ההכרחיו' שכ' הרב הנז' ודלא כמהרש"ל ז"ל כיעיש"ב:
הנה עכ"ז אין לנו לדון כן בנ"ד ולו' דדעת מרן ז"ל במינויים אפי' יחיד מוחה דשאני נ"ד מכמה טעמי חדא דאכתי יש לנו לדון בנ"ד כהנהו תרי חילוקי דחדית לן הרב כנה"ג ז"ל כנז"ל באיזה אופן יכיל היחיד למחות וכמש"ל:
ועוד דכיון דהרב מהרש"ל ז"ל רב תנא הוא ופליג ע"ד הרב מחנה יאודה קצין ז"ל שם א"כ הדר הו"ל ס' איסור תורה ואזלינן ביה לחומרא דאין היחיד מוחה והרוב יכולים לכפות את המיעוט בנ"ד כיון דהרוב הסכימו כדת ש"ת וככל האמור ומדובר:
ועלית על כולנה שכבר הרב כנה"ג ז"ל העיד בגודלו שמנהג פשוט הוא שאין משגיחין במוחין כנז"ל ומאחר שכן המנהג הגם דנימא דאין כן דעת מרן ז"ל אלא כמ"ש הרב מחי"ק ז"ל הנ"ל מ"מ אזלינן בתר מנהגא דוקא כידוע: והן עתה ראיתי תשו' הרב פורת יוסף ז"ל דח"מ סי' ב' דעמד בזה על נ"ד ושקו"ט טובא בס' מהרשד"ם ז"ל הנז' דס"ל דאפי' יחיד מוחה ואסיק דס' יחידאה היא ואייתי בידיה תרי חילוקי דהכנה"ג ז"ל הנז' ופסק בנ"ד כשני החי' הנז' דאיתנהו בנ"ד וגם סמך דעתו ז"ל על עדות ההכנה"ג ז"ל שהעיד על המנהג דאין משגיחין ביחיד המוחה וגם כתב שם הרב הנז' טעם אחר ושייך נמי לנ"ד והוא זה דהיכא דליכא חסרון כיס ליחיד המוחה בעיקר המינוי של הרוב אלא שרוצה למנות אחר בהא י"ל דאזלינן אחר הסכמת הרוב כיון דהספק שנפל אינו אלא על מי משניהם הא ודאי דהסכמת הרוב עדיף ויליף לה מר מתשו' מהראנ"ח ז"ל יעש"ב ובנ"ד ליכא חסרין כיס כלל לא לכת הרוב ולא לכת המיעוט כי הרב המתמנה לזה אין לו שום פרס מהקהל כלל כמו שנתברר לי שכן מנהגם וא"כ הא ודאי דאזלינן בתר רובא שהסכימו למנות למי שבא מחמת ירושה דממ"ן שפיר עבדי למנותו דאי הדין נותן למנותו מכח זכות ירושה א"כ יפה עשו למנותו לו דוקא דבזה הם מקיימים מ"ע דאורייתא ואם אין הדין נותן למנותו מכח ירושה מ"מ אם יתמנה אין מגיע לצבור שום נזק והפסד במינויו וכמש"ל משם הגו"ר והדב"מ ומהריט"א והחק"ל ז"ל ואדרבא אם יסכימו למנות אחר יש לחוש דעבדי איסורא דאורייתא וכנז"ל ושכ"כ הרב מהרד"ח ז"ל בנד"ל ח"א דרי"ט ע"ב וכמש"ל:
עוד כתב הרב פורת יוסף ז"ל שם דאף מעיק' כשבאים למנותו ויחיד מוחה בלתי טעם אין שומעין לו וכ"כ ההכנה"ג בא"ח סי' ג"ן משם מהרי"ו ועוד דלו יהא אלא כי היחיד המוחה מעיק' עדיף כחו וחשיב כרבים מוחין הנה אפי' לגבי רבים כל שהם אומרים שלא כהלכה והיחיד שכנגדם אומר כהלכה שומעין לו וכד' מהרימ"ט סי' ס"ט וכו' אתד"ק עש"ב ובנ"ד כת המיעוט אומרים שלא כהלכה ואין שומעין להם מכ"ש מדין רבים שאומרים שלא כהל' דאין שו"ל כנז"ל:
ועוד תראה בתשו' הרב פורת יוסף ז"ל הנז' שכתב עוד דאם היחיד המוחה רוצה למנות לבן הרב הקודם בטענת ירושה שירש זכות הרבנות מאביו ואביו הוריש זכותו לבנו אחריו כמ"ש הרמב"ם וכו' והריב"ש בסי' רע"א בעובדא דמהר"ר יוחנן בטעמו הראשון שמצד האב ראוי לזכות בנו, אחריו בכל מילי דשררה על הציבור וזכות ירושה הוא דב"ת וכמ"ש וכו' א"כ עפ"י כל האמור י"ל דהחכם שרוצה היחיד למנותו יש לו סרך וזכות מכח אבי ולו משפט הירושה בשררה זו וכו' יעש"ב שלא מצא מקום הרב ז"ל לדחות הבא מכח ירושה כי אם מכח שאינו ממלא מקום אביו וכו' כיעו"ש וא"כ בנ"ד דלא שייכי הנהו טעמי שכ' הרב הנז' על נדון שלו ודאי דדינא יתיב דאפי' יחיד המוחה שרוצה למנות את הבן הבא מכח ירושה היינו שומעין לו כ"ש השתא דהן רבים המסכימים למנותו והיחיד מוחה בלי טעם מספיק דודאי הדין עם רוב הציבור וכופין את כת המיעוט להסכים עמהם לחוש לאיסור תורה וככל האמור ומדובר כנלע"ד ברור וצו"י י"מ וימ"ן כיר"א הלכ"ד אנא זעירא דמן חברייא:
הצעיר יצחק משה אבואלעפיא ס"ט:
סימן ג
את זה שלח לי לשמי מע' הרב העצום ס"ר ל"ו נאמר כמהר"ר מאיר ששון עג'מי הי"ו חד מחו"ר עוב"י צובה יע"א על דבר הרשאת שליח קידושין ששלח לפה עירנו דמשק יע"א והיה בה פקפוקים לפו"ד והחזרתיה קודם מעשה הקי' לכתוב ולשלוח אחרת כדין וכהל' וכן עשה ושלח הרב הנז' הרשאה אחרת ואולם השיגה ידו בכתב מיוחד לי לשמי לסלק הפקפוקים וזאת היתה תשו' וז"ל הזהב וההדר"ת כל שהוא תפארת הועתק פה מגוף כתבו העיקרי אב"א תב"ת:
אב בחכמה תורה חתומה האדם הגדול בענקים דולה מים מבורות עמוקים לו זרוע עם גבורה החכמה והמדע ודברים עתיקים מני"ר הרה"ג מעוז ומגדול כמהר"ר נר"ו פחד יצחק בעזרו והיה אדירו כיר"א. יסע קדים ש"ח וש"ן כל שאני זכאי באמירתו כאיש גבורתו והדר מצלינא למען יחי המלך לעולם וכסא כת"ר יהיה. נכון ובריא אולם כיר"א. הנה עט"י ע"ט סופר מאי"ר כי מזה ימים נשלח מאיתי הרשאת קידושין למח"ק ותשב אחור דתהו בה רבנן ולא ידעתי מי הוא המשיב ובכן עשיתי ד"ץ ומלאתי שאלתם:
אכן אעיק' דדינא פירכא ושרטטתי וכתבתי ב' שורות ערוכות ושמורות לפני כת"ר למען ישים כת"ר עין השגחתו עליהם וברוב חכמתו ובקיאותו יודיעני ברוב ענותנותו אם אני זכאי באמירתו. הנה חמיתי ראיתי אור כתב מן כוו' משה חיים חזן טוטח ובתוכו רצוף הרשאת הקי' השבה אחור מעי"ת דמשק יע"א ותהי בה משם הרבנים מכמה טעמי ומזה אחזו בעכ"ב הקי' ומתוך דברי יתבאר מאי דתהו בה רבנן והוא מ"ש חדא שאין בהרשאה שם אבי המורשה שמלבד דאבע"א קרא וכו' עמדנו ע"ז ולא עלה בידינו ומפני דוחק השעה השמטנו אותו ולא בדרך מקרה וחסרון ידיעה ולא היה להם לדחות אותה והיה להם להכשיר מקו' הגט דהרי אפי' בגט אם השמיט אבי המגרש או אבי המתגרשת כשר כמ"ש מרן באה"ע סי' קכ"ט ס"ט וכ"ש בנ"ד ואי משום ב' יב"ש הרי פ' מרן ז"ל בח"מ סי' מ"ט ס"ד אבל הם מוציאים שטר על אחר וכו' שכל מי שהשטר יוצא מתח"י אנן מחזקינן ליה כשלו וה"נ כיון שהשטר יוצא מתח"י משה חזן מחזקינן ליה שלו ולא אמרי' שמא לא הרשה אותו אלא לחבירו ובפרט דעמיה צוותא כת"י החתן בשמו:
גם מ"ש שצריך הקי' שיהיו מממון המשלח דוקא. ג"ז אינו שכבר פ' מור"ם שם ס"ו בדין שליח א' אם יוכל לעשות ב' אם לא מסר הבעל הקי' רק ציוה אותו לקדשה בכל כסף שירצה אין עושה שליח ע"כ משמע דאם רצה לקדשה הוא בעצמו בכל כסף שירצה רשאי ובנ"ד כתוב בפי' שמורשה לקדשה בכל סך שירצה הא ודאי מהני ויוכל לקדשה בכל סך שירצה וכ"ש וק"ו שהורשה לקבל סך מ' לירה קרוביה והרי הם של החתן ויכול לקדש לו מהם לירה מקרוביה והרי הם של החתן ויכול לקדש לו מהם אשה ולית דין צריך בישש: עוד מ"ש שאין בשטר ההרשאה קיום ב"ד. אין בדבריהם ממש שלפי דעת מרן באה"ע סי' ל"ה שא"צ עדים במינוי האיש שליח לקדש לו אשה רק שהשליח והמשלח מודים בדבר ובנ"ד הרי כת"י המשלח וההרשאה בתוכו וכת"י יכול להתקיים מכמה כתבים ששלח להם במשך השידוכין וכן כת"י העדים שהם הם החתומים בשטר השידוכין והמשודך והמשודכת עברו ביניהם כמה ויכוחים ולא טענו זע"ז כלום שהשטר מזויף הרי שניהם מודים בחת"י העדים ויכול להתקיים כתי' ההרשאה משם ובפרט שח"י אני החותם א' כבר באה חת"י בכתב שנשלח למע' הרב חד מינן ועד אור תורה עם השד"ר חר"ע הכהן הי"ו ויכול להתקיים משם:
ומ"ש מור"ם בהגהה דל"מ הוראה רק אם הודה בפני עדים בדרך הודאה ע"כ מלבד שכבר השיגו ה' הדרישה דמה ענין הגהה זו לכאן עוד זאת שגם דח"מ סק"ה כתב ע"ד מור"ם הנז' ואין נראה להצריך כאן בשליחות להולכה לומר אתם עדים רק שלא יהיה הדבר, כמצחק או לשום אמתלא ע"כ ועיין תשו' הרדב"ז חדשות סי' תקל"ז דאפי' לכתחי' והשליח קבלה וקדש בשטר בלתי מקויים וה' מהרי"ט אה"ע סי' מ"ג כתב דשליחות קי' סגי בכתב דוקא ולא הצריכו עדים אלא בשליח קבלה יעו"ש בד' האח' וכ"ש בנ"ד שיש שטר בעדים וקי"ל עדים החתומים וכו' ובפרט שכוו' משה מנשה בכת"י בא לצוותא על רזא דנא הרי כאילו מעיד על השטר שאינו מזוייף וכ"י הנז' ידוע וכן מ"ש שיחתום החתן בשטר ההרשאה מילתא דלא צריכא שהרי הוא בעצמו ששלח ההרשאה תו' כת"י:
באופן שלא היה להם לעכב ולדחות ההרשאה בב' ידים ולעכב החופה על מגן ואינו לפו"ד ואפי"ה לעשות ד"ץ קיימתי שפיר גזרתם ובכן כסא כת"ר יגדל וכו' וחלותי היא שכת"ר ילמוד דבר זה וימחול כבודו להודיעני אם האמת כן או"ל. כ"ד החותם פצ"י שלהי אלול ש' התרנ"ח ברב עוז ושלום. הצעיר מאיר ששון עג'מי ס"ט וזאת תשובתי אליו:
למאיר ובא מני"ר רב חביבא עינא ולבא הרב ועצום ספרא רבה כמה"ר מאיר ששון עג'מי מעוב"י צובה יהי שמו לעולם כיר"א:
בתר דכפילנא ש"ר מודע לבינה מקבלת מאורות דב"ק על דבר חזרת ההרשאה אשר החזרתיה אני עני שלדעתיה דמר יצ"ו לא היה צורך להחזירה כמ"ש רו"מ יצ"ו בדב"ק וביקש ממני לשנות פרק זה ולהודיעו דעתי המעט הוא וכשאני לעצמי האמת אגיד שלא צדק רו"מ בכל דבריו נר"ו וכמו שאבאר בס"ד:
הנה על מה שלא נמצא כתוב באותה הרשאה שם אבי המורשה כתב ע"ז רו"מ דמלבד דאבע"א וכו' עמדו ע"ז ולא עלה בידם ומפני דוחק השעה השמיטו אותו ולא בדרך מקרה וחסרון ידיעה ושהיה לנו להכשיר מק"ו דגט דהרי אף בגט וכו' וכ"ש בנ"ד וכו' עכ"ל יצ"ו ותמהני איך הסכימו המה בחכמתם להשמיט שם אביו מפני דוחק השעה דמה הפסד ונזק היה מגיע למקדש אם יעכבו ההרשאה עד שיחקרו מפה עירנו על שם אביו:
ופוק חזי מ"ש הגאון הרב שער אשר ז"ל באה"ע סי' מ"ד כמה הגדיל התימה על גאוני עיה"ק ירוש' ת"ו ששלחו גט ע"י שליח לעוב"י שאלוניקי יע"א עם סי דוואר דאיך לא חששו לס' הגאונים האוסרים בדליכא שום דוחק דהא חזינן כמה אורחי ופרחי הולכים ובאים מהתם להכא ע"י הבאפו'ריס וכיון דכל שעתא מתרחיש להו שליח ישראל להביא הגט הו"ל השתא כמקום קרו ושיירות מצויות דלאו שעת הדחק מיקרי לפי"ד רוב הפוס' ז"ל וכו' עכ"ל יעש"ב:
ואם הגאון ז"ל כתב כן על עיה"ק ירוש' ת"ו לשאלוניקי יע"א דהוי מקום קרוב ושכיחי שיירתא וארחי ופרחי טובא ולאו שעת הדחק מיקרי כנז"ל א"כ כ"ש ק"ו דחשיב מעוב"י צובה יע"א לפה דמשק יע"א מקום קרוב בודאי הגמור דע"י הפושטא מגיע הכתב בג' ימים ובתוך שבעת ימים מגיע התשו' להתם והיו יכולים להמתין עד שישאלו על שם אבי המורשה ומאי שעת הדחק שייך פה כיון דהוא שליח קידושין ואין כאן חשש עיגון בזה כלל ומה ראו על ככה למהר ולשלוח ההרשאה בלי הזכרת שם אבי השליח הא ודאי אתמהא טובא וליכא למימר דמאחר דכבר באה ההרשאה חשיב בדיעבד דהא ודאי ליתא דאפי' בגט השלוח ע"י שליח הולכה מעיר לעיר בלי הזכרת שם אבי המגרש או אבי המתגרשת כמה וכמה מגדולי הפוס' ז"ל לא החשיבוהו בדיעבד אלא כשכבר ניתן הגט ביד האשה אבל קודם שנמסר לידה לא התירו ליתנו לה לכתחי' כמ"ש הג"ף שם סקמ"ג דכל שעדין לא נתגרשה בגט זה שלא נכתב בו שמות האבות אינו בסוג בדיעבד יעש"ב וכ"כ להדיא הרב משאת משה בשניות אה"ע סוס"י יו"ד וכ"כ הב"ש בסי' קכ"ט הנז' סק"ד וע"ע בג"ף שם סקע"ז וכ"כ רש"ל ביש"ש בפ' השולח סי' ח"י וי"ט ועדיפא מינה כתב גאון אחד הוב"ד בתשו' מור"ם ז"ל סי' נ"ו שהשיגו על רב שכנגדו שהורה על גט שכתבו שם אבי המגרש שהיה משומד בשם של יהדות לבד משום דבדיעבד אחר שכבר ניתן ביד האשה דכשר וע"ז השיגו ומר הוא דאמר דכיון דיכול לתקן בכתיבת גט אחר כשר אינו קרוי דיעבד אלא חשיב לכתחי' וכן אירע מעשה לפני מהרי"ל על גט שהיה כשר בדיעבד והצריך ליתן גט אחר מטעם דכיון דיכול לתקן חשיב לכתחי' יע"ש הרי דאפי' היכא דכבר ניתן הגט ליד האשה חשיב לכתחי' כ"ש קודם שינתן הגט לידה דלא הוי כבדיעבד ולא אשכחן כחה דהיתרא למוסרו לאשה לכתחי' וכ"ש וק"ו בהרשאת קידושין דלא נכתב שם אבי השליח הא ודאי דקודם הקידושין לא חשיב דיעבד כלל כיון דאיתיה בתקנתא לכתוב ולשלוח אחרת בשמו ושם אביו כיון דהמקום קרוב, ואין עיגון ולא שעת הדחק בזה כלל והגם דרבים מהפוס' ס"ל דאחר שכבר נכתב ונחתם הגט מיקרי דיעבד אפי' שלא נמסר עדין ליד האשה כידוע מ"מ כיון דמידי פלוגתא ל"ן אפי' בגט יש להחמיר לצאת יד"ח הסוברים דדוקא אחר שכבר נתגרשה באותו גט הוא דכשר דחשיב דיעבד ולא קודם שניתן לידה וגם י"ל דאפי' המתירים גם קודם שניתן יודו בנ"ד דיש להחמיר שלא לקדש האשה בהרשאה זו משום דהעדר שם אביו ניכר מגוף הגט וההרשאה דקי' שהרי חסר שם אביו לפנינו והרואה ההרשאה אינו יודע מי הוא השליח הקי' כיון דאיכא איש אחר בשמו וככינויו וחיישינן לתרי יוסף כמ"ש הגאון נוב"י ז"ל במ"ת אה"ע סי' קי"ג ולכך דחו רבנן להחמיר בזה דחשיב כלכתחי' וכבר הגאון הרב שערי אשר ז"ל שם סי' מ"ג עמד בזה בנ"ד שבא גט מנ"א יע"א ולא נמצא כתוב בו שם אבי המגרש וגם בההרשאה ל כתבו רק שם השליח לבד והאריך הרחיב הרב ז"ל בזה ולא מצא היתר ליתנו לה לכתחי' כי אם מטעם שהיה שם חשש עיגון יעש"ב א"כ דון מניה דהיכא דליכא חשש עיגון כנ"ד וליכא שעת הדחק דאכתי לא נתקדשה האשה בהרשאה זו א"כ ודאי דאם יקדשנה בהרשאה זו אין ספק דלכתחי' מיקרי ולא מצי לקדשה בהרשאה זו לכתחילה וכמדובר והדברים ברורים:
ומ"ש עוד רו"מ וז"ל ואי משום תרי יב"ש וכו' ע"כ הא נמי ליתא דבנ"ד ליכא חשש תרי יב"ש רק כל החששא היא לתרי משה חזן דאיתנהו פה עמנו היום ולא ידעינן מתוך גוף ההרשאה הי מנייהו השליח של הקי' דאילו לתרי יב"ש ליכא למיחש בנ"ד כיון דאין שמות אבותיהם שוים וכיון דאינו ניכר בנ"ד מגוף ההרשאה הי מנייהו השליח אפי' בגט ואפי' לסברת ר"א דס"ל עידי מסירה כרתי ולא בעי שיהיה הגט מוכח מתוכו מ"מ בשטר הרשאה דקידושין בעינן שיהיה מוכח מתוך ההרשאה מי הוא משניהם שליח קי' וכמ"ש הרב הגאון שער אשר שם דאפי' בגט אם לא נזכר שם האבות ראוי להחמיר כיון דהעדרם ניכר וכמש"ל וגם כתבו הפוס' ז"ל דגם בגט לא מכשרינן בדיעבד בדלא הוזכרו שם האבות כי אם דוקא היכא דלא אפשר בגט אחר וכמ"ש הרב גט מקושר בולה ז"ל בסי' ד"ן יעש"ב ולא דמי נ"ד למ"ש מרן ז"ל בח"מ סי' מ"ט כב' יב"ש המוציאים שט"ח זע"ז דכל אחד מהם המוציא שטר על חבירו מחזקינן ליה בשלו דשאני הכא בהרשאת קי' דבעינן מוכח מתוכו כנז"ל וברור ומ"ש עוד וז"ל ובפרט דעמיה צוותא כתי' החתן בשמו ג"ז אינה ראיה לפי האמור דבעינן בהרשאה מוכח מתוכה וליכא בנ"ד וגם כתי' החתן הנם כתובים בשמו דוקא ולא בשם אביו ג"כ ופשוט: ומה גם שהרי בדין קיום ב"ד קי"ל בש"ע ח"מ סי' מ"ו דאין מקיימין אלא מב' שטרות של ב' שדות וכו' או מב' שטרי כתובות וכו' יע"ש וכתב מור"ם שם דאין לקיים השטר מאיגרת שכתב יע"ש וכתב הסמ"ע שם דה"ט משום דאין אדם מדקדק בכתיבת האיגרת וכו' יע"ש וא"כ אין מקום עוד למ"ש רו"מ יצ"ו שיכולים לקיים ההרשאה מכתי' המשלח ומכמה כתבים וכו' ע"כ דהא ליתא כלל וכמדובר וא"כ לפי"ז אדרבא אין בדבריו ממש גם בפרט זה ופשוט:
ומ"ש דאין צריך שיהיו הקי' מממון המשלח ממ"ש מור"ם ז"ל דאם ציוה אותו לקדשה בכל כסף שירצה רשאי וכו' ע"כ גם בזה לא כיון יפה דאנן באיסור ערוה החמורה חיישינן לכל הסברות להחמיר כמ"ש הגאון מהריט"א ז"ל כידוע וכל שלא שלח המקדש את כסף הקי' משלו הרי לדעת מהרימ"ט ז"ל בח"א סי' קכ"ז הו"ל ההרשא' מילי וס"ל למר דמילי לא ממסרן גם לשליח ראשון כיעו"ש והגם שרבים לוחמים עליו בזה כידוע מ"מ מידי סברתו לא יצאנו והו"ל ספק קי' ונ"מ אם פשטה ידה וקבלה קי' גמורים מאיש אחר הילכך לצאת יד"ח סברת מהרימ"ט ז"ל כתבנו שצריך שישלח החתן המשלח כסף הקי' לחוש לכל הסברות להחמיר וכמובן ועם שהרב מחנה אפרים ז"ל בהל' שלוחין סוס"י ו' כתב משם המרדכי בפ' האיש מקדש משם הרב מדרוויש ז"ל דשליח קי' מילי קחשיב ואפי' מסר בידו הטבעת ושכ"כ בתוס' רי"ד יע"ש התם מיירי לענין שאין השליח א' עושה שליח ב' אפי' שמסר לו הטבעת וכבר מור"ם ז"ל שם הביא סברא זו בשם י"א דבכל ענין אין השליח א' עושה שליח ב' כיעו"ש אבל לענין שליח א' לא דיברו ז"ל הראשונים הנז' דהוו מילי ול"מ לשליח זולתי מהרימ"ט ז"ל דחדית לן האי דינא דאפי' בשליח א' הוו מילי אם לא מסר בידו כסף הקי' וראוי לנו לחוש לסברתו להחמיר וכנז"ל:
איברא דאם באנו לחוש לכל הסברות להחמיר בנ"ד היה לנו לחוש לחומרא שלא לשלוח הרשאת הקי' עם בי דוואר דכתב מור"ם ז"ל שם סי' ל"ה סס"ו וז"ל השולח כתב ע"י עכו"ם לחבירו ישראל שבמ"א וממנהו להיות שלוחו לקדש לו אשה י"א שדינו כמו בגיטין שיתבאר לקמן סי' קמ"א וי"א דגבי קי' לכ"ע מקודשת מדאורייתא ע"כ ועם דמרן ז"ל בשה"ט סי' קמ"א סל"ה פסק כהרא"ש והטור ז"ל ושכן נוהגין באשכנז וצרפת עפ"י ר"ת ז"ל מ"מ הרי כתב מור"ם ז"ל שם די"ח וס"ל דאין למנות שליח הולכה ע"י כתב ושלא ראה נוהגין כן יע"ש וע"ע בפתחי תשו' שם סקל"ה מ"ש בזה אשר מכח סברת רוב הפוס' ז"ל החולקים ע"ד הרא"ש והטור ומרן ז"ל שהביא מור"ם ז"ל תמה טובא הגאון הרב שער אשר ז"ל סי' הנז' שלא חששו לס' רוב הפוס' המחמירים לשלוח הגט וההרשאה ע"י בי דוואר כיעו"ש וכמש"ל וא"כ גם בהרשאת שליח קי' היה לנו להחמיר לחוש לס' המחמירים לשלוח ע"י בי דוואר כיון דבאיסור ערוה חיישינן לכל הסברות להחמיר ואיך אנו מכשירים הרשאת קי' הבאה ע"י הבי דוואר וכנ"ד שבאה ההרשאה ע"י בי דוואר זה היה נר' לערער בהרשא' זו דנ"ד כפי הקדום וכמובן:
אמנם בקושטא דאי מהא לא אירייא כלל דכבר פשטה ההוראה להתיר לשלוח גם גט והרשאה ע"י בי דוואר אפי' שלא במקום עיגון ושלא יש שעת הדחק כמ"ש הרב אוזן אהרן ז"ל במזה"ג אשר לו אות וכ"כ הרב הוראה דב"ד ז"ל בכמה דוכתי וכ"כ הרב תעלומות לב נר"ו בח"ב אה"ע סי' יע"ש וכן אנו נוהגים גם לכתחי' ומעשים בכל יום וא"כ אין אחר המנהג שום פקפוק וערעור כלל לא כן בהדיא פלוגתא אי מילי ממסרן לשליח א' או לא ובפרט היכא דלא מסר המשלח לשלוחו הטבעת או כסף הקי' רק הרשהו לקדשה בכל כסף שירצה כנ"ד דודאי דיש לחוש בזה לד' מהרימ"ט ז"ל להחמיר וכנז"ל והדברים ברורים:
ומ"ש עוד וז"ל וכ"ש וק"ו שהורשה לקבל מ' לירא מקרובי הכלה והרי הם של חתן ויכול לקדש לו מהם אשה ולית דין צריך בושש עכ"ל:
אנא דאמרי דהא נמי ליתא דכיון דהסך הנז' הוא מנדוניית הכלה ועדין לא נכתבו עליו בכתובה אינם שלו עדין כלל ואם יקדשנה השליח מהם לא חלו הקי' כלל כיון שהם ממונה והו"ל כנתנה היא ואמר הוא דל"מ רק אם הוא אדם חשוב משא"כ בנ"ד וזה פשוט וברור:
עו"כ רו"מ וז"ל עוד מ"ש שאין בשטר ההרשאה קיום ב"ד אין בדבריהם ממש שלפי"ד מרן סי' ל"ה שאין צריך עדים במינוי שליח הולכה רק שהשליח והמשלח מודים בדבר ובנ"ד הרי כתי' המשלח וההרשאה בתוכו וכו' עכ"ל ואני תמיה טובא עליה דמר איך מלאו לבו לכתוב שאין בדברינו ממש וראויים דברים אלו למי שאמרם שהוא הוא שאין בדבריו ממש מתרי טעמי תריצי חדא שהרי מרן גופיה שם סיים עלה וז"ל וי"א שגם בשליחות האיש צריך עדים ע"כ וכיון דמרן גופיה חש להביא בשה"ט ס' י"א והיא סברת הראב"ד והר"ן והמרדכי בשם ראבי"ה כמ"ש בב"י ובב"מ פ"ג דאישות דין ט"ו יעש"ב הא ודאי לא העלה סברתם על שה"ט אלא כדי לחוש לסברתם ובלאו"ה כבר כתבנו דאנן בדידן חיישינן לכל הסברות להחמיר להצריך עדים אפי' אם שניהם מודים בדבר וכיון דצריך עדים הא ודאי צריכי קיום ב"ד מדרבנן דהא דקי"ל עדים החתומים על השטר וכו' אינו אלא מדאורייתא אבל רבנן הצריכו קיום כידוע:
ומ"ש דבנ"ד הרי כתי' המשלח וכו' עסה"ל כבר נדחו דבריו אלה לעיל מכח מ"ש מרן ז"ל בח"מ סי' מ"ו כנז"ל וא"צ לכפול הדברים וע"ע בס' הבהיר שמחת יו"ט סי' ז' וסי' ח' ואפי' הודאת המשלח מפיו ליכא בנ"ד רק מפי כתבו ול"מ ול"מ ומ"ש שכתי' כוו' משה מנשה יצ"ו ידוע ע"כ אם אצלם ידוע הנה אצלנו אינו ידוע כלל ומפי איגרותיו אין לקיים וכנ"זל ופשוט:
באופן שאין בכל דבריו מראש וע"ס שום טעם מספיק להכשיר הרשאה הא' לכתחי' מכל הטעמים שכתבנו ויפה עשינו שהחזרנוה ריקם ואולם גם בנוסח הרשאה הב' ששלח לנו כת"ר מצאנו בה תרי ט"ס חדא שבהקנאת דא"ק השמיטו תיבת מאחוזתו וכתבו סתם אני מקנה לו דא"ק ואגבן וכו' והיה להם לכתוב דא"ק מאחוזתי אמנם הכשרנוה גם לכתחי' דתלינן בט"ס הניכר גם שכחו לכתוב מקום כתיבת ההרשאה שהיא פצ"י ואף ג"ז הכשרנוה כפסק מרן בח"מ סי' מ"ג סכ"ב יע"ש ותל"מ וצי"י י"מ וימ"ן כיר"א פי המדבר אנא זעירא דמן חברייא:
הצעיר יצחק משה אבואלעפיא ס"ט:
סימן ד
שאלה ראובן הסוחר מכר סחורה בהקפה לזמן מה וכתב עליו שטר קמבייאליה לאותו זמן לאורדין ראובן כנהוג וראובן הנז' מכר הקמבייאליה הנז' בפחות לגוי אחד וכתב לו גירו באחריות עליו כמנהג שאין קונים הקמבייאליה ממנו עד שיכתוב לו המוכר גירו באחריות עליו ובהגיע הזמן של הפרעון ותבע הגוי לשמעון הלוה הראשין הנז' ושמעון פושט לו את הרגל ולא רצה לפרוע לגוי הקמבייאל' הנז' כלל והגוי חזר על ראובן שעשה לו הג'ירו באח' והידיעו שלא רצה שמעון לפרוע לו ולא לכתוב שמו בקמבייאליה שקבל עליו אחריות הקרן והרבית שמכאן ואילך והוא רוצה לעשות פורטיסטו על שניהם וראובן הנז' חשש על עצמו שלא ירד מכבודו בעשיית הפורטיסטו וכתב להגוי תוך הקמבייאל' שהוא מקבל עליו עוד אח' הקרן והרבית עד שיפרע לו שמעון החוב הנז' ושוב תפס ראובן מנכסי שמעון דבר מה ואמר לשמעון שלא יחזיר לו מה שתפס עד שיביא לו מהגוי הנז' הקמבייאל' הנז' כיון שנתחייב לו בה גם על הרבית וטען שמעון דאינו חייב לפרוע הרבית דהרי זה כמי שלוה והלוה לישראל ברבית וגם בדיניהם אם לא כתב שמו בהגעת הזמן תוך הקמ' או שלא עשה עליו הגוי פורטיסטו אינו חייב לפרוע הרבית ומהי"ת שיפרע הרבית לגוי בחיוב ראובן שחייב את עצמו לגוי וכתב שמו בפ' ואיהו דאפסיד אנפשיה דמי הכניסו בערבות זו כיון שלא הרשהו להיות ערב בעדו אחר הגעת זמן הפרעון וראובן טוען עליו דכיון דנתפשט המנהג בין הסוחרים למכור הקמ' לגויים והנה היא כתובה למאמרו של ראובן ויודעים הקונים שהמוכר כותב שמו על הקמ' בפ' כדי שיקנו השט"ח מהם הו"ל בעת שלוה על תנאי כך שיהיה ערב בעדו על הקרן והרבית ומה שטען ש' כיון שלא חתם שמו כנהוג א"כ אינו חייב בדיניהם אין בדבריו ממש, כי אינו בדין שיתעסק בממון ולא יפרע הרבית דמה לי אם מסרב לפרוע הרבי' או אם מסרב לפרוע הקרן ג"כ ועיקר כוונתו כדי לחזור הגוי על הערב ראובן וכיון שראובן ערב בהיתר אפילו כבר פרע ראובן הרבית לגוי חייב ש' לפרוע לראובן מה שפרע בעדו ע"כ באו טענותיהם מצד אל צד יורנו מ"ץ הדין עם מי ושכמ"ה: תשובה הנה אמת דלכאורה נראה דהדין עם שמעון בטענותיו דכיון דבדיניהם לא מיחייב לשלם הרבית לגוי כיון שלא עשה עליו פורטיסטו לחייבו ברבית דמשם ואילך א"כ מנהג הסוחרים הוא העיקר אצלנו לדון אותם כמנהג הסוחרים דוקא כידוע וראובן שחייב עצמו ברבית ג"כ איהו דאפסיד אנפשיה ולכבוד עצמו הוא חושש שלא יכתוב עליו פור':
אמנם אנכי הרואה דמתרי טעמי יש מקום לחייב לשמעון ברבית עפ"י דיננו והוא חדא עפ"י מ"ש מהרשד"ם ז"ל בח"מ סי' קע"ט וקפ"ג דשותף המעכב ממון השות' חייב לשלם הרבית שפורע שותפו בשביל אותו ממון מדינא דגרמי יעש"ב וכתב מרן החבי"ב ז"ל בתשו' בע"ח יו"ד סי' קפ"ב ובבע"ח ח"מ ח"ב סי' כ"ח והובאה תשובתו עוד בתחילת שכנה"ג ליו"ד ירמזה ג"כ בכנה"ג סי' קס"ט בהגב"י אות כ"ט דאין סברא לחלק בין שותף לאחר כיעו"ש ואוקי לדינא דמהרשד"ם המחייב מדד"ג דה"ט משום דהלוה דהישראל לא ירד עם הישראל לפרוע הרבית משו"ה מחייבינן ליה לפרוע הרבית שפרע חבירו מדד"ג כיון דאינו משלם מט' חיוב רבית אלא מפני שבא לחבירו היזק על ידו משו"ה מחייבינן ליה לפרוע ההיזק מדד"ג ובהכי תריץ ייטיב מאי דק"ל למר מדין ישראל האומר לחבירו לוה לי מעות מן גוי וכו' וגם בהכי אוקים דברי המ"ך שהביא מרן ב"י ביו"ד סי' קס"ט וסיים עלה מרן החבי"ב שם וז"ל נמצ"ל שתשו' מהרשד"ם והמ"ך דכל שלא ירד הלוה אדעתא דרבית ועיכב הנכסים בידו דחייב לשלם כל פסידא דמטי למלוה ע"י השיהוי אפילו רבית ממש דרך הלוואה וכו' ושו"ר להרדב"ז בח"א סי' קע"ח שכתב דאם יש עדים שראובן תבע את ש' שעיכב את, הסחורה בז' היוקר וכו' חייב מדד"ג ומדין מזיק יע"ש וכן הסכים ע"ז מהרש"א ז"ל שם סי' קפ"ד יע"ש ועל תשו' הרדב"ז הנז' הסכימו עליה ב' גדולי הדור הרב ב"ד ז"ל בח"מ סי' כ"א והדב"מ ח"ג סי' ד' יע"ש וכ"כ הרב"ד ז"ל ביו"ד סי' פ"ו יע"ש וכיון דכל הני רבוותא ס"ל הכי להל' ולמעשה לאפוקי ממונא דחייב לשלם מדד"ג ומדין מזיק גמור ע"י עיכוב נכסים שעשה ומתחייב בכל פסידא דמטי למלוה ע"י השיהוי אפי' רבית ממש דרך הלוואה ובכה"ג איכא לפרושי דין המ"כ ככל הנז"ל א"כ תורה יוצאת לנ"ד נמי ששמעון חייב בדין לשלם לראובן כל פסידא דידיה שגרם לו ש' בעיכובו מלפרוע לגוי אפי' שהוא רבית ממש דרך הלוואה וכהסכמת גדולי הפוס' ז"ל הנז"ל כיון שלא ירד שמעון עם ראובן בשעת ההלוואה לפרוע רבית שאחר זמן פרעון הקמ' אמטו"ל מחייבינן ליה לפרוע הרבית שפרע חבירו בעדו מדד"ג ולא מיחזי כרבית אלא מפני שבא לחבירו היזק בסיבתו הוא דמיחייב לפרוע ההיזק וכדברי מרן החבי"ב ז"ל והרב"ד וככל הנז"ל ולזה הסכים הרב באר המים ז"ל ביו"ד סי' ל"ח דכ"ב ע"א וע"ב ואייתי בידיה להקת הפוס' ז"ל הנז"ל והגם שהביא ג"כ סברת הרב מהר"ם ד"ב ז"ל דס"ל בפשוט דעיכוב הנכסים לא הוי רק גרמא בעלמא ולא דינא דגרמי יע"ש הנה מלבד שכבר השיגו הרב באה"מ ז"ל דאשתמיט מניה תשו' הרדב"ז ומהרשד"ם ז"ל וסיים עלה דאנן בדידן כוותייהו דרבנן קמאי אזלינן וכ"ש דרבנן בתראי הסכימו כן להל' ולמעשה יע"ש עוד זאת דאפי' יהיה הלוה מוחזק לא מצ"ל קי"ל כמהרמד"ב ז"ל כיון דסברתיה יחידאה היא נגד כל הפוס' ז"ל ול"א קי"ל כיחידאה כידוע ותו דאנן בדידן גרירי בתר מרן ז"ל וכבר כתב הסמ"ע ז"ל בריש סי' שפ"ז דהרמב"ם ומרן ז"ל לא מחלקי בין גרמי לגרמא ובכולהו מחייבי לגורם כיון דקי"ל כר"מ דדאין דד"ג יע"ש ואחריו נמשכו כמה מרבני האח' ז"ל ככתוב אצלי במ"א בארוכה ושם הבאתי בעניותי דהרש"ך ז"ל שם סק"ד מודה להסמ"ע בדעת הרמב"ם ופליג עליה בד' מרן ז"ל ושמשני תשו' מרן ז"ל באבק"ר מסייעי ליה להרש"ך ז"ל דלא ס"ל להמרן כהרמב"ם בהאי דינא אלא ס"ל למר כד' הראשונים דמפלגי בינייהו דמחייבי בגרמי ופטרי בגרמא ושם הקשיתי בעניותי דא"כ איך פסק מרן בש"ע כהרמב"ם בכמה דינים שאינם אלא גרמא והארכתי בזה יעש"ב ואכמ"ל דכיון דראובן הוא תפוס ומוחזק מנכסי שמעון כנז' בשאלה עליו להרים דגל הקי"ל כמ"ד דחייב מדד"ג ודלא כמהרמד"בז"ל וקי"ל כהסמ"ע ודעימיה דהגם מרן כשיטת הרמב"ם קאי דגם בגרמא חייב הגורם וגם לשיטת מהרמד"ב חייב הגורם אפי' נימא דאינו אלא גרמא וכמובן והא ודאי דאין סברא לחלק בין עיכוב נכסים לעיכוב פרעון ההלוואה דהא ודאי תורה אחת להם וכמובן:
הטעם האחר שיש מקום לחייב שמעון ברבית שפורע ראובן לגוי הוא מעיקר ההוא דינא דאייתי לן מרן ז"ל בב"י משם מ"ך וז"ל ישראל שלוה מגוי לצורך ישראל חבירו מותר לאותו ישראל שהוא שליח לקבל הרבית מיד ישראל חבירו וליתנו לנכרי דאע"ג דאין שליחות לנכרי לישראל יש שליחות ואותו שקיבל המעות מיד הנכרי לצורך חבירו וישראל המשלח הוא הלוה ולא השליח עכ"ל וכתב הרב מהר"א ששון ז"ל בסי' קע"ז דלדעת המ"כ דאף בלא הזכרת השם של המשלח וקביל עליה השליח אח' כתבו גדולי הדור שבזמנו דל"ד המ"כ מותר מן הדין דהרי השליח לוה מהגוי בשליחות הישראל ואף שלא פי' שמו והרבית נפרע ע"י מ"מ כל שלא לוה לצורך עצמו לאו לוה מיקרי ולד' הרא"ש והטור הו"ל אב"ר וכו' יע"ש והכי מפ' לה הרב פ"מ בח"ב סי' כ"ב וכתב שם שכן דעת מרן ז"ל יעש"ב והכי ס"ל להגאון מהר"מ מנרבונא ז"ל כמ"ש בשמו הרשב"א ז"ל בתשו' הביאה מרן ב"י סי' קס"ט בדין נאמני הקהל ששמע משמו של הרמב"ן ששמע משם אחד מחכמי נרבונא שהנאמנים הם באפיט' של הקהל ולווין ופורעים בשבילם וכו' יע"ש וכ"כ הרב ז"ל בש"מ בפ' אזן עלה דהניחם עג"ק והפטר וכו' בשם הרמב"ן וז"ל בתשו' לרבנא משה וכו' הורה דמותר לישר' לומר לישר' חבירו לוה לי מעות מן הגוי ברבית דכיון דישראל עושה שליח ידו של זה הנוטל מן הגוי כיד שולחו שהוא ישראל ב' וכאילו הוא עצמו לוה מן הגוי וכו' יע"ש גם הרב בעה"ת ז"ל בשער מ"ו ח"ד העתיק דברי הגאון מהרמ"מ ז"ל הנז' בארוכה וסיים עלה וז"ל וכבר פי' בו רבים ונהגו בו היתר וכל הזקנים והח' שהיו לפנינו וכן בכל סביבותנו וכו' ואפ' שהם מתירים את הדבר משום חיי דברייתא מכמה פנים שהעולם דחוק וחסר וכו' שאין פרוטה מצויה וכו' גם השלטונים כמה פעמים מטילים מס על הקהל נחוץ וא"א להשהות פעמים ויעמדו ב' או ג' מן הטובים ולווים בשליחות הנשארים וכו' ולא היה שום אדם חולק ומערער בדבר וכו' עכ"ל יעש"ב וכ"כ הרב מהר"מ ב"ב ז"ל בתשו' הארוכו' סי' שצ"א כדעת מהרמ"מ ודעי' וכן דעת הרב העיטור ז"ל כמ"ש הרב מהר"ש חסון ז"ל בס' מש"י סי' כ"ח יע"ש וגם סברת המ"כ שהביא מרן ב"י פשטה אזלא כוותייהו דרבנן קמאי דמותר מן הדין לפרוע השליח הרבית דכל שלא ליווה לצורך עצמו לאו לוה מיקרי יע"ש והכי ס"ל למר הרב מחנ"א בהל' שלוחין סי' י"ב יע"ש כמ"ש כ"ז הרב באה"מ ז"ל שם דכ"ב ע"ג וע"ד יעש"ב ושם אסף איש טהור סברת החולקים ע"ז ה"ה הרמב"ן והרשב"א והיש מחמירים שהביא בעה"ת שם והמבי"ט ח"ג סי' ע"ב ומהראד"ב סי' ז' והפרמ"א ח"א סי' א"ך יעש"ב וכיון שדין זה במח' שנוי כנז' הו"ל ס' בפלו' דרבוותא באיסור דרבנן דכבר הרב באה"מ ז"ל שם דכ"ב ע"ד הוכיח במישור מדקדוק דברי הרמב"ן דגם לדידיה דאוסר אינו אלא לכתחי' משום דמיחזי כרבית ואב"ר הוא ושכ"כ הרב מהרש"ח שם לד' הרמב"ן שכ"כ בחי' יע"ש והכי דייק נמי בד' הרשב"א ובל' בעה"ת ובל' הרמב"ן שם ושכן יש לכוין דברי הנ"י והרא"ש והטור ז"ל בדין זה וזהו ממש דעת גדולי הדור שבו' מהרא"ש דס"ל הכי מטעם שלא תהיה מ"ח מן הק' אה"ק דלמר מותר גמור ולמר אסור מהתו' דהוי ר"ק ושנראין דבריהם בטוט"ו משום דאפושי פלו' ל"מ וא"נ דהוי מילתא דתמיהא וכו' וכן מצא להרב כנה"ג שם סי' קס"ט בהגהט"ז אות כ"ז שכ' בשם מהרמ"י והרמ"ה דאיסור השליח הוא מדבריהם ושכן דעת הב"ח ומהרשד"ם והפ"מ בח"א סי' נ"א ובח"ב סי' כ"ב ובח"ג סי' ס"א תשו' מהר"י ושם סי' ל"ב וכן דעת הש"ך יו"ד סי' קס"ט סקג"ן יע"ש והכי מוכח מהת"כ דדריש קרא דאת כספך ולא כסף אחרים דאפי' קביל עליה אח' מותר מהתו' ושכ"כ הרב זרע אברהם יו"ד סי' ב' דגם הראשו' ס"ל דרבית ע"י שליח מדרבנן הוא דאסור והו"ל אב"ר וסיים עלה הבאה"מ ז"ל שם דכ"ג ע"ב וז"ל והשתא דאתינן להכי דזכי לן רחמנא להך דרשא דת"כ דלא חשיב מלוה ברבית אלא כשמלוה מנכסי עצמו ודכוותה נמי לא חשיב לוה אלא כשלוה לצורך עצמו ואשכחן נמי לרבוותא בתראי בפי' אתמר מס' דנפשייהו דס"ל הכי דבהני תרי גווני מדאוריי' משרא שרי ולא אסיר אלא מדרבנן משום דמיחזי כרבית והו"ל אב"ר ולעומת זה אית קמן דעת מהר"מ מנרבונא וסיי' אמבוהא דר"ק ותקיפי כמ"ש שכן פי' בו רבים ונהגו בו היתר וכל הח' והזק' שהיו לפננו וכן בכל סבי' וכן דעת מהרמב"ב בארוכות סי' שצ"א דכל שאינו לוה לצורך עצמו אלא לצורך המשלח אלא שהשליח ק"ע א"ח לאו לוה מיקרי ומותר אפי' מדרבנן ולצד זה הוא דעת המ"כ א"כ איפא עכ"ל דהך דרשא דת"כ צ"ל דע"כ לא פליגי רבוותא בהך דינא אלא אי אסיר מדרבנן או"ל ברם מדאו' משרא שרי לכ"ע עכ"ל הצל"ע ובכן כיון דהאיסור הוא מדרבנן למ"ד ואיכא רובא קמן דס"ל דשרי לגמרי גם מדרבנן הו"ל ס' איסור דרבנן ואזלינן בספקו להקל ככל ס' איסור דרבנן דבעלמא ובפרט היכא דהשליח הוא מוחזק דמצ"ל קי"ל כהמתירים גם מדרבנן והגם דמרן ז"ל בשה"ט יו"ד סי' קס"ט פסק לאסור כהרא"ש והטור ז"ל היכא דליכא משכון והיכא דהגוי סומך על השליח ומקבל עליו השליח אחריות לגוי ואנן בתריה דמרן גרירי מ"מ כיון דגם מרן ז"ל ס"ל דאיסור השליח והערב אינם אלא מדרבנן כמ"ש הרב פרמ"א ז"ל שם בדין הערב והרב באה"מ ז"ל שם דכ"ג ע"ג בדין רבית ע"י שליח ומנהג קדום ממרן ז"ל דנהגו היתר רבים וזקנים וחכמים רבית ע"י שליח כמ"ש מהר"מ מנרבונא וסיי' ז"ל א"כ כיון דקודם מרן נהגו בו היתר כבר גילה דעתו מרן ז"ל בהקדמתו דהיכא דנהוג נהוג ואינו חולק על המנהג הגם דמדינא אסיר מדרבנן לדידיה נמי וכמו שכתבתי בעניותי במ"א בפרט זה ואכמ"ל בזה כעת:
והנה נ"ד אינו המלוה הא' שהוא הסוחר אלא שליח או ערב ומה שטען שמעון שלא הרשהו להיות ערב אין בטענתו ממש כלל כיון דכתב לו בקמבייאליה שלוה למאמרו סך כו"ך א"כ בדיבור זה שכתב למאמר פ' הורה בעצמו שזה הסוחר רוצה למוכרה לזולת בפחות כדי לגבות מעותיו ומוכרח הסוחר הזה לכתוב תוך הכ"מ ג'ירו באחריותו שאם לא יפרעם שמעון בזמנו מוכרח הגוי לחזור על ראובן בכח הג'ירו שכתב לו תוך הקמבייאליה וכדי שלא ירד כבודו בעשיית הפורטיסטו עליו הוכרח ג"כ לחייב עצמו בחתי' שהוא חייב לפרוע הרבית ג"כ דמשם ואילך והו"ל ראובן הסוחר אינו אלא או שליח או ערב דאלת"ה למה לו לשמעון לכתוב תוך הקמ' שהיא למאמר פ' הי"ל לכותבה לשם ראובן הסוחר דוקא ולא למאמרו דבהכי הו"ל לוה ממנו לבדו ולא היה יכול ראובן למוכרה לאחרים כלל אל"ו משום דידע שמעון שראובן מוכרח למוכרה משו"ה כתב למאמרו ובלתי ג"ירו באח' לא יקנו ממנו כלל וא"כ פשוט מאד דשמעון עשאו לראובן שליח ללוות בעדו ג"כ מהזולת באח' על השליח וכפי האמור לדעת המ"כ והראשונים הנז' מותר לגמרי לקבל ראובן הרבית משמעון וליתנם לגוי דלא חשיב ראובן מלוה ללוה כיון שלא לוה מגוי לצורך עצמו ומנכסי עצמו כלל אלא לצורך שמעון הלוה הא' וגם הגוי עצמו יודע ומכיר ללוה הא' כיון שכתוב הקמ' שבידו עליו וככל מה שהעלה הרב באה"מ ז"ל שם ישכן הוא דעת מרן כמ"ש הרפ"מ בח"ב סי' כ"ב כנז"ל א"כ תורה יוצאה בהינומא דחייב בדין שמעון לפרוע הרבית לגוי אפי' ע"י ראובן הסוחר ואין כאן איסור לתא דרבית כלל וככל האמור ומדובר: וגם אם נדון לראובן דנ"ד דלא גרע מערב דעלמא כיון ששמעון הקונה הרשהו להיות ערב בעדו כמ"ש הקמ' לאורדין של ראובן זה מורה שכתב לו כן אדעתא למכור הכמ' בפחות ולא יוכל למוכרה ראובן כי אם ע"י שיכתוב ויחתום בגירו לקונה אותה באח' כל הקמ' עליו אם לא יפרענה הראשון שהוא שמעון מוכר ראובן לכתוב על עצמו אח' הקרן והרבית כדי שלא יתבזה בעשיית פורטיסטו עליו א"כ הי"ל בכל ערב בעד חבירו לגוי ואתאן לפלו' דמהרי"ק עם הטור ז"ל ביו"ד רס"י ק"ע בהיכא דלא קביל עליה הגוי שלא יתבע הערב בתחי' ועבר ונעשה הישראל ערב ופרע לגוי בשבילו צריך הלוה שישלם לו כל ההפסד שהפסיד מחמתו דדוקא לכתחי' הוא דאסור אבל בדיעבד ישלם לו כל ההפסד זוהי סברת מהרי"ק ז"ל ורבינו הטור ז"ל פליג עליה שם וכתב ע"ז דאינו נראה דכיון שיש בו צד איסור למה נחייבנו לפרוע באיסור לומר לו תן רבית עכ"ל ומרן ז"ל בשה"ט השמיט האי פלו"ד הלזו אך מיר"ם ז"ל בד"מ ובהגהה שם פסק כהטור ז"ל והרב"ח ז"ל שם פסק כמהרי"ק והרב באה"מ שם דכ"ג ע"ג הסכים עם הרב"ח ז"ל דלא כהרפ"מ ז"ל משום דהן בדין ערב דאין איסורו אלא מדרבנן וכ"ן דעת מרן בסי' ק"ע כמ"ש הרב פרמ"א בסי' כ"א והן בדין דהא ג"כ מדרבנן ושכ"כ הנ"י דדין השליח אנו למדים מדין ערב וערב גופיה הוא מדרבנן ודיו לבא מן הדין וכו' יעש"ב וכיון דהו"ל כאיסור דרבנן וראובן דנ"ד הוא המוחזק ומצ"ל קי"ל כמהרי"ק ודעי' כמ"ש הכנה"ג שם ולכ"ע לא מפקינן מניה דלא גרע מאב"ר הגם דמור"ם פ' כהטור ז"ל כ"ש לד' מהרי"ק ז"ל וכמובן וגם מטעם שכתב עוד הרב באה"מ ז"ל שם בתר הכי דמדקדוק דברי הטור משמע דס"ל דמדינא חייב לשלם גם הרבית דהו"ל פסידא דאתי מחמתיה כדס"ל למהרי"ק אלא דאין הדיין יכול לחייבו בדין לפרוע באיסור רבית מטעם שאינו יכול הדיין לומר לו תן רבית משום דאתו לזלזולי באיסור רבית ע"י הוראת הדיין דלא מש"ל לאינשי דמשום פסידא הוא דאתו לחיוביה דלאו כ"ע דינא גמירי ומכח זה זיכה הרב הנז' ז"ל בנ"ד להפ"אטור אפי' לאפוקי ממונא מהסוחרים שהם חייבים מצד עצמן לשלם לו כל סכום הרבית אשר פרע שכן שוה"ד מחייבת אפי' לד' רבינו הטור ז"ל אתד"ק עש"ב ולפי"ז כ"ש בנ"ד דראובן הוא מוחזק ויכו"ל הדיין לעמוד בתפיסתו שתפס משמעון ואין צורך לדיין לומר לשמעון הלוה תן רבית כיון דכבר שכנגדו הוא תפוס ועומד ובכה"ג ודאי דשרי גם להטור ז"ל דהרי בנדון הרב הנז' פסק וחייב ואמר להסוחרים שיפרעו הרבית להפ'אטור, דהוא ממש כאלו אמר להם תנו לו רבית ועכ"ז התיר הרב ז"ל כנז' כ"ש בנ"ד דעדיף טפי כנז"ל:
ואחד חכם רב ומ"ץ גבר בעז יצ"ו הביא ראיה לנ"ד להתיר ללוה לפרוע הרבית לערב שלו ממ"ש הכנה"ג ביו"ד סי' ק"ע הגהט"ו אות ח' וז"ל וה"ה אם לוה לזמן פ' ונתערב לו חבירו ובאותו הזמן לא פרע לו הישראל והוצרך הערב לקצוב זמן אחר בריות שמתירים להיות ערב שישלם הלוה כל מה שקצב עמו לזמן ב' עכ"ל והוא כנ"ד ממש והיא ראיה נכונה לענ"ד לנ"ד ויפה כיון הרב מ"ץ נר"ו הנ"ל אך ק"ל דהא כל שלא קבל עליו הגוי שלא לתבוע לערב תחי' אסור להיות ערב ואי מיירי דעבר והיה ערב הלא אתאן לפלו"ד דמהרי"ק עם הטור ז"ל ואי משום דכבר נתערב פ"א בהיתר שלא היתה ברבית משו"ה היתר לו להיות ערב ברבית פ"ב מנל"ן הא וכעת צ"י לכאורה: אמנם כבר כתבו הרא"ש והטור ז"ל ופסקיה מור"ם ז"ל בהגהה שם דהאידנא שרי להיות ערב לגוי בעד ישראל חבירו אף שלא קבל עליו הגוי שלא לתבוע לערב תחי' דהאידנא אפי' בסתם הו"ל כקביל עליה הגוי הכי דאינהו נמי דייני הכי כדיננו וא"כ ליתא תו שום איסורא מלהיות ערב וכל דליכא שום צד איסור חייב הלוה לפרוע לערב כל הפסדו גם הרבית אפי' לד' הטור ז"ל וכמ"ש הכנה"ג שם בריש אות ח' הנז' ורוח ה' דיבר בו שכ"כ מהר"מ ז"ל בתשו' הביאה המרדכי ז"ל בפ' הגוזל דמחמת שהעמידו אצלו ערב באה לו הצרה הזאת וכו' יע"ש ומינה) יליף המבי"ט ז"ל בח"ג סי' קנ"ו דכל שהגיע נזק לשליח מחמת המשלח הרי המשלח חייב מן הדין לשלם לשליח מי הנזק וההפסד יע"ש ודברי מהר"מ הנז' הם הלכה פסוקה ומוסכמת כמ"ש הרא"ש והטור בח"מ סי' קל"א ס"ז ופסקה מרן שם ואין חולק ע"ז כלל כמ"ש הרב באה" ז"ל שם וכיון דאסיקנא דאין שום צד איסור בנ"ד הא ודאי לכ"ע חייב הלוה לשלם כל הפסד וככל האמור ומדובר: