פני יצחק חלק ו· רבי יצחק אבולעפיה
שו"ת פני יצחק ח"ו אה"ע
סימן א
שאלה בחור אחד שבא מארץ מולדתו בירות יע"א לפה עירנו זאת דמשק יע"א ופיתה והסית נערה אחת בת טובים להתקדש לו והוליך אותה לגינה אחת הסמוכה לעיר הזאת בתוך התחום ממש וקידש אותה עפ"י ב' או ג' עדים וקיבלנו עדותם בזה אחר זה, וזה נוסח העדיות שלהם:
במותב תלתא כחדא הוינא נחנא ב"ד דח"ל כד אתא קודמנא ה"ר יוסף הי"ו בן ה"ר יחיה הכהן בקארי נ"ע, ואחר האיום והגיזום כדמ"ל ואחר הדו"ח ע"ן וע"י באם לא יגיד ונשא עונו, עמד על רגליו והעיד בתוע"ג איך יום ששי כשהוא עובר לטייל במקום הנקרא ציפאנייה, קרא לו איש אחד והוא אינו יודע אותו אם ישראל או אי"ש וראה עומדים שם שני אנשים עברים והם האחד יוסף צפדי והשני יצחק כ"פ'יף הי"ו ושתי בנות אינו יודע אותם ותפס האחד שאינו ידוע לו אם ישראל או אי"ש כנז' לבת אחת מידה ונתן לה ריאל מגידי אחד ואמ"ל הרי את מקו' לי בטבעת כדמו"י, וחזר הדברים בל' ערבי ואמ"ל אינתי מקדסה אילי בהל מגידי, ושאל אותה בת מי את אמ"ל מה לך לידע אמרה לו אני התקבלתי הקידושין כשיתבעו אותך להעיד תדע אותי בת מי אני וחקרנו ממנו אם לקח מעות בעד שט"ו הר"י הנז' ובתחילה אמר שלקח אחר קבלת הקי' ושוב אמר שהתנה עמו קודם הקי' על סך ריאל אחד ולקחו אחר קבלת הקי' ואח"כ אמר שלקח הריאל מגידי קודם ואח"כ נתן לה הקי' והעיד הוא על קבלת הקי'. ושאלנו אותו אם השנים האחרים לקחו שט"ו והשיב שאינו יודע גם שאלנו אותו אם ב' עדים הנז' שמעו וראו כל סדר קבלת הקי' והשיב שראו אבל אינו יודע אם שמעו הדברים מפיו או לא. גם שאלנו אותו אם אמר להם שיעידו עליו והשיב שאמר להם תעידו ותומ"י נתן לה הריאל מצידי ובעוד ידו בידה אמר לה כנז'. ושאלנו אותו על החודש ובכמה בחודש והשיב שאינו יודע. שאלנו אותו קודם הפסח או אחה"פ השיב אחה"פ אך היא בשנה זו. ואחר כ"ז הלכנו אני והשנים הנז' יחד ובעודנו הולכים יחד שאלתי אותם מי הוא זה שקידש ואת מי קידש והשיבוני זה אחד מבירות ן' אל כייאט והבת היא בת סי' שלמה הלוי נ"ע כ"ז העיד לפנינו בתו"ע גו"ש ע"ן וע"י והיה זה ביום ששי ח"י לחו' סיון ש' סת"ר ליצי' והשו"ב וקיים. ויען שהב' עדים הנז' שנמצאו עם הר"י הנז' בעת הקי' לא נמצאו היום הזה בעיר לכן הוכרחנו לקבל עדותו לבדו לפי שעה וקבלנו עדותו בפני דודה סי' אליאו הלוי הי"ו שהיא שלחה אותו במקומה אך המקדש הוא בעי"ת בירות יע"א ושלחנו לו ע"י מע' ח"ר משה ידיד הלוי הי"ו שיבא בשביל לקבל העדיות בפניו ולא רצה לבא והעתקנו אותה מל' הקודש ללשון ערבי או"ב תב"ת ביום הנז' וקיים. צ"ל במ"ק הצעיר הצעיר יצחק משה משה פרץ יאודה הכהן אבואלעפיא ס"ט ס"ט טראב ס"ט:
במותב תלתא כחדא הוינא נחנא ב"ד דח"ל כד אתא קדמנא ה"ר יצחק כיפ"יף הי"ו ואחר האיום והגיזים כדחזי ואחר הדו"ח ע"ן וע"י באם לא יגיד וכו' מד על רגליו והעיד בתוע"ג ע"ן וע"י היות אמו"ץ שביום ששי אחר הפסח בי' ימים מעלה מטה היו יורדים מכפר גובר הוא ויוסף צפדי הנז' הי"ו שעה ג' מהיום והגיעו לגינה הנק' צופאנייה ומצאו שם בחור אחד שנודע להם אח"כ שהוא ן' כ"יאט הי"ו ואת שמו לא הגיד להם ולא ידעו שמו ולא שם אביו וחשבו אותו שהוא איש ערל, ועמו היה ב' בנות אחת מהנה נודע לו אח"כ שהיא בת אסתמבולי ועמה בת אחרת משרתת, ומצאו ביד בת אסתמבולי שעה אחת וכסתך אחד ולא ידעו אם הם שלה או של אחרים ותיכף עמד הבחור הנז' והוציא ריאל מגידי אחד מחיקו ותפס היד השנית של בת אסתמבולי הנז' ובעודו בכפה אמ"ל הרי את מקודשת לי כדמו"י. והבת הנז' קיבלה המגידי הנז' ועירבה אותו עם השעה והכסתך הנז' שהיה בידה השנית ואמרה לעדים הנז' שהיא קבלה הקי' הנז' מטוב רצונה וברשות אמה ועמד העד הנז' ואמר להמקדש הנז' שלא אעיד לך על הקי' הנז' כ"א עד שתתן לכל אחד ממנו ריאל מגידי אחד כמו שנתת ליוסף בקארי הי"ו בפניהם מיד עמד ונתן לכל אחד מהם מגידי אחד כדי שיעידו על הקי' הנז' ואמר להם המקדש הנז' זה תלוי בצואריכם אם לא תעידו וכתב את מותם והניח הניר בחיקו ע"כ באו דברי העד הנז' והועתקה עדותו מל' ערבי ללה"ק תב"ת ויען שהמקדש הנז' אינו בעיר ושלחנו אחריו ולא בא הוכרחנו לקבל עדות הנז' שלא בפניו אך היה עמנו המורשה של הבת ושאלנו אותי באיזה חודש היה הקי' אמר שאינו יודע וקיבלנו עדותו כראוי ולראית אמו"ץ כוח"ש פה דמשק יע"א היום כ' לחו' סיון ש' הסת"ר ליצירה והשו"ב וקיים. צ"ל במ"ק הצעיר הצעיר יצחק משה מרדכי חיים יאודה הכהן אבולעפיא ס"ט משען ס"ט טראב ס"ט:
במותב תלתא כחדנא הוינא נחנא ב"ד דח"ל כד אתא קדמנא ה"ר יוסף צפידי הי"ו בן יצחק צפידי נ"ע ואחר האיים והגיזום כדחזי באם לא יגיד וכו' עמד על רגליו והעיד ע"ן וע"י בתוע"ג שביום ו' שאחה"פ קודם חצות היה מטייל על עין המים שבצופאנייה מחמת שאינו בקו הבריאות יצא מביתו לטייל שם ושם מצא לב' אנשים והם ן' אל כ'פ'יף שהיה שמש בתיקון חצות וגם יוסף בקארי הי"ו ובאה עגלה אחת ובתוכה ב' בנות האחת בת סי' שלמה הלוי ביך נ"ע והשנית בת כוו' שלמה מנחם פרחי הי"ו ואת שמם לא ידע. ומצא עמהם בחור אחד שלא ידע שמו ישם אביו ומי הוא וירדו מן העגלה והביאו ליוסף הנז' ינתן לו הבחור הנז' שהיה בעגלה ריאל מצידי אחד ואמ"ל כדי שתעיד ולקח המגידי מידו וקיבל אותו בחיקו ולא ידע אח"כ מה נעשה ולא שמע מה היו מדברים כו"ע ולא ראה כלים יהלך לדרכו ע"כ היי עדות העד יוסף צפ'די הנז' והעתקנו דבריו אי"ב תב"ת וקיבלנו עדותו בפני המורשים של הבת והם כו' דוד אפ' אסתמבולי הי"ו והר' דיד לאלי הי"ו ויען שהמקדש הנז' הוא בבירות ושלחנו אחריו ולא בא כי כן קיבלנו עדות כל העדים הנז' שלא בפניו כנז"ל ולראית אמו"ץ כוח"ש פה דמשק יע"א והיה זה ביום א"ך טוב לחו' סיון ש' הסת"ר ליצירה וקיים. צ"ל הצעיר יצחק משה מרדכי חיים יהודא חיים אבואלעפיא ס"ט משען ס"ט הכהן ס"ט יורנו המורה מה משפט הנערה הזאת ומעשיה האם צריכה גט או"ל עפ"י העדיות האלו ויבא שכמ"ה:
תשובה כשאני לעצמי נבהלתי מראות נעויתי משמוע ונלאיתי נשוא לעמוד בדין עסק ביש בנדונות כאלו כאשר הארכתי בעניותי בספרי הקטנים פנ"י ח"א וח"ב ויותר מהמה בסה"ק פנ"י ח"ה בנדונות הקי' בשני עדים כאשר יראה המעיין בדברי שם לבטל מעשה ידיהם של עידי הקי' של המקדש שלא יחרוך רמייה צידו ולא תעשינה ידיו תושיה ולשבר מתלעות עול כאשר חובה עלינו להפך בזכות בנות ישראל שלא לנהוג בהן מנהג הפקר לעשותן כשבויות חרב כאשר האריכו הפוס' ז"ל ראשונים גם אחרונים ובפרט בעירנו זאת דמשק יע"א כי פשתה המספחת ורבו המתפרצים לקדש בב' עדים שלא ברשות אביהם ואמם לאסור אותה בזיקים ולעגנם בכבלי ברזל וכבר צוח ככרוכיא על עירנו זאת הרה"ג ח"ד בדר ראש"ל כמהרד"ח ז"ל בס"ה נדיב לב ח"ב אה"ע סי' ח' וז"ל שם. אנא נפשאי כתבית יהבית אשיחה במר רוחי מדאגה מדבר כי ראיתי שערוריה בעיר דמשק יע"א רבו המתפרצים הנותנים עיניהם בבנות יש' המיוחסות בירכתי ביתם ופורשים רשת עמל ואון לקדשן ובאמת ושקר יזמינו על הקי' לעגן אותן כשבויות חרב זה דרכם כסל למו כאשר וכו' ולית דין צ"ב הראוי לכל בע"ן לחוש על כבוד בנות יש' ואיכא בזה קדושת ש"ש לשבר מתלעות עול ועיני רשעים תכלינה הנותנים עיניהם בבנות הארץ ולא יחרוך רמיה צידו ולא תעשינה ידיהם תושיה וכו' עכל"ה ע"ש. ובכן גם בנד"ז זאת חובתי ואעשנה לקיים דברי חכמים ולבטל מעשה ידי הפריצים דלא יהנו מעשייהו ויצאתי לחפשי בס' הפוס' ז"ל ומצאתי פתח תקוה לפטור הנערה הזאת דנ"ד ולהתירה בלא גט עפ"י הטעמים שנבאר בס"ד וזה החלי וה"א יעזור לי:
הנה טרם כל מצוה לאודועי באתר דמתבעי זה כלל גדול כאשר לימדונו להועיל רבני וגאוני תקיפי ארעא דיש' רבני עיה"ק ירושת"ו ב"ד הגדול שבירושלם ז"ל אשר האריכו למעניתם וברוח בינתם המה ראו בחכמתם ברוך שבחר בהם ובמשנתם שכל המקדש אשה בב' עדים בעיר דמשק יע"א היפך ההסכמה הידועה הנעשית שם בזמן הרה"ג מהרמ"ג ז"ל הובאה בס"ה ברך משה ריש סי' נ"ל הנה הנערה הזאת תו' יוצאה מאיסור תורה ואין בה אלא איסור דרבנן כמ"ש הרבנים הנז' ז"ל בתשו' הרמת"ה הבאה בס"ה נדיב לב סוס"י ח' הנז' וז"ל מעתה תבנא לדיננא וכו' שכבר כתבנו דבענין ההסכמה לבטל הקי' ולהפקיר הכסף בכח ב"ד יפה לרוב רובא דרבוותא יצאנו מחשש קי' תו' ולא בעיא גיטא אלא משום חומרא דרבנן וכו' עכ"ל ע"ש. מעתה כיון שיצאה הנערה הזאת מאיסור תו' לרובא דרבוותא כמ"ש הרבנים הנז' כנז"ל לא נשאר עליה כ"א איסור דרבנן כנז' ובפרט דאיכא בררה חזקה דפנויה דמסייע לה לכל ספק שיפול בקידושיה כידוע וכמו שהארכתי בזה בסה"ק פנ"י ח"א ומשם באר"ה כי כן הבא נבא לבאר הספיקות שחלו להיות בנדון זה ואלו הן:
זה יצא ראשונה הודאת עידי הקי' הנז'. ב' עדים הראשו' שהם יוסף בקארי ויצחק כיפ'יף הי"ו הנז' אשר הועתקה עדותם לעיל גם את הא' גם את הב' הודו ולא בישו שקיבלו שכרם מיד המקדש לכל אי"א סך ריאל מגידי אחד כנז' א"כ לפי"ז הא קי"ל הנוטל שכר להעיד עדותו בטלה כדתנן במתני' דבכורות פ' עד כמה ופסקה מור"ם ז"ל בש"ע ח"מ סי' ל"ד סי"ח וז"ל כל מי שנוטל שכר להעיד עדותו בטילה כמו הניטל שכר לדון וכו' ואינם צריכים הכרזה אלא הדין והעדות בטל מעצמו וכו' ע"ש ומרן החבי"ב בכנה"ג ח"מ סי' ט' הביא דין זה משם ס' מישרים נ"ב ס"ז ע"ש והא ודאי שלא הביא דין זה משם ס' המישרים כ"א משום סיום דברי המישרים שאם החזיר הממון עדותו קיימת דאלו לעיקר הדין משנה ערוכה היא בידינו ופסקה מור"ם ז"ל כנז"ל ולא היה צריך להביאו משם המישרים ופשוט. ומה שהשמיט מרן ז"ל דין זה בש"ע ה"ט כמ"ש הרב אורח משפט ז"ל סי' ל"ז הגב"י אות כ"ד שסמך מרן ז"ל עמ"ש לעיל סי' ל"ג כל הפסולין לדון פסולים להעיד וכלל שם רבינו בעה"ט ז"ל כל שיש להם צד הנאה בדבר ולעיל סי' ט' פסק דהנוטל שכר לדון דיניו בטלים וכו' עכ"ל ע"ש. ולא היה צריך הרב ז"ל להביא מדברי הבעה"ט ז"ל דהרי מרן בעצמו ז"ל כ"כ בפי' ריש סי' ל"ז וז"ל כל עדות שיש לאדם צד הנאה בה פסול להעיד וכו' ע"ש וכבר רמז בב"י דין זה בש"ע סי' כ"ח מחי' י"ט משם המישרים ע"ש. והנה אמת שדין זה הנוטל שכר להעיד עדותו בטילה אינו אלא מדרבנן כמ"ש הר"ן ז"ל ס"פ האיש מקדש פ"ב דקי' דאינו אלא קנסא דרבנן הוא משום דעבר על מה אני בחנם ורמזו מרן ב"י שם מחו' י"ט הנז' והבי"ד הר"ן ז"ל הרב ארע"ד ז"ל באות ע' אות תע"ד ע"ש. והכי תפסי במושלם הפוס' ז"ל דאינו אלא דרבנן כאשר יראה המעיין מ"מ מלבד דמהריב"ל ז"ל הבי"ד מרן החבי"ב בכנה"ג ח"מ סי' כ"ח אות קל"ט ארי עלה ונסתפק דנוטל שכר יותר מדאי כדי להעיד אם עדותו בטילה מדאו' או"ל ע"ש ובנ"ד דודאי השכר שלקחו העדים חשיב ודאי יותר מדאי. עוד זאת דכבר הקדמנו דלדעת רובא דרבוותא ז"ל בנ"ד אין כאן איסור תו' מכח ההסכמה כנז' משם רבני עי"ק ירושת"ו והסכים על ידם הרב המחבר ראש"ל כמהרד"ח ז"ל שם כיעו"ש. וכיון שאין כאן אלא איסור דרבנן אתי דרבנן ומבטל איסור דרבנן:
והגאון בעל פתחי תשו' ז"ל סי' ל"ד אות כ"ח כתב משם מהריב"ל ז"ל דכ"ג ע"ב מסתפק בפיסול העדים שנטלו שכר להעיד אם הוא מדאו' או מדרבנן וכ' משם הגהות רעק"א ז"ל דדייק מל' הרמ"א ז"ל דלקמן משמע דהוא רק פסול מדרבנן וכו' ע"ש. והרואה יראה דמהריב"ל ז"ל לא נסתפק כ"א בנוטל שכר יותר מדאי ברם היכא דנטל שכר מועט אזיל ומודה דאינו אלא מדרבנן ואין כאן מחלוקת דין מהריב"ל ומור"ם ז"ל די"ל דגם מור"ם ז"ל לא איירי כ"א בנטל שכר מועט וכבר האריכו הפוס' ז"ל בד' מהריב"ל ז"ל ושקו"ט בדבריו כמו שיראה המעיין בס' קול ן' לוי סי' ה' ובס' בתי כהונה ח"ב סי' כ"ו ובשאר פוס' ז"ל לא ע"ט האסף פה:
והגם דהרשב"א ז"ל בתשו' ח"ג סי' הביאה מרן ב"י ז"ל בח"מ סי' כ"ח העלה דכל שאינו מחויב להעיד מן הדין ונטל שכר להעיד כשר לעדות וכו' יע"ש מ"מ לא אמרה למילתיה הרשב"א ז"ל כ"א בעדים שנטלו שכר הליכה כדי לילך ולראות הענין להעיד בהם כל כה"ג דנ"ד שכפו"ד העדות הא' הנז' בקב"ע הא' ההוא אמר שהיה מטייל שם לרעות בגנים מאליו ופגע בהבחור הנז' וביקש ממנו שיהיה עד בדבר ולקח שכרו כנז' בקב"ע שלו א"כ אין כאן שכר הליכה. וכשראה הקידושין בעיניו לא הי"ל ליטול שכר כדי להעיד כשאירע זה המעשה בפניו ובודאי זה נכלל בכלל הנוטל שכר להעיד עדותו בטלה. ובפרט העד הב' שהעיד שאחר שראה הקי' תבע ונטל שכר אחר שכבר חל חיוב עליו דאם לא יגיד וכו'. הא ודאי דבר פשוט דהוי בכלל הנוטל שכר להעיד עד"ב. והגם דאינו אלא מדרבנן הנה כבר כתבנו שגם נערה זו דנ"ד לית בה איסור תורה מכח ההסכמה העשויה בעירנו יע"א לדעת רובא דרבוותא ולית בה כ"א איסור דרבנן כמ"ש רבני וגאוני עיה"ק ירושת"ו וא"כ אתי דרבנן ומפיק דרבנן ועוד דאפי' לדעת קצת רובא דרבוותא דס"ל דאכתי לא נפקא מאיסור תורה מ"מ יש לסמוך ולצרף ס' הרי"ף והעיטור ושאר גאונים ז"ל דס"ל דגם המקדש בפיסולי עדות דרבנן בטלה עדותם לגמרי. ומהרשד"ם ושאר גדולי הפוס' ז"ל הבי"ד הכנה"ג באה"ע סי' מ"ב הגב"י אות ק"ל שעשו בנ"ד ס"ס להקל לגמרי עפ"י פלוגתא דרבוותא הנז' בדין קרובי האם אי פסולים מד"ת או מד"ס ואת"ל מדרבנן שמא הלכה כהרי"ף ודעי' הנז' יעש"ב ולא היה להם ספק אחר בהפקעת הקי' מכח ההסכמה כדאיכא בנ"ד ולא שום ס' אחר ועכ"ז הסכימו להקל לגמרי בס"ס הנז' בצירוף ס' הרי"ף ודעי' כנז"ל ומוכח מנייהו נמי דגם עד הפסול מדבריהם פוסל נמי עד הב' הכשר שנצטרף עמו וכמובן. ועם דס' הרי"ף ודעי' הנז' הם מיעוט נגד רוב דרוב ככל הפוס' פליגי ע"ד הרי"ף ז"ל וסברי מרנן דהמקדש בפיסולי עדות מדרבנן צריכה גט כיון דמדאוריית' הם כשרים לעדות. וא"כ כיון דהוי ס' הרי"ף הנז' מיעוט נגד רוב לא חשיב ס"ס כיון דאינו שקולי מ"מ בנ"ד לא הוצרכנו לס' הרי"ף ז"ל ודעי' הנז' כ"א לס' מיעוט הפוס' דס"ל דאכתי ל"ן מאיסור תו' גם מכח ההסכמה כנז' א"כ הו"ל בנ"ד מיעוט נגד מיעוט וא"ש האי ס"ס כמהרשד"ם גם בנ"ד וכמובן:
ולפי"ז י"ל דהגם דנימא דעדות עד הא' לא בטלה מחמת שנטל שכר קודם שהעיד משא"כ האמת לענ"ד כנז"ל מ"מ כיון שנצטרפה עם העדות הב' נפסל גם הוא ונתבטלה גם עדותו כנז"ל והגם דנימא דעדותו קיימת מ"מ אין כאן אלא עד אחד דהו"ל מקדש בע"א דאין חוששין לקי' שלו היכא דאיכא ספיקי אחריני בהדיה כמ"ש אני עני במ"א בארוכה כהסכמת כל הפוס' ז"ל: וכ"כ הגאון הרב שער אשר ז"ל בתשו' אה"ע סי' ל"א דצ"ד סע"ד דנפסל עד הכשר כשנצטרף עם העד הב' הפסול וז"ל שם. והגם דלסברת היש מורים שהביא הרב כנה"ג ז"ל בח"מ סי' ל"ו הגהט"ו סק"א שלמדו מד' התוס' שאעפ"י שנמצא אחד מהם קרוב או פסול לא אמרינן דנתבטלה כל העדות אלא דלא ליהוי כב' עדים אבל לע"א מיהא מהני ואכתי יש לחוש לס' הסמ"ג שחושש במקדש בע"א להצריכה גט מ"מ כבר הסכימו כל רבני האח' ז"ל דאין לחוש לס' זו כלל ובהוזמנו שניהם לעדות ונמצא אחד מהן קרוב ופסול אין כאן קי' כלל וכמו שכ"כ בתשו' אביר יעקב אה"ע סי' כ"ד דקמ"ג שאסף וקבץ כל הצורך בזה כיעו"ש:
וגם למ"ש להרב מש"ל בפ"ה מה"ע שהביא תשו' הריב"ש סי' קס"ח וקצ"ה דס"ל דבנמצא אחד פסול בנגיעת דבר לא אמרינן דנתבטלה כל העדות והגם דהרא"ש בתשו' סי' י"ג כלל ג' והבעה"ת שנ"א ח"ד סי' ח' פליגי עליה דהריב"ש וס"ל דנתבטלה כל העדות מ"מ כ' הרב דרשום בזכרונו דרוב הפוס' ס"ל כהריב"ש וסו"ד הניחו בצ"ע יע"ש מ"מ כיון דמידי ס' ל"ן הרי אית לן ס"ס בענין זה מצד פסלות זה העד לבד ס' אי נתבטלה כל העדות כדעת הרא"ש ובעה"ת ואת"ל כדעת הריב"ש דבפסלות זה דנוגע בדבר לא נתבטלה כל העדות ואכתי לא פלטינן ממקדש בע"א דילמא קי"ל במקדש בע"א דאין חוששין כלל לקידושיו כמו שפשטה ההוראה מכל האחרונים בזה וכמו שכ"כ בתשו' הרב אביר יעקב ז"ל שם שאסף וקבץ גם בזה יעש"ב עכ"ל ז"ל ע"ש. ודון מינה ואו"ב וכמובן. ומ"ג דנוטל שכר להעיד דעדותו בטלה כנז"ל אינו משום לתא דנגיעת דבר הוא דבטלה עדותו אלא משום גזירת הכתוב הוא דבטלה עדותו דהו"ל ממש כדין נמצא אחד מהן קרוב או פסול דבטלה כל העדות כס' הפוס' ז"ל. ובפרט שכבר כתבנו שגם העד הא' חשיב שפיר כנוטל שכר להעיד דעדותו בטלה כיון שאין כאן שכר הליכה דשם נמצא וכאן היה כנז"ל ופשוט:
עוד איכא תרי ספיקי אחריני בנ"ד והם גדולים ועצומים מאד. חדא מצד חומר של ההסכמה אי פקעי הקי' לגמרי או"ל. ועוד שנית מצד פסלות העדים אם נפסלים העדים מכח שמעלו בחרם ההסכמה גם לאותו עדות או"ד מכאן ולהבא הם נפסלים כמו שהארכתי בעניותי בסה"ק פנ"י ח"א וח"ב וח"ה יעש"ב. וכ"כ הגאון שער אשר ז"ל שם סי' ל"א דצ"ה ע"א וז"ל. תו איכא ריעותי אחריני אימתני ותקיפא בהנך תרי סהדי אפי' שהיו שניהם כשרים גמורים מ"ט שהוזמנו לכך לקדש אשה שלא בפני יו"ד ובזה נפסלו לעדות מצד חומר ההסכמה הידועה שהובאה במהרשד"ם אה"ע סי' כ"א ובשאר מ"ת וכו' וסו"ד ספיקא הוי אם נפסלו העדים באותה שעה והקי' בטלים או"ל יע"ש. וגם מצד המקדש עצמו איכא ריעותי אחריתי דכיון שעבר על החרם מההסכמה הופקעו הקידושין לגמרי כמ"ש מהר"י בי רב ז"ל דודאי כשתקנו החכמים התקנה לא היתה כונתם אלא לאפקועי הקי' דאל"כ מה הועילו בתקנתם והרבה מרבני האח' ז"ל נמשכו אחריהם ותפסו אותו לס' אחר וכו' באופן דמצד ההסכמה יש לנו תרי ספיקי גמורים לעשות ס"ס ולבטל הקי' כ"ש בהצטרף שאר הספקות וכו' עכ"ל יעש"ב:
ואם כה אמר וכתב איש רבי' הגאון הנז"ל שהם ריעותי אחריני אימתני ותקיפא על אותה ההסכמה שנעשית בעוב"י שאלוניקי יע"א שאינה כ"כ ככל תוקף וחוזק כהסכמת דנ"ד הנעשית בעוב"י דמשק יע"א אשר רבני וגאוני עיה"ק ת"ו ז"ל צללו במים אדירים ואסמכוה רבנן שהיא מוסכמת לרוב הפוס' עד שכתבו שיצאה מאיסור תו' לרובא דרבוותא כנז"ל א"כ ודאי הגמור שהם תרי ספיקי רברבי וב ס' הא' הנז' הו"ל תלתא ספיקי ורוב האח' ס"ל דבתלתא ס' לכ"ע מהניא לפוטרה בלא גט כמ"ש הגאון שע"א ז"ל סוס"י כ"ט והרב משכה"ר ז"ל בכמה דוכתי וכמ"ש בעניותי בזה בסה"ק פנ"י ח"ב וח"ה בארוכה יע"ש ואין צורך לכפול הדברים ומשם באר"ה:
איברא לכאורה נראה דבנ"ד לא שייכי הני תרי ספיקי הבאים מכח ההסכמה הנז"ל שהם ספק הפקעת הקי' מכח ההסכמה וספק פסלות העדים לעדות זו ג"כ כיון שהמקדש הנז' הוא מעיר אחרת בירות יע"א ולא שייך לכרגא דמלכא בהדה עיר דמשק יע"א כידוע כיון שכן כבר כ' הרשב"ץ והמבי"ט ז"ל בח"א סי' כ"ו דכל שהוא מעיר אחרת שאין בו הסכמה לא חל עליו הסכמה של עיר אחרת כיון דל"ש בכרגא בהדייהו יע"ש וכבר הבאתי דבריהם ז"ל בסה"ק פנ"י ח"ב סי' יו"ד יע"ש. וא"כ אזדו להו הנהו תרי ספיקי דכתיבנא בעניותין לעיל מכח חרם ההסכמה העשויה בעירנו זאת דמשק יע"א בזמן הרב הג' מהרמ"ג ז"ל הנז' וגם לפי"ז חזר הדין להיות בנ"ד דקיימא באיסור תו' המתקדש הנז' וכמובן:
אמנם לענד"ן דאכתי יש לומר דחל חרם ההסכמה על המקדש דנ"ד אף שהוא מעיר אחרת כיון דהוא מעיר קטנה ואנשים בה מעט לגבי עיר דמשק יע"א שהיא עיר גדולה של חכמים וש"ס כידוע א"כ ודאי העיר בירות נגררת אחר ההסכמות ותקנות הנעשות בעיר דמשק יע"א כמ"ש הפוס' ז"ל בהסכמות של חזקות הנעשות בעוב"י שאלוניקי יע"א ובעוב"י קושטא יע"א ובעוב"י אזמיר יע"א שכל עיירות הקרובים להם נגררים אחר תקנות והסכמות העשויות בש' עיירות הגדולות הנז' ועיין בכנה"ג ובמט"ש ח"מ סי' ק"מ שהאריכו בזה משם הפוס' ז"ל יעש"ב וה"ה בנ"ד אמרי' הכי דעיר בירות נגררת מסתמא בתר תקנות והסכמות הנעשות בעירנו זאת דמשק יע"א וכנז"ל ואת"ל דכיון דעיר בירות רחוקה מעיר דמשק יע"א מהלך ג' ימים א"כ אינה נגררת אחר דמשק יע"א והסכמותיהם. ועיין בתשו' החס"ל אלקלעי ז"ל ח"מ סי' ל"ז מ"ש בזה יעש"ב. מ"מ אכתי מטע"א י"ל דחל על המקדש דנ"ד חרם של ההסכמה של דמשק יע"א אף שהוא מארץ רחוקה משום דקי"ל נותנים עליו חומרי מקום שהלך לשם. והגם דכ' המבי"ט ז"ל שם סי' כ"ו הנז' דהוי חומרא דאתי לידי קולא כיעו"ש שאני התם דלא אישתכח בד' הרב המבי"ט ז"ל שום ס' אחר רק ס' ההסכמה לחוד ולזה כ' דהוא חומרא דאתי לידי הקולא משא"כ בנ"ד דאשתכח תלתא או ד' ספיקי ולא באנו לסמוך להקל לפוטרה בלא גט מכח ש' ההסכמה לחוד הא ודאי דבכה"ג גם הרב המבי"ט ז"ל אזיל ומודה דנותנין עליו חומרי מקום שהלך לשם ולא הויא חומרא דאתי לידי קולא ובכן חזר הדין דחל על המקדש דנ"ד חומר ההסכמה עליו ועל עידיו ונפ"מ מאיסור תו' מכח ההסכמה דדן וכמ"ש רבני וגאוני עיה"ק ירושת"ו ז"ל וכנז"ל והדברים ברורים:
וכדי לצאת י"ח הרב מהרח"ף ז"ל דמצריך ד' ספיקי לפוטרה בלא גט הנה נמצא וצ"ד ס' רביעי והוא דהעד הא' ההוא אמר דאמר לה בעת נתינת כסף הקי' הרי את מקו' לי בטבעת כדמו"י והנה תיבת בטבעת אין לה מקום כלל כיון שלא נתן לה טבעת כ"א מטבע כסף ודל מהכא תיבת בטבעת והו"ל כאלו לא אמ"ל כלום לא בכסף ולא תיבת בזה. גם העד הב' העיד בפי' שלא אמר כ"א הרי את מקו' לי ולא אמר בזה כלל והו"ל פלו' דרבוותא דאיכא מאן דס"ל דאינה מקו' כלל וס' מיהא הוי כאשר הארכתי בעניותין בסה"ק פנ"י ח"ה סי' ט' דפ"א ע"א ומשם באר"ה. א"כ הרי כאן ס' ד' ולכ"ע שריא הנערה הנז' להתנסבה בלא גט ובתוס' נופך אני אביא עוד מש' מהר"ח רומאנו ז"ל בתשו' כי באה בס"ה ישמח לב אה"ע סי' ח' על אותו עד דנ"ד שהעיד שאמ"ל המקדש הרי את מקדשת וגמגם בה הרב הנז' ז"ל טובא וז"ל כי לדברי העד הא' אין כאן קי' כלל יען מילת מקדשת היא פועל יוצא לאחרים ופירושה שהיא תקדש אותו ותתפרש דברים אחרים א"כ ליכא עדות כלל עכ"ל והסכים על ידו הרב המחבר ז"ל שם די"ז ע"ד וז"ל גם לדברי העד הראשון שאמר מקדשת ומלה זו מתפרשת לכמה פי' שונים כמ"ש הרב הפו' נר"ו והגם דאנן סהדי בכונת הבחור המקדש שרצה לקדשה לעצמו ומקדשת שאמר היינו מקודשת אלא שלא ידע להוציא המלה מחמת תמרות דאית ביה מ"מ אין אנו הולכים אחר האומדנא והכוונה דבעינן בקי' פיו ולבו שוין ודב"ז פשוט הוא מאד בס' הפוס' ז"ל ומכללם מהרשד"ם ז"ל סי' י"א שכתב דאעפ"י שלא כיוין אלא לבתו של ר' יוסף מ"מ בנד"ז אין אנו הולכים אחר כוונתו ואמרינן דברים שבלב אינן דברים לכ"ע יעש"ב ודון מנייהו ואו"ב שאמר העד דנ"ד מקדשת וק"ל:
אתאן לעדות העד הג' האחרון הנז"ל במס' עדיות הנז"ל הנה הגם שאין בעדותו ממש לא לרחק ולא לקרב לא לאסור ולא להתיר כיון שבפיו ובשפתיו מילה לאמר שלא ראה ולא שמע כלל מ"מ אהניא לן עדותו לסניף מיהא כיון שהוא מוכחש מהעד הב' הנז' שהעיד שהיו שניהם יחד בכפר גובר וחזרו שניהם כאחד, ונמצאו שם עם המקדש והמתקדשת ואלו העד הג' הלזה העיד בפי' שיצא מביתו לטייל שם ולא היה בגובר כלל ולא גרעא האי הכחשה מדין אם הוכחשו בבדיקות שלדעת מהרימ"ט ודעי' ז"ל עדותם בטלה גם אם הוכחשו הבדיקות וכבר הארכתי בזה אני עני בסה"ק פנ"י ח"א סוס"י יו"ד ומשם באר"ה. ובנ"ד בלי ספק חד מנייהו קא משקר ולא מהניא עדותו כלל: עוד זאת איכא הכחשה אחריתי מזה העד לב' עדים הא' דכיון שהיו כולם שלשתם כאחד עם המקדש והמתקדשת הנז' ושני עדים הא' ראו ושמעו הקי' והוא העיד שלא ראה ולא שמע בודאי דהוי הכחשה גמורה ביניהם כיון שהיו כולם במעמד אחד ואולם לזה י"ל דאין דבריו של אחד במקום שנים שכנגדו ועפ"י ב' עדים יקום דבר אלא דעפ"י ספקות הנז' בהצמדם יחד מתבטלת עדותם לגמרי ואין כאן קי' כלל:
כל זה כתבתי בעניותי לצדד בהיתר הנערה הזאת ולפוטרה בלא גט כלל כדי שלא לפוסלה מן הכהונה ולא לאוסרה על קרובותיו ומפני תיקון העולם כדי שלא יבואו פריצי הדור לנהוג בבנות ישר' המיוחסות ולעשותן כשבויות חרב כנז"ל. וכבר כ' הגאון שער אשר ז"ל בסוס"י כ"ט דכל היכא שיש מקום לפטור הנערה בלא גט עפ"י ספק ספיקא המצריך אותה גט לחומרא עונו ישא וכבר אני עני בסה"ק פנ"י ח"א סי' ט"ז הארכתי שם ובשאר תשו' ואכמ"ל: הנלע"ד כתבתי בהיתר הנערה הזאת בלא גט להלכה ולא למעשה וצו"י י"מ וימ"ן אכי"ר:
פי המדבר אנא זעירא דמן חבריא והוא הצעיר יצחק משה אבואלעפיא ס"ט:
סימן ב
שאלה ראובן פיתה לאלמנה אחת קטנה שעם שהוא נשוי אשה ויש לו בנים ממנה הנה הוא מוכן לגרש את אשתו בגט ברצונה הטוב ודעת רצונו לקדשה לזו ולישאנה אחר שיגרש לאשתו ונתפתית עמו האלמנה הנז' והוליכה עמו לגינה הסמוכה לעיר וקידשה בעד אחד ריק ופוחז שהוליכו עמו ראובן הנז' להעיד לו ובאו לפנינו המקדש והמתקדשת וזה, העד עמהם והעיד ע"ג לפני ג' ב"ד שבעודו אומר לה הרי את מקודשת לי בכסף זה וידו על ידה נתן לה כסף הקי' והודית האלמנה הנז' שכך היה המעשה אבל היא לא קבלה ממנו כסף הקי' אלא אדעתא שהבטיחה בינו לבינה שעתיד הוא לגרש לאשתו בגט ושוב ישאנה אבל בעת נתינת הקי' לפני העד הנז' לא דיברו כלום מזה ואשתו הא' לא רצתה להתגרש ממנו בשום אופן ובדה"ץ מנעוהו לראובן מלגרשה לאשתו הא' בע"כ היותו מושבע ועומד לה שלא ישא אא"ע ושלא יגרשנה בע"כ כנהוג ובכן חזרה בה האלמנה מלישא אותו ודינא קבעייא אם הדין נותן לפוטרה בלא גט או צריכה הימנו גט והאיש ראובן הנז' הוא בשם ישראל יכונה והוא איש חיל ממונה מצד המל' יר"ה ולא ישמע לקול מורים לגרש אלמנה זו בגט כי נתן עיניו בממונה וידו תקיפא כי כן יורנו מ"ץ אם הדין נותן לפוטרה בלא גט ולמצוה רבה תחשב להציל עשוק ויבא שכמ"ה:
תשובה להיות כי נכמרו רחמי על האלמנה הלזו שנלכדה ברשת זו ואין מידו מציל הנה יגעתי, ומצאתי לה צדדי היתר שלא להצריכה ממנו כלל ובפרט כדי שלא יחרוך רמיה צידו כמשז"ל דאשכחנא בנ"ד תלת ספיקי רויחי לפוטרה בלא גט זה יצא ראשונה דהנה נודע דקי' בעד אחד אינם אלא ס' קידושין והגם שכל רבני האח' ז"ל החמירו להצריכה גט מ"מ הם אמרו דאין להחמיר רק בדליכא ריעותי וס' אחריני ברם בדאיכא תו תרי ס' אחריני לכ"ע תו אינה צריכה גט כלל ולהיות שכבר הארכתי בעניותי בפרט זה בכמה תשו' בסה"ק פנ"י ח"א סיו"ד ובסי' י"ג ובסה"ק פנ"י ח"ה בסי' ז' וט' וי"א עש"ב א"כ אין צורך כעת לכפול הדברים דמשם באר"ה שכן עלתה הסכמת כל רבני האח' ז"ל לבטל קי' ע"א בתרי ס' אחריני לבד הס' הא' הנז' וע"ע בס' הבהיר דברי שמואל הנד"מ להרב מהר"ש ארדיטי ז"ל באה"ע סי' צ"ב שכ"כ יעש"ב. וזאת מצאתי בנ"ד עוד תרי ס' רברבי מלבד הס' הא' דקי' בע"א והם מצד הפקעת הקי' ופסלות העדים מכח הסכמת עירנו יע"א שלא יקדש כי אם ביו"ד וברשות חבר עיר כידוע והובאה בס' ברך משה גלאנטי מ"ד ז"ל ריש סי' ל"ג יע"ש דבהא איפליגו רבוותא ז"ל אי נפקעין הקי' ואי נפסלו העדים גם לאותה עדות מכח ההסכמה הלזו או לא וכבר הארכתי אני עני גם בזה בסה"ק פנ"י ח"א סי' י"ג וט"ז ובפנ"י ח"ב מדע"ג ואילך ובפנ"י ח"ה בכל תשו' הנ"ל ואסיקנא בעניותין התם להתירה בלא גט בכח הני תרי ס' שמצד ההסכמה הנז' בצירוף ס' אחר יעש"ב. וע"ע בתשו' הגאון שער אשר ז"ל באה"ע סי' ל"א שהביא לנ"ד תרי ספיקי הללו דמצד ההסכמה הנז' וכתב שהם ריעותי אמתני ונקיפי טובא עש"ב ואם הגאון ז"ל כ"כ על הסכמת רבני עירו שי' דלא הוזכר בה הפקעת כסף הקי' כלל כ"ש וק"ו דאמרי' הכי בהאי הסכמה דפה דמשק יע"א אשר עמדו כבר עליה רבני עיה"ק ירושת"ו בתשו' הרמתה הבאה בס' נדיב לב ח"ב אה"ע סי' ח' ואישרוה וקיימוה באשרתה דדייני ועלתה הסכמתם דעפ"י הסכמה זו יצאה המתקדשת אפי' בב' עדים ושניהם מודים אשה יוצאה מאיסור תורה לגמרי כיעוש"ב א"כ כ"ש בנ"ד דאין כאן רק קי' בעד אחד דבלאו"ה רבו הסוברים דהא דחייש לקי' בעד א' אינו אלא מדרבנן כמ"ש בשמם הגאון הרב שער אשר ז"ל שם סי' כ"ט וסיים עלה דאפי' לפי מ"ש מד' הרמב"ן דר"פ חייש מדאורייתא מ"מ כל לגבי דידן דרובא דקמאי ובתראי ס"ל דקי' בעד א' אינם כלום וגם דאית לה חזקה דפנויה א"כ כיון דאית לן רובא וחזקת דהיתרא פשיטא ודאי דמפקנא אית לה מדאורייתא והו"ל בדרבנן ופשיטא ודאי דאזלינן לקולא לכ"ע מבלי שום פקפוק כלל וכו' עכתד"ק עש"ב ודון מניה ואוקי באתרין דכוותה ממש וכמובן וכ"כ הרב דברי שמואל ז"ל הנז' שם בסי' ב' דקכ"א ע"א יעוש"ב. ועם דהגאון הרב שער אשר ז"ל בסי' ל"א הנז' לא הסכימה דעתו להקל לגמרי כי אם בריבוי ספיקי כמבואר בד"ק שם מ"מ לא תידוק מניה דאי לא אשתכח רק ג' ספיקי לא היה מסכים להתירה בלא גט דהא ודאי ליתא שהרי מני"ר גופיה שם בסס"י כ"ט עלה בהסכמה להתירה בלא גט בתלת ס' לחודייהו ותמה שם ע"ד מהרח"פ ז"ל דמצריך ד' ס' כדי להתירה בלא גט דליתא כיעו"ש אלא משום דבאותו נדון דבסי' ל"א נפק דק ואשכח ס' אחריני נמי לכך כתב כן וכמו כן י"ל בנדון רבני ירוש' ת"ו דבנדיב לב הנז' וכמובן והרב עבודת הש"ס ז"ל בתשו' אה"ע סי' ט"ו דפקפק טובא בהוראת הגאון הרב שער אשר ז"ל דבסי' ל"א הנז' כיעוש"ב לא ראה תשו' הגאון הנז' גופיה שבסי' כ"ט הנז' כנראה מדב"ק דלא שלטו עיק' כי אם בהדייא דסי' ל"א וברור. והגם דהקי' דנ"ד היו בגינה דחוץ לעיר וי"ל דלא גזרו בהסכמת עירנו יע"א רק על המקדש תוך העיר דוקא ולא על חוץ לעיר כמ"ש הרשב"א ז"ל בח"א סי' תק"ן והוב"ד במוהריק"ו שורש פ"ד יע"ש. הנה מ"מ כיון דבנ"ד גינה זו היא סמוכה לעיר ממש כנז' בשאלה א"כ הו"ל תוך תחומה של עיר ודינה כתוך העיר ממש ועיין בתשו' הרב מהר"י בי רב ז"ל סי' על כפר גובר הקרובה לדמשק מהלך שליש שעה ורחוקה מהעיר יותר מהגינה הנז' בכמה מילין כנודע וע"ע בתשו' הרב החסיד ראש"ל רב אג"ן ז"ל בס' חוקי חיים סי' מ"ש בזה יע"ש. ומ"ש הרב מהר"ח רומאנו ז"ל בתשו', כי באה בס' ישמ"ל סי' ז' שהסכמת דמשק היא גם על המקדש חוץ לעיר יע"ש אחהמ"ר לא דק שפיר בלשון ההסכמה דילן הנ"ל כמבוארת בס' ברך משה כנז"ל:
איך שיהיה עלה בידינו היתר גמור לאלמנה זו דנ"ד בתלת ספיקי הנז' כהסכמת הגאון הרב שער אשר ז"ל בסי' כ"ט הנז' וכהסכמת רבני וגאוני עוב"י תוניס יע"א כמ"ש בשמם הרב ערוך השולחן אה"ע סי' מ"ב וכ"כ הרב משכה"ר ברדצ"ו ע"א וע"ב וכמ"ש בשמם הרב אוזן אהרן ז"ל במע' החי"ת אות ה' יעש"ב וכבר הארכתי קצת בזה בתשו' שבס' פנ"י ת"ה יעש"ב: וכדי לצאת יד"ח הרב מהרח"ף ז"ל דמצריך ד' ספיקי כדי להקל בלא גט הנה כדי לעשות ד"ץ אביא עוד ס' אחר והוא זה אשר הולידו מהראנ"ח ז"ל בח"א סי' ס"ח דיש צד קולא מצד סברת הסוברים דאדם שנשבע שלא לעשות דבר אחד ועשאו דאי עביד לא מהני וכבר נמצא להמרדכי ומהרי"ו שפסקו כן וכיון דרבים הם צדדי הס' ראוי לסמוך עליהם בנ"ד יע"ש וכבר בכמה תשו' שלי הבאים בסה"ק פנ"י ח"א וח"ב וח"ה הבאתי בעניותי גם סניף זה כנדונות ההם בס' קידושין להקל לגמרי ושכ"כ כמה מרבני האח' ז"ל ושהרב שער המלך ז"ל בה' גירושין אסיק דהרמב"ם פסק כרבא דאי עביד ל"מ יעש"ב ועתה ראיתי מ"ש הגאון החק"ל ז"ל בא"ח סס"י ע"א שכ' דאין במ"ח זו דאביי ורבא בירור אי הל' כאביי או כרבא וכו' יע"ש ולא זכר שר להשעה"מ דהכריח דקי"ל כרבא כנז"ל ובכן גם בנד"ז חזי לאצטרופי האי ס' בהדי הנך ג' ספיקי הנז"ל וגם הרב מהרח"ף ז"ל אזיל ומודה דיש להקל לגמרי להתירה בלא גט כלל וברור:
ומה גם לדעת הרב בני חיי ז"ל ביו"ד סי' של"ד דס"ל דבחרמי ציבור אי עביד ל"מ לכ"ע יעו"ש והסכמה זו דנ"ד בחרמי ציבור היא כנודע אך לד' הגאון החק"ל ז"ל ביו"ד ח"ב סי' מ"ט ובח"א דח"מ סי' קי"א דקס"ד ע"א דפליג ע"ד הבנ"ח ז"ל עכ"פ הדרן לד' המ"ר ומהרי"ו ולמהראנ"ח ז"ל ולרבני האח' דנסתייעו גם הם להקל מדבריהם ז"ל גם בחרמי ציבור הם המדברים כיעושד"ק ובפרט דבנ"ד הרי ראובן המקדש דנ"ד עבר ג"כ על שבועתו עצמו שנשבע לאשתו הא' שלא ישא אא"ע וכו' ואתאן לס' המרדכי ומהרי"ו ז"ל דס"ל דאי עביד ל"מ וס' מיהא הוי וכבר בסה"ק פנ"י ח"ב דע"ה ע"ד ובפנ"י ח"ה בתשו' הנ"ל נרגשתי מפלי"ד אי קי' בכלל נישואין או"ל עכ"פ אסיקנא התם דג"ז מידי פלו"ד ל"ן ומינה לנד"ן וכמובן. זאת תורת העולה הלענד"ן דאלמנה זו דנ"ד שריא להתנסבא למי שתרצה בלי גט מראובן דנ"ד כלל כנלע"ד לדינא דוקא ואם יסכימו עמי תרי מרבנן דפקיע שמייהו וכ"ש ב"ד הגדול שבירוש' ת"ו הע"י גם למעשה גם ידי תכון עמהם וצו"י י"מ וימ"ן כיר"א פי המדבר אנא זעירא דמן חברייא:
הצעיר יצחק משה אבואלעפיא ס"ט:
הסכמת מע' הרבנים הגדולים ב"ד הגדול שבירושת"ו על הפס"ד הנ"ל וז"ל הטהור:
ראה ראינו האי פס"ד דשדר לן מע' הרה"ג שלשלת יוחסין סבא דמשפטים כמהר"ר יצחק אבואלעפיא הי"ו ר"מ ור"מ בעוב"י דמשק יע"א ומגודל ענוותנותו ביקש מאיתנו שנסכים עמו להל' ולמ' להציל את האשה הזאת מכבלי העיגון בהיות כי המקדש הנז' ידו תקיפא ואין בידם לכופו שיגרשנה בג"כ וע"ז עמד בכל עז בכחא דרותקא ומצא ד' ס' להתירה בלא גט ואנן מה נענה אבתריה דלא הניח לנו מקום להתגדר בו רק הראנו הג' מאליפית מרובבות בקיצור נמרץ והנה בדין זה דהמקדש בעד א' דפ' מרן דא"ח לקי' כבר הבאתי בס' "ישא איש דמ"ח ע"ג מ"ש הרה"ג המשי"ח לישר' ז"ל בס' כרך של רומי ומובא בס' שער אשר ובא למנין פ"ה אחד דס"ל דהמק' בע"א א"ח לקי' ורבו המתירים על האוסרים ושם הבאת תשו' הרשב"ץ ח"ד דמ"ד ע"ג דאחר שהבי"ד הרשב"א דסבר דהמק' בע"א דא"ח לקי' וכ' דלא נמצא חולק בזה רק הסמ"ג והרא"ם ז"ל [לא כן דרבים נינהו דקאי בס' הסמ"ג אלא דרבו המתירים] והבי"ד הרשב"א שכתב לתלמידו שבעט בהוראתו עי"ש ומה שנפלאתי על הרב כפי אהרן ח"א בהל' קי' סי' א' עש"ב נקוט מיהא דכל דאיכא כמה ריעותי בג' וכ"ש בד' ס' כ"ע מודו דמותרת בלא גט כמ"ש ה"ה נר"ו וכ"כ הרב ויקרא אברהם ז"ל בסי' ו' שנשתמש בס' הד' דמהראנ"ח ז"ל וכ' דסניף גדול הוא להתירה בלא נט וכ"כ המשכה"ר במע' הק' אות כ"ט ובגנזי חיים דקכ"ד אות ח' ועיין בס' ויקר"א הנז' שם דמצא כמה ריעותי אחריני ואפ' דאיזה מהם שייכי לנ"ד להרבות בס' להתירה בשופי הגם דאינם צריכות עוד מצינו מ"ש הרשב"ץ ח"ד סי' ק"ל בא' שהוציא קול בעיר שהוא עשיר ועי"ז קידש אשה אחת בעד א' ואח"ז נודע שהוא איש עני וע"ז כתב הרב ז"ל דמותרת בלא גט יעש"ב מילתא בטעמא מחמת דהטעה אותה כיעו"ש וה"נ בנ"ד דהטעה אותה שרוצה לגרש לאשתו הא' דהוי קי' טעות ולית לן ד' ס' הנז' דפשיטא דמותרת בלא גט וכמ"ש ה"ה פחד יצ"ו:
אלא דאשכחן בתשו' הרב חת"ס ז"ל באה"ע סי' פ"ב והוב"ד בס' פ"ת אה"ע סי' ח"ל סכ"ד בההיא דע"מ שאני עשיר ונמצא עני דכתב להדיא דלא מפני שאנו מדמין נעשה מעשה ולכשיבא לידי נתחכם בענין זה וגם, כי בנ"ש אא"צ לב"ז דאפי' לו יהא שהתנה בפי' ע"מ שאני עשיר ולמידן מי הגיד לו לזה השואל שאינו עשיר ולמידן באמת וכו' עש"ב ומ"מ בנ"ד גם החת"ס ז"ל יודה דאפי' ס' קי' ליכא דבנ"ד כי הקי' היו אחר שגילה דעתו עמה שרוצה לגרש הא' ופיתה אותה בזה כדי שתתקדש לו והיא גם היא קבלה כסף הקי' אדעתא דהכי דכל כהא הגם שלא התנה לה כן בשעת הקידושין אמרינן אם נתקיים התנאי דהיינו הגילוי דעתא מקו' ואם לאו אינה מקו' דבגילוי דעתא כל דהו מהני ואית לן למימר דאדעתא דהכי נתרצית בקי' אם יגרש הא' הא לאו"ה לא ליהוו קי' ותהיה מותרת בלא גט דהא כל דאיכא הוכחה ואומ"ד רבתי די"ל שפיר דמעולם לא תתרצה להתקדש לו אם לא יגרש לא' דמי יכנס בזה להיות לה צרתה בצידה והגם דאתתא בכל דהוא ניח"ל הי"ד היכא דלא היה גילוי דעת מקודם אבל בנ"ד דאיכא הוכחה ואומ"ד דלא נתקדשה לו אלא אדעתא שיגרשנה לא' והרי גילתה דעתה דלא ניחא לה בכל דהוא וא"כ יש לנו לומר דהגם דלא התנה כן בעת, הקי' גילוי מילתא כה"ג דלא נתרצית משע"ר כי אם בזאת הא ודאי ל"א בזה אתתא בב"ד ניח"ל וכ"ן ממ"ש החת"ס שם סי' פ"ה ד"ס ע"ב בד"ה מבואר מדבריו היכא דאיכא הוכחה וראיה ברורה לאותם דברים שבלב הוו דברים מן התורה רק משום חומרא אינו נכון לדון על דשב' והתם לא הוה בלאו"ה שום אומ"ד אלא לפי הנ"ד לא היה ראוי אותו המקדש לאשה כמותה וע"ז כתב שזה אינה אומ"ד כלל דאתתא בב"ד ניח"ל כנ"ל פי' כוונתו וא"כ אם יש לנו ממ"א טעם דלא שייך לומר אתתא בב"ד ניח"ל ליכא תו איסורא דאורייתא רק משים חומרא דא"א ובסו"ד כתב וכיון שאין בקי' הללו שום חשש מדאורייתא א"כ כשיצורף לזה ג"כ אומ"ד הלז יש לסמוך להקל עכ"ל עש"ב וה"נ בנ"ד כיון דאית לן חזקה דגופא דהיא פנויה היתה וקי' בע"א דמדאורייתא לא היו קי' ואית לן כל הני ריעותי ואיכא אומ"ד כנז"ל וכ"ש דאית לן ד' ספיקי להתירה כמ"ש ה"ה יצ"ו הא ודאי אין חששא בקי' הללי והרי היא מותרת לעלמא בשופי כ"ע בלא גט וראוי לנעול דלת בפני המקדש הזה אשר מאס את אשת נעוריו בהיות לו בנים והלך בשרירות לבו להרע וכיון דמדאורייתא אתתא דא שריא להתנסבא בלא גט אין לנו לבקש חומרות ובפרט כי קשה הדבר לכוף אותו לגרש בגט כנז' בשאלה וכיאודה ועוד לקרא באנו עה"ח פעה"ק ירוש' ת"ו אנן ב"ד דח"ל בש"א שבט תרנ"ט ברב עז ושלום:
הצעיר הצעיר הצעיר יוסף נסים שמואל נסים. וידאל ב' חנוך בורלה ס"ט ס"ט אנג'יל ס"ט:
תשובתי על פס"ד דשדר לן רב אחאי גאון מע' הרב המובהק ואח לברק כש"ת כמהר"ר בכור אהרן אלחדיף הי"ו וביקש ממני גם במכתב למ"ר לעיין בו ולחוות דעי גם אני ולעשות רצונו חפצתי וזה החלי בעז"ה צורי וגואלי: הן כל ראו עיני את השאלה ואת אשר נגזר עליה מניה דמני"ר נר"ו אשר האריך הרחיב כיד ה' הטובה עליו ע"כ פרט ופרט ולא הניח פינה וזוית מסש"ץ הפוס' ז"ל ועלתה הסכמתו דלהיותו מוחזק בממון שלוה מאחד מרבני העיר א"כ בידו מסור דגל הקי"ל כמ"ד דחייבים הכוללות יע"א לפרוע לו כל קצבת הג' שנים שנתחייבו לו וקי"ל כמ"ד דמצי לגבות הכל אפי' מחד מנייהו ככל הכתיב בד"ק בארוכה וכיון דכל עיקר תביעתו אינו אלא על פרט זה כל שהוא עיקר א"כ אין צורך עוד לשאת ולתת בדבר הלכה בשאר הפרטים הבאים בדב"ק נר"ו דמאי דהוה הוה ולמנפ"מ להאריך בהם: אמנם על עיקר תביעתו הנ"ל לזאת אשיב אל לבי שחיוב הכולל תלוי אם הפסידוהו ממ"א או לא ואם יברר כת"ר בירור גמור שעל ידי ששלחו אחריו לבא אצלם ולמנותו על העיר רב ושליט והעתיקוהו ממקומו וגרמו לו בזה הפסד ממון ממ"א ולא איתיה בתקנתא לההוא פסידא דלא הדרא בהא ודאי חיובא רמיא עלייהו לשלם לו כל קצבתו בעד כל הג' שנים שנתחייבו לו כהסכמת גדולי הפוס' ז"ל ועד אחרון הרה"ג ראש"ל רבין חסידא רב אג"ן ז"ל בתשו' כי באה בס' הבהיר חוקי חיים סי' ז"ך וכן העליתי אני עני בסה"ק פנ"י ח"ג סי' יו"ד וכמ"ש כ"ז כת"ר נר"ו בפס"ד שלו ובשפלנו זכר לנו בדי"ב ע"א וסיים עלה מני"ר יצ"ו דיכול לברר הפסדו וא"כ אחר הבירור אין מקום לפוטרם מחיובם כלל אכן אנכי הרואה בכל דברי גדולי הפוס' ז"ל הנז' דלא חשבי הפסידוהו ממ"א אם לא היכא שכבר היה רב או שוחט מלמד וחזן בעיר אחרת ובאו בני עיר אחרת ושלחו אחריו והעתיקוהו ממקומו ואדהכי והכי הפסיד אותו המינוי שהי"ל כבר או שהי"ל עסק פרקמטיא ועי"ז הפסיד בה מן הקרן אזי חשיב שפיר הפסידוהו ממ"א מאי דלא שייך כ"ז בנ"ד וא"כ אין מקום לחייב הכולל יכב"ץ כיון שלא הפסידוהו ממ"א אחד מהפסדות הנ"ל וחזיתיה למר יצ"ו בפס"ד שלו שם, די"ב ע"ב חזר והודה בזה שכ"כ וז"ל אך ממ"א נפל פתא בבירא לנ"ד שאין לי ליקח שכר כלל וכו' השתא דאתית להכי אהניא לן מהא מד' הרבנים הנז' דחייבים לתת לי מיהא שגרמו לי וכו' כיון שאני תפוס וכו' אין שו"א יכול להוציאם מידי כלל עכ"ל:
ואני אומר דאי מצד שהוא תפוס כדקאמר מר יצ"ו לדידי אי מיהא לה אירייא דלענד"ן נר' ברור דאין בתפיסתו כלל ולא חשיב מר יצ"ו מוחזק כלל כמ"ש לקמן בס"ד. ברם באמת לא היה צריך כת"ר לחייבם מטע"ז בהוצאותיו כלל אחר שכבר הרב מים שאל בח"מ סי' א' אסיק להל' ולמעשה על נדון שלו דחייבים לשלם ההוצאות וישבע הלה ויטול יעש"ב ובודאי דאם הוצאותיו ברורים להם נוטל מהם בלי שבועה כלל וזה פשוט. אך מה שנתעצם כת"ר יצ"ו להחשיב עצמו מוחזק להיותו תפוס מנכסי חד מנייהו שלוה ממנו כת"ר יצ"ו ומכח זה ס"ל למר דהוא נקרא מוחזק ובידו להרים דגל דקי"ל בכל ספק וס' שנפל בנד"ז דפליגי ביה רבוותא ז"ל כמבואר כן בדב"ק נר"ו אנא דאמרי לדבר הזה יסלח הנדון דלא כן אנדי עמדי משום דכיון דכת"ר יצ"ו לוה ודאי בשטר יהיה בעיס' או במכר ושכירות או באו"א בודאי דכתיב בגויה נאמנות וכו' וגה השטר מקויים או יכול להתקיים בנקל הא ודאי בכה"ג קי"ל אין נזקקין אלא לתובע תחילה וחיובא רמיא עליה דמר יצ"ו לפרוע תחי' וראש סך השטר כולו קו"פ כשיתבענו המלוה בזמן הפרעון באין אומר ואין דברים ולא מצי כת"ר יצ"ו לעכב הפרעון בעבור הטו"ת שיש לו על הכולל יכב"ץ דה"ל רווחת הנזקקין לתובע תחי' כמ"ש מרן ז"ל בח"מ סי' כ"ד ס"א ופירש עלה מור"ם ז"ל וז"ל פי ראובן תובע לש' בענין שאי"ל פרעתי וש' משיב יש לך משלי כו"ך וכו' אעפ"י שאנו יודעים שי"ל עדים בדבר נזקקין לתובע תחי' וצריך לשלם לו מיד וכו' ע"כ וכתב הסמ"ע שם שדעת מרן ז"ל שבכל ענין נזקקים לתובע תחי' אפי' להוציא ממון יע"ש:
וכן מבואר להדיא דעת מרן ז"ל שפסק בשה"ט ח"מ סי' פ"ה בתשו' הרשב"א ז"ל שהביאה מרן ז"ל גופיה בב"י ח"מ שם ובסי' כ"ד וז"ל מרן ז"ל ראובן נתחייב לש' ק"ק ושמעון חייב לראובן ק' וכבר עמד שמעון עם ראובן בדין על הק' ונתחייב בדין ואמר שמעון לראובן אתה כבר חייב לי ק"ק תחסר מהם ק' כנגד ק' זו השיב ראובן אני לא עמדתי עמך בדין על הק"ק וכמדומה לי שאני פטור מהם אם שטר של שמעון מקויים הדין עמו עכ"ל: הרי בהדיא שלא נפטר שמעון מהק' אלא מכח שיש בידו שטר מקויים ובעבור זה שומעין לו והדין עמו אבל אם שטרו לא היה מקויים אפי' צווח שחייב לו ראובן אין שומעין לו אלא יפרע הק' תחילה ואח"כ יעמוד עם ראובן בדין על הק"ק א"כ מכאן ראיה ברורה שדעת מרן ז"ל הנזקקין לתובע תחי' אפי' להוציא היכא דבידו שטר מקויים וכדברי הסמ"ע וברור וגדולה מזו כתב המרדכי בריש פ"ק דמציעא וז"ל ויש פוס' דאם אדם תובע מחבירו מנה והלה אומר לו הן ודאי שאני חייב לך ק' אלא שאני תופסו עבור ק' שאתה חייב לי או עבור חפץ וכו' לאו כל כמניה אלא ב"ד אומרים לו תן לו המנה שהודית וכו' וכן פירש"י גבי נזקקין לתובע תחילה וכו' עכ"ל הרי דאפי' שאין ביד התובע שטר כלל כיון שהודה הנתבע סגי לחייבו ולהוציא ממנו הק' תחילה וכמבואר ודברי המרדכי הללו הביאם מרן ז"ל בב"י ח"מ סי' ע"ה בסתם ובלי חולק והא ודאי דהכי ס"ל למרן ז"ל כיון דבסי' כ"ד פסק בפירש"י ז"ל וכמובן ודלא כריא"ז ז"ל הוב"ד בשלה"ג בפ' הפרה דס"ל למר דאם היה התובע לנתבע חוב בשטר והנתבע תובעו דבר הראוי לפרעון שטרו כגון שתבעו חייב אתה לי כו"ך מטבע ממ"א הרי זה כאילו טוענו ששטרו פרוע והכל תביעה אחת עכ"ל ונראה ברור דריא"ז ז"ל פליג ממ"ש המרדכי בפ"ק דמציעא משם יש פוס' כ"כ בתשו' ב' המאורות הגדו' סי' ו' דפ"ג ע"ד הריא"ז והמרדכי הנ"ל פליגי בהאי דינא יעש"ב דכיון דמרן ז"ל בב"י לא הבי"ד ריא"ז ז"ל הנז' כלל רק הבי"ד המרדכי הנז' דוקא ובסי' כ"ד פסק כרש"י ובסי' פ"ה פסק כהרשב"א ז"ל והודאת הנתבע שחייב לתובע הו"ל כמו שטר מקויים א"כ ודאי דלא ס"ל למרן כריא"ז דהכל תביעה אחת ופשוט ועוד דריא"ז ז"ל מיירי בשטר שביד התובע אין בו נאמנות משו"ה ס"ל למר דהו"ל כאילו טוענו ששטרו פרוע דהכל תביעה אחת כיון דהנתבע יכו"ל פרעתי כמ"ש מרן ז"ל גופיה בסי' ע"ה יע"ש משא"כ בשטר שיש בו נאמנות שאינו יכו"ל הנתבע פרעתי ודאי דגם ריא"ז מודה דלא הוי תביעה אחת וברור וכ"כ הגאון מהרי"ו ז"ל בסי' א"ך וז"ל אבל אומר אני הא דיכול לעכב הלואה או פקדון בשביל שום תביעה הי"ד בטענת מיגו וכו' ועוד סברא גדולה היא דאל"כ אתרעו כל שטרי דעלמא דכל מי שיש לו שטר על חבירו יטעון הלה יש לי עליך תביעות וכו' א"כ הלה יאכל ויחדי ולא שבקת חיי דכל מי שנתחייב לחבירו אפי' בשטר ידחה אותו ויצטרך לעשות פשרה וזו א"צ לפנים עכ"ל וע"ע לו ז"ל בסי' קמ"ט שכתב שם וז"ל ומה שהוא רוצה להיות נידון בב"ד אשר הוא שייך שמה נראה דכיון דדינו חרוץ ופשוט הוא דחייב לפרוע מטעם שכ' אין צריך למיחת בהדיה לב"ד אלא זה יפרע מיד ואם יש לו דין על הר"ד יתבענו לדין ודמיא וכו' ומהא הביא ראיה מהר"מ בפ"ז מה"ש בהגמ' מי שנתחייב בדין ואמר יש לי ראיה להחזיר הדין דאין ממתינים לו אלא יפרע מיד וכו' עכ"ל יע"ש ועדיפא מינה פסק מרן ז"ל בח"מ סי' ק"ז דכשיש ביד המלוה שטר מקויים יורדים לנכסי לוה אפי שלא בפניו וא"צ לישבע אם כתוב בו נאמנות וכו' ואין חוששין לשוכר יע"ש וא"כ בנד"ן דינא הכי דאינו יכול הלוה לעכב על המלוה פרעון חובו בעבור תביעה שי"ל על הכולל כיון שביד המלוה שטר מקויים ובנאמנות וממילא לא חשיב הלוה תו מוחזק לטעון קי"ל כלל וכמדובר וליכא למידחי ולמימר דכיון דאסיק הש"ס דבב"ק דמו' כדאמרי נהרדעי דפעמים נזקקין לנתבע תחי' היכא דזיילי נכסיה וכ"כ מור"ם ז"ל שם סי' כ"ד יע"ש דש"מ דכל היכא דימשך נזק לנתבע אין נזקקין לתובע תחי' א"כ בנ"ד אפשר שימשך נזק לנתבע אם יפרע חובו תחי' שבזה יפסיד טענת קי"ל שהיה יכו"ל בהיותו מוחזק בחוב שעליו וכשיפרע החוב שעליו תחי' נמצא דהכולל הוא המוחזק ויזכו בדין בט' קי"ל וכיוצא בזה כתב הרב מהר"י חנדאלי ז"ל בס' שני המאוה"ג דקל"ח ע"א והבי"ד המט"ש שם סי' כ"ד אות כ' וז"ל היכא דאם אנו מגרעין כח הנתבע כגון דאית ליה טענת רבית באופן דאינו חייב לפרוע אבל אם יפרע אין מוציאין מידו דאינו יכול להוציא מיד התובע בכה"ג נזקקין לנתבע תחי' דהוי כזיילי נכסיה דלוה וכו' עכ"ל וא"כ בנד"ן לכאורה נימא הכי וכמדובר: אכן בקושטא הא ליתא כלל בנ"ד דכבר מילתא אמורה דכשלא הפסידהו ממ"א כנ"ד אין שום חיוב על הכולל לפרוע לו כלום כנז"ל א"כ אין לו עוד שום טענת קי"ל כדי לזכות בדינו אם הוא מוחזק ואפי' יהיבנא ליה כל דיליה דאיכא חיוב על הכולל לפרוע לו קצבת כל הג' שנים מ"מ אינו יכול לתפוס ולגבות כל חובו מחד מנייהו אפי' יהיה הוא מוחזק כיון דאנן אתכא דמרן סמכינן וכבר מרן ז"ל בסי' ע"ז דחה סברת מהריק"ו ז"ל וס"ל למרן שם דכל אחד מהקהל לא מיחייב רק בחלק המגיע עליו דלא כמוהריק"ו וכבר הארכתי אני עני בזה בסה"ק פנ"י ח"ג סי' יו"ד והכי אסיקנא בעניותין התם דלא כסברת הרב כפי אהרן ז"ל ולא מצי המוחזק לטעון קי"ל כסברת הכפ"א ז"ל דסברתו זרה ויחידאה ודחויה לגמרי כמ"ש בעניותי שם והדברים ברורים ע"כ משלי והנלע"ד כתבתי להלכה ולמעשה וצו"י י"מ וימ"ן ויאיר עינינו בתורתו אמן כי"ר:
פי המדבר אנא זעירא דמן חברייא הצעיר יצחק משה אבולעפיא ס"ט: ראיתי בתשו' הרב אבני שוהם ז"ל בדצ"ב ע"ד שסמך דעתו על מ"ש הרב פ"מ ז"ל בח"א סי' ד"ן שדעת מרן ז"ל בתשו' אה"ע דיני כתובה סי' א' דהבא מכח ס' תקנה הגם דהוא מוחזק מוציאין מידי ליתנו להבא מכח דינא דאורייתא ומכח זה העלה בנ"ד דכיון דבא"י ת"ו קבלו עליהם הוראות מרן ז"ל גם במ"ש בתשו' א"כ לא זכו בתפיסתם כוללות א"י ת"ו כלל כיון דהוי נגד מרן ז"ל עכתד"ק יע"ש וכשאני לעצמי כבר כתבתי בעניותי בסה"ק פנ"י ח"ה דרט"ו פ"ג דנלע"ד ברור דשאני נדון מרן ז"ל כיעיש"ב והא קמן דרבני עיה"ק ירוש' ת"ו שבזמן הרב אבני שוהם ז"ל הנז' לא הסכימו לדעתו וזכו בתפיסתם ולא חשו להוראתו הנז' כלל וכן מבואר יוצא מתשו' הרב בני בנימין וקרב איש הבאה כבר באותה תשו' שלי שבסה"ק פנ"י ח"ה שם דהנז' שגם המה בחכמתם לא נרגשו מתשו' מרן ז"ל הנז' דבודאי דס"ל דשאני ההיא תשו' דמרן ז"ל וכדכתיבנא אנן בעניותין ואני תמיה יותר על הרב ירים משה ז"ל בתשו' ח"מ סי' כ"ג דמ"ה ע"ב בד"ה האמנם וכו' דנמשך אחר תשו' הרב אבני שוהם ז"ל במ"ש בד' מרן ז"ל ופסק הדין כוותיה וכטעמיה כיעו"ש ונראה ברור שלא ראה דברי מרן שבתשו' הנז' במקומם זולתי סמך על מ"ש הרב אבני שוהם ז"ל ותל"מ והוא פלא:
סימן ג
נשאלתי על אודות ראובן שאחר שכבר נשא ליבמתו בכתו' וקידושין כתחז"ל ובא עליה פעם ושתים ושלש ונכנסה בו רוח עועים ומאס ובגד בה ורצונו לגרשה בגט כריתות בלתי לפרוע לה כתובתה משלם כי אם הבגדים והמטלטלין הנמצאים איתה בבית דוקא אשר לא יעלו לחצי כתיבתה ואם לא תתרצה יבמתו בזה וגם הב"ד יסכימו עמה שאינו יכול לגרשה עד שיפרע לה כל כתובתה הנה הוא ימיר דתו לגמרי כדי להנצל ממנה וכן עשה מעשה והלך אצל הערלים והמיר דתו לדתם וכל עוד שלא נעשה רצונו לגרשה ממנו בגט לא יחזור בו מהמרתו כלל והאשה יבמתו הנז' אינה רוצה לקבל ממנו גם בשום אופן כ"א עד שיפרע לה כל כתו' משלם וראובן היבם הנז' כ"ע ידעי ליה שאין לו מה לפרוע לה זולת מטלטלי הבית כנ"ל הנה כי כן יורנו מו"ץ אם יש אופן ותיקון כדי שלא יהיה ראובן הנז' נטמע בין הערלים לגמרי אפי' שלא תתרצה יבמתו לקבל הגט בפרעון מט' הבית כנז' ולמצוה רבה תחשב לו להציל נפש אחת מישראל ולהחזירו לדת ישראל ויבא שכמ"ה:
תשובה הן אמת דרוב ככל הפוס' ז"ל ס"ל דאפי' שרואים ב"ד שיש לחוש שיצא לת"ר עכ"ז לא יניחו בעבור זה מלדון ולעשות כהלכה כמ"ש התה"ד ז"ל בפו"ך שלו סי' לק"ח שכ"כ משם הגדולים ז"ל ובהפסק מור"ם ז"ל ביו"ד סי' של"ד והכי ס"ל לרוב בנין ורוב מנין שהתירו ליסר ולהעניש לרשעים ואין לנו לחוש שמא יצאו לת"ר אך קצת פוסקים ז"ל חלקו ע"ז וס"ל דיש לחוש פן יצאו לת"ר וכמ"ש הט"ז ז"ל שם בסי' של"ד ואחריו נמשכו כמה רבנים הוב"ד בס' פחד יצחק דק"ג ע"ד ואילך כיעוש"ב וכבר מרן החבי"ף ז"ל בס' חיים ושלום ח"א סי' י"ב מדל"ב ע"ב ואילך עמד בזה ואסף איש טהור כל סברות הפוס' ז"ל ובדל"ב ע"ב כ' וז"ל ומ"מ אנן בדידן אחרי ראית כו"כ רבנים ר"ב ור"מ שהתירו' בהדיא ליסר ולהעניש לרשע הגם שיצא לת"ר יכו' אית לן למינקט כוותייהו ומ"ג כי מסתבר טעמייהו והוא ברור כשמש לעיני הכל דאם באנו לחוש לזה לא שבקת חיי וח"ו מתבטל קיום התירה לגמרי וכמ"ש הרדב"ז ז"ל אלא דעכ"פ צריך מיתון הרבה ולהיות מתיעץ עם זקני העיר ושופטי הארץ לבקש אופנים שלא יבא הדבר לידי תקלה וכמ"ש מהרדב"ז בתשו' הנז"ל וגם הרשב"א ז"ל בח"ה סי' רח"ל אשר דיבר בקדשו בזה וכיוצא בזה שצריך הנהגה ומיתון במועצות ודעת כמו שיעו"ש עכ"ל מהרח"פ ז"ל הצל"ע עש"ב:
ובכן מאחר עלות כ"ז הא ודאי גם אנן בדידן אזלינן בתר רובא דס"ל דחובה עלינו להעמיד משפטי הדת על תלה ככל הבא מידנו הגם שיצאו לת"ר המורדים בזה לית לן למיחש בהו כי הדין יקוב את ההר וכמבואר אלא דמאחר שכתב הרדב"ז ז"ל שצריך מיתון לבקש אופנים שלא יבא הדבר לידי תקלה ושכ"כ הרשב"א ז"ל וכמ"ש מהרח"פ ז"ל וכנז"ל:
פניתי אני הדל לבקש אופן בנ"ד שלא יבא הדבר לידי תקלה וכנז"ל הנה אנכי עפר לא מצאתי אופן נאות שלא יבא הדבר לידי תקלה כ"א בזאת לסמוך על, הורהת הרב מהר"ר רחמים אריה אברהם הכהן אריאש ז"ל והבי"ד הרב מהרח"פ ז"ל שם דל"ב ע"ד שכתב צדדים להתיר במקום חרם רגמ"ה וחומר השבועה באיש הנשוי ומושבע שלא ישא אא"ע דאם יש לחוש להמיר דתו דיש להקל לישא אא"ע יע"ש והגם כי הרב מהרח"פ ז"ל שם:
סמוך ונראה ראו הביא לנו דהרב מהר"י נבארו ז"ל בספר מבין דבר משו"ת כת"י בתשו' אה"ע חלק על הרב הנז' ברור אתו הנז' ולחלק יצא בין, חרם לשבועה דבקו'ע לשוא"ת בדברי מרן החבי"ב ז"ל בתשו' בע"ח אה"ע סי' א' ד"ה ע"א יע"ש והרב מהרח"פ ז"ל לא הסכים להתיר בנ"ד אלא מכח שאותו האיש דנ"ד כבר התירו לו שבועתו שנשבע ע"י ג' אנשים פעם ושתים כיעוש"ב בדל"ג ע"א מוכח דאם לא היה בנ"ד שכבר התירו לו השבועה הוה אזיל כשיטת הכנה"ג והרב מהר"ן ז"ל דמחמיר באיסור שבועה שלא לעבור בקו"ע משום חשש פן ימיר דתו וכמובן:
אמנם כ"ז איננו אלא במונח דשבועת החתן הכתובה בכתובות דכל אינשי דעלמא דלא יגרשנה בע"כ ושלא ישא אשה א"ע כנהוג הנה היא שבועה חמורה מאד ככל שאר שבועת ה' שנשבעין בעלמא ולזה גם בשבועת החתן הנז' החמירו בה טובא דאיסור שבועה דחמירא טוב רביע עליה ואין פוטר אותו ממנה בשום צד ואופן כלל ומשו"ה ס"ל למרן החבי"ב ז"ל בתשו' אה"ע סי' א' הנז' דאין להקל בשבועה ובפרט כשהיא בקו"ע ואחריו נמשכו הרב מהרי"ן ומהרח"ף ז"ל בנדון הנז' להחמיר במקום דאיכא שבועה הגם דיש לחוש פן ימיר דתו ויצא לת"ר והנה אמת דהכי נמי סברי כו"כ רבוותא ז"ל להחמיר גם בהאי שבועה כידוע בסש"ץ הפוס' ז"ל ואנא עניא נמי הוה רהיטנא אבתרייהו להחמיר גם בשבועת החתן הנז"ל כמבואר בסה"ק פנ"י ח"א סי' ט"ו וזולתה דאסיקנא בעניותין התם להחמיר גם בס' שבועה זו ודלא כדס"ל להרה"ג ראש"ל מהרמ"ס ולהרב מר ואהלות ז"ל דהקילו טובא בהאי שבועה ושם דחיתי דב"ק בב' ידים והארכתי אני עני בזה שם ומשם באר"ה. ואולם האמת אגיד ולא אכחד דשוב כתבתי בעניותי בתשו' אחרת כת"י אשר לי בדין מורדת דמאיס עלי דהשתא הכא שזכינו לאור לסש"ץ של רבני וגאוני עוב"י שאלוניקי יע"א שברור לפנינו וחזינא להו בספריהם הנחמדים דעלתה הסכמתם להקל בהאי שבועה דחתן דלא דמי לשאר שבועה שנשבע אדם לחבירו מכמה טעמי תריצי כמשי"ר בס"ה דברי שמואל הנ"מ להרב מהר"ש ארדיטי ז"ל בתשו' אה"ע סי' ח' דקמ"א ע"א וז"ל ומ"ג דאיכא עוד כמה ספקות בשבועה הלזו שנשבע בשעת הנישואין וכו' יצא ראשון דהשתא הכא אנן קיימין דנשבע בת"כ ויש מ"ש דאין להחמיר בשבועה בת"כ וכמ"ש מהריק"ו ז"ל יכו' והבי"ד הרב המחבר ס' מעט מים בשארית הפליטה סי' כ"ו דעמד שם במי שמרדה אשתו עליו אם יש היתר לשבועתו ועמד וימודד אר"ש מכמה ס' שיש בשבועה זו ותחי' וראש הבי"ד מהריק"ו הנז' וכו' וכו' גם המחנ"א הל"ש סי' ג' הביא י"א דכל דליכא שם ולא כינוי ליכא כ"כ חומר שבועה אלא איסור בעלמא ושי"א דהוי מד"ק ושהפ"מ כ' דאפי' איסור ליכא ובס' חו"ש למהרח"ף ז"ל סי' ו' בתשו' הרב השואל עשאו ס' לנ"ד יע"ש ומשום מ"ש ע"ד המב"ה כבר הכריע הרב טל אורות דאין זה הזכרת ה'. ואת רב"ע מ"ש הכר"ש אה"ע סי' י"ב וכו' ולדעתם ותצא דינא דמתירים לכתחילה שלא מדעתה וכו' באופן כפי הרשום בכתב מכל אלין רבוותא דלית לן למיחש לשבועה זו מכמה אנפי דחלו בשבועה דנ"ד כנז"ל וכו' א"כ מפאת זה נראה דאין לנו לחוש בית מיחוש מכח שבו' זו ע"כ עכ"ל הרב ד"ש הנז"ל יעש"ב. וכ"כ עוד הרב מעט מים גופיה בספרו שיורי טהרה מע' ש' אות מ"ה ופ"ח ופ"ט יעש"ב והכי ס"ל למני"ר הרב עבודת השם ז"ל אה"ע סי' י"ח בתשו' כי באה בס' צל הכסף ח"ב סי' יו"ד עש"ב גם הרב נוכח השולחן אה"ע סוס"י ט"ו אסף וקיבץ כמה ס' בהאי שבו' דנ"ד יעש"ב וכ"כ הרב טוב לישראל בתשו' הבאה בסו"ס הנז' גם הרב שב' סוס"י שו' פקפק טובא בשבועה כיעו"ש וע"ע בס' דברי שמואל הנז' שם סי' ט' יו"ד י"א שחזר וכתב שם יותר ממ"ש בסי' ח' הנז' יעש"ב וכבר העתקתי כל דברי רבנינו שאלוניקי ז"ל הנז' בתשו' כ"י הנז"ל יותר בארוכה והעליתי שם דאחרי הודיע אלהים אותנו את כ"ז הא ודאי דהכי נקטינן להקל בהאי שבועה דנ"ד כיון דרבנן בתראי ז"ל הנז"ל כן עתה עלתה הסכמתם להקל בריבוי הספקות דאשתכח ובהיכי שבועה דנ"ד הגם דבכל חד ס' מנייהו איכא לדחויי מ"מ בהצמדם יחד פשוט מאד דיש להקל לגמרי ולא אמרינן בכה"ג ס' שבועה להחמיר ודלא כדאסיקנ' בעניותין התם בסי' ט"ו דהדרי בי כעת אחר ראותי כל דברי הפוס' ז"ל הנז' דבאלו אמרו לסמו' והם אמת ודבריה' אמת ובכן גם בנ"ד יש להקל בשבועה זו דשלא ישא אא"ע עפ"י כל הס' הנז"ל ולהתיר לו לישא אא"ע כדי שלא ימיר דתו וכהוראת מהר"א ארייאס ז"ל הנז' וכנז"ל מלבד דעיקר החילוק דמהראנ"ח ז"ל בין קו"ע לשוא"ת דעלה סמיך מרן החבי"ב ז"ל בתשו' הנז' רבים לוחמים עליו וככתוב אצלי בסה"ק פנ"י ח"א סי' ט"ו הנז' וכ"כ הגאון שער אשר ז"ל בח"א סי' ושם דחה דברי הגאון החק"ל דסייעו למהראנ"ח בחי' הנז' מדברי הראשונים הנמק"י והריטב"א ז"ל וכבר הבאתי ד"ק בסי' ט"ו הנ"ל ואסיקנא התם כוותיה וכטעמיה משום חשש ס' שבועה להחמיר כיעוש"ב הנה הגאון הרב שע"א הנז' ז"ל דחה ראייתו בב' ידיו קודש כיעוש"ב וא"כ ודאי דיש להקל בשבועה זו גם בקו"ע כרוב ככל הפוס' ז"ל דלא חיישי לספיקו דמהראנ"ח ז"ל הנז' וכמדובר. והרב מהרי"ן דפליג ע"ד הרב ארייאס ז"ל מכח חי' דמהראנ"ח ז"ל לא עמד בזה ככל הצורך וסמך ע"ד מרן החבי"ב ז"ל דחייש לס' דמהראנ"ח ז"ל ותו לא גם הרב אריאס ז"ל גופיה ומהרי"ן ז"ל בר פלוגתיה בדין הנז' שניהם ז"ל לא עמדו ככל הצורך בעיקר שבועה זו דהחתן כנ"ד דאית בה כמה ס' וס"ס טובא כמ"ש רבני שאלוניקי ז"ל הנז' והדין עמהם דקילא טובא שבועה זו ולית בה חומר שבועה כלל ככל האמור ומדובר: והשתא דאתינן להכי יש לדון בשופי גמור דכדי שלא ימיר דתו ראובן זה דנ"ד הגם דשרינן ליה לישא אשה אחרת כהסכמת הרב אריאס הנז' ז"ל ודלא כמהר"י דפליג עליה וכנז"ל מ"מ אי חזינן דלא יהבי ליה איתתא אחריתי כ"ז דאגידא ביה האי אתתא הא ודאי דשרינן ליה נמי לגרש לזו בע"כ ולית לן למיחש לשבועתו אשר נשבע לה בעת הנישואין שלא יגרשנה בע"כ כשם דלא חיישינן לאותה שבועה שנשבע לה שלא ישא אא"ע משום דהני תרי שבועות קילי טובא וכנז"ל ומשום חששא דפן ימיר דתו הבעל כי היכי דדחינן לשבועתו דשלא ישא אא"ע כהסכמת הרב אריאס ז"ל כנז"ל ה"נ דחינן להאי שבועה דלא יגרשנה בע"כ כיון דלא יהבי ליה אחריתי כ"ז דאגידא ביה האי איתתא ומאי דהרב אריאס ז"ל הנז' לא התיר בנ"ד אלא שישא אחרת ולא ימיר דתו ואילו לשבועת הבעל שלא יגרשנה בע"כ לא נטה דעתו להתיר לו לגרשה בע"כ משום חשש המרת הדת פ' לו' באחד מב' פנים או דבנדון שלו היה הבעל מוצא אשה אחרת הגם דאגידא ביה אתתיה קמייתא כמ"ש הרב כהונת עולם ז"ל בתשו' סי' נ"א והבי"ד הרב מהר"י ישראל ז"ל בתשו' כי באה בס' חיים ושלום סי' ו' די"ז ע"ד שהחזיק במעוז הך טענתא דטעין הבעל דכ"ז דאגידא ביה אשתו הא' לא יהבי ליה אשה אחרת דטענה הנשמעת היא ואייתי בידיה מ"ש הרב כה"ע ז"ל שם מ"ש הרב מהר"מ ד"ב ז"ל דמתשו' הריב"ש ז"ל נראה דתוכל לעכב וישא אשה אחרת ושוב דחה מכת תשו' הרשב"ץ והמבי"ט והרב כה"ע ז"ל מר הוא דאמר דע"כ לא אמרה הריב"ש ז"ל אלא בנ"ד שכבר מצא אחרת שנתרצית לו על הראשונה כמבואר שם ובכה"ג ודאי למה יגרשנה בע"כ ותמות ברעב שאין בידו לפרוע לה כתובתה לזה דן שיהא נשוי ויפרנס שתיהם הלאו"ה ודאי דמצי לגרש מטעם דלא יהבי ליה אחריתי ומסתמא דינינן הכי ואף שאין לו לפרוע כתובתה לית לן בה וכו' עכ"ל הרב כה"ע ז"ל שם וסיים עלה מהרי"ש ז"ל שם וז"ל וכן ראיתי למהר"ש יצחק ז"ל בתשו' כי באה בס' עוללות הכרם סי' ו' דמה"ט פסק בנ"ש שכל ב"ד יפה יתיר לו לכתחי' בין לגרשה בין לישא וההיא דמהריב"ל מתוקמא בענין שהיה מוצא ליקח אחרת עש"ב עכ"ל הרב מהר"י ישראל ז"ל יע"ש וא"כ אפשר דגם בנדון הרב אריאס ז"ל מתוקם שפיר דמירי שהיה מוצא לישא אחרת עליה הגם דאנידא ביה קמייתא כמ"ש הרב כה"ע בעד מהריב"ל ז"ל אבל אין לו' דטעמיה דהרב אריאס ז"ל דהתיר לבעל שישא ולא לגרשה בע"כ משום דאף הוא ראה דדין זה דאי אגידא ביה קמייתא ולא יהבין ליה אחריתי דאזי מותר לגרשה בע"כ כדס"ל להכה"ע ולמהר"ש ז"ל הנז' אין דבריו מוסכמים מכל שהרי מהרח"ש והכר"ש ומהריק"ו ז"ל פליגי בזה כמ"ש בשמם הרב מהר"י ישראל ז"ל בסו"ד הנז' וסיים עלה דמידי ס' ל"ן יע"ש א"כ הו"ל ס' שבועה להחמיר ומשו"ה לא הורה להתיר לגרשה בע"כ הגם דלא יהבין ליה אחריתי כ"ז דאגידא ביה קמייתא דהא ודאי ליתא דא"כ גם משום חשש המרת הדת לא הי"ל להתיר לישא אחרת כיון דרוב הפוס' ס"ל דיקוב הדין את ההר ול"ח להמרת דתו וא"כ הו"ל ס' שבועה להחמיר כדחייש לה מר בשבועה דשלא לגרשה בע"כ משום ס' שבועה אל"ו דעיקר טעמיה דהרב אריאס ז"ל דלא התיר אלא לישא אחרת דה"ט משום דבנ"ד הוו יהבין ליה אחריתי הגם דקמייתא אכתי אגידא ביה וכנז"ל ולהיות כי הרב מהרח"פ ז"ל הבי"ד הרב אריאס ז"ל בקצר אמיץ ולא הודיענו דנדון ההוא איך היה לזה עכצ"ל דאפשר דאיירי במצא אחרת שנתרצית לבעל שישאנה הגם דאגידא ביה קמייתא וכנז"ל כי היכי דאוקים הרב כה"ע ז"ל לדמהריב"ל ז"ל וכנז"ל ברם היכא דבריר לן דלא יהבין ליה אחריתי כל זמן דאגידא ביה קמייתא דשרי ליה לגרשה בע"כ כי היכי דשרינן ליה לישא אשה אמרת כהוראתו ז"ל וברור. וע"ע בתשו' הרב הון יוסף סי' א' שפסק בפשיטות בנ"ד שמותר הבעל לישא אחרת ואי לא יהבי ליה אחריתי כיון דאגידא ביה קמייתא דשרי ליה לגרשה בע"כ והסכימו עמו כל רבני וגאוני תקיפי ארעא דישראל ירושת"ו ועל צבאם הגאון החק"ל ז"ל יעש"ב ולא חששו לס' הכר"ש ז"ל ומהריק"ו ז"ל דהחמירו שלא לגרשה בע"כ אפי' היכא דלא יהבי ליה אחריתי כ"ז דאגידא ביה הא' יעש"ב. והגם דנדון שלהם של הרב מהר"י ישראל ז"ל אינו כנ"ד ולא כנדון דהרב אריאס ז"ל והנה מקום לו' דשאני נדונותיהם מנ"ד וכמבואר מ"מ אין אנו מדמים הנדונות בשוה אלא לדעת הרב אריאס ז"ל דהתיר לישא אחרת מחשש המר"ד א"כ לדידיה כל הנדונות שוים ואין לחלק ביניהם לדעתו ז"ל וכמובן:
ועוד אי נדון שנשאל עליו הרב אריאס ז"ל היה שלא היה יכול הבעל לישא אחרת כ"ז דאנתתיה קמייתא אגידא ביה א"כ מה הועיל הרב הנז' ז"ל להתיר לו לישא אחרת כיון דלא יהבי ליה אחריתי כ"ז דקמייתא אגידא ביה אל"ו צ"ל דאיירי התם דהיה מוצא אחרת לישאנה הגם דאגידא ביה קמייתא וזה ברור ומוכרח:
הפן הב' בטעם הראת הרב אריאס ז"ל הנז' שהתיר לבעל לישא אחרת מחששא שמא ימיר דתו ולא התיר לו לגרשה להא' בע"כ משום חששא זו עצמה אפ"ל דה"ט משום דהוא ז"ל אזיל בשיטת מהריב"ל ז"ל דס"ל דמתירין לי לישא אחרת ונמשכו אחריו כו"כ פוס' ז"ל כמו שכבר הארכתי בעניותי בזה בסה"ק פנ"י ח"א סי' ט"ו יעש"ב ומשם באר"ה ולא נפלאת היא ולא רחוקה הסברא לו' דגם הרב אריאס ז"ל אזיל בשיטה זו משו"ה לא התיר לבעל דנ"ד לישא אחרת דוקא וכמובן:
ואגב אורחין ראיתי בתשו' הרב מהרח"ף ז"ל בס' חיים ושלום סי' ז' דכ"א ע"ב שכתב וז"ל ורואה אנכי בס' הפוס' שלמים וכן רבים שלענין לישא אחרת הורו היתר בשופי ולענין לגרשה בע"כ חשו שלא להתיר וכן אנו רואים מעשים בכל יום דלענין לישא אא"ע אפי' שלא מדעתה ורשותה התירו לעשות מעשה ואילו לתת לה גט בע"כ לא ראינו שהתירו בהדיא לעשות מעשה והנה לס' הפוס' דס"ל דתקנת חרם רגמ"ר שלא יגרשנה בע"כ היא יותר אמתני ותקיפא לא תיבעי לך דמצינו טו"ט להחמיר בתקנה זו שלא יגרשנה בע"כ יותר מתקנת שלא לישא ב' נשים אלא אפי' לס' הפוס' דס"ל דשתיהן שוו בשיעורייהו ואפי' לס' הפוס' דס"ל דאדרבא תקנה שלא יגרשנה בע"כ קילא טפי מתקנת שלא לישא ב' נשים עכ"ז נ"ל טעם לדבר למה שהחמירו בזאת התקנה שלא יגרשנה בע"כ מתקנת שלא לישא ב' נשים יען ענין שלא לישא ב' נשים הוא דאדם בחירי מצד עצמו ואינו עומד כנגדו האשה הא' ברם לעשות מעשה לתת גט בע"כ כיון שהאשה הבעלת דינו היא כנגדו קשה גירושין בכה"ג לעשות לכן חששו בדבר שלא לעשות מעשה זה כזה לתת גט בע"כ וכו' עכ"ל יעש"ב ולא זכיתי להבין חילוקו וטעמו זה דהא גם תקנת חרגמ"ה או שבועת הבעל לאשתו הא' שלא ישא אא"ע קנה היא ג"כ כנגד אשתו הא' דהן אמת דשבועתו שלא יגרשה בע"כ הנה היא בגוף האשה הא' ממש משא"כ אם ישא אא"ע אינו בגוף אשתו הא' ממש מ"מ השבועה דשלא ישא אא"ע היא ג"כ על גוף האשה הא' דלהכי משביעין אותו שלא ישא אא"ע עליה דייקא הילכך מחוורתא בטעם הדבר דישא אחרת עליהן ולא יגרשנה להא' בע"כ דה"ט משום שורת ד"א כדכ' מהריב"ל ז"ל טע"ז ויליף לה מדברי הרמב"ם ז"ל כיעו"ש והוא הנכון באמת ומשו"ה הוא שכתב הרב אריאס ז"ל דמותר לישא אחרת ולא יגרש להא' בע"כ דאזיל בשיטת מהריב"ל ז"ל ודעימיה דסברי הכי וכמדובר וה"ט דאסר לגרש בע"כ משום דרך ארץ וכנז"ל. אך כבר כתבנו לעיל דכ"ז אינו אלא משום דס"ל דאיכא חומר שבועה גם בשבועת החתן לאשתו בשעת נישואין ברם אחר שכבר העלו רבני וגאוני עוב"י שי' דיש להקל בשבועה זו משום דאית בה ס"ס טובא וכנז"ל א"כ מה לי שבועה שלא ישא אא"ע מה לי שבועה דשלא יגרשנה בע"כ הכל שוו בשיעורייהו דאית בתרוויהו ס"ס טובא וכי היכי דשרינן ליה לישא אא"ע פן ימיר דתו ה"ה והוא הט' דיש להתיר לו לגרשה בע"כ מטע"ז נמי ובפרט דדעת מרן ז"ל בש"ע סי' קי"ט דיכול אדם לגרש אשתו בע"כ וכתבו הרב ג"פ והרב גט מקושר להרב מהרי"ן ז"ל שם דבאתריה דמרן ז"ל מצי כל אדם לגרש אשתו בע"כ והבי"ד מהרח"פ ז"ל בס' חיים ושלום סי' ז' דכ"א ע"ב יע"ש ואי משום ס' שבועה להחמיר כבר הסכימו רבני שי' האח' ז"ל דדל שבועה מהכא כיון דאית בה ס"ס טובא וכמדובר וא"כ אי לא יהבי ליה אחריתי להאי גברא דנ"ד כ"ז דאגידא ביה קמייתא שרינן ליה לגרשה להא' בע"כ משום חשש פן ימיר דתו כמ"ש הרב אריאס ז"ל וגם מהרי"ן ז"ל דפליג עליה אינו אלא משום דאזיל בשיטת הפוס' ז"ל דס"ל דאיכא חומר שבועה גם בשבועת החתן אבל אחר שזכינו. לתורת רבני שי' האח' ז"ל הנז' דאשכחו מה ס"ס טובא הא ודאי דנקטינן להקל לגמרי וגם מהרי"ן ז"ל אלו היה עומד בעיקר שבועה זו ודאי דהוה משכח בה ס"ס טובא והיה מודה להקל בה לגמרי וזה ברור:
פש גבן דהגם דשרינן ליה גם לגרש בע"כ מ"מ כיון דאין לאל ידו לפרוע לה כל סכי כתובתה לכאורה נראה דהדין נותן דלא מצי לגרש בע"כ כיון דאין לאל ידו לפרוע לה כל סכי כתובתה אמנם כבר עמד ע"ז ג"כ מהרח"פ ז"ל שם בס' חיים ושלום:
פש גבן ערעור חד דהגם דסלקא לן הלכתא להתירו לישא אא"ע ואי לא יהבי ליה אחריתי כ"ז דאגידא ביה האי קמייתא מצי לגרשה לקמייתא בע"כ כנז"ל מ"מ כיון דאין לאל ידו לפרוע לה כל כתובתה ואם דל הוא זה הנה עכ"פ תוכל לעכב על ידו מלישא אא"ע כיון דל"מ למיקם בסיפוקייהו וגם מעכבת עליו שלא לגרשה בע"כ עד שיפרע לה כתובתה במושלם ולא יעשה שתים רעות לגרשה בט"כ ושלא, לפרוע לה כתובתה הא ודאי לקתה מדת הדין לגמרי אמנם גם ע"ז כבר למדנוהו מתורתם של ראשונים הפוס' וכבר עמד ע"ז מהרח"פ ז"ל בס' חיים ושלום סי' א' ד"ט ע"ד בד"ה ומ"מ וכו' דשם אסף איש טהור לכל להקת הפוס' ז"ל הם המדברים בפרט זה וזו הלכה העלו שלמים וכן רבים מגדולי הראשו' רובא דרובא מרבני האח' אשר הסכימו להלכה ולמעשה במקום שהדין נותן דיכול לגרשה או לישא אא"ע ולית בזה לא משום חרגמ"ה וגם לא משום חומר שבועה א"כ כשהוא עני אחר שיחקרו ב"ד בדו"ח ובינם לשמים נראה להם שאם יעכבו אותו מלגרש או מלישא בשביל פרעון כתובתה ליתיה בתקנתא שיכול לפרוע א"כ אחרי זאת נראה שאין לעכבו בעבור פרעון הכתובה וישאר חוב עליו וכמ"ש כן בהדיא הרדב"ז ז"ל ח"ג סי' תקס"ו ומ"ג שהוא צורך גדול ומצוה רבה היא הרי מצינו לכמה רבני האח' וכו' להתיר לו לכתחי' ומתירין לו שבועתו ויהבי טעמא הוא צורך גדול דאין לך צורך גדול ודבר מצוה יותר מזה להציל האדם מהרהורי עבירה וכו' ואנ"ס שלא יוכל האדם להתאפק וכו' דצערו של איש מרובה משל אשה וכיון שכן אין לנו להחמיר לעכבו בפרעון כתו' במקום שאין תקוה וכו' ואינו מן השם לעכבו יכול על מגן ושיעבור על ד"ח ככל האמור ומרגלא בפומאי לו' שכל עיכוב שבאים לעכב וליסר למי שחייב ממון כדי שיפרע לבע"ח אי איכא הפסד ממון גבוה שמבטלו בזה מקיום התו' והמצוה באיזה אופן שיהיה מיראי הוראה אני להפסיד ממון גבוה מה שנוגע לעבודת ה' נגד זה שיגבה ממונו אפי' אם יש לו ואינו רוצה לשלם כאשר ביארתי בסה"ק חקק"ל ח"ב סוס"י ה' דכ"ו ע"ג יעש"ב וכ"ש נ"ד שאין לו לפרוע כי איש עני הוא וכו' עכ"ל הטהור. וגדולה מזו כתב מהר"י ישראל ז"ל בתשו' כי באה בס' חיים ושלום הנז' סי' ו' סי"ט ע"ב בענין מהות דבר מצוה שבעבורה מתירין למי שנשבע לאשתו להתירו שלא מדעתה בדבר מצוה ע"ז כתב הרב ז"ל דאפי' כבר קיים פו"ר מ"מ משום מצוה דבבוקר זרע זרעך וכו' ואפי' מצוה דרבנן כמ"ש הר"ן ז"ל ועוד מאחר דמאיסה ליה אשתו זאת ואינו יכול לבא עליה והשרוי בלא אשה שרוי בלא טובה ואין אדם ניצול מהרהורי עבירה ואית ליה צערא טובא וא"כ בודאי דשפיר חשיב דבר מצוה וכו' וכ"כ הרב כה"ע ז"ל כשאינו יכול לבא עליה ואינו ניצול מן החטא חשיב שפיר דבר מצוה עכ"ל יעש"ב:
הנה מלבד איתנהו כל הני טעמי הנז"ל עוד איתנהו בנ"ד ויותר מהמה תו איכא המרת הדת לגמרי עד שכמעט חלף הלך לו אצל הערלים ופער פיו לחרף ולגדף דת יש' כאשר שמענו מפי מגידי אמת וגם בשב"ק עוסק במלאכתו ובשתיית פיפא ובאכילתו עם הערלים כל האסור לנו מה"ת ועדיין ג"כ לא קיים מצות פו"ר כו"ע דזה קרוב לחמשה שנים ולא יבצר שבהיותו עמה שבא עליה כו"כ ועכ"ז לא ילדה לו כלל ומאיסה עליה טובא וגם ההוא אמר שבעת שירצה לבא עליה נדמית לו דמות דיוקנו של אחיו המת בעלה של אשה זו ומיד נרתע ושב לאחוריו לגמרי ובודאי דאין לך צערא דגופא וביטול מצוה גדול מזה וראוי להתירו לכתחי' אפי' שלא מדעתה ואפי' התרה כמעט א"צ כיון דעיקר שבו' זה דבעל לאשתו קילא טובא מכמה ריעותי כנז"ל וברור: וגם בענין איסור גירושי אשה ראשונה כבר עמד בזה הרב מהרח"ף ז"ל שם סי' א' הנ"ל בארוכה כיד ה' הטובה עליו יע"ש שהתיר מכח ס"ס ודון מינה ואו"ב. ובהיותי עסוק בתשו' הרב מהרח"ף ז"ל הנז' בסי' א' הנז' אורו עיני בראותי בדב"ק שם ד"ו ע"א שכתב וז"ל ואינה ה' לידי קונט' כ"י משו"ת ממורנו הרב המו' מהר"ר יצחק בכור נאבארו ז"ל הנק' בשם ס' מבין דבר בחאה"ע במ"ש להשיב על פסק אחד מרב אחאי הרב כמהר"ר רחמים אריה אברהם הכהן אריאס ז"ל וז"ל גם מ"ש ה"ה אברהם רחימא נר"ו ע"ע שבא בשאלה שרוצה לגרשה בע"כ אם יכול או"ל והביא הס"ס דכ' ה"ה ודחאו מרן החבי"ב שם בתשו' סי' א' ורו"מ כת"ר נר"ו כ' דהרב כר"ש ומ"ד הרב דרך עץ החיים סברו וקבלו ס"ס הדין להתיר וא"כ בנ"ד מצי לגרשה יע"ש. ובזה אתנח לן חקירתנו שחקרנו בדבריו לעיל דמה טעם התיר בנדון דידיה להשיאו א"ע כדי שלא ימיר דתו ואינו מתיר לגרשה בע"כ משום המרת הדת ואוקימנא ליה דאיירי במוצא אשה אחרת להנשא לו הגם דאגידא ביה אתתיה קמייתא כנז"ל והן עתה דראיתי דבריו אלה שרצה להתיר גם שבו' דשלא לגרשה בע"כ משום ס"ס כנז"ל א"כ איפה אזדא לה הא אוקמתא הנ"ל וכמובן. ועכצ"ל דהט' דידיה שלא התיר במסקנתו כ"א בשבו' שלא ישא אא"ע דוקא א"כ עכצ"ל כאוקמתא השנית וכמדובר לעיל:
זאת תו' העולה מכל האמור דבנ"ד שרי ליה לישא אא"ע אם ימצא ושתנשא לו הגם דאגידא ביה איתתיה קמייתא ואי לא משכח שרינן ליה לגרשה בע"כ ג"כ פן ימיר דתו כנלע"ד לענין דינא להלכה ולא למעשה עד אשר יסכימו בעלי הוראה רבנן דפקיע שמייהו והם רשאים ולא אני. פי המדבר אנא זעירא דמן חבריא:
הצעיר יצחק משה אבואלעפיא ס"ט:
סימן ד
שאלה ראובן בחור נשא אשה בחורה בת עשרים שנה מו"מ ובליל חופתה לא יכול לבא עליה מחמת חולשתו ושוב פירסה נדה והלכה לבית אביה אחר ז' ימי חופתה והלך בעלה לבית אביה להביאה אצלו לבית אביו ואביה השיבו שביום טהרתה ישלח אותה אצלו וכן היה ששלחו אותה אביה ואמה בליל טהרתה ולא הניחתו לבא עליה בשום אופן כלל וקודם טהרתה הלך ראובן הנז' אצל רופאים מומחים מאד ובדקו אותו והבטיחוהו ונתנו לו כתב תעודה מהם שהוא בריא מאד רק מעט חולשת הגוף יש לו וברפואות מועטים יהיה לו כח גברא כדרך כל הארץ וביום הא' לטהרתה שנית בא אביה אצלה ולא היה בעלה שם ועמדו היא ואביה ולקחו כל תכשיטיה ובגדיה והמתנות שנתנו קרובי הבעל הכל כאש"ל והלכו לדרכם לבית אביה וכבא ראובן לביתו מצא הכל ריקם ריקם והלך הוא ואביו לקבול עליו לבדה"ץ והב"ד שלחו אחריה לבא לב"ד והיא שלחה לב"ד כתב ידה בחתימת ידה שהיא אינה חפצה בו כלל וגם מקודם שנשאת עמו לא היתה חפצה בו כלל רק אביה ואמה הכריתוה לינשא עמו והגם שהוא בריא עדיף ובכח גברא ככל הבריאים עכ"ז אינה רוצה בו כלל. ובהגיע הכתב שלה לב"ד וראו כל הכתוב שלחו אחריה פ"ב שצריך שתבא לב"ד דוקא ותיכף באו לב"ד היא ואביה והודית לב"ד שהמכתב הוא ממנה מכתב ידה וחתי' ממש וחזרה ואמרה לב"ד יותר ממ"ש בכתב ידה ושהיא מואסת אותו ואינה חפצה בו גם מקודם הנישואין וכשמוע ב"ד את דבריה התרו בה התראה גדולה וכה אמרו לה דעי שאם לא תחזור אצל בעלה הרי את מפסדת כתובתיך ואין ליך עליו מזונות עוד כלל והיתה תשובתה שע"מ כן לא תחזור לבעלה בשום אופן כלל והלכו לדרכם לבית אביה ולא יספה שוב אליו עוד כלל ובכן יורנו מ"ץ מה משפט הנערה הזאת ומעשיה ואם חייבים בדין היא ואביה בהוצאות הבעל ואביו שהוציאו בצורכי החופה או לא על הכל יורנו המורה לצדקה ויכתוב ע"ס חוקה ויבא שכמ"ה:
תשובה כבר נודע החילוק וההפרש שיש בין מורדת דבעינא ליה ומצערנא ליה למורדת דמאיס עלי דכמה שירות וסברות חלוקות יש בס' ש"ץ הפוס' ראשונים ואח' ז"ל כמשי"ר המעיין בד"ק הלא בספרתם ספיר גזרתם ומשם באר"ה כי לא ע"ט האסף פה וכיון שאנו אין לנו אלא דעת הרמב"ם ז"ל ומרן ז"ל מארי דאתרין א"כ אין צורך להביא פה אלא דעתם וסברתם ז"ל דוקא ותל"מ:
והנה אם נדון אשה זאת דנ"ד כדין מורדת דמאיס עלי ולא בעינא ליה הנה דעת מרן ז"ל מבואר בשה"ט סי' ע"ז דדינא הוי דמפסדת כתובתה מיד ואינה נוטלת אלא בלאותיה הקיימות אפי' לא תפסה אותם ואם תפסה אותם אפילו קודם שיתן לה גט אין מוציאין מידה ואם רצה הבעל לגרשה מיד יכול לגרשה אפי' תוך יב"ח אבל אין כופין אותו לגרשה אפי' אחר עבור יב"ח למרדה ואינה צריכה הכרזה ד' שבתות כלל. ואם נדון אותה למורדת דבעינא ליה וכו' אזי צריכי ב"ד תחי' וראש להתרות בה בפי' שאם תעמוד במרדה יב"ח הנה היא מפסדת כתובתה ומזונותיה ואחר התראה זאת מכריזין עליה בב"כ וב"מד' שבתות בכל יום ויום זה אח"ז שפלונית מרדה על בעלה יאחר גמר כל ההכרזות מתרין בה הב"ד פ"ב כבראשונה ואם עמדה במרדה חוזרין ב"ד ונמלכין בה בהתראה קודם פיסוק הדין ושוב פוס' את דינה שאיבדה כתובתה לגמרי זולת מה שהכניסה לי שהם בלאותיה הקיימים שאם כבר תפסתם לא מפקינן מינה ואם לא תפסתם אינו נותן להם מהם כלום כמבואר כ"ז בדברי מרן ז"ל שם ס"ב וס"ג יע"ש:
אמנם האמת יורה דרכו דלענד"ן ברור דאשה זאת דנ"ד אין לדונה כ"א כדין מורדת דמאיס עלי ולא חשיבא מורדת דבעינא ליה וכו' כלל ממ"ש בפה מלא לבדה"ץ שאינה חפצה בו וכו' כנז"ל וא"כ לא בעיא תו הכרזה אפי' שבת אחד כלל כמ"ש מרן וש"פ ז"ל והגם דלא אמרה בפי' דאינה חפצה בו ולא בכתובתו וזכרון כתובתה לא נשמע מפיה כלל מ"מ כיון דבדה"ץ התרו בה בפי' שהיא מפסדת כתובתה ומזונותיה וסברה וקבילה עלה התראתם הו"ל כאילו היא עצמה אמרה בפי' שהיא מפסדת כתו' ומזו' וכאלו אמרה לא הוא ולא כתובתו כמ"ש הרדב"ז ז"ל בחדשות סי' שס"ד וז"ל ואפי' שלא אמרה בהדיא הכי אלא שהתרו בה דעי שאם לא תחזורי ביך הפסדת כתובתיך והיא עדיין במרדה הפסידה כתובתא עכ"ל יע"ש. ומבואר עוד בסוד"ק שם דאי אמרה מאיס עלי לא הוא ולא כתובתו ולא אמרה ג"כ רק שיגרשני לא הויא מחילה בטעות יע"ש. ובנ"ד דלא אמרה רק שיגרשני כלל הא ודאי דא"צ הב"ד שיאמרו לה בהתראתם שאינם יכולים לכופו לגרשה דלא הצריך הרדב"ז ז"ל שם שיאמרו לה כן א"ד באומרת היא רק שיגרשני אזי צריכי הב"ד שיאמרו לה ג"כ שאינם יכולים לכופו לגרשה כדי שלא תטעון אח"כ טענת מחי' בטעות הא אם היא עצמה לא אמרה דיבור זה דרק שיגרשני א"צ הב"ד לומר לה שאינם יכולים לכופו לגרשה כמבואר להדיא הכי בד' הרדב"ז הנז' יע"ש. והגם דהרי"פ והרא"ש ודעי' ז"ל הסכימו לדון בזה"ז כדינא דמתבתא דתקינו במורדת דמאיס עלי וכו' דיהיב לה גיטא לאלתר והבי"ד מור"ם ז"ל שם סי' ע"ז יע"ש מ"מ אנו אין לנו אלא דעת מרן ז"ל שכ' בב"י שם סי' ע"ז שלא התקינו הגאונים תקנה זו אלא לדורם בלבד ושעכשיו בטלה תקנה זו וכו' יע"ש וכ"כ מהרשד"ם ז"ל באה"ע סי' קל"ה יע"ש: