פני יצחק חלק ו· רבי יצחק אבולעפיה
שו"ת פני יצחק ח"ו חו"מ · סימן ב
שאלה מעיר צפורי יע"א מהק"ק הנז' שואלים כענין שרצונם למנות רב ושליט על הארץ דבר אחד לדור מלבד הרבנים הדיינים הקבועים בעירם כמנהגם מקדמת דנא ולא נמצא בחכמי וברבני עירם הראוי לכך כי אם שני ת"ח רשומים שוים בחכמה ובמנין וביראה ונחלקו אנשי העיר במינוי חד מנייהו ורוב הק"ק המה הסכימו למנות עליהם לראובן שהוא אחד מטובים הב' הנז' דוקא להיות שמזה שנים רבות היה הרב מר אביו ז"ל רב ושליט בעירם אלא שאחר כמה שנים בחיים חייתו עקר דירתו מעירם וישכון כבוד בעיה"ק ירוש' ת"ו ושם עלה שמים והיתה מנוחתו כבוד וכשעקר דירתו מצפורי הוכרחו אנשי העיר למנות במקומו רבנים אחרים בזא"ז עד עתה וכיון שגם אחר שעקר דירתו הרב הנז' ז"ל מעירם עד יום שעלה שמים עדין היתה מצודתו פרוסה על עירו ועל שער מקומו וכל הרבנים שנתמנו אחריו כולם סרים למשמעתי והיה חותם בכתבי השד"ר שלהם בריש הבא כידוע א"כ איפה עלתה הסכמת רוב הק"ק דציפורי למנות לראובן בן הרב הנז' ז"ל שזהו הטוב והישר בעיני אלקים ואדם היותו יורש זכות ושררת אביו לכהן תחת אביו וכמאמר נז"י תחת אבותיך יהיו בניך וכו' ואולם כת המועטת מן הק"ק הנז' רצונם למנות לשמעון החכם הב' אפי' שאין לו חזקת בתי אבות ברבנות ושררה שם וטוענים נגד רוב הק"ק שאין לו זכות לראובן בשררת הרב מר אביו ז"ל מכמה טעמי חדא דכיון דהרב אבי ראובן ז"ל עקר דירתו מהם א"כ איבד חזקתו ואין לבנו ראובן עוד שום זכות ליירש שררת אביו ז"ל:
שנית דכיון דראובן הנז' היה קטן ורך בשנים באותו זמן א"כ נדחה קרו ליה והואיל ואידחי אידחי. ועוד בא שלישיה דבמינוי שררה ורבנות ליכא חזקה וירושה כלל דתורה מונחת בק"ז כל הבא ליטול נוטל כתרה ש"ת. ואת רב"ע דכיון דאחר שעלה שמים הרב מר אביו ז"ל חזר ראובן בנו לדור בצפורי והיו מתמנים רבנים אחרים והוא היה ראוי אז להתמנות רב ושליט ומדלא תבע חזקת ושררת אביו ז"ל במינוי זה א"כ מדשתק ולא תבע ודאי דמחל זכות חזקתו וליכא עדיפות לראובן יותר מחבירו שמעון הנז' והם רצונם למנות לשמעון דוקא כי כן יורנו מ"ץ אם יכולים רוב הציבור את המיעוט או הדין עם כת המיעוט ויבא שכמ"ה:
תשובה הלא לאמונה שלא הייתי חפץ להשיב שואלי דבר בדין זה כלל כדי שלא להכעיס בסלע המ"ח ובפרט שאין הדבר נוגע לעירי ודי לי לעמוד בשלי ואולם להפצרת השואל כי רבה היא לא יכולתי המלט ולאפס הפנאי לא אבא בארוכה רק בקצ'ר אמיץ וזה החלי בעז"ה צורי וגואלי:
ואען ואומר דהנה אמת לכאורה נראה דטענות כת המיעוט הנז' טענות חזקות הם ודינא קא משתעו כאשר אבאר בס"ד:
דהנה מה שטענו דכיון דהרב אביו של ראובן כבר עקר דירתו איבד חזקתו אנכי הרואה שכל חילייהו אינו אלא משום שכן הסכימו רוב הפוס' ז"ל בדיני חזקות בבתים וחנויות ששוכרים ישראל מהעכו"ם שהשוכר זוכה בחזקה כפי תקנות והסכמות הראשונים ז"ל שכל המחזיק זוכה בחזקתו ואם עקר דירתו איבד חזקתו כמו שיראה הרואה בסש"ץ הפוס' ז"ל ע"ע הלא בספרתם וכתב הגאון החק"ל ז"ל בח"מ ח"א סי' קי"א דקס"ה ע"ב דלא אלימא חזקת המינוי מחזקת קרקעות הנז' דאדרבא אשכחן בחזקת קרקעות הנז' עדיפות טפי בכמה מילי וביאר אותם הגאון הנז' שם ומשם באר"ה והרב הקדוש מהרח"ף ז"ל בס' רוח חיים ח"מ סי' א' אות ט' כתב משם מר זקנו הגאון הנז' ז"ל דגם במינוי רבנות אם עקר דירתו פקע מניה זכות המינוי יע"ש גם מה שטענו עוד דהואיל ואידחי אידחי הנה אמת דגם טענה זו טענה טובה היא שכ"כ הפוס' ז"ל גבי תוקע וכיוצא בו ועד אחרן עין רואה בס' הבהיר יש"א איש הנד"מ בדצ"ו ע"ג בס' השלישי של אותו נדון עמד בזה הרב מהר"י ן' וינסטי ז"ל ואסף איש טהור להקת הפוס' דכ"כ יעש"ב והסכים עמו הרב הגאון ראש"ל יש"ב נר"ו יעש"ב גם מה שטענו עוד דבמינוי רבנות ליכא דין ירושה דתורה מונחת וכו' הכי חזינא בתשובת מהרשד"ם יו"ד סי' פ"ה שכ"כ להדיא יעש"ב ולזה הסכים הגאון חת"ס בא"ח סי' י"ב והרב ברכות המים דקנ"ז יעש"ב:
אמנם אחר הראות היטב בנקל יש לדחות כל הטענות הנ"ל לפו"ד. דהנה על טענתם הא' מצד שעקר דירתי הרב ז"ל אבי ראובן א"כ האב עצמו איבד חזקתו כנז"ל הנה לפנינו הרב הגאון החק"ל ז"ל בחק"ל מ"ב ח"מ סי' י"א העיד בגודולו דבעיה"ק ירוש' ת"י לא נהגו לדון למי שעקר דירתו שאיבד חזקתי והיה טעמו משום דהכל מעלי' לירוש' יע"ש הרי דבירוש' ת"ו דנים דיני חזקות דקרקעות עכו"ם עפ"י תקנות והסכמות הראש' ז"ל עכ"ז מכ"ש בעיר צפורי שאין דנים דיני חזקות הנז' כלל כפי מה שנתברר לי מנהגם בודאי דלא נהגו לדון דין זה דעוקר דירתו דאיבד חזקתו ומינה דגם בחזקת המינוי ודאי דלא דיינו הכי ופשוט והגם דהגאון החק"ל ז"ל איירי במי שיש לו חזקת קרקע בתוך ירוש' ת"ו ושוב עקר דירתו משם לחי"ל ואהא הוא דקאמר מר דלא איבד חזקתו שהי"ל בתוככי ירוש' ת"ו כמבואר בנ"ד שם מ"מ זיל בתר טעמא דידיה ומינה נפיק דגם למי שהי"ל חזקת קרקע בחו"ל ועקר דירתו לירוש' ת"ו דלא איבד חזקתו מטע"ז גופיה דהכל מעלין לירוש' וכיון דכל חילייהו דכת המיעוט דקא טעני הכי בנ"ד ילפי לה מדין חזקת קרקעות דעכו"ם א"כ כיון שבחזקת קרקעות הנז' גופיהו לית להו דיני חזקות הנז' ודאי דגם בחזקת המינוי לית להו האי דינא דהעוקר דירתו איבד חזקתי דאם ר' לא שנאה וכו' ופשוט:
ועם דמרן החבי"ף ז"ל בס' רוח חיים הבין בדברי הגאון מר זקנו ז"ל דס"ל דגם הרב העוקר דירתו איבד חזקת מינויו כנז"ל אחהמ"ר אין כן הבנת דברי הגאון מ"ז ז"ל אלא דכוונתו ברורה דאם איזה יחיד או יחידים העוקרים דירתם מעירם שהמה היו תחת ממשלת רב עירם בהיותם דרים שם עכ"ז כשעקרו דירתם מאותה העיר פקע מהרב של עירם זכות המינוי שהי"ל עליהם זהו אמיתות הבנת דבריו ז"ל לענ"ד כדמוכחי דב"ק להדיא הכין ודברי נכדו הרב מהרח"ף ז"ל שלא הבין כן צל"ע ובודאי הגמור דזהו דעת עליון הרה"ג ראש"ל מהרד"ח ז"ל מר, בריה דרב הגאון החק"ל ז"ל שכתב בס' הבהיר נד"ל ח"א סי' ק"י דרי"ט ע"ד שהדין עם רוב הציבור הבאים בטענת ירושה שזוכה הבן ברבנות העיר מכח ירושת אביו שהיה רב בעירם וכשהלך לא"י מינו אחרים תחתיו ועכשיו מינו לבנו במקום אביו דזכותו הוא מכח ירושה וע"ז כתב דמצד זה נר' שהדין עמהם וכו' עכ"ל וכפי הבנת הרב מהרח"ף ז"ל הנז' הוי דלא כדס"ל להרב הגאון מר אביו ז"ל ודוחק לומר דלא ראה חשו' הרב אביו ז"ל שבחק"ל ח"מ הנז' דמי לנו גדול ורב בקי במילי דאבוה כוותיה דמר בריה ז"ל אל"ו דס"ל למר דגם הגאון מר אביו ז"ל לא איירי ברב העיר שעקר דירתו אלא איירי ביחיד העוקר דירתו כנז' א"נ דס"ל למר כדכתב הגאון מר אביו ז"ל במ"ב הנז' דאם עקר דירתו והלך לא"י לא איבד זכותו רב העיר כנז"ל וכיון דגם בנדון דהרב מהרד"ח ז"ל איירי שהלך לא"י ת"ו משו"ה פסק הוא ז"ל שהדין עמהם:
ומה גם דחזקת וזכיית המינוי אינו אלא מדינא דאוריית' ומדין מלך ילפינן לה לכל מילי דשררה כידוע וא"כ מנ"ל לומר דאי עקר דירתו איבד זכותו וחזקת המינוי שלו וזהו דעת עליון הרב מהרד"ח ז"ל שלא נרגש לומר דכיון שהאב עקר, דירתו איבד זכותו והדברים פשוטים ובפרט בנ"ד דנתבאר בשאלה דהגם דהרב ז"ל עקר דירתו מהם אכתי מצודתו פרוסה וכו' א"כ זכותיה בקופתיה קאי ולא פקע מניה לכ"ע דומיא למ"ש גדולי הפוס' ז"ל בעיקר דין חזקות דקרקעות דאם עקר דירתו המחזיק והניח שם מטלטלי ביתו לא איבד חזקתו כמ"ש כל גדולי הפוסקים הו"ד בכנה"ג ח"מ סי' ק"ם ובמט"ש שם ובתשובת בירך יצחק די פאס ז"ל ח"מ סי' יו"ד ובחס"ל סי' ובש"ף ז"ל ע"ע ואכמ"ל בזה:
גם על טענתם הב' שטענו דהואיל ואידחי בהיותו קטן אידחי לגמרי לא צדקו בזה כלל דלא אמרינן הכי אלא דוקא בש"ץ ובתוקע וכיוצא בהם דאין דין שמירה נוהג בהם מדב"ת כדרך דמשמרין לבן מלך ולשאר שררות דילפינן להו מדין המלוכה וכדאסיק הכי הגאון החק"נ ז"ל בא"ח סי' ח"י דכיון דזכיית בן בחזנות ובתקיעה אינו אלא ממנהגא הרי לא נהגי בהם דין שמירה וכו' יעש"ב ולפי"ז כיון דמינוי שררה אינו מכח מנהג אלא מד כדבעינן מימר קמן בס"ד ודאי דיש לדון דין שמירה להב עד אשר יגדל ובפרט לסברת הרב זר"א ז"ל ושני גדולי הדור שהסכימו עמי דס"ל דגם בשאר מינוים נוהג בהם דין שמירה כ"ש במינוי רבנות ושררה כנ"ד ועם דהגאון החק"ל ז"ל שם צידד בסברתם ומר הוא דאמר דגם הם ז"ל מודו דאין דין שמירה נוהג בדבר התלוי במנהג אלא דלא אתשיל קמייהו וכו' יע"ש מ"מ בתר הכי אסיק התם מני"ר גופיה דממ"ש הזר"א שם דקמ"א ע"א נראה דס"ל דדין שמירה דשררה נוהג ג"כ בשאר מינויים ושוב צידד לו' דגם הזר"א לא ס"ל הכי אלא לנ"ד דשניא משאר המינויים שהרי אם ימתינו לקטן אין להם היזק כלל וכו' יע"ש וא"כ גם בנ"ד אין לכל בני העיר היזק כלל אם ישמרו לקטן זכות ירושתו שהרי כבר היו ממנים רבנים אחרים בזא"ז כנז"ל:
ומה גם דחזינא תו להגאון החק"ל ז"ל שם בסוד"ק דהכריע שדין שמירה ליתיה בשאר מינויים שהרי בנין אב לכל המינויים אינו אלא מלך בדין שמירה זו וא"כ י"ל דדוקא מלך ודדמי ליה ישנו בדין שמירה שהרי אמר לישתמיש איניש וכו' כדמצינו בראב"ע וכו' יע"ש נמצ"ל דבמינו שררה דהוי דב"ת נוהג דין שמירה ולא אמרינן הואיל ואדחי אידחי ודון מניה ואוקי באתרין וכמובן:
גם מה שטענו עוד דבמינוי רבנות לית ביה דין ירושה וכתבנו לעיל דהכי ס"ל למהרשד"ם וכו' הרואה יראה דרבו החולקים על סברת מהרשד"ם ז"ל הנז"ל כמ"ש הכנה"ג בא"ח סי' ג"ן וכבר האריך בזה הגאון החק"ל ז"ל ביו"ד ח"ג סי' ק"י ואסיק דרובא דרבוותא פליגי עליה ושם בדק"ה ע"ג הכריע וז"ל ומ"ש עיקר לענ"ד הוא שאם באים בני העיר למנות רב מופלג בחכמה אשר אין לו יחס עם זה שבא מכח ירושה שהדין עמם אבל בלאו"ה הבן קודם וכו' עכ"ל ולפי"ז בנ"ד דשני הרבנים הללו הם שוים ביראה ובחכמה ואין בין זל"ז שום הפרש כלל ודאי דהבן קודם וכמסקנת הגאון הנז' ז"ל וכמדובר וע"ע בתשו' הרב מהר"י ן' ויניסטי הנז' שם סי' הנז' שדחה כל מ"ש הרב ברכות המים ז"ל בטוט"ו ואסיק לדינא דבכל המינויים יש בהם דין ירושה גם במינוי רבנות דלא כמהרשד"ם ודלא כהרב ברכות המים ז"ל יעש"ב וע"ע בתשו' הרב נוכח השולחן ז"ל בח"מ סי' ט' שהעלה דעיקר סברת הרב הלק"ט ז"ל גם בתוקע במ"ח הוא שנוי יעש"ב וא"כ הגם דנימא דגם דין ירושה, דרבנות ושררה דמי לדין ירושת התוקע לבנו משא"כ האמת כמש"ל מ"מ פלוגתא דרבוותא ומידי ס' בדאורייתא לא נפיק דס' דאורייתא לחומרא וכמ"ש לקמן בס"ד ותו דגם מהרשד"ם ודעימיה לא איירי כי אם במינוי רבנות ודיינות משא"כ במינוי דנ"ד דאינו אלא, מידי, דשררותא ובנ"ד אינו אלא מידי דשררותא דמתא דוקא דכבר יש להם בעיר דיינים ורבנים קבועים להורות להם את החוקים ואת התורות ולא צריכי תו רק לרב ושליט אשר על פיו יחנו דבר א' לדיר א"כ אין מינוי זה אלא מינוי שררה ובהא ליכא פלוגתא וכ"ע מודו בכה"ג זוכה הבן בשררת אביו ופשוט:
ועי"ל דהגם דנימא דאכתי נ"ד מידי פלוגתא דרבוותא לא נפיק מכח הטענות הנ"ל מ"מ כבר לימדנו להועיל הרב גו"ר ז"ל ביו"ד כלל ג' סי' ז' ומר הוא דאמר דהגם שיהיו פנים מטין לומר דאין הבן קודם מ"מ לא ימלט מלהיות ס' בדבר והו"ל ס' תורה ונקטינן ביה לחומרא שאם נעמיד אחר י"ל אי קא עברי על ד"ת ואם נעמיד הבן אין הפסד בדבר שאם הבן זוכה מד"ת מוטב ואם אינו זוכה מד"ת אין עוון והפסד בזה וכו' יע"ש והבי"ד הרב דב"מ ז"ל ביו"ד סי' א' וקלסיה טובא דראויים הדברים למ"ש יע"ש גם מרן מהריט"א ז"ל בס' הבהיר שמיו"ט סי' ו' הסכים לד"ק כיעו"ש ומזה נלמוד דבכל ס' שיפול בעיקר דין ירושת הבן בשררת אביו דנקטינן ביה לחומרא כיון דהו"ל ס' תורה וכדברי הרבני' ז"ל הנז"ל וברור:
והגם דהרב החסיד מהרי"א ז"ל בס' ארעא דרבנן אות שפ"ה כתב דעיקר מינוי שררה דקי"ל מעלין בק' וא"מ אינו אלא מדרבנן יע"ש מ"מ הרי הרב גו"ר והדב"מ ומהריט"א ז"ל והגאון החק"ל ז"ל בכמה דוכתי פליגי עליה וס"ל דגם במינוי שררה הוי דאורייתא וכ"כ הרב אוזן אהרן במע' השי"ן ובס' כפי אהרן ח"ב יו"ד סי' ז' יע"ש והחק"ל ז"ל בס' מערכי לב ח"א הניח דברי מהרי"א ז"ל הנ"ל בצ"ע יע"ש ומרן מהריט"א ז"ל שם סי' ו' כתב להדיא דסתמיות דברי הריב"ש וש"פ שלמדו דין זה מד' הרמב"ם דס"ל דכל השררות שוים הם בדינם וכיון דבשאר שררות הוא מן התורה ה"ה בשררה דמורה הוראה וכו' ואפי' נשבעו לא חלה שבו' של יח"ס בזה דמעיק' שבו' בטעות היתה דאילו היו יודעים מעיק' דאיסורא קא עבדי לדחות את בן הרב אשר לא כדת ש"ת דמן הדין הבן יורש מקום אביו אנ"ס דלא ניח"ל למעבד איסורא כהאי ובפר דפשט דברי הפוס' הוא דדין זה הוא מדאורייתא דהבן יורש מקום אביו אף בכתר תורה וכו' עכ"ל עש"ב וכ"כ להדיא הרב פורת יוסף ז"ל בתשו' יעש"ב וידוע דעיקר דין מעלין בק' וא"מ נפיק מדין ירושת המינויים כמ"ש הגאון החק"ל בא"ח וביו"ד סי' הנז' ויליף לה ממ"ש מהריק"ו ז"ל וכו' ואסיק מר וז"ל באופן דבמינוי כתר תורה אי אית בה ירושה וחזקה פליגי בה וכו' יע"ש וכמש"ל וכבר מילתא אמורה דע"כ לא פליגי אלא במינוי רבנות דדיינות לא כן בשאר שררותא דמתא כ"ע מודו דהוי דב"ת ומינוי זה דנ"ד אינו אלא בשררותא דמתא ולא במינוי רבנות דדיינות דהוי כתר תורה כיון דכבר יש אלקים שופטים בארץ וכמש"ל: ואפי' את"ל דנד"ן הוי בכלל רבנות דכתר תורה משא"כ האמת כנז"ל עכ"ז הדין נותן בפשוט למנות בנ"ד את הבן הבא מכח ירושה הוא ולא אחר משום דכבר נודע מ"ש הר"ן ז"ל בתשו' הביאה מרן ז"ל ביו"ד בב"י סי' רכ"ח דבמילתא דפליגי בה רבנן אי הוי דאוריית' או דרבנן דאי רובא דרבוותא ס"ל דהוי דאורייתא אזלינן אנן בתרייהו וכל ס' שיפול בההוא מילתא חשיב שפיר ס' תורה ואזלינן ביה לחומרא יע"ש והכי נקטי כל הפוס' ז"ל וכמ"ש הרב חיד"א ז"ל בס' עין זוכר מע' הס' אות כ"ו זולתי הרב קול אליאו ז"ל פקפק בכלל זה וציין דבריו הרב חיד"א ז"ל שם ואין דבריו עומדים נגד כל הנהו רבוותא ז"ל דס"ל כהר"ן ז"ל אך משה"ק עליו הרב חיד"א ז"ל שם דאשתמיטתיה להרב קול אליאו תשו' הר"ן ז"ל הנ"ל לדבר הזה יסלח אדוני דכבר נרגש הק"א ז"ל מתשו' הר"ן ז"ל הנ"ל אלא שהעיקר מדברי הט"ז ז"ל יע"ש וכ"כ הגאון הרב שער אשר ז"ל בח"א דק"א ע"ג בפשיטות כמ"ש הר"ן ז"ל כמדבר על הידוע יע"ש וע"ע להרב ערך השולחן ז"ל ביו"ד סי' קי"ט שכ"כ משם כמה פוס' ז"ל אלא שגם הוא ז"ל לא ראה שכבר הרב קול אליאו גופיה נרגש מדברי מרן ז"ל והוא פלא:
אתאן לטענתם האחרונה שטענו דכיון דאחר שגדל הבן והיה ראוי ליירש שררת אביו והיו מתמנים רבנים אחרים והוא שתק ולא תבע זכות ירושתו במקום אביו הרי מחל זכותו וחזקת ירושתו כנז' בשאלה אנא דאמרי דגם בהא לא צדקו בטענתם זו כלל כמ"ש הרה"ג ראש"ל כמהרד"ח ז"ל בס' הבהיר נדיב לב ח"א סי' ק"י לחלק יצא מדין התוקע דהלק"ט ז"ל לנ"ד שהוא דין מינוי רבנות וז"ל אבל כשהוא ראוי ולא מינו אותו לא מיקרי דחייה וכו' וכ"ש במרביץ תורה בעוב"י דהוי שררה גדולה לא שייך לשאול חלקם בפיהם אפי' קל שבקלים וכגו"ד לא הוי דחיה ולא מחילה וכ"מ מד' הגו"ר והרב"מ וכ"מ מד' הגאון מ"א בא"ח סי' ח"י וכו' דכל שלא נפסל מדינא והיה ראוי לא מיקרי דיחוי וזוכה בירושתו ואפילו באינו ראוי משום חומרא דרבנן כגון שאינו נשוי ולא נתמלא זקנו רפיא בידיה לו' דאיבד זכותו ופסק דימנו אחר במקומו עד שיתמלא זקנו והיינו בש"ץ דלדעתו זכות ירושתו ממנהג ולא מדינא אבל בשררת הרבנות דהוי מדינא לד' כל הפוס' וכו' ודאי כשאין בבן דבר הפוסל והוא ראוי ליכנס תחת אביו ועברו עליו את הדרך ולא מינו אותו מי שם פה לומר דאיבד חזקת ירושתו דאין זה כי אם שלא היה כח בידו להעמיד דינו ולהחזיק בשלו וכשסייעוהו מן השמים זוכה בשלו והכי פשי' לומר להרב מהרא"ן הוב"ד בשמיו"ט סי' ו' אפי' קבלו הב' בשבועה יכולים לסלקו ולמנות את בן הראשון הפך סב' הלק"ט וכו' עכ"ל יעש"ב ודון מניה ואוקי באתרין דכיון דאין בבן שום דבר הפוסל והוא ראוי למלא מקום אביו אפי' שתק כל הזמן שעבר ולא תבע את זכותו מחמת ירושה לא הוי שתיקותיה כמחילה כלל וכהסכמת הרב הנז' ז"ל וברור: ומה גם דאיכא בנ"ד טעם כעיקר לשתיקתו דה"ט משום דאחר הרב אביו ז"ל עד עתה כל הרבנים שנתמנו אחריו המה היו גדולי הדור רבנים עצומים ובאים בימים וגדולים ממנו בחכמה ובמנין ואין לו פה לתבוע חזקת הרב אביו ולסלקם וחלק להם כבוד כ"ז היותם רבנים ע"פ האדמה כמ"ש בזה הגאון החק"ל ז"ל בא"ח וביו"ד כידוע זוהי סיבה גדולה וטעם כעיקר לשתיקתו בזמניהם משא"כ השתא הכא דלא נשאר בעיר מי שגדול ממנו אלא בשוים עסקינן יפה עשו רוב בני העיר לבחור בבן הבא מכח ירושה דאל"ה קא עברי על איסור תורה ואין מקום עוד לומר דמדשתק ודאי מחל דליתא כלל וכמדובר:
ופוק חזי דאפי' בחזקת קרקעות בתי עכו"ם שזוכה המחזיק בחזקתו בהם שעמדו בזה גדולי הפוס' ואח' ז"ל אי עבר כמה שנים ולא תבע דמי חזקתו אי הוי שתיקה כמחילה או לא כמשי"ר הרואה בסש"ץ הפוס' הם המדברים בדיני חזקות הבאים בכנה"ג ח"מ ובמט"ש סי' ק"ס ע"ע מ"מ כתב מרן החבי"ב ז"ל בתשו' בע"ח ח"מ סי' ר"ל הגם דדין זה בע"ח הוא שנוי אינו אלא אי איבד דמי חזקתו של השנים שעברו אבל זכות החזקה עצמה לכ"ע לא איבד זכותו מכאן ולהבא יעש"ב וע"ע בחקק"ל ח"ב סי' ח"ן ובישרי לב דנ"ו ע"ב אות נ"ה ובס' אורח משפט סי' ק"ם הגב"י אות י"ז ובז"כל ח"ג ח"מ מע' ח' יע"ש ואכמ"ל בזה א"כ גם בנ"ד אין לומר דאיבד זכותו של מכאן ולהבא כלל מכח שתיקתו לשעבר וברור:
ועם דהגאון החק"ל ז"ל בח"מ ח"א דקס"ה ע"ב פקפק בזה על נ"ד שהוא מינוי רבנות באומרו דהאי מינוי דרבנות לא אלים מזכות מחזיק בבית עכו"ם מכמה טעמי וכיון שכן הרי מצינו בענין חזקת קרקע שכתב רשד"ם דאם שתק כמה שנים ולא תבע איבד חזקתו וכו' סיים עלה דמ"מ מדעת רשד"ם והכנה"ג והבנ"א לא יצאנו וא"כ י"ל לנ"ד כיון שידע מהר"ר יקיר במינוי מהר"ם ושתק ולא ערער וגם ששימש במינויו ח' שנים ולא ערער תלינן דמחל זכותו וכו' עכ"ל ולפי ד"ק לכאורה יראה דגם בנ"ד י"ל כן וכמובן: אכן בקושטא נראה החי' בריר דשאני התם דאין טעם לשתיקת מהרר"י אבל כל שיש טעם נכון לשתקיתו וכנ"ד כמש"ל הא ודאי דלא איבד זכיתו כלל וכמדובר:
ובעיקר מ"ש הגאון החק"ל ז"ל דלא אלים זכות שררה ומינוי מזכות מחזיק בבתי עכו"ם וכו' כנז"ל אני תמיה טובא דכיון דס"ל למר דזכות המינוי והשררה הוא מדין מעלין בק' וא"מ גם דין דמעלין בק' מדין ירושת המנויים נפיק דהוי דב"ת כמ"ש מני"ר גופיה לעיל מזה וכ"כ בחק"ל א"ח ויו"ד וספיקו לחומרא כיעו"ש א"כ היכי מדמי להו לדין חזקות הבתים הנז' דאינם אלא מדבריהם מכח תקנת הראשו' והסכמותיהם כידוע ועם דאשכחן דהחמירו בתקנות והסכמות החזקות הנז' כמה חומרי דליתנהו בדין המינויים שאני התם דחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה וכבר השרישנו הר"ן ז"ל דבכל ס' שיפול בשל תורה אזלינן לחומרא כנז"ל וא"כ כיון דהוא ז"ל פשיטא ליה דזכיות השררה והמינויים הוי דב"ת אפי"ה דהגם דנפל ס' אי שתק ולא תבע אי איבד חזקתו או לא דפליגי בה רבוותא דאייתינהו הוא ז"ל מ"מ הו"ל למיזל לחומרא ככל ס' דאורייתא היכא דרוב הפוס' ס"ל דהוי דב"ת ואין לנו לדון בנ"ד דמחל זכותו ע"י שתיקתו ואיך מני"ר דן את הדין כל בתר איפכא הא ודאי אתמהא טובא לכאורה אמנם כבר ראיתי בסוד"ק של הגאון ז"ל שלא עמד בדעתו בטעם הנז' וסו"ד כתב דאכתי לא בריר ליה אי זכר מהר"ם במינויו או"ל ואם היה הדין בא לפניו היה מפשר שינהגו המינוי בין שניהם ומתקריא ארעא דרבנן יע"ש נר' להדיא שלא עמד טעמו בו והדר מר מסברתיה קמייתא וכמובן:
העולה מכל האמור דיפה כיוונו רוב הקהל לבחור ולמנות את הבן החכם הבא מחמת ירושה לרב ושליט על הארץ ועל הדרים כי כן שוהד"ן ואם לא היו בוחרים בו הוו עבדי איסורא דאורייתא וכמ"ש מרן מהריט"א ז"ל והגאון מהרא"ן והחק"ל ומר בריה ז"ל וככל האמור ומדובר:
פש גבן למען דעת אי יכולים מיעוט אנשי הקהל למחות ביד הרוב שאינם חפצים במינוי החכם הבא מכח ירושה או"ד דיכולים הרוב לכוף למיעוט במינוי זה הבא מחמת ירושה:
ואעז ואומר דנלע"ד ברור בנ"ד דיכולים הרוב לכוף למיעוט למנות את הבא מחמת ירושה דוקא וכמו שאבאר בס"ד:
דאיברא דאנכי עפר בסה"ק פנ"י ח"ג ח"מ סי' ט' בדל"ז ע"א וע"ב כתבתי בעניותי שם דדעת מרן ז"ל בש"ע א"ח סי' ג"ן ס"ג ס"ל למר דבמינוי ש"ץ אפי' יחיד מוחה ושה"ה והוא הטעם דיסבור הכי במינוי דיינים דאפי' יחיד יכול למחות ולו' איני רוצה בזה אלא בזה וכ"ש אי הוו המוחין יחידים טובא דודאי הדין עמהם ואינם יכולים הרוב לכופם והבאתי שם שכ"כ הכנה"ג שם משם מהרשד"ם והרב"א ז"ל וכו' כיעו"ש:
אמנם שוב הבאתי שם מ"ש עוד הכנה"ג ז"ל שם שכתב דהדבר תמוה שיהיה היחיד מוחה במינוי החכם מר"ת ושכן המנהג שאין משגיחין במיעוט המוחין וגם אייתי לן תשו' הרב מהר"ש הלוי ז"ל שביו"ד סי' ח' דפליג בהדיא ע"ד מהרשד"ם ז"ל וס"ל למר דלמינוי החכם המר"ת אפי' המיעוט יכולים לכוף לרוב משום דהוי מיגדר מילתא בקו"ע ושוב כתב הכנה"ג ז"ל די"ל דלא פליגי דהרשד"ם איירי במי שאינו ראוי להיות מר"ת דבזה אפי' יחיד כופה ומוחה ומהר"ש הלוי איירי במי שראוי להיות חכם ועי"ל דלא דיבר מהרשד"ם ז"ל אלא כשהיחיד מונע למנות את זה אבל הוא מסכים למנות אחר אבל אם מוחה שאינו רוצה למנות מר"ת בקהל הא ודאי פשיטא דאין במחאתו כלום ואפי' המיעוט כופין להרוב כמ"ש מהר"ש הלוי וכו' עכ"ל יעש"ב: ועפיד"ק העליתי בעניותי שם באותו נדון דהדין עם כת המיעוט עפ"י הני תרי יעש"ב מילתא כטעמא אמנם בנדון זה לענד"ן ברור דעפ"י תרי חילוקי דהכנה"ג הנז"ל אדרבא הדין נותן דיכולים הרוב לכוף לכת המיעוט המוחין והממאנים במינוי החכם הבא מכח ירושה ולא מיבעיא לחילוק ראשון דמרן החבי"ב ז"ל דמהרשד"ם איירי במי שאינו ראוי להיות מר"ת כנז"ל דליתיה האי חילוקא בנ"ד דכבר נתבאר בשאלה דשניהם שוים בחכמה וביראה ובמנין ושניהם ראויים להיות מר"ת א"כ בכגו"ד גם מהרשד"ם ז"ל מודה דאין היחיד מוחה והרוב כופה את המיעוט וכדס"ל למהר"ש הלוי ז"ל כנז"ל: אלא גם לחי' הב' הנז' כבר סיים עלה מרן החבי"ב, ז"ל דיראה לו דאף ביחיד המסכים למנות אחר אם אותו שמסכימים בו הרוב למנותו הוא ראוי יותר מזה שרוצים המיעוט למנותו פשיטא דיכולים הרוב לכוף להמיעוט וכו' עכ"ל ובכן בנ"ד כיון שזה החכם שהסכימו בו הרוב למנותו כיון אית ביה עדיפות טפי שבא מחמת ירושה דאורייתא וכל אבותיו היו רבנים ושליטים באותה העיר עצמה מה שא"כ בהחכם הב' שרוצים בו המיעוט שלא יש לו חזקת בתי אבות ולא בא מכח ירושה כלל א"כ הא דהחכם הבא מחמת ירושה הוא ראוי והגון יותר מהב"א ויפה כיוונו כת המרובין לבחור בו דוקא שכן שוה ד'ן לקיים מצוה דאורייתא ואי לא יעשו כן איסורא הוו עבדי לעבור על דב"ת ויכולים הרוב לכוף להמיעוט כנ"ד בלתי ס' כלל: ופוק חזי מ"ש הגאון החק"ל ז"ל בא"ח סי' ע"א רבותא טפי דאפי' כבר מינו הציבור לאיש זר לש"ץ ולא מינו לבן הש"ץ צידד הוא ז"ל בד"ק אף ע"ג דיש מקום לומר דכיון דלגבי בן הש"ץ הקדום יש לחוש לספק איסור תורה אם מינוי זה הוי כשאר המינויים ואילו לגבי הב' אע"ג דיש לחוש בסילוקו לס' תורה שהרי אם מינוי זה הוי כשאר המינויים הא קי"ל מעלין בק' והוי דב"ת מ"מ זה הב' שייך באיסור דבן הש"ץ ראשון דהי"ל לחוש להאי ס' וצריך הוא לצאת מידי ס' אך בן הש"ץ אין לו לחוש לס' איסור של זה שהביא הוא עליו וכיון שכן זה הב' צריך שיסתלק מעצמו משום חשש איסור וכיון שהוא סילק א"ע לא שייך ביה שום איסור ואף אם אינו רוצה יכולי' אנו להעבירו לאפרושי מאיסורא וכו' עכ"ל יעש"ב ועם דבתר הכי צידד עוד לדחות כ"ז כמבואר בד"ק שם ע"ד מ"מ זו הלכה העלה בסוד"ק שם דאם ירצו בני הקהל למנות אחר ולבטל חזקת בנו של ראובן מ"מ אין זה דרך לצאת יד"ש והטוב בעיני אלקים ואדם שימנו לבן ראובן מאחר שכבר זכה במקצת ומה גם בס' איסור צריכים לצי"ש כך נראה נכון שיעשו לעבודת שמים עכ"ל:
ואם כ"ז כתב הגאון ז"ל אף אחר שכבר מינו איש זר א"כ כ"ש שיש להם לעשות כן קודם שמינו שום אדם דודאי צריכים הם למנות את החכם הבא מחמת ירושה הוא ולא אחר להנצל מס' איסור תורה וכדברי הגאון ז"ל וכנז"ל:
וגם אם כ"ז כתב הרב ז"ל במינוי בן ש"ץ דאית ביה ס' אי מינוי הש"ץ הוי כשאר המינויים או לא א"כ כ"ש במינוי חכם מר"ת כשהוא בן הרב הקדום דלכ"ע הוי מינויו דב"ת זולת הרב אר"ד ז"ל דס"ל דהוי מדרבנן דודאי בכה"ג יכולים הרוב לכוף המיעוט וכ"כ הרב ראש"ל מהרד"ק ז"ל בס' נט"ל ח"א סי' ק"י ע"ד הגאון מר אביו ז"ל הנז"ל כיעו"ש והדברים פשוטים:
והגם דאנא עניא אסיקנא בעניותין באותה תשו' דסי' ט' הנז' דמרן ז"ל אזיל בשיטת הרב ז"ל בסי' כ"ה שיצא לחלק בין ב' תשו' הרשב"א דבתקנות וגדרים ראוי לילך אחר הרוב אבל בענייני ציבור כמינויים וכיוצא הרי כולם שו"ת הם והמיעוט יכולים למחות ולחילוק זה הסכימו המ"מ והכנה"ג והרב מחנה יאודה קצין ז"ל הכריח דכן הוא דעת מרן ז"ל ג"כ והבאתי דב"ק שם והסכמתי אני עני לדב"ק מכח ההכרחיו' שכ' הרב הנז' ודלא כמהרש"ל ז"ל כיעיש"ב:
הנה עכ"ז אין לנו לדון כן בנ"ד ולו' דדעת מרן ז"ל במינויים אפי' יחיד מוחה דשאני נ"ד מכמה טעמי חדא דאכתי יש לנו לדון בנ"ד כהנהו תרי חילוקי דחדית לן הרב כנה"ג ז"ל כנז"ל באיזה אופן יכיל היחיד למחות וכמש"ל:
ועוד דכיון דהרב מהרש"ל ז"ל רב תנא הוא ופליג ע"ד הרב מחנה יאודה קצין ז"ל שם א"כ הדר הו"ל ס' איסור תורה ואזלינן ביה לחומרא דאין היחיד מוחה והרוב יכולים לכפות את המיעוט בנ"ד כיון דהרוב הסכימו כדת ש"ת וככל האמור ומדובר:
ועלית על כולנה שכבר הרב כנה"ג ז"ל העיד בגודלו שמנהג פשוט הוא שאין משגיחין במוחין כנז"ל ומאחר שכן המנהג הגם דנימא דאין כן דעת מרן ז"ל אלא כמ"ש הרב מחי"ק ז"ל הנ"ל מ"מ אזלינן בתר מנהגא דוקא כידוע: והן עתה ראיתי תשו' הרב פורת יוסף ז"ל דח"מ סי' ב' דעמד בזה על נ"ד ושקו"ט טובא בס' מהרשד"ם ז"ל הנז' דס"ל דאפי' יחיד מוחה ואסיק דס' יחידאה היא ואייתי בידיה תרי חילוקי דהכנה"ג ז"ל הנז' ופסק בנ"ד כשני החי' הנז' דאיתנהו בנ"ד וגם סמך דעתו ז"ל על עדות ההכנה"ג ז"ל שהעיד על המנהג דאין משגיחין ביחיד המוחה וגם כתב שם הרב הנז' טעם אחר ושייך נמי לנ"ד והוא זה דהיכא דליכא חסרון כיס ליחיד המוחה בעיקר המינוי של הרוב אלא שרוצה למנות אחר בהא י"ל דאזלינן אחר הסכמת הרוב כיון דהספק שנפל אינו אלא על מי משניהם הא ודאי דהסכמת הרוב עדיף ויליף לה מר מתשו' מהראנ"ח ז"ל יעש"ב ובנ"ד ליכא חסרין כיס כלל לא לכת הרוב ולא לכת המיעוט כי הרב המתמנה לזה אין לו שום פרס מהקהל כלל כמו שנתברר לי שכן מנהגם וא"כ הא ודאי דאזלינן בתר רובא שהסכימו למנות למי שבא מחמת ירושה דממ"ן שפיר עבדי למנותו דאי הדין נותן למנותו מכח זכות ירושה א"כ יפה עשו למנותו לו דוקא דבזה הם מקיימים מ"ע דאורייתא ואם אין הדין נותן למנותו מכח ירושה מ"מ אם יתמנה אין מגיע לצבור שום נזק והפסד במינויו וכמש"ל משם הגו"ר והדב"מ ומהריט"א והחק"ל ז"ל ואדרבא אם יסכימו למנות אחר יש לחוש דעבדי איסורא דאורייתא וכנז"ל ושכ"כ הרב מהרד"ח ז"ל בנד"ל ח"א דרי"ט ע"ב וכמש"ל:
עוד כתב הרב פורת יוסף ז"ל שם דאף מעיק' כשבאים למנותו ויחיד מוחה בלתי טעם אין שומעין לו וכ"כ ההכנה"ג בא"ח סי' ג"ן משם מהרי"ו ועוד דלו יהא אלא כי היחיד המוחה מעיק' עדיף כחו וחשיב כרבים מוחין הנה אפי' לגבי רבים כל שהם אומרים שלא כהלכה והיחיד שכנגדם אומר כהלכה שומעין לו וכד' מהרימ"ט סי' ס"ט וכו' אתד"ק עש"ב ובנ"ד כת המיעוט אומרים שלא כהלכה ואין שומעין להם מכ"ש מדין רבים שאומרים שלא כהל' דאין שו"ל כנז"ל:
ועוד תראה בתשו' הרב פורת יוסף ז"ל הנז' שכתב עוד דאם היחיד המוחה רוצה למנות לבן הרב הקודם בטענת ירושה שירש זכות הרבנות מאביו ואביו הוריש זכותו לבנו אחריו כמ"ש הרמב"ם וכו' והריב"ש בסי' רע"א בעובדא דמהר"ר יוחנן בטעמו הראשון שמצד האב ראוי לזכות בנו, אחריו בכל מילי דשררה על הציבור וזכות ירושה הוא דב"ת וכמ"ש וכו' א"כ עפ"י כל האמור י"ל דהחכם שרוצה היחיד למנותו יש לו סרך וזכות מכח אבי ולו משפט הירושה בשררה זו וכו' יעש"ב שלא מצא מקום הרב ז"ל לדחות הבא מכח ירושה כי אם מכח שאינו ממלא מקום אביו וכו' כיעו"ש וא"כ בנ"ד דלא שייכי הנהו טעמי שכ' הרב הנז' על נדון שלו ודאי דדינא יתיב דאפי' יחיד המוחה שרוצה למנות את הבן הבא מכח ירושה היינו שומעין לו כ"ש השתא דהן רבים המסכימים למנותו והיחיד מוחה בלי טעם מספיק דודאי הדין עם רוב הציבור וכופין את כת המיעוט להסכים עמהם לחוש לאיסור תורה וככל האמור ומדובר כנלע"ד ברור וצו"י י"מ וימ"ן כיר"א הלכ"ד אנא זעירא דמן חברייא:
הצעיר יצחק משה אבואלעפיא ס"ט: