אור ברסלב
פני יצחק חלק ו שו"ת פני יצחק ח"ו חו"מ › סימן א

פני יצחק חלק ו· רבי יצחק אבולעפיה

שו"ת פני יצחק ח"ו חו"מ · סימן א

שו"ת פני יצחק ח"ו חו"מ

אמר המחבר יא"ה ס"ט דברי אלה הבאים לפנינו בס"ד הם סובבים על ב' תשו' של הרה"ג ראב"ד מקודש בעוב"י אזמיר יע"א כקש"ת כמהר"ר בנימין חיים פונטרימילי זצוק"ל הבאים בס' ישמ"ל ח"מ סי' אשר שלח אותם לידי יד כהה בעודו בחיים זצ"ל ואני הדל בו בפרק הרציתי דברי אלה לו וזה לשוני:

אנא דאמרי בהורמנותיה דמני"ר וללמד זכות על התובע תוקפו של יוסף באתי בקצר אמיץ לגלות אזני צדיק דיודע אני בטיב הענין אשר לא ידע בו רו"מ כת"ר להיותו בריחוק מקום ואני מן המערכה באתי והוא הדבר כי בני דודיו של יוסף הנז' מעולם לא טענו טענת חזקה הבאה בראשונה בפס"ד של הרב שמ"ח כלל כלל לא ואפי' חוץ לב"ד ואפי' בינם לבינו לא ביטו בשפתיהם האי טענת חזקה כלל כי אם יוסף הנז' בהיותו בעיה"ק ירוש' ת"ו בשירות אדוננו המלך יר"ה נתחכם ועשה סדר שאלה מדעתו וחשב כי אין להם לבני דודיו לטעון עליו כי אם טענת חזקה דוקא ותל"מ ולזה סידר הטענה הנז' בשאלתי הנז' משם בני דודיו ומסר שאלתו הנז' ביד רב הח"י וזיכה אותו בדין עפ"י טענותיו הבאים בשאלתו הנז' ובא רעהו וחקרו מני"ר הרב מהרמ"ף ז"ל ואח"ז חזר לביתו סי' יוסף הנז' ותבע לבני דודיו בדין פה העירה יע"א ובני דודיו יצאו לטעון לפני ב"ד טענת ירושה ודשמא אביהם קנה ממנו חלקו ושטר הי"ל ואבד ונמצא א"כ שזוהי טענתם דוקא ואין זולתה כלל לא בב"ד ולא חוץ לב"ד ולא ביניהם לבינו כלל כנז"ל: והגם דכת"ר בתשו' הרמתה הב' בסוד"ק נרגש מזה וצידד בזה וז"ל ואם אחר כל ההוכחות הברורות האלה ימצא מי שמפקפק ונודד כנף או אפשר שיטענו בני דודיו דאפי' חוץ לב"ד לא טענו טענת חזקה ויכחישו ליוסף כי הוא בדה הדברים מלבו רק עתה שעמדו בב"ד הוא שטענו טענת ירושה בשמא קנה אביהם הנה הגם דלא אפשר לבני דודיו לישבע או לקבל ח"ס אם ידעו בבירור שקנה אביהם מיוסף מאחר שלא טענו זה בבריא אלא דשמא קנה ושטר הי"ל ואבד ואיך יקבלו ח"ס שידעו בבריא מ"מ איתיה בתקנתא שישבע יוסף או יקבל ח"ס דאמת יהגה חיכו הן שתחילה טענו חוץ לב"ד טענת חזקה והן שמעולם לא מכר ולא נתן חלקי לדודיו בשום זמן כלל וכו' יבזה יאמנו דבריו ויטול חלקי בחצר הנז' בשופי וכו' עכ"ל הטהור:

ואני תמיה טובא דמאחר דעקרינן טענת חזקה לגמרי ולא טעני כי אם טענת ירושה הרי לפנינו הלכה ברורה ומוסכמת מש"ס ופוס' דהבא מחמת ירושה א"צ שום טענה אחרת כלל כמ"ש כת"ר גופיה בפס"ד שלו גם את הא' גם את הב' זכר עשה לדין זה ולא רמי על היורשים שום שבועה כלל שידעו בבירור שאביהם קנה ממני חלקו כידוע וזה פשוט ובריר וכ"כ להדיא הרב ידי דוד קראסו ז"ל בסי' ל"ד דאפי' שבועה לא בעי ואין עליהם רק ח"ס שאינם יודעים בבריא שאביהם לא קנה ומ"ש כוד כת"ר דאיתיה בתקנתא דישבע יוסף וכו' הנה שבועה שתחי' טענו ט' חזקה דל מהכא דהוא נמי אזיל ומודה שלא טענו א' חזקה כלל אפי' חוץ לב"ד כנז"ל וגם שבועה שלא מכר ג"ז איני דא"כ שנאמן המערער בשבועתו שלא מכר אפי' נגד יורשי הנתבע א"כ היכי משכחת ליה דין זה דהבא מחמת ירושה דא"צ שום טענה אחרת הא יכול התובע המערער לישבע שלא מכר ויטול חלקו מהם כנ"ד:

אתאן למ"ש כת"ר בפס"ד שלו הראשון לסלק טענת מכר או מתנה הנז' מדין יורד ברשות דאין לו חזקה לעולם וכיון דעד שנת תקצ"ד היה מר דודו יורד ברשות בתו' שאלה או שכ"י כמבואר משטר הפיטורין שכתוב בו להדיא חוץ מן הקרקעות א"כ כיון שלא ירד מתחי' בתו' מקח שוב אין לו חזקה בהסכמת הריב"ש וסיי' והגם דאיכא רבוותא דפליגי ע"ז מ"מ אוקי ארעא בחמ"ק וככל הכ' בד"ק שם בארוכה ואנכי לא ידעתי אמאי כת"ר לא עמד בפרט זה על דעת מרן ז"ל שקבלנו הוראותיו למען דעת כמאן ס"ל וכבר הרב עזרת נשים בתשו' הוכיח במישור דמרן ס"ל דיורד ברשות' וא"ח וכי"א בתרא שהביא מרן בש"ע ח"מ סי' ק"ן ס"ג יע"ש והגם דמרן שם לא איירי אלא בידוע שירד בה בתו' משכונא וגם ידוע ששלמו ימי המשכונא מ"מ ה"ה נמי בכה"ג דנ"ד שירד דודו בסתם כבר כ' כת"ר יצ"ו בפס"ד שלו הא' משם מהרח"ש סי' ד"ן דגם בזה איכא רבוותא דפליגי על ר"י ז"ל וס"ל דאפי"ה יל"ח יע"ש אלא דבזה י"ל דכיון דסברת ר"י הביאה מרן בשה"ט שם סס"ג בשם יש מי שכתב ולא הביא סברת החולקים על ר"י ש"מ דס"ל כר"י ז"ל דאין לו חזקה ובפרט למ"ש הש"ך שם דבזה כ"ע מודים יע"ש ומ"מ לא דמי נ"ד להא דר"י ז"ל דהתם עכ"פ העידו העדים ששדה זו משכונא אצלו אלא שאינם יודעים לכמה שנים לא כן הכא דלית לן הוכחה שדודו ברשות ירד עד שנת תקצ"ד כי אם מכח שטר הפיטורין שנכתב בו חוץ מן הקרקעות ולא יש עדות אחרת ושום בירור אחר כלל זולתו וכיון דיש לצדד בשטר הפיטו' הנז' דלא קאי כי אם על חלקו מירושת מ"ד ז"ל דוקא וכמ"ש הרב מהרמ"ף ז"ל בפס"ד שלו המובא בס' ישמח לב שם א"כ נמצא שאין כאן עדות ברורה שהיה דודו יורד ברשות בכל חלקו של יוסף מתחי' וראש ומה גם דהרב עז"ן נקיט בפשוט דס"ל למרן דבל יורד ברשות יל"ח ולא פלוג בינייהו כלל ודוקא היכא דירד בה בתו' משכונא ואינם יודעים לכמה שנים הוא דסבר מרן דאל"ח ומה גם די"ל דדמי נ"ד למ"ש עוד מרן שם סס"ג וז"ל ואם העידו שמשכנה אצלו סתם משנה א' ואילך יל"ח וכו' ע"כ וגם בנ"ד משנת קצ"ד ואילך יל"ח וטענינן להו דאחר הפיטורין תו"מ קנה ממנו כל חלקו שי' ויל"ח כנז' ותו דלא יהיה אלא במ"ח שנויה וכדכ' מהרח"ש ז"ל, מ"מ הרי מרן ז"ל באבק"ר סי' קכ"ו ס"ל כרשב"ם דהיכא דקימא ארעא תיקום כמ"ש כת"ר עצמו בפס"ד הראשון ומה שדחה לזה כת"ר שם דכל שחמ"ק היא ברורה ומוסכמת לכ"ע אמרי' אוקי ארעא בחמ"ק וגם מרן יודה לזה וכמסקנת הרב מהרא"ק ז"ל בחק"ל ח"מ ח"ב סי' פ"ג עכד"ק לדבר הזה יסלח האדון נר"ו שהרי נדון מרן והראיה שהביא שם לדינו בתרווייהו מיירי דחמ"ק היא ברורה לעין כל ואפי"ה ס"ל למרן בש"ע דא הוה ר"י בתוכה לא הוה מפקינן מניה נמצא דהגם דחמ"ק ברורה אפי"ה ס"ל למרן כרשב"ם וזאת היתה השגת הרב מ"ץ נר"ו עליה דמני"ר וממני יצאו הדברים ומ"ש כת"ר לתרץ לזה בפס"ד שלו הב' הנה לפי האמור אכתי לא העלה מזור כלל וכמובן גם מ"ש לתרץ השגת המ"ץ נר"ו שהשיגו מד' הרב אורח משפט דהדר ביה ממיקאל בת' הנז' וכ' כת"ר דהא נמי לא תברא לדידן וכו' ע"כ. הניחא אם היה דודו של יוסף חי וקים וטוען דלקוחה היא. בידו מיוסף הוה מחייבינן לדודו להביא עדים וראיה שלקוחה היא בידו או אם היו בני דודו טוענים שהם לקחוה מי הוה מחייבינן להו נמי להביא עדים וראיה אמנם השתא הכא דבני דודיו באים בט' ירושה ובשמא אביהם קנה ממנו אין שום פוסק המחייבם להביא ראיה ועדים שאביהם לקחה מיוסף דאל"כ האי דינא דהבא מחמת ירושה דא"צ שום טענה אחרת היכי משכחת ליה כמש"ל וכ"כ הרב ידי דוד ז"ל שם סי' ו' דיו"ד ע"ג ב"ה הגהה וכו' יע"ש ואין שום דבר סת"ר לזה לא מדברי אגו"ב ולא מד' מהרי"ש ז"ל בר פלוגתיה כמשי"ר המעיין ומני"ר נר"ו גופיה אזיל ומודה לכל זה בפס"ד הא' בסוד"ק וז"ל והגם דהא מילתא הוי פלו"ד אי ר"י היה דר בתוך הבית או לא מ"מ לנ"ד לא נפ"מ מידי ולעולם זכות יוסף שרו"ק בחלקו וכמתבאר בד' אגו"ב וכו' ובני דודיו שאומרים שאיבד חזקתו עליהם להר' איך איבד חזקתו אם יאמרו דמחמת שיצא משם ולא תבע שכירות ל' שנה הוי חזקה שאני"ט וכמש"ל ומה גם שיש טעם לשתיקתו ואם יאמרו דחזרו ולקחו הרי כתיבנא דכל דמעי"ק נחתי ברשות אי"ן לו' לקחתי עד שיראה השטר או יביאו עדים ואם יאמרו שהם באים מחמת ירושה וא"צ טענה הרי הארכנו בתחי"ד דבנ"ד לא שייך דין בא מחמת ירושה ואנן לא טענינן להו מכמה טעמי דכתיבנא וכו' עכ"ל נר"ו הרי שלא מצא מני"ר גופיה שום סתירה לטענת ירושה כי אם מכח מ"ש מר גופיה בתחי"ד דבנ"ד ל"ש האי טענה וכו' והיינו משום דהיה סבור כת"ר נר"ו דבני דודיו טענו תחילה טענה ודאית לחובתם שהיא טענת חזקה והוכיח במישור מני"ר מדברי. הרשב"א והמגיד ז"ל שכתבו שכל זמן שהיורש טוען בריא אין אנו טוענים לו עוד שום טענה ודיינינן ליה כפי טענתו והאריך כת"ר נר"ו אמנם כיון דהשתא הכא אתבריר דמעיקרא לא טענו שום טענה ודאית גרועה לחובתם כלל. זולתי זוהי טענתם מתחי' וראש שהם באים מחמת ירושה ותל"מ ככל הנז"ל א"כ הבינני תורתך דמנל"ן להוציא מידם ולחייבם להביא עדים וראיה שלקוחה היא ביד אביהם הא ודאי זה אינו וכמדובר:

אתאן לההוא טעמא אחרינא שכתב כת"ר בפס"ד הא' וז"ל ומצד אחר נראה דלא מצו בני דודיו לטעון חזרנו ולקחנו שהרי מכר זה צריך שומא וכו' ובכי הא כבר כתב מהראנ"ח וכו' ומזה למד הרב ידי דוד סי' ל"ד וכו' ה"ה בנ"ד לא מצו טעני לקחנו דמאן שם להו כיון שאין דמיו קצובין וכו' עכ"ל נר"ו הנה הרואה יראה דעיקר טעמיה דמהראנ"ח שם אינו אלא משום דליכא חיוב ברור עד שיעמוד למשפט בפני דייני החזקות וכו' ואידך טעמא דצריך שומא ומאן ש"ל נקטיה מהראנ"ח במכ"ש וכו' כמבואר בד"ק וזה עצמו חילוקו הב' של הרב י"ד ז"ל שם יעו"ש ותו דהגם דיהיבנא ליה כל דיליה אינו אלא אם היו טוענים שהם עצמם חזרו ולקחו:

ואולם כבר כתיבנא דהם לא טענו כן כלל רק טענו דהם באים מאמת ירושה דבודאי אין לטעון על אביהם מאן שם, ליה כיון דאילו היה בחיים עדנה היה יכול לברר מאן ש"ל וברור:

ומ"ש כת"ר בשם הרב ידי דוד דפשיט לספקו דמרן החבי"ב ז"ל אי מהימן לומר פ' ופ' שמו לי החזקה והלכו להם למדה"י או מתו ופרעתי וכ' כת"ר דהרב י"ד הוכיח דלא מהימן ומניה יליף מר לנ"ד דל"מ לטעון כן ע"כ אנא דאמרי דהנה אמת דתחי' וראש הכי בדל"ד ע"א דפשט לספק הנז' דלא מהימן למטען הכי ברם בתר הכי בדל"ה סע"ג הדר פשיט דמהימן לטעון כן כל בתר איפכא ממ"ש בדל"ד ע"א ותריץ יטי'ב דברי עצמו יע"ש וא"כ איך תפס כת"ר לעיקר דבריי ז"ל הראשוני' והוא פלא ולפי"ז הא ודאי דבריו האח' עיקר לדינא ובנד"ן מהימני בני דודיו של יוסף למטען הכי ואנן נמי טענינן להו הכי אלא דאין אנו צריכים כיון שהם לא באו בטענת עצמם כלל וכמדובר וע"ע להרב י"ד גופיה בסי' ה' בדין חזקת חנות דלא נרגש שם מדברי מהראנ"ח ז"ל הנז' כל והדין עמו משום דהחילוק מבואר וכנז"ל ופשוט:

עוד כתב כת"ר נר"ו וז"ל ועוד טעם אחר איכא בנ"ד דלא מצו בני דודיו לטעון אתה מכרת לנו או לאבינו ושטר הי"ל ואבד דלא נאמר כן אלא היכא דאין טעם לשתיקתו למה שלא מיחה יוסף בבני דודיו כ"כ זמן וכו' אבל אם יש ליוסף טעם במה שלא מיחה הו"ל לבני דודיו לאסוקי אדעתייהו דכיון דיש טעם לשתיקתו הרי חזקתם בלא שטר לאו מידי הוא ואכמ"ל לאזדהורי בשטר המכר גם אחר ג"ש וכו' ה"נ בנ"ד מלבד דיש טעם לשתיקתו דאחי ושותפי נינהו ולא קפדי אהדדי ודינייהו כשו"ת דאל"ח כמ"ש הרשב"א דבמה שירשו מאביהם ה"ה כשו"ת ואינם מחזיקין זע"ז באותה ירושה וכו' זאת ועוד דכיון דמעי"ק ירדו ברשות וכו' עכ"ל נר"ו:

לזאת אשיב דמלבד דלא כ"כ הרב הון רב אלא לענין דיכו"ל שטרך בידי מאי בעי זאת ועוד דבפי' כ' הרשב"א ז"ל דגם באחי ושותפי במה שירשו מאביהם אם יש בו דין חלוקה מחזיקין זע"ז יעו"ש וע"ע להרב במ"ח מוצירי ח"א ח"מ סיו"ד דהאריך בזה עש"ב ובנ"ד הרי יש בו דין חלוקת בתים הגם שבחצר אין בו דין חלוקה כיון דבבתים יש בהם דין חלוקה מחזיקים זע"ז וע"ע בס' באר בשדה בתשו' הבאה בתחי' הס' ובס' ויוסף אברהם סי' י"א שהאריך להוכיח דאפי' אין בו דין חלוקה כלל אם אין כל הוצאתם ביחד ואין להם כיס אחד לכולם מחזיקין זע"ז לרוב הפוס' ז"ל אפי' לד' מרן גם בממון או קרקע שירשו מאביהם עש"ב ואכמ"ל גם טענת יורה ברשות דאל"ח ליתא בנ"ד לדידן דקבלנו דעת מרן ז"ל וא"כ הי"ל ליוסף למחות וא"ת דלאו כ"ע דינא גמירי א"כ גם על בני דודו או דודו נימא הכין דלאו דינא גמירי ומשו"ה לא נזהרו לשמור שטר המכר באופן דאכתי טע"ז אין בו כדאי כ"כ להוציא מידם בטענה זו וכמובן ע"כ באו דברי אלה אליו ששלחתי ליד"ק בחיים חייתו ולא השיבני דבר כנראה דשתיקה כהודאה דמיא וע"ע במ"ש אני עני בסה"ק פנ"י ח"ג ח"מ סי' א' ואכמ"ל עוד בזה הנלע"ד כתבתי וצו"י י"מ וימ"ן כיר"א פי המדבר אנא זעירא דמן חברייא הצעיר יצחק משה אבואלעפיא ס"ט:

תוכן העניינים

פני יצחק חלק ו

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה