אור ברסלב
פני יצחק חלק ו שו"ת פני יצחק ח"ו אה"ע › סימן ו

פני יצחק חלק ו· רבי יצחק אבולעפיה

שו"ת פני יצחק ח"ו אה"ע · סימן ו

סימן ה

נתתי לבי למען דעת איך ינהגו פה עירנו יע"א כל הני נשי דידן, ללבוש פאה נכרית הנקראת פירוק"א לכסות שער ראשן בפאה נכרית ולצאת בהם לחצר שלהם ומחצר לחצר אחרת דרך רה"ר בלי כיסוי מטפחת על ראשיהן כלל דלכאורה נראה דהוא הפך הדין ממש דהגם דהרב שלה"ג ז"ל בפ' במה, אשה אמתני' דאשה יוצאה בכבול ופאה נכרית כתב וז"ל נלע"ד להביא ראיה וסמך לנשים היוצאות בכיסוי שערות שלהן כשהן נשואות אבל במקום קליעת שערן נושאות שערות חברותיהן שקורין קרינאל"ו בלעז ממ"ש שהאשה יוצאה בפאה נכרית בשבת ופי' המפ' דהיא מגבעת ידבקו בו שער נאה הרבה ותשים אותו האשה על ראש' כדי שתתקשט וכו' ומ"ש להדיא דמותרות בנות ישראל להתקשט בהם דשער באשה דאמרו לא הוי אלא בשער הדבוק לבשרן ממש וכו' ואין לומר שהיו משימות צעיף או סודר על הפאה נכרית דא"כ מאי אהני ההוא קישוט וכו' אלא פשיטא דמיירי שהולכות בשערות מגולים וכו' עכ"ל וכ"כ עוד הוא עצמי בפ' מי שאמר גבי מ"ש התם בש"ס ות"ק אמר לך אפשר בפאה נכרית יע"ש הנה הגם דהוא ז"ל ס"ל הכי מ"מ רבים לוחמים עליו דכל הבאים אחריו חלקו עליו ודחו ראיותיו בב' ידיהם קדש כמיש"ר הרואה בת' הרב באר שבע דצ"ג ע"ב וע"ג שהוא והרב מהרי"ק ז"ל הקיפוהו בחבילות קושיות והויות עד שעשאוהו כטועה ח"ו כיעש"ב וכן הרב אליה רבה בא"ח סי' ש"ג והרב שאלת יעבץ בח"א סי' ט' והכנה"ג א"ח סי' ש"ג הקשו עליו ודחו דבריו לגמרי וע"ע להרב ברכ"י ז"ל א"ח סי' ע"ה וסי' ש"ג השיגם דכבר קדמם הרב מהרי"ק והרב ב"ש ובס' מחב"ר סי' ש"ג כתב דכבר הרב שאלת יעבץ בח"ב התנצל שלא היה בידו ס' ב"ש יעש"ב. באופן שכל הפוס' הנז' נדחה קרו להוראת השלה"ג ז"ל הנ"ל ואיך נהגו נשי עירנו כוותיה מאחר שחלקו עליו ולא נמצא תנא דמסייע ליה כלל וכיון דהוי מילתא דאיסורה אין לנו לסמוך עליו להתיר והא ודאי דלא נהגו כן להתיר פאה נכרית אלא משום דסבורים הן ובעליהן דליכא איסור כלל וא"כ אין זה אלא מנהג בטעות וראוי לבטל מנהגם ולמונעם לגמרי כמ"ש הפוס' ז"ל דכל מנהג שנהגו בחושבם דליכא איסור וסבורים הם דהוא היתר גמור הו"ל מנהג בטעות וצריך לבטלו מכל וכל כידוע. הגם דמנהג דנ"ד הוא קדמון מזה שנים רבות יותר ממ' שנה והיו כמה רבנים מארי דאתרין ז"ל והיו רואים שכן נהגו ולא מיחו בידן כלל וליכא למימר שגם המה בחכמתם טעו וכסבורין היו דהוא מותר גמור ולזה שתקו ולא מיחו דחלילה לן לתלות בוקי סריקי בהו שטעו בדין ח"ו וא"כ לא הוי מנהג בטעות כלל מ"מ כבר כתב הרא"ש ז"ל בתשו' כלל נ"ה סיו"ד דמנהג שיש בו עבירה יש לשנות המנהג אפי' הנהיגו גדולים את המנהג דאין ב"ד מתנין לעקור דבר מן התורה וכו' עכ"ל יע"ש. וכ"כ הרדב"ז ז"ל בישנות סי' ע"ג וצ"ד משם הרא"ה והריטב"א ז"ל דבמנהג להקל אין חוששין לו לעולם ואפי' היה עפ"י גדולים שבעולם כל שנראה שיש בו צד איסור ומיהו במקום שאין דאיסור ברור וכו' ואם הטעות מוכרע אין חכמה וא"ת וא"ע לנגד ה' וכו' עכ"ל יעש"ב וכ"כ הרשב"ץ בחי' לר"ה דט"ו אהא דאמרינן התם במקום איסורא כי נהגו מי שבקינן להי דאפי' נהגו בזה וסומכין להם על חכם אין שומעין להם שכבר נתבטלו דברי אותו חכם מפני שרבו חביריו עליו ה"ה כמי שאינו עכ"ל והן הם דברי התוס' ז"ל שם בר"ה דט"ו הנז' שכ' דכיון דאיכא איסורא דה"ל כרבנן אית לן לאהדורי וכו' יע"ש וכ"כ עוד הרשב"ץ ז"ל בח"ב סי' ן' ומר בריה הרשב"ש ז"ל בסי' קי"ט וכ' ש"כ הרשב"א ז"ל יע"ש והרב זרע אמת ז"ל בח"ג סי' מ"א הבי"ד הרב מהרח"ף ז"ל בחקק"ל ח"א יו"ד סי' ט"ל הכריח דמנהג של איסור אפי' הונהג עפ"י מארי דאתרא מבטלין אותו ואפ' יהיה איזה רב ומורה הוראות שהתיר להם ועפ"י דיבורו נהגו היתר יש לבטל המנהג עפ"י הדין ממ"ש הפוס' ומכללם מרן בב"י יו"ד סי' ס"ה וכו' דהיכא דנהגו איסור עפ"י הוראת חכם והיו כל הפוס' חולקין בזה ומתירים הוי מנהג בטעות ומבטלין את המנהג וכו' וא"כ כ"ש כשנהגו היתר בדבר האסור וכו' דודאי דיש לבטל המנהג בכח גדול וביד חזקה וזו אצ"ל והאריכות בזה ללא צורך עכ"ל עש"ב וע"ע להרה"ג ראש"ל מהרד"ח ז"ל בס' נד"ל ח"א סי' מ"ה שהאריך להוכיח כן יעש"ב וכ"כ בסי' צ"ו:

אשר מכ"ז יש לתמוה על מ"ש הרב לשון למודים ז"ל בדע"ט ע"ג שלימד זכות על מה שנהגו בעירו שחותכין בשבת שחל בו מילה בד הדס גדול לכמה בדים ולחלקם לכמה בנ"א להריח בו דאפי' יהיה ס' בדין כיון שכבר נהגו ונעשה ברבים מקדם קדמתה בפני כמה גדולי עולם כנודע שכמה גברי רבוותא הוו בעיר זו אין בידנו לבטל המנהג שלעולם אל ישנה אדם ממנהג המדינה וכל חיליה דמר מדברי הגאון מוהריק"ו ז"ל יעש"ב ולפי האמור מתורת הראשונים ז"ל הנז"ל לית לן לקיים המנהג משום שנהגו כן בפני כמה גדולי עולם כנז"ל:

והנה אמת דהגאון מוהריק"ו ז"ל בשורש ט' ס"ל למר דאפי' מנהג שהוא נגד התו' אין דוחין אותו ובשורש ד"ן כתב דאפי' יבא אליאו זל"ט לבטל את המנהג אין שומעין לו כמ"ש בש"ס דיבמות אם יב"א ויאמר אין חולצין בסנדל אין שו"ל ואין לומר דדוקא במנהג קבוע ומוחזק בישר' כמנהג חליצת סנדל הוא דאין שו"ל לאליאו אבל בשאר סתם מנהג שומעין לבטלו עפ"י גדול הדור אלא אפי' בסתם מנהג אין שומעין ואין לחלק בין מנהג למנהג וכו' אתד"ק יעש"ב והרב מהרש"ל ז"ל בס' ב"ד ש"ש א"ח סי' י"ז עמד על שנהגו דהש"ץ כופל הקריאה בס"ת לכמה עולים בלי תוס' פסוקים חדשים כלל דהרב עמנואל חי ריקי ז"ל אסיק דאיסורא קא עביד ולא צריך למעבד הכי וצריך לבטל המנהג הנז' וע"ז השיבו מהרש"ל ז"ל ומר הוא דאמר שכל מה שנהגו ישראל שכינה מוסכמת עמהם ואין ראוי לשום אדם לעשות חיפוש מחיפוש לסתור המנהג וכל קדמוננו אחזו צער בראותם שום מנהג שנתפשט בעיר אחת ואין יכולת בידם לבטלו והרואה יראה להרב הפוסק הקדמון מוהריק"ו סי' ט' כמה הפליג לדבר בזה שאל ישנה אדם מן המנהג והבי"ד מתשו' הרב מהררא"א ז"ל שהבי"ר מהירוש' דאמר זאת או' מנהג מבטל הלכה וכו' הרי דמנהג מבטל הלכה ודוחה דין התלמוד וכו' עוד הביא מוהריק"ו ראיה דאפי' נגד ההלכה אזלינן בתר מנהגא ואפי' לענין איסורא ושאין לחלק בין מנהג דכל העולם למנהג של מדינה אחת וכו' וסיים עלה מהרש"ל ז"ל וז"ל ועיין בכל התשו' דמוהריק"ו שממנה ימצא אדם מרגוע נפשו שאין כח ביד שום אדם לבטל המנהג אפי' שהוא נגד הש"ס וכבוד ציבור הוא בקיום מנהגם וזלזול גדול בביטולו וחיישינן דילמא אתו לאנצויי וכן חשש רב האי גאון ולא ביטל המנהג אעפ"י שאינו מתוקן וכו' עכ"ל יעש"ב וע"ע בב"ד ש"ש יו"ד סי' י"ט גדולה תשו' מהרב מהר"א לניאדו ז"ל בדין עלי גפנים שהאריך הרחיב בענין זה דמנהג מבטל הל' ואייתי תשו' מוהריק"ו הנז' ודבסי' ק"כ ומ"ש עלה הרב משא מלך והרב באר שבע ומהר"י שטיין ז"ל והפר"ח בא"ח סי' תצ"ו ושקו"ט בדבריהם טובא ובדפ"ז ע"א כתב וז"ל מאי דנפק"ל לענין דינא מכל ה"מ מעלייתא דאמו"ר קמאי ובתראי הנה לדברי מוהריק"ו הא דאמרו מנהג מבטל הלכה אף גבי איסורא הוא כמש"ל וכ"כ הרב ת"י סי' ק"ך וכו' והרב מ"מ והב"ש תמהו עליו טובא והק' מדידיה אדידיה ודחו דבריו מהל' וכו' ולדעתם יש חילוק בין איסור דאורייתא לדרבנן דבאיסור דאו' אין מקום למנהג כלל אבל באיסור דרבנן המנהג מבטל הל' וכ"כ הרב ב"ש לדעת מהרי"ש אמנם לפי דרכנו לד' מהרי"ש אפי' לענין איסור יש חילוק בין היכא דאיכא מח' בדבר אזלינן בתר המנהג אף כנגד הרוב אבל היכא דליכא פלו' וכ"ע מודו והלכה פסיקה אין המנהג מבטלה וכמ"ש בהדיא בסו"ד כמש"ל ואין חי' מאיסורא דרבנן לדאורייתא וכו' עכתד"ק יעש"ב וכדבריו ז"ל כ"כ הרב מהריב"ץ ז"ל בס' זרע יעקב סי' ה' דהיכא דנתפשט המנהג להקל באיסור מדרבנן וי"ל ע"מ שיסמוכו אין למחות בידם אפי' שהמנהג נגד רוב הפוס' ודחה שם דברי הפר"ח ז"ל יעש"ב וע"ע בס' כפי אהרן ח"ב יו"ד סי' ה' ד"ל ע"א שכ"כ וז"ל דמצינו כעין זה בענייני מנהגי איסור דקהל שהנהיגו איזה קולא עפ"י איזה פוסק אין רשאים הבאים אחריהם לתפוס סברת האוסרים ולהחמיר כדי שלא להוציא לעז על הראשו' וכן אזהרה שמענו לכל ב"ד שאין רשאים להחמיר בדבר שהקלו הראשו' עפ"י ס' איזה פוסק וכו' עכ"ל יע"ש ויש לי להוכיח דגם מרן ז"ל בשה"ט ס"ל הכי שבא"ח סי' ש"ג סי"ח הביא באחרונה סברת יש שלימדו זכות על הנשים שנהגו האידנא בכל תכשיטין שנהגו כן עפ"י סברא אחרונה שכתבתי שלא אסרו לצאת בתכשיטין אפי' לחצר שאינה מעורבת יע"ש הרי להדיא דס"ל למרן שכל שנהגו להקל עפ"י סברא אחת הגם דרבים פליגי עליה ומדהביא סברתם באחרונה ש"מ דהכי ס"ל בלימוד זכות זה דכל שיש למנהג כסא וסמוכות עפ"י איזה פוסק לא מחינן בידייהו כנז"ל:

והגם דהרב כנה"ג בא"ח סי' שמ"ה כתב דדעת מרן ז"ל כהרמב"ם ז"ל דס"ל דגם בזה"ז אית לן דין רה"ר אף שאין ס' רבוא בוקעין בו כל שהוא רחב ט"ז אמה יע"ש וגם הרב ברכ"י בסי' שמ"ה אות ב' הכי ס"ל למר בדעת מרן ז"ל דמ"ש מרן בסי' ש"ג דהאידנא לית לן רה"ר אין זה דעת עצמו אלא הם דברי אותם שלימדו זכות על הנשים ולעולם מרן ז"ל שם בסי' ש"ג ס"ל למר כסברת הסתם שהביא ברישא דסתם דאסור לצאת בחצר שא"מ שכן דעתי להלכה ושוב הביא שאר סברות דמסורת בידנו דדעתו לפסוק דסברא שמביא בסתם ובזה תריץ יטי"ב משה"ק הרב יא"ה ז"ל ע"ד מרן ז"ל מסי' ש"ג לסי' שמ"ה יע"ש וכ"כ בס' מחב"ר סי' ש"ג ושמ"ה יע"ש הנה מלבד שאין דבריהם ז"ל מוסכמים שכן הוא דעת מרן ז"ל כמו שיר' המעיין במ"ש המג"א והרט"ז ז"ל שם סי' שמ"ה ובבאה"ט שם סק"ח יע"ש וכ"כ להדיא הגאון הרב שער אשר ז"ל בח"א אה"ע סי' ג' דל"ח סע"ב וז"ל ואי משום ההוצאה מרה"ר לרה"י ולד' הרמב"ם וכו' עבר אדאורייתא מ"מ רבו החולקים עליהם וס"ל דעכשיו אין לנו רה"ר גמיר כיון שאין ס' רבוא עוברים בו בכל יום הו"ל כל רה"ר שלנו כרמלית וכמ"ש מרן מח' זו בש"ע א"ח סי' שמ"ה ונחלקו רבני האח' בדעת מרן אי דעתו כמו שסתם כאן בסי' שמ"ה כד' הרמב"ם ודעי' או כמ"ש מפורש בדבריו בסי' ש"ג דפסק כד' הפוס' המקילין כיעי"ש הרי להדיא שכ' שנחלקו האח' בד' מרן ז"ל וגם פשי"ל למר בד' מרן בסי' ש"ג דפסק כד' הפוס' המקילין כנז"ל הפך ממ"ש שכנה"ג והברכ"י ז"ל אלא שדבריו ז"ל אלו הם לד' החולקין ע"ד השכנה"ג והברכ"י וכמובן וע"ע בערך השולחן א"ח סי' ש"ג ושמ"ה ובמקו' שציינם הוא ז"ל שם ואכמ"ל:

עוד זאת לענד"ן דהא דסי' ש"ג נטולה היא מהמסורת שבידנו שדעת מרן ז"ל לפסוק כהסתם דא"כ מה ענה מרן ז"ל למ"ש התוס' והר"ש ובעה"ת ז"ל דהאידנא נהגו הנשים לצאת בטבעות ותכשיטין שכל רה"ר שלנו כרמלית הוא כמ"ש מרן ז"ל בב"י שם והבי"ד בשה"ט דהאידנא נהגו וכו' ש"מ דגם בזמנו נהגו כן ואי ס"ל מרן ז"ל כסברת הסתם לאסור מדינא מה יענה להאידנא שנהגו לצאת בכל דבר האסור מדינא אם לא שנאמר בד' מרן ז"ל חד מג' טעמים שהביא אחר הסתם או דס"ל כס' הי"א דאייתי בתר הסתם דס"ל דהכל מותר לצאת בו בחצר אפי' שא"מ דהוא י"א בתרא נגד הי"א קמא או דס"ל כס' יש שאמרו דהגם דמדינא אסורות אלא דכיון דלא ישמעו לנו מוטב וכו' או דס"ל כיש שלימדו עליהם זכות דהשתא דלית לן רה"ר גמור הו"ל כל רה"ר שלנו כרמלית וכו' ומותר והיותר נראה דס"ל למרן כהאי סברא בתרא מדהביאה באחרונה עכ"פ מוכרח דס"ל למרן ז"ל הכי כיון שנהגו הני נשי להקל לצאת בהם גם לרה"ר דילן א"כ ודאי האי דינא דמרן אף שסתם תחי' כד' האוסרים אין דין זה בכלל המסורת שבידנו דאין לו' דלד' האוסרים קא עברי הני נשי אאיסורא דאטו כי נהגו הכי מי שבקינן להו כדאמרי' הכי בר"ה דט"ו וכנז"ל והכי ס"ל למרן ז"ל בכמה דוכתי שיש לבטל המנהג במקום איסור דרבנן כמשי"ר המעיין ואיך הכא אי לדידיה אית לן דין רה"ר גם בזה"ז היכי שביק להו מרן להני נשי לצאת בהם גם לרה"ר דהוי איסורא דאורייתא לדידיה אי ס"ל כהרמב"ם ודעי' אל"ו מוכ' אנו לומר כדכתי בעניותין ולדבר הזה יסלח"ו הצדיקים השכנה"ג והברכ"י ז"ל וכמבואר וע"ע במ"ש מרן ז"ל בב"י אה"ע סי' מ"ב משם מ"ך שכתב דגם על חילול שבת אם עבר על איסור מוקצה או אפי' על הוצאה בזה"ז אין פיסולו אלא מד' וצריך הכרזה יע"ש ולא כתב עליו מרן כלום ואי הוה ס"ל כהרמב"ם הא ודאי שהיה חולק על המ"ך לומר דא"צ הכרזה וברור: איך שיהיה הדרן לנ"ד כיון דאיכא סברא זו דהרב שלה"ג ז"ל ודאי דיש ללמד זכות ג"כ בנ"ד להני נשי דנהגו לצאת בפאה נכרית אפי' שיוצאים בה גם לרה"ר הגם דהבאים אחר שלה"ג ז"ל דחו דבריו מהלכה לגמרי מ"מ הני נשי י"ל על מה שיסמוכו דלא מפני שדחו הפוס' סברתו נאמר דהרי הוא כמי שאינו וראוי לנו לבטל מנהגם דעכ"פ מידי סברתו לא יצאנו ואפשר וקרוב לודאי דאם היה בחיים עדנה היה מתרץ בשופי כל משה"ק מהרי"ק והבאר שבע ושאר הפוס' ז"ל כנודע וכבר הארכתי אני עני בהיתר הקאמביו ע"י שליח בסה"ק פנ"י ח"א סי' ז' דאסיקנא בעניותין להתיר מכח המנהג ושם הבאתי מ"ש הרב באר המים יו"ד סי' ל"ח והגאון החק"ל ושאר פוס' הם המדברים בזה יעש"ב וע"ע בסה"ק פנ"י ח"ה יו"ד סי' א' דט"ו ריש ע"ג ובדקס"ב ע"ד ובדקפ"ד ע"א יעו"ש ואכמ"ל:

ורואה אנכי דלא הרב שלה"ג לחודיה קאי בס' זו להתיר פיאה נכרית אלא גם הגאון מור"ם ז"ל בא"ח סי' ע"ה קאי כוותיה דעל מ"ש מרן ז"ל שם דהבתולות שדרכן לילך פרועות ראש מותר לקרות ק"ש כנגדן סיים עלה מור"ם ז"ל וז"ל וה"ה שערות של נשים שרגילין לצאת חוץ לצמתן וכ"ש שער נכרית אפי' דרכה לכסות עכ"ל וע"ע שם בבאה"ט סק"ח משם עט"ז מ"ש עוד בזה יע"ש הרי דגם מור"ם והעט"ז פשי"ל דשרי ללבוש פאה נכרית דאל"כ היל"ל דמיהו איסורא איכא גם הרב באה"ט באה"ע סי' קט"ו ססקיו"ד הבי"ד שלה"ג ז"ל בסתם בלי שום חולק יע"ש:

ועוד יש ללמד עליהם זכות להניחן במנהגן כיון דברור לן דאינן נמנעים מללבוש פאה נכרית ואפי' הכרזנו והתרינו בהם לבטל מנהגן לא מקבלי מינן כלל הנה ודאי בכה"ג אמרינן הנח להם מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין כדכתבו הרא"ש והר"ן ז"ל והר"ש בשם רבי' ש"ש ז"ל דהגם דמדינא אסורות אלא שכיון שלא ישמעו מוטב שיהיו שוגגות ואל יהיו מזידות יע"ש והבי"ד מרן ז"ל בב"י סי' ש"ג על איסור לצאת בשאר תכשיטין דנהגו לצאת ולא מחינן בהו מט' הנז' דמוטב וכו' וגם בש"ע שם הבי"ד מרן ז"ל כנז"ל גם מור"ם ז"ל בדרכי משה סי' ש"א אות ב' בדין דאסור לאיש לצאת בשבת בט' שאין עליה חותם כתב וז"ל והמ"מ כתב דמוטב שיהיו שוגגין ולכן נהגו להקל וכ"כ הרמב"ן והרשב"א עכ"ל וכ"כ התוס' והרא"ש דמטעם מוטב וכו' נהיגי עכשיו לצאת בתכשיטין ולא מוחין בהם עכ"ל יע"ש ודון מנייהו ואוקי באתרין וכבר הארכתי אני עני בזה בסה"ק פנ"י ח"א סי' א' עש"ב ואכמ"ל כעת ומשם באר"ה:

וכל זה הוא במונח גמור דאיכא בפאה נכרית איסורא דרבנן דגזרינן פאה נכרית אטו שער עצמן להכי הוא דאצטריכנא להתיר להן עפ"י הטעמים הנ"ל וכמדובר:

אמנם אנכי הרואה דבכה"ג דנ"ד שכל הלובשים פאה נכרית אינם יוצאין בהם לרה"ר בשווקים. וברחובות בגילוי ראשן בלי כיסוי על הפאה נכרית מגולות כלל כי אם דוקא כשהן בביתם ובחצר שלהן או בחצרות של חברותיהן שאין הרבים בוקעין בהם כלל וכשהן הולכים מחצר לחצר אחרת דרך רה"ר או לשווקים הם מתכסים מכף רגלן ועד קדקדן ועד בכלל ברדיד גדול הנקרא צעיף ואינן פושטין אותו בדרך כלל ולא נראה מהן בחוש הראות רק פניהן לבד ויש מהן הרבה נשים צנועות יותר שמכסין גם פניהם במסוה וגם כשהולכין מחצרן לחצר חברותיהן אינן פושטין צעיפן בדרך כלל עד שיכנסו לחצר ההוא כידוע וא"כ כל כה"ג אין שום צד איסור בפאה נכרית כלל כיון דאפי' בשער עצמן לא חשיבא האשה עוברת ע"ד יאודית אלא דוקא כשיוצאת לשוק או למבוי מפולש ולחצר שרבים בוקעין בו וראשה פרוע ואין עליה רדיד כמ"ש מרן ז"ל באה"ע סי' קט"ו ס"ד וכתב הבאה"ט ז"ל שם דבחצר שאין רבים בוקעין בו לרש"י והתוס' ליכא איסור אפי' הוא, פרוע לגמרי אבל הסמ"ג הבי"ד הירוש' אפי' בחצר יש איסור אם ראשה פרוע לגמרי וכו' יע"ש וכ"ז מיירי בשער עצמה ממש אלא משום דבזוה"ק החמיר מאד בגילוי שער עצמן אפי' כל דהוא גם הנשים הן החמירו ע"ע לבלתי ראות שערן כלל ומכסין שערן בפאה נכרית דלא החמירו בזוה"ק כי אם בשער עצמן ממש אבל אם פאה נכרית ע"ג שער עצמה אפי' תלך לשוק בלי רדיד כלל לא הוי עוברת עד"י וכ"ש מחצר לחצר וברור וגם לדעת הפוס' דפליגי ע"ד השלה"ג ואסרי פ"ן אינו אלא פי דרכנו מדברי השלה"ג ז"ל דהוא מתיר לגמרי לילך בפאה נכרית מגולית לשוק ולרה"ר בלי כיסוי רדיד כלל ובהא הוא דפליגי עליה אבל בחצר שלהן ומחצר לחצר שאין רבים בוקעין בהם ואפי' שרבים ב"ב ולרה"ר ולשוק אם הן מכוסות בצעיף מכף רגל ועד ראש ועד בכלל ולא פשטי הצעיף בדרך כלל בהא ודאי כולהו אזלי ומודו דהיתר גמור הוא ואין למחות בידם כלל והכי מוכחי להדיא דברי הרב באר שבע משם מהרי"ק ז"ל שכ"כ בתוד"ק וז"ל ואפי' אי היה יהבינן ליה להחכם הנז' וכו' עד מ"ש ואפי' משום מנהג צניעות ליכא וכו' יעש"ב הרי בהדיא דבחצר שא"ר ב"ב כ"ע מידי דשרי להי לגמרי וא"כ בנד"ן שרינן להו דאין כאן שום איסור בדבר כלל וכמדובר והיה נל"ל דגם הרב שלה"ג גופיה לא התיר להן אלא מחצר לחצר שא"ר ב"ב ובדרך רה"ר או בשוק הן מכוסות בצעיף כנז"ל ומ"ש בסי"ד אלא פשיטא שהולכות בשערות מגולות ע"כ לא שהולכות בהם לרה"ר ולשוק אלא דוקא בחצר שלהן ומחצר לחצר ובדרך הם מכוסות בצעיף אך מה אעשה שכל החולקין עליו לא הבינו כן בדבריו ז"ל. ועפ"י האמור דבכה"ג דנ"ד דהיתר ברור וליכא איסורא אפי' דרבנן כלל ניצולים אנחנו מסברת רוב הפוס' ז"ל דס"ל דאפי' באיסורין דרבנן כי נהגו להקל לא שבקינן להו ומחינן בידייהו ומבטלינן למנהגייהו וכמו שאסף איש טהור הוא הרב מהר"מ סתיהון ז"ל בס' כנסיה לש"ש בפסק האינדולקו מדנ"ד ע"ב בד"ה גם וכו' עד דס"א ע"א דאסיק התם דרובא דרבוותא ס"ל דאפי' באיסורין דרבנן כי נהגו להקל לא שבקינן להו ואע"ג דאשכחן לקצת רבוותא מיעוטא דמיעוטא דס"ל דבאיסור דרבנן מהני מנהגא הא ודאי דלא קי"ל כוותייהו נגד כולהו הנך רבוותא רובא דאיתיה קמן וכו' עכתד"ק יעש"ב וע"ע בס' הבהיר שער אשר להגאון מהרא"ק ז"ל בח"א יו"ד סי' י"א דכ"א ע"א וע"ב מ"ש בזה עש"ב דלפי האמור דלית כאן בהאי נ"ד שום לתא דאיסורא אפי' מדרבנן ככל הנז"ל הא ודאי דכ"ע מודו דשבקינן להו במנהגייהו ולית לן למחות בידייהו ואין חולק ע"ז כלל וככל האמור ומדובר הנלע"ד כתבתי לדינא ולהלכה ולמעשה וצו"י י"מ וימ"ן כיר"א פי המדבר אנא זעירא דמן חברייא:

הצעיר יצחק משה אבואלעפיא ס"ט:

הסכמת רבני צובה יע"א על הפס"ד הנז"ל וז"ל מענותנותיה דמני"ר הרב הגדול מוה"ר רב"י אב"א נר"ו הנז' עליון למעלה אותנו ציוה והוא פקד עלינו לבא עה"ח ולבלתי סור מן המצוה פ"ק לא מרינו ועברנו בכל דב"ק בתשו' הרמתה לאורכה ולרחבה וניחזי אנן שכל דבריו אמו"ץ וא"צ חיזוק ויפה דן את הדין אמת לאמיתו ראה ויתר לבית יעקב אלו הנשים ללבוש פאה נכרית וכולהו טעמי דיהיב בשירותא הלכתא נינהו ומפיו אנו חיים ומי כמוהו מורה והכי נהיגי נשי דידן בפני רבנן קמאי ובתראי וע"ד אמת וצדק באנו כיאודה ועוד לקרא וח"ש פה אר"ץ יע"א בחדש זיו איר דהאי שתא שנת והחכמ"ה תע"ז לחכ"ם לפ"ק ברוב עוז ושלום:

הצעיר הצעיר הצעיר בכור מזרחי משה ה"ר יצחק הררי יצחק לבטון ס"ט ס"ט ס"ט וכה דיבר אלי חד מנייהו מלכי הרבנים הנז' הי"ו בתוך כתבו הטהור ששלח לי עם הסכמתם הרמתה הנז"ל וז"ל גם הפס"ד בענין פאה נכרית מאפס הפנאי לא למדתי בו בארוכה כי זכורני מימי קדם בימי מהר"א סתיהון ומהר"א שמאע ז"ל המחבר ס' קרבן אשר היינו פלוגתייהו ונהגו להיתרא וכעת הסכימו הב"ד יצ"ו כוותיה דמר יצ"ו וש"ש. הצעיר משה ח"ר יצחק הררי ס"ט:

תוכן העניינים

פני יצחק חלק ו

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה