פני יצחק חלק ו· רבי יצחק אבולעפיה
שו"ת פני יצחק ח"ו אה"ע · סימן ה
נשאלתי על אודות ראובן שהוציא קול שקדש נערה אחת בת ישראל בשני עדים לבד בעי"ת בירות יע"א ועדי הקדושין הם פ' ופ' בשמם ובכנוים ואחר עבור כמה ימים נלב"ע ראובן הנז' וחל"ש ויש לו אח פה עירנו דמשק יע"א ועמדו ג' ב"ד בבירות יע"א וחקרו לדעת מי הם עידי הקדושין הנז' ומצאו שאחד מן העדים הנז' נסע לעירו בבל יע"א לדור שם והביאו להעד הב' לקבל עדותו וקבלו עדותו בג' ב"ד החתומים בקב"ע שעשו וז"ן:
במותב תלתא כחדא הוינא אנן ב"ד דח"ל כד אתא קדמנא ה"ר שלמה מהדב שק"ו הי"ו בן ה"ר מרדכי מהדב הי"ו להעיד על הקידושין שעשה זה אהרן הכהן צבאן נ"ע בן שחאדה הכהן צבאן נ"ע ואחר האיום והגיזום, באם לא יניד וכו' ואלו דבריו בעדות נאמנה אנא סלים שק"ו ביאע בוט'ה בדרבי קבאלית קשלית אל דרגון חצ"ר אהרן כליב נ"ע ברפק וואחד בוג דאדי, קלי אל בג בגדאדי אלזי כאן ברפ"ק הנז' כליף כ"אטרך אסמע הל כלמתין סחבני מן בצטתי אלד"י אביע בהא אל בוט'ה למווצ"ע לטוויה ורחת מעהום מקדאר ארבע אדרוע מן בצעתי וולדת אמו לאהרן כליב ת"ם אסמהא מזל בנת אל חכים וברפקהא בנת צבייה לא אעלם בהא ולא באסמהא ולא אצלהא, באל חאצ"ר קאם אהרן נ"ע ולבם אל צבייה הנז' אל כ'אתם וקאל להא הרי את מקודשת לי ואל כמאליה נק'לו אל בוג, דאדי אלד'י כאן מעו, אל תאריך לם יערף לא ימי השבוע ולא ימי החדש ולא במספר החדש ולא באיזה חדש זולת זכירתו שהיה מוכר בוט'א והיא ביעהא באל ציף וגירו מא בקא ענדי שי אערפיכוס. וסלים הנז' קרקפתא דלא מנח תפלי, חילול שבת בפרהסיא ומפיו שהגיד לפנינו על עניניו הנז"ל ע"כ כתבנו וח"ש על קב"ע מלה במלה:
פה העיר בירות יע"א ביום ח"י תמוז סתר"ה לפ"ג והשו"ב וקיים הצעיר הצעיר הצעיר משה אהרן אליאו דבאח יאודה ן' לא"א כמהר"ר ידיד הלוי ס"ט ס"ט דוד ששון ס"ט ע"כ באה נוסח הקב"ע מעי"ת בירות יע"א והועתקה מגוף העיקרי אות באות תיבה בתיבה עוד קב"ע פה דמשק יע"א וז"ל: במותב תלתא כחדא הוינא נחנא ב"ד דח"ל כד אתא קדמנא כד אתו קדמנא ה"ר משה דיב טבירו הי"ו והר' אברהם הכהן ארזי הי"ו והר' שמעון בן משה הכהן הי"ו והעידו לפנינו בתורת ע"ג ע"ן וע"י אם לא יגיד וכו' שהם יודעים בבירור שסלים בן מרדכי שק"ו הוא רשע גמור ומחלל ש"ש בפרהסיא ואוכל נבלות וטריפות ושותה סיגאר"א בשבת ושכן ראו אותו בעיניהם ואין הפרש בינו לבין העכו"ם כמלא נימא כי כן קבלנו עדות העדים הנז' כאשר שמענו מפיהם ולראית אמו"ץ כתבנו וח"ש פה דמשק יע"א ביום... חשון ש' התרס"ב ליצירה והשו"ב וקיים. צ"ל במ"ק הצעיר הצעיר הצעיר יצחק משה מרדכי חיים צאלח הכהן אבולעפיא ס"ט משען ס"ט צ'ורא ס"ט והנה חקרו ב"ד, על שם העד הב' הבבלי הנז' והוברר להם שזה שמו שאול משה עטאר הי"ו וכתבו לבדה"ץ שבבבל יע"א לחקור עליו ולהביאו לפניהם ולקבל עדותו בפניהם וכן עשו וז"ן תשובתם הרמתה וז"ל:
אותותינו אלה יבואו להגיד מק"ך מבי"ק זמנו י"ב אלול העבר ובו נמצא כתוב על אודות אחד שקדש בת אחת בפני ב"ע ואחד מהם לא נתקבלה בב"ד. ולהיות כי המקדש נלב"ע ונשארה ארוסתו זקוקה ליבם או לחליצה בקש רו"ם שנעשה קב"ע מהאיש העד השני הנז' ושמו שאול משה עטאר הי"ו ואחר החיפוש מצאנו ראינו ובא לפנינו ושאלנו את פיו:
במותב תלתא כחדא וכו' ואחר האיום והגיזום וכו' אמר שאינו זוכר מזה כלום וגם כ"ז שהיתי בעי"ת בירות יע"א איני זוכר שום עדות שקדש שום אדם לפני אשה מעולם והיה זה בחמשה ימים לחדש מרחשון הנז"ל. ומעכ"ת קיצר במקום שהיה לו להאריך כי לא זכר שם האיש המקדש ולא שם האשה המתקדשת ולא שם העד הא' שהיה עמו כי אולי מחמת השמות היה זוכר הענין. ובכן כבודו יגדל כחומה וכמגדל כנה"ר וכנפש צעירי הצאן הבאים עה"ח ברוב עוז ושלום:
הצעיר הצעיר הצעיר יחזקאל משה עזרה צאלח משה חיים שלמה הלוי ס"ט אדם ס"ט דוד ס"ט:
ושוב אחר כמה חדשים חזרו בדה"ץ של דמשק יע"א וכתבו שנית לרבני בבל יע"א הנז"ל והעתיקו להם נוסח קב"ע של העד הא' הנז' כדי שממנו אולי יזכור העד הב' הנז' כן עשו ב"ד של בבל ושלחו בכתב לבדה"ץ של פה עירנו כי בא העד הב' פעם ב' וכתבו שראה מעשה ונזכר וחזר והעיד בכל עדות העד הא' הנז"ל. וגם הוברר לנו שהנערה הנז' פ' בת פ' ושאלנו את פיה אם אמת הדבר שנתקדשה כנז' וזאת אומרת שהנה אמת נכון הדבר מעשה שהיה כך היה כי כן יורנו מו"ץ מה משפט הנערה הזאת ומעשיה לפי העדיות הנז' כי נשארה היא זקוקה ליבום וחליצה וקשה הדבר לחלוץ כי בזה נפסלת לכהן והיא בת כהן ג"כ ולמצוה תחשב להצילה מכבלי העיגון אם יש לה צד זכות תולה לה ייבא שכמ"ה:
תשובה הלא לאמונה כי לא היתי רוצה להטפל בזה להשיב לשואלי דבר בענין זה ואולם להיות כי הנערה הנז' היא מתושבי עירנו יע"א ונכמרו רחמי עליה שלא תהיה זקוקה ליבום אי לחליצה וגם באו קרוביה אצלי ודינא קא בעו ולא יכולתי להמלט מהם מאשר שחובה מוטלת עלי לדון בין איש יבין רעהו ובפרט לתקנת עגונות מפני תיקון העו' זאת חובתי ואעשנה לחוות דעי בדרך קצרה כי לא אוכל להאריך מכמה טעמי יזה החלי וה"א יעזר לי: ואען ואומר הגם דלא צילא דעתאי ואני זקנתי ושבתי ואור עיני גם הם אין אתי ולא אוכל לבא בארוכה ולשאת ולתת בדבר הלכה וגם מיראי הוראה אני ובפרט בדבר שבערוה חמורה עכ"ז הנה באתי היום בקצירת האומר לאסוף ולקבץ כל הספיקות שנפלו בקי' הללו מפאת העדים אשר מהם ובהצטרף כולם נוכל להקל ולפטור הנערה בלא כלום ולבטל הקי' לגמרי אם יסכימו עמי מו"ר רבני הדור הי"ו:
זה יצא א' עדות הב"ד מקבלי עדות הא' הנז' שהם מעידים בעדאם על העד הנז' עצמו שהוא פסול לעדות להיותו בעל עבירות דאורייתא כנז' בקב"ע הנז' שהוא קרקפתא דלא מנח תפילי ומחלל ש"ק בפרהסיא כנז"ל ואין לך פסול לעדות גדול מזה ואין לך עדות גמורה עליו לפוסלו גדולה מזאת ובפרט שבאו שנתקבלה עדות ג' אחרים ג"כ שהעידו עליו כזאת וכזאת כנז' בשאלה. הגם שנאמר שהעידו עליו כולם שלא בפניו ואנן קי"ל דאין לפסול העד כ"א בפניו כידוע מ"מ הרי כ' מור"ם ז"ל בתשו' סי' י"ב דאם קבלו עידי קי' שלא בפניו אשר יכולין ג"כ לקבל עדים לפוסלו של"ב יע"ש וע"ז סמכו רבני וגאוני עיה"ק ירושת"ו בתשו' הרמת"ה כי באה בס' נדיב לב ח"ב סי' ח' יע"ש וגם הגאו"ן נו"ב בתשו' סי' ע"ב בח"א חשש לדברי מור"ם הנז' ויצא לחלק מנ"ד לנ"ד יע"ש וגם יש לסמוך על ס' הפוס' ז"ל דס"ל דבדיעבד מהני קב"ע של"ב ודנין על פיה כמו שהארכתי בעניותי בסה"ק פנ"י ח"א סי' יו"ד יעש"ב וא"כ דל מהכא עדות העד הא' הנז' לגמרי:
פש גבן העדות של העד הבבלי הנז' וגם בעדותו יש להסתפק כיון שמתחי' אמר בפה מלא שאינו זוכר כלל ושוב חזר ואמר שנזכר כבר ידוע פלוגתא דרבוותא ז"ל דאפליגו בזה דאי אמר בתחי' איני זוכר אם יכול לחזור ולהגיד או לא כמו שאסף וקיבץ הגאון הר' ברכ"י ז"ל בח"מ סי' כ"ט אות א' וז"ל אם אמר איני זוכר אינו יכול לחזור ולהעיד מהר"ר בצלאל בתשו' סי' כ"א וכ"ן הסכמ' הר' בני אהרן סי' צ"ה אבל הר' פני משה בח"א סי' טו"ב ד"מ ע"ד הסכים דאם אמר איני זוכר יכול לו' אח"ך נזכרתי ועיין כנה"ג הגב"י אות נ"ט. ועיין בתשו' מהר"י אירגאז סי' טו"ב ושו"ת שמש צדקה א"ה סי' א' וי"א א"ה סי' מ"ב הגב"י אות מ"ב עכ"ל יע"ש והרואה יראה דדין זה במח' הוא שינוי אם חוזר ומגיד או"ל וא"כ גם בעדות הבבלי הנז' נפל בו הספק הנז' אם חוזר ומגיד או"ל וספקא דרבוותא דנא חזי לאצטרופי עם שאר ספיקות שנפלו בנדון זה ומ"ג דגם לדעת הסו' דחוזר ומגיד יודו בנ"ד דלא מהניא עדותו כלל להיותו שנצטרף עם העד הא' שהוא פסול מדאורייתא ואנן קי"ל נמצא א' מהן קרוב או פסול עדות כולן בטלה כידוע:
עוד יש להסתפק בדברי העד הפסול הנז' שהמקדש הנז' הלביש להבת את הטבעת ואמ"ל הרי את וכו' נראה מדבריו שנתן לה הטבעת קודם אמירת הרי את וכו' והו"ל שתיקותא דלאחר מ"מ דלא מהני לרוב הפוס' ז"ל ומה שיש לצדד לו שבעודו נותן לה אמ"ל עכ"ז מידי ספקא לא נפקא וכבר הארכתי בזה בסה"ק פנ"י ח"ב ד"ע ע"ב ומשם באר'ה ועש"ב:
עוד יש להסתפק בנ"ד דמדברי העדים ניכר שלא הכירוה' כיון שלא הזכירו שמה ילא שם אביה כנזכר בקב"ע בזה נפל הספק אי בעינן שיכירו אותה בשעת קו' או סגי אם יכירוה עכשיו ויאמרו שזאת היא המתקדשת בפניהם אי מהני או"ל הנה אנכי הרואה דהדבר זה לא נמלטנו מפלוגתא דרבוותא ז"ל דהנה מהריב"ל ז"ל בח"ב סי' ק"ה כ' דעדים שאינם מכירים לאשה אם האשה מכחשת הרי זה ספק קי' ואם היא מודה הוי קי' גמו' יע"ש ומהרש"ך ז"ל בח"ב סי' קל"ד כ' דאם מכחשת אינה מקודשת כלל יע"ש וה"ה המבי"ט ז"ל בח"א סי' רכ"ז כ' דאפי' היא מודה אינה מקו' ואפי' הכירוה אח"כ צריך שתהיה הממאנת בעין ויחזור ויאמר לה הרי את וכו' ותאמר הן כדי שלא תהיה שתיקותא דלאחר מ"מ יע"ש והרדב"ז ח"א סי' קכ"ו כ' דכל שמכיר העד לאשה אח"ך הוי מקו' גמורה יע"ש והו"ד ז"ל בכנה"ג אה"ע ובאה"ט סי' מ"ב ס"ק י"ד יע"ש והנה בנ"ד רחוק המציאות שיבואו עדים לפה עירנו להכירה וא"כ לד' המבי"ט ז"ל אינה מקו':
והגם שהגאון בעל פ"ת ז"ל בסי' ל"א סק"ה ובסי' מ"ב ס"ק י"ב ד"ג הביא לנו ס' הר' קהלת יעקב, ז"ל שפקפק בזה והר' ישועות יעקב ז"ל שכ' בפשי' היפך ס' ה' המבי"ט ז"ל להפריז על המדה וכ' וז"ל חלילה: לסמוך בזה על המבי"ט הנז' אף לעשותו סניף להיתר אחר ע"ש מ"מ ס' קי' מיהא הוי לדעת מהריב"ל ז"ל וכנז"ל:
עוד יש להסתפק מכח העדים שעברו על ההסכמה ונפסלו לעדות הן אמת נתברר לי מפי מגידי אמת שגם בעיר ברות יע"א יש להם הסכמה בגזרת נח"ש ע"פ העדים שיעידו בעדות קי' כשהם ב' עדים לבד בלתי י' מישראל והוכרזה הסכמתם ברבים גם עיני ראו ולא זר ההסכמה עצמה שבאה להם מעיה"ק ירוש' תוב"ב מחו"ר וגאוני עיה"ק ירושת"ו שגם המה ראו בחכמתם כי פסתה המספחת בעי"ת בירות יע"א והסכימו בכל אלות התו' גזירת נח"ש בכל תו"ח על המקדש ועל עידי הקי' וחרמו' ונידוים ולטותא דרבנן ושאלתי את פי חכמי העיר בכ"ת והגידו לי שהוכרזה הסכמה זאת ברבים בב"כ וב"מ. והיתה תשו' אלי שכבר מזה ז"ר הוכרזה ברבים כידוע וא"כ לפ"ז אתאן לפלוגתא דרבוותא ז"ל אם הופקעו הקו' ואם נפסלו העדים גם לאותה עדות כאשר הארכתי) בעניותי בכמה מתשובותי הבאים בסה"ק פנ"י ח"א וח"ב וח"ה כאשר יראה המעיין שם ואין צריך לכפול הדברים:
הרי לפנינו כמה ספיקות וס"ס אשר בהצטרפות כולם יחד יש, מקום להקל לפטור הנערה דנ"ד בלא יבום ובלא, חליצה כדי שלא לפוסלה מכהונה והיא כהנת כידוע וכשאני לעצמי דעתי נוטה לפוטרה בלא כלום ואולם להיותי מיראי הוראה איני סומך על דעתי עד שיסכימו עמי רו"ח וגאוני תקיפי ארעא דישראל עיה"ק ירושת"ו ומר מני"ר ה' הגאון ראש"ל מרן מלכא כמהר"ר יש"א ברכה נר"ו אזי אף ידי תכון עההם להלכה ולמעשה וצו"י י"מ וימ"ן אכי"ר הלכ"ד אנא זעירא דמן חבריא הצעיר יצחק משה אבואלעפיא ס"ט:
אנכי הרואה את השאלה הזאת המוצגת למעלה ותשובתה בצדה שהשיב עליה חד מן קמייא רב משרשיא מע' הר' הגדול מעוז ומגדול ממשפחת ר"ם כי ביצחק יקרא נ"י ואשכח כמה ספיקות להתיר הנערה הזאת ואותו קיים מצות שלוח לעיין עלה דמלתא ולגלות דעתי קלה כמו שהיא להיות כדל מסכים להוראתו: ויען כי טרדות הזמן לא נתנוני השב רוחי לבא בארוכה לשאת ולתת בדבר הלכה כדמ"ל מה גם באיסור ערוה החמורה ברם מפני כבוד מע' הרב המופ' נרו יאיר לא יכולתי מלט ולבא בדברות ב' בקוצר אמיץ אם מותרת הנערה לינשא כאשר הסכים מע' הר' המופ' נ"י עליון למעלה וזה החלי בעזר צורי וגואלי:
והנה מע' הר' המופ' נ"י הסכים בטעמא דהתירא משום ששה ספיקות שחלו בנדון הנז' א' פיסול העד הא' הגם שנתקבל כל העדות שלא בפניו מידי ספיקא לא נפקא. ב' בעדות העד הב' שתחילה אמר איני זוכר ואח"ך אמר כאשר הגידו לי הנדון נזכר מהעדות. ג' אם נתבטל גם עדות הב' מחמת שנצטרף עם העד הפסול. ד' דלפי דברי העד הא'. שהלביש הטבעת תחי' ואח"ך אמר לה הרי את וכו' הו"ל שתיקותא דלאחר מ"מ. ה' שהעדים לא הכירוה כיון שלא הזכירו שמה ושם אביה. ו' נפסלו העדים מחמת שעברו על ההסכמה:
ואען ואומר דלע"ד נראה ברור כמ"ש מע' הר' המו' יצ"ו דקי' הללו לית בהו חילות ידים כלל לפי"ד להצריכה הימנו גט ואשיב יען כי מלבד מ"ש הר' המופ' עליון למעלה על הספק הא' דהגם שנתקבל פיסול העד שלא בפניו מ"מ מידי פלוגתא לא נפקא ולדעת רוב הפו' מהני יעויין להכנה"ג אה"ע סי' מ"ב הגהב"י אות קע"ח ודלא כהרנו"ב חא"ע סי' ע"ב העולה על כולנה בנ"ד נלע"ד כי לדעת כ"ע הגם שקבלו העדות שלא בפני העד הפסו' מהני מאחר כי העד בעצמו העיז פניו ומפיו הגיד להמקבלי העדות כל עניניו הרעים ואע"ג דאין אדם משים עצמו רשע היינו דוקא כשלא באו עדים אח"ך להעיד בב"ד על פסלותו אבל אם העידו אח"ך ב' או ג' עדים על העבירות שהודה הוא עצמו עליהם ויותר מזה הרי הוא דבר ברור שהאמת כן הוא ובדבר ברור לא בעינן שיקובל העדות בפני בע"ד וכדכתב הר' ב"י חו"מ סי' כ"ח בשם מצאתי כתוב יעו"ש ועוד ראיה ממ"ש הרי"פ בתשו' הביאה הטור שם סי' פ"ז ויעויין להכנה"ג שם דכ' דכיון דהודה בדבר אי"צ שיעידי העדים היודעים בפיסולו בב"ד יעו"ש ועוד דלפי דברי העדים הוא שהוא מוחזק לבעל עבירות עד שאין הפרש בינו לבין הגוים כ"א בשם יהודי לבד וכשהוא מוחזק לכך באנו למ"ש הכנה"ג אה"ע סי' מ"ב הגהב"י אות קע"ח וקע"ט שמפני חזקתו פוסלין אותו ואין צריך לקבל עדות יעו"ש באות ק"פ וקפ"א וכ"ש שאין צריך לקב"ע בפניו וכמ"ש מורי בתשו' סי' י"ב יעו"ש:
ועתה נעמוד על עדות העד הכשר אי מאני או לא מאחר דנצטרף עם העד הפסו' בטל עדותו ואין כאן אפי' עד א' בקי' והגם דלדעת המורה המובא בתשו' מהר"י פאדווה בסי' ל"ז אין עדותו בטילה וכן נראה דעת הריב"ש בתשו' סי' רס"ו ויעוי' לה' עדות ביעקב סי' ח"י מ"מ הר' מהר"י פאדווה דחה ס' המורה הנז' בשתי ידים ולזה הסכימו הר' מהרשד"ם ומהר"י אדרב"י ומשפטי שמואל ומשפט צדק ומהר"י קאפסאלי ומהר"א מוטל הוב"ד בתשו' כנה"ג בס' עדות ביעקב סי' י"ז ויעויין להר' כלי הכסף ח"ב דל"א ע"ד שהביא משם תשו' מהר"א אלפנדרי ומשאת משה חאה"ע שדחו ס' הר' עדות ביעקב וראיתו ועי' להר' עבודת הש"ס דק"ה ע"א שהביא תשו' מרן אה"ע סי' ב' שכ' בפשי' למ"ש הסמ"ג והרא"ם דחוששין לקי' ע"א היינו דוקא שקי' בע"א לבד אבל היכא דנמצא ע"א פסו' כנ"ד אין כאן עדות כלל ויעו"ש דכ' ג"כ דלפי מ"ש מהריב"ל ומהרלב"ח אף הריב"ש יודה בזה וכ"ש אם נצטרף מ"ש הכנה"ג שם וז"ל ואפי' להחולקים דיש לחוש לקי' ע"א ואפי' שהיו ב' והא' קרוב או פסו' היינו כשהעד ואחר כשר לכ"ע אבל בנ"ד שהעד הא' פסו' לכ"ע והעד הב' פסול לדעת קצת מרבוותא משום שעבר על ההסכמה הא ודאי שגם החו' יודו שגם עדות הב' בטל ואין חוששין לקי' שנעשו בעד א' כזה כלל כלל לא יעו"ש הוב"ד בצל הכסף שם ע"ג: גם מ"ש מע' הר' הפו' בענין העד הב' שבתחי' אמר איני זוכר ישוב חזר ואמר שנזכר דהוי פלוגתא דרבוות' אם יכול לחזור ולהגיד וכמ"ש הר' ברכ"י חו"מ סי' כ"ט יעי"ש מלבד זה נלע"ד דגם החולקין יודו בנ"ד דאין יכול לחזור ולהגיד לא מבעיא לדברי הסמ"ע שחילק בין כשאומר איני זוכר עתה לבין איני זוכר סתם אלא אפי' להר' פ"מ החו' על הסמ"ע מ"מ כשאומר העד איני יודע לדברי רובא דרובא דרבוותא ס"ל דאינו חוזר ומגיד יעוי' בב"י שם ומורם וט"ז ואורות ונחלת צבי ופ"מ בכולהו ס"ל כן ונ"ד אלים בל' זה שאמר העד שאינו זוכר מזה כלום וכל זמן שהיתי בבירות יע"א איני זוכר שום עדו' של קי' שקי' שום אדם אשה לפני מעי' דל' זה עדיף יותר ממי שאמר איני יודע ואח"ך נזכר וכמ"ש הר' פ"מ בטענא דמלתא דכשאמר איני זוכר לא אמר מלתא פסיקתא דאפ' דיש לו ידיעה בדבר אלא שאינו זוכר אך אם תחי' אמר איני יודע הוי מלתא פסיקתא שאינו יודע לו עדו' יעו"ש ובנ"ד פסיק למלתיה בכל דבריו שאחר שאמר איני זוכר הוסיף מזה כלום ושכל זמן שהיה בבירות לא קי' אדם שום אשה מעו' הא ודאי דאליבא דכ"ע לא יוכל העד הזה להעי' בעדו' קי' שנעשו לפניו בעיר בירות בהמשך הזמן אשר היה שם כו"ע:
והנה במ"ש מני"ר יצ"ו שנראה מדברי העד שנתן לה הטבעת קו' אמירת הרי את וכו' והו"ל שתיקותא דלאחר מ"מ דלא מהני לרוב הפו' ז"ל נלע"ד דבנ"ד אינו נכנס בסוג שתיקותא דלאחר מ"מ דהא אפליגו רבא ור"ה בריה דרב יהושוע דרב' ס"ל דדין בא לידה תחי' דלא מהני כלום. ור"ה ס"ל אם נתן לה בתו' קי' ואח"ך אמר וכו' ושתקא מהני כיון דלא השליכה מידה אמרינן דנתרצית לקי' ורוב הפו' חשו להא דר"ה ה"ה הרי"ף והטור והרא"ש והש"ע ולדעתם צריכה גט מספק זולת הרמב"ם והרשב"א דס"ל דהלכתא כרבא דאינה מקו' וא"כ בנ"ד דהיתה הנערה עם אמו של המק' ממתינות במקו' מיוחד להמק' והעדים עד שבאו והלביש המקדש את הטבעת בידה לפני עדים ואח"ך אמר לה וכו' והיא לא השליכה מידה דהא ודאי אין לך גילוי דעת גדול מזה שנתרצית לקבל קידושיה ממנו ולקחת הטבעת בתו' קי' ולא בתו' מתנה וכמו שכן ראיתי לעט"ר הגאון מהרד"ח ז"ל בס' נדיב לב ח"ב דכ"ז ע"ד דכ' דכל שראינו מתוך מעשיה דרצונה להתקדש בין בתחי' הקי' וקודם להם ובין אחר הקי' מהני דבחדא מניהו סגי ומסני וחוששין לקידושיה יעו"ש כ"ש בנ"ד שמתחי' וע"ס ראינו שחפצה ורצונה להתקדש לזה כאמו'. ועוד יש לצדד ולפרש בדברי העד דהאמירה היה בשעת הלבישה כאשר מני"ר יצ"ו צידד שנוכל לפ' כן שבעודו נותן לה אמר לה וכמו שכן ראיתי להר' הגדו' מהרא"ש ז"ל הביאו עע"ר הגאון אחד היה אברהם ז"ל בפס' המובא בס' ישמח לב דק"ח ע"ב ד"ה והנה דהדין כן בנדונו שאמר העד שנתן בידה ואמ"ל דנוכל לפ' דבריו שבעודו נותן לה אמ"ל יעו"ש:
וגדולה מזאת צידד לו' הר' כנה"ג סי' כ"ח הגה"ט ס"ק כ"ט בנדונו שאמר המקדש לעדים הוו עלי עדים שנתתים בתו' קי' דמשמע שכבר נתן המעות ואח"ך אמ"ל אפי"ה כ' הר' ז"ל שנוכל לפרש בכונת המק' באומרו שנתתים דהוא בלשון עתיד דר"ל שאני נותן כאשר מצינו בתורה עבר במקום עתיד נתתי כרם השדה קח ממני יעו"ש וכ"ש וק"ו בנדון ד' שסעד מנפר על מה שהיה שהלבוש ואמר שר"ל שבעודו מלביש אמ"ל וא"כ מצד זה נלע"ד שהדין נותן דחיישינן לקי':
ואולי מרעותות הנז' בתחי' דברינו שביארנו כי אין בקי' הללו שום עדות המועיל לפי"ד כנז"ל מספיק להתיר לנערה הזאת שלא להצריכה חליצה או יבום כו"ע ובהצטרפות רעותא אחרת אשר אתרע בהאי סהדותא דנ"ד אשר לא הוזכרה בדברי מני"ר יצ"ו והוא דהעד הא' ההוא אמר שלא ידע באיזה יום או חדש היה המעשה כ"א באומדנא שהיה בימות הקיץ והגם דרובא דרבוותא הסכימו דבדיני קידו' לא בעי דו"ח מ"מ כששאלו אותו ואמר איני יודע באיזה יום לד' הש"ך בח"מ סי' ל"ג עדותו בטילה היא ומבוטלת והגם דס' הש"ך דחוייה מרוב הפוס' יעו' בס' ישמח לב אה"ע סי' י"א מ"מ בדין מרומה כנ"ד דנתפסה הנערה מאם המקדש והביאה עמה ברחוב כדי שתקבל קי' מבנה בלא דעת אביה ואמה אין לך דין מרומה גדו' מזה ויעויין לה' נדיב לב סי' ח' פסק רבני עיה"ק ורישת"ו דכתבו וז"ל אמנם כיון דנ"ד הוא דין מרומה דאי אפ' שתתקדש אשה בת טובים בחורה בלא שידוכין ובלא דעת אביה ובלא ברכת אירוסין כ"ש שיש תקנה בעיר עשויה בכל תוקף לגדור הפרצה הזאת וכיון שכן הכל מודים דבעינן דו"ח וכאשר כתבו ר"י בתשו' הביאה המרדכי והביאה מרן והרשב"א סי' א' ר"ט וכדאמרינן בסנהדרין וכו' וכ"כ מרן בתשו' סי' ב' דמשום טעמים הנז' משוו ליה דין מרומה יעו"ש וא"כ אף אם לא היו מקבלי עדות עושים דו"ח היה עדותם בטל כ"ש דבנדון דידן עשו דו"ח ולא ידעו באיזה יום היה המעשה דהא ודאי עדותן בטל אליבא דכו"ע:
איש יהיה מכל אלין רעותות דחילו בקי' הללו הן מצד פוסו' העד הא' וגם שלא נזכר באיזה יום היה המעשה הן מצד שהעד הב' שתחי' לא נזכר בעדות כלל ואחר שנזכר העיד כהעד הא' שלא ידע באיזה יום היה המעשה הן מצד דנצטרף עם העד הפסו' הן מצד דעבר על ההסכמה הן מצד דהו"ל איסור לאו דיבמה לשוק וכמ"ש עט"ר הגאון מהר"א אשכנזי זלה"ה בתשו' הנז"ל לד' מהריט"א זלה"ה על כל אלין דהוו נלע"ד דהנערה הזאת שריא לאנסובי לכל גבר דתצביין כאשר הורה גבר מע' הר' הפו' עליון למעלה יצ"ו אם יסכים עמנו עט"ר הר' הגאון המפורסם ראש"ל כקש"ת כמהר"ד יש"א ברכה שיחלא אזי ישמח לבי גם אני כ"ד הצעיר וזעיר וידאל ב' חנוך אנג'יל ס"ט: אנא נפשאי ראש"ל הח"מ חזי הוית כתבא דראשי'ם האי פ' דינא של הר' הגדול רב משרשיא מבני עליה חד מן קאמייא כמהר"ר יצחק אבואלעפיא נר"ו בשאלה הנז"ל והסכים עמו הר' המופ' מר דינא ח"ק כמהר"ר וידאל אנגי'ל נר"ו ושאלו ממני אחוה דעי וכשאני לעצמי הן בעון כהו עיני מראות ואין בכחי לתפוס קסת הסופר. ולחפש בספרים כאשר הייתי בימי קדם ואולם זכורני כי מלתא כדנא אפי' אם היה העד הנז' מעיד לפו"ד כבר פ' מרן ז"ל שקבלנו הוראתו בסי' מ"ב ס' ב' דהמקדש בעד א' אין חוששין לקידושין כ"ש שגם בעד הב' יש להסתפק בעדותו ובפרט לפי מ"ש הר' הפו' השני יצ"ו שהכריע דכיון שאמר איני זוכר שנתקדשה אשה לפני בבירות יע"א דודאי אין עדותו מועיל והו"ל אין כאן עדות כלל וקי"ל דהמקדש בלא עדים אין חוששין לקי' אפי' שניהם מודים כמ"ש הרבנים הנ"ל יצ"ו ושעבר על ההסכמה לפו"ד אין זה מכריע דכיון שהיה ג"כ מארץ אחרת מעיר בבל הא ודאי לא ידע מהסכמה זאת עכ"פ גם בלא הך טעמא עפ"י השאלה המוצגת לפנינו הנני מסכי'ם ומערי'ב בהיתירה להך איתתא כאשר העלו הרבנים טובים השנים הנז"ל והדין דין אמת והאל ברחמיו יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות אמן. ועד"א ח"ש פעיה"ק ירושלם ת"ו בש"א לחו' כסליו התרס"ב. הצעיר יעקב שאול אלישר ס"ט בא סי' יש"א ברכה הי"ו: