אור ברסלב
פני יצחק חלק ו שו"ת פני יצחק ח"ו אה"ע › סימן ד

פני יצחק חלק ו· רבי יצחק אבולעפיה

שו"ת פני יצחק ח"ו אה"ע · סימן ד

סימן ג

שאלה ראובן בחור נשא אשה בחורה בת עשרים שנה מו"מ ובליל חופתה לא יכול לבא עליה מחמת חולשתו ושוב פירסה נדה והלכה לבית אביה אחר ז' ימי חופתה והלך בעלה לבית אביה להביאה אצלו לבית אביו ואביה השיבו שביום טהרתה ישלח אותה אצלו וכן היה ששלחו אותה אביה ואמה בליל טהרתה ולא הניחתו לבא עליה בשום אופן כלל וקודם טהרתה הלך ראובן הנז' אצל רופאים מומחים מאד ובדקו אותו והבטיחוהו ונתנו לו כתב תעודה מהם שהוא בריא מאד רק מעט חולשת הגוף יש לו וברפואות מועטים יהיה לו כח גברא כדרך כל הארץ וביום הא' לטהרתה שנית בא אביה אצלה ולא היה בעלה שם ועמדו היא ואביה ולקחו כל תכשיטיה ובגדיה והמתנות שנתנו קרובי הבעל הכל כאש"ל והלכו לדרכם לבית אביה וכבא ראובן לביתו מצא הכל ריקם ריקם והלך הוא ואביו לקבול עליו לבדה"ץ והב"ד שלחו אחריה לבא לב"ד והיא שלחה לב"ד כתב ידה בחתימת ידה שהיא אינה חפצה בו כלל וגם מקודם שנשאת עמו לא היתה חפצה בו כלל רק אביה ואמה הכריתוה לינשא עמו והגם שהוא בריא עדיף ובכח גברא ככל הבריאים עכ"ז אינה רוצה בו כלל. ובהגיע הכתב שלה לב"ד וראו כל הכתוב שלחו אחריה פ"ב שצריך שתבא לב"ד דוקא ותיכף באו לב"ד היא ואביה והודית לב"ד שהמכתב הוא ממנה מכתב ידה וחתי' ממש וחזרה ואמרה לב"ד יותר ממ"ש בכתב ידה ושהיא מואסת אותו ואינה חפצה בו גם מקודם הנישואין וכשמוע ב"ד את דבריה התרו בה התראה גדולה וכה אמרו לה דעי שאם לא תחזור אצל בעלה הרי את מפסדת כתובתיך ואין ליך עליו מזונות עוד כלל והיתה תשובתה שע"מ כן לא תחזור לבעלה בשום אופן כלל והלכו לדרכם לבית אביה ולא יספה שוב אליו עוד כלל ובכן יורנו מ"ץ מה משפט הנערה הזאת ומעשיה ואם חייבים בדין היא ואביה בהוצאות הבעל ואביו שהוציאו בצורכי החופה או לא על הכל יורנו המורה לצדקה ויכתוב ע"ס חוקה ויבא שכמ"ה:

תשובה כבר נודע החילוק וההפרש שיש בין מורדת דבעינא ליה ומצערנא ליה למורדת דמאיס עלי דכמה שירות וסברות חלוקות יש בס' ש"ץ הפוס' ראשונים ואח' ז"ל כמשי"ר המעיין בד"ק הלא בספרתם ספיר גזרתם ומשם באר"ה כי לא ע"ט האסף פה וכיון שאנו אין לנו אלא דעת הרמב"ם ז"ל ומרן ז"ל מארי דאתרין א"כ אין צורך להביא פה אלא דעתם וסברתם ז"ל דוקא ותל"מ:

והנה אם נדון אשה זאת דנ"ד כדין מורדת דמאיס עלי ולא בעינא ליה הנה דעת מרן ז"ל מבואר בשה"ט סי' ע"ז דדינא הוי דמפסדת כתובתה מיד ואינה נוטלת אלא בלאותיה הקיימות אפי' לא תפסה אותם ואם תפסה אותם אפילו קודם שיתן לה גט אין מוציאין מידה ואם רצה הבעל לגרשה מיד יכול לגרשה אפי' תוך יב"ח אבל אין כופין אותו לגרשה אפי' אחר עבור יב"ח למרדה ואינה צריכה הכרזה ד' שבתות כלל. ואם נדון אותה למורדת דבעינא ליה וכו' אזי צריכי ב"ד תחי' וראש להתרות בה בפי' שאם תעמוד במרדה יב"ח הנה היא מפסדת כתובתה ומזונותיה ואחר התראה זאת מכריזין עליה בב"כ וב"מד' שבתות בכל יום ויום זה אח"ז שפלונית מרדה על בעלה יאחר גמר כל ההכרזות מתרין בה הב"ד פ"ב כבראשונה ואם עמדה במרדה חוזרין ב"ד ונמלכין בה בהתראה קודם פיסוק הדין ושוב פוס' את דינה שאיבדה כתובתה לגמרי זולת מה שהכניסה לי שהם בלאותיה הקיימים שאם כבר תפסתם לא מפקינן מינה ואם לא תפסתם אינו נותן להם מהם כלום כמבואר כ"ז בדברי מרן ז"ל שם ס"ב וס"ג יע"ש:

אמנם האמת יורה דרכו דלענד"ן ברור דאשה זאת דנ"ד אין לדונה כ"א כדין מורדת דמאיס עלי ולא חשיבא מורדת דבעינא ליה וכו' כלל ממ"ש בפה מלא לבדה"ץ שאינה חפצה בו וכו' כנז"ל וא"כ לא בעיא תו הכרזה אפי' שבת אחד כלל כמ"ש מרן וש"פ ז"ל והגם דלא אמרה בפי' דאינה חפצה בו ולא בכתובתו וזכרון כתובתה לא נשמע מפיה כלל מ"מ כיון דבדה"ץ התרו בה בפי' שהיא מפסדת כתובתה ומזונותיה וסברה וקבילה עלה התראתם הו"ל כאילו היא עצמה אמרה בפי' שהיא מפסדת כתו' ומזו' וכאלו אמרה לא הוא ולא כתובתו כמ"ש הרדב"ז ז"ל בחדשות סי' שס"ד וז"ל ואפי' שלא אמרה בהדיא הכי אלא שהתרו בה דעי שאם לא תחזורי ביך הפסדת כתובתיך והיא עדיין במרדה הפסידה כתובתא עכ"ל יע"ש. ומבואר עוד בסוד"ק שם דאי אמרה מאיס עלי לא הוא ולא כתובתו ולא אמרה ג"כ רק שיגרשני לא הויא מחילה בטעות יע"ש. ובנ"ד דלא אמרה רק שיגרשני כלל הא ודאי דא"צ הב"ד שיאמרו לה בהתראתם שאינם יכולים לכופו לגרשה דלא הצריך הרדב"ז ז"ל שם שיאמרו לה כן א"ד באומרת היא רק שיגרשני אזי צריכי הב"ד שיאמרו לה ג"כ שאינם יכולים לכופו לגרשה כדי שלא תטעון אח"כ טענת מחי' בטעות הא אם היא עצמה לא אמרה דיבור זה דרק שיגרשני א"צ הב"ד לומר לה שאינם יכולים לכופו לגרשה כמבואר להדיא הכי בד' הרדב"ז הנז' יע"ש. והגם דהרי"פ והרא"ש ודעי' ז"ל הסכימו לדון בזה"ז כדינא דמתבתא דתקינו במורדת דמאיס עלי וכו' דיהיב לה גיטא לאלתר והבי"ד מור"ם ז"ל שם סי' ע"ז יע"ש מ"מ אנו אין לנו אלא דעת מרן ז"ל שכ' בב"י שם סי' ע"ז שלא התקינו הגאונים תקנה זו אלא לדורם בלבד ושעכשיו בטלה תקנה זו וכו' יע"ש וכ"כ מהרשד"ם ז"ל באה"ע סי' קל"ה יע"ש:

והגם דלד' הרמב"ם והתוס' וש"פ ז"ל דהא דמשהינן לה, יב"ח ה"ד במורדת דבעינא ליה ולא במורדת דמ"ע כמבואר בד' הפוס' ז"ל וכ"ן דעת מרן ז"ל שם ס"ב יע"ש מ"מ כיון דש"ף הראשו' ז"ל הצריכו שהיית יב"ח גם במורדת דמ"ע ולד' הרשב"א וקצת מפרשים ז"ל אדרבא דוקא במורדת דמ"ע הוא דאמרינן בש"ס דמשהינן לה יב"ח ולא במורדת דבע"ל כידוע א"כ בנ"ד דאיכא שבועה בכתו' שלא יגרשנה בע"כ ושלא ישא אא"ע וכו' א"כ הו"ל ס' שבועה כיון דפליגי בה רבוותא קמאי כנז"ל ואזלי' בס' שבועה לחומרא ומשהינן לה יב"ח דוקא ולא שרינן ליה לגרשה בע"כ ולא לישא אא"ע אלא אחר עבור יב"ח אם לא חזרה בה וכמבואר:

אמנם פש גבן לצאת י"ח הרשב"ש ז"ל בסי' מ"ה שנשאל על נדון כזה והשיב דזו בודאי אינה מורדת דבע"ל שהרי אינה טוענת בע"ל ומצע"ל שהרי הוא שמאסתי וכ"ן שהוא האמת שאינה רוצה בו ומצטרתו שאילו היתה זו נשואה זה ימים היה אפשר לטעון כך אבל זו עדיין לא נבעלה והדבר ברור והדעת נוטה שאין הדבר הזה מחמת שמצערתו ואע"ג דבארוסה ג"כ מצינו בע"ל ומצע"ל היינו כשאומרת כן בפירוש אבל זו אינה טוענת טענה זו וגם טענת מאיס עלי אני אומר שאינו בנדון זה שיותר הוא נמצא דכ"ז באירוסין או בנישואין אחר שנבעלה ולא בזו שעדיין ל"ן שיותר יש לתלות שמחמת יראת הבעילה היא בורחת ולא מחמת שהוא מאיס עלה ע"כ אני אומר שטוב הדבר שלא למהר לחתוך הדין להחמיצו וכו' וכיון שתבעל לו פעם וב' אם עמדה במרדה ואו' מאיס עלי תפסיד כתו' יכו' עכ"ל:

ולפי"ז גם בנ"ד לכאורה י"ל דלא חשיבא מורדת דמ"ע ולא מורדת דבע"ל וכו' כיון שעדיין ל"ן וכמ"ש הרב ז"ל וכנז"ל:

אכן מלבד דבנ"ד הרי היא טוענת בפי' מפיה ומפי כתב ידה שהיא אינה רוצה בו ומואסתו כנז' בשאלה ואין מקום עוד לתלות שמחמת יראת הבעילה היא בורחת כיון שכבר גלתה דעתה בב"ד שאינה חפצה בו והתרו. בה ב"ד וקבלה עליה התראתם כנז' בשאלה דנ"ד. עוד זאת דכבר כ' הרב אהל יצחק ז"ל בתשו' אה"ע סי' ח' דבאשה גדולה בשנים מודה הרשב"ש ז"ל דהגם דעדיין ל"ן יש לה דין מורדת דמ"ע דהקטנות היא שגורם לה להתפחד ובעבור הימים ע"י פיוסים תחזור בה אבל בגדולה מודה הרב ז"ל דדין מורדת יש לה יע"ש וא"כ בנד"ן דהיא גדולה בשנים יותר מבת כ' שנה הא ודאי דדין מורדת דמ"ע יש לה וכמדובר:

ועם שהרב עה"ש ז"ל באה"ע סי' ע"ז אות ג' כ' ע"ד הרשב"ש ז"ל הנ"ל דנראה דאפי' גדולה יש להחמיץ הדין ולפייסו אולי מאיזה סיבה יע"ש לא פליג ע"ד הרב אה"י ז"ל הנז' כלל אלא דס"ל למר דעכ"פ גם בגדולה יש להחמיץ הדין והיינו כדס"ל למהרשד"ם ז"ל בכל דין מורדת דבעלמא דנתחבטו בו הפוס' ז"ל ולכך יש להחמיץ הדין כידוע וזה פשוט: ומה גם שהיא מודית מפיה ועפ"י כתב ידה שמקודם נישואיה לא היתה רוצה בו כלל ואביה ואמה השיאוה עמו בע"כ של"ב א"כ מטע"ז לחוד יש לדון בה דהיא מורדת דמ"ע באין ס' וכמ"ש הרשב"ש ז"ל בסי' צ"ג דבכה"ג אפי' הסוברים שלא לכוף לגרש בטוענת מ"ע יודו בזה שכופין לגרש דמ"ש שלא לכוף הוא מחשש שמא ענ"ב ובזו אם הדבר מפורסם שבע"כ השיאוה נסתלקה חששא זאת וכו' יעש"ב ועי' להכנה"ג אה"ע סי' ע"ז הגב"י אות י"ט מ"ש בזה יע"ש וע"ע בס' א"ר סי' י"ג דמוכח מד"ק דגם הראשו' ז"ל בכלל ל"ה סי' א' אזיל בשיטה זאת יע"ש, ודון מינה ואוק"ב דגם מטע"ז חשיבא מורדת דמ"ע והגם דבנ"ד אשר זאת לא נתנה אמתלא לדבריה כלל מפני מה מאיס עלה ואינה רוצה בו עכ"ז אית לה דין מורדת דמ"ע כמ"ת מד' מור"ם ז"ל בהגהה סי' ע"ט ס"ג וז"ל וי"א דכ"ז וכו' וכמ"ש ג"כ הרב חלקת מחוקק ז"ל שם ס"ק כ"ה יע"ש וברור:

ומעתה אחר שעלה בידנו דאשה זו דנ"ד יש לה דין מורדת דמ"ע באין ס' כלל ככל האמור הן עתה נדעה נרדפה לדעת אם יוכל לגרשה בע"כ או לישא אא"ע אם אינו רוצה לגרשה אפי' אחר עבור יב"ח ולא חזרה בה ממרדה כלל או"ד דלא מצי בע"כ ולא לישא אא"ע כ"ז שהיא רוצה להתגרש בגט מכח אריא דשבועתא דרביע עלה שנשבע לה בכתו' שלא לגרשה בע"כ ושלא לישא אא"ע כידוע:

והנה אנכי עפר כבר עמדתי בעניותי בפרט זה בארוכה בסה"ק פנ"י ח"א סי' ט"ו ככל אשר השיגה ידי יד כהה מפ"ס ומפ"ס הפוס' ראשו' ואח' ז"ל אשר שלטו עיני בהם בו בפרק יעש"ב וכעת לקצר אני צריך ואני אביא פה מה שנוגע לענין דינא בנ"ד ותל"מ:

הנה שם הבאתי בעניותי מ"ש הגאון החק"ל ז"ל בח"ג מיו"ד סי' פ"ז דכתב דמאי דמספק"ל למהראנ"ח ז"ל אי גם כשעובר על שבועתו בקום עשה אמרינן לדעתא דהכי ל"ן או"ד דוקא בעוב"ר בשוא"ת הוא דאמרינן הכי ולא כשעובר בקו"ע וע"ז כ' הגאון החק"ל ז"ל שם דהריטב"א והנמק"י ז"ל פשיטא להו לחומרא ואין ס' דאילו ראו הפוס' ז"ל את דבריהם לא היו חולקין ע"ד הראשו' יעש"ב ושכ"ס מר בריה דרב הרה"ג ראש"ל מהרד"ח ז"ל בס' הבהיר נדיב לב ח"א דקנ"ז ע"א יעש"ב ועפיד"ק הסכמתי בעניותי שם דפ"א ע"א באותו נדון דלית דין ולית דיין שיוכל להורות היתר לראובן הלזה לעבור על שבועתו בקו"ע יעש"ב. וכ"ז אינו אלא משום דבו בפרק לא מצאתי שום חולק ע"ד הגאון החק"ל ז"ל הנז"ל:

ואולם אחז"ר נד"מ ס' הנורא שער אשר להגאון מהר"א קובו ז"ל וזכינו לאור תורתו ברוך שחלק מחכמתו והנה ראיתי בדב"ק באה"ע סי' ב' דל"ז ע"א שעמד בהאי ספיקא דמהראנ"ח ז"ל שם דל"ו ע"ד וז"ל ואין לפקפק הכא ממ"ש מהראנ"ח וכו' משום דרבים לוחמים עליו וסברי בקו"ע וכו' ושו"ר דגם מהראנ"ח גופיה לא עמד טעמו בו וכו' הרי מבואר דהדר מר משמעתיה וכו' הן אמת שאנכי הרואה בתשו' תק"ל וכו' ולדידי ע"כ לא נאמרו דברי הריטב"א והנמק"י א"ד בכגון ההיא דנדרי אונסין וכו' באופן דבאידך דהראנ"ח דסי' ך' דגם באומ"ד ברורה חילק ידע דבקו"ע ל"א אדעתא דהכי שפיר חולקין עליו מהריב"ל ומהרח"ש ורבים דעי' ול"ק להו מההיא דהריטב"א והנמק"י וכאמור וכו' עכ"ל הטהור יעש"ב. ודבריו נאמנו מאד ובפרט דלא לאשווי פלוגתא בין הראשונים הרטב"א והנמק"י ז"ל עם שאר גדולי הפוס' ז"ל הבאים אחריהם וכמה קשה הדבר לומר דלא ראו דברי הראשונים ז"ל גם שם דל"ז ע"ב בזכרונותיו אות ב' כתב הגאון מהרא"ק ז"ל דס' מהראנ"ח הנז' הוא הפך דעת כל הפוס' ז"ל וכו' יע"ש. ועוד אור נגה עלינו ס' הבהיר דברי שמואל הנד"מ להגאון הרב מהר"ש ארדיטי ז"ל חד מרבני וגאוני עוב"י שאלוניקי יע"א ושם ראיתי בתשו' הרמתה באה"ע סוס"י ו' שהבי"ד הגאון מהרא"ק ז"ל הנז' וסמך ב' ידיו קדש עליו ושכ"כ החס"ל אה"ע סי' ד' יעש"ב:

ולפי"ז אין לנו לחוש עוד למ"ש הגאון החק"ל והרב מר בריה ז"ל הנז"ל ונקטי' עיקר כב' המאורות הגדולים הרבנים האח' ז"ל הנז"ל דהלכתא כבתראי וחזר הדין לתפוס עיקר ככל רוב הפוס' ז"ל דס"ל דגם בקו"ע אמרי' אדעתא דהכי ל"ן ואין ספיקו דמהראנ"ח ז"ל מוציא מידי ודאן של כל הפוס' ז"ל דקיימי דלא כוותיה וממ"ש הריטב"א והנמק"י ז"ל לא תברא כלל ככל מ"ש הגאון מהרא"ק ז"ל כנז"ל ודלא כדאסיקנא בעניותין באותה תשובה דסי' ט"ו הנז"ל וכמדובר:

והנה שם בתשו' דסי' ט"ו הנ"ל הבאתי אני עני שם בדפ"ג ע"ג ס' פ"מ והרב מטה יוסף והרדב"ז ומהריק"ש ז"ל והרב פאת נגב ז"ל בסי' ט"ו כולהו ס"ל דאף דהיא רוצה להגרש בגט והוא אינו רוצה לגרשה מתירים לו לישא אא"ע לאחר יב"ח לכ"ע וע"ז כתבתי אני עני שם דשאני כולהו נדונות הפוס' ז"ל הללו דאיירי במורדת דמ"ע מבלי שום טעם ואמתלא למאיסתה בו וכו' יעש"ב. ולפי"ז בנד"ן כיון שלא נתנה שום טעם ואמתלא למאיסתה בו לגמרי הא ודאי דאין זה אלא משום שעיניה נתנה באחר וראוי לקנוס אותה להתיר לו לישא אא"ע אפי' שהיא מסכמת לקבל גט כיון שהוא אינו רוצה לגרשה וכסברת גדולי הפוס' ז"ל הנז"ל וליכא למיחש בנ"ד פן תצא לתרבות רעות כדחיישנא אנן בעניותין בנדון של אותה תשו' דסי' ט"ו הנז"ל כיעו"ש דהכה כיון שלא נתנה טעם ואמתלא למרדתה בו ראוי והגון הוא לקונסה כמ"ש מהראנ"ח בסי' מ"א ואין לחוש לשלא תצא לת"ר כיון דהיא בת טובים ואביה ואמה חיים וקיימים מנכבדי העיר מיראי ה' וחושבי שמו וזה פשוט. וכבר נודע מ"ש הרב מטה יוסף והגי"ר ז"ל בגו"ר ח"מ כלל ג' סי' כ"ט ו"ל דבמצרים יע"א נהגו לפסוק כהרדב"ז ומהריק"ש ז"ל אף שהם נגד הרמב"ם ומרן ז"ל כיעוש"ב:

והגם דבאותה תשו' דסי' ט"ו הנ"ל שם בדפ"ו ע"א בד"ה ועוד וכו' העליתי בעניותי דכיון דקי"ל ס' שבועה להחמיר אין להתיר לו לישא אא"ע כשאינו רוצה לגרש לזו וכו' יעש"ב מ"מ כיון דהאי נדון דמסיקנא ביה השתא מעשה שהיה בעוב"י מצרים יע"א היה ושם קיימו וקיבלו הוראות הרדב"ז ומהריק"ש ז"ל כידוע א"כ הרי לפנינו דהרדב"ז ומהריק"ש ז"ל בפי' אתמר מפ"ק דשרינן ליה לישא אא"ע כשאינו רוצה לגרש לזו כנז"ל א"כ תו לית לן למיחש בנ"ד לכת החולקין ולהחמיר משום ספק שבועה כלל וכמובן: ועוד דהנה אמת דהתם בסי' ט"ו הנז' אסיקנא בעניותין להחמיר גם בס' שבועה דחתן מכמה אנפי ודלא כדס"ל להרה"ג ראש"ל מהר"מ סווזין ז"ל והרב מר ואהלות ז"ל המקילין טובא בהאי שבועה דחתן וכנ"ד והארכתי בעניותי בזה כיעוש"ב:

אמנם האמת אגיד דהשתא הכא שיצאו לאור סש"ץ של רבני וגאוני עוב"י שאלוניקי יע"א האח' ז"ל וזכינו לאורם והנה ראיתי בדב"ק דרובם ככולם עלתה הסכמתם להקל בשבועה דחתן כגוונא דנ"ד ראשון בק' מני"ר הרה"ג מהר"ש ארדיטי ז"ל בתשו' דברי שמואל הנד"מ באה"ע סי' ח' דקמ"א ע"א דאחר שעלתה הסכמתו כמ"ש הרב הגאון שער אשר ז"ל דלא כמ"ש החק"ל ז"ל וככל מ"ש באותה תשובה דבסס"י ו' הנז"ל וסיים עלה בסי' ח' וז"ל באופן דכפי כל האמור ומדובר תורה יוצאה לנ"ד דיכול הבעל לישא אא"ע ואם מפאת חרגמ"ה והשבועה וכו' לית לן בה דבזה אמרינן א"ד ל"ן הנה כתב עוד שם וז"ל ומ"ג דאיכא עוד כמה ספיקות בשבועה הלזו שנשבע בשעת הנישואין שלא לגרשה בע"כ ושלא ישא אא"ע והנה יצא ראשון דהשתא הכא אנן קיימין דנשבע בת"כ ויש מ"ש דאין להחמיר בשבועה בת"כ וכמ"ש מהריק"ו ז"ל וכו' הבי"ד הרב המחבר ס' מעט מים בשארית הפליטה סי' כ"ו דעמד שם במי שמרדה אשתו עליו או אמרה מאסתיהו וכו' אם יש היתר לשבועתו שלא ישא אא"ע ועמד וימודד אר"ש מכמה ספיקות שיש בשבועה זו ותחי' וראש הבי"ד מהריק"ו הנז"ל וכו' וגם הביא לנו דהרב מחנ"א ז"ל בה"ש סס"י ב' סיים בהך שבועה דהחתן וז"ל ועוד אחרת יש בנ"ד להקל וכו' וגם הביא דהרב מהרח"פ ז"ל בס' חו"ש סי' ה' דט"ז הקל מה"ט דהוי כת"כ וכו' והגם די"ח מ"מ מידי ס' ל"ן וחשבנן ליה ס' כפי"ד קצת פוס' דס"ל להקל מה"ט וכו' וגם הביא סברת הי"א דאין להחמיר בשבועת ת"כ מטעם דאין השבועה ע"י בעל דבר אלא ע"י סרסור וגם בזה הביא מ"ש מהריק"ו בש"ו נ"ב הנז' בשם רב אחד דאין להחמיר בשבועה דבת"כ אלא כשתקעו כפם זל"ז הנשבע והמשביע ולא כשהוא ע"י סרסור וכ' דהר"מ מפאדובה ז"ל סי' ט' אחר שהבי"ד מהר"ם בזה החזיק את דבריו דהכי ס"ל להרשב"א וכו' וגם הביא מהעדב"י סי' ל"א דס"ח ע"ג הוסיף עוד לומר דכיון דהמנהג פשוט שאין הנשבע נותן ת"כ לכלה בעצמה אלא ע"י החזן נראה דאין להחמיר כולי האי וכו' ועוד כתב ט"א מ"ש העדב"י סי' מ"ב דשבועה שלא הזכיר בה שום שם ולא כינוי אין בו לאו דלא תשא ואין לה דין חומר השבועה יע"ש ומינה דלדעתו יש להקל בשבו' החתן דאין בה לא שם ולא כינוי גם המהנ"א הל"ש סי' ג' הביא י"א דכל דליכא שם ליכא כ"כ חומר שבועה אלא איסור בעלמא ושי"א דהוי מד"ק ושהרפ"מ כ' דאפי' איסור ליכא וכו' ובס' חו"ש למהרח"פ ז"ל סי' ו' בתשו' הרב השואל עשאו ס' לנ"ד יע"ש ומשום מ"ש ע"ד המב"ה כבר הכריע הרב טל אורות ד"ה ע"ב דאין זה הזכרת ה'. ואת רב"ע מ"ש הרב כר"ש אה"ע סי' י"ב וכו' ולדעתם ותצא דינא דמתירים לכתחי' שלא מדעתו וכו' באופן כפי הרשום בכתב מכל אלין רבוותא דלית לן למיחש בנ"ד בשבועה זו מכמה אנפי מס' וס"ס דחלו בשבועה הנז' כנז"ל והגם שראיתי בס' צל הכסף בדק"י להרה"ג שהאריך בענין שבו' הנז' ומה הוא דהכריע דת"כ שיש עמו שבועה דמחמרינן וכו' מ"מ מידי פלוגתא ל"ן ועדין יש לנו לעשות ס"ס בנ"ד מט' השבועה הנז"ל א"כ מפאת זה נראה דאין לנו בית מיחוש מכח השבועה וכו' עכ"ל הרה"ג מהרש"א ז"ל הנ"ל והכי ס"ל למני"ר הרב מהר"ש מטאלון ז"ל בס' הבהיר ח"ב סיו"ד יעש"ב גם הרב נוכח השולחן ז"ל באה"ע סוס"י ט"ו אסף איש טהור כמה ספקות בהאי שבועה דנ"ד כיעוש"ב גם הרב טוב לישראל ז"ל בתשו' הבאה בסו"ס האריך קצת בזה יע"ש גם הרב שבט בנימין ז"ל סוס"י ש"ו פקפק טובא בשבועה זו כיעו"ש וכזאת וכזאת חזר וכתב הרב מהר"ש ארדיטי ז"ל בס' דברי שמואל הנז' שם בסי' ט' ויו"ד וי"א יותר ממ"ש בתשו' ח' הנז' יעש"ב גם הרב שיורי טהרה ז"ל במע' שי"ן אות מ"ה ופ"ח ופ"ט האריך והסכים כן כמ"ש הוא עצמו בס' שארית הפליטה הנז' יע"ש: באופן דהעולה מדברי כולם דיש להקל טובא בשבועה זה דנ"ד בצירוף כל הס' ובהצמדם יחד ומה גם דאיכא יותר מד' ספיקי דאפי' באיסור ערוה החמורה מקילינן בה אפי' בתלת ספיקי וכהסכמת הרב משכה"ר ז"ל במע' הק' והגאון הרב שער אשר ז"ל באה"ע סי' כ"ט כמ"ש בשמם אני עני בתשו' אחרת בדין קידושין יעש"ב וכבר כתב הרב שבט בנימין ז"ל בסי' ש"א דקמ"א ע"ד משם מהרח"ש ז"ל דבס"ס יש להקל גם בב' ספקות דאפי' במידי דאורייתא אזלי' ביה לקולא יע"ש:

ואחרי הודיע אלקים אותנו את כ"ז הא ודאי דהכי נקטינן להקל בהאי שבועה דנ"ד כיון דרוב האח' ז"ל הסכימו כן בצירוף כל הס' וס"ס הגם דבכל חד ס' מנייהו איכא למידחי ולמשדי ביה נרגא מ"מ בהצמדם יחד פשיטא דיש להקל לגמרי ולא אמרינן בכה"ג ס' שבועה להחמיר ודלא כדאסיקנא בעניותין באותה תשו' דח"א סי' ט"ו דלא היא אחר ראותי כל דברי הפוס' האח' ז"ל הנ"ל והדברים ברורים:

ועפ"י מ"ש הרב מהרש"א ז"ל הנ"ל בסי' ט' הנ"ל להנצל בנ"ד מההיא דנשבע לדעת ולתועלת חבירו ואי חשיב הבעל קבל טובת הנאה ממנה או לא ואי מצ"ל אדעתא דהכי ל"ן וגם אם מכח התנאי הכתוב בכתובה או מכח המנהג דנהוג עלמא שלא לישא ב' נשים לא מצי הבעל לישא אא"ע ועל כולם פקח עיניו הרב הנז' ז"ל וראה ויתר את כל הפקפוקים הנז' בטוט"ו יעש"ב נפלאות מתורתו ברוך שחלק מחכמתו ודון מניה ואוקי באתרין דגם בנ"ד לית לן למיחש מכל הפקפוקים הנ"ל עפ"י כל הטעמים הברורים שכתב הוא ז"ל שם ומשם באר"ה ואכמ"ל בזה דלקצר אני צריך כמש"ל:

מעתה נדעה נרדפה היכי לידיינו דייני אם חייבת הכלה המורדת הלזו ואביה בכל ההוצאות שהוציאו החתן ואביו לצורך נישואיה כיון שע"י חזרתה ומרדה בו גרמו להם הפסד ואיבוד ממון:

ואען ואומר דכבר נשאל ע"ז הרב משכה"ר ז"ל במע' מ"ס אות רי"ט על נ"ד בראובן שנכנס לחופה עם ארוסתו בימי נדתה ובליל טהרתה מיאנה בו ואבי החתן דינא קא בעי דמי המוהר וההוצאות והשיב הרב ז"ל שזה הדבר מפורש יוצא בפ' מ"ש דקמ"א ומאי דפליגי בה הרמב"ם והראב"ד ז"ל וכו' ועל השנות דבר ההוצאות יכו' איברא דע"כ התם מיירי בחזרה בה בעודה ארוסה אבל בנכנסה לחופה אבע"ל בפ' אעפ"י אי חיבת חופה קונה או חיבת ביאה קונה ואת"ל חח"ק פירסה נדה מהו' חופה דחזיא לביאה בעי' או"ד לא שנא תיקו וכיון שכן אם הכלה תפוסה לא מ"מ אלא דמרן ז"ל בש"ע רס"י ס"א פסיק ותני דאינה כאשתו אלא היא עדין כארוסה מאחר שהיתה נדה וכו' ואנן בדידן בתריה דמרן גרירי וכו' תבנא לדיננא כיון דדיינינן לה כדין ארוסה א"כ הדר דינא כחזרה בה מן האירוסין וצריכה לשלם כל דמי ההוצאות וכ"ש המוהר שנתן לה וכו' אתד"ק ז"ל:

ולפי"ז בנ"ד דבלילה ראשונה היתה טהורה לבעלה אלא דהוא לא יכול לבא עליה מסיבת חולשתו יש להסתפק אי חשיב נ"ד חופה דחזיא לביאה או לא ודמי לבעיית רב אשי בפירסה נדה דסלקא בתיקו:

והנה הרה"ג הגאון המפורסם ראש"ל מהרר"א אשכנוי ז"ל בתשו' כי באה בס' הבהיר בני בנימין וקרב איש ח"א סי' ל"ז כתב דיכולים אנו לפרש דבעיא קמייתא דרבין מיירי שלא נבעלה מחמת אונסו דבעל או שלא:

רצה לבעול ברצונו ולעולם בשעת החופה ראוי היה כאיש גבורתו לבא עליה ולזאת יקרא חיבת חופה אף של"ן אבל אי מעיק' לית ליה כח גברא לא יקרא חיבת חופה כיון שאינה ראויה לביאה וז"ש רב אשי את"ל חיבת חופה קונה חופה הראויה לביאה דהיינו כאיש גבורתו אלא שנאנס ורב אשי דנקט פירסה נדה ה"ה באין לו גבורת אנשים מבע"ל דאינה ראויה לביאה באמת וכ"כ מהרש"ג סי' ל"ו דה"ה אין לו ג"א דין זה נכנס בכלל בעיית ר"א וכ"כ בס' בני אהובה וכו' אתד"ק יעש"ב נמצ"ל דכפי"ז היכא דנכנסה לחופה ול"ן מחסרון כח גברא הו"ל כפירסה נדה ולדעת הרי"ף והרמב"ם ומרן ז"ל דפסקו דחופת נדה אינה קונה כלל ה"ה באין לו ג"א א"כ דינא יתיב דחייבת לשלם כל הוצאות החתן ואביו דהו"ל כחזרה בה מן האירוסין כמ"ש הרב משכה"ר ז"ל וכמובן:

אלא דבתר הכי צידד עוד הגאון הנ"ל ז"ל וז"ל אמנם י"ל עוד דהנך ב' בעיי חדא אי נכנסה לחופה ול"ן היינו מצד החתן דלית ליה כח גברא ובעיא ב' מצד הכלה של"ן משום דפירסה נדה ושכן הבין ריצב"א ז"ל מינה מרן ז"ל דפ' כהרמב"ם דבעיא קמייתא נפשטה באת"ל וכו' גם הבי"ד הגאון יעלת חן דאסיק דמהניא חופה אעפ"י שאינו יכול לבעול וכו' אתד"ק ועש"ב:

ולפי"ז לשיטת הרב משכה"ר ז"ל דס"ל דלא מחייבינן למורדת בהוצאות אלא דוקא כשחזרה בה מן האירוסין דומיא ממש לפסק הרי"ף והרמב"ם ומרן ז"ל בסי' ן' כמבואר בד"ק א"כ בנ"ד דלא נבעלה מחסרון כח:

גברא דספיקא הוי אי נכנס דין זה בכלל בעיא קמייתא דרבין דאיפשיטא באת"ל או"ד דין זה נכלל עם בעיית רב אשי דסלקא בתיקו א"כ אם היא ואביה מוחזקים לא מפקינן מנייהו גם לדידן דקבלנו הוראות הרמב"ם ומרן ז"ל כיון דס' דדינא דפלו' דרבוותא בפי' הבעיות הנ"ל:

הוי וכמבואר:

ואולם סברת הרב משכה"ר ז"ל הנ"ל קל"ט דהא כיון דמדינא דגרמי קא מחייבי לה הרי"ף והרמב"ם ומרן ז"ל כמ"ש הרב"ש ז"ל שם סי' ן' א"כ מה לי חזרה בה מן האירוסין מה לי מן הנישואין דבדי"ד אין לחלק בין דא לדא כלל כנודע:

וגדולה מזו חזינא בתשו' הרב מהרמ"ג ז"ל בס' ברך משה סי' ה' דנשאל במי שנשבר ויש עליו חובות הרבה ומטה ידו והבטיחו חבירו להלוותו סך מה כדי לפרוע חובותיו ואמ"ל תלך ותכתוב עליך שט"ח ואני אלוה לך והלך וכתב שט"ח ע"ע ופרע שכר הסופר ושוב פשט לו חבירו את הרגל ולא רצה להלוותו והלה טוען עליו שגרם לו הפסד ממון עי"ז ופשיט לה הרב ז"ל לחייבו מהאי פלוגתא דהרמב"ם והראב"ד ז"ל ושם בדף ז"ך ע"ב אסיק וזה לשונו והיוצא לנו מזה דבין לפי המשל"מ ובין להש"ך אנן דבתר מרן גרירי ופסקה מרן בסי' ן' א"כ שמעון דנ"ד חייב מדיד"ג לקיים הבטחתו וכו' יע"ש וכ"כ עוד שם בע"ג יע"ש:

הרי דהרב ז"ל דימה נ"ד למ"ש מרן ז"ל באה"ע סי' ן' הגם דבנ"ד לא שייך לו' דחזר בו מן הנישואין ולא מן האירוסין כמובן ובודאי דה"ט דהרב ז"ל משום דכיון דמדיד"ג אתינן עלה לחייב החוזר בו אין לחלק בדיד"ג כלל וכמדובר וגם בחזרו בהם החתן או הכלה אחר השידוכין וקודם אירוסין נשאל ע"ז מני"ר הרה"ג ראש"ל כש"ת יש"א ברכה נר"ו בתשו' כי באה בס' הבהיר בני בנימין וקרב איש סי' כ"ט בח"א אי מיחייב החוזר בו לשלם ההוצאות ופסק הרב נר"ו דאבי הכלה התובע הוצאותיו הדין עמו שחייב אבי החתן לשלם לו מדיד"ג לדידן דקי"ל כהרמב"ם ומרן ז"ל ופירשו הטעם שגרם לאבד ממון חבירו ושוב יצא לחלק מנדונו לנדון הרמב"ם ומרן ז"ל אשר חילוקו לא שייך בנ"ד כלל כמשי"ר הרואה ואייתי בידיה לתשו' מוהריק"ו ז"ל דבשורש קל"ג ומ"ש עליו הרב תנא ז"ל במשל"מ וסיים עלה וז"ל באופן כי דעתו של הרמב"ם ז"ל במ"ח הוא שנוי בין המשל"מ והנחב"ך ודעת מרן ז"ל לא ידענו ועל הרוב דקאי בשיטת הרמב"ם ז"ל מאחר שהעתיק דבריו ממש זולת מור"ם דפסקיה להך דינא דמוהריק"ו ובכן נפל הס' גם בד' מרן ז"ל אם גם בדינו דמוהריק"ו מחייב להגורם כמ"ש המשל"מ בעד הרמב"ם ומינה תורה יוצאה לנ"ד דחייב אבי החתן או אפשר דס"ל כמ"ש הנחב"ך ומינה יוצא לנ"ד דפטור אבי החתן וכו' אם הוא מוחזק עכ"ל יעש"ב והסכים עמו שם הגאון ראש"ל גדול הנאמר באברהם ז"ל יעש"ב. והרואה יראה דמרן ז"ל בב"י ח"מ סי' של"א שהעתיק תשו' מוהריק"ו ז"ל הנז' בסתם כיעו"ש ויותר קרוב לומר דס"ל למרן ז"ל בד' מוהריק"ו ז"ל כמ"ש הש"ך ז"ל שם סי' של"ג ע"ד מוהריק"ו והבי"ד הבאה"ט ז"ל שם ולכל הדברות לא נסתפק הרה"ג ראש"ל יש"ב הנז' נר"ו בד' מרן ז"ל אם בנ"ד שיצא לחלק הנחב"ך מני"ר נר"ו מנדון מוהריק"ו לנדון הרמב"ם ומרן ז"ל ומינה לנדונו כיעו"ש מאי דלא שייך החי' הנז' בנ"ד כמש"ל וא"כ בנ"ד גם הרה"נ ראש"ל הנ"ל נר"ו אזיל ומודה דחייבים הכלה ואביה לפרוע הוצאות החתן ואביו בצורכי החופה ואפילו הם מוחזקים מפקינן מנייהו ואם ימאנו ויסרבו מלפרוע ההוצאות שוהד"ן דיכול החתן לישא אא"ע ולא יגרשנה לזו עד שיפרעו לו ולאביו כל הוצאות החופה וכ"ד הרדב"ז ומהריק"ש ז"ל שהתירו לבעל לישא אא"ע הגם שלא ירצה הוא לגרש לזו וכמ"ש בשמם הרב פאת נגב ז"ל וכמדובר וע"ע למהרשד"ם ז"ל בתשו' אה"ע סי' ל"ב דכתב דאע"ג דבעלמא הגורם אינו חייב בנדון כיוצא בזה נחתינן לאומ"ד הבריות כי הוא מוכרח במעשיו בהכרח גמור כי גדול כבוד הבריות ואחר שהמנהג בעיר בדברים הללו אדעתא דהכי נחתי והו"ל כמזיק בידים ממש יעש"ב וכ"כ הרב ב"ח ז"ל באה"ע סי' ן' דהכא אעפ"י דגרמא הוא מ"מ חשבינן ליה כאילו הוציא הוצאות על פיו כיון שנהגו כל אנשי המדינה לעשות סעודה ויאכיל לריעיו וכו' ואין אחד שלא יוציא הוצאות כאלו הילכך דינא הוא שישלם את הכל כי דיד"ג הוא כאילו ציוה לו להוציא הוצאות כאלו ואינו בכלל גרמא בנזקין דפטור וכו' עכ"ל יע"ש גם הרב ברך משה ז"ל שם יצא לחלק מדינו דהרמב"ם הנ"ל לדין המוכר זרעיני גינה דמניה השיג הראב"ד להרמב"ם ז"ל דשאני התם דבשעה שמכר לו הזרעונים אכתי לא הזיקו בשום דבר וכו' אבל בנשתדכה והוציא הוצאות הנהוגים ושוב חזרה הרי תו"מ בחזרתה נמשך לו ההיזק שהלכו לו הוצאותיו לאיבוד להכי חייביה הרמב"ם לשלומי וכו' כיון שעפי"ד ניזוק מיחייבא וכו' אתד"ק יעש"ב ודון מינייהו ואוקי באתרין דודאי שוהד"ן דמיחייבי הכלה ואביה לשלם לאבי החתן ובנו כל הוצאותיהם בחופתה אע"ג דהם עשו הנזק בשלהם ובחי' הפוס' ז"ל הנ"ל וברור:

והגם דבאתרי דתפסי דגל הקי"ל מודינא דמצי המוחזק לטעון קי"ל כהראב"ד ודעימיה דפטרי יתיה מ"מ אנן בדידן דבאתריה דהרמב"ם ומר"ן ז"ל קיימינן כותייהו נקטינן גם להוציא פשוט וע"ע בתשו' הרב מר בריה דהרב מגן גבורים ז"ל הבאה בסוף הספר שעמד בזה ככל הצורך ומאי דאסיק מר התם דהיכא דהנכסים ביד שליש נקטי' כהרמב"ם ורבותיו ז"ל יע"ש ה"ט משום דגם באתריה דמר תפסי דגל דקי"ל כידוע משא"כ אנן בדידן וכמדובר: עם דכל טעמייהו דהרמב"ם ומרן ז"ל דמיחייבי בהוצאות אינו אלא מדד"ג וכנז"ל וכ"כ הרב חלקת מחוקק ז"ל שם ובדד"ג הצריכו הראשונים ז"ל שיהיה כל הד' חי' דינים הנאמרים באמת בדבריהם ז"ל כדי לחייב מדד"ג ואי בציר חד מנייהו לא חשיב אלא גרמא ופטור הגורם לד' הסוברים דכל הד' חי' צריכי לחייב בדד"ג כידוע:

אכן מ"מ מלבד דכיון דכבר הרמב"ם ומרן ז"ל בסי' ן' הנ"ל פסקו הדין בפשיטות לחייב החוזר בו כנז"ל א"כ מוכח להדיא דס"ל להרמב"ם ז"ל ומרן ז"ל חדא מתרתי או דכל הנהו ארבע חילוקים שכתבו ז"ל כולהו איתנהו בהאי דינא או נאמר דס"ל להרמב"ם ומרן ז"ל דלא בעינן כל הד' חי' הנז' בדברי הראשו' ז"ל כדי לחייב מדיד"ג וכמו שכן כתב הרב ברך משה גלאנטי ז"ל בסי' הנז' ושכ"כ הרב מש"ש ז"ל בסי' קי"ב וכו' יעש"ב ובנ"ד אין צורך לחקור איך הוי בריא היזקא דכיון דחזרה בה אין לך בריא היזקא גדול מזה ולזה חייבוה הרמב"ם ומרן ז"ל כשחזרה בתשלומי ההוצאות ופשוט:

ואנכי לא ידעתי אמאי הרב מהרמ"ג ז"ל לא נסתייע מדברי הסמ"ע שבסי' שפ"ו דס"ל להדיא בדעת הרמב"ם ומרן ז"ל דלא שנא להו בין גרמא לגרמי דזה וזה חייב כיעו"ש והוא תנא דמסייע ליה טובא וכ"כ הרב מנחת זכרון ז"ל בדב"ה וז"ל אתה למד שדעת הרמב"ם ודעי' דמחייבי בכל הני דפטור רבא בש"ס וכו' היינו משום דלא ס"ל כר"מ דדאין דד"ג אבל לדידן דמסקינן ר"מ אין חי' כלל בין דד"ג לגרמא ובכולם חייב וכי' עכ"ל יעש"ב וגם אני עני עמדתי קצת בזה בסה"ק פנ"י ח"א סי' כ"ד קצ"א וקצ"ב יעש"ב:

איך שיהיה עלה בידינו דעפ"י הדין חייבים הכלה ואביה בכל הוצאות הבעל ואביו לדידן דקי"ל כהרמב"ם ומרן ז"ל ומפקינן מנייהו וכמדובר: זו בלבד פש גבן לברורי אי מאי דקא מיחיבי לה הרמב"ם רבותיו ומרן ז"ל לשלומי אם הי"ד היכא דהדרא בה הכלה במרד ובמעל ובשאט ובנפש בלתי שום סיבה ושום טעם מספיק לחזרתה דזה מוכח שכל כוונתה להזיק לבעלה ולאביו ולהפסידם הוצאיתיהם או"ד דגם באינה מתכוונת להזיקם כלל אלא להנאת עצמה קא מיכוונא מחמת שהחתן שלה קלקל מעשיו וכיוצא בזה ונותנת טעם ואמתלא לחזרתה אלא שעי"ז נמשך הנזק וההפסד ממון לבעלה ולאביי אי גם בכה"ג מחייבי לה מדיד"ג או לא:

וראיתי בתשו' גדול אחרון הרב נוכח השולחן ז"ל באה"ע סי' י"ג עמד בזה בנ"ד ושקו"ט בהאי דינא טובא ואייתי בידיה פלוגתא דרבוותא ז"ל דפליגי אם היורש יכול למחול שט"ח שחייב לאביו ואביו מכרו לזולת אם יכול היורש למחול השט"ח ההוא לעצמו ועמד בזה בדעת מרן ז"ל בש"ע כמאן סבר וראו הביא לנו לשון מרן ז"ל שבש"ע ח"מ סי' ס"ו סכ"ג דבתחי' סתם דאינו יכול היורש למחול לעצמו ושוב כתב וי"א דגם היורש יכו"ל לעצמו וכתב הסמ"ע שם דלסברת י"א דגם דיכו"ל לעצמו מ"מ משלם מה שקבל ושהרב ש"ך שם פליג עליה וס"ל למר דלי"א פטור לגמרי משום שלא כיון להזיק וכתב ע"ז הרב הנז' ז"ל דמדהביא מרן ז"ל בש"ע סברת י"א ולא השמיטה ודאי דלא הביאה בש"ע אלא כדי לישען עליה המוחזק וכ"ש וק"ו דבנ"ד אין אנו צריכים לכ"ז שהרי מרן בש"ע אה"ע סי' ק"ה ס"ו פסק כי"א דיכו"ל ונראה ודאי שדעתו לפסוק כן אפי' להוציא מיד המוחזק ומזה עמד מתמיה ע"ד הרב"ש והח"מ ז"ל דס"ל דחיוב דיד"ג הוא אפי' שמתכוין להנאתו וכו' והניח ד"ק בצ"ע יעש"ב. והנה מ"ש הרב ז"ל דודאי דלא הביא מרן ז"ל סברת י"א אלא כדי לישען עליה המוחזק וכו' כן אמת דהכי אסיקנא נמי אנן בעניותין בסה"ק לב נשבר סי' ה' כיעש"ב אמנם הרב מר שארי מהר"מ פאדרו ז"ל בס' הבהיר צדק ומשפט בכמה דוכתי ס"ל למר ז"ל בפשוט דלא אמרה הרב כנה"ג ז"ל למלתיה דנא רק לאתרי דתפסי דגל הקי"ל משא"כ אנן דאתכא דמרן ז"ל סמכינן אכללין סמכינן דדעת מרן ז"ל לפסוק כהסתם גם להוציא כיעו"ש ולפי"ז אין דברי הרב נכח השולחן ז"ל מוסכמים מכל דהאיכא רב תנא דפליג עלן וכמובן:

גם מ"ש עוד הרב הנז' ז"ל דהגם שכ"כ התוס' בכתובו' דכ"ו בשם י"מ מ"מ רוב המפ' לא כ"כ וכו' ע"כ הנה הרואה יראה להש"ך גופיה שם סקפ"ב שכתב בפי' שכדברי הסמ"ע כ"ן דעת רוב הפוס' וכ"ן עיקר דאף לעצמו מוחל וכן פסק המחבר גופיה באה"ע סי' ק"ה ס"ו ומיהו צריך לשלם מדד"ג אפי' לא כיון להזיק כדמוכח בש"ם ופוס' ובכמה דוכתי וכו' עכ"ל הרי להדיא דהרש"ך ז"ל גופיה הכי ס"ל בפשיטות גמור שכ"ן דעת רוב הפוס' הפך מ"ש הוא ז"ל אלא דלפ"ז אנכי לא ידעתי אמאי נייד הש"ך ז"ל מלומר כן בד' מרן ז"ל וכמ"ש הסמ"ע כיון דהוא עצמו הכי ס"ל למר ושכן דעת רוב הפוס' ז"ל ובודאי דלא שבקינן פשיטות הסמ"ע והב"ש והח"מ ז"ל שכ"כ בד' מרן ז"ל מפני סברת הש"ך ז"ל דפליג ע"ד הסמ"ע כדעת מרן ז"ל דאי משום דמלשון מרן ז"ל מורה בפי' דלדיעה זו פטור מכלום כמ"ש הרב נכח השולחן ז"ל הא לא מכרעא כלל די"ל כמ"ש הסמ"ע ובפרישה דלדיעה קמייתא חייב לשלם כל החוב ולדיעה בתרייתא אינו משלם מדד"ג אלא הדמים שקבל א"נ כמ"ש הב"ש והח"מ דאיכא בינייהו קטן כיעו"ש ומה שנסתייע עוד מדברי הגד"ת והרב"ח ז"ל הרואה יראה דגם הם ז"ל לא כ"כ רק כדעת הטור ז"ל וגם בדרך ובלשון אפשר אמרה הרב"ח ז"ל כיעו"ש:

ומ"מ גם הרב נכח השולחן ו"ל לא ס"ל לפטור כי אם בגוונא דנ"ד שחזרה בה הכלה משום דהמשודך קלקל מעשיו או מפני עניותו והיא נתכוונה להנאת עצמה ולא להזיקו ולא כתבו הרמב"ם ומרן ז"ל דאם חזרה חייבת אלא דוקה היכא שנתכוונה להזיק וגם כל שאר הטעמים שכתב הוא ז"ל בתר הכי לפטור בנ"ד כולהו לא שייכי בנ"ד כיון שחזרה בה מבלי שום טעם וסיבה כלל ובכה"ג גם הרב הנז' ז"ל אזיל ומודה דחייבים הכלה ואביה בכל הוצאות הבעל ואביו וכמשי"ר המעיין היטב בדב"ק שס והדברים ברורים:

עוד ראיתי תשובת הרה"ג מהרמב"ן ז"ל שבס' הבהיר בני בנימין וקרב איש ח"ב סי' י"ב דגם מני"ר ז"ל עמד בזה בנ"ד היכא דמכוין להנאתו ועי"ז נמשך נזק לחבירו אי חייב מדד"ג ובתר דעלתה הסכמתו כדעת הרמב"ם ז"ל דמחייב גם בזה מדד"ג סיים עלה דהטור ומרן ז"ל בח"מ סי' ס"ו סתמי כהראב"ד ז"ל דס"ל דכל היכא דמכוין להנאתו אף דממילא היזק לחבריה פטור וציין להרב"ח והש"ך דחלקו על הסמ"ע וא"כ הרי הכנה"ג] הב"ח והש"ך דפטרי מכח קי"ל כוותייהו וכו' אתד"ק יעש"ב ואחהמ"ר הראויה אליו מהכנה"ג ז"ל אין ראיה, לדידן שקבלנו גם הוראות הרמב"ם ז"ל וא"כ אף את"ל דדעת מרן ז"ל במ"ח הוא שנוי ואין הכרע בדבריו מ"מ הרי לפננו דעת הרמב"ם ז"ל דמחייב מדד"ג גם באופן זה ואין יכו'ל המוחזק קי"ל דלא כוותיה גם ממ"ש הרב"ח ז"ל אין ראיה כלל כיון דלא כ"כ אלא בד' הטור ובל' אפשר כמש"ל גם ממ"ש הש"ך ז"ל בד' מרן ז"ל אין ראיה כ"כ כיון דהוא עצמו כתב בתר הכי דמיהו צריך לשלם מדד"ג ושכן דעת רוב הפו' וכו' כנז"ל ודבריו שבסקפ"א קשים לשמוע דעשה למרן ז"ל דס"ל הפך דעת רוב הפוס' כנז"ל גם מ"ש עוד הרב הנז' ז"ל דאפי' להסמ"ע ז"ל מה שחייב לשלם הוא מה שקבל דבזה יש סברא לומר דאפי' מאן דלא דאין דד"ג מחייב מעות שקבל וכו' ע"כ הרואה יראה להש"ך גופיה בסקפ"ב שכתב בפי' דחיובו הוא מדיד"ג דוקא כיעו"ש ומ"ש עוד הרב הנז' ז"ל דמה שהוצרך הוא ז"ל למינקט סברת מ"ש דמוחל לעצמו אף דסתם מרן הכא דאינו יכו"ל משום דבאה"ע סי' ק"ה פסק בפשי' כמ"ד דמוחל לעצמו וכו' עכ"ל תמהני דלא זכר שר מ"ש שם הרב"ש והח"מ ז"ל דגם לסברא זו דמוחל לעצמו חייב לשלם מדיד"ג ותו"ק דלדבריו ז"ל צ"ל דגם בש"ע אה"ע סי' ן' דפסק מרן כהרמב"ם דאם חזרה בה הכלה חייבת לשלם ההוצאות דהי"ד היכא דכוונתה להזיק וכמה הדבר ק' לשמוע דבר זה:

ועוד נראה ברור דאשתמיט מהרב נוכח השולחן ומהרמב"ן ז"ל תשו' הגאון פנים מאירות ז"ל בח"א סי' פ"ב דכתב להדיא על נ"ד דחשיב מזיק גמור וחייב לשלם) ההוצאות אע"ג דלא היה כוונתו להזיק רק להציל את שלו שיהיה מוחזק וכל חייליה דמר שהרי מבואר בח"מ סי' ס"ו סכ"ג ובסמ"ע ובש"ך שם דהיכא דחייב מדד"ג חייב אפי' לא כיון להזיק וכו' יע"ש והו"ד בפ"ת ח"מ סי' רצ"ב אות ה' יע"ש:

הרי להדיא דגם היא ז"ל הוכיח במישור דחיוב מדיד"ג הוא אפי' שלא כיון להזיק אלא לטובתו נתכוון ועכ"ז חייב מד"ד וראייתו מדין הנז' בח"מ סי' ס"ו סכ"ג וליכא למימר דהוכחתו וראייתו אינו אלא מסברא קמייתא שהביאה מרן בסתם ברם לסברת י"א אנה"ן דפטור מכלום דהא ודאי ליתא דא"כ איך חייבו הרב ז"ל מדיד"ג ולא פטריה מכח קי"ל כיון שהוא המוחזק אלא ודאי דס"ל למר דגם לס' י"א חייב מד"ד וכדס"ל להסמ"ע והש"ך והב"ש והח"מ ז"ל ואין כאן טענת קי"ל כלל אך אכתי קל"ט דאכתי הי"ל להרב ז"ל לפוטרו בטענת קי"ל כהראב"ד ודעימיה ז"ל וכעת צל"ע:

איך שיהיה הנה אמת דבנ"ד גם הרב בני בנימין ז"ל:

מודה דחייבים הכלה ואביה לשלם מדיד"ג כיון דחזרה בה בלי שום טעם וסיבה ואפי' טענת לטובתי נתכוונתי לא בא בפיה ואפי' תטעון כן בפי' אין שומעין לה דתואנה היא מבקשת לפטור עצמה ולאביה והדברים פשוטים: וצופה אנכי במ"ש הרב דברי שמואל הנז' ז"ל בתשו' אה"ע סיו"ד בדקניט ע"א שנשאל ע"ז בנ"ד בכלה אחר שכבר נשאת ובא עליה ביאה א' שוב מרדה בו וברחה לבית אביה אם חייבים היא או אביה בהוצאות של אבי החתן או לא ואייתי בידה פלוגתא הנז' דהרמב"ם ורבותיו עם הראב"ד ז"ל ומ"ש הפוס' אח' ז"ל ובתר דאסיק דיכו"ל המוחזק קי"ל מר כי אתריה דתפסי דגל:

הקי"ל הדר אייתי לן תשו' הרב מר בריה דהרב מ"ג. ז"ל הנז"ל וסיים עלה הוא ז"ל וז"ל באופן דלמדנו מדבריו תרתי חדא דאם האשה חזרה בה מן הנישואין חייבתמדיד"ג וכו' שנית ג"כ למדנו מד' היכא שידעו בה שהיה בה מום ולא גילו דעתו לבעל חייבים בהוצאות והיינו אביה ואמה והיא פטורה לפי שהיא לא רימתה לבעלה ולפי האמור יוצא לנו בנ"ד שהיא כבר גילתה דעתה לאביה ולאמה שלא היתה מתרצית בנישואין א"כ היא לא גרמה שום נזק עי"ז אלא אביה ואמה גרמו שכפתוה שתנשא לזה הבעל ואינו יכול לתפוס מן הנדוניא בשביל ההוצאות שהוציא בצורכי החופה ויש לבעל לטעון על אביה ואמה שהם גרמו לו היזק הנז' לפי שכבר היא הודיעה להם וכיון שהיה להם ידיעה מזה ולא גילו אוזן הם חייבים לשלם וכו' עכ"ל: והנה מה שפטר הרב ז"ל להאשה משום דכבר גילתה דעתה לאביה וכו' כנז"ל הא ודאי צ"ל דאותה כלה היתה קטנה בשנים ונתפחדה מדברי אביה ואמה שאיימו והגזימו עליה שהם ממיתים אותה אם לא תנשא עם זה ומטע"ז פטרה הרב ז"ל מחיוב תשלומי ההוצאות משא"כ בנ"ד דהאשה היא גדולה בשנים ולא איימו עליה אביה ואמה כלל והיתה יכולה לבלתי תנשא עם זה ולא היו יכולים אביה ואמה לכפותה ולהכריחה להנשא בע"כ שאין אשה מתקדשת אלא לרצונה ובפרט בימים הרעים האלה שנתרבית החציפות והעזות והחפשיות והחירות א"כ ודא דהיא עצמה ידה במעל וכיוונה להזיק לבעלה ולאביו ולהפסידם ממונם ובודאי דבכה"ג גם הרב מהרש"א ז"ל הנ"ל יודה בנ"ד דגם היא חייבת בתשלומי הוצאות הבעל ואביו באין תפונה כלל וכמדובר: גם מ"ש עוד הרב הנז' שם בתר הכי דגם אביה ואמה פטורים הם מתש' ההוצאות מטעם הנ"ל דכשתכנס לחופה אפשר דהיא מתפייסת וכו' ואינו בריא היזקא וגם איכא מרבוותא דס"ל דבעינן שיכוין להזיק והכא בנ"ד אינם מכוונים להזיק וכו' עכ"ל גם טע"ז ליתיה בנ"ד לדידן דקי"ל כהרמב"ם ומרן ז"ל דהגם דאינם מכוונים להזיק חייב מדד"ג ולא מצ"ל לטובתי נתכוונתי לד' הסמ"ע והב"ש והח"מ ז"ל וכן דעת הפר"ח ז"ל הבי"ד הרב נוכח השולחן ז"ל יע"ש וגם כבר כתבנו דלד' הרמב"ם ומרן ז"ל אין חילוק בדין מדיד"ג לגרמא דבכולהו מחייבי למאי דקי"ל כר"מ דדאין דד"ג כמש"ל וגם י"ל בפשוט דגם הרב מהרש"א ז"ל הנ"ל לא סמך לבו לפטור האב והאם מתש' ההוצאות על טע"ז לחודיה כי אם בצירוף עוד הב' טעמים שכתב הוא עצמו בתר הכי לפוטרם מתש' ואחרון עיקר וזה כלל גדול בידנו מגדולי הפוס' ז"ל דכל פוסק שכותב כמה טעמים לפטור או לחייב בנדון שלו אין ללמוד מטעם אחד שלו משום די"ל דגם הוא ז"ל לא סמך על אותו טעם לבדי כי אם בצירוף שאר הט' שלו ככתוב אצלי במ"א וכיון דשאר הט' שכתב הרב ז"ל בתר הכי לא שייכי בנ"ד א"כ אין לנו לסמוך על טעמו הא' לפטור וכמדובר והדברים ברורים:

זאת תורת העולה מכל האמור ומדובר מריש ועד כען דאשה זו דנ"ד אית לה דין מורדת דמאיס עלה בלתי ס' ועכ"ז ממתינים לה עד י"ב חדש ואם לא חזרה בה תוך היב"ח דינא יתיב דהפסידה כתובה וכל תנאי כתובה כיון שכבר התרו בה בדה"ץ מתחי' וראש וכשירצה הבעל לגרשה אין לה ליטול אלא בלאותיה הקיימות אפי' לא היתה תפוסה וכעת שהיא תפוסה בהם לא מפקינן מינה אפי' שלא נתגרשה עדין אבל כל מה שתפסה משל בעלה יותר מבלאותיה וגם המתנות שנתנו לבעלה קרוביו ומיודעיו בחופתו אם תפסה אותם חייבת בדין להחזירם לבעלה דאין לה לתפוס וליטול אלא בלאותיה שהכניסה עמה מבית אביה ה דוקא ולא יותר ואם יסרבו היא ואביה ואמה מלהחזירם לבעלה ולא צייתי לדינא הרשות נתונה מצד הדין לבעלה לישא אשה אחרת עליה אחר עבור יב"ח ולעכב גירושיה לזו עד שתחזיר לו כל מה שתפסה יותר מבלאותיה וגם עד שישלמו לבעלה ולאביו היא ואביה כל הוצאות החופה עפ"י עדים כשרים ואין לבעל לחוש לא מכח שבועתו שנשבע לה שלא ישא אא"ע כפי הוראת הרדב"ז ומהריק"ש ז"ל מארי דאתרייהו וגם אין לו לחוש ג"כ לא מכח התנאי הכתוב בכתובתה ולא מצד המנהג דנהוג עלמא שלא לישא ב' נשים כפי הנלמד מתורת הרב דברי שמואל ז"ל הנ"ל כמש"ל זה נלע"ד ברור לענין דינא דוקא אך למעשה הדבר מסור ביה רבני וגאוני תקיפי ארעא קדישתא ב"ד הגדול שבירוש' ת"ו הע"י ועל צבאם מע' הרב הגאון ראש"ל כקש"ת כמהר"ר יש"א ברכה נר"ו ואם אזכה ויעלו דברי אלה לרצון לפני כת"ר מ"ט ומ"ן ישמח לבי גם אני וגם ידי תכון עמהם להלכה ולמעשה ואם לאו דברי לעו והיו כלא היו וצור ישראל י"מ וימ"ן כיר"א נאום הגבר אנא זעירא דמן חברייא:

הצעיר יצחק משה אבואלעפיא ס"ט:

אמר הכותב יא"ה ס"ט הנה אמת אגיד שאחר החיתום הפס"ד הנז"ל אשר בו סמכתי ע"ד הסמ"ע ז"ל ושאר רבני האח' ז"ל דס"ל דגם מרן ז"ל אזיל כשיטת הרמב"ם ודעמיה ז"ל דלא מחלקי בין דינא דגרמי לגרמא ובכולהו מחייבי וגם אפי' שלא היתה כוונת הגורם להזיק ככל מ"ש בשמם אני עני לפנים האר"ש ומשם באר"ה הן עתה אנכי הרואה דהרב ש"ך ז"ל בח"מ סי' שפ"ו הנ"ל אזיל ומודה להסמ"ע ז"ל דכן הוא דעת הרמב"ם ז"ל אך פליג עליה בדעת מרן ז"ל וס"ל למר דמרן ז"ל אזיל בשיטת רוב הראשונים ז"ל דמחלקי טובא מדינא דגרמי לגרמא דבגרמי חייב אי איתנהו ביה כל החי' הנאמרים באמת בדברי התוס' והרא"ש ודעימייהו ז"ל ובגרמא פטור בדיני אדם לגמרי כמשי"ר המעיין במ"ש הרש"ך ז"ל שם בסק"ה יע"ש וכן כתבתי אני עני בשמו בסה"ק פנ"י ח"א סי' כ"ד כיעו"ש ולפי"ז נמצא דלדעת הש"ך ז"ל מרן ז"ל פליג ע"ד הרמב"ם וסיי' דלא מחלקי בין דיד"ג לגרמא ובכולהו ס"ל לחייב וס"ל למרן ז"ל כדס"ל לרוב הראשונים ז"ל דמחלקי בין דיד"ג לגרמא וכנז"ל ולנו לדעת דבאתרי דידן דקבלנו הוראות הרמב"ם ומרן ז"ל גם להוציא כידוע היכי לידיינו דייני בהאי דינא אי כהרמב"ם או כמרן ז"ל כיון דתרוויהו ז"ל הם מארי דאתרין ז"ל:

וראיתי בס' ש"ץ הפוס' ז"ל שנחלקו בזה דלדעת הרב משאת משה ז"ל מאן דעבד כמר לא משתבש ומ"ד כמר למ"ש ולדעת הרב גו"ר ז"ל אזלינן בתר מרן ז"ל דהוא בתראה וכ"כ הגאון החק"ל ז"ל באה"ע סי' מ"ה ד"ק ע"ד יע"ש וכבר הארכתי בעניותי בזה בתשו' כי באה בס' ישמ"ל ח"מ סי' ה' ובסה"ק לב נשבר סי' ה' יעש"ב. והרב חש"ש ז"ל בכללי הקי"ל אות ט' אייתי בידיה פלוגתייהו דרבנן הנז' ולא הכריע כיעו"ש אך הגאון החק"ל ז"ל במה"ב ח"מ סי' כ"ד אסיק דאין לנו לדון אלא כס' שהיא כרוב הפוס' ז"ל יע"ש וא"כ גם בדין זה רוב הפוס' ז"ל ס"ל לחלק מדד"ג לגרמא דלא כדס"ל להרמב"ם ודעימיה ז"ל ואתי מרן ז"ל כוותייהו וכטעמייהו ובודאי דדיינינן כמרן ז"ל לפטור המוחזק אם הנדון אינו אלא גרמא דבציר חד מהנהו תנאים שכתבו הראשי' ז"ל כנז"ל וע"ע באורח משפט בכללי הקי"ל אות י"ג מ"ש עוד במח' שקול בפוס' יע"ש:

אמנם נלע"ד דלא אמרו כן הרבנים האח' ז"ל הכי אלא היכא דבריר לן דעת מרן ז"ל דס"ל להדיא דלא כהרמב"ם ז"ל ואין חולק בזה משא"כ בכה"ג דהסמ"ע ז"ל ס"ל להדיא כדעת מרן ז"ל דס"ל כהרמב"ם ז"ל והכי נמי נקטו בפשיטות כל רבני האח' ז"ל הנ"ל א"כ לפי"ז הו"ל דעת מרן ספק דפלו"ד ודעת הרמב"ם ז"ל ודאי ואין ס' מוציא מידי ודאי ובכה"ג אפשר דראוי לנו למיזל בתר דעת הרמב"ם גם להוציא וכמובן ברם י"ל דאפשר דדמיא האי מילתא למ"ש הפוס' ז"ל בפוסק שסובלים דבריו ב' פי' דמצי המוחזק לטעון קי"ל כהאי פירושא כמ"ש בשמם בעלי כללי הקי"ל ע"ע הלא בספרתם וה"נ דכוותה וכמובן ועיין להרב שמן המר ז"ל בדק"ד דכשנפל ס' בכוונת מרן ז"ל יכו"ל המוחזק קי"ל כהאי פי' יע"ש:

שו"ר דליתיה להאי חילוקא דאמרן בעניותין דאת זה ראיתי בתשו' הרב מהר"י בי רב ז"ל כי באה בתשו' מרן ז"ל שבס' אבק"ר סי' קמ"ו שכתוב בתוה"ק וז"ל וכי תימא שראובן גרם לאבד ממון שמעון כיון שלא השיבו וכו' א"כ היי גרמא בנזקין ופטור וכו' עכ"ל יעש"ב ומרן ז"ל עלה בהסכמה איתו עמו שם וז"ל הדין דין אמת כמו שפסקת ומהטעמים שכתבת וכו' עכ"ל יע"ש א"כ הרי מרן ז"ל מסכים הולך דיש לחלק מגרמי לגרמא וגרמא פטור דלא כדס"ל להרמב"ם ודעמיה דאי הוה ס"ל כהרמב"ם ז"ל הו"ל לחייב גם בגרמא כיון דס"ל להרמב"ם דאין חילוק מגרמי לגרמא דבכולהו חייב אלא ודאי מכאן מוכח דהאמת כמ"ש הרש"ך ז"ל בד' מרן ז"ל דס"ל כרוב הפוס' ז"ל דמחלקי בין גרמי לגרמא וכמבוא' ודלא כהסמ"ע ז"ל דכייל למרן בהדי הרמב"ם ז"ל דליתא וכמדובר:

ושו"ר יותר הדבר מפורש בדברי מרן ז"ל בתשו' אבק"ר סי' פ"ז דנ"ח סע"ב שכתב וז"ל ועוד דאפי' היה מתברר שהוא לימדה למאן לא היה חייב משום דאין זה דד"ג אלא גרמא בנזקין דפטור שהרי כתבו התוס' וכו' ועפ"י הדברים האלה אף אם היה מתברר שהר"י לימדה למאן היה פטור וכו' עכ"ל ושם בסי' פ"ח דנ"ט ע"ג השיגו למרן ז"ל הרב מהר"ש ן' וירגא ז"ל וז"ל עוד כתב כי אף אם לימדה למאן הוא גרמא בעלמא ולא דד"ג וכו' במחילה ממנו ומכ"ת אנן אין לנו אלא דברי הרמב"ם מארי דאתרין שהוא מכחיש אותם חי' כי הנה הטור כ' בשם הרמב"ם בסי' שפ"ו כי המסלק כרים וכסתות חייב המסל' ולכל אותם החי' המסל' פטור שכ"כ הרא"ש שם בהגוזל עצים וז"ל והיכא דהוא בעצמו עושה ההיזק לממון חבירו ובריא היזקא הוא הנקרא דד"ג וכו' עד אבל המסלק כרים אע"ג דבריא היזקא לא עשה מעשה בגוף הממון ע"כ וכן בחילוק ב' כתב וז"ל ועי"ל היכא דבשעת מעשה נעשה ההיזק נקרא דד"ג וכו' עד אבל המסלק כרים לא נשבר הכלי עד שהגיע לארץ ע"כ הרי ג' החי' מסלק הכרים פטור ולד' הרמב"ם חייב הרי הוכחה גמורה שאינו סובר כאותם החי' עוד הביא הטור בסי' הנז' פרטים אחרים דלד' הרמב"ם חייבים ולד' הרא"ש הסוב' באותם חי' פטורים דהיינו דוחק מטבע חבירו עד שנפל לים או שפיחת צורתו שכתב הטור דלד' הרא"ש פטור ולד' ר"מ חייב הוכחנו, שהרמב"ם אינו סובר כאותם חילוקים וכו' איך שיהיה אנו אין לנו אלא דברי הר"מ שכמותו נהגנו וכו' עכ"ל יעש"ב ועל זה השיבו מרן ז"ל שם סי' פ"ט ד"ס ע"ד וז"ל הן לו יהי כדבריו שהרמב"ם חולק על החי' שחילק ר"י מאחר שהתוס' והרא"ש ומרדכי והרמב"ן והרשב"א סוברים כחילוקים שכתבתי וגם תה"ד דבתרא טובא וגם הר"מ וכו' ודאי דכוותייהו נקטינן ואף אם הרמב"ם מארי דאתרין במקום אפוקי ממונא ובמקום כל הני רבוואתא אין בנו כח אפי' אם היה מתברר שהוא לימדה וכו' עכ"ל יעש"ב:

הרי לפנינו מפורש יוצא מפ"ק מרן ז"ל גופיה דהוא אזיל כשיטת רוב הראשונים ז"ל דמחלקי מדד"ג לגרמא דלא כהרמב"ם ז"ל וכמ"ש הרש"ך ז"ל ודבר ה' בפיהו אמת ודלא כדס"ל להסמ"ע ז"ל ונמשכו אחריו כל האח' ז"ל דכיילי למרן ז"ל בהדי הרמב"ם דס"ל דאין לחלק מדד"ג לגרמא למאי דקי"ל כר"ם דדאין דד"ג דמכולם נעלם מהם תשו' מרן ז"ל הנז"ל ותמהני טוב על הרב מנחת זכרון ז"ל הנז"ל דזכר עשה לתשו' מהרי"ב ז"ל דבאבק"ר סי' קמ"ו ועכ"ז כייל למרן ז"ל בהדי הרמב"ם וסי' ז"ל והוא פלא מלבד שנעלם מניה דמר תשו' מרן ז"ל דבסי' פ"ט הנז' והדברים מתמיהים:

ותו כתב מרן ז"ל שם סי' פ"ט אח"ז וז"ל ועוד שלדברי הרמב"ם נמי פטור שהרי הרמב"ם סובר דכל שלא נתכוון להזיק לא דיינינן ליה דד"ג והיא דעת הרי"ף) ובנ"ד אף אם הר"י לימדה למאן לא נתכוון להזיק להר"א ב אלא להועיל ליתומה וכו' עכ"ל יע"ש:

וכזאת וכזאת חזר מרן ז"ל בסוד"ק שם וכ"כ וז"ל ואפי' אם היה מתברר לנו שהוא היה המלמדה מאן היה פטור, משום דאיני אלא גורם וגרמא בנזקין פטור ועוד שלא נתכוון להזיק להר"א אלא להועיל ליתומה ואמה כמש"ל ולדברי הכל פטור וכו' עכ"ל יע"ש ודברי מרן ז"ל אלו שכתב דכל דלא נתכוון להזיק לכ"ע פטור הם סייעתא רבתי למ"ש הרב אדמת קודש ז"ל בח"ב ח"מ סי' ד' שכ"כ וז"ל ואפי' לסברת הרמב"ם וסי' ז"ל דס"ל דאין חילוק בין דד"ג לגרמא וכו' מ"מ הכא נ"ד מודה הרמב"ם ז"ל דפטור לוי מהטעם שכ' השואל שטען לוי שהוא לא נתכוין להזיק וכו' עכ"ל יעש"ב וכ"כ הרב חס"ל אלקלעי ז"ל בתשו' ח"מ סי' י"ד ובסי' י"ט יעש"ב והנה לפננו מרן ז"ל בתשו' הנז' דס"ל הכי להדיא והוא ת"ק דמסייע להו ז"ל ודלא כהרב מנחת זכרון ז"ל שם שהעלה דבגורם היזק ניכר אף דמכוין להנאתו אליבא דכל הני רבוותא חייב אלא דהטור לבד הוא דס"ל דפטור וכו' עי"ש וליתא דכ"ז גרם לו שלא ראה תשו' מרן ז"ל דסי' פ"ט הנז"ל וכמדובר:

זו בלבד אני תמיה טובא ע"ד מרן ז"ל שבסי' פ"ט דאזיל בשיטת רוב הפוס' הראשונים ז"ל דמחלקי בין דד"ג לגרמא דלא כהרמב"ם ז"ל כנז"ל דא"כ אמאי פסק מרן ז"ל בשה"ט סי' שפ"ו ס"א בדוחף מטבע של חבירו עד שירד לים דחיב וכן הפוחת מטבע ש"ח דחייב אעפ"י שלא חיסרו וכן בס"ג פסק מרן דהמסלק הכרים חייב דכיון דס"ל למרן ז"ל בתשו' זו דסי' פ"ט דלא כהרמב"ם ז"ל הרי לכל אותם החילוקים שכתבו הרא"ש והתוס' ז"ל כל הני דיני דפסקם מרן ז"ל לחיובא לד' הרא"ש ודעמיה ז"ל כולהו פטירי וכמ"ש מור"ם ז"ל בהגהה שם וכמ"ש הרב מהר"ש ן' וירגא ז"ל למרן ז"ל וא"כ כפי"ד מרן ז"ל בסי' פ"ט הנז' הי"ל למרן ז"ל לפסוק בש"ע סי' שפ"ו הנז' לפטור וכדעת התוס' והרא"ש ודעי' ז"ל ולכאורה הדבר תמוה אצלי מאד ולא ידענא מה להשיב ולא ראיתי לשום פוסק אחרון שהביא תשו' מרן ז"ל הנז' ונתעורר ע"ז כלל וכעת צל"ע רב:

ועוד אני תמיה ע"ד מרן ז"ל הנז' שכתב שגם לד' הרמב"ם ז"ל כל שלא נתכוון להזיק פטור כלז"ל דהא כיון דהרמב"ם ז"ל הוא מכת הסוברים דדינא דגרמי דינא הוא ולא קנסא כמ"ש מהרח"ש ז"ל בח"א דק"ה ע"א וק"ו ע"א וע"ב יע"ש א"כ לא שנא אם מתכוין להזיק לשאינו מתכוין דבכל גוונא חייב כדה"ק הכי החס"ל שם דקי"ד ע"ד ע"ד הרב אד"ק ז"ל יע"ש וכיון דמרן ז"ל הכי ס"ל למר כד' הרמב"ם ז"ל כדס"ל להרב אד"ק ז"ל א"כ תחול עליו ג"כ הקו' הנז' כמובן ויגדל התימה יותר דמרן ז"ל בס' הקצר הכי ס"ל נמי דד"ג דינא דאורייתא הוא ולא קנסא כמ"ש הרב בית יצחק דצ"ו ע"א וסיים עלה וז"ל נמצא דדעת רובא דרבוותא דד"ג הוי דאורייתא והמה גדולי ההוראה וכו' יע"ש והא ודאי אתמהא טובא אם לא שנאמר דמרן ז"ל בב"י ובש"ע חזר בו ממ"ש הוא עצמו בתשובה הנז' הנז"ל כיון דהש"ע חיברו מרן ז"ל בסוף ימיו כמ"ש הרב י"מ ז"ל בכללי הש"ע אות ב' משם מהריק"ש ז"ל והגם דסיים מהריק"ש ז"ל וכתב עוד דמפני חולשת מרן ז"ל נמצאו בו דברים רבים שלא דקדק בהם יע"ש מ"מ ליכא למימר הכי בכה"ג דעסקינן ביה אנן כיון דדבריו שבש"ע הם בנויים עפ"י הקדמתו שכתב שם שהולך תמיד עפ"י ג' עמודי ההוראה או בתרי מנייהו כיעו"ש א"כ גם הכא בדד"ג הרי הרי"ף והרמב"ם ז"ל בשיטא חדא קיימי דלמאי דקי"ל כר"מ דדד"ג אין לחלק בין גרמי לגרמא ולהכי פסק מרן ז"ל בש"ע כוותייהו ובדקדוק גדול פסק כן בש"ע עפ"י הכלל שמסר בידנו בהקדמתו ופשוט ואין לנו לומר אלא שחזר בו בש"ע ממ"ש בתשו' הנז' וכמדובר ותו י"ל דכיון דמרן ז"ל בתשו' סותר עצמו למ"ש בב"י ובש"ע הא ודאי דמ"ש בפסקיו בב"י ובש"ע הוא העיקר נגד מ"ש בתשו' כמ"ש מרן גופיה בסי' קט"ז בשם הר"י בן הרא"ש ז"ל ע"ד הרא"ש ז"ל כשסותר מפסקיו לתשו' יע"ש וכ"כ הכנה"ג בכללי הפוס' סי' ס"ט ובכנה"ג ח"מ סי' ע"ב הגהט"ו אות ס"ח ואילך יע"ש וכ"כ הרב נ"ש ז"ל ומרן מהריט"א ז"ל בשמיו"ט סי' כ' על מור"ם ז"ל כשסותר בתשו' למ"ש בס' המפה יע"ש וה"ה דאמרינן הכי גם בדעת מרן ז"ל וכ"כ להדיא הרב מר ואהלות ז"ל באה"ע דל"ו על מרן ז"ל עצמו יע"ש ואכתי הדבר צאת"ג ועיין עוד בס' כל החיים להר' מהרח"ף ז"ל בכללי מרן ז"ל מ"ש בזה ואכמ"ל וצור ישראל י"מ וימ"ן אכי"ר כ"ד אנא זעירא דמן חברייא: הצעיר יצחק משה אבואלעפיא ס"ט:

תוכן העניינים

פני יצחק חלק ו

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה