פני יצחק חלק ו· רבי יצחק אבולעפיה
שו"ת פני יצחק ח"ו אה"ע · סימן ג
נשאלתי על אודות ראובן שאחר שכבר נשא ליבמתו בכתו' וקידושין כתחז"ל ובא עליה פעם ושתים ושלש ונכנסה בו רוח עועים ומאס ובגד בה ורצונו לגרשה בגט כריתות בלתי לפרוע לה כתובתה משלם כי אם הבגדים והמטלטלין הנמצאים איתה בבית דוקא אשר לא יעלו לחצי כתיבתה ואם לא תתרצה יבמתו בזה וגם הב"ד יסכימו עמה שאינו יכול לגרשה עד שיפרע לה כל כתובתה הנה הוא ימיר דתו לגמרי כדי להנצל ממנה וכן עשה מעשה והלך אצל הערלים והמיר דתו לדתם וכל עוד שלא נעשה רצונו לגרשה ממנו בגט לא יחזור בו מהמרתו כלל והאשה יבמתו הנז' אינה רוצה לקבל ממנו גם בשום אופן כ"א עד שיפרע לה כל כתו' משלם וראובן היבם הנז' כ"ע ידעי ליה שאין לו מה לפרוע לה זולת מטלטלי הבית כנ"ל הנה כי כן יורנו מו"ץ אם יש אופן ותיקון כדי שלא יהיה ראובן הנז' נטמע בין הערלים לגמרי אפי' שלא תתרצה יבמתו לקבל הגט בפרעון מט' הבית כנז' ולמצוה רבה תחשב לו להציל נפש אחת מישראל ולהחזירו לדת ישראל ויבא שכמ"ה:
תשובה הן אמת דרוב ככל הפוס' ז"ל ס"ל דאפי' שרואים ב"ד שיש לחוש שיצא לת"ר עכ"ז לא יניחו בעבור זה מלדון ולעשות כהלכה כמ"ש התה"ד ז"ל בפו"ך שלו סי' לק"ח שכ"כ משם הגדולים ז"ל ובהפסק מור"ם ז"ל ביו"ד סי' של"ד והכי ס"ל לרוב בנין ורוב מנין שהתירו ליסר ולהעניש לרשעים ואין לנו לחוש שמא יצאו לת"ר אך קצת פוסקים ז"ל חלקו ע"ז וס"ל דיש לחוש פן יצאו לת"ר וכמ"ש הט"ז ז"ל שם בסי' של"ד ואחריו נמשכו כמה רבנים הוב"ד בס' פחד יצחק דק"ג ע"ד ואילך כיעוש"ב וכבר מרן החבי"ף ז"ל בס' חיים ושלום ח"א סי' י"ב מדל"ב ע"ב ואילך עמד בזה ואסף איש טהור כל סברות הפוס' ז"ל ובדל"ב ע"ב כ' וז"ל ומ"מ אנן בדידן אחרי ראית כו"כ רבנים ר"ב ור"מ שהתירו' בהדיא ליסר ולהעניש לרשע הגם שיצא לת"ר יכו' אית לן למינקט כוותייהו ומ"ג כי מסתבר טעמייהו והוא ברור כשמש לעיני הכל דאם באנו לחוש לזה לא שבקת חיי וח"ו מתבטל קיום התירה לגמרי וכמ"ש הרדב"ז ז"ל אלא דעכ"פ צריך מיתון הרבה ולהיות מתיעץ עם זקני העיר ושופטי הארץ לבקש אופנים שלא יבא הדבר לידי תקלה וכמ"ש מהרדב"ז בתשו' הנז"ל וגם הרשב"א ז"ל בח"ה סי' רח"ל אשר דיבר בקדשו בזה וכיוצא בזה שצריך הנהגה ומיתון במועצות ודעת כמו שיעו"ש עכ"ל מהרח"פ ז"ל הצל"ע עש"ב:
ובכן מאחר עלות כ"ז הא ודאי גם אנן בדידן אזלינן בתר רובא דס"ל דחובה עלינו להעמיד משפטי הדת על תלה ככל הבא מידנו הגם שיצאו לת"ר המורדים בזה לית לן למיחש בהו כי הדין יקוב את ההר וכמבואר אלא דמאחר שכתב הרדב"ז ז"ל שצריך מיתון לבקש אופנים שלא יבא הדבר לידי תקלה ושכ"כ הרשב"א ז"ל וכמ"ש מהרח"פ ז"ל וכנז"ל:
פניתי אני הדל לבקש אופן בנ"ד שלא יבא הדבר לידי תקלה וכנז"ל הנה אנכי עפר לא מצאתי אופן נאות שלא יבא הדבר לידי תקלה כ"א בזאת לסמוך על, הורהת הרב מהר"ר רחמים אריה אברהם הכהן אריאש ז"ל והבי"ד הרב מהרח"פ ז"ל שם דל"ב ע"ד שכתב צדדים להתיר במקום חרם רגמ"ה וחומר השבועה באיש הנשוי ומושבע שלא ישא אא"ע דאם יש לחוש להמיר דתו דיש להקל לישא אא"ע יע"ש והגם כי הרב מהרח"פ ז"ל שם:
סמוך ונראה ראו הביא לנו דהרב מהר"י נבארו ז"ל בספר מבין דבר משו"ת כת"י בתשו' אה"ע חלק על הרב הנז' ברור אתו הנז' ולחלק יצא בין, חרם לשבועה דבקו'ע לשוא"ת בדברי מרן החבי"ב ז"ל בתשו' בע"ח אה"ע סי' א' ד"ה ע"א יע"ש והרב מהרח"פ ז"ל לא הסכים להתיר בנ"ד אלא מכח שאותו האיש דנ"ד כבר התירו לו שבועתו שנשבע ע"י ג' אנשים פעם ושתים כיעוש"ב בדל"ג ע"א מוכח דאם לא היה בנ"ד שכבר התירו לו השבועה הוה אזיל כשיטת הכנה"ג והרב מהר"ן ז"ל דמחמיר באיסור שבועה שלא לעבור בקו"ע משום חשש פן ימיר דתו וכמובן:
אמנם כ"ז איננו אלא במונח דשבועת החתן הכתובה בכתובות דכל אינשי דעלמא דלא יגרשנה בע"כ ושלא ישא אשה א"ע כנהוג הנה היא שבועה חמורה מאד ככל שאר שבועת ה' שנשבעין בעלמא ולזה גם בשבועת החתן הנז' החמירו בה טובא דאיסור שבועה דחמירא טוב רביע עליה ואין פוטר אותו ממנה בשום צד ואופן כלל ומשו"ה ס"ל למרן החבי"ב ז"ל בתשו' אה"ע סי' א' הנז' דאין להקל בשבועה ובפרט כשהיא בקו"ע ואחריו נמשכו הרב מהרי"ן ומהרח"ף ז"ל בנדון הנז' להחמיר במקום דאיכא שבועה הגם דיש לחוש פן ימיר דתו ויצא לת"ר והנה אמת דהכי נמי סברי כו"כ רבוותא ז"ל להחמיר גם בהאי שבועה כידוע בסש"ץ הפוס' ז"ל ואנא עניא נמי הוה רהיטנא אבתרייהו להחמיר גם בשבועת החתן הנז"ל כמבואר בסה"ק פנ"י ח"א סי' ט"ו וזולתה דאסיקנא בעניותין התם להחמיר גם בס' שבועה זו ודלא כדס"ל להרה"ג ראש"ל מהרמ"ס ולהרב מר ואהלות ז"ל דהקילו טובא בהאי שבועה ושם דחיתי דב"ק בב' ידים והארכתי אני עני בזה שם ומשם באר"ה. ואולם האמת אגיד ולא אכחד דשוב כתבתי בעניותי בתשו' אחרת כת"י אשר לי בדין מורדת דמאיס עלי דהשתא הכא שזכינו לאור לסש"ץ של רבני וגאוני עוב"י שאלוניקי יע"א שברור לפנינו וחזינא להו בספריהם הנחמדים דעלתה הסכמתם להקל בהאי שבועה דחתן דלא דמי לשאר שבועה שנשבע אדם לחבירו מכמה טעמי תריצי כמשי"ר בס"ה דברי שמואל הנ"מ להרב מהר"ש ארדיטי ז"ל בתשו' אה"ע סי' ח' דקמ"א ע"א וז"ל ומ"ג דאיכא עוד כמה ספקות בשבועה הלזו שנשבע בשעת הנישואין וכו' יצא ראשון דהשתא הכא אנן קיימין דנשבע בת"כ ויש מ"ש דאין להחמיר בשבועה בת"כ וכמ"ש מהריק"ו ז"ל יכו' והבי"ד הרב המחבר ס' מעט מים בשארית הפליטה סי' כ"ו דעמד שם במי שמרדה אשתו עליו אם יש היתר לשבועתו ועמד וימודד אר"ש מכמה ס' שיש בשבועה זו ותחי' וראש הבי"ד מהריק"ו הנז' וכו' וכו' גם המחנ"א הל"ש סי' ג' הביא י"א דכל דליכא שם ולא כינוי ליכא כ"כ חומר שבועה אלא איסור בעלמא ושי"א דהוי מד"ק ושהפ"מ כ' דאפי' איסור ליכא ובס' חו"ש למהרח"ף ז"ל סי' ו' בתשו' הרב השואל עשאו ס' לנ"ד יע"ש ומשום מ"ש ע"ד המב"ה כבר הכריע הרב טל אורות דאין זה הזכרת ה'. ואת רב"ע מ"ש הכר"ש אה"ע סי' י"ב וכו' ולדעתם ותצא דינא דמתירים לכתחילה שלא מדעתה וכו' באופן כפי הרשום בכתב מכל אלין רבוותא דלית לן למיחש לשבועה זו מכמה אנפי דחלו בשבועה דנ"ד כנז"ל וכו' א"כ מפאת זה נראה דאין לנו לחוש בית מיחוש מכח שבו' זו ע"כ עכ"ל הרב ד"ש הנז"ל יעש"ב. וכ"כ עוד הרב מעט מים גופיה בספרו שיורי טהרה מע' ש' אות מ"ה ופ"ח ופ"ט יעש"ב והכי ס"ל למני"ר הרב עבודת השם ז"ל אה"ע סי' י"ח בתשו' כי באה בס' צל הכסף ח"ב סי' יו"ד עש"ב גם הרב נוכח השולחן אה"ע סוס"י ט"ו אסף וקיבץ כמה ס' בהאי שבו' דנ"ד יעש"ב וכ"כ הרב טוב לישראל בתשו' הבאה בסו"ס הנז' גם הרב שב' סוס"י שו' פקפק טובא בשבועה כיעו"ש וע"ע בס' דברי שמואל הנז' שם סי' ט' יו"ד י"א שחזר וכתב שם יותר ממ"ש בסי' ח' הנז' יעש"ב וכבר העתקתי כל דברי רבנינו שאלוניקי ז"ל הנז' בתשו' כ"י הנז"ל יותר בארוכה והעליתי שם דאחרי הודיע אלהים אותנו את כ"ז הא ודאי דהכי נקטינן להקל בהאי שבועה דנ"ד כיון דרבנן בתראי ז"ל הנז"ל כן עתה עלתה הסכמתם להקל בריבוי הספקות דאשתכח ובהיכי שבועה דנ"ד הגם דבכל חד ס' מנייהו איכא לדחויי מ"מ בהצמדם יחד פשוט מאד דיש להקל לגמרי ולא אמרינן בכה"ג ס' שבועה להחמיר ודלא כדאסיקנ' בעניותין התם בסי' ט"ו דהדרי בי כעת אחר ראותי כל דברי הפוס' ז"ל הנז' דבאלו אמרו לסמו' והם אמת ודבריה' אמת ובכן גם בנ"ד יש להקל בשבועה זו דשלא ישא אא"ע עפ"י כל הס' הנז"ל ולהתיר לו לישא אא"ע כדי שלא ימיר דתו וכהוראת מהר"א ארייאס ז"ל הנז' וכנז"ל מלבד דעיקר החילוק דמהראנ"ח ז"ל בין קו"ע לשוא"ת דעלה סמיך מרן החבי"ב ז"ל בתשו' הנז' רבים לוחמים עליו וככתוב אצלי בסה"ק פנ"י ח"א סי' ט"ו הנז' וכ"כ הגאון שער אשר ז"ל בח"א סי' ושם דחה דברי הגאון החק"ל דסייעו למהראנ"ח בחי' הנז' מדברי הראשונים הנמק"י והריטב"א ז"ל וכבר הבאתי ד"ק בסי' ט"ו הנ"ל ואסיקנא התם כוותיה וכטעמיה משום חשש ס' שבועה להחמיר כיעוש"ב הנה הגאון הרב שע"א הנז' ז"ל דחה ראייתו בב' ידיו קודש כיעוש"ב וא"כ ודאי דיש להקל בשבועה זו גם בקו"ע כרוב ככל הפוס' ז"ל דלא חיישי לספיקו דמהראנ"ח ז"ל הנז' וכמדובר. והרב מהרי"ן דפליג ע"ד הרב ארייאס ז"ל מכח חי' דמהראנ"ח ז"ל לא עמד בזה ככל הצורך וסמך ע"ד מרן החבי"ב ז"ל דחייש לס' דמהראנ"ח ז"ל ותו לא גם הרב אריאס ז"ל גופיה ומהרי"ן ז"ל בר פלוגתיה בדין הנז' שניהם ז"ל לא עמדו ככל הצורך בעיקר שבועה זו דהחתן כנ"ד דאית בה כמה ס' וס"ס טובא כמ"ש רבני שאלוניקי ז"ל הנז' והדין עמהם דקילא טובא שבועה זו ולית בה חומר שבועה כלל ככל האמור ומדובר: והשתא דאתינן להכי יש לדון בשופי גמור דכדי שלא ימיר דתו ראובן זה דנ"ד הגם דשרינן ליה לישא אשה אחרת כהסכמת הרב אריאס הנז' ז"ל ודלא כמהר"י דפליג עליה וכנז"ל מ"מ אי חזינן דלא יהבי ליה איתתא אחריתי כ"ז דאגידא ביה האי אתתא הא ודאי דשרינן ליה נמי לגרש לזו בע"כ ולית לן למיחש לשבועתו אשר נשבע לה בעת הנישואין שלא יגרשנה בע"כ כשם דלא חיישינן לאותה שבועה שנשבע לה שלא ישא אא"ע משום דהני תרי שבועות קילי טובא וכנז"ל ומשום חששא דפן ימיר דתו הבעל כי היכי דדחינן לשבועתו דשלא ישא אא"ע כהסכמת הרב אריאס ז"ל כנז"ל ה"נ דחינן להאי שבועה דלא יגרשנה בע"כ כיון דלא יהבי ליה אחריתי כ"ז דאגידא ביה האי איתתא ומאי דהרב אריאס ז"ל הנז' לא התיר בנ"ד אלא שישא אחרת ולא ימיר דתו ואילו לשבועת הבעל שלא יגרשנה בע"כ לא נטה דעתו להתיר לו לגרשה בע"כ משום חשש המרת הדת פ' לו' באחד מב' פנים או דבנדון שלו היה הבעל מוצא אשה אחרת הגם דאגידא ביה אתתיה קמייתא כמ"ש הרב כהונת עולם ז"ל בתשו' סי' נ"א והבי"ד הרב מהר"י ישראל ז"ל בתשו' כי באה בס' חיים ושלום סי' ו' די"ז ע"ד שהחזיק במעוז הך טענתא דטעין הבעל דכ"ז דאגידא ביה אשתו הא' לא יהבי ליה אשה אחרת דטענה הנשמעת היא ואייתי בידיה מ"ש הרב כה"ע ז"ל שם מ"ש הרב מהר"מ ד"ב ז"ל דמתשו' הריב"ש ז"ל נראה דתוכל לעכב וישא אשה אחרת ושוב דחה מכת תשו' הרשב"ץ והמבי"ט והרב כה"ע ז"ל מר הוא דאמר דע"כ לא אמרה הריב"ש ז"ל אלא בנ"ד שכבר מצא אחרת שנתרצית לו על הראשונה כמבואר שם ובכה"ג ודאי למה יגרשנה בע"כ ותמות ברעב שאין בידו לפרוע לה כתובתה לזה דן שיהא נשוי ויפרנס שתיהם הלאו"ה ודאי דמצי לגרש מטעם דלא יהבי ליה אחריתי ומסתמא דינינן הכי ואף שאין לו לפרוע כתובתה לית לן בה וכו' עכ"ל הרב כה"ע ז"ל שם וסיים עלה מהרי"ש ז"ל שם וז"ל וכן ראיתי למהר"ש יצחק ז"ל בתשו' כי באה בס' עוללות הכרם סי' ו' דמה"ט פסק בנ"ש שכל ב"ד יפה יתיר לו לכתחי' בין לגרשה בין לישא וההיא דמהריב"ל מתוקמא בענין שהיה מוצא ליקח אחרת עש"ב עכ"ל הרב מהר"י ישראל ז"ל יע"ש וא"כ אפשר דגם בנדון הרב אריאס ז"ל מתוקם שפיר דמירי שהיה מוצא לישא אחרת עליה הגם דאנידא ביה קמייתא כמ"ש הרב כה"ע בעד מהריב"ל ז"ל אבל אין לו' דטעמיה דהרב אריאס ז"ל דהתיר לבעל שישא ולא לגרשה בע"כ משום דאף הוא ראה דדין זה דאי אגידא ביה קמייתא ולא יהבין ליה אחריתי דאזי מותר לגרשה בע"כ כדס"ל להכה"ע ולמהר"ש ז"ל הנז' אין דבריו מוסכמים מכל שהרי מהרח"ש והכר"ש ומהריק"ו ז"ל פליגי בזה כמ"ש בשמם הרב מהר"י ישראל ז"ל בסו"ד הנז' וסיים עלה דמידי ס' ל"ן יע"ש א"כ הו"ל ס' שבועה להחמיר ומשו"ה לא הורה להתיר לגרשה בע"כ הגם דלא יהבין ליה אחריתי כ"ז דאגידא ביה קמייתא דהא ודאי ליתא דא"כ גם משום חשש המרת הדת לא הי"ל להתיר לישא אחרת כיון דרוב הפוס' ס"ל דיקוב הדין את ההר ול"ח להמרת דתו וא"כ הו"ל ס' שבועה להחמיר כדחייש לה מר בשבועה דשלא לגרשה בע"כ משום ס' שבועה אל"ו דעיקר טעמיה דהרב אריאס ז"ל דלא התיר אלא לישא אחרת דה"ט משום דבנ"ד הוו יהבין ליה אחריתי הגם דקמייתא אכתי אגידא ביה וכנז"ל ולהיות כי הרב מהרח"פ ז"ל הבי"ד הרב אריאס ז"ל בקצר אמיץ ולא הודיענו דנדון ההוא איך היה לזה עכצ"ל דאפשר דאיירי במצא אחרת שנתרצית לבעל שישאנה הגם דאגידא ביה קמייתא וכנז"ל כי היכי דאוקים הרב כה"ע ז"ל לדמהריב"ל ז"ל וכנז"ל ברם היכא דבריר לן דלא יהבין ליה אחריתי כל זמן דאגידא ביה קמייתא דשרי ליה לגרשה בע"כ כי היכי דשרינן ליה לישא אשה אמרת כהוראתו ז"ל וברור. וע"ע בתשו' הרב הון יוסף סי' א' שפסק בפשיטות בנ"ד שמותר הבעל לישא אחרת ואי לא יהבי ליה אחריתי כיון דאגידא ביה קמייתא דשרי ליה לגרשה בע"כ והסכימו עמו כל רבני וגאוני תקיפי ארעא דישראל ירושת"ו ועל צבאם הגאון החק"ל ז"ל יעש"ב ולא חששו לס' הכר"ש ז"ל ומהריק"ו ז"ל דהחמירו שלא לגרשה בע"כ אפי' היכא דלא יהבי ליה אחריתי כ"ז דאגידא ביה הא' יעש"ב. והגם דנדון שלהם של הרב מהר"י ישראל ז"ל אינו כנ"ד ולא כנדון דהרב אריאס ז"ל והנה מקום לו' דשאני נדונותיהם מנ"ד וכמבואר מ"מ אין אנו מדמים הנדונות בשוה אלא לדעת הרב אריאס ז"ל דהתיר לישא אחרת מחשש המר"ד א"כ לדידיה כל הנדונות שוים ואין לחלק ביניהם לדעתו ז"ל וכמובן:
ועוד אי נדון שנשאל עליו הרב אריאס ז"ל היה שלא היה יכול הבעל לישא אחרת כ"ז דאנתתיה קמייתא אגידא ביה א"כ מה הועיל הרב הנז' ז"ל להתיר לו לישא אחרת כיון דלא יהבי ליה אחריתי כ"ז דקמייתא אגידא ביה אל"ו צ"ל דאיירי התם דהיה מוצא אחרת לישאנה הגם דאגידא ביה קמייתא וזה ברור ומוכרח:
הפן הב' בטעם הראת הרב אריאס ז"ל הנז' שהתיר לבעל לישא אחרת מחששא שמא ימיר דתו ולא התיר לו לגרשה להא' בע"כ משום חששא זו עצמה אפ"ל דה"ט משום דהוא ז"ל אזיל בשיטת מהריב"ל ז"ל דס"ל דמתירין לי לישא אחרת ונמשכו אחריו כו"כ פוס' ז"ל כמו שכבר הארכתי בעניותי בזה בסה"ק פנ"י ח"א סי' ט"ו יעש"ב ומשם באר"ה ולא נפלאת היא ולא רחוקה הסברא לו' דגם הרב אריאס ז"ל אזיל בשיטה זו משו"ה לא התיר לבעל דנ"ד לישא אחרת דוקא וכמובן:
ואגב אורחין ראיתי בתשו' הרב מהרח"ף ז"ל בס' חיים ושלום סי' ז' דכ"א ע"ב שכתב וז"ל ורואה אנכי בס' הפוס' שלמים וכן רבים שלענין לישא אחרת הורו היתר בשופי ולענין לגרשה בע"כ חשו שלא להתיר וכן אנו רואים מעשים בכל יום דלענין לישא אא"ע אפי' שלא מדעתה ורשותה התירו לעשות מעשה ואילו לתת לה גט בע"כ לא ראינו שהתירו בהדיא לעשות מעשה והנה לס' הפוס' דס"ל דתקנת חרם רגמ"ר שלא יגרשנה בע"כ היא יותר אמתני ותקיפא לא תיבעי לך דמצינו טו"ט להחמיר בתקנה זו שלא יגרשנה בע"כ יותר מתקנת שלא לישא ב' נשים אלא אפי' לס' הפוס' דס"ל דשתיהן שוו בשיעורייהו ואפי' לס' הפוס' דס"ל דאדרבא תקנה שלא יגרשנה בע"כ קילא טפי מתקנת שלא לישא ב' נשים עכ"ז נ"ל טעם לדבר למה שהחמירו בזאת התקנה שלא יגרשנה בע"כ מתקנת שלא לישא ב' נשים יען ענין שלא לישא ב' נשים הוא דאדם בחירי מצד עצמו ואינו עומד כנגדו האשה הא' ברם לעשות מעשה לתת גט בע"כ כיון שהאשה הבעלת דינו היא כנגדו קשה גירושין בכה"ג לעשות לכן חששו בדבר שלא לעשות מעשה זה כזה לתת גט בע"כ וכו' עכ"ל יעש"ב ולא זכיתי להבין חילוקו וטעמו זה דהא גם תקנת חרגמ"ה או שבועת הבעל לאשתו הא' שלא ישא אא"ע קנה היא ג"כ כנגד אשתו הא' דהן אמת דשבועתו שלא יגרשה בע"כ הנה היא בגוף האשה הא' ממש משא"כ אם ישא אא"ע אינו בגוף אשתו הא' ממש מ"מ השבועה דשלא ישא אא"ע היא ג"כ על גוף האשה הא' דלהכי משביעין אותו שלא ישא אא"ע עליה דייקא הילכך מחוורתא בטעם הדבר דישא אחרת עליהן ולא יגרשנה להא' בע"כ דה"ט משום שורת ד"א כדכ' מהריב"ל ז"ל טע"ז ויליף לה מדברי הרמב"ם ז"ל כיעו"ש והוא הנכון באמת ומשו"ה הוא שכתב הרב אריאס ז"ל דמותר לישא אחרת ולא יגרש להא' בע"כ דאזיל בשיטת מהריב"ל ז"ל ודעימיה דסברי הכי וכמדובר וה"ט דאסר לגרש בע"כ משום דרך ארץ וכנז"ל. אך כבר כתבנו לעיל דכ"ז אינו אלא משום דס"ל דאיכא חומר שבועה גם בשבועת החתן לאשתו בשעת נישואין ברם אחר שכבר העלו רבני וגאוני עוב"י שי' דיש להקל בשבועה זו משום דאית בה ס"ס טובא וכנז"ל א"כ מה לי שבועה שלא ישא אא"ע מה לי שבועה דשלא יגרשנה בע"כ הכל שוו בשיעורייהו דאית בתרוויהו ס"ס טובא וכי היכי דשרינן ליה לישא אא"ע פן ימיר דתו ה"ה והוא הט' דיש להתיר לו לגרשה בע"כ מטע"ז נמי ובפרט דדעת מרן ז"ל בש"ע סי' קי"ט דיכול אדם לגרש אשתו בע"כ וכתבו הרב ג"פ והרב גט מקושר להרב מהרי"ן ז"ל שם דבאתריה דמרן ז"ל מצי כל אדם לגרש אשתו בע"כ והבי"ד מהרח"פ ז"ל בס' חיים ושלום סי' ז' דכ"א ע"ב יע"ש ואי משום ס' שבועה להחמיר כבר הסכימו רבני שי' האח' ז"ל דדל שבועה מהכא כיון דאית בה ס"ס טובא וכמדובר וא"כ אי לא יהבי ליה אחריתי להאי גברא דנ"ד כ"ז דאגידא ביה קמייתא שרינן ליה לגרשה להא' בע"כ משום חשש פן ימיר דתו כמ"ש הרב אריאס ז"ל וגם מהרי"ן ז"ל דפליג עליה אינו אלא משום דאזיל בשיטת הפוס' ז"ל דס"ל דאיכא חומר שבועה גם בשבועת החתן אבל אחר שזכינו. לתורת רבני שי' האח' ז"ל הנז' דאשכחו מה ס"ס טובא הא ודאי דנקטינן להקל לגמרי וגם מהרי"ן ז"ל אלו היה עומד בעיקר שבועה זו ודאי דהוה משכח בה ס"ס טובא והיה מודה להקל בה לגמרי וזה ברור:
פש גבן דהגם דשרינן ליה גם לגרש בע"כ מ"מ כיון דאין לאל ידו לפרוע לה כל סכי כתובתה לכאורה נראה דהדין נותן דלא מצי לגרש בע"כ כיון דאין לאל ידו לפרוע לה כל סכי כתובתה אמנם כבר עמד ע"ז ג"כ מהרח"פ ז"ל שם בס' חיים ושלום:
פש גבן ערעור חד דהגם דסלקא לן הלכתא להתירו לישא אא"ע ואי לא יהבי ליה אחריתי כ"ז דאגידא ביה האי קמייתא מצי לגרשה לקמייתא בע"כ כנז"ל מ"מ כיון דאין לאל ידו לפרוע לה כל כתובתה ואם דל הוא זה הנה עכ"פ תוכל לעכב על ידו מלישא אא"ע כיון דל"מ למיקם בסיפוקייהו וגם מעכבת עליו שלא לגרשה בע"כ עד שיפרע לה כתובתה במושלם ולא יעשה שתים רעות לגרשה בט"כ ושלא, לפרוע לה כתובתה הא ודאי לקתה מדת הדין לגמרי אמנם גם ע"ז כבר למדנוהו מתורתם של ראשונים הפוס' וכבר עמד ע"ז מהרח"פ ז"ל בס' חיים ושלום סי' א' ד"ט ע"ד בד"ה ומ"מ וכו' דשם אסף איש טהור לכל להקת הפוס' ז"ל הם המדברים בפרט זה וזו הלכה העלו שלמים וכן רבים מגדולי הראשו' רובא דרובא מרבני האח' אשר הסכימו להלכה ולמעשה במקום שהדין נותן דיכול לגרשה או לישא אא"ע ולית בזה לא משום חרגמ"ה וגם לא משום חומר שבועה א"כ כשהוא עני אחר שיחקרו ב"ד בדו"ח ובינם לשמים נראה להם שאם יעכבו אותו מלגרש או מלישא בשביל פרעון כתובתה ליתיה בתקנתא שיכול לפרוע א"כ אחרי זאת נראה שאין לעכבו בעבור פרעון הכתובה וישאר חוב עליו וכמ"ש כן בהדיא הרדב"ז ז"ל ח"ג סי' תקס"ו ומ"ג שהוא צורך גדול ומצוה רבה היא הרי מצינו לכמה רבני האח' וכו' להתיר לו לכתחי' ומתירין לו שבועתו ויהבי טעמא הוא צורך גדול דאין לך צורך גדול ודבר מצוה יותר מזה להציל האדם מהרהורי עבירה וכו' ואנ"ס שלא יוכל האדם להתאפק וכו' דצערו של איש מרובה משל אשה וכיון שכן אין לנו להחמיר לעכבו בפרעון כתו' במקום שאין תקוה וכו' ואינו מן השם לעכבו יכול על מגן ושיעבור על ד"ח ככל האמור ומרגלא בפומאי לו' שכל עיכוב שבאים לעכב וליסר למי שחייב ממון כדי שיפרע לבע"ח אי איכא הפסד ממון גבוה שמבטלו בזה מקיום התו' והמצוה באיזה אופן שיהיה מיראי הוראה אני להפסיד ממון גבוה מה שנוגע לעבודת ה' נגד זה שיגבה ממונו אפי' אם יש לו ואינו רוצה לשלם כאשר ביארתי בסה"ק חקק"ל ח"ב סוס"י ה' דכ"ו ע"ג יעש"ב וכ"ש נ"ד שאין לו לפרוע כי איש עני הוא וכו' עכ"ל הטהור. וגדולה מזו כתב מהר"י ישראל ז"ל בתשו' כי באה בס' חיים ושלום הנז' סי' ו' סי"ט ע"ב בענין מהות דבר מצוה שבעבורה מתירין למי שנשבע לאשתו להתירו שלא מדעתה בדבר מצוה ע"ז כתב הרב ז"ל דאפי' כבר קיים פו"ר מ"מ משום מצוה דבבוקר זרע זרעך וכו' ואפי' מצוה דרבנן כמ"ש הר"ן ז"ל ועוד מאחר דמאיסה ליה אשתו זאת ואינו יכול לבא עליה והשרוי בלא אשה שרוי בלא טובה ואין אדם ניצול מהרהורי עבירה ואית ליה צערא טובא וא"כ בודאי דשפיר חשיב דבר מצוה וכו' וכ"כ הרב כה"ע ז"ל כשאינו יכול לבא עליה ואינו ניצול מן החטא חשיב שפיר דבר מצוה עכ"ל יעש"ב:
הנה מלבד איתנהו כל הני טעמי הנז"ל עוד איתנהו בנ"ד ויותר מהמה תו איכא המרת הדת לגמרי עד שכמעט חלף הלך לו אצל הערלים ופער פיו לחרף ולגדף דת יש' כאשר שמענו מפי מגידי אמת וגם בשב"ק עוסק במלאכתו ובשתיית פיפא ובאכילתו עם הערלים כל האסור לנו מה"ת ועדיין ג"כ לא קיים מצות פו"ר כו"ע דזה קרוב לחמשה שנים ולא יבצר שבהיותו עמה שבא עליה כו"כ ועכ"ז לא ילדה לו כלל ומאיסה עליה טובא וגם ההוא אמר שבעת שירצה לבא עליה נדמית לו דמות דיוקנו של אחיו המת בעלה של אשה זו ומיד נרתע ושב לאחוריו לגמרי ובודאי דאין לך צערא דגופא וביטול מצוה גדול מזה וראוי להתירו לכתחי' אפי' שלא מדעתה ואפי' התרה כמעט א"צ כיון דעיקר שבו' זה דבעל לאשתו קילא טובא מכמה ריעותי כנז"ל וברור: וגם בענין איסור גירושי אשה ראשונה כבר עמד בזה הרב מהרח"ף ז"ל שם סי' א' הנ"ל בארוכה כיד ה' הטובה עליו יע"ש שהתיר מכח ס"ס ודון מינה ואו"ב. ובהיותי עסוק בתשו' הרב מהרח"ף ז"ל הנז' בסי' א' הנז' אורו עיני בראותי בדב"ק שם ד"ו ע"א שכתב וז"ל ואינה ה' לידי קונט' כ"י משו"ת ממורנו הרב המו' מהר"ר יצחק בכור נאבארו ז"ל הנק' בשם ס' מבין דבר בחאה"ע במ"ש להשיב על פסק אחד מרב אחאי הרב כמהר"ר רחמים אריה אברהם הכהן אריאס ז"ל וז"ל גם מ"ש ה"ה אברהם רחימא נר"ו ע"ע שבא בשאלה שרוצה לגרשה בע"כ אם יכול או"ל והביא הס"ס דכ' ה"ה ודחאו מרן החבי"ב שם בתשו' סי' א' ורו"מ כת"ר נר"ו כ' דהרב כר"ש ומ"ד הרב דרך עץ החיים סברו וקבלו ס"ס הדין להתיר וא"כ בנ"ד מצי לגרשה יע"ש. ובזה אתנח לן חקירתנו שחקרנו בדבריו לעיל דמה טעם התיר בנדון דידיה להשיאו א"ע כדי שלא ימיר דתו ואינו מתיר לגרשה בע"כ משום המרת הדת ואוקימנא ליה דאיירי במוצא אשה אחרת להנשא לו הגם דאגידא ביה אתתיה קמייתא כנז"ל והן עתה דראיתי דבריו אלה שרצה להתיר גם שבו' דשלא לגרשה בע"כ משום ס"ס כנז"ל א"כ איפה אזדא לה הא אוקמתא הנ"ל וכמובן. ועכצ"ל דהט' דידיה שלא התיר במסקנתו כ"א בשבו' שלא ישא אא"ע דוקא א"כ עכצ"ל כאוקמתא השנית וכמדובר לעיל:
זאת תו' העולה מכל האמור דבנ"ד שרי ליה לישא אא"ע אם ימצא ושתנשא לו הגם דאגידא ביה איתתיה קמייתא ואי לא משכח שרינן ליה לגרשה בע"כ ג"כ פן ימיר דתו כנלע"ד לענין דינא להלכה ולא למעשה עד אשר יסכימו בעלי הוראה רבנן דפקיע שמייהו והם רשאים ולא אני. פי המדבר אנא זעירא דמן חבריא:
הצעיר יצחק משה אבואלעפיא ס"ט: