פני יצחק חלק ו· רבי יצחק אבולעפיה
שו"ת פני יצחק ח"ו אה"ע · סימן ב
שאלה ראובן פיתה לאלמנה אחת קטנה שעם שהוא נשוי אשה ויש לו בנים ממנה הנה הוא מוכן לגרש את אשתו בגט ברצונה הטוב ודעת רצונו לקדשה לזו ולישאנה אחר שיגרש לאשתו ונתפתית עמו האלמנה הנז' והוליכה עמו לגינה הסמוכה לעיר וקידשה בעד אחד ריק ופוחז שהוליכו עמו ראובן הנז' להעיד לו ובאו לפנינו המקדש והמתקדשת וזה, העד עמהם והעיד ע"ג לפני ג' ב"ד שבעודו אומר לה הרי את מקודשת לי בכסף זה וידו על ידה נתן לה כסף הקי' והודית האלמנה הנז' שכך היה המעשה אבל היא לא קבלה ממנו כסף הקי' אלא אדעתא שהבטיחה בינו לבינה שעתיד הוא לגרש לאשתו בגט ושוב ישאנה אבל בעת נתינת הקי' לפני העד הנז' לא דיברו כלום מזה ואשתו הא' לא רצתה להתגרש ממנו בשום אופן ובדה"ץ מנעוהו לראובן מלגרשה לאשתו הא' בע"כ היותו מושבע ועומד לה שלא ישא אא"ע ושלא יגרשנה בע"כ כנהוג ובכן חזרה בה האלמנה מלישא אותו ודינא קבעייא אם הדין נותן לפוטרה בלא גט או צריכה הימנו גט והאיש ראובן הנז' הוא בשם ישראל יכונה והוא איש חיל ממונה מצד המל' יר"ה ולא ישמע לקול מורים לגרש אלמנה זו בגט כי נתן עיניו בממונה וידו תקיפא כי כן יורנו מ"ץ אם הדין נותן לפוטרה בלא גט ולמצוה רבה תחשב להציל עשוק ויבא שכמ"ה:
תשובה להיות כי נכמרו רחמי על האלמנה הלזו שנלכדה ברשת זו ואין מידו מציל הנה יגעתי, ומצאתי לה צדדי היתר שלא להצריכה ממנו כלל ובפרט כדי שלא יחרוך רמיה צידו כמשז"ל דאשכחנא בנ"ד תלת ספיקי רויחי לפוטרה בלא גט זה יצא ראשונה דהנה נודע דקי' בעד אחד אינם אלא ס' קידושין והגם שכל רבני האח' ז"ל החמירו להצריכה גט מ"מ הם אמרו דאין להחמיר רק בדליכא ריעותי וס' אחריני ברם בדאיכא תו תרי ס' אחריני לכ"ע תו אינה צריכה גט כלל ולהיות שכבר הארכתי בעניותי בפרט זה בכמה תשו' בסה"ק פנ"י ח"א סיו"ד ובסי' י"ג ובסה"ק פנ"י ח"ה בסי' ז' וט' וי"א עש"ב א"כ אין צורך כעת לכפול הדברים דמשם באר"ה שכן עלתה הסכמת כל רבני האח' ז"ל לבטל קי' ע"א בתרי ס' אחריני לבד הס' הא' הנז' וע"ע בס' הבהיר דברי שמואל הנד"מ להרב מהר"ש ארדיטי ז"ל באה"ע סי' צ"ב שכ"כ יעש"ב. וזאת מצאתי בנ"ד עוד תרי ס' רברבי מלבד הס' הא' דקי' בע"א והם מצד הפקעת הקי' ופסלות העדים מכח הסכמת עירנו יע"א שלא יקדש כי אם ביו"ד וברשות חבר עיר כידוע והובאה בס' ברך משה גלאנטי מ"ד ז"ל ריש סי' ל"ג יע"ש דבהא איפליגו רבוותא ז"ל אי נפקעין הקי' ואי נפסלו העדים גם לאותה עדות מכח ההסכמה הלזו או לא וכבר הארכתי אני עני גם בזה בסה"ק פנ"י ח"א סי' י"ג וט"ז ובפנ"י ח"ב מדע"ג ואילך ובפנ"י ח"ה בכל תשו' הנ"ל ואסיקנא בעניותין התם להתירה בלא גט בכח הני תרי ס' שמצד ההסכמה הנז' בצירוף ס' אחר יעש"ב. וע"ע בתשו' הגאון שער אשר ז"ל באה"ע סי' ל"א שהביא לנ"ד תרי ספיקי הללו דמצד ההסכמה הנז' וכתב שהם ריעותי אמתני ונקיפי טובא עש"ב ואם הגאון ז"ל כ"כ על הסכמת רבני עירו שי' דלא הוזכר בה הפקעת כסף הקי' כלל כ"ש וק"ו דאמרי' הכי בהאי הסכמה דפה דמשק יע"א אשר עמדו כבר עליה רבני עיה"ק ירושת"ו בתשו' הרמתה הבאה בס' נדיב לב ח"ב אה"ע סי' ח' ואישרוה וקיימוה באשרתה דדייני ועלתה הסכמתם דעפ"י הסכמה זו יצאה המתקדשת אפי' בב' עדים ושניהם מודים אשה יוצאה מאיסור תורה לגמרי כיעוש"ב א"כ כ"ש בנ"ד דאין כאן רק קי' בעד אחד דבלאו"ה רבו הסוברים דהא דחייש לקי' בעד א' אינו אלא מדרבנן כמ"ש בשמם הגאון הרב שער אשר ז"ל שם סי' כ"ט וסיים עלה דאפי' לפי מ"ש מד' הרמב"ן דר"פ חייש מדאורייתא מ"מ כל לגבי דידן דרובא דקמאי ובתראי ס"ל דקי' בעד א' אינם כלום וגם דאית לה חזקה דפנויה א"כ כיון דאית לן רובא וחזקת דהיתרא פשיטא ודאי דמפקנא אית לה מדאורייתא והו"ל בדרבנן ופשיטא ודאי דאזלינן לקולא לכ"ע מבלי שום פקפוק כלל וכו' עכתד"ק עש"ב ודון מניה ואוקי באתרין דכוותה ממש וכמובן וכ"כ הרב דברי שמואל ז"ל הנז' שם בסי' ב' דקכ"א ע"א יעוש"ב. ועם דהגאון הרב שער אשר ז"ל בסי' ל"א הנז' לא הסכימה דעתו להקל לגמרי כי אם בריבוי ספיקי כמבואר בד"ק שם מ"מ לא תידוק מניה דאי לא אשתכח רק ג' ספיקי לא היה מסכים להתירה בלא גט דהא ודאי ליתא שהרי מני"ר גופיה שם בסס"י כ"ט עלה בהסכמה להתירה בלא גט בתלת ס' לחודייהו ותמה שם ע"ד מהרח"פ ז"ל דמצריך ד' ס' כדי להתירה בלא גט דליתא כיעו"ש אלא משום דבאותו נדון דבסי' ל"א נפק דק ואשכח ס' אחריני נמי לכך כתב כן וכמו כן י"ל בנדון רבני ירוש' ת"ו דבנדיב לב הנז' וכמובן והרב עבודת הש"ס ז"ל בתשו' אה"ע סי' ט"ו דפקפק טובא בהוראת הגאון הרב שער אשר ז"ל דבסי' ל"א הנז' כיעוש"ב לא ראה תשו' הגאון הנז' גופיה שבסי' כ"ט הנז' כנראה מדב"ק דלא שלטו עיק' כי אם בהדייא דסי' ל"א וברור. והגם דהקי' דנ"ד היו בגינה דחוץ לעיר וי"ל דלא גזרו בהסכמת עירנו יע"א רק על המקדש תוך העיר דוקא ולא על חוץ לעיר כמ"ש הרשב"א ז"ל בח"א סי' תק"ן והוב"ד במוהריק"ו שורש פ"ד יע"ש. הנה מ"מ כיון דבנ"ד גינה זו היא סמוכה לעיר ממש כנז' בשאלה א"כ הו"ל תוך תחומה של עיר ודינה כתוך העיר ממש ועיין בתשו' הרב מהר"י בי רב ז"ל סי' על כפר גובר הקרובה לדמשק מהלך שליש שעה ורחוקה מהעיר יותר מהגינה הנז' בכמה מילין כנודע וע"ע בתשו' הרב החסיד ראש"ל רב אג"ן ז"ל בס' חוקי חיים סי' מ"ש בזה יע"ש. ומ"ש הרב מהר"ח רומאנו ז"ל בתשו', כי באה בס' ישמ"ל סי' ז' שהסכמת דמשק היא גם על המקדש חוץ לעיר יע"ש אחהמ"ר לא דק שפיר בלשון ההסכמה דילן הנ"ל כמבוארת בס' ברך משה כנז"ל:
איך שיהיה עלה בידינו היתר גמור לאלמנה זו דנ"ד בתלת ספיקי הנז' כהסכמת הגאון הרב שער אשר ז"ל בסי' כ"ט הנז' וכהסכמת רבני וגאוני עוב"י תוניס יע"א כמ"ש בשמם הרב ערוך השולחן אה"ע סי' מ"ב וכ"כ הרב משכה"ר ברדצ"ו ע"א וע"ב וכמ"ש בשמם הרב אוזן אהרן ז"ל במע' החי"ת אות ה' יעש"ב וכבר הארכתי קצת בזה בתשו' שבס' פנ"י ת"ה יעש"ב: וכדי לצאת יד"ח הרב מהרח"ף ז"ל דמצריך ד' ספיקי כדי להקל בלא גט הנה כדי לעשות ד"ץ אביא עוד ס' אחר והוא זה אשר הולידו מהראנ"ח ז"ל בח"א סי' ס"ח דיש צד קולא מצד סברת הסוברים דאדם שנשבע שלא לעשות דבר אחד ועשאו דאי עביד לא מהני וכבר נמצא להמרדכי ומהרי"ו שפסקו כן וכיון דרבים הם צדדי הס' ראוי לסמוך עליהם בנ"ד יע"ש וכבר בכמה תשו' שלי הבאים בסה"ק פנ"י ח"א וח"ב וח"ה הבאתי בעניותי גם סניף זה כנדונות ההם בס' קידושין להקל לגמרי ושכ"כ כמה מרבני האח' ז"ל ושהרב שער המלך ז"ל בה' גירושין אסיק דהרמב"ם פסק כרבא דאי עביד ל"מ יעש"ב ועתה ראיתי מ"ש הגאון החק"ל ז"ל בא"ח סס"י ע"א שכ' דאין במ"ח זו דאביי ורבא בירור אי הל' כאביי או כרבא וכו' יע"ש ולא זכר שר להשעה"מ דהכריח דקי"ל כרבא כנז"ל ובכן גם בנד"ז חזי לאצטרופי האי ס' בהדי הנך ג' ספיקי הנז"ל וגם הרב מהרח"ף ז"ל אזיל ומודה דיש להקל לגמרי להתירה בלא גט כלל וברור:
ומה גם לדעת הרב בני חיי ז"ל ביו"ד סי' של"ד דס"ל דבחרמי ציבור אי עביד ל"מ לכ"ע יעו"ש והסכמה זו דנ"ד בחרמי ציבור היא כנודע אך לד' הגאון החק"ל ז"ל ביו"ד ח"ב סי' מ"ט ובח"א דח"מ סי' קי"א דקס"ד ע"א דפליג ע"ד הבנ"ח ז"ל עכ"פ הדרן לד' המ"ר ומהרי"ו ולמהראנ"ח ז"ל ולרבני האח' דנסתייעו גם הם להקל מדבריהם ז"ל גם בחרמי ציבור הם המדברים כיעושד"ק ובפרט דבנ"ד הרי ראובן המקדש דנ"ד עבר ג"כ על שבועתו עצמו שנשבע לאשתו הא' שלא ישא אא"ע וכו' ואתאן לס' המרדכי ומהרי"ו ז"ל דס"ל דאי עביד ל"מ וס' מיהא הוי וכבר בסה"ק פנ"י ח"ב דע"ה ע"ד ובפנ"י ח"ה בתשו' הנ"ל נרגשתי מפלי"ד אי קי' בכלל נישואין או"ל עכ"פ אסיקנא התם דג"ז מידי פלו"ד ל"ן ומינה לנד"ן וכמובן. זאת תורת העולה הלענד"ן דאלמנה זו דנ"ד שריא להתנסבא למי שתרצה בלי גט מראובן דנ"ד כלל כנלע"ד לדינא דוקא ואם יסכימו עמי תרי מרבנן דפקיע שמייהו וכ"ש ב"ד הגדול שבירוש' ת"ו הע"י גם למעשה גם ידי תכון עמהם וצו"י י"מ וימ"ן כיר"א פי המדבר אנא זעירא דמן חברייא:
הצעיר יצחק משה אבואלעפיא ס"ט:
הסכמת מע' הרבנים הגדולים ב"ד הגדול שבירושת"ו על הפס"ד הנ"ל וז"ל הטהור:
ראה ראינו האי פס"ד דשדר לן מע' הרה"ג שלשלת יוחסין סבא דמשפטים כמהר"ר יצחק אבואלעפיא הי"ו ר"מ ור"מ בעוב"י דמשק יע"א ומגודל ענוותנותו ביקש מאיתנו שנסכים עמו להל' ולמ' להציל את האשה הזאת מכבלי העיגון בהיות כי המקדש הנז' ידו תקיפא ואין בידם לכופו שיגרשנה בג"כ וע"ז עמד בכל עז בכחא דרותקא ומצא ד' ס' להתירה בלא גט ואנן מה נענה אבתריה דלא הניח לנו מקום להתגדר בו רק הראנו הג' מאליפית מרובבות בקיצור נמרץ והנה בדין זה דהמקדש בעד א' דפ' מרן דא"ח לקי' כבר הבאתי בס' "ישא איש דמ"ח ע"ג מ"ש הרה"ג המשי"ח לישר' ז"ל בס' כרך של רומי ומובא בס' שער אשר ובא למנין פ"ה אחד דס"ל דהמק' בע"א א"ח לקי' ורבו המתירים על האוסרים ושם הבאת תשו' הרשב"ץ ח"ד דמ"ד ע"ג דאחר שהבי"ד הרשב"א דסבר דהמק' בע"א דא"ח לקי' וכ' דלא נמצא חולק בזה רק הסמ"ג והרא"ם ז"ל [לא כן דרבים נינהו דקאי בס' הסמ"ג אלא דרבו המתירים] והבי"ד הרשב"א שכתב לתלמידו שבעט בהוראתו עי"ש ומה שנפלאתי על הרב כפי אהרן ח"א בהל' קי' סי' א' עש"ב נקוט מיהא דכל דאיכא כמה ריעותי בג' וכ"ש בד' ס' כ"ע מודו דמותרת בלא גט כמ"ש ה"ה נר"ו וכ"כ הרב ויקרא אברהם ז"ל בסי' ו' שנשתמש בס' הד' דמהראנ"ח ז"ל וכ' דסניף גדול הוא להתירה בלא נט וכ"כ המשכה"ר במע' הק' אות כ"ט ובגנזי חיים דקכ"ד אות ח' ועיין בס' ויקר"א הנז' שם דמצא כמה ריעותי אחריני ואפ' דאיזה מהם שייכי לנ"ד להרבות בס' להתירה בשופי הגם דאינם צריכות עוד מצינו מ"ש הרשב"ץ ח"ד סי' ק"ל בא' שהוציא קול בעיר שהוא עשיר ועי"ז קידש אשה אחת בעד א' ואח"ז נודע שהוא איש עני וע"ז כתב הרב ז"ל דמותרת בלא גט יעש"ב מילתא בטעמא מחמת דהטעה אותה כיעו"ש וה"נ בנ"ד דהטעה אותה שרוצה לגרש לאשתו הא' דהוי קי' טעות ולית לן ד' ס' הנז' דפשיטא דמותרת בלא גט וכמ"ש ה"ה פחד יצ"ו:
אלא דאשכחן בתשו' הרב חת"ס ז"ל באה"ע סי' פ"ב והוב"ד בס' פ"ת אה"ע סי' ח"ל סכ"ד בההיא דע"מ שאני עשיר ונמצא עני דכתב להדיא דלא מפני שאנו מדמין נעשה מעשה ולכשיבא לידי נתחכם בענין זה וגם, כי בנ"ש אא"צ לב"ז דאפי' לו יהא שהתנה בפי' ע"מ שאני עשיר ולמידן מי הגיד לו לזה השואל שאינו עשיר ולמידן באמת וכו' עש"ב ומ"מ בנ"ד גם החת"ס ז"ל יודה דאפי' ס' קי' ליכא דבנ"ד כי הקי' היו אחר שגילה דעתו עמה שרוצה לגרש הא' ופיתה אותה בזה כדי שתתקדש לו והיא גם היא קבלה כסף הקי' אדעתא דהכי דכל כהא הגם שלא התנה לה כן בשעת הקידושין אמרינן אם נתקיים התנאי דהיינו הגילוי דעתא מקו' ואם לאו אינה מקו' דבגילוי דעתא כל דהו מהני ואית לן למימר דאדעתא דהכי נתרצית בקי' אם יגרש הא' הא לאו"ה לא ליהוו קי' ותהיה מותרת בלא גט דהא כל דאיכא הוכחה ואומ"ד רבתי די"ל שפיר דמעולם לא תתרצה להתקדש לו אם לא יגרש לא' דמי יכנס בזה להיות לה צרתה בצידה והגם דאתתא בכל דהוא ניח"ל הי"ד היכא דלא היה גילוי דעת מקודם אבל בנ"ד דאיכא הוכחה ואומ"ד דלא נתקדשה לו אלא אדעתא שיגרשנה לא' והרי גילתה דעתה דלא ניחא לה בכל דהוא וא"כ יש לנו לומר דהגם דלא התנה כן בעת, הקי' גילוי מילתא כה"ג דלא נתרצית משע"ר כי אם בזאת הא ודאי ל"א בזה אתתא בב"ד ניח"ל וכ"ן ממ"ש החת"ס שם סי' פ"ה ד"ס ע"ב בד"ה מבואר מדבריו היכא דאיכא הוכחה וראיה ברורה לאותם דברים שבלב הוו דברים מן התורה רק משום חומרא אינו נכון לדון על דשב' והתם לא הוה בלאו"ה שום אומ"ד אלא לפי הנ"ד לא היה ראוי אותו המקדש לאשה כמותה וע"ז כתב שזה אינה אומ"ד כלל דאתתא בב"ד ניח"ל כנ"ל פי' כוונתו וא"כ אם יש לנו ממ"א טעם דלא שייך לומר אתתא בב"ד ניח"ל ליכא תו איסורא דאורייתא רק משים חומרא דא"א ובסו"ד כתב וכיון שאין בקי' הללו שום חשש מדאורייתא א"כ כשיצורף לזה ג"כ אומ"ד הלז יש לסמוך להקל עכ"ל עש"ב וה"נ בנ"ד כיון דאית לן חזקה דגופא דהיא פנויה היתה וקי' בע"א דמדאורייתא לא היו קי' ואית לן כל הני ריעותי ואיכא אומ"ד כנז"ל וכ"ש דאית לן ד' ספיקי להתירה כמ"ש ה"ה יצ"ו הא ודאי אין חששא בקי' הללי והרי היא מותרת לעלמא בשופי כ"ע בלא גט וראוי לנעול דלת בפני המקדש הזה אשר מאס את אשת נעוריו בהיות לו בנים והלך בשרירות לבו להרע וכיון דמדאורייתא אתתא דא שריא להתנסבא בלא גט אין לנו לבקש חומרות ובפרט כי קשה הדבר לכוף אותו לגרש בגט כנז' בשאלה וכיאודה ועוד לקרא באנו עה"ח פעה"ק ירוש' ת"ו אנן ב"ד דח"ל בש"א שבט תרנ"ט ברב עז ושלום:
הצעיר הצעיר הצעיר יוסף נסים שמואל נסים. וידאל ב' חנוך בורלה ס"ט ס"ט אנג'יל ס"ט:
תשובתי על פס"ד דשדר לן רב אחאי גאון מע' הרב המובהק ואח לברק כש"ת כמהר"ר בכור אהרן אלחדיף הי"ו וביקש ממני גם במכתב למ"ר לעיין בו ולחוות דעי גם אני ולעשות רצונו חפצתי וזה החלי בעז"ה צורי וגואלי: הן כל ראו עיני את השאלה ואת אשר נגזר עליה מניה דמני"ר נר"ו אשר האריך הרחיב כיד ה' הטובה עליו ע"כ פרט ופרט ולא הניח פינה וזוית מסש"ץ הפוס' ז"ל ועלתה הסכמתו דלהיותו מוחזק בממון שלוה מאחד מרבני העיר א"כ בידו מסור דגל הקי"ל כמ"ד דחייבים הכוללות יע"א לפרוע לו כל קצבת הג' שנים שנתחייבו לו וקי"ל כמ"ד דמצי לגבות הכל אפי' מחד מנייהו ככל הכתיב בד"ק בארוכה וכיון דכל עיקר תביעתו אינו אלא על פרט זה כל שהוא עיקר א"כ אין צורך עוד לשאת ולתת בדבר הלכה בשאר הפרטים הבאים בדב"ק נר"ו דמאי דהוה הוה ולמנפ"מ להאריך בהם: אמנם על עיקר תביעתו הנ"ל לזאת אשיב אל לבי שחיוב הכולל תלוי אם הפסידוהו ממ"א או לא ואם יברר כת"ר בירור גמור שעל ידי ששלחו אחריו לבא אצלם ולמנותו על העיר רב ושליט והעתיקוהו ממקומו וגרמו לו בזה הפסד ממון ממ"א ולא איתיה בתקנתא לההוא פסידא דלא הדרא בהא ודאי חיובא רמיא עלייהו לשלם לו כל קצבתו בעד כל הג' שנים שנתחייבו לו כהסכמת גדולי הפוס' ז"ל ועד אחרון הרה"ג ראש"ל רבין חסידא רב אג"ן ז"ל בתשו' כי באה בס' הבהיר חוקי חיים סי' ז"ך וכן העליתי אני עני בסה"ק פנ"י ח"ג סי' יו"ד וכמ"ש כ"ז כת"ר נר"ו בפס"ד שלו ובשפלנו זכר לנו בדי"ב ע"א וסיים עלה מני"ר יצ"ו דיכול לברר הפסדו וא"כ אחר הבירור אין מקום לפוטרם מחיובם כלל אכן אנכי הרואה בכל דברי גדולי הפוס' ז"ל הנז' דלא חשבי הפסידוהו ממ"א אם לא היכא שכבר היה רב או שוחט מלמד וחזן בעיר אחרת ובאו בני עיר אחרת ושלחו אחריו והעתיקוהו ממקומו ואדהכי והכי הפסיד אותו המינוי שהי"ל כבר או שהי"ל עסק פרקמטיא ועי"ז הפסיד בה מן הקרן אזי חשיב שפיר הפסידוהו ממ"א מאי דלא שייך כ"ז בנ"ד וא"כ אין מקום לחייב הכולל יכב"ץ כיון שלא הפסידוהו ממ"א אחד מהפסדות הנ"ל וחזיתיה למר יצ"ו בפס"ד שלו שם, די"ב ע"ב חזר והודה בזה שכ"כ וז"ל אך ממ"א נפל פתא בבירא לנ"ד שאין לי ליקח שכר כלל וכו' השתא דאתית להכי אהניא לן מהא מד' הרבנים הנז' דחייבים לתת לי מיהא שגרמו לי וכו' כיון שאני תפוס וכו' אין שו"א יכול להוציאם מידי כלל עכ"ל:
ואני אומר דאי מצד שהוא תפוס כדקאמר מר יצ"ו לדידי אי מיהא לה אירייא דלענד"ן נר' ברור דאין בתפיסתו כלל ולא חשיב מר יצ"ו מוחזק כלל כמ"ש לקמן בס"ד. ברם באמת לא היה צריך כת"ר לחייבם מטע"ז בהוצאותיו כלל אחר שכבר הרב מים שאל בח"מ סי' א' אסיק להל' ולמעשה על נדון שלו דחייבים לשלם ההוצאות וישבע הלה ויטול יעש"ב ובודאי דאם הוצאותיו ברורים להם נוטל מהם בלי שבועה כלל וזה פשוט. אך מה שנתעצם כת"ר יצ"ו להחשיב עצמו מוחזק להיותו תפוס מנכסי חד מנייהו שלוה ממנו כת"ר יצ"ו ומכח זה ס"ל למר דהוא נקרא מוחזק ובידו להרים דגל דקי"ל בכל ספק וס' שנפל בנד"ז דפליגי ביה רבוותא ז"ל כמבואר כן בדב"ק נר"ו אנא דאמרי לדבר הזה יסלח הנדון דלא כן אנדי עמדי משום דכיון דכת"ר יצ"ו לוה ודאי בשטר יהיה בעיס' או במכר ושכירות או באו"א בודאי דכתיב בגויה נאמנות וכו' וגה השטר מקויים או יכול להתקיים בנקל הא ודאי בכה"ג קי"ל אין נזקקין אלא לתובע תחילה וחיובא רמיא עליה דמר יצ"ו לפרוע תחי' וראש סך השטר כולו קו"פ כשיתבענו המלוה בזמן הפרעון באין אומר ואין דברים ולא מצי כת"ר יצ"ו לעכב הפרעון בעבור הטו"ת שיש לו על הכולל יכב"ץ דה"ל רווחת הנזקקין לתובע תחי' כמ"ש מרן ז"ל בח"מ סי' כ"ד ס"א ופירש עלה מור"ם ז"ל וז"ל פי ראובן תובע לש' בענין שאי"ל פרעתי וש' משיב יש לך משלי כו"ך וכו' אעפ"י שאנו יודעים שי"ל עדים בדבר נזקקין לתובע תחי' וצריך לשלם לו מיד וכו' ע"כ וכתב הסמ"ע שם שדעת מרן ז"ל שבכל ענין נזקקים לתובע תחי' אפי' להוציא ממון יע"ש:
וכן מבואר להדיא דעת מרן ז"ל שפסק בשה"ט ח"מ סי' פ"ה בתשו' הרשב"א ז"ל שהביאה מרן ז"ל גופיה בב"י ח"מ שם ובסי' כ"ד וז"ל מרן ז"ל ראובן נתחייב לש' ק"ק ושמעון חייב לראובן ק' וכבר עמד שמעון עם ראובן בדין על הק' ונתחייב בדין ואמר שמעון לראובן אתה כבר חייב לי ק"ק תחסר מהם ק' כנגד ק' זו השיב ראובן אני לא עמדתי עמך בדין על הק"ק וכמדומה לי שאני פטור מהם אם שטר של שמעון מקויים הדין עמו עכ"ל: הרי בהדיא שלא נפטר שמעון מהק' אלא מכח שיש בידו שטר מקויים ובעבור זה שומעין לו והדין עמו אבל אם שטרו לא היה מקויים אפי' צווח שחייב לו ראובן אין שומעין לו אלא יפרע הק' תחילה ואח"כ יעמוד עם ראובן בדין על הק"ק א"כ מכאן ראיה ברורה שדעת מרן ז"ל הנזקקין לתובע תחי' אפי' להוציא היכא דבידו שטר מקויים וכדברי הסמ"ע וברור וגדולה מזו כתב המרדכי בריש פ"ק דמציעא וז"ל ויש פוס' דאם אדם תובע מחבירו מנה והלה אומר לו הן ודאי שאני חייב לך ק' אלא שאני תופסו עבור ק' שאתה חייב לי או עבור חפץ וכו' לאו כל כמניה אלא ב"ד אומרים לו תן לו המנה שהודית וכו' וכן פירש"י גבי נזקקין לתובע תחילה וכו' עכ"ל הרי דאפי' שאין ביד התובע שטר כלל כיון שהודה הנתבע סגי לחייבו ולהוציא ממנו הק' תחילה וכמבואר ודברי המרדכי הללו הביאם מרן ז"ל בב"י ח"מ סי' ע"ה בסתם ובלי חולק והא ודאי דהכי ס"ל למרן ז"ל כיון דבסי' כ"ד פסק בפירש"י ז"ל וכמובן ודלא כריא"ז ז"ל הוב"ד בשלה"ג בפ' הפרה דס"ל למר דאם היה התובע לנתבע חוב בשטר והנתבע תובעו דבר הראוי לפרעון שטרו כגון שתבעו חייב אתה לי כו"ך מטבע ממ"א הרי זה כאילו טוענו ששטרו פרוע והכל תביעה אחת עכ"ל ונראה ברור דריא"ז ז"ל פליג ממ"ש המרדכי בפ"ק דמציעא משם יש פוס' כ"כ בתשו' ב' המאורות הגדו' סי' ו' דפ"ג ע"ד הריא"ז והמרדכי הנ"ל פליגי בהאי דינא יעש"ב דכיון דמרן ז"ל בב"י לא הבי"ד ריא"ז ז"ל הנז' כלל רק הבי"ד המרדכי הנז' דוקא ובסי' כ"ד פסק כרש"י ובסי' פ"ה פסק כהרשב"א ז"ל והודאת הנתבע שחייב לתובע הו"ל כמו שטר מקויים א"כ ודאי דלא ס"ל למרן כריא"ז דהכל תביעה אחת ופשוט ועוד דריא"ז ז"ל מיירי בשטר שביד התובע אין בו נאמנות משו"ה ס"ל למר דהו"ל כאילו טוענו ששטרו פרוע דהכל תביעה אחת כיון דהנתבע יכו"ל פרעתי כמ"ש מרן ז"ל גופיה בסי' ע"ה יע"ש משא"כ בשטר שיש בו נאמנות שאינו יכו"ל הנתבע פרעתי ודאי דגם ריא"ז מודה דלא הוי תביעה אחת וברור וכ"כ הגאון מהרי"ו ז"ל בסי' א"ך וז"ל אבל אומר אני הא דיכול לעכב הלואה או פקדון בשביל שום תביעה הי"ד בטענת מיגו וכו' ועוד סברא גדולה היא דאל"כ אתרעו כל שטרי דעלמא דכל מי שיש לו שטר על חבירו יטעון הלה יש לי עליך תביעות וכו' א"כ הלה יאכל ויחדי ולא שבקת חיי דכל מי שנתחייב לחבירו אפי' בשטר ידחה אותו ויצטרך לעשות פשרה וזו א"צ לפנים עכ"ל וע"ע לו ז"ל בסי' קמ"ט שכתב שם וז"ל ומה שהוא רוצה להיות נידון בב"ד אשר הוא שייך שמה נראה דכיון דדינו חרוץ ופשוט הוא דחייב לפרוע מטעם שכ' אין צריך למיחת בהדיה לב"ד אלא זה יפרע מיד ואם יש לו דין על הר"ד יתבענו לדין ודמיא וכו' ומהא הביא ראיה מהר"מ בפ"ז מה"ש בהגמ' מי שנתחייב בדין ואמר יש לי ראיה להחזיר הדין דאין ממתינים לו אלא יפרע מיד וכו' עכ"ל יע"ש ועדיפא מינה פסק מרן ז"ל בח"מ סי' ק"ז דכשיש ביד המלוה שטר מקויים יורדים לנכסי לוה אפי שלא בפניו וא"צ לישבע אם כתוב בו נאמנות וכו' ואין חוששין לשוכר יע"ש וא"כ בנד"ן דינא הכי דאינו יכול הלוה לעכב על המלוה פרעון חובו בעבור תביעה שי"ל על הכולל כיון שביד המלוה שטר מקויים ובנאמנות וממילא לא חשיב הלוה תו מוחזק לטעון קי"ל כלל וכמדובר וליכא למידחי ולמימר דכיון דאסיק הש"ס דבב"ק דמו' כדאמרי נהרדעי דפעמים נזקקין לנתבע תחי' היכא דזיילי נכסיה וכ"כ מור"ם ז"ל שם סי' כ"ד יע"ש דש"מ דכל היכא דימשך נזק לנתבע אין נזקקין לתובע תחי' א"כ בנ"ד אפשר שימשך נזק לנתבע אם יפרע חובו תחי' שבזה יפסיד טענת קי"ל שהיה יכו"ל בהיותו מוחזק בחוב שעליו וכשיפרע החוב שעליו תחי' נמצא דהכולל הוא המוחזק ויזכו בדין בט' קי"ל וכיוצא בזה כתב הרב מהר"י חנדאלי ז"ל בס' שני המאוה"ג דקל"ח ע"א והבי"ד המט"ש שם סי' כ"ד אות כ' וז"ל היכא דאם אנו מגרעין כח הנתבע כגון דאית ליה טענת רבית באופן דאינו חייב לפרוע אבל אם יפרע אין מוציאין מידו דאינו יכול להוציא מיד התובע בכה"ג נזקקין לנתבע תחי' דהוי כזיילי נכסיה דלוה וכו' עכ"ל וא"כ בנד"ן לכאורה נימא הכי וכמדובר: אכן בקושטא הא ליתא כלל בנ"ד דכבר מילתא אמורה דכשלא הפסידהו ממ"א כנ"ד אין שום חיוב על הכולל לפרוע לו כלום כנז"ל א"כ אין לו עוד שום טענת קי"ל כדי לזכות בדינו אם הוא מוחזק ואפי' יהיבנא ליה כל דיליה דאיכא חיוב על הכולל לפרוע לו קצבת כל הג' שנים מ"מ אינו יכול לתפוס ולגבות כל חובו מחד מנייהו אפי' יהיה הוא מוחזק כיון דאנן אתכא דמרן סמכינן וכבר מרן ז"ל בסי' ע"ז דחה סברת מהריק"ו ז"ל וס"ל למרן שם דכל אחד מהקהל לא מיחייב רק בחלק המגיע עליו דלא כמוהריק"ו וכבר הארכתי אני עני בזה בסה"ק פנ"י ח"ג סי' יו"ד והכי אסיקנא בעניותין התם דלא כסברת הרב כפי אהרן ז"ל ולא מצי המוחזק לטעון קי"ל כסברת הכפ"א ז"ל דסברתו זרה ויחידאה ודחויה לגמרי כמ"ש בעניותי שם והדברים ברורים ע"כ משלי והנלע"ד כתבתי להלכה ולמעשה וצו"י י"מ וימ"ן ויאיר עינינו בתורתו אמן כי"ר:
פי המדבר אנא זעירא דמן חברייא הצעיר יצחק משה אבולעפיא ס"ט: ראיתי בתשו' הרב אבני שוהם ז"ל בדצ"ב ע"ד שסמך דעתו על מ"ש הרב פ"מ ז"ל בח"א סי' ד"ן שדעת מרן ז"ל בתשו' אה"ע דיני כתובה סי' א' דהבא מכח ס' תקנה הגם דהוא מוחזק מוציאין מידי ליתנו להבא מכח דינא דאורייתא ומכח זה העלה בנ"ד דכיון דבא"י ת"ו קבלו עליהם הוראות מרן ז"ל גם במ"ש בתשו' א"כ לא זכו בתפיסתם כוללות א"י ת"ו כלל כיון דהוי נגד מרן ז"ל עכתד"ק יע"ש וכשאני לעצמי כבר כתבתי בעניותי בסה"ק פנ"י ח"ה דרט"ו פ"ג דנלע"ד ברור דשאני נדון מרן ז"ל כיעיש"ב והא קמן דרבני עיה"ק ירוש' ת"ו שבזמן הרב אבני שוהם ז"ל הנז' לא הסכימו לדעתו וזכו בתפיסתם ולא חשו להוראתו הנז' כלל וכן מבואר יוצא מתשו' הרב בני בנימין וקרב איש הבאה כבר באותה תשו' שלי שבסה"ק פנ"י ח"ה שם דהנז' שגם המה בחכמתם לא נרגשו מתשו' מרן ז"ל הנז' דבודאי דס"ל דשאני ההיא תשו' דמרן ז"ל וכדכתיבנא אנן בעניותין ואני תמיה יותר על הרב ירים משה ז"ל בתשו' ח"מ סי' כ"ג דמ"ה ע"ב בד"ה האמנם וכו' דנמשך אחר תשו' הרב אבני שוהם ז"ל במ"ש בד' מרן ז"ל ופסק הדין כוותיה וכטעמיה כיעו"ש ונראה ברור שלא ראה דברי מרן שבתשו' הנז' במקומם זולתי סמך על מ"ש הרב אבני שוהם ז"ל ותל"מ והוא פלא: