אור ברסלב
פני חיים שאלות ותשובות פני חיים חלק אה"ע סימן א › ל

פני חיים· רבי פנחס ברבי אברהם אריה

שאלות ותשובות פני חיים חלק אה"ע סימן א · ל

כט

ועתה אחרי זכיתי שחנני החונן לאדם דעה לבאר כל זאת אמרתי עוד אבאר תחלה הא דקאמר הש"ס קידושין דף מ"ב דהא דאשלד"ע הוא משום דאמרינן דברי הרב וכו' ואח"כ אוכל ליישב הש"ס ב"מ דף יוד שהקשיתי לעיל אות ט"ז עשרה קושיות והוא דלכאורה אין שום הבנה להך דקאמר הש"ס דברי הרב וכו' דהרי חזינן שהשליח שמע לדברי התלמיד המשלחו והבעיר את הבעירה ונהי דשפיר מחמת הסברא דדברי הרב וכו' נוכל לחייב השליח משום דלא ה"ל לשמוע לדברי התלמיד המשלחו ובפרט בדברים אשר אם היה עושה אותם בלי שליחות המשלח לא היה באפשרי כלל לחייב השליח וכגון שלית שקידש לכהן פ"כ או שקידש בשביל ישראל פסולי קהל או שגירש אנוסת כהן דבכל אלה אם המשלח לא היה משלחו לא היה עושה השליח שום עבירה כלל דהא בלי שליחות ודאי לא היו תלין הקידושין או הגירושין וא"כ כששלחו המשלח מדוע לא נאמר דכיון דבכל התורה שלוחו של אדם כמותו הוה כאילו המשלח בעצמו קידש או גירש ומדוע נפטור את המשלח הלא השליח לא עבר כאן כלל על דברי הרב ואיך נאמר דמשום הסברא דדברי הרב וכו' נבטל את השליחות וכדעת התוס' ב"מ דף יוד ע"ב ד"ה דאמר וכו' בהתירוץ השני שהבאתי דבריהם אות י"ז והנה עלה תחלה בדעתי ליישב זאת עפ"י מה דאיתא בש"ס תמורה דף כ"ה גבי אמר על הלקט עם נשירת רובו יהא הפקר כו' וקאמר אביי התם מאי תיבעי לי' דברי הרב וכו' כלומר ואין באמירתו כלום וכאילו לא אמר ולכן בשלד"ע ג"כ אמרינן כן דאין באמירת המשלח שאמר להשליח לעשות עבירה כלום והוה כאילו לא אמר המשלח להשליח כלום ולכן במקום שהמשלח אמר להשליח לעשות עבירה אשר אם היה השליח עושה מעצמו בלי שליחות לא היה עבירה כלל וכגון בהאופנים שכתבתי אמרינן דבאמת הוה כאילו לא שלחו ולכן אין במעשה השליח כלום וליכא שום עבירה ובמקום שהמשלח אמר להשליח לעשות עבירה אשר אף אם היה עושה השליח מעצמו בלי שליחות ג"כ היה עבירה אז באמת מש"ה חייב השליח ולא המשלח משום דכל דבר שאומר המשלח נגד דברי הרב אין אמירתו נחשב והוה כאילו לא אמר כלל להשליח לעשות עבירה וכאילו השליח עשה מעצמו בלי שליחות אכן אחר העיון ראיתי דא"א לומר כן ראשית דאם נאמר כן א"כ תקשי בין על רבינא בין על ר"ס ב"מ הנ"ל שמחלקין למר בין אם השליח לאו ב"ח ולמר בין אם בע"כ כו' ואיזה סברא איכא לחלק הלא סוף סוף כיון דאמירת המשלח לא נחשבת כלום מחמת שהוא נגד דברי הרב והוה כאילו לא אמר א"כ נהי דהשליח פטור למר משום דלאו ב"ח הוא ולמר משום דבע"כ וכו' אבל עכ"פ איך נחייב המשלח אם אין אמירתו נחשבת והוה כאילו לא אמר והשנית דבאמת כשלד"ע אינו דומה כלל להך דתמורה שהבאתי דבתמורה התורה נתנה הלקט לעניים בע"כ של הבעל השדה לכן שפיר קאמר אביי דמה שבעל השדה אמר שיהא הפקר אין לשמעו דאינו שלו דהרב אמר שיהי' לעניים ולא הפקר משא"כ בשלד"ע דהתורה נתנה הבחירה ביד כל אדם לעשות עבירה רק שצותה התורה לענוש העושה עבירה וא"כ אם בכל התורה שלוחו של אדם כמותו והוה כאילו עושה המשלח מה שעושה השליח וא"כ גם בשלד"ע היה לנו שפיר לומר דהוה כאילו המשלח עבר העבירה בעצמו ולא ע"י שליח ואי משום דאיכא ב"כ הבכ"א על שלד"ע או משום דילפינן משחוטי חוץ דאשלד"ע וכמבואר בש"ס קידושין דף מ"ג שם וכמו שהבאתי דברי הש"ס אות ט"ז א"כ היה לנו לומר באמת כמ"ש אות י"ג דש"י ומעילה וטו"מ ותרומה וקדשים וגירושין הוין כמה כתובים הבכ"א דשלוחו של אדם כמותו ומוכח מזה דבכל שאר דברים שבכל התורה כולה לא אמרינן שלוחו של אדם כמותו ורק משום הסברא דדברי הרב וכו' אנו מחלקין בין שלד"ע ובין שליח לשאר דברים וא"כ ודאי קשה כמ"ש ובפרט דבכל אותן הכתובים שנזכר דיש שלד"ע מיירי בדברים שאף אם היה עושה השליח בלי שליחות מ"מ עושה עבירה וא"כ די אם נאמר דהכתובים הבכ"א באין להורות דרק באלו הכתובים גלה רחמנא דהמשלח חייב והשליח פטור אבל בשאר שלד"ע יכול להיות דשניהם חייבין בין המשלח ובין השליח ואף אם נמצא איזה הכרח לומר דרק השליח חייב ולא המשלח אפ"ה עכ"פ במקום שאם היה עושה השליח מעצמו בלי שליחות לא היה שום עבירה כלל וכגון בהאופנים שכתבתי לעיל בזה ודאי יש לנו לומר דחייב המשלח כיון דשלוחו של אדם כמותו הוה כאילו המשלח בעצמו עשה הדבר הזה וכן למאן דיליף משחוטי חוץ א"כ הלא גם בשחוטי חוץ אם היה עושה הדבר הזה בלי שליחות עשה עבירה ואין ראי' מזה למקום שאם היה עושה השליח מעצמו בלי שליחות לא היה שום עבירה כלל והנה ראיתי שהסמ"ע ח"מ סי' קפ"ב ס"ק ב' וסי' שמ"ח ס"ק כ' כתב שם דהא דאמרינן הסברא דדברי הרב וכו' גבי שלד"ע כוונת הש"ס דלהכי פטור המשלח דיכול לומר סברתי שלא ישמע אותי השליח מחמת דברי הרב וכו' וכתב שם דלהכי סובר רבינא דהיכא דהשליח לאו ב"ח הוא אינו יכול המשלח לומר כן דכל שאין עונש על השליח ודאי לא ימנע השליח מלעשות שליחותו יע"ש אכן לדעתי דבריו תמוהין מאוד דהרי כתבו התוס' ב"ק דף נ"ו ע"א ד"ה אלא וכו' דאם רק אמר להעדי שקר שיעידו שקר ולא שכרם פטור אף בד"ש ומטעם דסבר שלא ישמעו אותו להעיד שקר רק בשכרם אז לא שייך לומר שסבר שלא ישמעו אותו דאם לא היה רוצים לשמוע לו לא היו מקבלין מאתו השכר יע"ש בהתוס' וא"כ אם אמרינן דבד"א פטור אף בשכרם ומטעם דאשלד"ע א"כ הרי דאף במקום דלא שייך לומר סברתי שלא ישמע אותי השליח אפ"ה אמרינן דאשלד"ע דלא כהסמ"ע והנה הגם שהש"ך ח"מ סי' ל"ב ס"ק ג' שם מדחה דברי התוס' דב"ק הללו שמחלקין בין שוכר לאמר לחוד ולא שכר מהך דש"ס קידושין דף מ"ג ע"א דקאמר שמאי הזקן דאומר לשלוחו צא יהרוג את הנפש דחייב וקאמר הש"ס שם מאי חייב חייב בד"ש ומתמה הש"ס מכלל דת"ק סובר אף בד"ש פטור כו' יע"ש הרי דאף באומר לשלוחו ולא שכרו אפ"ה חייב בד"ש יע"ש בהש"ך אכן לדעתי במכ"ה של הש"ך דבריו תמוהין דהכי לא משכחת לה דשמאי הזקן מיירי באומר לשלוחו המושכר לו וראי' דשמאי הזקן מיירי בכה"ג דהא מביא ראי' מהא דכתיב ואותו הרגת בחרב בני עמון כו' והנה שם היה ההריגה ע"י יואב שר צבא דהמע"ה וידוע כי שר צבא מקבל שכר מהמלך ובפרט כי במלך לא שייך לומר סברתי שלא ישמע השליח אף בלא שכרו אבל באדם אחר ודאי אפשר לומר כהתוס' דרק בשכר אבל לא באמר גם מ"ש הש"ך שם לדחות ראיות התוס' מהך דשלח ביד פקח משום דשם גבי שלח ביד פקח כיון דהפקח חייב לשלם לכן פטור המשלח אף בד"ש יע"ש שמביא גם בשם הריטב"א כן ולדעתי תמוה מאוד דהלא בשוכר עדי שקר פשיטא דאם נודע שהיו עדי שקר ודאי חייב זה שהוציא הממון מחבירו ע"י העדי שקר להחזיר ואם אין לו לשלם ודאי חייבים העדי שקר לשלם דהא בד"א פטור המשלח אף ששכרם ובודאי העדים שהם פקחים חייבים לשלם וא"כ איך חייב המשלח בד"ש וע"כ כמ"ש התוס' ב"ק שם ד"ה אלא וכו' הנ"ל דמיירי כגון שאין לו מה לשלם או הלך למ"ה דאז חייב המשלח ששכרם וא"כ גם בשלח ביד פקח ה"ל לומר דחייב המשלח כשאין לו להשליח הפקח מה לשלם גם מ"ש הש"ך שם בהמאמר המוסגר אדרבה להביא ראי' לדברי התוס' דבאמר ולא שכר פטור אף בד"ש מהא דקאמר הש"ס סנהדרין דף כ"ט דהיה להנחש לטעון דברי הרב וכו' והלא שם היה בד"ש ומ"מ היה מועיל הטענה דדברי הרב וכו' יע"ש בהש"ך וגם ע"ז תמהתי רב דהלא התוס' גופי' הקשו שם בסנהדרין בד"ה דברי וכו' דא"כ כל מסית יפטור א"ע בטענה זאת דדברי הרב וכו' ותירצו התוס' שם דשאני נחש שלא נצטוה שלא להסית לכן היה מועיל זאת הטענה דדברי הרב וכו' משא"כ מסית שנצטוה שלא להסית אין מועיל לו הך טענה דדברי הרב וכו' יע"ש וא"כ ממילא נדחה ראיות הש"ך ושפיר אפשר דלעולם גם באמר ולא שכר חייב בד"ש ורק גבי נחש שאני משום דלא נצטוה שלא להסית ולומר דהש"ך סובר דרק על ע"ז נצטוה האדם שלא להסית אבל לא על שאר עבירות ולכן כתב הש"ך שיש להביא ראי' מהנחש דאם היה טוען דברי הרב כו' היה פטור אף בד"ש א"כ כמו כן גם באמר לעדים שיעידו שקר פטור אף בד"ש כיון שלא נצטוה ע"ז שלא להסית אכן אין סברא לומר שאדם אינו מצווה שלא להסית בשאר עבירות דהא בכל העבירות כתיב הוכח תוכיח את עמיתך וכו' ואיך נוכל לומר שלא נצטוה שלא להסית והנה ראיתי שהמגיה להמל"מ פ"ב מרוצח מביא בשם הרח"ק לדחות ראיות הש"ך מהך דסנהדרין משום דשם הסית הנחש על אכילה ובאכילה קאמר רבא קידושין דף מ"ג דאף אם שמאי סובר דיש שלד"ע אפ"ה מודה באומר לחבירו אכול חלב דפטור דזה נהנה וזה מתחייב לא אמרינן ולכן אם היה טוען הנחש הך טענה היה פטור אף בד"ש אכן לדעתי גם דבריו תמוהין ראשית דהש"ס סנהדרין לא הזכיר גבי הנחש הך טענה דזה נהנה וזה מתחייב רק הטענה דדברי הרב וכו' וא"כ שפיר יש להוכיח דאף בד"ש בלא שכר מהני הטענה דדברי הרב וכו' ואף אם נדחוק בזה לומר דכוונתו של הרח"ק דרק במקום דזה נהנה וזה מתחייב אז מועיל הטענה דדברי הרב וכו' אבל במקום דליכא הנאה מהעבירה אז שפיר אפשר לומר דאף באמר ולא שכר אפ"ה בד"ש לא מהני הטענה דדברי הרב אך באמת גם אם נדחוק כן מ"מ דבריו תמוהין ראשית דא"כ מאי הוקשו התוס' שם דא"כ כל מסית יפטור א"ע בטענה הזאת כו' והלא במסית ליכא זה נהנה וזה מתחייב ואף אם נדחוק גם בזה לומר דכוונת התוס' להקשות על הא דמסית חייב אף בד"א ובד"א ודאי היה להועיל הטענה דדברי הרב וכו' אף במקום דליכא זה נהנה וזה מתחייב אכן מלבד שזה דוחק גדול דהא אינו דומה לנחש ומה ראו התוס' כאן להקשות על מסית היה להם להתוס' להקשות במקומו בדין מסית מדוע הוא חייב הלא יכול לטעון דברי הרב וכו' מלבד זה קשה לי הכי רק על אכילה הסית הנחש הלא גם על הכפירה הסית וכמו דכתיב שאמר ונפקחו עיניכם וכו' וכמאמר חז"ל שעל כל שבע המצות שנצטוה אדם הסית ובזה ליכא זה נהנה וזה מתחייב רק יהי' איך שיהי' כיון דכ"כ שאין בדחיות הש"ך כח לדחות דברי התוס' ב"ק הנ"ל א"כ ודאי עיקר כדברי התוס' וכן מוכח מהרמב"ם ריש פ"ב מרוצח ה"ב שכתב השוכר הורג להרוג את חבירו וכו' חייב בד"ש ופטור בד"א יע"ש הרי מבואר כהתוס' ב"ק הנ"ל דרק שוכר אבל לא אמר והיינו משום דבאמר לחוד יכול לומר האומר סברתי שלא ישמע לדברי מחמת דברי הרב וכו' וכמ"ש התוס' ב"ק הנ"ל אבל בשוכר לא שייך לומר שסבר שלא ישמע לו ואפ"ה בד"א פטור דאשלד"ע מחמת דברי הרב וכו' וא"כ הרי דלא כהסמ"ע:

תוכן העניינים

פני חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה