פני חיים· רבי פנחס ברבי אברהם אריה
שאלות ותשובות פני חיים חלק אה"ע סימן א · כח
והשתא אחר שביארתי וישבתי הסוגיות דיבמות וקידושין הנ"ל תתיישבה ותתבארה בטוב גם הסוגיא דנזיר דף נ"ז שהבאתי לעיל אות כ' ותמהתי שם על אותה הסוגיא אבל עתה מובן דודאי בין ר"ה ובין ר"א סוברים כהל"ק דיבמות הנ"ל רק נחלקו בזה דר"ה סובר דקא"נ אין ב"ד מצווין להפרישו והקראי יתירי דשקצים ודם וט"כ קאי על ספיות איסור לקטן ומלמדין על כל האיסורין דהסופה אותם לקטן לוקה וממילא ע"כ הקרא דמרבה מקיף הוא כדי להתיר לנשים אף לכתחלה להקיף או להשחית לאיש וכמ"ש אות כ"ו ולכן פסק ר"ה דהמקיף את הקטן לוקה דהא הקראי יתירי דשקצים ודם וט"כ מלמדין על כל האיסורין דהסופה אותם לקטן לוקה ובנשים פסק ר"ה דמותרים אף לכתחלה להקיף או להשחית לאיש דאל"כ הקרא דמרבה מקיף הוא מיותר וכמו שביארתי כל זה בארוכה אות כ"ו הנ"ל אכן ר"א מפני דמסתבר לי' דאם כלל הקרא בקרא אחד שני אנשים לחיוב מלקות יש להקישם זל"ז וכל היכא שאחד מהם פטיר ממלקות אז גם השני שנכלל בזה הקרא ג"כ פטור ממלקות וממילא לסברת ר"א א"א לומר דהמקיף את הקטן יהי' חייב מלקות דכל שהניקף פטור גם המקיף פטור וכמו כן בכל איסורין ג"כ לסברת ר"א א"א לומר שהסופה לקטן איסור יהי' חייב מלקות דהרי הסופה והנספה נכללו בקרא אחד זה בהקרי וזה בהכתיב ומסתמא גם שם הוקשו זל"ז דכל היכא שהנספה פטור גם הסופה פטור וממילא א"א לומר דהקראי יתירי דשקצים ודם וט"כ קאי לספות אותם לקטן ובע"כ דהקראי קאי על הפרשת הקטן וסובר ר"א מטעם הזה שכתבתי דקא"נ ב"ד מצווין להפרישו מחמת הקראי יתירי דשקצים ודם וט"כ והקרא דמרבה מקיף לשיטת ר"א א"א לומר דהוא כדי לחייב המקיף את הקטן וכמ"ש דלשיטתו הוקש המקיף לניקף ולפטור הנשים מחיוב איסור מקיף גם לשיטתו של ר"א לא איצטריך דהרי כיון דסובר כהל"ק דיבמות הנ"ל דכל מי שאינו בהכתיב ממילא אינו גם בהקרי ולכן הוכרח ר"א לפרש דהא דריבה הקרא מקיף ע"כ כדי להתיר אף לכתחלה להקיף את הקטן והיינו ע"י ההיקש דמקיף לניקף וכמו שבהניקף לא שייך לחלק בין לכתחלה לדיעבד דהא קטן אינו בן דעה כן גם במקיף אותו אין חילוק בין לכתחלה לדיעבד ומחמת זה הוצרך הקרא לרבות מקיף ריבוי יתירה כדי להבין דהוא כדי להתיר לכתחלה להקיף את הקטן ולולא הריבוי ודאי ה"א דאסור דאם מצווין להפרישו כ"ש שמצווין שלא לספות איסור לקטן רק שאין לוקין ע"ז וכמ"ש אות כ"ד ולכן ודאי הוצרך הקרא לרבות המקיף כדי להקישו לניקף ואם אינו ענין לפטור המקיף את הקטן ממלקות ולא לחייבו מלקות תנהו ענין להתיר להקיף את הקטן אף לכתחלה. והשתא מיושב כל מה שהקשיתי שם אות כ' הנ"ל וכמי שאבאר והוא הקושיא הראשונה שהקשיתי שם מדוע, קלל ר"א את חובה הלא גם לשיטתו מותר להקיף את הקטן ואדרבה הוא סובר דאף איש מותר להקיף לקטן וכ"ש אשה וא"כ לא עבדה חובה שום איסור במה שהקיפה אותם וכו' דבשלמא בש"ס ב"ק דף פ' ע"א שפיר הא דקלל ר"א לחובה משום דהוא סובר דבכל ענין אסור לגדל בהמה דקה בבבל ומפני שחובה קבלה על עצמה השמירה וזה גרם לו לר"ה שיעבור על דברי ר"י א"ר לכן קללה יע"ש ומזה ג"כ יש לדחות דברי הב"י שהבאתי לעיל אות כ' שמביא ראי' דאסור לאשה להקיף הקטן מדנענשה חובה וכו' ומאי ראי' הלא אפשר שנענשה מחמת הבהמה דקה שגדלה בבבל אכן בלא"ה כבר כתבתי שם אות כ' דדברי הב"י בזה הם תמוהין עכ"פ לפמ"ש עתה ודאי נתיישבה הקושיא דמשום שראה ר"א דר"ה מתיר לנשים אף לכתחלה להקיף לאיש ואין חילוק לדידי' בין קטן לגדול וא"כ הבין ר"א שאף אם יוגדלו ויהי' איזה צורך להקיפם ודאי תקיפם חובה בעת שינתם או אפשר שבני ר"ה כבר היו גדולים בעת שראה אותם ר"א וחובה הקיפה אותם בעת שינתם רק ר"א כשראה אותם מגולחים סבר שעודם קטנים הם וכששמע שר"ה פסק דהמקיף את הקטן לוקה שאל אותו ודידך כו' וכשהשיב לו ר"ה חובה אז הבין שאפשר שכבר הוגדלו וחובה הקיפם בעת שינתם וקא עבדה איסורא לשיטתו של ר"א ולכן קללה קושיא השני' שהקשיתי שם אות כ' דמנ"ל לר"ה דנשים ליתנייהו בבל תקיף ובל תשחית אף לאיש ודילמא רק כמו דהא דאמרינן דנשים ליתנייהו בהשחתה אב"א סברא דהא לא אית להו ואב"א קרא וכו' זקנך ולא זקן אשתך המבואר בש"ס קידושין דף ל"ה הוא רק הוכחה דנשים ליתנייהו בהשחתה לעצמן אבל לא לאיש כמו כן גם ההיקש דהקפה להשחתה יש לנו לומר דנשים ליתנייהו בהקפה לעצמן אבל לא לאיש וכו' הנה עתה לפמש"ב הסוגיות דיבמות וקידושין הנ"ל ודאי אין מקום להקשות כן ובודאי גם ר"א מודה בזה לר"ה דההיקש דהקפה להשחתה מוציא הנשים גם מחיוב איסור מקיף והמשנה דקידושין הנ"ל דקתני חוץ מבל תקיף וכו' ג"כ נתכוונה אף במקפת לאיש וכמ"ש רק ר"א חולק על ר"ה רק בזה שמתיר לנשים אף לכתחלה להקיף או להשחית לאיש אבל על ההיקש דהקפה להשחתה להוציא נשים מחיוב מלקות אף במקיפין או משחיתין לאיש ע"ז ליכא שום חולק כלל. קושיא השלישית שהקשיתי שם בין על ר"ה מנ"ל להתיר לנשים אף לכתחלה להקיף או להשחית לאיש ובין על ר"א מנ"ל להתיר להקיף לקטן אף לכתחלה וכו' ודאי כבר הראתי ההכרח של כל אחד והוא דכיון דסוברים כהל"ק דיבמות הנ"ל א"כ לא הוצרך הקרא לרבות מקיף כדי להוציא נשים מחיוב מלקות על איסור מקיף ולכן הוכרח ר"ה לפרש דנכתב הקרא דמרבה מקיף כדי להתיר להם אף לכתחלה רק ר"א מפני דמסתבר לי' להקיש אותם שכלל הקרא יחד דהיינו המקיף להניקף וכן בשקצים ודם להקיש המאכיל להאוכל ובט"כ המטמא להמתטמא וכמש"ל לכן מסתבר לי' יותר לתלות הקולא להתיר לכתחלה על קטנים דקילי מנשים דבהקטנים עצמן ליכא לעולם בהם לא חיוב מלקות ואף לא איסור וכמ"ש דבקטנים לא שייך לחלק בין לכתחלה לדיעבד ורק בשאר איסורין רצה התורה שהגדולים יחנכו את הקטנים ויפרישו אותם מאיסור וגלה הקרא דבהקפה לא הקפידה לחנכם ואף לספות להם בידים מותר אף לכתחלה אבל בנשים לא מסתבר לי' לר"א להתיר להם אף לכתחלה ליתן מכשול להקיף להגדול בעת שהוא ישן שהוא אז כעור דהרי בכל האיסורין גם נשים נצטוו לפני עור לא תתן מכשול ומיושבת גם הסוגיא דנזיר: