אור ברסלב
פני חיים שאלות ותשובות פני חיים חלק אה"ע סימן א › כו

פני חיים· רבי פנחס ברבי אברהם אריה

שאלות ותשובות פני חיים חלק אה"ע סימן א · כו

כה

והשתא כיון שזכיתי לפרש היטב הסוגיא דיבמות אבא לפרש בעהי"ת גם הסוגיא דקידושין שהבאתי אות כ"ג והרביתי שם להקשות קושיות ודקדוקים והוא דודאי הא דתנן במשנה קידושין דף כ"ט דכל מל"ת נשים חייבות חוץ מבל תקיף ובל תשחית ובל תטמא למתים כו' האי בל תטמא למתים לפמ"ש אות הקדום בשם הרמב"ם פירושו הוא שנשים לא נזהרו לבל יטמאו למתים אף את הכהן ומסתמא גם האי בל תקיף ובל חשחית ג"כ דכוותיה שלא נזהרו בבל תקיף ובל תשחית אף לאנשים והנה הש"ס שם דף ל"ה ע"ב ציין על המשנה דקאמר חוץ וכו' ופריך בשלימא בל תטמא למתים דכתיב בני אהרן ולא בנות אהרן אלא בל תקיף ובל תשחית מנ"ל וכו'. הנה הפירכא הזאת סתומה ויש לפרשה בשתי דרכים והוא דרך א' דפריך מנ"ל בין על הנשים עצמן דליתנייהו באיסור ניקף וכן דליתנייהו באיסור נשחת כשנזדמן שנשים העלו שער בזקנם ובין מנ"ל דנשים ליתנייהו באיסור מקיף ומשחית ואם הקיפו או השחיתו לאיש פטורים דרך הב' יש לפרש דהמקשה שפיר ידע דליתנייהו באיסור נשחת ואפשר דגם ידע מההיקש דהקפה להשחתה דכל שאינו בהשחתה אינו בהקפה רק הא דפריך מנ"ל הוא על זה דנשים ליתנייהו גם באיסור מקיף ומשחית אף אם מקיפים או משחיתים לאיש רק אם נפרש כהדרך הב' שכתבתי ע"כ לומר דהמקשה לא פריך כי אם להל"ב דיבמות הנ"ל דסובר דאף מי שלא נצטוה בהכתיב אם סופה איסור למי שנצטוה בהכתיב חייב על הקרי אבל להל"ק דיבמות הנ"ל דסובר דמי שלא נצטוה בהכתיב גם בהקרי לא נצטוה א"כ אם ידע המקשן דנשים ליתנייהו בהשחתה בהכתיב ממילא ליתנייהו גם בהקרי דהיינו במשחית אף לאיש והגם שכתבתי אות הקדום דנשים שאני דגמרינן מקיחה דאף דליתנייהו בהכתיב אפ"ה חייבים על הקרי אכן באמת הא מבואר בש"ס יבמות דף קי"ד ע"ב דאם הקראי דשקצים ודם וט"כ, קאי על סופה איסור לקטן אזי כולם מצרך צריכי דמט"כ אין למילף לשאר איסורין דשאני כהנים דריבה בהם הכתוב מצות יתרות וכו' יע"ש א"כ ודאי גם כאן לענין אשה הסופת איסור ג"כ אין למילף מכהנים לשאר אנשים ונמצא דכיון דנשים ליתנייהו בהכתיב דהיינו באיסור נשחת גם בחיוב איסור משחית ליתנייהו והגם דא"כ נשים המקיפין או משחיתין לכהן היה לנו לחייבן אכן באמת אף אם נגמור מקיחה לחייב נשים המשחיתין זקן כהן איכא ע"ז לאו מיוחד בכהנים שנאמר ופאת זקנם לא יגלחו אבל בלאו דלא תשחית ודאי נשים ליתנייהו והמשנה דקידושין אפשר דנתכוונה רק דנשים ליתנייהו בבל תקיף ובל תשחית הנאמר בישראלים אבל אה"נ דבכהנים איתנייהו והנה התרצן מפני שראה דהמקשן הזכיר הך דבל תטמא למתים ניחא משום דכתיב בני אהרן דקאי על נשים הסופות איסור למי, שנצטוה לכן סבר התרצן דיודע המקשן מהך דאב"א סברא כו' ואב"א קרא דקאמר אח"כ ולכן מקשה רק להל"ב דיבמות הנ"ל מנ"ל דבבל תקיף ובל תשחית נשים ליתנייהו אף דסופות איסור למי שנצטוה ודן התרצן בדעת המקשן או שאינו יודע מההיקש דאיתקיש הקפה להשחתה וכל מי שאינו בהשחתה אינו בהקפה ונמצא דהפירכא על בל תקיף מנ"ל הוא נתכוון בין על איסור ניקף ובין על מקיף בסופת איסור ומקפת למי שנצטוה בבל תקיף והפירכא על בל תשחית היא רק מנ"ל דנשים ליתנייהו בחיוב איסור משחית או אפשר שהמקשן שפיר יודע גם מההיקש דהקפה והשחתה רק שאינו יודע דבהקפה כתיב לא תקיפו דמשמע אחד המקיף ואחד הניקף וכדתני תנא קמי' דר"ח המבואר בש"ס מכות דף כ' וכמו שהבאתי אות י"ח ולכן, לא ידע המקשן דגם איסור מקיף איתקיש להשחתה וכל שאינו בהשחתה אינו גם בחיוב איסור מקיף ופריך על שניהם בין על בל תקיף ובין על בל תשחית רק מנ"ל דנשים ליתנייהו בחיוב איסור מקיף ומשחית אבל על הא דליתנייהו נשים באיסור ניקף שפיר אפשר דידע המקשן ולכן השיב לו התרצן דכתיב לא תקיפו וכו' כלומר דמזה מוכח דאחד המקיף ואחד הניקף ואיתקיש הקפה להשחתה ומוכת מזה דכל מי שאינו בהשחתה אינו גם בהקפה כלומר לא במקיף ולא בניקף וממילא כיון דאיתקשו הקפה והשחתה א"כ כמו דנשים ליתנייהו בחיוב איסור מקיף כמו כן ודאי ג"כ ליתנייהו בחיוב איסור משחית והוה השחתה דבר שיצאת ללמד ונמצאת למד וכמו בסנהדרין דף נ"ד גבי משכבי אשה ועפי"ז יתיישב הקושיא שהקשיתי לעיל אות י"ח דלמה הוצרך הקרא לרבות המקיף הלא בכל איסורין הסופה איסור לחבירו לוקה על הקרי אבל השתא ניחא דלהכי ריבה קרא מקיף כדי להקיש גם איסור מקיף להשחתה ולומר דכל מי שאינו בהשחתה גם בהלאו דאיסור מקיף אינו ואפילו להל"ק דיבמות הנ"ל דאין צורך לקרא להודיענו דכל מי שאינו בהשחתה גם במקיף ומשחית אינו דהא להל"ק ממילא כל מי שאינו באיסור ניקף ונשחת גם במקיף ומשחית אינו אפ"ה ג"כ יש ליישב ולומר דמהיתורא דקרא דמרבה מקיף למדין דכל מי שאינו באיסור ניקף ונשחת גם במקיף ומשחית אינו אף לכתחלה כלומר ומותרת אשה אף לכתחלה להקיף או להשחית לאיש במקום שיש בו צורך וכגון שיש לו חטטון וכדומה והגם דתקשה לכאורה איך אפשר לומר דהקרא בא להתיר לנשים להקיף או להשחית לאיש אף לכתחלה והלא עכ"פ האיש יעבור על הלאו דבל תקיף או בל תשחית מחמת האיסור ניקף או נשחת ואף אם לא יסייע ולא יתחייב מלקות אבל על הלאו ודאי יעבור וכמ"ש הראב"ד ריש פי"ב מעכו"ם אכן ע"ז אפשר ליישב דהיינו אם האשה מקפת או משחתת את האיש כשהוא ישן או שהוא קטן דבישן או בקטן לא שייך לומר שעובר על הלאו ושפיר הוצרך הקרא דמרבה מקיף להוציא נשים אף מהאיסור דלפני עור ושיהיו מותרין להקיף או להשחית לאיש אף לכתחלה רק באמת אם לא היה לנו שום לימוד על נשים דליתנייהו עכ"פ בנשחת ודאי מזה שריבה קרא מקיף אין למילף דנשים ליתנייהו בבל תקיף ובל תשחית מחמת דאל"כ תקשי קרא דמרבה מקיף ל"ל דודאי שערי התירוצים בזה לא ננעלו ול"מ אם קא"ל ב"ד מצווין להפרישו א"כ כ"כ אות כ"ד דלפ"ז ליכא חיוב מלקות בסופה איסור לקטן דהא הקראי דשקצים ודם וט"כ קאי על הפרשת ב"ד וא"כ ודאי אף אם היה נכתב איזה מיעוט להוציא נשים מאיסור נשחת והיה אפשר לומר דהא דריבה קרא מקיף הוא כדי להוציא נשים גם מאיסור מקיף אפ"ה ודאי כיון דאפשר לומר דהקרא דמרבה מקיף הוא כדי לחייב המקיף את הקטן דודאי כיון דהקרא דמרבה מקיף קאי בחיוב א"כ ודאי כל שאפשר לומר דהקרא מרבה לחיוב יותר מסתבר לחלות דהקרא בא לרבות לחיוב מלתלות דהקרא בא לרבות לפטור בודאי יש לנו לומר דהקרא דמרבה מקיף הוא כדי לחייב המקיף את הקטן רק להל"ב דיבמות הנ"ל כל שהיה לנו איזה לימוד על נשים דליתנייהו באיסור שחת ממילא הוה ידעינן דפטורים הנשים אף מאיסור מקיף ומשחית דהא סוף סוף כיון שנזכר בקרא גם איסור מקיף ואיתקיש להשחתה ודאי כל שאינו באיסור נשחת גם באיסור מקיף אינו וממילא גם באיסור משחית כמש"ל דהשחתה יצאת ללמד ונמצאת למד אכן להל"ק דיבמות הנ"ל דמההיקש לחוד אין להתיר להנשים להקיף או להשחית לאיש רק מהיתורא דקרא אנו רוצין ללמד שמותרין אף לכתחלה לכן כל שיש לומר דהקרא בא לחייב המקיף את הקטן ואינו מיותר א"כ שוב אין לנו לימוד להתיר להנשים אף לכתחלה רק אם ליכא שום מיעוט להוציא נשים אף מאיסור נשחת ודאי אף להל ב דיבמות הנ"ל לא נוכל למילף דהרי הקרא דמרבה מקיף איצטריך לחייב המקיף את הקטן וכמ"ש וההיקש דהקפה להשחתה הלא איצטריך למילף דגם בהקפה בעינן תער וכמ"ש אות כ"ג נמצא דליכא שום דבר המכריח לפטור נשים ואפילו אם נימא דקא"נ אין ב"ד מצווין להפרישו והקראי דשקצים ודם וט"כ קאי על ספיות איסור לקטן ומלמדין לכל איסורין שבתורה דהסופה איסור לקטן לוקה אפ"ה אם לא היה לנו שום לימוד דנשים ליתנייהו באיסור נשחת אין לנו לומר דהקרא דמרבה מקיף הוא כדי לפטור נשים גם מחיוב איסור מקיף דאפשר דהקרא דמרבה מקיף שפיר קאי על היקף קטן ואדרבה הקרא בא להורות שלא נילף מהקראי דשקצים ודם וט"כ לשאר איסורין דהסופה איסור לקטן לוקה ונעשו ע"י הקרא דמקיף כמה כתובים הבכ"א דא"מ אבל אם יש איזה לימוד דנשים ליתנייהו באיסור נשחת אז ל"מ להל"ב דיבמות הנ"ל דאף אם נימא דהקרא דמרבה מקיף קאי על היקף קטן וכדי להורות דבשאר איסורין שלא פירש בהם הקרא הסופה איסור לקטן אינו לוקה אפ"ה נהי' מוכרח ג"כ לפטור הנשים אף מאיסור מקיף דהא סוף סוף איתקיש איסור מקיף לאיסור נשחת ואמרינן דמי שאינו באיסור נשחת גם באיסור מקיף אינו וכמ"ש וא"כ ודאי מסתבר לומר דהקרא דמרבה מקיף הוא רק בשביל לפטור נשים מאיסור מקיף ולהקל קולא אחת מלומר דהקרא דמרבה מקיף נכתב בשביל היקף קטן ולהקל שני קולות היינו קולא אחת בסופה איסור לקטן מאותן האיסורין שלא פי' בהם הקרא לחיוב והקולא השני' לפטור נשים גם מאיסור מקיף אלא אף להל"ק דיבמות הנ"ל דאם נימא דהקרא דמרבה מקיף קאי על היקף קטן א"כ לא יהי' לנו שום דבר שיכרית אותנו להתיר לנשים אף לכתחלה האיסור מקיף ויהיו הנשים אסורים לכתחלה להקיף ולהשחית לאיש אפ"ה ודאי טפי מסתבר לתלות דהקרא דמרבה מקיף הוא נכתב כדי להתיר לנשים להקיף ולהשחית לאיש אף לכתחלה כיון דכבר נמצא שאינם חייבים על בל תקיף ובל תשחית לכן יש לתלות הקולא בנשים הקלות ולא לומר דהקרא דמרבה מקיף קאי על היקף קטן ולהקל בסופה שאר איסור לקטן שלא פירש בו הקרא לחיוב כיון בסופה איסור לקטן לא מצאנו בשום מקום שום קולא ולכן כיון דהתרצן דן בדעת המקשן שיודע מהך דאב"א סברא כו' ואב"א קרא כו' דמזה מוכח דנשים ליתנייהו עכ"פ באיסור נשחת לכן דן התרצן שבמה שגלה לו להמקשן דריבה קרא מקיף וגם איתקיש הקפה להשחתה לכן לא יהי' לו שום קושיא להקשות אכן המקשן דבאמת לא ידע גם מהך דאב"א סברא כו' ואב"א קרא וכו' לכן מקשה ומנ"ל דלא איתנייהו בהשחתה וכ"כ דכל שאין לנו שום לימוד על נשים דעכ"פ ליתנייהו באיסור נשחת ודאי יש לנו לומר דהקרא דמרבה מקיף קאי על היקף קטן והיינו ל"מ אם קא"נ ב"ד מצווין להפרישו והסופה איסור לקטן אינו לוקה בא הקרא לרבות המקיף את הקטן למלקות והא דלא ילפינן ממקיף הקטן לכל שאר איסורין דהסופה איסור לקטן לוקה דנהי דעל ט"כ אין למילף משום דאין האיסור שוה בכל וכמבואר בש"ס יבמות דף קי"ד ע"ב בהצריכותא יע"ש אבל שאר איסורין מדוע לא נילף ממקיף דהסופה איסור לקנין לוקה ולומר דבאמת ילפינן ממקיף לכל איסורין לבד מט"כ הנה לא משמע לי מהרמב"ם כן ולכן נ"ל דכיון דמצאנו בנזיר דהגם דתגלחת קולא מטומאה דהא תגלחת אינה סותרת כי אם שלשים וטומאה סותרת הכל ואפ"ה בטומאה לא עשה המטמא כמתטמא ובתגלחת עשה המגלח כמתגלח וכמבואר בש"ס נזיר דף מ"ד ולכן הוה תגלחת חידוש והיקף פיאות ג"כ תגלחת היא ולכן מחידוש לא ילפינן ואם קא"נ אין ב"ד מצווין להפרישו אפ"ה כ"כ דכל שאין לנו שום לימוד על נשים דליתנייהו עכ"פ באיסור נשחת יש לנו לומר דהקרא דמרבה מקיף קאי על היקף קטן ולפטור הסופה איסור לקטן מאותן האיסורים שלא פירש בהם הקרא לחיוב הסופה לקטן וכמש"ל והנה כאשר ראה התרצן שהמקשן אינו יודע שום לימוד דנשים ליתנייהו באיסור נשחת השיב לו אב"א סברא וכו' והנה התוס' שבועות דף כ"ב ע"ב ד"ה ואב"א וכו' כתבו שם דבמקום שנאמר בש"ס אב"א סברא ואב"א קרא וכו' ע"כ לומר דהסברא אינה פשוטה כ"כ ויש לדחותה, ולכן הוצרך לומר ואב"א קרא וכו' יע"ש וממילא מוכח ג"כ דע"כ מהקרא לחוד ליכא ראי' מכרעת דאל"כ תקשי על הש"ס למה הוצרך לומר אב"א סברא כו' יהודא ועוד לקרא ואפשר דלזה נתכוונו התוס' שם במה שסיימו וז"ל וצריך הפסוק להשמיענו הסברא כו' יע"ש ולכאורה מאוד תמוה דלמה הוצרכו לסיים להשמיענו הסברא ובקיצור ה"ל לומר דיש דברים שאין הסברא פשוטה כ"כ וצריך קרא אבל לפמ"ש ניחא דמהקרא לחוד לא הוה ידעינן רק בצירוף הסברא דרשינן הכי להקרא והיינו דהפסוק בא להשמיענו הסברא וא"כ גם כאן בשילהי קידושין דקאמר אב"א סברא דהא לא אית להו ע"כ דהסברא אינה פשוטה כ"כ דהגם דבאמת אין סברא לומר דהקרא דולא תשחית וכו' קאי על נשים דהא עפ"י רוב לא אית להו ואם לפעמים מזדמן שנשים מעלין שער בזקן אבל כיון דהוא מילתא דלא שכיחא ודאי אינו מדבר הקרא ממילתא דלא שכיחא אכן מפני שבאמת מצאנו בנגעים דכתב קרא איש או אשה כי יהי' בו נגע בראש או בזקן וכו' הרי דמדבר הקרא אף ממילתא דלא שכיחא והגם דשם כתב בפירוש או אשה וכאן לא כתב או אשה מ"מ אפשר שסמך הקרא על נגעים ולכן כיון דאם נזדמן שהעלו שער בזקן אף נשים מוזהרין בבל תשחית ממילא הוויין נשים בהשחתה וכל שישנו בהשחתה ישנו בהקפה ולכן קאמר ואב"א קרא וכו' וכ"כ דע"כ מהקרא ליכא ראי' מכרעת והיינו דבאמת אפשר לומר דהא דשינה הקרא בדיבורו גבי השחתה וכתב לשון יחיד הוא משום דברישא גבי הקפה הוצרך לכתוב לשון רבים כדי לרבות המקיף את הקטן וכמש"ל ולכן גבי השחתה דלא הוצרך לרבות המשחית את הקטן דודאי אם הוא במציאות תחת האפשרי שקטן יעלה שער בזקן ממילא נדע כיון דאיתקישו הקפה והשחתה א"כ אם המקיף את הקטן חייב כן גם המשחית את הקטן אם נזדמן שהעלה שער בזקן ודאי חייב המשחית ולכן שינה בדיבורי' וכתב גבי השחתה לשון יחיד ורק התרצן נתכווין בצירוף הסברא דלא אית להו לכן יש לתלות דהא דשינה הקרא בדיבורי' גבי השחתה וכתב לשון יחיד הגם שאן אם היה כותב לשון רבים לא היה יכול למיפק מזה שום חורבא דאם היו טועין לומר דגם בהשחתה מרבה הקרא אחד המשחית ואחד הנשחת ודאי לא איכפת לן בזה וכמ"ש דגם אם כתב לשון יחיד מ"מ אם הוא במציאות שקטן יעלה שער בזקן ודאי חייב המשחיתו וכמו כן אם היו טועין לומר דהא דכתב גם גבי השחתה לשון רבים הוא כדי לרבות המשחית את הקטן אם נזדמן שקטן העלה שער בזקן וכדי שיהי' הקפה והשחתה ב"כ הבכ"א ולהורות דבשאר איסור הסופה לקטן פטור ג"כ לא היה נפיק מזה שום חורבא דהא גם עתה כששינה בדיבורי' גבי השחתה וכתב לשון יחיד אפ"ה ל"מ אם קא"נ אין ב"ד מצווין להפרישו א"כ ע"כ גם הקרא דמרבה מקיף נכתב כדי להורות דבשאר איסור הסופה לקטן אינו לוקה ואף אם קא"נ ב"ד מצווין להפרישו מ"מ הא כ"כ דמהקפה דהוא תגלחת אין למילף לשאר איסור ובשאר איסור הסופה לקטן אינו לוקה נמצא דלא הוה נפיק שום חורבא אף אם היה כותב לשון רבים גם גבי השחתה ולכן היתה סברת התרצן דה"ל להקרא לכתוב לשון אחד בהשחתה כמו בהקפה רק אם לא היה הסברא דהא לא אית להו ודאי אין לדרוש מהשינוי לשון שום דרש כיון דבאמת לא היה לו להקרא שום צורך לכתוב בהשחתה הלשון שכתב בהקפה אך כיון דאיכא הסברא דהא לא אית להו וגם אפשר לתלות דהשינוי לשון שגבי השחתה הוא לדרשה זקנך ולא זקן אשתך כלומר בזקנך אני מזהיר שלא תשחית אבל בזקן אשתך אם נזדמן שהעלתה שער בזקן איני מזהירך שלא תשחית והנה באמת להל"ב דיבמות הנ"ל לא היה צריך התרצן לדרוש זקנך ולא זקן אשתך אלא היה יכול לומר דמדשינה הקרא בדיבורי' גבי השחתה משמע דחש הקרא שלא תיפוק מזה איזה חורבא ולהל"ב דיבמות הנ"ל אם נאמר כהסברא דנשים ליתנייהו בהשחתה ודאי אם היה כותב בהשחתה לשון רבים והוה אמינא דגם בהשחתה בא לרבות המשחית א"כ היינו יכולין לטעות ולומר דלהכי ריבה קרא המשחית כדי להקיש הקפה להשחתה ולומר דהקרא בא לרבות נשים בהקפה דההיקש הוא דכל שישנו בהשחתה דהיינו ששייך עכ"פ באיסור משחית ישנו בהקפה ונשים הלא שייכי באיסור משחית דהא הם יכולים להשחית לאיש ולכן ודאי הוכרח לשנות בדיבורי' ולכתוב לשון יחיד כדי להקיש הקפה להשחתה ולומר דכל שאינו באיסור נשחת גם בהקפה אינו לא באיסור ניקף ולא באיסור מקיף כלומר דבא הקרא דשינה בדיבורי' לחזק הסברא דלא אית להו ולכן הנשים דאינן בכלל הלאו דולא תשחית את פאת זקנך דהא לא אית להו גם בהלאו דלא תקיפו אינן אכן מפני שכשראה התרצן שהמקשה הקשה פעם שני ומנ"ל דלא איתנייהו בהשחתה א"כ הפירכא שלו לא רק להל"ב דיבמות הנ"ל אלא קאי שפיר לשתי הלשונות דיבמות הנ"ל ולהל"ק דיבמות הנ"ל ודאי א"א לומר דאם היה כותב גם בהשחתה לשון רבים ה"א דגם נשים בכלל מפני דשייכי באיסור משחית דהלא להל"ק דיבמות הנ"ל אמרינן דכל מי שלא שייך בהכתיב גם על הקרי לא נצטוה משום דנכללו הקרי והכתיב בקרא אחד ולא קאי הקרא על מי שלא שייך בהכתיב וא"כ גם אם נתרבה המשחית בהקרא מ"מ כיון שנכלל בקרא אחד עם הנשחת ממילא מי שלא שייך באיסור נשחת גם על איסור משחית לא נצטוה דלא קאי עליו הקרא ולא היה צריך הקרא לשנות בדיבורי' גבי השחתה ולכן כדי לתרץ לו להמקשן אף להל"ק דיבמות הנ"ל הוכרח התרצן לדרוש זקנך ולא זקן אשתך וממילא כיון דמצאנו שהקילה התורה בנשים א"כ כ"כ דתליא בזה אם קא"נ ב"ד מצווין להפרישו אז יותר מסתבר דהקרא דמרבה מקיף בא לחייב המקיף את הקטן רק להל"ק דיבמות הנ"ל כיון דנשים ליתנייהו בכלל נשחת ממילא גם במשחית ליתנייהו אבל לעולם לכתחלה אסורים הנשים להקיף או להשחית לאיש דנהי דלא הוזהרו הנשים בהלאווי דבל תקיף ובל תשחית אבל עכ"פ עוברים על לפני עור כו' ואם קא"נ אין ב"ד מצווין להפרישו אז יותר מסתבר לומר דהקרא דמרבה מקיף הוא כדי להוציא הנשים אף מהאיסור דלפני עור ולהתיר להם אף לכתחלה להקיף או להשחית לאיש במקום צורך כגון שיש לו חטטין ולהקיפו או להשחיתו או בעת שהוא ישן או כשהוא עודנו קטן ולא לומר דהקרא דמרבה מקיף הוא כדי לפטור הסופה איסור לקטן מאותן האיסורים שלא פירש בהם הקרא לחיובא דהרי בסופה איסור לקטן לא מצאנו בשום מקום שום קולא ובנשים מצאנו גבי הקפה והשחתה שהקילה בהם רחמנא והוציאן עכ"פ מחיוב מלקות לכן יש לתלות קולא בנשים הקלות ולא לתלות הקולא בסופה איסור לקטן והנה המקשן אחרי שמעו כל זאת מהתרצן ואחרי ראה הברייתא דתניא זקן האשה וכו' לא ניחא לי' סברת התרצן לדרוש זקנך ולא זקן אשתך אשר לא מצאנו בשום מקום דרש כזה והלא כמה מקראות שנאמר בהם קרבנך נאמר בהם ולא קרבן אשתך או מקנאות שנאמר בהם שדך או כרמך וכדומה הכי נאמר ולא של אשתך והגם, דבאמת שם ליכא שינוי לשון וכאן בקרא אחד שינה בדיבורי' עכ"ז כיון שראה המקשן הברייתא ולא ניחא לי' לפרש הברייתא לנגעים דהא נגעים בהדיא כתיב או אשה וכדפריך הש"ס לקמן ואף דמשני התם סד"א לצדדין כתיב כו' אכן מלבד שזה דוחק אפשר לומר דרק אחרי הודיע אביי הך דפאת לגז"ש כו' ולהשחתה לא מצית אמרת לכן שייך לומר דחשה הברייתא שלא נטעה לפרש דהקרא לצדדין כתיב מחמת דגלה קרא בהשחתה דאף אם נזדמן שנשים העלו שער בזקן אפ"ה אין להם חשיבות זקן אבל השתא דעדיין לא שמע מהך דאביי לכן לא ניחא לי' להמקשן לומר דהברייתא חשה שמחמת דשינה קרא בדיבורי' גבי השחתה וכתב לשון יחיד נטעה מחמת זה לפרש הקרא דנגעים דלצדדין כתיב ולכן רצה המקשן לפרש דהברייתא פליגא על המשנה וטעם מחלקותן הוא משום דהמשנה סוברת כהל"ב דיבמות הנ"ל ולכן מדשינה קרא בדיבורי' וגם בצירוף הסברא דהא לא אית להו שפיר אמרינן דנשים ליתנייהו בהשחתה והוכרח הקרא לשנות בדיבורי' שלא לרבות המשחית ושלא נקיש הקפה למשחית ולומר דכל שישנו במשחית ישנו בהקפה אבל הברייתא סוברת כהל"ק דיבמות הנ"ל ולא דייקינן הא דשינה קרא בדיבורי' וע"כ לומר דרק משום שלא היה לו להקרא שום צורך לכתוב בלשון רבים ולכן כתב לשון יחיד ושפיר נשים איתנייהו בהשחתה וע"ז השיב אביי להשחתה לא מצית אמרת וכו' כלומר דאם נימא כדעת המקשן דלהכי שינה הקרא בדיבורי' גבי השחתה וכתב לשון יחיד מפני שלא הוצרך שם לכתוב לשון רבים א"כ תקשה פאת דכתב רחמנא ל"ל הלא היה יכול לכתוב את שבזקנך וע"כ לגז"ש על בני אהרן ולא בנות וממילא ידוע דנשים ליתנייהו בהשחתה והגם דא"כ היה לו לאביי לומר בדרך ממ"נ דאם הא דשינה הקרא בדיבורי' הוא מחמת שלא היה לו צורך לכתוב לשון אחר ולא רצה הקרא לכתוב אגב רישא א"כ פאת מיותר ואם נאמר דכתב פאת אגב רישא א"כ מדשינה קרא בדיבורי' וכתב לשון יחיד ע"כ כדי לדרוש זקנך ולא זקן אשתך. אכן אפשר דאביי ג"כ לא ניחא לי' הך דרשה דולא זקן אשתך ואפשר משום דא"כ נצטרך לומר דהא דתני בהמשנה דקידושין חוץ מבל תקיף ובל תשחית כו' להל"ק דיבמות הנ"ל קאי רק על מקיפים או משחיתים לישראלים או לחללים אבל אם מקיפים או משחיתים לכהנים חייבים דהא לדידי' גמרינן מקיחה דאשה הסופת איסור לכהן חייבת וכמ"ש ריש אות הזה אבל אם גמרינן מהגז"ש דפאת ודאי אף אם מקיפים או משחיתים לכהנים פטורין אבל להל"ב דיבמות שפיר אפשר יודה אביי דאינו מוכרח לדרוש הגז"ש דפאת ואם נימא דע"כ הוכרח הקרא לשנות בדיבורי' ולכתוב לשון יחיד כדי שלא לרבות המשחית שלא נקיש הקפה למשחית ולומר דכל שישנו במשחית ישנו בהקפה אזי נימא דהא דכתב פאת היא אגב רישא ומשום דכאן ליכא למיחש לטעות לכן לא הוצרך כאן לשנות בדיבורי' ואם נימא דהא דשינה הקרא בדיבורי' הוא רק משום שלא היה לו צורך לכתוב כמו ברישא גבי הקפה א"כ גם פאת לא היה לו צורך לכתוב ובע"כ לגז"ש:

תוכן העניינים

פני חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה