פני חיים· רבי פנחס ברבי אברהם אריה
שאלות ותשובות פני חיים חלק אה"ע סימן א · כה
ועתה אחר אותה הנחה שבאות הקדום אפרש הסוגיא דיבמות דף פ"ד שהבאתי אות כ"ב והרביתי שם להקשות עלי' והוא דודאי הקושיא הראשונה שהקשיתי שם איך רצה למילף מהיקש דר"י א"ר להקיש נשים פ"כ לכהנים שוב לא תקשה דהלא לפי ההנחה שכתבתי אות הקדום דהסופה איסור לגדול לעולם הוא לוקה על הקרי א"כ ודאי להחולקים על הנו"ב שהבאתי לעיל אות י"א והם סוברים דאף דאשלד"ע מ"מ המעשה של השליחות לא נתבטל ואם כהן עשה שליח לקדש לו להכהן אשה מפ"כ ועשה השליח שליחותו וקידש להכהן אשה מפ"כ הרי היא מקודשת להכהן נמצא דזה השליח ספה לו איסור להכהן בידים ודאי יש לחייב השליח על הקרי ואף להנו"ב הנ"ל דסובר דכיון דאשלד"ע בטל השליחות מ"מ אם אחד אנס לכהן אונס נפשות שיקדש הכהן בעצמו אשה מפ"כ וקידשה הכהן האנוס בזה ודאי גם הנו"ב מודה דחלו הקידושין ובודאי חייב האנס מלקות על שספה איסור להכהן והגם דלכאורה כאן בפרשת הכהנים דכתיב אמור אל הכהנים כו' א"כ לכאורה נראה דרק כהן הסופה איסור לכהן נוכל לחייבו על הקרי אבל ישראל או חלל איך נחייב אותו על הקרי אם הוא לא נצטוה כלל באותה פרשה לא בהכתיב ולא בהקרי אכן באמת משום הא לא אריא דאפשר דהתיבת אמור אינו מחובר עם תיבות אל הכהנים הסמוכים לתיבת אמור אלא תיבת אמור שפיר קאי על כל ישראל ותיבות אל הכהנים דכתב קרא כוונתו כמו בשביל הכהנים נמצא דשפיר נצטוו כל ישראל על הכהנים ושפיר שייך הקרי שלא יספה איסור לכהן שום אדם אף ישראל או חלל וקצת ראי' משמע לי מהא דקאמר בש"ס יבמות דף פ"ח ע"ב מנין שאם לא רצה דפנו ת"ל וקדשתו כו' יע"ש ובודאי אין סברא לומר דרק אם נמצא ב"ד של כהנים הם מצווים לקדשו דהיינו דפנו אבל ב"ד של ישראלים אינם מצווים לקדשו להכהן אלא ודאי כמ"ש דהפרשה נאמרה לכל ישראל בשביל הכהנים ושפיר שייך מלקות על הקרי אף אם ישראל או חלל הוא סופה איסור לכהן ולכן שפיר פריך שם הש"ס על הא דמביא שם בשם רבין בר נחמן דלכי כתיב שני פעמים לא יקחו כדי לחייב מלקות להנשים פ"כ שנישאו לכהן ול"ל לכתוב שני פעמים לא יקחו והלא מההיקש דר"י א"ר ידעינן שאשה הוקשה לאיש לכל עונשין שבתורה וממילא כמו שאיש הסופה איסור לכהן חייב כן גם אשה הסופת איסור לכהן חייבת מההיקש דר"י א"ר וא"כ נשים פ"כ שנישאו לכהן אין לך סופה איסור לכהן גדול מזה ומשני הל"ק אי מההיא ה"א לאו השוה בכל וכו' והנה הגם דלכאורה משמע דכוונת הש"ס דה"א דדוקא בלאו השוה בכל הוקשו נשים לאנשים אבל בלאו שאינו שוה בכל לא הוקשו נשים לאנשים ואנשים הסופים איסור לכהן חייבים ונשים הסופות איסור לכהן פטורין אכן לדעתי א"א לפרש כן דהרי אם נאמר דכל האנשים הסופים איסור לכהן חייבים על הקרי אף אם אותן האנשים השופים האיסור לכהן הם ישראלים או חללים א"כ נמצא דהלאו של הקרי הוא לאו השוה בכל ורק הלאו של הכתיב הוא לאו שאינו שוה בכל וא"כ איזה דבר מכריח אותנו לחלק בין אנשים לנשים בהלאו של הקרי שהוא שוה בכל לכן נ"ל לפרש דהאי ל"ק סובר דבאמת אם ישראל או חלל סופה איסור לכהן פטור דכיון דלא נצטוה בהכתיב גם בהקרי לא נצטוה דלא קאי עליו הלאו לא של הכתיב ולא של הקרי ולכן ודאי אם לא היה נכתב שני פעמים לא יקחו לא היה לנו לחייב הנשים פ"כ שנישאו לכהן וכמש"ל אות כ"ב דאין סברא לומר דנשים פ"כ הוקשו מההיקש דר"י א"ר לכהנים דמנ"ל ודילמא הוקשו לאנשים ישראלים או חללים ולא לאנשים כהנים ופריך והרי טומאה וכו' כלומר ובודאי הא דנכתב בני אהרן להוציא בנות אהרן הוא משום דאם לא היה נכתב בני אהרן רק אל הכהנים לחוד נהי דודאי לא היה מקום לטעות ולומר דגם בנות אהרן נזהרו שלא יטמאו א"ע לנפש וכמ"ש שם אות כ"ב דנשים לא נקראו כהני' ובע"כ דלהכי נכתב בני אהרן להוציא בנות אהרן דאם לא היה נכתב בני אהרן ה"א דנשים המטמאות את איש כהן חייבים וא"כ ודאי ע"כ לומר דאין חילוק לענין הקרי בין לאו השוה בכל ללאו שאינו שוה בכ ולענין הקרי דהיינו הסופה איסור למי שנצטוה על האיסור הווין כל הלאוין שוין בכל ולכן מההיקש דר"י א"ר ה"א דגם נשים המטמאות את הכהן חייבין וכתב קרא בני אהרן להורות דבנות אהרן המטמאות את הכהנים פטורין והדקל"ד למה הוצרך לכתוב שני פעמים לא יקחו הלא בלא"ה נדע מההיקש דר"י א"ר דכמו אנשים הסופים איסור קיחה לכהן חייבים כמו כן גם נשים הסופות איסור קיחה לכהן חייבין דהא בקיחה כבר הפסיק הענין ולא קאי על קיחה הקרא דבני אהרן ומשני לא דגמרינן מלא יקחו כו' כלומר דלעולם ישראל או חלל הסופה איסור מאיסורי כהונה לכהן פטור משום דכל מי שלא נצטוה בהכתיב גם בהקרי לא נצטוה רק נשים שאני דגמרינן מלא יקחו דנשים הסופות איסור לכהן חייבין אף שלא נצטוו בהכתיב ורק במקום שגלה קרא לפטור נשים הסופות איסור לכהן וכגון בטומאה דכתיב בני אהרן אבל בכל איסורי כהונה שפיר גמרינן בבנין אב מקיחה דכמו דהתם חבייה רחמנא לנשים הפ"כ שנישאו לכהן על שספו איסור לכהן כמו כן בכל איסורי כהונה שלא פרט בהם הקרא דבני אהרן שפיר נשים חייבין אם סופות איסור לכהן והגם דמטומאה היה אפשר למילף להיפוך דגם נשים הסופות איסור לכהן פטורין כשהם לא נצטוו על הכתיב אכן כ"כ הש"א סי' פ"ב דאע"ג דאיכא למיגמר מטומאה דנשים פטורות הא קי"ל קולא, וחומרא לחומרא מקשינן יע"ש. הן אמת כי לא אדע מהיכן יצא לו זאת ואי משום דאיתא בש"ס קידושין דף ל"ד ע"ב דפריך שם ואדילפינן מתפילין לפטירא נילף משמחה לחיובא כו' משום הא לא ארי' דהתם קאי בחיוב מ"ע דליכא מלקות אבל כאן גבי ל"ת נהי דיש להחמיר ולאסור להנשים לספות איסור לכהן אבל לא לחייב הלשים מלקות וכאן ודאי אף בטומאה דכתיב בני אהרן מ"מ ודאי דרק לפטור הנשים ממלקות הוציא הקרא בנות אהרן אבל איסורא ודאי איכא דהא עוברין על לפני עור אכן לדעתי כאן ממקומו הוא מוכרע דאף לענין מלקות מקשינן לחומרא דהרי להל"ק לא קאמר הש"ס סד"א נגמר מקיחה וכמו שנאמר בהש"ס אח"כ להל"ב סד"א נגמר מטומאה ומדלהל"ק לא קאמר הש"ס הכי אלא קאמר לא דגמרינן מלא יקחו כו' מוכח דבאמת גמרינן מקיחה דאשה הסופת איסור לכהן במקום שלא פירש הקרא לפטרה שפיר גמרינן מקיחה דחייבת ויתר הדברים מה שפלפל שם הש"א מהש"ס תמורה דף ב' לפי הגירסא שגורס התם אבל הכא דעונש שאינו שוה בכל וכו' יע"ש לדעתי אין שום מקום לדבריו כלל דהוא פירש הש"ס דיבמות כפשוטו דבלאו שאינו שוה בכל אמרינן דנשים לא נצטוו על הכתיב אבל באמת כ"כ אות כ"ב דלפ"ז אין שום דמיון לטומאה וקיחה דבקיחה אף אם לא נצטוית על הכתיב מ"מ הרי היא סופת איסור להכהן הנושאה משא"כ בטומאה אם לא נצטוית ומטמאת א"ע לא קא עבדה שום איסור וביותר תמהתי על המלב"ם בפירושו על הת"כ פ' אמור סי' קכ"ט פרשה א' שכותב שם הסברא שכתבתי אות כ"ב דבטומאה אף אם לא היה נכתב בני אהרן לא הוה מקשינן נשים כהנות לאנשים כהנים לאסור להנשים כהנות לטמאות א"ע למת וא"כ ודאי תימה א"כ למה הוצרך הקרא דבני אהרן והלא מקיחה ודאי אין למילף דהא בקיחה היא סופת איסור לכהן גם תמוה לי איך העלימו עיניהם ולא ראו דברי הרמב"ם פי"ב מעכו"ם ה"ג שכותב בפירוש דכל ל"ת אחד אנשים ואחד נשים חייבים חוץ מבל תשחית ובל תקוה ובל יטמא כהן וכו' הרי דהרמב"ם מפרש כמ"ש דהקרא דבני אהרן בא להוציא נשים הסופות איסור לכהן ומטמאין אותו ולכן ודאי אי לאו הקרא דבני אהרן הוה גמרינן מקיחה דחייבין אבל שם בתמורה ודאי אי לאו הקרא דמרבה נשים ה"א דכיון דשם אינה סופת איסור לשום אדם והוא לאשאש"ב לכן לא הוקשו נשים לאנשים ואינה עושה שום איסור כלל בתמורתה. נחזור לענינינו להסוגיא דיבמות הנ"ל וקאמר הש"ס א"ד קיחא איצטריכא לי' סד"א נגמר מטומאה וכו' כלומר דהנה הל"ב סובר דהקרי אינו תלוי בהכתיב ואף מי שלא נצטוה בהכתיב וכגון ישראל או חלל אפ"ה שפיר נצטוה בהקרי כיון דסופה האיסור למי שנצטוה רק מ"מ הוצרך הקרא לכתוב שני פעמים לא יקחו משום דכיון דכבר נכתב בטומאה הקרא דבני אהרן להוציא בנות אהרן המטמאין את הכהן וסופות להכהן איסור ומ"מ פטורין וא"כ ה"א דזה הוא בנין אב דבכ"מ שנשים סופות איסור לכהן פטורין ואף בקיחה הגם שכבר הפסיק הענין אפ"ה למדין בבנין אב מטומאה ושפיר היה לנו הכרח לומר דהגם דהלאו של הקרי הוא שוה בכל מ"מ כיון שהלאו של הכתיב אינו שוה בכל לא הוקשו בזה נשים לאנשים ולכן קמ"ל הקרא דכתב שני פעמים לא יקחו להורות דטומאה לא הוה בנין אב ללמד על הכלל דבלאו שאש"ב בהכתיב אף שהוא שוה בכל בהקרי לא הוקשו נשים לאנשים אלא רק בטומאה לחוד גזה"כ הוא דאף אם נשים סופות איסור לכהן פטורין אבל בכל שאר דברים אף שהלאו של הכתיב אינו שוה בכל מ"מ כל שהלאו של הקרי הוא שוה בכל ודאי הוקשו נשים לאנשים בהיקשא ר"י א"ר ויתר התמיהות שכתבתי לעיל אות כ"ב אין צורך כעת לשנותם כי כל המעיין בעיני שכל יראה שלפמ"ש כאן אין שום מקום להם ומיושבת הסוגיא כפתור ופרח: