אור ברסלב
פני חיים שאלות ותשובות פני חיים חלק אה"ע סימן א › כג

פני חיים· רבי פנחס ברבי אברהם אריה

שאלות ותשובות פני חיים חלק אה"ע סימן א · כג

כב

והנה ליישב זאת מוכרח אנכי להקדים ולבאר הסוגיא דקידושין דף ל"ה ע"ב אשר בהשקפה ראשונה ראיתי כי יש להקשות שם שלשה קושיות עצומות וכמו שאבאר והוא דהנה בהמשנה שם דף כ"ט קתני דכל מצות ל"ת בין שהז"ג ובין שלהז"ג אחד אנשים ואחד נשים חייבין חוץ מבל תקיף ובל תשחית ובל תטמא למתים וע"ז פריך שם הש"ס בדף ל"ה ע"ב בשלימא בל תטמא למתים דכתיב וכו' ולא בנות אהרן אלא בל תקיף ובל תשחית מנ"ל ומשני דכתיב וכו' והני נשי הואיל ולא איתנייהו בהשחתה ליתנייהו בהקפה ופריך ומנ"ל דליתנייהו בהשחתה ומשני אב"א סברא דהא לא אית להו זקן ואב"א קרא וכו' מדשני קרא וכו' זקנך ולא זקן אשתך ופריך ולא והתניא וכו' מאי לאו להשחתה ומשני אמר אביי להשחתה לא מצית אמרת דיליף פאת פאת מבני אהרן וכו' עד מאי פאת שבזקנך ש"מ תרתי יע"ש והנה זאת לא קשה על מה שהקשה הש"ס ומנ"ל דליתנייהו בהשחתה דהכי המקשה לא ידע דנשים לית להן שער בזקן ומאי יכולין להשחית ובע"כ דכוונת המקשן דמנ"ל דאם נזדמן שאשה העלתה שער בזקנה ומ"מ אינה בבל תשחית וא"כ לכאורה תקשי אם איתא דכשהעלתה שער בזקנה גם היא בבל תשחית א"כ פאת הראש דדרך הנשים שמעלין שם שער גם היא בבל תקיף וא"כ למאי הילכתא איצטריך קרא להקיש הקפה להשחתה דהא באמת מבואר במשנה מכות דף כ' דאינו חייב עד שיגלחנו בתער יע"ש ומשמע שם דגם פיאות וגם זקן דין אחד להם וכמ"ש באמת הרמב"ם פי"ב מעכו"ם ה"ו יע"ש ובודאי יצא לו מהך דהוקשה הקפה להשחתה ובהשחתה ילפינן פאת פאת מבני אהרן דאינו חייב עד שיגלח בתער וכמבואר כאן בהש"ס קידושין ובד"ט ולכן שפיר איצטריך ההיקש דהקפה להשחתה לזה דבהקפה ג"כ בעינן דוקא תער אבל זאת תקשי דכיון דכוונת המקשן כמ"ש דמנ"ל דאם נזדמן שאשה העלתה שער בזקנה דליתא בבל תשחית א"כ מאי משני אב"א סברא דהא לא אית להו והלא אנן קיימינן כשנזדמן שהעלתה שער בזקנה. ב' יש להקשות הלא ודאי הא דפריך ולא והתניא וכו' לא בא להקשות על הקרא מהברייתא אלא כוונת המקשן להוכיח מהברייתא או לפי האב"א סברא בא להוכיח מהברייתא דלא אזלינן בתר סברא זו או לפי הואב"א קרא בא להוכיח מהברייתא דלא דרשינן כן הקרא וא"כ מה משני אביי דלהשחתה לא מצית אמרת דיליף פאת פאת וכו' והלא כמו שמוכיח מהברייתא דלא דרשינן השינוי לשון דזקנך ולא זקן אשתך כן יש להוכיח מהברייתא דלא יליף פאת פאת וכו' ומאי אולמי' דהך דרשה מהך דרשה דזקנך ולא זקן אשתך וא"ל דגז"ש אלימא משום קבלה למ"מ דהלא מסיק הש"ס דהגז"ש איצטריך למילף דבעינן גילוח שיש בו השחתה ורק משום דלא כתב קרא את שבזקנך וכתב פאת זקנך מזה דרשינן דתרתי משמע א"כ ודאי קשה מאי אולמי' דהך דרשה מהדרשה מדשינה קרא וכו' ואם משום דמצא הש"ס דמ"ז מוקי לה להברייתא לנגעים לכן אינו מוכח מהברייתא דלא דרשינן הדרשה דפאת ש"מ תרתי א"כ גם הדרשה דזקנך ולא זקן אשתך שפיר יוכל להתקיים ואינו מוכח מהברייתא דלא דרשינן לה דהברייתא קאי לנגעים והנה התוס' קידושין שם ד"ה להשחתה וכו' הקשו הך קושיא בקיצור אך תירוצם שם לכאורה אינו מובן כלל וכלל דסוף סוף לבתר דגלי הברייתא איזה חילוק איכא בין הדרשה דזקנך ולא זקן אשתך לדרשת אביי דמדכתב פאת ש"מ תרתי. ג' יש להקשות דהלא לפי מאי דמשני אביי ודאי שוב א"צ לא להאב"א סברא ולא להואב"א קרא וא"כ אם אביי באמת אינו סובר הנך שינויא דאב"א סברא ואב"א קרא א"כ ה"ל להש"ס לומר אלא אמר אביי הרי ג' קושיות לבד מה שגם כאן יש להקשות על הא דקאמר הש"ס בשלימא בל תטמא למתים דכתיב בני אהרן ולא בנות אהרן יע"ש וקשה כמו שהקשיתי אות הקדום על הש"ס יבמות שהבאתי שם דלמה הוצרך לזה הקרא דבני אהרן ת"ל דבלא"ה אין למילף נשים מכהנים ונשים אף כהנות ודאי לא עדיפי מאנשים ישראלים גם יש לדקדק כמה דקדוקים בש"ס קידושין שם והוא דהלא כשהקשה המקשן אלא בל תקיף ובל תשחית מנ"ל כו' א"כ הרי הראה להתרצן שאינו יודע דנשי ליתנייהו בהשחתה ופריך על המשנה מנ"ל דנשי ליתנייהו בהשחתה וא"כ מאוד מגומגם הלשון שמשיב לו התרצן כל דאיתנייהו בהשחתה איתנייהו בהקפה והני נשי הואיל ולא איתנייהו בהשחתה כו' ולא קאמר לו מאיזה טעם וכאילו הוא דבר פשוט גם יש לדקדק על הא דקאמר שם הש"ס ואב"א קרא מדשינה קרא בדיבורי' וכו' זקנך ולא זקן אשתך יע"ש והנה ל"מ לרש"י במסכת מכות דף כ' שהבאתי אות י"ח שמפרש דהא דתני תנא קמי' דר"ח דלא תקיפו אחד המקיף ואחד הניקף במשמע היינו משום דנכתב בהקפה לשון רבים יע"ש ברש"י א"כ ודאי הוצרך הקרא לשנות בדיבורי' גבי זקן ולכתוב לשון יחיד דאם היה כותב גם גבי זקן לשון רבים א"כ היה לן למדרש גם גבי השחתה דאחד המשחית ואחד הנשחת במשמע ובאמת אין צורך לזה ואפילו להתוס' נזיר שהבאתי שם דמפרשין משום דלא כתיב לא תוקפו אלא לא תקיפו כו' יע"ש מ"מ הא חזינן דגבי השחתה לא אישתמיט שום תנא למיתני דאחד המשחית ואחד הנשחת במשמע דהא לא כתיב לא תושחת אלא לא תשחית מוכח דגם להתוס' רק אם נכתב בלשון רבים אז יש להוכיח מדלא כתיב לא תוקפו או לא תושחתו ש"מ דבא לרבות גם המקיף או המשחית אבל אם נכתב בלשון יחיד אז ליכא שום הוכחה כלל דכיון דהקרא מדבר לכל אחד כאילו הוא יחידי בעולם ואם היה יחידי בעולם ודאי לא היה שייך לומר לא תוקף או לא תושחת דע"י מי יוקף או יושחת אם לא ע"י עצמו וא"כ כיון דחזינן דבהקפה רצה הקרא לרבות גם המקיף ובהשחתה לא רצה לרבות גם המשחית א"כ הוכרח הקרא לשנות בדיבורי' גבי השחתה ולכתוב לשון יחיד גם יש לדקדק על הא דאחר שהשיב לו התרצן אב"א סברא כו' ואב"א, קרא וכו' פריך ולא והתניא וכו' ומה ענין לזה ולמה המתין המקשה עד הלום ותחלה כשהקשה אלא בל תקיף ובל תשחית מנ"ל שם ה"ל להקשות ותו והתניא וכו' גם גוף הקושיא מהברייתא אינה מובנת כלל דהלא לדידי' מי ניחא ובע"כ דלדידי' הברייתא פליגא על המשנה וא"כ מה הקשה לו על מה שהשיב לו התרצן אב"א וכו' הלא התרצן קאמר לדעת תנא דמתניתין והתנא ברא אה"נ דחולק גם הלשון דקאמר המקשן מאי לאו להשחתה הוא מגומגם דממ"נ אם לא ידע המקשן שיש איזה אופן לפרש הברייתא לענין אחר שלא להשחתה א"כ לא ה"ל לומר לשון מאי לאו להשחתה אלא סתמא ה"ל להקשות והתניא כו' ואם ידע המקשן שבאפשרי לפרש הברייתא לענין אחר ולא להשחתה א"כ איך קאמר מאי לאו להשחתה הלא לפי מה שהשיב לו התרצן הסברא והקרא ודאי ע"כ לפרש הברייתא דלא להשחתה:

תוכן העניינים

פני חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה