פני חיים· רבי פנחס ברבי אברהם אריה
שאלות ותשובות פני חיים חלק אה"ע סימן א · כב
אכן ראיתי כי גם בש"ס יבמות דף פ"ד ע"ב נמצא שם כמה תמיהות ומוכרחים ליישבם ואז יתיישב הכל בס"ד. והוא דהש"ס קאמר התם דמדכתב קרא גבי נשים פסולי כהונה שני פעמים לא יקחו ילפינן דגם הנשים פסולי כהונה מוזהרים ככהן ופריך הש"ס והא מהכא נפקא מדר"י א"ר נפקא וכו' יע"ש. ולכאורה מאד תמוה דנהי דהוקשה אשה לאיש לכל העבירות אבל מנ"ל להקיש נשים פסולי כהונה לאנשים כהנים והרי שם מבואר דר"י אמר רב גופי' מתיר נשים כהנות להנשא לאנשים פסולי כהונה א"כ הרי דאפילו נשים כהנות לא הוקשו לאנשים כהנים וכל שכן נשים פסולי כהונה והגם דהרמב"ם פי"ט מא"ב הלכה י"א כתב שם דהא דלא הזהרו כשרות להנשא לפסולין הוא משום דכתיב בני אהרן ולא בנות אהרן יע"ש אכן באמת לכאורה מאוד תמוהין דברי הרמב"ם האלו דהלא מבואר בש"ס קידושין דף ל"ה דאי לאו היתורא דתיבת פאת ה"א דכבר הפסיק הענין גבי טומאה וחוץ מטומאה שוב אינו מוציא הקרא את בנות אהרן ולכן גבי קרחה למאן דלא דריש קרח קרחה באמת אמרינן דקאי גם על בנות אהרן וגם נשים איתנייהו בבל יקרחו משום דכבר הפסיק הענין וע"ש בתוס' דף ל"ו ע"א ד"ה אי כו' שהקשו שם ע"ז דאיך שייך לומר דבקרחה הנכתב קודם גילוח זקן נאמר דכבר הפסיק הענין ולא קאי ע"ז הקרא דבני אהרן הנכתב קודם קרחה גבי טומאה ואח"כ גבי גילוח זקן הנכתב אחר קרחה נאמר דקאי ע"ז הקרא דבני אהרן הנכתב קודם קרחה וכבר בקרחה הפסיק הענין יע"ש ומה שתי' התוס' שם דמשום דגבי קרחה כתיב כי עם קדוש וכו' לכן ה"א דהפסיק הענין כו' יע"ש אכן דבריהם קשים להבין דסוף סוף תקשי א"כ איך נאמר דאח"כ בגילוח זקן הנכתב אחר קרחה חזר הקרא דבני אהרן הנכתב קודם קרחה וקאי על גילוח זקן ואפשר דכוונת התוס' דודאי יש לפרש הקרא דבני אהרן דה"ק הקרא בבני אהרן נאמרה כל אותה הפרשה אבל בבנות אהרן יש דברים באותה פרשה שנתמעטו הבנות אהרן ויש דברים באותה פרשה שגם בנות אהרן בכלל והיינו במקום דאיכא הוכחה להוציא בנות אהרן ע"ז קאי בני אהרן ובמקום דליכא הוכחה להוציא בנות אהרן גם בנות אהרן בכלל רק קושית התוס' היתה כיון דבטומאה ודאי קאי הקרא דבני אהרן וכן בגילוח זקן ג"כ ודאי קאי הקרא דבני אהרן דהא נכתב פאת מיותר ובין טומאה וגילוח זקן ליכא שום דבר כי אם קרחה ובודאי יותר מסתבר לומר דהקרא דבני אהרן קאי עד אחר גילוח זקן ושם הפסיק הענין מלומר דהקרא דבני אהרן הוא מפוזר בהפרשה ועל מה שנכתב קודם לא קאי ועל מה שנכתב אח"ז הוא קאי דהא נהי דיש לנו הכרח דקאי על גילוח זקן אבל הא אין לנו הכרח דעל קרחה לא קאי ולכן שפיר תירצו התוס' דה"א דזה נקרא הכרח דלא קאי על קרחה משום דכתיב כי עם קדוש ולכן מוכרחין אנו לפרש כמ"ש דבבני אהרן נאמרה כל הפרשה אבל בבנות אהרן רק כפי ההכרח שבכל דבר ודבר ולכן דריש איסי קרח קרחה להוציא מהקרא כי עם קדוש והחולק על איסי ואינו דורש קרח קרחה באמת מפרש כמ"ש מחמת הקרא דכי עם קדוש דבבנות אהרן הוא כפי ההכרח ובמקום שאין הכרח שהקרא הוציא בנות אהרן באמת גם הם בכלל והגם דלפי מה שכתבתי לפרש דברי התוס' דבקרחה איכא הכרח שלא להוציא בנות אהרן אבל אם אין הכרח שלא להוציאם וגם אין הכרח להוציאם בזה אין מבואר אם גם בנות אהרן בכלל או לא היינו משום דאם לא היה הכרח בקרחה שלא להוציא בנות אהרן לא היה לן לפרש דהקרא נתכוון דבבנות אהרן איכא דברים שהם אינם בכלל ואיכא דברים שגם הם בכלל וכמ"ש אלא היה לן לפרש דעד הדבר שמוכרחין לומר דע"ז קאי המיעוט דבני אהרן ומהדבר ההוא ואילך שאין הכרח אמרינן דהפסיק הענין אבל כיון דכבר גלה קרא דבקרחה לא נתמעטו בנות אהרן ואח"כ בגילוח זקן נתמעטו בנות אהרן וע"כ לפרש כמ"ש א"כ בדברים שאין הכרח להוציא בנות אהרן ודאי גם הם בכלל וא"כ קיחה דפ"כ הנכתב בסוף הפרשה א"כ ודאי אם לא היה לנו שום לימוד להוציא הנשים כשרות להנשא לפסולין ודאי אין להוציאם מהקרא דבני אהרן דהא אין לנו שום הכרח להוציאם ובע"כ לומר דהרמב"ם לא נתכוון לומר דהמיעוט דבני אהרן מוציא את הנשים כשרות מלהיות אסורים להנשא לפסולין אלא כוונת הרמב"ם הוא דודאי בדברים האסורין גם לישראלים בזה צריכין אנו הכרח לידע דהמיעוט של בני אהרן מוציא את בנות אהרן הא לא"ה הרי הוקשה אשה לאיש בכל חטאת ועכ"פ לאנשים ישראלים הוקשו אבל דברים שאינם אסורים לישראלים כי אם לכהנים ודאי א"צ לשום הכרח להוציא בנות אהרן דממילא אין למילף בנות אהרן מבני אהרן דבני אהרן איכא בהם קדושה יתירה דהרי הם עובדין במקדש ואפילו הבע"מ שאין עובדין עכ"פ אוכלין בשר קדשי קדשים ולא בנות אהרן לכן ודאי אין להקיש בנות אהרן לבני אהרן וא"כ ודאי קשה איך רצה הש"ס למילף חיוב על הנשים פ"כ מהא דהוקשה אשה לאיש והלא לא הוקשו לכהנים זכרים אף בנות אהרן וכ"ש נשים פ"כ דהם לפעמים בנות ישראל וכגון זונה וגרושה ולאו מבנות אהרן הם כלל וחללה ודאי אינה נחשבת מבנות אהרן דאף זכרים חללים אינם נחשבים בני אהרן דהא כתיב הכהנים להוציא חללים מכל המבואר בפרשה ממה שאינו אסור לישראלים וכמ"ש הרמב"ם פי"ט מא"ב ה"י יע"ש דבעינן שיהיו בכיהונם וחללה ודאי אינה בכיהונה וגם מדברי הרמב"ם הללו דפי"ט מא"ב ה"י מוכח כמ"ש דהלא ודאי בקרחה וגילוח זקן ובשרטת כבר הפסיק הענין של הכהנים שיהיו בכיהונם דגם חללים אסורים בקרחה וגילוח זקן ושרטת ואח"כ בקיחה של פ"כ הנכתב בסוף הפרשה נאמר דחזר על הכהנים שיהיו בכיהונם אלא ודאי כמ"ש דקרחה וגילוח זקן ושרטת דמצאנו איסור בקרא אף על ישראלים לכן שם ודאי אמרינן דהפסיק הענין בין מהכהנים ובין מבני אהרן וגם חללים ונשים בכלל אם לא במקום שנמצא איזה דרש להוציא וכגון בגילוח זקן לנשים וכן לאיסי בקרחה לנשים אבל אותן הדברים שלא נאסרו בישראל כלל ודאי א"צ לשום דרש וממילא לא ילפינן נשים כהנות מאנשים כהנים וכן חללים לא ילפינן מכהנים וכמ"ש ולכן יש לתמוה ג"כ על מה דקאמר הש"ס יבמות שם והרי טומאה דלאו שאינו שוה בכל וטעמא דכתב רחמנא בני אהרן ולא בנות אהרן הא לא"ה ה"א נשים חייבות מ"ט לאו משום דר"י א"ר כו' יע"ש ומאד תמוה דהלא טומאה אינה אסורה לישראלים וממילא ודאי אין למילף נשים מאנשים ולא חללים מכהנים וכמ"ש גם יש לתמוה מה דמשני התם בש"ס לא דגמרינן מלא יקחו כו' וגם זה תמוה מאוד דהלא קיחה אינו דומה לטומאה דבקיחה ודאי אף אם לא היה אסרה תורה להנשים הפ"כ להנשא להכשרין מ"מ כיון שאסרה תורה להכשרין שלא ינשאו נשים פ"כ נמצא דאם הכשרין עוברין על זה הלאו א"כ הנשים הפ"כ שנישאו להם הן סופות איסור להכשרין הנושאין אותן וא"כ ל"מ לפי מ"ש לעיל דהסופה איסור לחבירו חייב כהנספה א"כ פשיטא דאף אם לא היה נכתב לא יקחו פעם שני היינו מחייבין את הנשים פ"כ ואפילו לפי סברת הש"ס דיש מקום לחלק בין לאו השוה בכל ללאו שאינו שוה בכל וא"כ היה מקום לטעות ולומר דדוקא בלאו השוה בכל אמרינן דחייב הסופה כהנספה אבל בלאו שאינו שוה בכל אפשר דאינו חייב הסופה כהנספה וכ"ש לפי דעת התוס' דב"מ הנ"ל באות ט"ז בקושיא ואו דבסופה באמת אינו חייב כי אם על לפני עור וכו' וא"כ ודאי הוצרך הקרא דלא יקחו פעם שנית לחייב הנשים פ"כ שנישאו לכשרין אבל איך קאמר הש"ס דגבי טומאה אי לאו הקרא דבני אהרן היינו מחייבין נשים כהנות המטמאין א"ע למת דגמרינן מלא יקחו והלא בטומאה אם נימא דלא אסרה תורה לנשים כהנות לטמא למת נמצא דליכא התם לא איסור נספה ולא איסור סופה ובודאי אין לגמר מקיחה דבקיחה אפשר דלהכי חייבה תורה להנשים פ"כ משום דהן סופות איסור להנושא אותם וכמו כן קשה על הל"ב דקאמר התם בש"ס א"ד קיחה אצטריכא לי' סד"א ליגמר מטומאה וכו' יע"ש ואיך נוכל ליגמר מטומאה דבטומאה כל שאינם שוים נשים בנות אהרן לאנשים בני אהרן נמצא דליכא שום דררא דאיסורא משא"כ בקיחה דאף שהנשים פ"כ לא הוקשו לכהנים מ"מ הא סופות איסור להכהנים שנישאו להם ועכ"פ לטומאה אין שום דמיון: