פני חיים· רבי פנחס ברבי אברהם אריה
שאלות ותשובות פני חיים חלק אה"ע סימן א · כ
גם הסוגיא דנזיר דף נ"ז ע"ב לכאורה כולה מוקשה ואין לה שום הבנה כלל דהלא לגירסת רש"י שם דגריס דקאמר ליה ר"א לר"ה לדידך כו' משמע דלר"א ניחא משום דסובר דאף לאיש מותר להקיף הקטן וכמ"ש התוס' שם ד"ה ור"א וכו' יע"ש. א"כ קשה מדוע קילל ר"א לחובה הלא לא פשעה ולא עשתה שום איסור במה שגילחה בניה הקטנים אף לדעת ר"א ומ"ש התוס' שם והאי דלטיי' היינו לפי סברתו דר"ה דאוסר לאיש גדול להקיף הקטן וכו' יע"ש אינו מובן כלל דמנ"ל דחובה עשתה כפסק ר"ה ושמא אף אם היתה זכר היתה מגלחת אותם וכר"א ומדוע היה לו לקללה לחובה יותר ה"ל לקלל לר"ה ומה מאד נפלאתי על מרן הב"י ז"ל ביו"ד שמביא ראיה דאסור לכתחלה לאשה אף להקיף לקטן מהא דנענשה חובה ולא אקיים לי' זרעא לר"ה יע"ש ומאד תמוה דהרי גם ר"א מודה דמותר להקיף לקטן אדרבה לדידיה אף לאיש מותר לו להקיף את הקטן והא דנענשה חובה אפשר משום דאיתא בש"ס מכות דף י"א אר"י א"ר קללת חכם אפילו בחנם היא באה וכו' והגם דאפשר לחלק מן דה"מ לר"א אכן מי מכריח לנו לחלק והלא אפשר דיפתח בדורו כשמואל בדורו וכן משמע מהתוס' שם שכתבו כולהו שני כו' כשגגה היוצאת מלפני השליט יע"ש בהתוס' והיינו משום דבחנם קיללה והוה כשגגה עכ"ז כיון שר"א חכם היה הוה כשליט. והגם דהתוס' כתבו שם חובה תקברינהו לבניה דאיסורא קא עביד' יע"ש. אכן ע"כ כוונת התוס' כמ"ש בד"ה ור"א הנ"ל דרק לפי סברת ר"ה דאסור לאיש להקיף הקטן אז איסורא קא עביד' חובה משום דר"א לא ס"ל למדרש כל שישנו בהשחתה ישנו בהקפה וכו' יע"ש והנה הגם דגם הראב"ד כתב ראי' הזאת דמדקיללה ר"א לחובה אלמא איסורא אית בהו יע"ש בהשגות הראב"ד על הרמב"ם סוף הלכות עכו"ם אכן הראב"ד אפשר דגורם שם כגי' התוס' ודידך וכו' כמ"ש התוס' שם דראה ר"א בניו של ר"ה מגולחין ושאלו מאן מגלח להון והראב"ד אפשר דמפרש דהא דקאמר התם בש"ס דר"א סובר דאיתקש מקיף לניקף וכו', היינו רק לענין פטורא ממלקות אבל איסורא מיהא איכא אבל הב"י דקאי בגירסת רש"י ודאי דבריו קשין להולמן מטעם שכתבתי ובאמת אחר העיון אני רואה כי גם על דברי הראב"ד יש להקשות אף אם נאמר דגורס ודידך כו' וכמ"ש והוא דאם איתא דלר"א באמת אף אשה אסורה לגלח הקטן א"כ מדוע הסמיך הש"ס המעשה של ר"א שראה בניו של ר"ה מגולחין להא דפסק ר"ה המקיף את הקטן לוקה ועוד מה הכריח להש"ס לומר דר"א סובר דאיתקש מקיף לניקף כו' ומה איכפת ליה להש"ס אם נימא דר"א סובר דאף אשה המקפת לקטן איכא חיוב מלקות ואם משום דא"כ הו"ל לר"א לומר דחובה חייבת מלקות זה ליתא ראשית דהא לא אתרי בה והשנית דהא ר"ה חולק עליו ועדיין לא איקבע הלכתא כמאן אלא ודאי דאף מי שגורס ודידך אפ"ה מוכרח לפרש דר"א סובר דאדרבה אף איש מותר לו להקיף לקטן ולכן כששמע ר"א דר"ה פוסק המקיף את הקטן לוקה אז שאל אותו ודידך מאן מגלח להון ולכן שפיר הוכרח הש"ס לומר דר"א סובר דאיתקש מקיף לניקף ובאמת הרי התוס' שם גרסי ודידך ומפרשים שראה ר"א בניו של ר"ה מגולחין ומ"מ מפרשים דר"א סובר דאף איש מותר לו להקיף את הקטן וליכא איסורא בזה והיינו מסתמא מטעם שכתבתי מדהסמיך הש"ס מעשה הזאת להא דפסק שם ר"ה דהמקיף הקטן לוקה דמשמע דלר"א מותר לגלח הקטן ומש"ה הוכרח הש"ס לומר דר"א סובר דאיתקש מקיף לניקף וכמ"ש. עוד קשה לי שם על הא דקאמר התם בש"ס דטעמו של ר"ה הוא משום דנשי הואיל וליתנייהי בהשחתה ליתנייהו בהקפה וכו' והלא בש"ס קידושין דף ל"ה מבואר שם בש"ס הך היקשא דהשחתה והקפה וקאמר התם בש"ס דאב"ע סברא דנשי לית להו ע"פ הרוב שער בזקנם ואב"ע קרא זקנך ולא זקן אשתך כו' כלומר ואף אם נזדמן לפעמים שאשה העלה שער בזקנה מותר לגלחה וא"כ לפ"ז מוכח רק דנשי ליתנייהו בהשחתה של זקנם אבל בהשחתת זקן אנשים ודאי יש לנו לומר דהיקשה אשה לאיש בכל עונשין שבתורה וכמבואר בש"ס שם וכמו איש המשחית זקן איש חבירו לוקה כמו כן גם אשה המשחיתה זקן איש לוקה וממילא גם בהקפה כן וא"כ איך למד ר"ה דאשה מותרת להקיף לאיש דהלא באמת ודאי ר"א לא יחלוק על המשנה קידושין דף כ"ט דכל מל"ת גם נשים חייבין חוץ מבל תקיף ובל תשחית ובל תטמא למתים כו' רק ר"א מפרש דהיינו אם מקיפין את עצמן או שמשחיתים את זקנם כשנזדמן שהעלו שער בזקנם או שמטמאין את עצמם למתים אבל לא להקיף לאיש או להשחית זקן האיש או לטמא כהן איש למתים וא"כ מי הכריח את ר"ה לנטות מפירוש הזה. עוד קשה לי בין על ר"ה ובין על ר"א דמתירים להקיף לקטן אף לכתחלה והיינו לר"ה דוקא ע"י אשה ולר"א אף ע"י איש ומנ"ל הא הלא אף לפי מה שכל אחד מהם דורש ההיקש עכ"פ אין להוכיח מההיקש כי אם, שהאשה המקפת לר"ה או לר"א אף איש המקיף להקטן פטור ממלקות אבל מנ"ל להם להתיר אף לכתחלה והלא כבר הבאתי אות י"ז הש"ס דיבמות דיליף דבכל איסורין אף ב"ד מצווין להפריש הקטן ולכל הפחות אף אם אין ב"ד מצווין להפרישו עכ"פ מצווין כל ישראל שלא לספות לקטן שום איסור והסופה איסור לקטן לוקה וכמ"ש שם וא"כ די לנו לומר שההיקש הוציא מחיוב מלקות אבל לא להתיר לכתחלה לספות לו איסור להקיף לו הפיאות: