פני חיים· רבי פנחס ברבי אברהם אריה
שאלות ותשובות פני חיים חלק אה"ע סימן א · יט
אכן אם נימא דבכ"מ דלא ריבה קרא שחייב הסופה איסור לחבירו באמת הוא פטור א"כ תקשי על פסקי הרמב"ם פ"ג מאבל ה"ה שהבאתי לעיל אות ט"ז בקושיא י' דהמטמא את הכהן לוקה וכן פוסק בסוף כלאים דהמלביש לחבירו כלאים לוקה יע"ש ושם לא נזכר שום רמז בהש"ס דאיכא איזה דרש מהקרא ע"ז שחייב הסופה ומ"מ חייב והגם דבלא"ה הנך פסקי אינם מובנים דהרי שם התנה הרמב"ם שהמתטמא או הנלבש הכלאים היה שוגג ובכל שאר דברים במקיף וקורח ושורט וכותב כתובת קעקע מחייב הרמב"ם, את הסופה אף אם היה הנספה מזיד. וכבר שאל זאת הרא"ש להרשב"א, בשו"ת הרא"ש כלל ב' מחודש ט"ז יע"ש. והנה הכ"מ רצה לחלק שם לדעת הרמב"ם דבמקום דמרבה קרא להסופה דחייב מאיזה דרש אז חייב הסופה אף אם הנספה הוא מזיד אבל במקום דליכא שום ריבוי אז אם הנספה הוא שוגג חייב הסופה מחמת הקרי וכגון למשל בטומאת כהנים דהכתיב הוא לא יטמא היו"ד חריקה והטי"ת פתוחה והקרי יכול להיות היוד שבא דהיינו שאחר לא יטמא אותו וכן בכלאים דהכתיב הוא לא תלבש שעטנז היינו התי"ו דתלבש חריקה והלמ"ד שבא והבי"ת פתוחה והקרי יכול להיות התי"ו פתוחה והלמ"ד שבא והבי"ת חריקה דהיינו שהזהירה תורה לא תלביש לאחר שעטנז וכן בכל הלאוין כמו כן איכא כתיב וקרי שיכולין לקרות על אחר דהיינו על הסופה רק כשחיוב הסופה הוא רק מחמת הקרי אז אינו חייב הסופה רק אם הנספה הוא שוגג יע"ש. והנה מלבד מה שלא נתן הכ"מ שום טעם לשבח להחילוק הזה עוד תקשה דהלא בהשחתת זקן לפי שיטת רש"י הנ"ל באות הקדום דבפיאות נכתב בלשון רבים א"כ בזקן דנכתב בלשון יחיד נמצא דליכא שום ריבוי לחייב הסופה רק מהקרי ואפ"ה גבי השחתת זקן לא כתב הרמב"ם דהמשחית אינו חייב אא"כ הנשחת היה שוגג אדרבה כתב שם שהנשחת אינו לוקה אא"כ סייע אבל המשחית ודאי לוקה אף שהנשחת הוא מזיד ואפילו סייע מ"מ לוקה גם המשחית והגם דעדיין יש מקום ליישב גם זאת והוא דנאמר דהא דכתב רש"י שם גבי פיאות דהלימוד הוא מדשינה וכתב בלשון רבים לאו כוונתו דרק בפיאות מרבה קרא הסופה אלא מדשינה קרא מוכח דבא לרבות הסופה אבל לעולם גם בהשחתת זקן מרבה קרא גם הסופה דהא נסמכו זל"ז פיאות וזקן ומסתמא חד דינא להו רק באמת בלא"ה הלא הקשה שם הכ"מ איך מחייב הרמב"ם את הנלבש כשהוא מזיד והלא לא עשה מעשה יע"ש ומה שתירץ הכ"מ שם דא"א שהנלבש לא סייע וכו' מאד תמוה לי דהלא גם גבי מטמא את הכהן כתב הרמב"ם כן ושם ודאי משכחת לה גם בלא סייע אלא ע"כ לומר מטעם אחר והוא דבכלאים פסק שם הרמב"ם דאם התרו בו פשוט ולא פשט ושהה כדי שיעור פשיטה ולבישה חייב וכתב שם בכ"מ גופי' דבכלאים כל שהיה בידו לתקן ולא תיקן הוה כאלו עשה מעשה יע"ש. וכמו כן בטומאה ג"כ אמרינן דכל שבידו לתקן ולא תיקן הוה כאלו עושה מעשה בידים וכמ"ש הלח"מ פ"ג מאבל ה"ד יע"ש. וא"כ ממילא תתישבה גם קושית שו"ת הרא"ש הנ"ל דודאי בהלבישו אחר כלאים והנלבש הוא מזיד והתרו בו א"כ היה בידו לתקן שלא יתן עצמו להלביש וכשהוא לא תיקן נחשב כאלו הוא עצמו עשה המעשה ולבש הכלאים וא"כ ממילא אין לחייב את המלבישו דודאי אין לחייב שני אנשים בשביל מעשה אחת וכמו כן הוא בטומאה אבל לעולם בשאר עבירות דאינו חייב כי אם בעושה מעשה אז ודאי חייב הסופה אף כשהנספה הוא מזיד דהמעשה של הסופה אינה נחשבת מה שהניח הנספה לספות לעצמו כאלו הנספה עשה המעשה של הסופה אלא המעשה של הסופה שפיר נחשבת על הסופה ולכן ודאי חייב הסופה שהרי עבר על הלאו של הקרי במעשה אך א"כ הדקל"ד קרא לרבות חיוב למקיף ל"ל: