אור ברסלב
פני חיים שאלות ותשובות פני חיים חלק אה"ע סימן א › יז

פני חיים· רבי פנחס ברבי אברהם אריה

שאלות ותשובות פני חיים חלק אה"ע סימן א · יז

טז

גם מאד מאד קשה לי על התוס' במה שמשמע שם מדבריהם דשליח המקדש גרושה לכהן אינו עובר רק על לפני עור ולא יותר והלא מבואר בש"ס יבמות דף קי"ד דבשקצים ודם וטומאת כהנים נכתבו קראי יתירי להזהיר הגדולים על הקטנים ואם ב"ד אין מצווין על הפרשת קטן מאיסור קאי הנהו קראי שלא לספות להקטן איסור בידים. והנה הש"ס קא עביד שם צריכותא על הני תלתא קראי מוכח דהש"ס סובר דהנהו קראי מלמדין לכל איסורין שבתורה וכמ"ש הב"י א"ח סי' שמ"ג יע"ש נמצא דכל הסופה איזה איסור לקטן לוקה וכ"ש סופה איסור לגדול והיינו משום דבכל הלאוין שבתורה איכא כתיב כגון לא תאכל וכדומה ואיכא קרי לא תאכיל לחברך וכדומה וכיון דגלי קרא בהנך תלתא קראי יתירי דגם בסופה איסור לקטן לוקה גם על הקרי מלמדין לכל האיסורין שבתורה אף במקום דליכא קראי יתירי מ"מ אם אחד סופה איסור, לקטן לוקה על הקרי והנה הגם דהב"י שם כתב דאפשר לדחות הצריכותא של הש"ס משום דאם איתא דילפינן לכל איסורין שבתורה א"כ ממילא גם הסופה לקטן נבילה חייב וא"כ ה"ל לכתוב הקרא היתר לרבות שלא לספות לקטן נבילה דלית בה שום חומר לא כרת ולא שיעור משהו ולא היה צריך לכתוב קראי יתירי בשקצים ובדם יע"ש ותראה שכן הוא כוונת הב"י והט"ז שם ס"ק א' שגגה פלטה קולמסו במ"ש דאף אם הצריכותא לאו דוקא וא"מ לכל התורה אפ"ה קשה לכתוב נבילה וכו' יע"ש ובמ"כ הוא טעות דמוכח דהרי אם נימא דא"מ לכל התורה ובכל המקומות דליכא קראי יתירי מותר אף לספות לקטן האיסור בידים נמצא דבנבילה דליכא קרא יתר יהיה מותר לספות להקטן וא"כ איך קאמר לכתוב נבילה וכבר הביא הפמ"ג במ"ז שם בשם נהר שלום שהקשה זאת יע"ש. אכן כוונת הב"י ודאי הוא כמ"ש אך גם על מרן הב"י תמהתי מאד דמי הוא זה אשר בכחו לדחות דברי הש"ס מחמת ולעייל נפשי' בפלוגתת אמוראי והכי לא מצא הש"ס נפקותות איזה קושיא ובפרט כי שערי התירוצים לא ננעלו ויש לתרץ קושית הב"י אחר שנדקדק להבין מה דקאמר הש"ס אבל דם עד דאיכא רביעית וכו' ולכאורה מאד תמוה דהא כתיב בדם לא תאכלו ושיעור אכילה בכזית וכמו שפסק באמת הרמב"ם פ"ו ממ"א וכעין זה הקשו התוס' על רש"י דמפרש דבשקצים שיעורן בכעדשה והלא רק השמנה שרצים שיעורן בכעדשה וכל שאר שקצים לא תאכלו כתיב ושיעור אכילה בכזית ולכן מפרשים התוס' דהחומרא דבשקצים הוא דכשהם שלמים שיעורן בכ"ש ולהתוס' נהיה מוכרחין לדחוק ולפרש כוונת הש"ס דאם היה נכתב הקרא היתר רק גבי שקצים ולא בדם ה"א דלא הזהירה תורה שלא לספות לקטן אכילת שקצים רק שלמים דחמירי ששיעורן בכ"ש אבל מרוסקין או שאר איסורין דשיעורן בכזית מותר לספות לקטן דאל"כ נילף ממרוסקין לכל איסורין שבתורה אלא ודאי כמ"ש אכן באמת גם על קושית התוס' שעל רש"י לא ננעלו שערי התירוצים ואפשר לתרץ לרש"י דה"ק הש"ס דבשקצים כיון דאיכא בהם חומר שנמצא בהם השמנה שרצים ששיעורן בכעדשה לכן שוב אין למילף מהם לשאר איסורין דליכא בהם חומר כזה וה"ה דהיה יכול רש"י לפרש כהתוס' דכיון דאיכא בשקצים החומר דאם הם שלמים שיעורן בכ"ש לכן שוב אין למילף מהם אף מהמרוסקין רק לרש"י ניחא לי' לפרש דהקולות והחומרות דקא חשיב הש"ס הם בכשיעור טומאה וא"כ ממילא ניחא ג"כ הא דקאמר הש"ס אבל דם עד דאיכא רביעית כו' כלומר דבדם מצאנו קולא גדולה לענין טומאת מת דכזית דם אינו מטמא עד דאיכא רביעית דהיינו ג' זיתים ולכן לא היה אפשר למילף גבי דם משום שאר איסור דהיה אפשר לומר דכיון דהקילה תורה גבי דם בטומאת מת א"כ אפשר שהקילה גם להתיר לספות לקטן ולכן צריכה תורה לכתוב גבי דם והגם דלפי מ"ש הרמב"ם בפ"ג מט"מ דדם מת אינו מטמא מה"ת עד חצי לוג היינו ששה ביצים ואיך קאמר הש"ס רביעית אכן באמת זה לא קשיא דהרמב"ם פוסק שם דלית הילכתא כר"ע אבל הש"ס כאן עביד הצריכותא אף לר"ע ולכן קאמר רביעית ולפמ"ש לרש"י ניחא הא דלא תפס הש"ס קולות אחרות דנמצא גבי דם והוא דאיסור אכילת דם הוא רק בבהמה חיה ועוף אבל דם מהלכי שתים וכן דם דגים וחגבים מותר כמבואר ברמב"ם פ"ו ממ"א אבל לפמ"ש ניחא דניחא ליה להש"ס לחשוב החומרא דשקצים והקולא דדם שניהם לענין טומאה והגם דגם לענין טומאה איכא קולא בדם דדם נבילה אינו מטמא וכמ"ש הרמב"ם בפ"א משאה"ט וכן דם שמנה שרצים כשפירש משמע בהרמב"ם שם בפ"ד וכן בפ"ב ממ"א דאינו מטמא כלל יע"ש. אכן ודאי ניחא ליה להש"ס לחשוב החומרא דשקצים והקולא דדם שניהם בהשיעור עכ"פ מיושבת קושית הב"י דאם היה נכתב בנבילה הקרא דאסור לספות לקטן לא הוה ילפינן מינה בדם דקיליטפי מנבילה בהשיעור לענין טומאה ומה שהקשה הרא"מ על הצריכותא כבר תי' שם הט"ז היטב ולדעתי אפשר ליישב עוד תירוץ והוא דמה הצד לא אמרינן אלא במקום שהחומר הוא בכולם בהאיסור רק שכל חומר אינו דומה לחבירו אמרינן לא ראי זה כראי זה הצד השוה וכו' משא"כ כאן דבטומאת כהנים החומר הוא בגברי ובשקצים ודם החומר הוא בהאיסור היינו בשקצים איכא חומר בהשיעור ובדם החומר הוא בהעונש כרת לכן אם נכתב בטומאת כהנים וחד מניייהו נימא דרק בטומאת כהנים משום דאיכא חומר בגברי קן שם הזהירה תורה שלא לספות לקטן אף במקום שליכא חומר בהאיסור או בהעונש אבל במקום שליכא חומר בגברי שפיר בעינן שיהיה החומר בהאיסור או בהעונש כמו זה השני שנכתב הקרא להזהיר על הקטנים נמצא דשפיר הצריכותא דוקא ושפיר ילפינן מנייהו על כל איסורין שבתורה דמי שסופה לקטן עובר על הלאו שכפי הקרי וכמו בסופה לגדול והגם דהפמ"ג כתב שם במ"ז שנסתפק בסופה לגדול אם הוא לוקה יע"ש דדורש טעם הקרא ולכן נסתפק אכן תמוה מאד דהלא קי"ל כר"י בב"מ דף קט"ו דלא דרשינן טעם הקרא וא"כ כיון דבקטן לוקה על הקרי כמו על הכתיב כ"ש בגדול ועוד דהא במקיף פיאות חבירו וכן בקורח קרחה בראש חבירו ושורט בבשר חבירו או כותב כתובת קעקע בבשר חבירו בכל הני פסק הרמב"ם בסוף עכו"ם דלוקה אף בגדול יע"ש הרי דלא כהפמ"ג אלא גם סופה לגדול לוקה וא"כ כאן במקדש גרושה לכהן הרי הוא סופה איסור להכהן בידים ואיך כתבו התוס' דרק עובר על לפני עור:

תוכן העניינים

פני חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה