פני חיים· רבי פנחס ברבי אברהם אריה
שאלות ותשובות פני חיים חלק אה"ע סימן א · יד
אכן הראי' שמביא הנו"ב מדברי התוס' ב"מ דף י' ע"ב ד"ה דאמר וכו' שכתבו שם בתי' הב' דאי יש שליחות חלין הקידושין ואי אין שליחות לא חלין הקידושין וכו' יע"ש ודאי ראי' זו נצבת כחומה דהרי אם לר"ס כל שהשליח הוא אי בעי עביד ואי בעי לא עביד אף שהשליח לאו בר חיובא נתבטל השליחות ולא חלין הקידושין נמצא דאם השליח בר חיובא הוא דמודה רבינא לר"ס דלא דמי לחצר א"כ ממילא בזה אף לרבינא נתבטל השליחות ולא חלין הקידושין והנה הגם דהגאון מהר"י סג"ל אב"ד דק' אה"ו בסי' ע"ו בהנו"ב תמה על דברי התוס' הללו דהלא הש"ס לא קא שקלי נטרי רק לענין חיוב ופטור של המשלחו ולא ממעשה השליחות אם חלין הקידושין או לו ומחמת זה נאחז בסבך דברי רבא בתמורה דף ד' ע"ב דקאמר דכל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני יע"ש אכן לדעתי ודאי אם נימא כמ"ש הרמב"ם פי"ז מא"ב ה"ב דקדש ולא בעל אינו לוקה וכן בעל ולא קדש ג"כ אינו לוקה עד שקדש ובעל וגם נימא כמו שרוצים כאן התוס' לומר דגם קדש וגם בעל אינו לוקה כי אם אחת דהא בתירוצם הראשון רצו לומר שכשבעל אח"כ לוקה אף על הקידושין וע"ז כתבו התוס' א"נ כלומר אם נימא דגם אחר שבעל אינו לוקה על הקידושין א"כ ממילא ע"כ דהחיוב והפטור המשלח תליא בזה אם חלים הקידושין או לא דלר"ס דקאמר דפטר המשלח בכהן ששלח ישראל לקדש לו גרושה אף בבעל אחר הקידושין ע"כ לומר דסובר דלא חלו הקידושין דאל"כ א"כ הרי בעל דרך קיחה ובודאי יש לחייב המשלח א"כ הרי דאינו תלוי במימרא דרבא דתמורה הנ"ל ומה מאוד נפלאתי על הגאונים הללו הן על הנו"ב והן על המהר"י סג"ל הנ"ל שהעלימו מהך דקאמר רבא בש"ס ב"מ דף ח' ע"א דמבי' מציאה לחברו לא קנה חברו והכא ה"ט מיגו דזכי לנפשי' זכי נמי לחברי' תדע שאילו אמר לשלוחו צא וגנוב לי וגנב פטור ושותפין שגנבו חייבין מ"ט לאו משום דאמרינן מיגו דזכי לנפשי' זכי נמי לחברי' ש"מ עכ"ל הש"ס שם יע"ש א"כ הרי מבואר דהא דפטור באומר לשלוחו צא וגנוב לי וגנב לו השליח הטעם הוא דהשליח לא זכה לו הגניבה והנה רש"י ז"ל שם בד"ה פטור כתב שם דפטור משום דאשלד"ע יע"ש א"כ הרי מוכח דבשלד"ע אמרינן דנתבטל מעשה השליחות והוה כאילו לא שלחו ולכן אינו זוכה לו השליח הגניבה והגם דבאמת קשה על רש"י קושית השיטה מקובצת שם ד"ה תדע כו' שהקשה על רבא דמאי מייתי ראי' מהא דאומר לשלוחו צא וגנוב לי וגנב דפטור המשלח להך דמגבי' מציאה לחבירו דהלא במגבי' מציאה לחברו לא הוה ד"ע ומאי דמיון הוא לגניבה דר"ע הוא ואשלד"ע והנה מה שתירץ שם הש"מ בתי' הא' דרבא רק מדחה ראיתו של רב"ח מהמשנה וקאמר דאין ראי' דהלא אף לרב"ח דמגבי' מציאה לחברו קנה חברו מ"מ בגניבה כה"ג שאומר לשלוחו צא וגנוב לי ודאי פטור המשלח דהא אשלד"ע ונמצא דלא קנה השליח הגניבה להמשלח ומ"מ בשותפין שגנבו חייבין הרי דמוכרחין אנו לחלק ולומר דשם בשותפין מיגו דזכי לנפשי' זכי נמי לחברי' וא"כ שוב שפיר אפשר לומר דגם מגבי' מציאה לחברו לא קנה חברו משום דחב לאחרים רק בהמשנה מיגו דזכי לנפשי' זכי נמי לחברי' יע"ש בהש"מ והנה לפי שיטה הזאת ע"כ לומר דהא דכתב רש"י באומר לשלוחו צא וגנוב לי וגנב דפטור משום אשלד"ע כו' היינו רק לרב"ח כלומר דאף רב"ח מוכרח לסבור כן אבל לרבא באמת א"צ להטעם דאשלד"ע אלא מטעם דחב לאחרים לכן א"א לו להשליח לקנות למשלחו אך א"כ תקשי מה יענה רבא למ"ד חצר משום שליחות איתרבאי גם בגניבה ואיך קונה לו החצר הגניבה משליחות והלא הוא חב לאחרים וע"ז לא שייך תירוצם של רבינא ור"ס מה שתירצו על הא דאשלד"ע למר משום דלאו ב"ח היא ולמר משום דבע"כ מותיב בי'. גם מאוד תמוה לי הא דמייתי רבא ראי' משותפין שגנבו כו' דהוא משום מיגו דזכי לנפשי' וכו' והלא להתוס' שם ד"ה ושותפין וכו' שחולקין על פרש"י והם מפרשין שהגביהו שניהם וכו' יע"ש וא"כ ודאי גם לרב"ח ניחא דהלא לרב"ח הא דאומר לשלוחו צא וגנוב לי וגנב דפטור הטעם משום דאשלד"ע כלומר ופטור המשלח אבל השליח ודאי חייב וא"כ בשותפין שגנבו הרי שניהם הם משלחים ושניהם הם שלוחין דכל אחד הוא שליח לשותפו וא"כ נהי דעל מה שהם משלחין הי' להיות פטורין אבל עכ"פ על מה שהם שלוחים חייבין ועיין בנה"מ על ש"ע ח"מ סי' רצ"ב בביאורים ס"ק ה' שכתב דאף הסוברים דמגבי' מציאה לחברו לא קנה לא הוא ולא חברו אפ"ה בגניבה אם גונב לחבירו שפיר קנה לעצמו יע"ש והגם שהראי' שמביא מהש"ך סי' שפ"ו ס"ק ח' וסי' שצ"א ס"ק א' וכו' היה מקום לדחות דשאני במגביה מטבע של חבירו וזרקה לים וכן במושיט פירות של שמעון לפי פרתו של לוי דבמציאה כה"ג אם מצא מטבע והגבי' כדי לזורקה לים או שמצא פירות והגביהן כדי לתת לפי פרתו של לוי ודאי קנה המציאה ואסור לגוזלה ולחטפה מידו משא"כ במגבי' כדי שחברו יקנה דבזה במציאה כה"ג איכא סוברים דלא קנה לא הוא ולא חברו וכמ"ש הנה"מ א"כ אפשר דגם בגניבה כן אכן באמת א"א לומר כן וא"צ לראי' כלל דכל גנב יוכל לפטור עצמו עי"ז שיאמר שגונב בשביל אחר והלא אי לאו הקרא דבידו היינו מחייבין אף בגנב וטא"מ והגניבה ברשות בעלים רק עי"ז שכתב בידו מוכח דאם הגניבה ברשות בעלים הוא פטור ומהמצא תמצא מרבינן גם חצרו וכמבואר בש"ס אבל הכוונה שמתכוון לקנות או שלא לקנות ודאי לא מעלה ולא מוריד וא"כ פשיטא דלפי' התוס' שמפרשין שותפין שגנבו היינו שהגביהו שניהם ודאי אין ראי' לדברי רבא שהוא משום מיגו דזכי לנפשי' אלא אף לרב"ח חייבין שניהם וכמ"ש ואין שום מקום לתי' הש"מ שהבאתי: