אור ברסלב
פני חיים שאלות ותשובות פני חיים חלק אה"ע סימן א › יג

פני חיים· רבי פנחס ברבי אברהם אריה

שאלות ותשובות פני חיים חלק אה"ע סימן א · יג

יב

גם מ"ש שם הנו"ב דלישנא דהגמ' אין שלד"ע משמע שבטל השליחות וכ"כ חזק בדעתו עד שכתב במ"ת חלק אה"ע סי' קו"א שאפילו יבאו כל חכמי ישראל וכו' יע"ש ולדעתי החלושה אדרבה מדלא קאמר הש"ס לשון אין שליחות לד"ע וכמו שקאמר הש"ס ב"מ דף ע"א דאין שליחות לעכו"ם וכן אין שליחות לקטן וכאן לא אמרו לשון היה רק אמרו אין שליח לד"ע משמע דרק הוא אינו שליח להיות כאלו המשלח עשה העבירה אבל לעולם שליחות יש לו להיות המעשה קיים ולכן אשלד"ע לפטור השליח מהעונש העבירה ומטעם שהוא שליח כלומר שלא עשה מעצמו רק ע"פ המשלח דכיון דאמרינן דאשלד"ע הוה כאלו עשה העבירה מדעת עצמו לא ע"פ המשלחו והגם שהנו"ב כתב שם בסי' קי"א הנ"ל דלכן לא אמרו אין שליחות בעבירה כדי לאשמעינן דרק אם הדבר שעושה השליח אם היה עושה המשלח ג"כ היה עבירה אבל אם המשלח היה עושה בעצמו לא היה עבירה וכגון במלקט פאה לעני וכו' דהדבר מצד עצמו אינו עבירה רק השליחות היא עבירה יע"ש אכן אין מזה תשובה על דברי דהוכחות הנו"ב שם הוא ממה שאמרו לדבר עבירה ולא אמרו בעבירה מזה הוכיח דבעינן שגוף הדבר שהוא נעשה ע"ז שליח הוא דבר עבירה כלומר שהמשלחו אסור לו לעשות דבר הזה יע"ש היטב אבל לעולם לשון אין שליחות לדבר עבירה ג"כ היה יכול להוכיח הנו"ב את הוכחתו שפיר וא"כ מדלא אמרו לשון אין שליחות לד"ע רק לשון אין שליח לד"ע שפיר משמע כמ"ש דרק לענין החיוב העונש על העבירה אין לו להשליח תירוץ לומר שהוא אינו חייב מפני שעשה למשלחו ולא לעצמו וכמו בשאר דברים דלאו דבר עבירה הוא וכגון למשל כששולח לקדש אשה ובעלה המשלח גורע מאתה שכ"ו ודאי אינה יכולה לתבוע השליח מפני שיש לו תירוץ שהוא רק שליח וכן בשולח ליתן מתנה לחבירו או למכור מנכסיו ולקבל אחריות ואח"כ טרפו בע"ח וכדומה ג"כ אין לתבוע השליח אם אין לו להמשלח לשלם מפני שהוא יתרץ א"ע שהיה רק שליח אבל בד"ע אין שליח כלומר אין זה תירוץ שהיה שליח לכן יפטר מהחיוב העונש של העבירה אבל המעשה השליחות שפיר קיים מדלא אמרו אין שליחות לד"ע וכן מ"ש שם הנו"ב דבהר"ן מפורש שנתבטל השליחות בשולח לד"ע כי' אנן לא ציין הנו"ב באיזה מקום בהר"ן מצא כן ואם נתכוון למ"ש הר"ן קידושין שם וז"ל הילכך אינו כשלוחו אלא כעושה מאליו וכו' יע"ש אך א"כ היה לו להביא ראיתו לא רק מהר"ן לחוד כי אם גם מרש"י ז"ל שכתב האי לישנא דהוה כעושה מאליו כו' יע"ש אך באמת משניהם אין שום ראי' כלל דהם כתבו שם בפירוש לענין חיוב שולחו דהוה כעושה מאליו ופטור המשלחו אבל לענין קיום או ביטול מעשה השליחות לא דברו רש"י והר"ן מאומה דהא שם מיירי בשולח את הבערה דלא שייך שם קיום או ביטול השליחות דהא א"א למיהדר עובדא ואדרבה לדעתי נראה להוכיח מדברי הר"ן הללו להיפוך מדעת הנו"ב והוא דלכאורה קשה על הר"ן דתחלה כתב שם דאשלד"ע משום דאמרינן דברי הרב וכו' ולסוף מסיים שם הר"ן דלא ילפינן ממעילה וש"י דיש שלד"ע משום דהוין ב"כ הכ"א וא"מ וכו' יע"ש. וא"כ קשה למה הוצרך הר"ן ליתן הטעם דדברי הרב וכו' ת"ל משום דכיון דמעילה וש"י המה ב"כ הבכ"א ממילא מוכח דרק בהם אמרה תורה דיש שלד"ע אבל בכל שאר מילי אשלד"ע וכמ"ש התוס' קידושין דף ל"ה ד"ה אלא וכו' דכל ב"כ הויין מיעוטא דדוקא הני יע"ש ולא היה צורך להר"ן למדרש טעמא דקרא דהוא משום דברי הרב וכו' והגם כי ראיתי בהנו"ב מ"ק חלק אה"ע סי' ע"ח מביא שם בשם המהר"צ אב"ד דבראד שהפריך בין הדבקים רש"י והתוס' ומוכיח דרש"י חולק על התוס' קידושין שהבאתי וסובר דאף ב"כ לא הויין מיעוטא לומר דוקא הני מדהוצרך רש"י קידושין שם לומר דלר"מ דסובר דתפילין הוה מ"ע שלהז"ג ילפינן דמ"ע שהז"ג נשים פטורות מבנין אב מראי' יע"ש. והנו"ב גופי' אף דבסי' פ' סתר כל דברי הר"ן אפ"ה בזה שתק וכאלו הודה לו דרש"י חולק על התוס' אכן לדעתי א"א לומר כן דמה יענה רש"י בש"ס חולין דף ס"א בסוגיא דנשר דקאמר התם הש"ס לפי מה דסבר דפו"ע הויין ב"כ הבכ"א יש להתיר מטעם זה עוף הבא בסימן אחד יע"ש והרי התם ליכא בנין אב למילף מיניה דעוף הבא בסימן אחד הוא טהור ובע"כ כהתוס' קידושין שהבאתי דכיון דפו"ע הם ב"כ הבכ"א הוין מיעוטא דוקא הני ומה שהקשה לו להר"ן למה הוצרך רש"י לומר דר"מ יליף מראי' לא יכולתי להבין דלשיטתו מהש"ס גופי' שם בקידושין היה לו להוכיח הוכחתו הזאת דהרי קאמר התם בש"ס דמ"ע שהז"ג נשים פטורות דילפינן מתפילין ופריך נילף מהקהל ומשני משום דמצה והקהל הוין ב"כ כו' וא"כ קשה מדוע הוצרך למילף מתפילין וכן גבי מ"ע שלהז"ג קאמר התם דנשים חייבות דיליף ממורא ופריך ונילף מת"ת ומשני ג"כ דת"ת ופ"ו ב"כ הם כו' וא"כ מדוע הוצרך למילף ממורא וזה דוחק לומר דתחילה בעת שלמד מ"ע שהז"ג לפטור מתפילין לא ידע מהב"כ דמצה והקהל וכן בעת שלמד מ"ע שלהז"ג ממורא לא ידע מהב"כ דת"ת ופ"ו דא"כ מאי אולמי' דהאי בנין אב. מתפילין לפטורא יותר מהבנין אב מהקהל וכן מאי אולמי' דהבנין אב ממורא לחיובא יותר מהבנין אב דת"ת לפטורא ועוד דבעת שמשני דהוה מצה והקהל ב"כ כו' היה לו לומר אלא דהא הדר משנויא קמייתא אלא ע"כ לומר כמ"ש הכריתות דהי"ג מדות של ר"י היו רהיטות בפי כל והיה חביב לחכמי הש"ס בכל מקום שאפשר לדרוש במדה של הי"ג מדות של ר"י ולכן כיון שמצאו דבר שיכולין למילף מיניה בבנין אב למדו מהבנין אב והב"כ שהם להיפוך מהבנין אב ממילא איצטרכו לגופייהו דאם לא היה נכתב הכתוב השני ולא הוה ידעינן אם למילף מהאי בנין אב או מהשני שהוא להיפוך א"כ ודאי לא הוה ידעינן בהכתוב השני מאיזה בנין אב ללמדו ובודאי איצטריך לגופי' נמצא דהכתיב הב' רק גלה מאיזה בנין אב לנו למילף כל שאר דברים שלא גלה בהם קרא ושפיר הוה מהי"ג מדות של ר"י אבל לעולם במקום שלא נמצא בנין אב למילף מיני' רק נמצא ב"כ אשר אחד מהם מיותר דהיינו יכולין ללמוד אחד מחבירו אז ודאי אמרינן כמ"ש התוס' קידושין שהבאתי דכל ב"כ הוי מיעוטא דוקא הני רק שלא הוה מהי"ג מדות של ר"י והנה הגם דלכאורה כאן במצה והקהל לא דמיא לשאר ב"כ דבשאר ב"כ שפיר אפשר לומר כמ"ש דהכתוב השני מגלה לנו למילף מהבנין אב שמבואר שם להיפוך מהב"כ ונמצא דהב"כ שפיר איצטריכו דאל"כ גם בהם הוה ילפינן מאותו הבנין אב להיפוך מהמבואר בהם משא"כ כאן בהקהל לא הוה ילפינן מהבנין אב דתפילין דהא איכא הק"ו דטפלים חייבין נשים לא כ"ש ונשאר הקרא דהקהל מיותר רק כדי להורות שלא נילף ממצה לחיובא וא"כ שוב לא הוה מהי"ג מדות של ר"י והדקל"ד למה לנו הבנין אב מתפילין הלא מהיתורא דקרא דגבי הקהל נלמוד דרק גבי הקהל נשים חייבות ולא בשאר מ"ע שהז"ג אכן באמת התוס' קידושין שם דף ל"ד ע"ב ד"ה ואנא וכו' הקשו תחלה דל"ל. להש"ס לומר דאנא אמינא טפלים חייבין כו' ת"ל דהוה ילפינן ממצה לחייב נשים בכל מ"ע שהז"ג שאינו מפורש בתורה דפטורות דהא כן הוא שיטת כל ב"כ ותירצו דש"ה דה"א נילף ראיה דהקהל מעולת ראי' דשם מבואר דנשים פטורות דהא כתב שם זכורך והקשו עוד דא"כ דהיתורא דקרא הוא מחמת הק"ו דטפלים א"כ למה הוצרך הש"ס לומר אלא נכתוב מצה ולא בעי הקהל ואנא אמינא טפלים חייבין וכו' והלא בלא מצה ג"כ נדע חיובא בנשים גבי הקהל מק"ו דטפלים ותירצו ע"ו דבלא מצה לא הוה ידעינן חיובא בנשים גבי הקהל דהוה אפשר לדחות הק"ו מטפלים ולומר דשאני טפלים דהרי אתי לכלל חיוב משא"כ בנשים אבל השתא דנכתב חיובא דנשים במצה וטפלים ודאי פטורין במצה דהא איתקש מצות אכילת מצה לאיסור אכילת חמץ והנה באיסור אכילת חמץ לפי מה דקאמר בש"ס יבמות דף קי"ד דרק לספות איסור לקטן בידים אסור אבל בעושה הקטן האיסור בעצמו אינם מצווין להפרישו יע"ש. א"כ כמו כן מצות אכילת מצה אין הגדולים מצווין להאכילו א"כ הרי חזינן דגבי מ"ע שהז"ג טפלים גריעי מנשים ובודאי הוה ידעינן חיובא דנשים גבי הקהל שלא נילף מעולת ראי' דפטורים מחמת דטפלים א"נ והוא העיקר בעיני דכוונת התוס' דבמצה ע"כ טפלים פטורין מאכילת מצה דהרי טפלים כולל גם הקטנים ביותר דלאו בני אכילה הם כלל וא"א להאכילם מצה ובהקהל ודאי גם הם חייבים וא"כ ממילא גם קושיתנו מתורצת דודאי כיון דעי"ז שנכתב חיובא בנשים גבי הקהל נתגלה לנו דהקרא דמצה לא הוה בנין אב לכל התורה כי אם הקרא דתפילין הוא הבנין אב לכל התורה וא"כ ממילא שפיר אצטריך למכתב חיובא בנשים גבי הקהל לגופי' דאל"כ ה"א דלעולם גבי הקהל נשים פטורות וטפלים דחייבים הוא משום דאתו לכלל חיוב וה"א באמת דטפלים הנכתב גבי הקהל הוא ג"כ בנין אב לכל התורה במקום שאפשר ולא נתפרש בתורה טפלים חייבים וממצה אין ראיה דהוציאה התורה מהבנין אב דודאי ע"כ לא קאמרי התוס' כאן בקידושין דכשמצאנו במצה דנשים חייבות וטפלים פטורים נוכל לדון בק"ו גבי הקהל נשים מטפלים כו' היינו אם היה מצה בנין אב לכל התורה דנשים חייבות אז שפיר נוכל לדון בק"ו אבל אם תפילין הוא הבנין אב לכל התורה דנשים פטורות א"כ ודאי סברת התוס' דטפלים עדיפי מנשים דהם באים לכלל חיוב ונשים לא יבאו לכלל חיוב וכו' במקומה עומדת ושפיר ה"א דטפלים חייבים בכל מ"ע שהז"ג דילפינן מבנין אב מהקהל ונשים שפיר פטורים גם בהקהל גופי דילפינן מבנין אב דתפילין ולכן שפיר אצטריך למכתב חיובא דנשים גבי הקהל ושפיר הוה מהי"ג מדות של ר"י. וא"ל א"כ מדוע באמת לא ילפינן טפלים בכל התורה מהקהל זה לא קשיא דכיון דנכתב חיובא בנשים גבי הקהל ג"כ אף דבכל התורה במקום שלא נתפרש פטורות א"כ חידוש הוא גבי הקהל ומחידוש לא ילפינן והגם כי ראיתי בס' המקנה שעל הש"ס קידושין תמה על דברי התוס' שהבאתי שכתבו דאם לא היה נכתב חיובא בנשים גבי מצה ה"א דטפלים עדיפי מנשים משום דטפלים אתי לכלל חיוב ע"ז תמה המקנה שם דהלא חזינן דבמצות ל"ת כתיב איש או אשה כי יעשו מכל חטאת וכו' הרי דהשוה הכתוב אשה לאיש וכמבואר בש"ס יבמות דף פ"ד ע"ב וטפלים לא השוה הכתוב א"כ הרי דטפלים אף דבאים לכלל חיוב מ"מ גריעי מנשים וכו' יע"ש שמחמת תמיהתו הזאת דחה את דברי התוס' הללו אכן אני תמה על תמיהתו ולא יכולתי להלום דבריו כלל דהלא ודאי הא דטפלים חייבים בהקהל ע"כ דהחיוב הוא על מביאיהן ולא על הטפלים עצמן דהא ודאי טפלים לאו בני הליכה נינהו דהא יש בהם קטנים ביותר שאין יכולין כלל לילך אלא ע"כ כמ"ש דהחיוב הוא על הגדולים להביאן וכדדרש ראב"ע בחגיגה דף ג' שהוא ליתן שכר למביאיהן וא"כ ל"מ לפי מה שנסתפק ר"י ביבמות דף קי"ד אם בכל המצות מוזהרין הגדולים על הקטנים נמצא דבל"ת ג"כ טפלים בכלל ולא גריעי מנשים אלא אפילו לפי מאי דקאמר התם בש"ס דהאזהרה על הגדולים הוא דלא ליספו להו בידים מ"מ שפיר גם טפלים בכלל כל מצות ל"ת לענין דלא ליספו להו בידים והא דהם עצמם אינם חייבים אינו חידוש דהם אינם בני דעת ורק מפני שבאים לכלל חיוב לכן הגדולים מוזהרים עליהם גם גוף תמיהתו של ספר המקנה תמוה לי מאד דמה לנו לחקור על טעמי התורה מדוע חייבה נשים במצות ל"ת והתוס' לא קאמרו רק שלאו ק"ו היא מטפלים לנשים דטפלים אף שאינם חייבים במ"ע מ"מ כיון דבאים לכלל חיוב לכן הזהירה תורה על הגדולים לעשות עם הקטנים המ"ע משא"כ נשים אם אינם מחויבים שוב לעולם לא יבאו לידי חיוב לכן גם האנשים אינם מוזהרים עליהם אבל מה שחייבה התורה נשים במצות ל"ת ולא טפלים אין לנו לחקור טעמי התורה ואף אם היה מותר לספות לקטן איסור בידים אפ"ה אין ללמוד מ"ע מל"ת מסברא דאפשר דל"ת לא רצתה תורה להחמיר על הטפליםומ"ע רצתה תורה שיחנכו אותם וירגילו אותם במ"ע ולכן אינו כדאי לדחות דברי התוס' הנאמרים בחכמה דאם לא היה נכתב מצה דנשים חייבות לא הוה ידעינן מהק"ו דטפלים על נשים רק כשנכתב במצה חיובא לנשים ורוצים למילף לכל התורה דנשים חייבות ורק בהקהל דה"א למילף מעולת ראי' דנשים פטורות ע"ז שפיר איכא ק"ו דאם במצה דטפלים פטורין ואפ"ה נשים חייבות כ"ש בהקהל דטפלים חייבין פשיטא דנשים חייבות ואין למילף מעולת ראי' דהתם לא נזכר חיובא בטפלים ואין לומר נילף גבי עולת ראי' חיובא בטפלים מהקהל זה ליתא דהא בהקהל החיוב דטפלים הוא נוהג גם בנקבות ובעולת ראי' בפירוש כתיב כל זכורך ונקבות אף גדולות פטורות והגם דלפי סברת התוס' דה"א טפלים עדיפי מנשים משום שבאים לכלל חיוב א"כ ע"כ היה לן לפרש גם בהקהל דרק טפלים זכרים חייבים ולא נקבות והדקל"ד דהיינו יכולין לטעות ולומר דהקהל שפיר ילפינן מעולת ראי לפטור נשים ועולת ראי' נילף מהקהל לחייב טפלים זכרים אך באמת א"כ. תקשי בשניהם בין בהקהל ובין בעולת ראי' דהלא חזינן במצה שנשים חייבות וטפלים פטורים א"כ הרי דנשים עדיפי מטפלים וא"כ בהקהל ובעולת ראי' דטפלים חייבים א"כ נשים לא כ"ש וממילא נדע דבעולת ראי' אם נשים פטורות טפלים לא כ"ש וכן בהקהל אם טפלים חייבים נשים לא כ"ש. ושוב נדע דלא דמי הקהל לעולת ראי' ואין למדין זמ"ז אבל כ"ז רק כשנכתב במצה חיובא לנשים ופטורא לטפלים אבל אם לא היה נכתב במנה חיובא לנשים ודאי צדקו דברי התוס' דה"א דטפלים זכרים עדיפי מנשים משום שבאים לכלל חיוב וא"כ ודאי אף אם נכתב במצה חיובא לנשים ופטורא לטפלים מ"מ כל שנימא דמצה לא נכתב לבנין אב אלא בשאר מ"ע שהז"ג נשים פטורות א"כ שוב אין ראי' ממצה ושפיר נוכל לומר דטפלים עדיפי מנשים הואיל ובאים לכל חיוב ולכן טפלים זכרים שפיר חייבים בכל מ"ע שהז"ג ונשים פטורות וא"כ שפיר מ"ש דע"י שנכתב חיובא בנשים גבי הקהל גלה קרא דמצה לא הוה בנין אב לכל התורה לחייב נשים אלא תפילין הוא הבנין אב לכל התורה לפטור נשים ולכן איצטריך למיכתב חיובא בנשים גבי הקהל לגופי' ושפיר הוה הלימוד לפטור נשים לא מיתורא דקרא רק מבנין אב שהוא מהי"ג מדות של ר"י וממילא נדחו דברי הר"ץ שבהנו"ב סי' ע"ח שהבאתי שהוכיח מדברי רש"י דלא אמרינן גבי ב"כ הבכ"א שמלמדין ההיפוך יע"ש בהנו"ב הנ"ל סי' ע"ח אות ה' אלא כוונת רש"י הוא דמשום דלר"מ דסובר דתפילין מ"ע שלא הז"ג א"כ ליכא למימר לדידי' דהבנין אב הוא תפילין ונצטרך לומר דלדידי' לא הוה הלימוד מהי"ג מדות לכן כתב רש"י דשפיר אפשר גם לר"מ לומר דהלימוד הוא מהי"ג מדות דהא איכא כמה מ"ע שהז"ג שפרט בהם הכתוב דנשים פטורות וכמו ראי' וסוכה ושפיר אפשר, דאחד מהם הוא בנין אב לכל התורה רק רש"י דנקט ראי' ולא סוכה אפשר משום דראי' תדיר יותר מסוכה דסוכה היא פ"א בשנה וראי' שלש פעמים בשנה וא"כ כיון שהראנו דכ"ע מודים להתוס' דכל ב"כ הבכ"א ואין מלמדין הם שפיר מלמדין ההיפוך א"כ קשה על הר"ן למה הוצרך לומר הטעם דאשלד"ע משום דברי הרב וכו' והלא כיון שכתב הר"ן אח"כ דמעילה וש"י הם ב"כ א"כ ממילא מבואר דאשד"ע ול"ל למידרש טעמא דקרא ובשלמא בהש"ס אפשר לומר. דהתרצן רצה לדחות דברי המקשן שהקשה משולח את הבערה ביד פקח כו' והמקשן מסתמא לא ידע דמעילה וש"י הם ב"כ הבכ"א לכן דחה אותו התרצן דעכ"פ הסברא דדברי הרב וכו' ה"ל לידע ולא ה"ל להקשות אבל הר"ן שכותב לפי האמת ודאי כיון שידע דמעילה וש"י הם ב"כ הבכ"א לא ה"ל לכתוב הך דדברי הרב וכו' אלא ע"כ לומר משום דבאמת אם לא היה הסברא דדברי הרב היה לנו לומר כיון דנכתבו כמה כתובים בתורה על שליחות והוא קדשים ותרומה וגירושין ומעילה וש"י וטו"מ וליכא צריכותא על כל הני קראי א"כ ודאי היה לנו לומר דא"מ שליחות בכל התורה אלא מלמדין ההיפוך דבכל התורה במקום שלא פירש שליחות לא אמרינן שלוחו של אדם כמותו ולכן הוכרח הר"ן להביא הסברא דדברי הרב לומר שמעילה וש"י וטו"מ חלוקים המה מקדשים ותרומה וגירושין וקדשים ותרומה וגירושין מבואר בש"ס דשפיר מצרך צריכי ולא נשאר לנו כתובים יתרים רק בשלד"ע דשם איכא הסברא דדברי הרב וכו' לכן די לנו לומר רק בשלד"ע א"מ ומלמדין ההיפוך דבכל התורה כולה במקום שלא נתפרש אמרינן הסברא דדברי הרב וא"כ זה שייך רק לענין חיוב העונש שהשליח חייב על ששמע דברי התלמיד ולא שמע דברי הרב אבל לא לבטל מעשה השליחות דהא על מעשה השליחות ליכא לא קרא יתירא ולא הסברא דדברי הרב ובודאי יש לנו לומר כמו בכל התורה כולה שלוחו כמותו כן גם כאן בד"ע:

תוכן העניינים

פני חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה