אור ברסלב
פני חיים שאלות ותשובות פני חיים חלק אה"ע סימן א › יב

פני חיים· רבי פנחס ברבי אברהם אריה

שאלות ותשובות פני חיים חלק אה"ע סימן א · יב

יא

והנה ראשית נפלאתי על הנו"ב שפחז כמים לדחות דברי המהרש"א אשר שפתיו ברור מללו וכמו שאבאר דהנה בברכת המצות קי"ל דאחד מברך בשביל חבירו אף אם המברך א"צ לאותה ברכה והגם דהמברך ברכה שא"צ לברך איכא סוברים שעובר על לא תשא מ"מ כאן שמכוון שחבירו יצא ידי חובתו וחבירו חייב באותה הברכה הוה כאילו חבירו הוא המברך ועיין בטור או"ח סי' קפ"ו וסי' תפ"ד ובח"ה להגאון מהרל"ח שם וא"כ אף אם לא היה ילפינן מקדשים לחוד דבכל התורה שלוחו של אדם כמותו ובודאי לא היה באפשרי ג"כ למילף דבד"ע יהי' חייב המשלח דהא היינו אומרין דרק בקדשים אמרה תורה שלוחו של אדם כמותו ומטעם המבואר בש"ס קידושין דף מ"א ע"ב דרוב מעשיהם ע"י שליח כלומר ולכן שם עשה תורה חנינה שיהי' נחשב כאלו המשלח עשה בעצמו המעשה הזה משא"כ בד"ע או בכל שאר מילי דרוב מעשיהם נעשים ע"י עצמם ולא ע"י שליח אז כשעשה השליח בשביל משלחו היינו אומרין שלא נחשב כאלו המשלח עשה בעצמו וממילא בד"ע היה לנו לפטור המשלח מהעונש אבל לחיוב השליח שפיר היה אפשר למילף דכמו שם במברך ברכה שא"צ אמרינן דכיון דנתכוון בהברכה בשביל חבירו ולא בשביל עצמו לכן לא הוה כמברך ברכה שא"צ כמו כן אפשר לומר בעושה ד"ע כשאינו מתכוון בשביל עצמו רק בשביל שולחו לא נחשב לשליח שעשה עבירה כיון שלא עשה בשביל עצמו רק בשביל חבירו ולא יהי' חייב השליח ג"כ והגם דיש לדחות ולומר דבברכת המצות דאמרינן דאם מברך בשביל חבירו לא נחשב שמברך ברכה שא"צ היינו לפי המסקנא דקי"ל דבכל התורה שלוחו של אדם כמותו לכן לא נחשב לו שמברך ברכה שא"צ משום דהוה שלוחו של חבירו וחבירו צריך לאותה הברכה הוה כאלו חבירו הוא המברך ולא הוא אבל אה"נ אם היינו פוסקין בכל התורה דשלוחו של אדם לאו כמותו שפיר היינו אומרין דהמברך ברכות המצות בשביל חבירו והמברך א"צ לאותה ברכה שפיר הוא עובר על לא תשא אבל עכ"פ כשנכתב במעילה וטביחה דבדבר עבירה שליחו של אדם כמותו שפיר קאמר המהרש"א דלא הוה ילפינן מזה דבכל התורה שלוחו של אדם כמותו דה"א דרק בדבר מצוה וד"ע קאמרה תורה שלוחו של אדם כמותו והיינו משום דרחמנא לבא בעי ולכן בשולח את חבירו לברך לו איזה ברכה מברכת המצות שהוא חייב בה ורוצה לקיים את דבר השם ואת מצותו מעלה עליו הכתוב כאלו הוא עשאו ואם שלחו לעשות דבר עבירה דרוצה להפר מצות השם ג"כ קנסו רחמנא ומעלה עליו כאלו הוא עשאו אבל בדברים שהם רשות שפיר אפשר דלא אמרה תורה שם דשלוחו של אדם כמותו ומה שהקשה שם הנו"ב תינח בטביחה אבל במעילה הא דחייב המשלח לאו מטעם שליחות דהא אף שולח ביד חש"ו חייב דלא גרע ממעטן וכו' יע"ש. אכן לדעתי דברי הנו"ב תמוהים דהלא באמת צריכין להבין מדוע במעילה אף שולח ביד חש"ו חייב והלא גם בטו"מ ובש"י גלה רחמנא דיש שלד"ע וחייב המשלח ולא נמצא לא בש"ס ולא בפוסקים שיהי' חייב אף בשולח ביד חש"ו ואדרבה לפי מה דקי"ל דבש"י בעי קנין וחש"ו ודאי לאו בני קנין הם אכן המעיין בש"ס חגיגה דף י' ע"ב יראה דלכאורה קשה על רבא דקאמר התם בנזכר בעה"ב כו' שליח עניא מאי קא עביד כו' יע"ש דהלא רב"ח קאמר התם דבכ"מ היה לנו לפטור המשלח דאיך זה חוטא וזה מתחייב ורבא שדחה את דברי רב"ח רק משום דילפינן חטא חטא מתרומה אבל לולא הגז"ש דחטא משמע דהיה מודה רבא לרב"ח דהסברא היא דהנפש החוטאת היא מחויבת בהעונש וא"כ מה זה דבנזכר הבעה"ב נכמרו רחמי רבא על השליח היינו על הנפש החוטאת וקורא אותו שליח עניא ורוצה לפטרו אף שהמשלח הוא פטור ובע"כ לומר דסברת רבא היתה דכיון דמעילה היא בשוגג והיינו דהתורה הזהירה שכשאדם רוצה להוציא דבר מרשות לרשות ידקדק היטב ויראה שלא יהיה דבר של הקדש ואם לא דקדק והוציא בשוגג דבר של הקדש לרשות אחר ענשו רחמנא להתחייב במעילה ולכן שפיר היתה תחלה סברת רבא לחייב השליח מפני שהוא הוא המוציא ההקדש לרשות אחר אבל כיון דיליף חטא חטא מתרומה א"כ הרי דרחמנא הקפידה על המשלח ולא על השליח ולכן בנזכר בעה"ב קודם שהוציא השליח שפיר נכמרו רחמיו עליו וקאמר שליח עניא מאי קא עביד בזה שנזכר בעה"ב וא"כ ממילא ניחא הא דבמעילה חייב המשלח א בשולח ביד חש"ו מטעם שכתבתי דרחמנא הקפידה על השולח להוציא איזה דבר מרשותו הקודם לרשות אחר שידקדק שלא יהי' הדבר של הקדש משא"כ בש"י וטו"מ דשם המשלח הוא מזיד והתורה ריבתה בם שליחות לכן שם ודאי בעינן דוקא בני שליחות ולא חש"ו וע"פ מ"ש יתבארו דברי רש"י בש"ס מעילה דף י"ח ע"ב דלכאורה דברי רש"י כסותר דברי עצמו תכ"ד דתחלה כתב וז"ל שם יכול שימעול השליח כאלו עשה מדעת עצמו וכו' משמע דלזה באה הילפותא חטא חטא מתרומה לפטור השליח בלא שינה שליחותו ואח"כ תכ"ד כתב רש"י וז"ל שליח שעשה שליחותו של בעה"ב דבעה"ב מעל פרט לשליח שלא עשה שליחותו אלא מדעת עצמו שלא מעל בע"ה כו' יע"ש משמע דאי לאו הילפותא ה"א דא שליח שלא עשה שליחותו אלא מדעת עצמו אפ"ה בע"ה מעל וזה ממש מהיפוך להיפוך אבל לפמ"ש ניחא דודאי אם לא הוה הילפותא חטא חטא מתרומה היינו אומרין דיותר מסתבר שחייב השליח שהוא העושה המעשה בידים מלחייב המשלח שרק אמירה בעלמא אמר להשליח רק אם היה הקרא מרבה איזה ריבוי לחייב המשלח ולא השליח ודאי היה מסתבר לומר דכיון דמעילה הוא שוגג א"כ הרי דהקפידה רחמנא שלא יהי' גורם שיתחלל הקדש ושידקדק היטב בזה שלא יגרום לחלל הקדש לכן אף אם שינה השליח בשליחותו מ"מ סוף סוף עי"ז ששלחו גרם שנתחלל הקדש וה"א דאף בזה יתחייב המשלח אך מפני שהלימוד לחייב את המשלח הוא מהגז"ש חטא חטא מתרומה לכן כמו בתרומה אם שינה השליח לא עשה כלום כן גם במעילה כן והגם דלכאורה יש להקשות א"כ מדוע לא נילף מתרומה דגם בשולח ע"י חש"ו לא יתחייב וכמו בתרומה דשולח ביד חש"ו לא הוה שליחות דאפשר ליישב ולומר דשאני תרומה דבעינן דעת דהרי אף אם הוא בעצמו מפריש שלא בדעת אין תרומתו תרומה דהא חש"ו אף בשל עצמם אינם יכולין להפריש תרומה וכמבואר במשנה ראשונה דתרומות ועי' בפי' המשנה להרמב"ם שם ולכן שם אם שלוחו של אדם כמותו ממילא כמו שהוא עצמו אם לא היה בן דעת אינו יכול להפריש תרומה כמו כן שלוחו וכמו שדרשו חז"ל מה אתם בני ברית אף שלוחכם כן כמו כן ג"כ מה אתם שאינם חש"ו אף שלוחכם כן משא"כ במעילה דכל עיקר החיוב הוא רק בשוגג דהיינו בלי דעת ושם ודאי לא שייך לומר מה אתם בני דעת ולא חש"ו דודאי גם חש"ו שמעלו חיללו את ההקדש ובני מעילה נינהו א שאינם בני עונשין אבל ההקדש נתחלל לכן כיון שהוא גרם שע"י נתחלל הקדש שפיר חייב משא"כ אם השליח לא עשה שליחותו דבתרומה, מבואר דהוה כאלו לא שלחו כלל לכן שפיר ילפינן דגם במעילה הוה כאלו לא שלחו כלל. שוב ראיתי כי התוס' מעילה דף כ"א ד"ה נתנו וכו' ג"כ הקשו הך קושיא ואפשר לפרש תירוצם שם ג"כ כמ"ש והיינו דכיון דגלה רחמנא הגז"ש דחטא חטא מתרומה דבמעילה שייך שליחות א"כ הרי דהקפידה רחמנא על המשלח יותר מעל השליח לכן ממילא מסתבר לדמות להך דמעמן ופול או קוף אבל אם לא היה נכתב הגז"ש דחטא חטא והיינו אומרין דבמעילה באמת לא הקפידה תורה על המשלח שידקדק ליזהר שלא יהיה דבר של הקדש א"כ ודאי היינו פוטרין אותו בשולח ביד חש"ו במכ"ש או אפשר דאף אם היה מרבה קרא גבי שולח ביד חש"ו דחייב מ"מ לולא הגז"ש היה סברא לומר דשאני בשולח ביד. חש"ו דכיון דהם אינם בני דעת ליזהר שלא יחללו הקדש לכן קנסו רחמנא למשלח אבל בשולח ביד פקח אפשר דרחמנא רמיא על השליח ליזהר ולא על המשלח רק כיון דגלה הגז"ש דבפקח חייב המשלח ממילא מסתבר דגם בשולח ביד חש"ו חייב המשלח ושפיר איכא גם במעילה סברא לקנוס המשלח על שלא נזהר לדקדק ולידע שהוא שולח לדבר שאינו של הקדש וכמ"ש. ובא וראה איך שהנו"ב כתב דבריו בחפזון שלא בדקדוק והוא במ"ש שם דאשלד"ע ובטל המעשה לגמרי דאל"כ קשה קושית המהרש"א במסכת קידושין דף מ"ג ע"א איך אפשר למילה מטביחה ומעילה א"כ קרא בתרומה וגירושין למה עכ"ל הנו"ב והרי המהרש"א לא הזכיר שם תרומה דהלא כל הילפותא במעילה הוא מהגז"ש דחטא חטא מתרומה א"כ אם לא היה נאמר בתרומה גם במעילה לא הוה ידעינן. ועוד דהא קאמר בש"ס קידושין דף מ"א ע"ב דבתרומה משום דהוצרך קרא דאתם להוציא אריסין ושותפין וכו' וה"א דגם להוציא שלוחים לכן אצטריך למכתב גם לרבות שלוחם יע"ש. ולכן באמת לא הזכיר המהרש"א תרומה רק קרא דגירושין וקדשים והנו"ב לא דקדק וכתב תרומה במקום קדשים וזה גרם לו שדמה שע"פ דרכו מיושבת קושית המהרש"א והוא מפני שסבר הנו"ב דתרומה וגירושין דאפשר למיהדר עובדא לכן אין למילף מדבר דא"א למיהדר עובדא אבל לפי המבואר בקושית המהרש"א קדשים ובקדשים מבואר שם בש"ס דהקרא דושחטו אותו כל קהל עדת ישראל כו' מלמד ששלוחו כמותו וא"כ שם כששחט השליח את פסחו ודאי א"א למהדר עובדא דהרי שחטו ממש כמו בטביחה וא"כ בקדשים להנו"ב ישאר קושית המהרש"א על מקומה ולא הועיל הנו"ב כלום בפירושו שמפרש דבמקום דאפשר למיהדר עובדא אז בטל מעשה השליחות דהא שם בקדשים א"א למיהדר עובדא ולמה הוצרך קרא בקדשים ואף אם נדחוק לומר בכוונת הנו"ב דרק בדבר עבירה סברא הוא שאין למילף ממקום דא"א למיהדר עובדא על מקום שאפשר למיהדר ומטעם דבמקום שא"א למיהדר עובדא א"כ כבר נעשית העבירה אף אם לא היה שליחות מועיל להיות כמותו לכן שם גלה רחמנא דשלוחו כמותו משא"כ במקום דאפשר למיהדר נמצא דאם נימא דשלוחו אינו כמותו ליכא עבירה כלל לא להשליח ולא להמשלח לכן בזה מסתבר דאין למילף ממה דגלה רחמנא במקום שא"א למיהדר עובדא דאיכא עבירה עכ"פ תקשי דנהי דאין למילף על מקום דאפשר למיהדר עובדא בדבר עבירה אבל על מקום שאפשר למיהדר עובדא בדבר שלאו עבירה הוא שפיר היה לנו למילף ממה דגלה רחמנא בד"ע במקום שא"א למיהדר עובדא דשלוחו כמותו וא"כ קושית המהרש"א במקומה עומדת אף לפי סברת הנו"ב קרא בקדשים וגירושין למה הלא שם לאו ד"ע היא והיה לנו למילף ממעילה וטביחה דשלוחו כמותו ובודאי אנו מוכרחין לתירוצו של המהרש"א דמד"ע אין למילף על דבר שלאו עבירה דבד"ע אפשר קנסו רחמנא להמשלח ואדרבה לדעתי יש להביא ראי' מהש"ס קידושין דף מ"א הנ"ל דאין סברא לחלק בין אפשר למיהדר עובדא או לא דהרי קאמר התם בש"ס נכתוב רחמנא בקדשים וניתי הנך ונגמרו מיני' משום דאיכא למיפרך מה לקדשים שכן רוב מעשיהם ע"י שליח כו' ואם איתא כהנו"ב ת"ל דאין למילף מקדשים דשם א"א למיהדר עובדא משא"כ בהנך וא"ל דאה"נ אלא דעדיפא מיניה קא משני זה ג"כ ליתא דהרי רש"י מפרש שם שרוב מעשיהם ע"י כהנים שהם שלוחים וכו' והנה בש"ס נדרים דף ל"ה קא מיבעי' להו אם כהני שלוחי דרחמנא או שלוחי דידן ובש"ס קידושין ד' כ"ג שהבאתי לעיל קאמר ר"ה בפירוש דשלוחי דרחמנא נינהו ואם שלוחי דרחמנא נינהו ולא שלוחי דידן א"כ לא הוה רוב מעשיהם ע"י שלוחו של אדם דכאן משלוחי אדם קא עסקינן וצריכין אנו לדחוק ולומר דכוונת הש"ס דכיון דרוב מעשיהם לא נעשו ע"י עצמן של הבעלים לכן גם בשחיטה דכשרה בבעלים שוב לא הקפידה תורה שיעשו הבעלים בעצמן אלא אף ע"י אחר היינו ע"י שליח ואם איתא כסברת הנו"ב דיש לחלק בין מקום דא"א למיהדר עובדא למקום דאפשר א"כ ודאי היתה הך דחי' עדיפא טפי ועוד דבלא"ה אם היה כסברת הנו"ב ודאי הך דחי' עדיפא דאלו הדחי' דרוב מעשיהם ע"י שליח היא רק על תרומה וגירושין אבל בקדשים גופייהו ודאי יש למילף משחיטה לכל הדברים וכגון שעושה שליח להקדיש איזה דבר שירצה השליח ודאי שלוחו כמותו אבל באותה הדחי' של סברת הנו"ב אם לא היה נכתב בתרומה וגירושין בקדשים גופייהו לא הוה ידעינן בשולח להקדיש איזה דבר אם ששלוחו כמותו משום דאפשר דשאני בשחיטה דא"א למיהדר עובדא משא"כ בשולח להקדיש דאפשר למיהדר עובדא ולומר שלא חל ההקדש כלל אלא ודאי דאין סברא לחלק לענין שלוחו כמותו בין מקום דא"א למיהדר עובדא ובין מקום שאפשר וכהמהרש"א ולא כהנו"ב. גם מאד נפלאתי על הנו"ב שהחליט דבמעילה א"א למיהדר עובדא וזה תימה גדולה דהלא מבואר בש"ס מעילה דף כ"א הנ"ל דבנזכרו שניהם המשלח והשליח אז הפרוטה ביד החנוני בי גזא דרחמנא איתא והחנוני מעל לכשיוציא הפרוטה וא"כ לפי שיטת הנו"ב אם נאמר דהשליחות בטל א"כ הרי אפשר למיהדר עובדא ולומר דההקדש בי גזא דרחמנא איתי' הן אמת כי משכחת לה ג"כ מקום שא"א למיהדר וכגון בשלחו לבקע לו עצים בקרדום של הקדש ופגם בפרוטה וכמבואר בש"ס מעילה דף י"ח יע"ש. אכן הלא ילפינן מהגז"ש דחטא חטא מתרומה בכל הדברים שמועלין דשלוחו כמותו ואף בדברים שאפשר למיהדר עובדא אפ"ה שלוחו כמותו ולא אמרינן דנתבטל השליחות ודלא כהנו"ב:

תוכן העניינים

פני חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה