פני חיים· רבי פנחס ברבי אברהם אריה
שאלות ותשובות פני חיים חלק אה"ע סימן א · יא
אכן באמת דברי הנו"ב הללו דסי' ב' הנ"ל מרפסן איגרי וחלקו עליו הרבה מחכמי דורו וכמה נדחק במ"ת חלק אה"ע סי' ק"י וליישב ולחזק דבריו ע"ש ולדעתי מהש"ס גיטין דף י"א ממקום שמביא הנו"ב ראייתו מדברי הרא"ש דשם משם גופי' מוכח שלא כדבריו דהא הש"ס מדמה התם הך דתן שיחרור כו' לתופס לבע"ח והיינו דהעבד הוא כמו הבע"ח ובעל העבד הוא כמו האחרים שחב להם וזה שהבעל העבד אמר לו תן זה השחרור לעבדי וקבל השחרור ואח"כ חזר הבעל העבד וזה שקבל השחרור אינו מחזיר לו הוה כתופס לבע"ח היינו להעבד ואב לאחרים היינו לבעל העבד יע"ש בתוס' ובהר"ן ולכן הקשה הש"ס על ר"י ומשני כל האומר תנו כאומר זכו כו' כלומר דודאי גם בתופס לבע"ח אם האחרים הרשוהו לתפוס לבע"ח ותפס ואח"כ חזרו האחרים ג"כ כבר זכה להבע"ח שתפס עבורו וא"כ קשה תינח אם בעל העבד אינו חייב לשום אדם או אף אם חייב רק שיש לו נכסים ליפרע אבל אם הבעל העבד חייב לאחרים ואין לו נכסים רק אותו העבד נמצא דזה שקבל השחרור הוא חב להבע"ח של בעל העבד וא"כ חזר הדבר דהוה תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים והוה לפסוק בזה דאף אם תן כזכי ואף אם אמר זכי העבד אינו יוצא לחירות דהא גם בזכי הוא מטעם שנעשה שליח של העבד וכאן כשהוא חב להבע"ח של העבד איך יכול להיות שלוחו של העבד הלא גם בתופס לבע"ח הוא שנעשה שלוחו של הבע"ח היינו או שמעצמו נעשה שליחו משום דזכות היא לו או שבפירוש עשאו הבע"ח שליח לתפוס ופסקינן דכל שהוא חב לאחרים לא מהני התפיסה דאינו יכול להיות שלוחו של זה ולחוב לאחר וא"ל דאה"נ דבמקום שהבעל העבד הוא חייב לאחרים ואין לו נכסים אינו יכול לשחרר את עבדו ע"י אחר אם לא שנותן השחרור להעבד עצמו דזה ודאי ליתא דהרי אדרבה כתב שם הג"א בשם המיימוני והמרדכי וכן פסק בש"ע ח"מ סי' ק"ה דאם הלוה בעצמו נתן מדעתו לאחד ואמר לו תן או זכי במנה זו לפלוני בע"א אז אף אם הוא חב לאחרים אפ"ה זכה לו ואין שאר הבע"ח יכולים לעכב יע"ש ובודאי גם הרא"ש לא יחלוק ע"ז דהרי גם הטור ח"מ סי' ק"ה פוסק כן ומסתמא לא יחלוק הטור על אביו ורבו הרא"ש ושלא יביא דעתו כלל אלא ודאי כמ"ש דגם הרא"ש סובר כן דמסתמא קאמר הש"ס בעבד דבאומר תן דהוה כזכי זכה לו אף אם יש לו לבעל העבד בע"ח ואין לו נכסים כי אם העבד וא"כ ע"כ לחלק בין תופס לבע"ח ובין אם הלוה בעצמו נותן דבתופס אפשר שהבע"ח בעצמו לא היה יכול לתפוס לכן זה שנעשה שלוחו של הבע"ח לתפוס הרי, הוא בזה חב לאחרים בשליחותו משא"כ בנותן הלוה מדעתו ומרצונו נמצא דאף אם לא היה נעשה זה שליח לזכות להבע"ח היה יכול הלוה בעצמו ליתן לזה הבע"ח אם היה רוצה נמצא דאינו חב לאחרים כלל בזה שנעשה שליח לזכות לו לכן שפיר יכול להיות שליח לזכות לו אף במקום שע"י זה הזכות יוצא חוב לאחרים וא"כ ממילא גם בגט כיון שביד הבעל לעולם לגרשה בע"כ נמצא דאינו חב בשליחותו כלל דהרי אף אם לא היה נעשה שליח היה יכול הבעל בעצמו לגרשה בע"כ ולכן שפיר יכול להיות שליח אף שיצא מזה חוב לאחרים וכן מוכח מהר"ן גיטין דף קמ"ו במ"ש שם על המשנה דהמביא גט דבש"ס שם דף ט' דגם בעבד שייך עיגון אם שלחו ליתן לו השחרור בע"כ דאז אם אינו מקוים לישא ב"ח אינו יכול ובשפחה ג"כ נאסר וכו' יע"ש ואם איתא כהנו"ב איך יכול להיות שליח למסור לו שחרור שאינו מקוים בע"כ הלא כיון דחוב הוא להעבד שנאסר בשפחה וגם בב"ח א"א להתירו א"כ הרי השליח הוא חב לאחרים וכמו באשה אלא ודאי דלא כהנו"ב בזה רק לכאורה יש לנו לחקור ולפסול הגט שנותן להשליח שיתן לה אחר שתתרפא ומטעם דהרי החכמים אסרו לגרש לנשתטית נמצא לפי מ"ש הנו"ב מ"ק חלק אה"ע סי' ע"ה דהא דקי"ל אין שליח לדבר עבירה היינו שאין חל השליחות כלל ואין במעשה השליח כלום וא"כ אם היה עושה שליח לגרשה קודם שתתרפא לא היה חל השליחות נמצא דלא מצי עביד השליח למעבד השתא וא"כ לפמש"פ הסוגיא דקידושין כל שבשעת שעושה השליח לא מצי השליח למעבד שליחותו שוב גם לאחר זמן אינו יכול להיות שלוחו וא"כ גם כאן בנשתטית איך יכול להיות שליח לגרשה אחר זמן כשתתרפא אכן באמת לדעתי מוכח מהש"ס ופוסקים דלא כדברי הנו"ב הללו דקאמר דאין במעשה השליא כלום. וכאשר אבאר ומחמת שהענין דאשלד"ע הוא עמוק מאד לכן מוכרח אנכי להאריך בזה: