פני חיים· רבי פנחס ברבי אברהם אריה
שאלות ותשובות פני חיים חלק אה"ע סימן א · טו
עוד תירץ שם הש"מ תירוץ שני והוא דראיתו של רבא הוא מהא דאומר לשליחו צא וגנוב לי וגנב השליח דהמשלח פטור והשליח חייב ואם איתא דמגבי' מציאה לחברו קנה חברו א"כ נהי דהמשלח פטור מכפל משום דאשלד"ע אבל השליח איך מתחייב בכפל כלומר דהא גנב אינו מתחייב כשלא קנה הגניבה והוא ברשות בעלים וכמש"ל דהמצא תמצא בידו כתיב וא"כ שליח שקנה למשלחו ולא לעצמו איך מתחייב בכפל אלא ודאי המגבי' מציאה לחברו לא קנה חברו וכן בגניבה לא קנה שולחו ולכן ממילא קנה הגנב לעצמו להתחייב בכפל יע"ש ותראה שזה הוא תוכן כוונתו של הש"מ והנה הגם כי הש"מ כתב שם שזה התירוץ הוא יותר נכון אבל אני לפי קט שכלי זה התירוץ עוד יותר תמוה לי מכמה טעמי והוא ראשית העיקר חסר מן הספר דהא רבא לא הזכיר כלל חיוב השליח רק פטור המשלח וכן מה שהביא רבא הך דשותפין שגנבו חייבין משמע דעיקר ראיתו הוא רק להוכיח דיש חילוק בין מקום דזכי לנפשי' אז גם לחברי' זוכה ובמקום שאינו זוכה לנפשי' גם לחברו אינו זוכה וע"ז ודאי ליכא שום ראי' משותפין שגנבו דכ"כ אות הקדום דלפי שיטת התוס' שמפרשים שהגביהו שניהם א"כ הרי הם שניהם גם שלוחים ואין ראי' דמשום מיגו דזכי לנפשי' הוא גם קשה לי ממ"נ אם סובר רבא דהמגביה מציאה לחברו לא קנה לא הוא ולא חברו וכר"נ בש"ס ביצה דף ל"ט ע"ב וכמ"ש רש"י שם והנוטלה מיד המגבי' המציאה לחברו זוכה בה כהפקר יע"ש א"כ מאי אהני לי' לרבא מה שמוכיח מהא דחייב השליח בכפל משום דלא קנה המשלח סוף סוף תקשי הלא גם השליח לא קנה ואמאי מתחייב בכפל ואם נאמר דשאני גניבה ממציאה ובגניבה לא אזלינן בתר כוונתו שמכוון שלא לקנות וכמש"ל בשם הנה"מ וכל שעשה מעשה אשר יכול לקנות עי"ז המעשה וכגון שהגבי' או משך קנה להתחייב בכפל א"כ הדקל"ד דודאי אף אם נימא דמגבי' מציאה לחברו שפיר קנה חברו מ"מ הא גניבה שאני דכיון שהוא עשה העבירה שגנב שפיר קנה אף שנתכוון שחברו יקנה ואם נימא דרבא סובר כר"ש שם לפי פי' רש"י דמגביה מציאה לחבירו כיון שלא קנה חברו קנה הוא עצמו ולכן בגניבה כיון דלא קנה המשלח קנה הוא עצמו א"כ ג"כ הדקל"ד דא"כ שפיר אפשר דמגבי' מציאה לחברו קנה חברו רק בגניבה כיון דאשלד"ע אינו קונה חברו ולכן הוא עצמו קונה ומתחייב בכפל גם ממקומו הוא מוכרע דרבא סובר דמגבי' מציאה לחברו לא קנה לא הוא ולא חברו דהרי רב"ח בא לדייק ממשנה יתירה דקנה חברו וע"ז קא מדחה לי' רבא דהוא משום מיגו דזכי לנפשי' כו' מוכח דלרבא אי לאו המשנה יתירה ה"א דשניהם לא קנו ומותר לחטוף מידם וכמ"ש רש"י שם וא"כ במגבי' רק לחברו דליכא מיגו דזכי לנפשי' ע"כ סובר רבא דמותר לחטוף מידו דלא קנה לא הוא ולא חברו ור"ש שם בביצה לפי פי' רש"י ע"כ דחולק על רב"ח וסובר דליכא משנה יתירה כלל או אפשר דר"ש סובר דמהמשנה יתירה שמעינן דהמגבי' מציאה לחבירו נהי דלא קנה חברו אבל עכ"פ הוא עצמו קונה ואסור לחוטפה מידו אבל רבא ע"כ דאינו סובר כן דא"כ לאו מטעם מיגו דזכי לנפשי' הוא רק משום דכל שלא קנה חברו קנה הוא עצמו אלא ע"כ דרבא סובר דלא קנה לא הוא ולא חברו וא"כ לא הועיל הש"מ בתירוצו הזה כלל וכלל: