פני חיים· רבי פנחס ברבי אברהם אריה
שאלות ותשובות פני חיים חלק אה"ע סימן א · ח
ומ"מ נ"ל עיקר כהפי' הראשון שכתבתי בדעת רש"י דבאמת לא שייך למילף מהך דוהזרתם דהעונה הסמוכה היא כאותה העונה עצמה דשם הוא תליא בטבע ושיערה רחמנא דבהעונה הסמוכה או שמעצמו שכיח האורח לבוא או עכ"פ ע"י התשמיש שכיח שימהר האורח לבא משא"כ גבי קטן דכל שלא הגיע יום הראשון משנת הארביסר אינו נחשב לאיש מה"ת וראי' דהלא הקידושין שמקדשה על תיכף באמת לא מהני אף בהעונה הסמוכה רק מה שמקדשה על אחר שיגדל א"כ אין סברא לחלק בין מקדשה בהעונה הסמוכה, על אחר שיגדל ובין מקדשה קודם העונה הסמוכה על אחר שיגדל אלא תליא הכל בזה דאם עדיין אין לו להקטן שום זכות לקדשה על תיכף אז גם על אחר שיגדל אין לו כח לקדשה דהוה כדשלב"ל אבל אם יש לו איזה זכות על לקדשה תיכף אפילו אם הזכות הוא רק מדרבנן כדי שאביו יקיים הדרש של הקרא וידעת כי שלום וכו' אז יש לו שוב כח לקדשה על אחר שיגדל אף מה"ת ונעשה כדשב"ל וכסברת הכ"מ הנ"ל גבי יבמה מחמת הספק וא"כ מ"ש רש"י יבמות שם ומסרו קידושין שיחולו ליום המחרת כו' לא בא לאפוקי מסרו הקידושין קודם היום שנשלם הקטנות שלהם אלא בא לאפוקי מסרו הקידושין אחר שכבר נעשו גדולים וכמ"ש המל"מ שם אך א"כ ודאי מ"ש המל"מ שם דאפילו כמה שנים קודם כו' ליתא דקודם שנת י"ג דליכא הדרשה דוידעת כי שלום וכו' ואדרבה הדרש דלמען ספות הרוה וכו' שייך בי' נמצא דאז אין לו שום זכות לקדשה על תיכף ודאי גם על אחר שיגדל אין לו כח לקדשה דהוה כדשלב"ל וכמ"ש והראי' שהביא המל"מ מבכורות לדעתי אינה ראי' כלל דודאי לר"י קידושין הנ"ל כל שהוא בידו שפיר יש לו זכות אף בדשלב"ל ושם בבכור הרי בידו להמתין עד אחר שלשים יום ולפדותו לכן יש לו כח ג"כ לפדותו קודם על אח"כ משא"כ כאן בקטן דנהי דיש בידו להמתין על אחר שיגדל מ"מ מי לא אמר ר"י בלאחר שאגרשך דנהי דבידו לגרשה בידו לקדשה אח"כ מיהו לא הוה א"כ גם כאן בהקטן לא הוה בידו לקדשה אח"כ ומשמע לי קצת מהש"ס יבמות דף ס"ב הנ"ל דכמו גבי וסת דמשך זמנו עונה דהא אף שופעת כמה עונות אפ"ה אינה חוששת לוסתה כי אם עונה קאמר רבא התם דסמוך לוסת היא ג"כ עונה והיינו לפי שכשמדברים מעונות הסתם היא ג"כ עונה כמו כן יש לנו לומר גבי סמוך לפרקן שמדברים שם משנים הסתם סמוך היא שנה ואפשר דמזה יצא לו לרש"י סנהדרין הנ"ל לומר דסמוך לפרקן הוא שנה רק שנסתפק קצת דלאו ראי' ברורה היא ולכן כתב שם גם חצי שנה וכמש"ל. והנה התוס' יבמות דף ל"ד ד"ה מתוך וכו' חלקו על רש"י ואפשר דהוא משום דהתוס' סוברים דאף אם נימא דאם יש לו לאדם זכיה באיזה דבר עכשיו אף שהזכיה היא רק דרבנן מ"מ שפיר הוה כדשב"ל ויכול שוב לקנות על לאחר זמן אף מה"ת וכסברת הכ"מ גבי יבמה מ"מ קטן שאני שאין לו מה"ת שום זכי' בשום דבר לכן שפיר הוה כדשלב"ל אף במקום שיש לו זכי' מדרבנן או אפשר דגם התוס' יודו דגם בקטן במקום שיש לו זכי' מדרבנן שוב יכול לזכות על אחר שיגדל אף מה"ת רק התוס' אזלי לשיטתייהו שכתבו ביבמות דף נ"ב ד"ה ליבמתו וכו' הנ"ל דכל דלא מצי עביד השתא אף שבידו למעבד על אחר זמן אפ"ה שוב אינו יכול לעשות שליח אף שהשליח רוצה ג"כ לעשות על לאחר זמן ולכן ביבמתו שכותב השליח הגט דהא סופר כותב מטעם שליחות לכן אף דהוא מצי לגרשה על אחר שתתייבם מ"מ שליח לא מצי עביד וא"כ פשיטא דלהתוס' אף אם נאמר שהוא עצמו יכול לקדשה על אחר שיגדל מ"מ שליח לא מצי מיעבד והנה שם בהש"ס יבמות דף ל"ד מבואר דמיירי בקידש ע"י שליח והגם דלאוקימתא דר"ע א"ר שפיר מיתוקמא גם בקידש ע"י עצמו מ"מ כיון דלא קאמר אלא אר"ע א"ר וכו' משמע דלא הדר מאוקימתא הראשונה דמיירי בקידש ע"י שליח וע"י שליח לשיטתם ודאי לא משכחת לה וכמ"ש ולכן הוקשו על רש"י אבל רש"י גופי' אפשר דקאי בשיטת הרמב"ם הנ"ל דבגירושין הטעם גבי יבמתו משום דאינה בת גירושין והוה כנכתב שלא לשם גירושין אבל לעולם כל מה דאיהו מצי עביד השתא על לאחר זמן מצי למיעבד גם שליח אשר השליח יעבד השתא על לאחר זמן ולכן שם בקטן אין חילוק בין אם מקדש בעצמו על לאחר שיגדל או שהשליח מקדש לו על אחר שיגדל ולכן כתב רש"י ביבמות דף נ"ב הנ"ל גבי איבעיא דליבמתו כו' שתתגרש בו ודלא כהתוס' שם ד"ה ליבמתו כו' הנ"ל: