פני חיים· רבי פנחס ברבי אברהם אריה
סימן ה · כעת הנני מעתיק את אשר השיב לי הרב וכו' שנית
וז"ל יען אשר ראיתי כי ירד הרבה לדייק אחרי דברי בדבר אשר אין דרכי להתמצה לעומק הדין ולא נחיתי כלל בזה לעומקא דדינא ובפרט אשר אין הס"ח בידי כעת לעיין בלשונו ומאמריו ולא ראיתי רק הלשון שהביא רו"כ במכתבו ואני לא כתבתי רק מה שעלה על רעיוני ליישב דברי החסיד ממה שהקשו עליו מן הש"ס וגם נתקשו בדברי עצמו ואני לא באתי לידי מדה זו לחלק חילוקים בזה רק מה שנראה לפי המדומה בישוב דבריו וגם אין דרכי מעולם לומר קבלו דעתי ובפרט בענינים הללו:
והנה ראשון מה שהקשה כבודו וכתב וז"ל ואף אם נדחוק עצמינו דקבלתו היה שאם נעשה שינוי משמות שווים איכא סכנה ודן החסיד מדעתו כי הוא תלוי במחלוקת רבי ורשב"ג כו' הנה לפי דעתי שפיר נוכל לומר כן דמן הדין כיון דהלכה כרשב"ג אז ודאי לא נחשב שינוי כי אם בג' שמות אך במקום סכנה חיישינן לדרבי דב' שמות הוי ג"כ שינוי כמו לענין חזקה פליגא בזה רבי ורשב"ג לענין להתחזק ע"י אח"כ ה"ה לענין שינוי אז לרבי הוי שינוי בתרי זימנא וע"י שם הכלה נעשה השינוי גם על חמותה דע"י שניהם כלה וחמותה איכא שינוי ויש לחוש לשליטת ע"ה רח"ל דע"י השנית נתגלה למפרע על הראשונה דמבין שניהם נעשה השינוי וענין שינוי אינו שייך לדין חזקה כמ"ש מקודם רק כיון דחזינין דלרבי די בתרי זימנא לענין חזקה ותרי זימנא מילתא היא ה"ה לענין שינוי וכן לענין ווסתות הוא כך דאם ראתה ג"פ בג' חדשים אז אמרינן למפרע די' שעתה אף בראי' ראשונה כדאיתא בפוסקים ולא נטמאו הטהרות למפרע כיון שנתגלה שהוא ראיות ווסתה לזה בג"פ ולזה בב' ואף דיש דלא ס"ל כן לענין די' שעתה מ"מ לענין שינוי לא שייך זה דע"י שניהם נעשה השינוי בשניהם. ומה שדימה רו"מ לווסת הפלגה דימה ענינים נפרדים דשם א"א כלל לצרף ראי' ראשונה דשם הוי הווסת על הפלגת כך וכך ימים א"כ א"א כלל לצרף ראי' הראשונה להווסת כלל רק לידע המנין מהיכן יתחיל הווסת והא ראי' ראשונה לא הי' כלל בשום הפלגה משא"כ לענין שינוי דע"י בין שניהם נעשה השינוי וראשונה גורמת לשני' ושני' לראשונה ואדרבה הא חזינין דבוסת הדילוג די לרב בג' ראיות אף אליבא דרשב"ג אף דהראשונה לא הי' בדילוג מ"מ כיון דלא הוה ענין הפלגת ימים מצרף אף ראי' ראשונה ה"נ לענין שינוי ואנן מחמרינין לשני הדעות לדרב ולשמואל כמבואר בסי' קפ"ט מכ"ש הכא לענין שינוי אז לרבי די בשינוי אף בשני שמות שווין דזה גופא הוי השינוי מן החמותה והכלה יחד:
גם מ"ש רומ"ע במ"ש הלשון לא יצליחו קאי אלעלמא וכתב בזה מה שכתב הנה ע"ז אין להשיב כי אין הס"ח לעיין בו בלשונו. גם מ"ש על מה שכתבתי על דברי הגאון האזולאי גם אני לא באתי לדחותו כי יתכן שאפשר לומר כן אך אני באתי ג"כ אך ליישב דברי החסיד הנ"ל כי י"ל דתלה זה בפלוגתא דרבנן ואבא שאול ורומ"ע הקשה בזה וכתב מה שכתב הנה אנכי לא חזרתי מדבורי כלל דודאי י"ל דהחסיד ס"ל דטעמא דברייתא בבת אחותו הוא משום דשומר מצוה לא ידע דבר רע. ומ"ש רומ"ע דהא בלאו האי מצוה דאז תקרא כו' איכא מצות לשבת ופ"ו זה אינו דמצית שבת ופ"ו יכול לקיים באחרת דליכא סכנה משא"כ מצות בת אחותו ואף דכתב רומ"ע דלא אמרינן שומר מצוה לא ידע כו' אינו אלא דוקא שלא הי' סכנה מיד בהתחלת עשיית המצוה רק אח"כ נזדמן לו איזה סכנה משא"כ אם יש סכנה מיד בהתחלת עשיית המצוה כו' מנלן כן דאדרבה בפסחים דף ח' ע"ב מבואר דאף אם איכא סכנה מיד בהתחלת עשיית המצוה אמרינן שלוחי מצוה אינן ניזוקין יע"ש וראי' משמואל דאמר איך שמע שאול ויהרגני אף דהסכנה הוי מיד ואעפ"כ שם הוצרך לומר הש"ס הטעם משום דשכיח הזיקא אבל בלא שכיח הזיקא לא והכא י"ל בענין בת אחותו נהי דס"ל להחסיד דאיכא סכנה בדבר מ"מ לא הוי שכיח הזיקא כ"כ ושפיר י"ל דס"ל להחסיד דהטעם בברייתא בבת אחותו משום שומר מצוה וכו' וס"ל ג"כ דהטעם תלוי בפלוגתא דאבא שאול ורבנן וס"ל דלדעת א"ש בעינן שיהכווין מתחלה לשם מצוה ולא לשם אישות ונוי וממון ובמקום סכנה חשש החסיד לאבא שאול:
גם מה שהקשה דהלא אבא שאול היא דלא כהלכתא והביא ראי' מש"ס יבמות דף י' דהחולץ ליבמתו שוב אינו אלא בלאו כו' ומחמת זה תמה על התוס' בשם ר"ת דס"ל דהלכתא כאבא שאיל כו' לא ידענא מה היה לו בזה וכי מה ענין שמיטה אצל הר סיני דאבא שאול ס"ל דקודם שקיים המצוה הוי עליו באיסור אשת אח דהוי ערוה וס"ל דאף אם מקיים המצוה ומייבם מ"מ כל שאינו עושה לשם מצוה הוי כאילו לא קיים המצוה והוי כאילו בא הערוה משא"כ היכא שכבר נתקיים המצוה בין ע"י יבום לשם מצוה בין ע"י חליצה שוב פקע ממנו איסור כרת של אשת אח דהתורה הותרה לו היכא דנתקיימה המצוה של יבום וכן בחליצה דתלה ג"כ במצות יבום דכל שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה ובשניהם הוי מקיים המצוה ואז תו ליכא עליו איסור כרת מאשת אח רק ביבום קם על האחין באיסור עשה ובחליצה קם לי' בלאו ואין זה ענין לבא על אשת אח בלא כוונת מצוה דהוי כאילו בא על אשת אח שלא במקום מצוה לדעת אבא שאול דהוי ערוה ממש כמו באשת אח שיש לו בנים וגם בשאר דברים שכתב בזה אינם עיקר למבין ואין להשיב עליהם:
גם מ"ש רו"כ במה שכתבתי בדרך אגב בישוב קושיית התוס' הנ"ל בשבועות וכתב דלא יכול להבין במה שדמיתי הך דשומר אבידה לדין תן מנה לפלוני ואני אשמור לך ותמה דהא גם זה מטעם הנאה כמו בערב דאמרינן בההיא הנאה כו' הנה זה אמת שטעות פלטה קולמסי מחמת שכתבתי בחפזי אבל לא היתה' כוונתי זה לעיקר אך כוונתי דלענין שומר שכר לא בעינן הנאה דכל שמרויח פרוטה ע"י שמירתו הוי שומר שכיר דבענין ש"ש בין הנאה לבד בלא הרוחה ובין הרוחה בלא הנאה לרצונו מ"מ כיון דמ"מ מרויח בזה הוי ש"ש משא"כ לענין איסור הנאה בשופר של עולה דבהנאה תליא מילתא וכל שאינו נהנה באותה הרווחה מותר וגם בלא"ה לא שייך מה שכתבתי דלהכי לא מקרי נהנה במה שפטור מצדקה דצדקה ניחא לי' יותר ועדיף לי' שיהי' בחיוב מצות צדקה כדי שיהי' מצווה ועושה הנה כ"ז לא שייך בשומר אבידה דשומר אבידה הוא עצמו הוי מענין מצות צדקה שעושה בשמירתו צדקה להאובד וגם ע"ז יש לו שכר בעוה"ז וכמו בגמילות חסדים דאין חילוק בין בגופו ובין בממונו ובהכי א"ש ג"כ מאי דאמרינין בנדרים דף ל"ג ע"ב דאם נכסי בעל אבידה אסורין על המחזיר לא מיהדר לי' דקא מהניא פרוטה דר"י ולכאורה הא שם איירי במודר הנאה ועיקר בהנאה תליא מילתא ולפמ"ש ליכא בזה הנאה במה שפטור מהפרוטה דההפסד יותר גדול מהשכר אבל לפי"ז ניחא דגם זה מה שמחזיר לו האבידה היא ג"כ מענין צדקה ממש ויש לו שכר בעוה"ז א"כ אינו מפסיד כלום ושפיר נהנה במה שנתרבה ממונו שפטור מליתן פרוטה לעני ושם כתבתי לו שלא בכוונה לדייק בזה:
גם מ"ש רו"כ על מ"ש במכתבי ולדעתי זה עדיף משם הנשתקע וסברא היא אסרה והיא שרא לה וכתב דלא ירד לסוף דעתי כו' הנה כוונתי פשוט בזה כיון דהחשש היא העיקר על השני דבעת נישואין הראשינה לא היה עדיין שינוי כלל וע"י הראשונה נעשה השינוי על השני' ממילא מילתא דמסתבר דכל שמתה חמותה לא מבעי' אם מתה קודם שנשאת כלתה דליכא בזה חשש סכנה כיון דאינה בעולם אלא אף שמתה חמותה אחר שנשאת כלתה מ"מ כל שמתה אזדא לה הסכנה על הכלה ותפסתי לשון הש"ס בקידושין דף י"ג דאמר ובמיתת הבעל מנלן מנלן סברא היא היא אסרה והיא שרא לה כן יש מזה ג"כ זכר כעין ראי' לזה וגם יש זכר לדבר מהא דקי"ל קטע ראשו של אחד מהם נח רוגזי' ובפרט שמבואר בהצוואות של החסיד לענין סנדק דאם בן הראשון אינו בעולם יכול להיות סנדק להשני ה"נ בזה ולכן בדבר זה שנסתפק בו הוא ברור שאין בזה בית מיחוש ופקפוק כלל ואין להסתפק בזה כלל וכלל ובלא"ה מצינו באחרונים דמקילין בענינים הללו וכתבו דאין לחוש רק בשמות העקרים שנעשו משעת הלידה ולא בשמות שבאין מסיבה או ע"י חולי יעי' בת' ח"ס ולכן אין לגבב חומרות בזה וכיון דבכל נשואין יש מצוה או משום שבת או פ"ו אף בנשואי בת ת"ח לע"ה בזה"ז דליכא ע"ה וליכא ת"ח וכמ"ש בת' חוות יאיר הובא בפ"ת בהל' נדרים סי' רי"ז ס"ק ט"ז יע"ש לכן אין להשגיח על חששים כאלו ופשוט וברור:
והנה יען אשר כתב לי רומ"כ אשר כעת הוא עוסק בענין אין שליח לדבר עבירה אמרתי דרך אגב לכתוב לו שלא להוציא הנייר חלק הנה מסתמא פלפל כבודו גם מענין דברי הנוב"י דס"ל בזה"ז דאיכא חר"ג אז אם גירשה בע"כ ע"י שליח לא הוי גט כיון דהוי שליח על דבר עבירה גם המעשה בטל וכמ"ש התוס' בב"מ דף ט' ד"ה כהן שאמר לישראל כו' בתירוץ הב' ובמה"ת כתב עוד טעם בזה דלא מהני בע"כ אף לדינא דש"ס משום דהוה תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים אם מגרשה בע"כ דקי"ל דאף ע"י שליח לא קנה בתופס לבע"ח כמ"ש התוס' הנ"ל בכתובות ובב"מ ורבים הקשו עליו מש"ס גיטין דף י"א דאמר דגירושין איתנייהו בע"כ אף דאיירי ע"י שליח והגאון הנ"ל בעצמו השיב ע"ז דעכצ"ל דהתם קאי על ארוסה דלא הוה חב לאחרים דבלא"ה אין לה עדיין שאר כסות ועונה:
והנה בזה כאשר היה רומ"ע כבודו פה"ק דובנא בקיץ העבר בחודש אלול דברתי עמו איך שהיה לי ענין שגירש אחד לאשתו בתנאי ע"מ שלא תנשא לאיש ששה שנים ותחב הגט בע"כ בידה בתנאי הלז דדעת ת' הרא"ש הובא בש"ע אה"ע סי' קמ"ג דאין תקנה לגרשה שנית בסתם עד שיקדשנה מקודם ובהך מעשה היה הבעל כהן דאינו יכול לקדשה ואנכי השבתי בזה להתיר לגרשה שנית בסתם אף בלי קידושין מקודם מכמה טעמים וערכתי הדבר לפני הרב הגאון מו"ה יהושע נ"י אבד"ק קוטנא ויצא הדבר בהיתר להתירה מכבלי העיגון ושני התירים שלי ממה שכתבתי לו במכתבו היינו א' עפי"ת ב"א דס"ל דנהי דמדין הש"ס הי' יכול לגרש בע"כ היינו בסתם בלי תנאי אבל בתנאי אין יכול לגרש בע"כ דאין סברא שהתורה נתן לו רשות לגרש בע"כ והיא תהי' אגידא בי' דאינה כשבוי' אצלו לעשות בה כל מה שירצה והתורה לא נתנה לו רשות רק לגרשה בע"כ ובאופן שתהי' נפטרה ממנו אבל לא שתהי' נשארה אגידא בו אחר הגט אין זה סברא כלל ומביא ראי' לזה מדברי הרא"ש פ"ב סי' ה' ולפי"ז ה"נ נהי דתחילה נתרצה בהגט מ"מ הא אחר ששמעה התנאי שוב חזרה בה והוא בע"כ תחב לה הגט בידה בתנאי הלז וא"כ לא הוי גט כלל לדעת ת' ב"א הנ"ל ולא הוי אשה מגורשת כלל וממילא יוכל לגרש שנית בסתם אף בלי קידושין מקודם דלא שייך בזה סברתם דהרי אשה מגורשת הוא מגרש והך דת' הרא"ש דכתב דאין לה תקנה עד שיקדש מקודם ע"כ איירי שהיו הגירושין והתנאי מדעתה אבל בע"כ מודה הרא"ש דלא בעי קידושין כיון דלא הוי גט כלל אף מן התורה. ב' כתבתי דלדעת הנב"י דנהי דמדין הש"ס יכול לגרש בע"כ היינו ע"י עצמו אבל ע"י שליח לא מהני הגט אף לדין הש"ס משום דהוי תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים דלא קנה אף ע"י שליח ולפ"יז הא אנן קי"ל דבמילתא דאי אפשר לקיימו ע"י שליח אינו יכול להטיל בו תנאי אף לרבנן דר"מ וכמ"ש התוס' בכתובות דף ע"ד ד"ה תנאי יע"ש דאף לרבנן אם אי אפשר לקיימו ע"י שליח התנאי בטל והמעשה קיים וא"כ ה"נ בנ"ד כיון דהוי גט בע"כ וא"א לקיימו ע"י שליח התנאי בטל והגט קיים ואינה צריכה אף גט שנית והיא מותרת לעלמא בגט זה לבד ואין זה דומה לקידושי ביאה דיכול להתנות בו תנאי אף שא"א ע"י שליח דהתם שאני דמ"מ גוף ענין הקידושין מה שהיא נעשית מקודשת לו אין צריך לזה ביאה דיכולה להתקדש לו בכסף ושטר וממילא גוף הקידושין שתהי' מקודשת לו אפשר להתקיים ע"י שליח בכסף ושטר ושפיר מקרי ענין הקידושין אפשר לקיימו ע"י שליח משא"כ הכא כיון דאין רצונה בהגט וא"א לגרשה כלל כי אם בע"כ א"כ א"א כלל שיחול הגירושין ע"י שליח והוי דבר שאי אפשר לקיימו ע"י שליח ועוד דקידושי ביאה שאני דמקשינין הוויות להדדי משא"כ הכא וממילא לדעת הנב"י בלא"ה מותרת ואף בלי גט שנית כלל משום דהתנאי בטל והמעשה קיים והרא"ש דס"ל דבעי גט שנית ובעי קידושין מקודם איירי במגרשה מדעתה אבל בע"כ י"ל דמודה הרא"ש ולכן אף אם נחמיר בזה דלא כהנב"י ובעי גט שנית מ"מ עכ"פ לא בענין קידושין מקודם מטעם ת' ב"א הנ"ל כיון דלדעתו הגט הראשון בטל לא שייך בזה סברתם לומר דהרי אשה מגורשת הוא מגרש כן כתבתי בזה ועוד כתבתי כמה התירים והרב הג' מקוטנא הוסיף עוד טעמים להיתר וכעת לא נחתי לדינא בזה יען אשר כבר יצא הדבר בהיתר ונעשה מעשה על פינו:
והנה בעת היותו רום כבודו פה"ק אמרתי לו מה שהעירותי לבי להקשות על הנב"י דס"ל דגט בע"כ לא מהני ע"י שליח אף לדינא דש"ס משום דהוי תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים זולת בגט ארוסה דלא הוי חב לאחרים דקשה ע"ז מש"ס קידושין דף י' דאיבעי' להו ביאה נשואין או אירוסין עושה למאי נ"מ כו' וקשה דלדעתו דס"ל דגט בע"כ לא מהני ע"י שליח אף לדין הש"ס משום תופס לבע"ח כו' וקשה מאי מיבעיא להש"ס הא איכא למיפשט מגופא דקרא דכתיב כי יקח איש אשה ובעלה כו' כי מצא בה ערות דבר ושלחה מביתו כו' והא מהך לשון ושלחה ולא כתיב וגירשה מביתו יליף הש"ס מזה בריש פ"ב דקידושין דאשה מתגרשת ע"י שליח והנה הקרא הנ"ל ע"כ איירי במגרש בע"כ מדכתיב ערות דבר דלמדו בזה דבעינן ערוה או דבר ואי במגרש מדעתה לא בעינן לא ערוה ולא דבר כמבואר בהג"ה אה"ע סי' קי"ט ובע"כ דאיירי במגרש בע"כ וא"כ הא בהך קרא כתיב ובעלה ואיירי בביאה וא"כ אם איתא דביאה נשואין עושה האיך כתבה התורה כאן לשון ושלחה להורות דיכול לגרשה ע"י שליח כיון דביאה נשואין עושה והוי תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים דלא מהני כיון דהקרא איירי במגרש בע"כ אלא ע"כ דביאה אירוסין עושה וכיון דהך ילפותא בש"ס דיליף שליחות מלשון ושלחה אינו מיתורא או דרש רק מגוף הלשון ושלחה דלא כתיב וגירשה ואיך כתבה התורה כאן לשון ושלחה על זה הלימוד אלא ע"כ דביאה אירוסין עושה ואמאי לא פשט לי' מהקרא גופא דביאה אירוסין עושה וצ"ע בזה וכל זה כתבתי להרב הג' מקוטנא ולא השיב ע"ז:
והנה הואיל דאיירינין בזה אמרתי למען כבודו להוסיף נופך בזה ולבא בקצת פלפול ולפרש בזה דברי הש"ס בריש פ"ק דקידושין דפריך מ"ש הכא דתנא האשה נקנית ובפ"ב תנא האיש מקדש ופריך על לשון נקנית ואח"כ בע"ב פריך וליתני האיש קונה ופריך על לשון האשה ומעודי קשיא לי דה"ל להש"ס לסדר להיפוך להקשות מתחלה על לשון האשה ואח"כ על לשון נקנית כסדר דקתני במתני' וליישב זה נראה והיינו עפ"י מה שראיתי במפרשים להקשות דמאי פריך מ"ש הכא דתני נקנית ומ"ש התם דתני מקדש הא י"ל דתנא דמתניתין ס"ל דביאה נישואין עושה והנה לשון נקנית כולל שניהם בין אירוסין בין נשואין דעל שניהם שייך לשון נקנית משא"כ לשון קידושין לא שייך רק על אירוסין ומש"ה במתניתין דפ"ק דתנא ג"כ ביאה וביאה נשואין עושה לא מצי למיתני לשון קידושין לכן תנא לשון נקנית ופירושו בין אירוסין ובין נשואין וקאי על כל אחד כדאית לי' דבכסף ושטר הוי אירוסין ובביאה הוי נשואין משא"כ בפ"ב דלא איירי בביאה מדתני התם בו ובשלוחו ולא איירי רק בקידושי כסף ושטר דהוי אירוסין להכי נקט לשון קידושין יע"ש ודא קושיא הוא וליישב זה י"ל והוא די"ל דבאמת מעיקרא קשיא לי' להמקשן על לשון האשה דקתני ולא תנא האיש אך המקשה לא רצה להקשות מזה משום דידע משנויא דלקמן דלהכי תנא במתניתין דהכא האשה בדידה דאי תנא בדידי' ה"א דקידושין איתנייהו בין מדעתה בין בע"כ להכי קתני בדידה להורות דבעינן בקידושין מדעתה כשנויא דלקמן אך הנה התוס' שם הוקשו לקמן על שנויא הנ"ל דא"כ בפ"ב למה תנא בדידי' ולא חשש דאתי למטעי דקידושין איתנייהו בע"כ ומה שתירצו דהתם בפ"ב סמך על מתני' דפ"ק י"ל דלא היה ניחא לי' להמקשן בזה דהכא משום דגם אף דתנא בדידה אינו מוכרח דדוקא מדעתה כמו שתנא בסיפא היבמה נקנית בדידה אף דיבמה נקנית בע"כ ולכן י"ל דהמקשה היה לו טעם אחר בזה דבפ"ב א"א למיטעי דקידושין איתנייהו בע"כ אף דתנא בדידי' מדתני התם ובשלוחו ואם איירי בע"כ האיך יכול לקדשה ע"י שליח הא הוי תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים כיון דהוי בע"כ א"כ הוא חב לדידה דאסרה אעלמא ובמקום שחב לאחרים לא מהני אף ע"י שליח לדעת התוס' הנ"ל בכתובות וב"מ ועוד בלא"ה מוכח דקידושין לא הוי רק מדעתה דכבר הקשו בת' אחרונים דהאיך יכולין לקדש אשה ע"י שליח אף מדעתה הא הוי תופס לב"ח במקום שחב לאחרים דע"י הקידושין הוה חוב לכל העולם דשוב לא יכול שום אדם לקדשה אליו ותירצו דכיון דקידושין א"א בע"כ א"כ אף בלאו הקידושין האלו לא יכול אדם לקדשה איליו רק מרצונה א"כ לא היה חב לכל העולם בזה הקידושין ולכן שפיר יכול לקדשה מדעתה גם ע"י שליח יע"ש וא"כ מוכח מדיכול אדם לקדש אשה ע"י שליח מוכח דקידושין לא הוי רק מדעתה דאי איתנייהו בע"כ אז גם מדעתה לא יכול לקדש ע"י שליח דהוה חב לאחרים לכל העולם דאי לאו הקידושין של השליח היו שאר בני אדם יכולין לקדשה אף שלא מרצונה ולכן שפיר בפ"ב אף דתני בדידי' א"א למטעי דקידושין איתנייהו בע"כ דז"א כיון דתני התם ובשלוחו לאשמעינין דיכול לקדש ע"י שליח מוכח דקידושין לא הוי רק מדעתה משא"כ במתניתין דפ"ק דלא תני ובשלוחו שפיר הוצרך למיתני בדידה כדי דלא אתי למיטעי כנ"ל דהי' ס"ל להמקשה בזה בישובו על לשון האשה דנקט:
אך זה אי אמרינן כשיטת התוספות הנ"ל דבתופס לב"ח במקום שחב לאחרים לא מהני אף ע"י שליח א"ש זה אבל לדעת רש"י בב"מ דדוקא ע"י אחר לא מהני אבל ע"י שליח מהני הדקל"ד דא"כ בפ"ב למה תני בדידי' ואי דשם לא אפשר למיטעי מדקתני ובשלוחו דז"א דאף אי קידושין הוי בע"כ שפיר יכול לקדש ע"י שליח דע"י שליח שפיר מהני אף שחב לאחרים אך דבר זה בפלוגתא דרש"י והתוס' הנ"ל אם מהני ע"י שליח בתופס לבע"ח זה תלוי בדין אי ביאה נשואין עושה אי אירוסין עושה לפמש"ל בקושיתי על הנב"י הנ"ל דאי אמרינן כהתוס' דהתופס לב"ח במקום שחב לאחרים לא מהני אף ע"י שליח בע"כ מוכח דביאה אירוסין עושה כמש"ל דמוכח מהקרא גופי' דכתיב כי יקח כו' ובעלה כו' ושלחה מביתי דמדכתיב ושלחה ולא וגרשה הוא כדי להורות דיכול לגרש ע"י שליח כדאמרינן ריש פ"ב ואי אמרת דנשואין עושה האיך יכול לגרש ע"י שליח כיון דהקרא איירי במגרש בע"כ מדכתיב ערות דבר להורות דבעינן או ערוה אי דבר ובמדעתה יכול לגרש אף בלא דבר כלל וע"כ דאיירי הקרא במגרש בע"כ וא"כ איך כתבה כאן התורה ושלחה להורות גט ע"י שליח הא הוי תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים כיון דביאה נשואין עושה וע"כ מוכח דביאה אירוסין עושה אמנם אם נאמר כשיטת רש"י הנ"ל דבתופס לב"ח במקום שחב לאחרים שפיר מהני ע"י שליח אז שפיר י"ל דביאה נשואין עושה ואפ"ה כתבה התורה לשון ושלחה להורות גירושין ע"י שליח משים דשפיר יכול לגרש ע"י שליח בע"כ אף דהוי תופס לב"ח במקום שחב לאחרים מ"מ ע"י שליח שפיר מהני
והשתא א"ש דפריך הש"ס מ"ש הכא דתני האשה נקנית ומ"ש התם דתני האיש מקדש וכוונתו דפריך על שניהם בין על לשון האשה ובין על לשון נקנית והיינו דבא בתורת ממ"נ והוא דעל לשין האשה לבד לא מצי להקשות דכבר ידע דלהכי תני בפ"ק בדידה כדי דלא אתי למטעי דקידושין איתנייהו בע"כ והא דבפ"ב לא חשש תנא דמתניתין לזה דאתי למוטעי משום דסמך מדתנא התם ובשלוחו שוב א"א למיטעי דקידושין איתנייהו בע"כ דא"כ איך יכול לקדש ע"י שליח הא הוי תופס לב"ח במקום שחב לאחרים לכל העולם ותופס לב"ח במקום שחב לאחרים אף ע"י שליח לא מהני כשיטת התוס' אלא ע"כ דקידושין לא איתנייהו רק מדעתה ולכן לא איכפית לי' לתנא דמתניתין דפ"ב למיתני בדידי' דשם א"א למיטעי כלל וכן נמי על לשון נקנית לבד לא מצי להקשות למיתני לשין קידושין כמי בפ"ב משום די"ל דתנא דמתניתין ס"ל דביאה נשואין עושה לכן בפ"ק דקתני ג"כ ובביאה דנשואין עושה לכן תנא לשון נקנית דכולל שניהם בין אירוסין בין נשואין משא"כ בפ"ב דתני ובשלוחו ע"כ דלא איירי רק בקידושי כסף או שטר דרק אירוסין עושה לכן נקט לשון קידושין וכמ"ש המפרשים שהבאתי לעיל לכן פריך על שניהם יחד בממ"נ דאי אמרינן כשיטת רש"י דהתופס לב"ח במקום שחב לאחרים מהני ע"י שליח קשיא מלשון האשה למה קתני הכא בדידה ובפ"ב בדידי' ואי משום דלהכי תנא הכא בדידה להורות דקידושין ליתנייהו בע"כ שוב קשה מפ"ב למה לא חשש התם דאתי למיטעי ול"ל דסמך מדתני התם ובשלוחו דמוכח מזה דקידושין ליתנייהו בע"כ דאל"כ לא יכול לקדש ע"י שליח דהוי תופס לב"ח כו' דז"א דהשתא אמרינן דהתופס לב"ח במקום שחב לאחרים שפיר מהני ע"י שליח וקשה מלשון האשה ואם נאמר כדעת התוס' דהתופס לב"ח במקום שחב לאחרים לא מהני אף ע"י שליח בע"כ מוכח דביאה אירוסין עושה כדמוכח מהקרא גופי' וכמש"ל ולכן פריך משניהם יחד ובתורת ממ"נ וע"ז משני הש"ס משום דקא בעי למיתני כסף וכסף איקרי קנין כו' וכוונתו דהשתא שפיר אמרינן דהתופס לב"ח במקום שחב לאחרים אף ע"י שליח לא מהני כשיטת התוס' וא"ש לשון האשה דנקט בדידה דהוא משום כדי דלא אתי למיטעי ואי משום דקשיא מלשון נקנית ע"ז משום דקא בעי למיתני כסף וכסף אקרי קנין כי וא"ש ונכון למאוד:
והנה הא דפריך הש"ס שוב שנית לקמן ע"ב וליתני האיש קונה אף דלפמ"ש כבר ידע המקשה התירוץ דואב"א דאי הוי תני הכא בדידי' ה"א דקידושין איתנייהו בע"כ זה לא קשיא די"ל דשם מקשה אחר הוא ואין ראי' ממקשה למקשה ומצינו כמה פעמים בש"ס בדרך זה. ויש עוד לומר גם בכוונת הש"ס דפריך בע"ב וליתני האיש קונה יש לומר דרך אחר בכוונתו אף אם נאמר שהוא מקשה אחד אך אין רצוני עוד להאריך בפלפול וכ"ז שכתבתי הוא הכל על דרך אגב למען כבודו:
ונחזור לדעיל והוא דלכאורה מש"ל בהיתר הב' לק' קוטנא משום דהוי הגט בע"כ ולא אפשר ע"י שליח לדעת הנב"י א"כ ממילא בלא"ה התנאי בטל והמעשה קיים ולא צריך אף לגרש שנית ולכאורה לדעת הש"ך בח"מ סי' ק"ה דס"ל דשליח בשכר לכ"ע מהני אף בתופס לב"ח במקום שחב לאחרים וא"כ י"ל לכאורה דזה מקרי אפשר לקיימו ע"י שליח והיינו ע"י שליח בשכר גם לפי מאי דאיתא בשו"ת הגאון רש"ק זצ"ל מבראד דס"ל דלפי דעת הריטב"א בטעמו דהא דקי"ל דהתופס לב"ח במקום שחב לאחרים דלא מהני הוא מטעם דהוי שליח לדבר עבירה דבהא דחב לאחרים הוי דבר עבירה דאף המעשה בטל ולהכי לא קני ולטעם היכא דעושה שליח בכפי' ובע"כ של השליח שפיר מהני כדאמרינן בש"ס ב"מ דבחצר דבע"כ מותיב לה שפיר הוי שליח אף לדבר עבירה ע"כ ומיישב בזה ג"כ דברי הנב"י הנ"ל דס"ל דאין יכול לגרש בע"כ ע"י שליח אף לדין הש"ס דהוקשו עליו מש"ס גיטין דף י' דקאמר דגירושין איתנייהו בע"כ אף דאיירי התם ע"י שליח וכתב דכוונת הש"ס דגירושין איתנייהו בע"כ היינו בע"כ של השליח עצמו ע"כ ולפי"ז לשיטתו שוב י"ל ג"כ דע"כ מקרי אפשר לקיימו ע"י שליח בנידון זה דהיינו ע"י שליח בע"כ של עצמו וממילא הוי שפיר התנאי קיים אך אין זה מוכרח לפי מאי דאיתא בשיטה מקובצת בכתובות בהטעם דבעינן אפשר לקיימו ע"י שליח והוא משום דאם א"א לקיימו ע"י שליח א"כ א"א לעשות המעשה רק ע"י מעשה ידיו לכן א"א להתנות בו תנאי דאין התנאי שהוא דיבור יכול לבטל המעשה דבשלימא אם המעשה אפשר לקיימו ע"י שליח ג"כ ויכול לגמור גם ע"י דיבורו א"כ אין המעשה עיקר דוקא דהא אפשר להעשות ע"י דיבורו להשליח לכן אף אם אינו עושה שליח רק עושה המעשה בעצמו יכול להטיל בו תנאי דלא הוי אתי דיבור ומבטל מעשה דאין המעשה בזה עיקר דיכול להעשות ע"י דיבור שיאמר לשליח לעשות ומה"ט קי"ל ג"כ דיכול להתנות תנאי בנדרים ושבועות אף שנדרים ושבועות א"א להיות ע"י שליח מ"מ כיון דהנדר והשבועה היא עצמו רק דיבור שפיר אתי התנאי דהוא דיבור ומבטל להדיבור של הנדר והשבועה משא"כ במעשה והוא דבר שא"א ע"י שליח לא מהני התנאי דלא אתי דיבור ומבטל מעשה יע"ש ולפי"ז זה שייך דוקא אם יכול לעשות ע"י שליח ע"י דיבור בעלמא אז שפיר מהני התנאי אבל אם א"א לעשות שליח בדיבור בעלמא רק ע"י שליח בכפי' ובע"כ של השליח בזה גוף השליחות צריך למעשה דוקא אז לא מהני התנאי וכן נמי לענין שליח בשכר דכתב במחנה אפרים דהטעם דמהני דזה לא נקרא שליח רק פועל מקרי דידו כיד הבעה"ב פשיטא דזה לא מקרי אפשר לקיים ע"י שליח הן אמת דלפמ"ש בפ"ת בח"מ סי' ק"ה בשם הג' ר"א ברודא ז"ל הטעם דשליח בשכר מהני בתופס לב"ח במקום שחב לאחרים דהוא משום כיון דהשכר שלו תלוי בהתפיסה ואם לא יתפוס לא יתן לו שכר א"כ שייך בו מיגו דזכי לנפשי' זכי נמי לחברי' כו' ובכה"ג אפשר דאה"נ דמקרי רק שליח לבד ואפ"ה מהני התפיסה משום מיגו דזכי כו' א"כ י"ל דשפיר מקרי הכא אפשר לקיימו ע"י שליח כגון שליח בשכר אכן מת' אחרונים מתבאר כהמחנה אפרים דשליח בשכר מקרי פועל ומהני אף במקום דלא מהני שליח וכן בעכו"ם מהני אם נותן לו שכר:
והנה לפמ"ש הריטב"א הטעם דתופס לב"ח במקום שחב לאחרים לא קנה הוא מטעם דאשלד"ע הנה אפשר ליישב בזה שיטת רש"י דס"ל דתופס לב"ח במקום שחב לאחרים מהני ע"י שליח דהקשו עליו התוס' מהך דכתובות ביימר בר חשו דמוכח דאף ע"י שליח לא מהני ואפשר לומר בזה די"ל דרש"י ס"ל כהריטב"א דהטעם בחב לאחרים דלא מהני דהוי דבר עבירה וממילא זה תלוי בדין שלד"ע ובפלוגתא דרבינא ורב סמא בב"מ דף י' ע"ב וס"ל לרש"י כהתוס' שם בב"מ ד"ה כהן שאמר לישראל כו' בתירוץ השני דכיון שאין שלד"ע גם המעשה בטל ולפי"ז זה שייך דוקא לר"ס דס"ל דאפילו בגברא דלאו ב"ח אשלד"ע כל דאי בעי עביד אי בעי לא עביד זה אין שייך לענין תשלומין לחייב המשלח דאי לתשלומין לבד אבל המעשה קיים מה"ת לא יתחייב המשלח במעשה השליח כיון דדברי הרב ודברי התלמיד כו' לא שייך בזה כיון דהוא גברא דלאו בר חיובא והמעשה ג"כ מתקיים על ידו ולמה לא יתחייב המשלח בתשלומין אלא ע"כ דס"ל לר"ס דגם המעשה בטל ומשום כיון דהוי לדבר עבירה לא אמרינן שליחות בזה אבל לרבינא דס"ל דתלוי הדבר בגברא בר חיובא או לא בזה שפיר אמרינן דהמעשה קיים רק דנ"מ לתשלומין לחוד דאי גברא בר חיובא אז אין שליח להתחייב המשלח משום דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין וחייב השליח אבל בגברא דלאו בר חיובא כיון דלא שייך דברי הרב כו' חייב המשלח כיון דהמעשה קיים כן י"ל בזה דדברי התוס' בתירוץ ב' תלוי בפלוגתא דרבינא ור"ס הנ"ל והא דלא קאמר הך נ"מ אם המעשה קיים או לא י"ל דתרי מתלת נקיט ולאו דוקא וממילא ס"ל לרש"י דזה הדין בתופס לב"ח במקום שחב לאחרים ע"י שליח תלוי בהך פלוגתא דרבינא ור"ס דלרבינא אז הדין בשלד"ע הוי עכ"פ המעשה קיים ה"נ בתופס לב"ח במקום שחב לאחרים ע"י שליח שפיר קנה כמו בשלד"ע דהמעשה קיים ולר"ס דס"ל בשלד"ע דהמעשה בטל ה"נ בתופס לב"ח במקום שחב לאחרים לא קנה אף ע"י שליח כמו בשלד"ע ולפי"ז י"ל דרש"י ס"ל אליבא דדינא כרבינא לכן ס"ל דתופס לב"ח במקום שחב לאחרים מהני ע"י שליח והך סוגיא דיימר בר חשו ס"ל כר"ס כן י"ל דס"ל לרש"י וא"ש:
ואף דהרמ"א פסק כרבינא דתלוי בגברא ב"ח בח"מ סי' קפ"ב ובשאר מקומות ואעפי"כ ס"ל דבתופס לבע"ח לא מהני אף ע"י שליח ולא קנה י"ל דהוא לא ס"ל כהריטב"א דדין תופס לב"ח יהי' תלוי בדין שלד"ע אבל רש"י י"ל דס"ל כהריטב"א הנ"ל ומחמת מיעוט כחי לא רציתי עוד להאריך בזה וכו' עד סיום חתימתו. הנה העתקתי לשונו ממש אות באות אף שלשונו מגומגם מאוד והאריך בכמה דברים ללא צורך ובכמה דברים חסרו תיבות שלימים וגם כמה ט"ס עכ"ז לא רציתי לשנות ולהעיר הערות בהם ג"כ לא רציתי יען כי לדעתי ניכר לכל קורא כוונתו ואין צורך להעיר בדברים פשוטים כאלה ובפרט כי אנכי השבתי עליו ודחיתי אותו כמעט בכל פרט ופרט ועי"ז ממילא יהי' מובן כוונת הרב שליט"א: