אור ברסלב

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן

פרק כג · פסוק כב

פסוק כא

הוספה לחוק חג הקציר

כב. אין ספק, כי החוק קשור קשר הדוק למצוה הראשונה בפרק זה, היינו מצוות העומר. מצוה זו מכוונת אל ראשית הקצירה, וסיום הפרשה קשור במעשה הגמר של הקציר. ראשית הקציר יהא מוקדש לה' והשארית לא תיאסף כולה בידי בעליו, אלא פאת השדה והלקט ייעזבו לעניים. ההכרה בה', שהוא אדון האדמה, שנותנים לה ביטוי בהקדשת ראשית הקציר, מחייבת נתינת פאה ולקט לעניים. "אני ה' אלהיכם", - כך מסיים הכתוב – אני אדון העשירים והעניים כאחד, שלכבודו הקדשתם יחד את ראשית קצירכם. וכך מתבאר שאף המצוה הזאת, שנאמרה כבר פעם אחת לעיל יט, ט-י (השוה שם את הביאור), נראה רצוי לחזור עליה כאן. במקום "לקצור, שלמעלה, כתוב כאן "בקצרך", ואף לחילוף נוסח זה יש טעם משלו. שהרי אפשר היה לטעות ולהסיק מתוך חיבור המלים "ראשית" ו"פאה" כי כשם שכל עם ישראל מקריב לה' קרבן אחד, כך מחויב כל העם להשאיר פאה אחת לעני, כגון, שהמדינה תקנה את פאת כל השדות שבקרבת המקדש לטובת העניים. ולכן מדגיש הכתוב, כי בניגוד למצות "ראשית קצירכם" דלעיל, כתוב כאן "בקצרך", שכל אחד ואחד צריך לדאוג לעניים. ולכן אין שום יסוד לדעתם של קנובל ואחרים, החושבים שהפסוק שלפנינו הוא הוספה מזמן מאוחר, או ששינוי הגירסא "בקצרך" הוא הוכחה לרשימה מאוחרת. התכנית של הפרק, כפי שנתבארה לעיל במבוא לחוקי המועדים, והעובדה שהוא מחולק לשני חלקים שווים, שכל אחד מסיים בכתוב "אני ה' אלהיכם", מוכיחה די צרכה, שהפסוק שלפנינו קשור במקומו בחוק המועדים.

תוכן העניינים

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה