פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן
פרק כג · פסוק כ
"על שני כבשים". ראה לעיל.
"קדש יהיו וגו'". זה מוסב, לפי ביאורו הנכון של ר' עקיבא (מנחות מה:), אל "שתי הלחם". אף על פי שלעיל כתוב אצל שתי הלחם נשוא בלשון נקבה ("תאפינה", "תהיינה"), ושמשום כך קושר בין ננס, בניגוד לר' עקיבא, את המלה "יהיו" עם "כבשים", בכל זאת דעתו של ר' עקיבא היא הנכונה. כי לעיל משתמש הכתוב בצורת נקבה, משום שלפני "לחם" יש להשלים את המלה, ככרות" או "חלות", אבל כאן קשורה המלה "יהיו" עם "בכורים". ואילו בכבשים לא היה הכתוב מצוה שהם שייכים לכהן, שהרי חלק מהם הוקרב לה'. ואולם הצו שבשר הכבשים שייך לכהן ולא למקריב, אפשר לנמק בזה, שכאן שמדובר על קרבן ציבור, אי אפשר לדבר על המקריב עצמו.
"לכהן". נספח אל לה', ליתר ביאור לפי מנחות מה: "קנאו ה' ונתנו לכהן", זה מוכח מבמדבר ה ח.