אור ברסלב

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן

פרק כג · פסוק יח

פסוק יז

יח-כ. על סמך ההשערה, שהעולות והחטאות הנזכרות כאן, הן קרבנות החג, שעליהם מדובר בבמדבר פרק כח, פוסקים קנובל ועוד אחרים, שהמלים "שבעת" עד ל"חטאת" הן הוספה מזמן מאוחר, שאינה שייכת ל"כתב המקורי", כביכול. הנימוקים הם כדלקמן" א. "הכתב המקורי" אינו רוצה לדבר כאן על קרבנות החג, אלא אחר כך, בבמדבר כח-כט, הוא מונה אותם במפורט, ב. יש סתירה בין הכתובים כאן לבין ספר במדבר (שם כתוב: "פרים בני בקר שנים ואיל אחד", ואילו כאן: "פר בן בקר אחד ואילים שנים". קנובל סובר, כי זה שהשלים את הכתובים מצא את הדברים בתעודה אחרת ומשום ההבדל בינה לבין "הכתב המקורי" יחסם אל קרבנות הלווואי של שתי הלחם והכניס אותם לכאן. ב"כתב המקורי" היה הנוסח, כביכול, כזה: והקרבתם על הלחם שני כבשים בני שנה לזבח שלמים. אבל הנימוקים של קנובל אינם מוכיחים בשום פנים את אמיתותה של הנחתו, ועיקר השערתו, שכאן מדובר על הקרבנות בכללותם, היא בלי יסוד, אדרבה, כאן מדובר על קרבנות הלוואי של שתי הלחם. ואם יש מי שמתפלא על הגדשת הקרבנות שליוו את הגשת שתי הלחם, הננו מעירים, שקרבנות אלה באו בעצם לשם קרבנות לכבוד הקציר, ושבחג הסוכות, עת האסיף, הביאו קרבנות במספר עוד יותר גדול (במדבר כט יג).

שדעתו זו של קנובל מוטעית היא, מוכיחים הדברים דלקמן: א. המסורה בספרא, במשנת מנחות ד, ב-ג, וכן ביוספוס (קדמוניות ג י ו) מלמדת, שבחג השבועות הקריבו שלושה פרים, שלושה פרים, שלושה אילים וארבעה עשר כבשים לעולה, שני שעירים לחטאת ושני כבשים לשלמים (רק ביוספוס נמצא בטעות: שני אילים במקום שלושה, מה שאפשר להבין בנקל). הנוהג שבזמן הבית השני ראה לפי זה רק את הקרבנות הנזכרים בחומש הפקודים כקרבנות כלליים, ואילו את הקרבנות בספר ויקרא כקרבנות לוואי השייכים לשתי הלחם. ב. היה זה בלתי מובן, אילו לא היה נזכר ב"כתב המקורי" בקשר להקרבת שתי הלחם שום קרבן עולה, ואילו בעומר יש לפחות עולה אחת בקשר להקרבתו (השוה קורטץ, Altt Opferc. עמ' 311). ג. אילו נמצא באמת נוסח אחד בחג השבועות, שנטה מן הנוסח המקורי, היו שינויים כאלה גם בשאר החגים, מדוע הכניסו דווקא בחג השבועות הוספות כאלו, כביכול? ד. הצו "קדש יהיו לה' לכהן" בפסוק כ הוא בלי ספק ניגוד ל"יהיו עולה לה'" בפסוק יח, ואם כן, אי אפשר שזה האחרון הוכנס כהוספה בזמן מאוחר. ה. המלים "על שני כבשים" בפסוק כ מבליטות ביתר דיוק, שהתנופה לא תיעשה גם בשאר הקרבנות. הפרשנים מזמן מאוחר נאלצים משום כך לציין גם את הקטע הזה כ"הוספה". אבל אילו היתה כאן "השלמה", היה המוסיף מסתפק בוודאי בהוספה אחת והיה מכניס אותה אחרי פסוק כ, ומלבד זה לא היה מובן, מה טעם לא דרש ה"משלים" – אם היה בנמצא כזה – המוסיף לשני כבשים שבמקור עוד קרבנות לוואי אחרים, מה טעם לא דרש תנופה גם באלה יחד עם שתי הלחם ?

מכל זה ברור, שכבר החוק המקורי ראה בכל מיני הקרבנות שנזכרו כאן קרבנות לוואי של שתי הלחם, למרות שרק השלמים היו קשורים במישרין אל שתי הלחם (השוה להלן). והואיל ולחג השבועות היתה מטרה כפולה (על כך ידובר להלן) צוו להקריב בו שני מיני קרבנות.

לפי סברת בינץ' הכניס ה"מוסיף" את ה"הוספה" כאן מתוךבמדבר כח כז, ורק מתוך שגגה החליף את מספר הפרים והאילים זה בזה. והנה נמצאים שני הפרים ואיל אחד כקרבן מוסף, שבבמדבר כח, גם קודם לכן, בראש חודש (פסוק יא) וחג המצות (פס' יט). בראש השנה ויום הכיפורים, שעליהם מדובר אחרי כן נמצא שוב כקרבן מוסף (במדבר כט ב ח), פר בן בקר אחד איל אחד. ואיך היה יכול "המוסיף" לטעות ולגרוס: פר בן בקר אחד ואילים שנים? ועוד: מדוע לא הושאלו גם במועדים האחרים שבויקרא חלקים מתוך הקרבנות שבבמדבר?

בשם פרשנים יהודים יש להביא עוד דעות אחרות בקשר לקרבנות של חג השבועות. לדעת ראב"ע היה מקום לשנות שינוי מועט בשנה הראשונה, כך שבספר ויקרא ניתנו הקרבנות לשנה הראשונה, ואילו בחומש הפקודים נקבעו הקרבנות לזמנים שאחר כך. לפי פרשנים אחרים (המובאים על ידי ראב"ע), היה מסור להחלטתו של הכהן, אם להביא שני פרים ואיל אחד או פר אחד ושני אילים. דעה זו נדחתה במנחות מה:. משנשתנה הסדר בויקרא כג יח מזה שבבמדבר כח כז, צריכים היו, לדעת התלמוד, גם הקרבנות שבמקום אחד להיות שונים מן הקרבנות שבמקום השני. בויקרא נאמר "שבעת כבשים" בראשונה, ואילו בבמדבר באים שבעת הכבשים באחרונה. ואולי באים שבעת הכבשים בויקרא בראשונה, משום שמקבילים לכבש של העומר, זו תהיה גם הוכחה, ששבעת הכבשים הם לוואי לשתי הלחם.

לפי ר' דוד פרדו (בפירושו לספרי במדבר, פיסקא קמט) ו"כסף משנה" (הלכות תמידין ומוספין ח א) הכבשים הנזכרים כאן הם, לדעת ר' טרפון (מנחות שם), אותם שבחומש הפקודים כח כז, ואילו שאר הקרבנות היו שונים (השוה מלבי"ם), וכך היה יוצא: שלושה פרים, שלושה אילים ושבעה כבשים. אבל אין להסיק זאת מתוך מנחות מה: ואין להניח שר' טרפון הביע דעה, שהיא סותרת את הנוהג שבמקדש, אלא, אדרבה, אין בין התנאים שום חילוקי דעות בענין זה, כפי שכבר הסביר הראב"ד (בפירושו לספרא). כך הוחלט גם בספרי במדבר פסקא קמט ללא חילוקי דעות. חילוקי הדעות בין ר' טרפון ור' עקיבא במנחות שם, הם כנראה בזה, שהראשון מסיק מתוך "על הלחם שבעת כבשים", שרק הכבשים קשורים בלחם קשר הדוק, ורק בארץ הוקרבו, אבל לא במדבר. לעומת זאת חושב ר' עקיבא, שכל הקרבנות שבויקרא כג ה הוקרבו בקשר לשתי הלחם, ולפיכך לא חלו מצוות אלו על הדור שבמדבר, רק הקרבנות שנזכרו גם בבמדבר כח, כזה הובאו גם במדבר. זאת היא דעתם של רוב התנאים (ראה במבוא לחוקי המועדים).

"ומנחתם ונסכיהם". כמו בחומש הפקודים טו ד ואילך.

תוכן העניינים

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה