אור ברסלב

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן

פרק כג · פסוק טו

פסוק יד

טו-טז. "שבע שבתות". פיסקי הטעמים מבארים את הפסוק "שבע שבתות תמימות תהיינה" כמאמר מוסגר, ולפי זה הוא אינו המושא ל"וספרתם". ושיעור הכתוב הוא: וספרתם מיום אחרי הקרבת העומר עד מחרת השבת השביעית. אך מכיון שכוונת "השבת" בפסוק הראשון היא יום החג, ובפסוק השני – השבוע, נאמר במאמר מוסגר: "שבע שבתות תמימות תהיינה", ללמד שפירוש "השבת השביעית" - ספירה לכל אחד ואחד". ואילו ביובל נאמר בלשון יחיד: "וספרת לך” (לקמן כה ח), משום ששם, כפי שמסבירים בתוספות, נצטווה בית הדין לספור. גם בזב ובזבה נאמר: "וספר לו... וספרה לה וגו'" (לעיל טו: יג, כח). התוספות בכתובות עב. מקשין, מה טעם אין הזבה מברכת, ומסופקים (במנחות, שם), אם בית דין מברך בספירת היובל. לי נראה, כי ביובל אין צורך לברך. כי לפי פשוטו של מקרא אין פירוש "וספרתם" ספירה בפה, אלא חישוב בחשבון, כמו בזב וזבה. רק מפי הקבלה שמענו, שכאן בספירת העומר יספרו באמירת פה מדוייקת, מה שאין כן, כמובן, ביובל, ומאותו טעם עצמו אין ברכה בזבה. המצוה לספור מיום חג הפסח עד יום חג השבועות מלמדת אותנו – לפי ביאורו של הירש – שהחירות שהשגנו בפסח אינה מטרה לעצמה, אלא אמצעי לרכישת קנין נעלה מזה. "כי לי בני ישראל עבדים... אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים" – אומרת וחוזרת ואומרת התורה. ההשתעבדות הזאת לה' וקבלת עבודת ה' באו בחג השבועות בשעת מתן התורה בסיני. ומצוה היא לספור "שבע שבתות", היינו שבעה שבועות, שנתקדשו על ידי השבת שבתוכם. בעוד שהטמאים מתכוננים במשך שבעה ימים לטהר את עצמם, יעברו על עם ישראל שבע שבתות, כל אחת עם ששת ימי העבודה שלה, בהם יתכוננו לקבלת התורה.

תוכן העניינים

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה