פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן
פרק כג · פסוק יד
יד. על "קלי וכרמל" ראה לעיל ביאור לפרק ב פסוק יד. לפי התרגומים של אונקלוס ויונתן יש להבין "כרמל" במובן "גריסין". כאן נמצא האיסור של "חדש" ונזכרו עוד מינים מיוחדים מלבד לחם, שהם מיוצגים בעומר. אבל "חדש" אסור בין אפוי או באופן אחר, אלא האיסור חל רק על חמשת המינים. השוה משנת חלה א א.
"עד עצם וגו'". חכמינו מבארים שהוא זמן אחר, שונה מזמן "עד הביאכם", ולדעת רב ושמואל (מנחות סח.) היה 'חדש' מותר בעצם היום אחר חורבן הבית. ויש מחלוקת בזה אם האיסור קיים גם בטז בניסן ("עד ועד בכלל") או לאו (שם סח:). אבל על כל פנים בזמן שבית המקדש היה קיים היה חדש מותר אחרי הקרבת העומר. לפי פשוטו של מקרא בא "עד עצם היום הזה" ללמד, שהאיסור "חדש" אינו תלוי בהקרבת העומר ונוהג בתוקפו בכל הזמנים גם אם לא קרב העומר מאיזה סיבה שהיא. ולפי זה נוהג, לדעת רוב הפוסקים, איסור זה גם בחוץ לארץ ובשל נכרים (קידושין לז.). השוה "פני יהושע" סוף קידושין. העומר, או "עצם היום הזה", מתיר כל מיני פירות שהשרישו עד אותו יום (מנחות עא.).