אור ברסלב

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שביעית· רבי שלמה סירליאו

פרק ח · הלכה ג

הלכה ב

אין מוכרין פירות. של האילנות:

ולא ירק. כגון שלקח ירק גנתו של גוי שאין בו איסור ספיחים או ירקות שדה שמנו חכמים:

אין מוכרין במשקל וכו'. בגמ' מפ' טעמא:

אף לא אגודות. אין מביא לשוק אגודות למכור כדי שיהא לו היכר שהן פירות שביעית ויזכור קדושתן:

את שדרכו לאגוד אותו בבית. פי' הרמב"ם ז"ל ואוגד דברים שדרכן ליאגד בבית למכרן בשוק אגודים כדרך שאוגדן להביאן לבית לא כדרך שאוגדן לשוק כדי שלא יהא כמוכר בצמצום אבל דברים שאין דרכן ליאגד אלא לשוק אין אוגדין אותן ע"כ. והראב"ד ז"ל פירש לאגדו בבית לאכלו בבית והואיל שדרכו לאגדו אפילו לאכלו בביתו כדי שידע בכמה אגודות הוא מסתפק בשבוע גם כשימכור אותו בשוק אוגד אותו שאין אגודתו דרך סחורה אלא א"כ אין דרכו של ירק זה ליאגד אלא למכור בשוק ע"כ:

הכרישין. כרתי המוזכרין בכל מקום ודרכן לאגדן אפילו בבית ואין בהן משום ספיחים כדאיתא בפ' שלש ארצות שנמצאים בכל מקום בארץ ישראל ואינן נשמרין:

נץ החלב. פירש הרמב"ם ז"ל מקדונס בלשון ערב:

למה כדי שימכרו בזול. דכיון דאין אוגדין אין מוכרין בצמצום ולא מיחזי כסחורה:

אי הכי ישקלו בליטרא. ויצוו ב"ד למכור בזול:

ומסיק דאם ימכור בליטרא כיון שכן נוהג בשאר שני שבוע לית ליה סימן לזכור שבדמים יש קדושת שביעית ומתוך שצוו חכמים שימכור בלי אגודה יזכור וינהוג בדמים קדושת שביעית וגם מוכרן בזול:

שנכנסו לארץ. בשנת השמטה כגון אחר תקנת ר' שהתיר להביא ירק מח"ל לארץ כדאיתא לעיל:

לא יהו נמכרין. אלא כפירות הארץ דגזור בהו אטו הני דארץ ישראל:

ואם היו ניכרים. שהם מפירות ח"ל:

מותר. למכרן במדה ובמניין ובמשקל:

אילין קולקסיא. מין ירק שהיה נמכר בסוסיתא ומביאין אותו לטבריא ובפ' ג' ארצות אמרינן דסוסיתא פטורה מן המעשרות כח"ל דלא כבשוה לא אלו ולא אלו אבל טבריא נתקדשה בעולי בבל כמו שכת' הרמב"ם ז"ל פ"ה דקידוש החדש והיה ניכר בטבריא הקולקס של סוסיתא:

כפישה. פי' רש"י ז"ל בפ' הניזקין כלי שעושין מן בלאי חמתות ואין מקבל טומאה:

ונסתיימה לו. שמחזקת מדה פלונית:

אסור למדוד בה. בשביעית אע"ג דלאו מדה היא דהא אצלו מסויימת היא:

עבד אצבעך. כשממלאין אי זה כלי יש בני אדם בקיאין במדידת האצבעות ויודעין כמה מחזיק הן רב הן מעט וגם זה אסור בשביעית:

שנתמנה לו בכור. בעל מום שמותר לו למכרו לכל מי שירצה שאין בו קדושה ותנן בפ' פיסולי המוקדשין דבכור ומעשר משום דהנייתם לבעלים אין נמכרים באטליס ואין נשקלין בליטרא פי' רש"י ז"ל דבכור הנייתו לכהן דמוכר הבשר לכל מי שירצה דבשר בכור נאכל לכל אדם ומעשר הניית מכירתו ביוקר דלבעליו ישראל הוא ומשום הניית הדיוטות לא מזלזלינן בקדשים לנהוג בהם מנהג חולין למכרן באיטליס אלא בביתו ואע"פ שלא יקפצו עליהם בני אדם כל כך ואין נשקלין בליטרא אלא באומד אם יפסיד לית לן בה:

ומבעיא לן הכא מהו לחותכו חתיכות חתיכות בבית ולהוציא לשוק למכור. דמאי דקתני במתני' היינו לקבוע לו מקום בשוק למוכרו אבל להוליך חתיכות בשוק לא קתני ופשטינן לה מהא דתנן את שדרכו ליאגד בבית אוגדין אותו בשוק וה"נ כיון דדרך לחתכו חתיכות ונתחים אפילו להניחם בבית שרי להוציא אותם נתחים לשוק ולמוכרן דשביעית ובכור שוו לענין איסור סחורה כדאיתא לעיל בפ' כלל גדול זוטא:

כל גרמה אמרה דהוא אסור כדי שלא יהא כעושה וכו'. כל עצמה דמתני' דבכורות אמרה וכו' דטעמא דלא רצו לבזות הקדשים משום הניית הדיוט וסוף סוף איכא בזיון וטעמא דירק בשביעית דשרי רצו להקל כדי להמציא פרנסה לאנשים:

תוכן העניינים

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שביעית

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה