אור ברסלב

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שביעית· רבי שלמה סירליאו

פרק ב · הלכה ו

הלכה ה

בצלים הסריסים. בגמ' מפ' להו:

פול המצרי. ומתני' רבנן היא דלא מנינן פול המצרי בהדי אורז ודוחן דלא מיתניא להו השרשה גבי זרען לזרע אלא במניעת מים תליא מילתא תניא בתוספתא פול המצרי שמנע ממנו מים שלשים יום לפני ר"ה מתעשר לשעבר ומותר לקיימו בשביעית ואם לאו אסורין לקיימן בשביעית ומתעשרין לשנה הבאה בד"א בשל שקיא אבל בשל בעל כשמנע ממנו מים שתי מריעות ס"א מורביעות דברי ר"מ וחכ"א שלש ר' יוסי בן כיפר אומר משום ר"ש שזורי בד"א בזמן שזרעו לירק וחשב עליו לזרע ע"כ. ובנמלך מפ' לה כדאיתא לעיל ולרבנן אפילו שזרעו לזרע מתחלה מודו ליה במניעת המים והבאת שליש דהיינו תרמיל כלומר ובתרמיל קמי ר"ה מיירי ומשו"ה בעי מניעת מים ג' זמנים והשתא ה"פ בצלים ופול המצרי שזרען בבית שקיא דקא בעי להו לזרעם ול"ש לקט מהן לפני ר"ה ול"ש לא לקט דמתני' כרבנן ול"ש לירקם ונמלך וחשב בהן לזרע מיירי במנע מהם מים סגי ובהביאו שליש לפני ר"ה במחשבת זרע וכדלעיל דבהכי מהני מניעת המים לדונן לעבר בכל שאר השנים ואם ערב שביעית להפקיען מקדושת שביעית ולדונן לשעבר והיינו בשליש ושמנע מהן מים בבית שקיא כל שלשים יום לפני ר"ה דבהכי גלי דעתיה שרוצה שיוקשו ולזרע קא בעי להו אזי מתעשרין לעבר ומותרין בשביעית וירקו פטור ומותרין בשביעית פחות מכאן במחשבה הראשונה קיימי ולירק דבשעת לקיטתו אזלינן ומתעשרין להבא ואסור לקיימן בשביעית משום ספיחים. ומפ' בגמ' טעמא דשלשים יום נעשה כבעל ורש"י ז"ל פי' בפ"ק דר"ה לשון אחר הא מתני כר"ע היא דס"ל דטעמא דירקות היינו משום שגדלים על כל מים ומפרש טעמא בתלמוד ירושלמי א"ר מנא מכיון שמנע מהם מים ל' יום לפני ר"ה נעשו כבעל כלומר זמן חיובן למעשר לשעבר דהא לא נסתפקו מכל מים שהן מים שאובין ל' יום כי אם ממי גשמים הילכך יצאו מתורת ירקות הגדלין על מים ונכנסו בתורת שדה הבעל דמסתפק במי גשמים בלבד ומתעשרין לשעבר, דרכן של בצלים הסריסים למנוע מהן מים פרק א' לפני לקיטתן כשרוצים להקשותן לפיכך חלקום חכמים משאר ירקות אבל שאר ירקות שאין דרכן בכך אפילו מנע מהם לא יצאו מדין ירק ובטלה דעתו ע"כ לשון רש"י ז"ל. ואין דברים אלו נכונים דהא בפי' גרסינן בפ' הכובש דכסבר נמי הועילה לו מניעת מים ודמי לפול המצרי ממש אלא פי' הסריסים היינו שאין מצמיחין עלין בימי החורף כשאר בצלים וסתמא לאוצר קא בעי להו שהן נשמרין ודמו לפול המצרי כשחשב עליו לזרע והיינו גרעיניו לאוצר:

ומתעשרין לשנה הבאה. והיינו בשנה שאינה של שביעית דבשביעית ליכא מעשר:

ושל בעל. שדה בית הבעל שהיא מלוחלחת ואין צריך להשקותה כענין אשה בעולה ומ"מ לירק צריך השקאה ויש להן לגננין זמן קבוע שצריך להשקותה ולזמן שצריכין להשקותה קרי עונה ולר"מ במניעת מים שתי עונות סגי ולרבנן לא סגי אלא בג' עונות:

דלא עבדין זרע. פירש"י ז"ל ציפולי בלעז שאין נעשין גדולים כשאר בצלים והרמב"ם ז"ל פי' ענין הבצלים כשימצאו לחות אחר שיעקרו אותן מן הארץ יצמחו ויוציאו עלין ויש מהן שאין דרכן כן והוא נקרא בצלים סריסים המשילו אותם לסריס שאינו מוליד:

כבעל. כלומר ונעקרו מלהיות ירק וחזרו כתבואה וקטנית דדרך לזורעם בבית הבעל:

אפשר לומר זרעו וכו'. כלומר על זרעו דמפלגינן מירקו דאמרינן דזרעו לעבר דיינין ליה וירקו דהיינו שאינם קצצין בשעת לקיטתו דהיינו להבא ק' לן ואנו מצטערין דכיון דלא מנע מים ממנו ועוד דשליש ראשון בא במחשבת ירק מדינא כולו בתר ירק אזיל הו"ל למימר אלא שאתה בא להוסיף ירקו על זרעו ולומר דין בילה שכולו יהא נדון לעבר:

ותימר וכו'. בתמיה למה נכניס עצמנו לעשות בילה מי דוחקנו לעשות זה:

ואיפסיקא הילכתא בפ"ק דר"ה דלא כר"ש שזורי בתרתי חדא דלא אזלינן בתר השרשה אלא בתר גמר פרי ועוד דאין בילה אלא ליין ושמן והא דאמרינן התם דס"ל לר"ש שזורי דפול המצרי שמקצתו השריש לפני ר"ה ומקצתו לא השריש דצובר גרנו לתוכו ומודו ליה רבנן דצובר וכו' והילכתא כותיה לאו משום טעמא דמודו רבנן דיש בילה הוא אלא משום דהכל הולך אחר גמר פרי והכל נגמר אחר ר"ה והכל מתעשר להבא ור"ש משום דאזיל בתר השרשה איצטריך ליה דינא דבילה וא"כ לרבנן דס"ל אין בילה הך מדה ששית דהיינו כי מקצתו עשה קצצין גמורים ומקצתו לא עשה אינו צובר גרנו לתוכו דבתר גמר פרי אזלינן וזה נגמר פריו קודם ר"ה וזה שלא נגמר פריו אלא אחר ר"ה בשעת לקיטתו עישורו. נמצא עכשו שחולקין רבנן עליה דר"ש שזורי בהך ברייתא בד' מדות במדה א' דהיינו אע"ג דהביא שליש ולקט ממנו לפני ר"ה אין מתעשר זרעו אלא להבא דאין כאן גמר פרי דבכל הני השנויין במשנתנו קיי"ל כשמואל דפסק כב"ה אליבא דרשב"ג דאין מתעשר לשעבר אלא על הגמור. ובמדה ב' נמי שלקט לפני ר"ה אבל לא הביא שליש אלא אחר ר"ה דקאמר זרעו מתעשר לשעבר היינו משום דאזיל לטעמיה דהשרשה ואינו כן דאינו מתעשר אלא להבא וגבי עלין מאי דלקט לפני ר"ה לעבר לאחר ר"ה להבא דקיי"ל ירק אחר לקיטתו עישורו. וכן מה שאמרנו נמי דלא תני ר"ש שזורי דתרתי קמייתא זרעו לירק וחשב עליו לזרע לדונו לעבר משום דמפקיע וכו' לרבנן ליכא הפקעה ומצינן למיתני הכי בבבי קמייתא. אבל בבבא ג דלקט אחר ר"ה ולא הביא שליש לפני ר"ה דקאמר עלה ר"ש דדינו להבא לא נחלקו עליו. ובבבא ד' דזרעו לירק ונמלך וחשב עליו לזרע ?(ג) ובמניעת מים מצינן למימר דרשב"ג ורבנן פליגי עליה ומצינן למימר דאפ"ה הילכתא כוותיה, פליגי עליה דאפילו בלקט ממנו לפני ר"ה המהפך האמיתי הוא מניעת המים דלא הזכירו רבנן שליש דמילתא תליא במניעת המים והיינו טעמא דר' יונה לקמן דסבר דמתני' דבצלים סריסים ל"ש בלקט ולא שנא בלא לקט מיירי ומשו"ה מיבעיא ליה האי מניעת מים לרבנן למפרע דיינין לה או להבא דיינין לה וקאמר מאי נפ"מ לקט מהן תוך ל' ואחר ל' והיינו לקט ממנו לפני ר"ה דמניעת מים ל' יום לפני ר"ה כדתנן התם ונקטינן לרבנן אפילו דלקט לפני ר"ה העיקר הוי מניעת המים לבית שקיא כדאית ליה ולבית הבעל כדאית ליה ואפילו ר"ש שזורי קאמר בהדיא לעולם אין מחשבת זרע חלה עליו אלא היכא שהביא שליש לפני ר"ה בהדי מניעת מים. ונראה דהילכתא כוותיה דמניעת מים לא אהני כי בא להפקיעו מירק ולדונו לזרע ולעבר אלא שהביא ג"כ שליש לפני ר"ה כדפרי' ר"ש שזורי ואע"ג דמתני' דלקמן דבצלים ופול המצרי קתני לה סתמא הא מפ' בתוספתא ר' יוסי בן כיפר אליבא דר"ש שזורי דלאו בזרעו לזרע מתחלה מיירי אלא בנמלך ובהפקעה וכיון דלא חזינן דפליג תלמודא עליה דר"ש שזורי בהדיא בהאי כמא דפליג גבי בילה וגבי השרשה ?(א) [אפושי מחלוקת לא מפשינן]. וכשהביא שליש לפני ר"ה מהני בדידיה מניעת המים כיון דמנע ג' מורביות לעבר. אבל אם לא הביא שליש אלא אחר ר"ה בין לא לקט ובין לקט אפילו מנע ממנו ג' מורביות לפני ר"ה לא חלה עליו מחשבת זרע לדונו לעבר. וגבי מדה חמישית אפילו לא לקט ממנו וכו' ואפילו זרעו לירק גרידא ולא חשב עליו לזרע אם עשה קצצין גמורים לפני ר"ה לזרע גריר ונדון בו דין זרע ולעבר והיינו כב"ה ומודו ליה רבנן לר"ש בהא. וגבי עלין כשעת לקיטה עישורו אם שני שני ואם עני עני וכדלקמן. וזה הדין שוה בין לענין ספיחים דשרו בין לענין מעשר דלעבר דיינין ליה. וזו הבבא דלגה הרב ז"ל ולא כתב אלא סיפא דילה דהיינו זרעו לזרע ועוד עשה כולו קצצין גמורים וכו' אפ"ה ירקו מתעשר בשעת לקיטתו ולהלן יתבאר בשמועתנו דעתו דלגבי שביעית. וגבי מדה ששית פליגי עליה לא שנא הביא שליש ראשון במחשבת זרע ולא שנא הביא שליש ראשון במחשבת ירק ול"ש לא חשב עליו לזרע כלל אלא לירק גרידא ועשה מקצתו קצצין גמורים לפני ר"ה ומקצתו לא עשה אלא לאחר ר"ה אין בילה וקצצין גמורים מתעשרין לעבר כיון דנגמר פריין לפני ר"ה וקצצין שאינן גמורין מתעשרין להבא דקיי"ל אין בילה זהו האמת והרמב"ם ז"ל פסק גם בזה כר' שמעון שזורי ואיני יודע למה:

למפרע הוא נעשה. כזרעו לזרע דמתעשרין לשעבר כדמפ' ואזיל:

לקט מהם בתוך ל' יום ולאחר ל' יום. אי אמרת דלמפרע נעשה כזרעו לזרע ואפילו הליקוט דקמי תשלום ל' אתיא מניעת המים ומשך ליה לליקוט דקמי ר"ה בהדה ומעשרין מזה על זה:

ואין תימר מכאן ולהבא. הראשון שלקט בתוך ל' של המניעה הואי לירק דסתם זרוע בבית שקיא הוא רך כיון שמשקין אותו תדיר כדאיתא בפ' בצל והשני הוא פטור כדין זרעו לזרע ולשעבר:

תוכן העניינים

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שביעית

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה