פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שביעית· רבי שלמה סירליאו
פרק ב · הלכה ה
האורז. ארוז בלעז:
דוחן. מילוי בלעז:
פרגין. פירש בערוך מקו בלשון כנען והוא כעין רמון אבל לא עגול כמוהו ומלא זרע כחרדל וכשמנענעו קורא קיש קיש וכשינקב מוצא הכל מן הנקב והוא מתוק ועושין ממנו שמן כמו משומשמין ובלעז אדורמידיראש:
והשומשמין. בלשון ערבשו משום ובלעז אג'ונג'לי ומיני קטנית הן:
שהשרישו לפני ר"ה. בגמ' מפ' טעמא אמאי הלכו באלו אחר השרשה:
מתעשרין לשעבר ולא אזלינן בהו בתר הלקיטה אלא דין המעשרות של שנה שעברה שהשרישו בה יהבינן בהו אם שנייה מעשר שני ואם שלישית מעשר עני יש מי שהקשה על משנה זו דלא קתני הכא ל' יום לקליטה דהיינו השרשה ואינה קושיא דיחור דאילן לחוד וזרע קטנית לחוד וכלהו הני אין זורעין אותן לירקן אלא לזרען ככל קטניות דעלמא:
ומותרין בשביעית. אם השרישו ערב שביעית לפני ר"ה של שביעית אע"ג דנלקטו בשביעית שרו בסחורה ולית בהו משום קדושת שביעית דבירק אזלינן ביה בתר לקיטה וקדוש בקדושת פירות שביעית ובתר גזירת ספיחין אסור משום ספיחי שביעית אבל בהני השרשה מועילה להו כמו חנטה באילן:
אסורין בשביעית. ואית בהו קדושת שביעית ולאחר גזרת ספיחים אסורין באכילה משום ספיחים:
ומתעשרין לשנה הבאה. כלומר ולענין מעשרות אם לא השרישו בשנת הנחתן בקרקע ונכנס עליהן ר"ה אחר דנין אותן כפי שנת לקיטתן אם משאר שני שבוע היא שאינה שביעית:
פול המצרי. מין קטנית הוא פאסוליש בלעז ודרכו לזרעו לירק ולזרע והזורעו לירק מתעשר אחר לקיטה ואין בו תורת קטנית והזורעו לאכול את זרעו נחית תורת קטנית עליו וירקו פטור כדאיתא בגמ' וקאמר ר"ש שזורי דאף הפול המצרי וכו' ולענין מעשרות אם מתחלה זרעו לזרע ?(ב) דהוי דינו כיוצא בהן דבתר השרשה אזלינן ביה כאורז ודוחן ומתעשר לשעבר ומותר בשביעית אם נפל עליו שביעית אחר כן אבל אם זרעו לאכול ירק בשעת לקיטתו עישורו כירק ובשביעית אית ביה קדושת שביעית ואסור משום ספיחים. ונראה בעיני דס"ל לר"ש דאע"ג דתשרי נכנס ואין כאן אלא השרשה קמי תשרי מ"מ המים המועילין לו היינו דשנה שעברה דעד רביעה שניה אין שינוי במי הנהרות הילכך בתר שנה שעברה שדינן להו ורבנן פליגי עליה דר"ש וסברי דמניעת ג' עונות קודם ר"ה בעינן ור"ש סבר כיון דהמים הן קודמין אע"ג דלא הויא המניעה אלא אחר ר"ה סגי דבשני חדשים דאיכא עד רביעה שנייה איכא ג' עונות במים קודמין ולדידי גווני דגמ' דקאמר ר"ש שזורי היינו בדאיכא מחשבה על מחשבה אבל במתני' מחשבה דזרע גרידא היא ובהשרשה לבד סגי דומיא דהני כדאיתא בגמ'.
אפונין הגמלונין. דהוו להו מין ירק כדתנן בפ' ערוגה וקסבר ר"ש אם זרען לזרע נמי בהשרשה סגי דהו"ל כאורז ודוחן וכ"ש אפונין השופי' דהנהו לעולם הוו מין קטנית כדתנן התם וס"ל לר"ש דגמלונין נחתא בהו מחשבה והוו כפול המצרי:
שתרמלו. מפ' בגמ' עבדון קנקולין והיינו שעשו כיס כמו תרמילו של רועה אע"ג דאינם קצצין גמורין ומוכח בברייתא דהיינו שליש כ"ז דאינן תרמילין גמורין וס"ל לר' אליעזר דכי זרעם לזרע ועוד דתרמלו דוקא קודם ר"ה הוא דמתעשרין לשעבר וס"ל דבציר מהאי לא אזלינן בהו בתר שנה שעברה ומ"מ לא בעינן בהו גמר פרי אלא בתרמלו סגי ומשמע בברייתא דרשב"ג פליג עליה וקאמר דשיעורא דתרמלו דסברת ב"ש היא כדרכו דר' אליעזר דאמר בעלמא ר' אליעזר שמותי הוא כלומר מסברת ב"ש קבל דתניא בתוספתא ומייתי לה בגמ' אמר רשב"ג לא נחלקו ב"ש וב"ה על הגמור לשעבר ועל העשבים לעתיד לבא על מה נחלקו על התרמיל שב"ש אומרים לשעבר וב"ה אומרים לעתיד לבא ומשמע במס' ר"ה דהך פלוגתא דפליגי ר"א ורשב"ג על כל הנזכרים במשנה פליגי ואפילו על אורז ודוחן דאמר שמואל הכל הולך אחר גמר פרי דקסבר שמואל דגילה רשב"ג בחדא וה"ה לאידך דאפילו תרמיל לא סגי לדונו לעבר אלא גמר פרי ופי' גמר פרי בגמ' יתבאר אי היינו שליש כדברי הראב"ד ז"ל או גמר פרי ממש דהיינו קצצין גמורים וקיי"ל כשמואל וכדברי רשב"ג ולא אזלינן בכלהו הני דמתני' בתר לקיטה אא"כ נגמר פריין לתוכן קודם ר"ה ולא קיי"ל כתלמודא דהכא דסבר דבאורז ודוחן בתר השרשה אזלינן ובפול המצרי נמי בתר השרשה אזלינן כי ליקט או מנע מיניה מים קמי ר"ה דס"ל דהילכתא כר"ש שזורי ולא קיי"ל אלא כגמ' דילן וכן פסק הרמב"ם ז"ל כשמואל:
בתבואה. כדתנן בפ"ק דמעשרות התבואה והזיתים משהביאו שליש שלהן:
ובפירות. דכל הנהו שיעורי דמתפרשי בפ"ק דמעשרות כלהו הוו הבאת שליש שלהן והא דתנן גבי תבואה וזיתים שליש היינו משום דבכלהו אפשר ליתן בהן סימן וכן הסכימו התוס' פ"ק דר"ה:
ובאורז וכו'. כלומר באורז וחבריו כדתנן במתני':
ובירק בשעת לקיטתו. עישורו ולא בתר השרשתו ולענין חדש וישן נמי שאין תורמין מן הירק הנלקט עד ר"ה על הנלקט לאחר ר"ה כדתני בפ"ק דר"ה לקט ירק ערב ר"ה עד שלא תבא השמש וחזר ולקט משתבא השמש אין תורמין ומעשרין מזה על זה וכו':
מגרנך ולא כל גרנך. דהו"ל למכתב חג הסוכות תעשה לך באספך גרנך ויקבך אלא לומר דשייך אסיפה אפילו לא אסף כדי שיעור כל הגורן כלומר שהתבואה והפירות לא הביאו כל מה שהיה להם להביא אלא מקצת דהיינו שליש וכדמפ' ואזיל וכיון דשייך בהו אסיפת גורן שייך בהו נמי מעשר דגבי מעשר כתיב גרן דכתיב כדגן מן הגורן:
דבר שהוא נזרע ומצמיח. דבהכי תלה רחמנא אימתי תעשר כשיהא כח בתבואתך להוציא זרע שאם יזרעו ממנו יחזור ויצמח דיש בו כח להוליד ופחות מכן לא חשיב כלל והך טעמא שייכא אכלהו וכן כ' הרמב"ם ז"ל בפ"ב דהיל' מעשר וז"ל אי זו היא עונת המעשרות משיגיעו הפירות להצמיח צמח ולהזריע הכל לפי מה שהוא הפרי כיצד התאנים משיעשו רכים עד שיהו ראויין לאכילה וקא חשיב כלהו פירות דפ"ק דמעשרות בהאי כללא וכן הסכימו התוס' בפ"ק דר"ה והכי משמע בגמ' דילן בפ' לולב הגזול:
מעתה שליש הראשון לשעבר ושליש השני להבא. כיון דשליש חשיב פרי כי הביא השליש השני לאחר ר"ה נימא דאית ביה דין שנה הבאה והיכי תנן בתר שליש לשעבר ואפילו גדלו שני שלישים בשנה של אחריו:
מחג הסוכות. דאיתקש לעולם אסיפת תבואה ופירות וקטנית לחג הסוכות כדכתיב בהאי קרא ועוד דכתיב וחג האסיף בצאת השנה באספך את מעשיך מן השדה:
מה חג הסוכות להבא. דהא בתשרי הוא ותשרי ר"ה הוא לשמיטים ולנטיעה ולירקות:
ואת מהלך בו לעבר. דכתיב שלש פעמים בשנה תוך שנה אחת וקא חשיב ואזיל סוכות לאחרונה בהדייהו וקיי"ל נמי כר"ש גבי נדרי קרבנות דאמר פ"ק דר"ה פעמים ג', פעמים ה', פעמים ד', דבעי הני ג' רגלים כסדרן דכתיב בהאי קרא ועוד דכתיב בהדיא מקץ שבע שנים במועד שנת השמטה בחג הסוכות אלמא דחג הסוכות קרי ליה שנת השמטה ואע"ג דמצות הקהל בשנה השמינית היא דכתיב מקץ שבע שנים וא"כ ניליף מה חג הסוכות להבא ואת מהלך בו לשעבר לבל תאחר ולהקהל אף לגבי פירות כן כיון שהביאו שליש אפילו גדלו שלישים אחרים אחר ר"ה דהיינו סמוך לסוכות או בסוכות את מהלך בהן לשעבר:
נאמר אף אורז וכו'. ולמה הלכו בהן אחר השרשה כיון דלענין פירות ותבואה בעינן תבואת זרעך ומשמע לקמן דעיקר קושיא דיליה היינו מר' שמעון שזורי דמדמי פול המצרי לאורז ודוחן ובהשרשה אין כאן אפילו התחלה:
שאי אפשר לעמוד עליו. פי' רבנו שמשון ז"ל כלומר דאין מביא שליש בבת אחת ואין נלקט בבת א' אלא היום לוקטין מעט ומפרכין ואח"כ למחר מעט ונמצא חדש וישן מעורבין כאחד אם הלכו בהן אחר לקיטה או אחר שליש ולהכי אזול בהו אחר השרשה שבשנה א' נשרשת כל השדה וכו' הרכיב הרב ז"ל זה הלשון עם אותו הלשון שאמרו בגמ' דילן בפ"ק דר"ה הדר אמר רבה מתוך שעשויין פרכין פרכין וכו' ולא משתמע הלשון כן דדומיא דבין השמשות קתני דאמרינן בריש פ"ק דברכות אי אפשר לעמוד עליו ועוד דקושיית הגמ' לא אתי שפיר אבל הנכון דס"ד השתא דחכמים לא ידעו בהני להכיר מתי הבאת שלישן הילכך אזול בהו בתר השרשה שבשנה א' משרשת כל השדה שהרי בבת אחת זורעין אותה. עוד כ' ומעשר ירק וקטנית מדרבנן הוא כדאיתא בריש מס' מעשרות ורשות ביד החכמים לקבוע זמן לפי דעתם ע"כ וק' לזה התירוץ הא תינח מעשרות דרבנן נינהו שביעית מאי איכא למימר וי"ל דבלא"ה פריך לה שפיר:
והא תניא צובר גרנו לתוכו וכו'. בפול המצרי מיתניא לקמן ואליבא דר"ש שזורי דמדמי פול המצרי במתני' לאורז ודוחן וגבי מקצתו עשה קצצין גמורין לפני ר"ה ומקצתו אחר ר"ה מיתניא וקאי בזרעו לירק ויש בו מעשה שמש נכר לעין דחשיב כנמלך עליו לזרע ואפילו דלא מנע ממנו מים ולא ליקט ממנו אלא אחר ר"ה וכדלקמן וקאמר דצובר גרנו דהיינו בילה הנאמר בגמ' דילן ומפ' לקמן ר' ייסא דכי אמרינן דמהניא בילה דוקא היכא דקודם דהביא שליש ראשון כבר חישב עליו במחשבת זרע אע"ג דחישב עליו לירק מקודם דהשתא כי הביא כולו שליש קמא היינו אחר מחשבת זרע בזרעו הו"ל כוליה לשעבר וזרעו חייב בחיוב דלפני ר"ה ולא אתיא מחשבה דירק שקדמה לעוקרו מתורת קטנית ולדונו להבא ואע"ג דקצתו לא עשה קצצין גמורין לפני ר"ה אפ"ה לשעבר דיינינן ליה כיון דכולו הביא שליש ראשון לפני ר"ה ועוד שכבר חשב בזרעו לזרע הילכך צובר וכו' כלומר יצבור את כל הגורן כדי שיהא הכל נבלל יחד יפה ונמצא כשיתרום ויעשר יהא מן קצצים גמורים דהוי ישן בשעורו ומקצצין שאינן גמורים דהוי חדש בשיעורו ור"ש שזורי לטעמיה דקסבר יש בילה לדברים אחרים חוץ מיין ושמן כדאיתא בגמ' דילן הילכך לשעבר דיינין ליה וקצצין גמורין גוררין את שאינן קצצין גמורין אגבייהו כיון דהביא שליש ראשון במחשבת זרע וכדפרישית ונמצא מעשר מזרעו דהיינו קצצין גמורין על ירקו דהיינו קצצין שאינן גמורין אבל לא עלין ולולבין דלא שייך בהו בילה דניכרין הם אבל כי הביא כולו שליש ראשון במחשבת ירק עד שלא חישב עליו לזרע מודה ר"ש שזורי התם דאין בילה והשתא מקשינן לרב הונא בר חייא דהא צובר גורנן אימת הוי כי הביא שליש ראשון במחשבת זרע אבל אילו הביא שליש ראשון לירק עד שלא חישב לזרע ודאי לא אמרינן ביה צובר גורנו וכו' ואפילו דהצליחו השמש דמקצת עשה קצצין גמורין קודם ר"ה אלא מעשר זרעו כדינו דהיינו הגמור לשעבר ושאינו גמור בהדי ירק כדינו ובתר לקיטתו עישורו ואי ס"ד דטעמא דאזול בהו בתר השרשה משום דלא יכלו לעמוד עליו דהיינו שאין מכירין מתי מביא שליש א"כ לא שייך דינא דצובר גורנו לעולם שאי אפשר לעמוד עליו ונימא דשמא הביא כולו שליש ראשון במחשבת ירק ולעולם הו"ל לאחמורי ולמיתני דאין בילה:
מעשר אחד את מעשר בשנה אחת ולא שני מעשרות. ואי אמרינן דאזול בתר שליש נמצא שהן אוספין שדה א' של פול המצרי אחר ר"ה וחלק א' ממנו הביא שליש לפני ר"ה וחלק אחר הביא אחר ר"ה ונותנין מזה מ"ש ומזה מעשר עני ונלקט הכל בשנה א' ומשדה אחת והתורה אמרה שנה שנה אין בשנה כי אם מעשר א' כלומר של אותה שנה הילכך אזול בהו בתר השרשה ולעולם דמכירין נמי בהני מתי הבאת שלישן אלא שאין כל השדה מביאו כאחת ולהכי אזול בהו בתר השרשה כי היכי דנדוננו לחד גיסא:
צובר גרנו לתוכו. וכדפרישית דאטרחוה לעשות בילה דמעשר מן הישן כשיעורו ומן החדש כשיעורו הא אי אינו צובר דאינו בלול יפה לא ולדבריך אפילו בילה נמי לא לבעי כיון דדרשינן דלא יהו שתי מעשרות בשנה א' ובהשריש כולו כאחת סגי ליה:
כתיב שש שנים תזרע שדך ואספת ותניא וכו'. ברייתא היא בת"כ גבי אורז ודוחן והכי תניא התם מנין לאורז ודוחן ולפרגין ולשומשמין שהשרישו לפני ר"ה שכונסן אתה בשביעית ת"ל ואספת את תבואתה בשביעית יכול אע"פ שלא השרישו ת"ל שש שנים תזרע ואספת ששה זרעין וששה אסיפין ולא ששה זרעין ושבעה אסיפין וה"פ כשהשרישו לפני ר"ה אע"ג דכונסן בשביעית מותרין באכילה וסחורה ואין בהם משום קדושת שביעית ויליף לה דכתיב בפר' בהר סיני ואספת את תבואתה ובשנה השביעית דהו"ל למכתב והשביעית שנת שבתון וכו' מאי ובשנה לומר לך דואספת חוזר נמי לשנה השביעית גופה דאע"ג דאוסף אתה בשביעית דינו כאסיפת שש שנים יכול אע"פ שלא השרישו ת"ל בפרשת משפטים שש שנים תזרע את ארצך ואספת את תבואתה והשביעית תשמטנה משמע דלא כלל אסיפת שביעית בהדי שש שנים אלא חלקו לעצמו ואסיפה בעינן בששית גופה א"כ ילפינן שש זרעין ושש אסיפות ולא שש זרעין ושבע אסיפות ומסרן הכתוב לחכמים דלא ממעטינן שבעה אסיפין אלא בלא השרישו אבל השרישו שריא:
וא"ר יונה. גרסינן וכולה ר' זעירא קאמר לה וה"ק דאיתמר עלה בשיתא לית אנן כלין קיימין כלומר ברייתא זו משבשתא היא דששה אסיפין אינן יכולין למצוא אלא שאתה מוסיף עלינו שבעה דהא בשהשרישו לפני ר"ה אין אסיפה באותה שנה אלא לאחריה דאורז אינו גדל אלא על מים ועיקר גדולו הוא אחר תשרי דרוב גשמי השנה אזי הן נמצא דהנזרע בראשונה נלקט בשניה ובשניה נלקט בשלישית ובשלישית נלקט ברביעית וברביעית נלקט בחמישית ובחמישית נלקט בששית ובששית נלקט בשביעית הרי ששה זריעות בהיתירא וצריך להן ששה אסיפות והשביעית היכן היא לכן צריך אתה להגיה הברייתא וכך נאמרה ?כולה בבית המדרש.
ולא ששה זריעות וחמשה אסיפות. וכי השריש לפני ר"ה בההוא ילפי' תלמודא להיתירא מטעם מספר הקליטות דע"כ אזול בתר השרשה והיתר אסיפתו בשנה השביעית ומאי דבעי ברייתא תלמודא לאיסורא היינו כי השרישו לאחר ר"ה וה"ק כי איכא שש זריעות דהצלחה שיש להם קליטות דהיתירא יכול אתה לעשות אסיפה לבית להן ואפילו שתאסוף בשביעית אבל לא השרישה הששית כיון דאין כאן קליטת היתר הוי כאילו נזרע בשביעית גופה דכל כמה דלא קלטה כמונחת בחביתא דמיא כענין שאמרנו למעלה וחמש קליטות דהיתירא הוא דאיכא ותו לא וה"ק ולא זריעות דחשיבי ששה לענין מלאכת שבת וכלאים דחיפוי בעפר סגי היכא דאין להן אלא חמש קליטות דהיתירא אין לך בה ואספת בשביעית דקדושת שביעית בה דחשיבא כנזרע בשביעית והשביעית תשמטנה וקסבר ר' זעירא דכיון דקרא א' אסר וקרא אחרינא שרי אע"ג דאסיפה בשביעית היא אשמעינן דבתר השרשה אזלינן וא"כ ה"ה לכולהו שני דאזלינן נמי בתר זריעה וקליטה קמי ר"ה דדינא דהני כדינא דהכא והיינו טעמא דמתני' דתליא דינא דמעשר בהדי דינא דשביעית משום דמשביעית למדו: ופרכינן לר' זעירא דסבר דדרשא דת"כ דרשא דקליטה היא מפול המצרי כשמקצתו עשה קצצין גמורין וכו' כדפרישית דהא הכא משמע דאסיפה דרשינן דמצי דאמרי שיהא נידון באסיפין אלהבא דמאי דעשה קצצין דנגמר פריו הו"ל נאסף ומתעשר לשעבר ומאי דלא עשה לא חשיב נאסף ומן הדין הו"ל למימר דחשיב כזריעתו אחר ר"ה ויתעשר להבא דהיינו אסיפה אחרת בזמן איסורא ומשו"ה תקון שיהא נדון לאסיפה אחת וצובר גרגו כי היכי דלא אמרינן דמיעט קרא ששה זרעין וחמשה אסיפין אלא אמרינן אסיפה דשנה שעברה היא ולדידך דאמרת דקליטה הוא דדרשינן ונא אסיפה אל הבית למה לן בילה והא כבר קלט כולו קודם שביעית והא דפריך מר"ש שזורי לברייתא דת"כ משום דמשמע ממתני' דר"ש שזורי כייל לפול המצרי כשזרעו מתחלה לזרע דאית ליה דינא דאורז ודוחן א"כ ברייתא דת"כ דריש לה נמי אפול המצרי ואי אסיפה דברייתא היינו קליטה כדקאמרת א"כ בילה למה לי ולא משני. ונראה דיכול לתרץ ר' זעירא דלעולם קליטה הוא דדרשינן וכדאמרינן אלא שאני הכא דמעיקרא זרעו לירק ושוב נמלך שיהא לזרע ומשו"ה לא אהניא מחשבתו אחרונה אלא משום דסייעוהו מן השמים שהגיע מקצתו לקצצין גמורין וכיון דנכר לעין הוא דשל שנה שעברה הוי משו"ה אמרו עליה רבנן מסתיין הך קנסא עליה דאפילו הכי תיבעי בילה ולעולם דדרשת מנין אסיפות קליטות נינהו ודרשא גמורה היא ולא חש לתרץ:
באספך מגרנך ומיקבך. הך ברייתא מייתי לה בפ"ק דר"ה ופירש"י ז"ל באספך מגרנך ומיקבך מכאן סמכו חכמים לקבוע זמן מעשר ירק מדבריהם אחר לקיטה לאסמכתא בעלמא לומר לך כל אסיף שלך יהא כתרומת גרן ויקב שהלכה בהם התורה אחר שנה שהביאו שליש הרי שהלכ' בהם אחר שנה שגדלו במימיה שהבאת שליש היא גדילתן שמאותה שנה ראויה ליקצר בדוחק אף כל וכו' לכך הלכו באילן אחר חנטה שכל גדילת פירותיו ע"י שהעלה שרף לפני חנטה הוא:
ואלו הואיל והן חיין וכו'. ירקות הללו גדילין על מי שנה הבאה והיינו שנות לקיטתן שהרי גוזזין אותו והוא חוזר וגדל והתם בר"ה מייתי ברייתא דר"ע דפליג עליה דר' יוסי הגלילי:
זרעו לזרע מתעשר לשעבר זרעו לירק מתעשר להבא. ובסמוך אבאר אי בלקט ממנו לפני ר"ה איירי אלמא דגדל על מים של שנה שעברה ומתעשר להבא:
ומשני וקסמא בידיה. קיצוץ בל' ערב קיסים א"נ לשון וקסמים בידם כלומר תשובתך בצדך דזרעו לירק הוא חי ממי השנה הבאה דקודם ר"ה אין מונע ממנו עונת מים שלו ואחר ר"ה בוטח בגשמים העתידים לבא כדי שיגדלו עליו ויהא דשן ורענן ואין לחלק בין ירק לירק דעיקר גידולו אח"כ ממי השנה שבאה ועוד אאריך בזה בס"ד:
עבדון קנקולין. שעשו התרמילין דהיינו הכיסין שבתוכן האפונין דס"ל לר' אליעזר דאיפונים הגמלונין כיון דמין ירק הן כדתנן בכלאים אפילו שזרען לזרע דינן בתר נקיטה והו"ל ספיחי שביעית אם נלקטו בשביעית ולא שדינן להו בתר שנה שעברה להתירן אלא כשתרמלו לפני ר"ה דשביעית דהוי הבאת שליש ורשב"ג סבר דלעולם אזלינן בתר לקיטה עד שנגמר פריין לפני ר"ה:
הלכה כר"ש שזורי. דמדמי פול המצרי לאורז ובתר השרשה:
דצורקא. שם מקום:
שש מדות אמרו חכמים בפול המצרי וכו'. השתא מפ' דלא אזלינן בתר השרשה בפול המצרי אפילו שזרעו לזרע:
פול המצרי שזרעו לזרע. פי' הרמב"ם ז"ל דבהביא שליש לפני ר"ה מיירי והראב"ד ז"ל הוסיף עליו דבלקט ממנו לפני ר"ה מיירי דס"ל ז"ל דכי תני במדה שנית אבל אם הביא לאחר ר"ה וכו' בשלקט ממנו לפני ר"ה אתרי מדות קאי וק' דהא אמרינן לעיל דטעמא דזרעו לזרע דלעבר היינו משום דקסמא בידיה דזרעו לזרע הוא חי ממי השנה שעברה שמנע ממנו השקאת המים עונות הקבועים לו ולאו בהבאת שליש תליא מילתא ולאו בלוקט תליא מילתא ועוד דע"כ צ"ל דלר"ש שזורי דאפילו לא הביא שליש מתעשר לשעבר לענין זרעו וכדלקמן, ואפשר דפי' דבריהם ז"ל משום זרעו לירק הן דאפילו הביא שליש לפני ר"ה ולקט ממנו לפני ר"ה זרעו לירק מתעשר להבא וכ"ש כשהביא שליש ולקט אחר ר"ה ולא תני ליה אלא לרבותא דכשזרעו לירק כל זרעו מתעשר להבא ואפילו הביא ולקט לפני ר"ה. אבל מ"מ ק' לי דאפ"ה מתני' דקתני פול המצרי שזרעו לזרע כיוצא בהן והיינו דבהשרשה אזלינן ביה כפרגין ודוחן לדידהו לא מיתרצא מתני' דלא אשכחנא בדבריהם שום בבא מפורשת דתיסגי בהשרשה גרידא ומתני' וברייתא דת"כ משמע דבקליטה קפיד דוקא ומיקריא השרשה לכך הנכון בעיני דר"ש שזורי דמתני' היינו הך רישא דברייתא ובמחשבה פשוטה היא ולר"ש בהשרשה סגי דלא פלוג רבנן בין זרעו לזרע בזמן לשלא בזמן ותלמודא לעיל פי' בקבלתו דר"ש שזורי סברא דרבנן משום דאתינן לתרוצה אליבא דר' יוסי הגלילי דבמניעת מים ובבטחון המים תליא מילתא ולא תני לקמן לקט ממנו לפני ר"ה והביא שליש לפני ר"ה אלא כי איכא שתי מחשבות מורכבות זו ע"ג זו שחשב עליו לזרע בראשונה ואח"כ לירק משו"ה בעינן הביא שליש לפני ר"ה ובעינן נמי ליקט עליו קודם ר"ה לקיים מחשבת זרע מההוא זימנא דבהכי חלין שניהן כאחת ועוד דמעשר מזרעו על ירקו ומירקו על זרעו ולעבר אבל הכא דאין כאן אלא מחשבה א' גרידא פשיטא דאין צריך לא לקיטה ולא הבאת שליש לפני ר"ה ובהשרשה סגי דאיכא מניעת המים ובטחון המים. וזורעו לזרע ולא לירק קאמר דירקו פטור דדינו ככסבר דתנן במס' מעשרות פ' הכובש זרעה לזרע ירקה פטור וכל דינין השנויין כאן גבי פול המצרי שנויים שם נמי גבי כסבר אלמא כי הדדי נינהו ומשמע לקמן דר"ש שזורי בשדה בית הבעל קאי דגבי בית הבעל שנויים ג' עונות וכי בעי ליה לזרע להשקותו בעונות הצריכין לו וצריך לו חוזק השמש לחזק גרעיניו שיוקשו והיינו דאמרינן לעיל דחי ממי השנה שעברה דהיינו הנהר ?(א) אבל כי זרעו לירק צריך שיהא רק בוטח בגשמים דשנה הבאה דבבעל הוא זרוע וה"ק זרעו לזרע ולא לירק דהיינו דבטח בנהר ועוד דרוצה למנוע ממנו עונות מים הנהוגות להשקות הירק זרעו מתעשר לשעבר ?(ב) וירקה פטור:
זרעו לירק. דהיינו ליהנות מן החליפין רכין שלו דלאו דעתו למנוע ממנו מים אלא משקהו כדרך סילקא וחזרת ובודאי דבוטח בגשמים העתידים לבא דין הוא דמתעשר זרע וירק כדין כסבר ומתעשר להבא כולו והשתא אין כאן לקיטה כלל לפני ר"ה אלא אחר ר"ה ובשעת לקיטה הוא דמעשרין אותה וחזר הדין דירק הוא ובשעת לקיטתו עישורו. ועוד אני אומר דזרע טפל לירק ומצטרפין דאין הדבר תלוי כאן לרבנן אלא או במניעת המים או בהשקאת המים וכדפרישית. והראב"ד ז"ל נסתפק דכי זרעו לזרע גרידא ירקו מהו כלומר דאם לקט עלין שלו לאכילה מהו וכן כי זרעו לירק זרעו מהו כלומר הניחו לירק כ"כ עד שצמחו גרעיני זרעו לתוכו והוקשו וחבטן מהו והסכים הרב ז"ל דדינו ככסבר ושבת ודבריו נכונים וקיימין דבפ' הכובש גרסינן בהדיא גבי כסבר כל הדינין השנויים כאן גבי פול המצרי אלמא כי הדדי נינהו ובתוספתא גרסינן בהדיא פול המצרי שזרעו לירק אע"פ שהביא שליש לפני ר"ה ולקטו לאחר ר"ה מתעשר כולו ובשעת לקיטתו עישורו ומתעשר מזרעו על ירקו ומירקו על זרעו ע"כ וה"נ תניא גבי כסבר ושבת דאלמא מתעשר כולו בין זרע בין ירק ולהבא ועוד דמעשר מירקו על זרעו וכו' דמצטרפין וכדפרישית ואע"ג דההיא אליבא דרשב"ג להלן אבאר דמיתניא נמי לר"ש שזורי. ועוד דפסקי השמועה דלקמן מתחוורין בזה וז"ל הרמב"ם ז"ל פול המצרי שהביא שליש לפני ר"ה אם זרעו לזרע מתעשר לשעבר זרעו לירק מתעשר להבא. והראב"ד ז"ל הגיה עליו ואמר והוא שלקט ממנו לפני ר"ה וכמה אני תמה על זה המחבר שסבר להורות מתוך התוספתא ומן הירושלמי ולא עלתה בידו כי אין התוספתא והירושלמי אצלנו מתוקנים כל צרכן ולא מספיקים כל הצורך והנה פול המצרי שהאריכו בו הרבה ולא הספיקו אמרו אם הביא שליש לפני ר"ה אם זרעו לזרע מתעשר לשעבר ירקו מהו פטור או לא.
זרעו לירק מתעשר להבא זרעו מהו פעור או לא. ולפי שמצינו במשנה שאמרה כסבר שזרע לזרע ירקה פטור זרעה לירק מתעשרת זרע וירק ובתוספתא נמי שנינו בשבת כה"ג ועל פול לא שמענו ומי יורה דעה ומי יבין שמועה אף כי מצא ספרים משובשים יורה ומסתברא אף זה הפול ככסבר ושבת הוא עכ"ד. ולדידי אין כאן ספק דתלמוד ערוך הוא כאן וכדפרישית וכ"ת א"כ לדידי הו"ל מדה באנפי נפשה ואנן שיתא תנן שבעה לא תנן תריץ דר"ש שזורי בתערובות מחשבות בפול המצרי קתני ואזיל ובהאי כללא דרישא שוה הוא פול המצרי לשאר מילי וכסבר ושבת נמי כה"ג הוי ור"ש שזורי ארשב"ג קאי דמנה ג' מדות בירק דפול המצרי ומודי ליה בהנהו ג' דהיינו היכא דנמלך דעקר ליה ממחשבה קמייתא או במעשה חמה דדמי לנמלך אבל היכא דמוסיף על מחשבה קמייתא מחשבה אחרת ר"ש שזורי פליג עליה ומוסיף ג' עלייהו דהיינו הני ג' קמאי והיינו דאיכא דחלין תרוייהו ומצטרפי ואיכא דחלין ואין מצטרפין ואיכא דאין חלין והך בבא דרישא דהיינו מחשבה גרידא לא שייכא בפלוגתא דרשב"ג ?(א) ומפני שהברייתא הזו ארוכה וקצרה ויש בה חלוקות וקל לטעות האדם בהן ראיתי למנות הנך מדות כאן דרך כלל שלש במורכבות. א' פול המצרי שזרעו לזרע וירק בבת א' וכן עשה דלא מנע מים או תחלה זרעו לזרע וקודם שיגיע זמן מניעת המים בענין דלא מנע מים חשב עליו לירק להוסיף ולקט ממנו לפני ר"ה והביא שליש לפני ר"ה. ב' זרעו לזרע וחזר וחשב להוסיף לירק וכן עשה דלא מנע מים ולקט ממנו לפני ר"ה ולא הביא שליש אלא לאחר ר"ה. ג' זרעו לזרע וחזר וחשב להוסיף לירק וכן עשה דלא מנע מים ולא לקט ממנו אלא לאחר ר"ה ולא הביא שליש אלא אחר ר"ה. שלש בעקירות. א' זרעו לירק וקודם הבאת שליש הוא נמלך עליו לזרע ולקט ממנו אחר ר"ה ומנע ממנו מים לפני ר"ה והביא שליש לפני ר"ה. ב' זרעו לירק ושוב חישב על זרעו לאוצר ויש מעשה חמה חשיב כנמלך אפילו דלא לקט ממנו ולא מנע ממנו מים לפני ר"ה ועשה קצצין גמורין כולו לפני ר"ה. ג' זרעו לירק ולא לקט ממנו ולא מנע ממנו מים לפני ר"ה אלא אחר ר"ה ומקצתו עשה קצצין גמורין לפני ר"ה ומקצתו לא עשה: מדה ראשונה זרעו לזרע וירק. מתחלתו א"נ תחלה זרעו לזרע ושוב חזר וחשב עליו לירק קודם עונת מניעת המים דכוונתו להוסיף היתה דכי זרעי לזרע ירקו היה פטור וכדפרישית וחשב עליו לירק ולחייב גם הירק במעשר אשמועינן דיש מדה דשתיהן חלין ומצטרפין ועוד דבן חשוב כאב והיינו כי הביא שליש ולקט לפני ר"ה ולא מנע ממנו מים לפני ר"ה דמצד דהביא שליש לפני ר"ה ועוד דליקט ממנו לפני ר"ה דלקיטת עלים בההוא זימנא כמו מדל בגפנים חשיבי שלא יפזר כחו בעלין אלא שיתעכב בו כדי שיוקש זרעו דבבהיא זימנא הליקוט סבה לחייבו כלו כדי שיצטרף אפילו לקיטה דלאחר ר"ה דחשיב כלפני ר"ה ועוד דחשיבי עלין כאב ומעשר מירקו על זרעו דאחשבה למחשבת זרע ומצד דלא מנע ממנו מים לפני ר"ה אחשבה למחשבת ירק דלא חל מחשבת ירק על זרע אלא בכה"ג כדאיתא בפ' הכובש במס' מעשרות. ומנא לן דבלא מנע קמיירי דמדקתני להלן גבי נמלך דלא חלה מחשבת זרע אא"כ מנע ממנו ג' מורביות ומניעת מים הוא דקאמר וכמו שאפ' להלן מכלל דעד השתא בלא מנע קמיירי ומאן דכר שמיה. והשתא כיון דהביא שליש לפני ר"ה וליקט קמי ר"ה דאחשבה למחשבת זרע ושעה שחשב עליו לירק הוה קודם שהביא שליש קמא למחשבת זרע דבהדי רישא קתני לה דשתי מחשבות בה היו אע"ג דמחשבת ירק מאוחרת היא כיון דנעשה מעשה לירק דלא מנע ממנו מים דמו להו לבת א' הילכך בין לענין דשתיהן חלין ובין לענין צירוף אהנו מעשיו ואהניא מחשבתו לכאן ולכאן ומעשר מירקו על זרעו ואפילו לקיטת עלין של אחר ר"ה מצי לעשר מינייהו על זרעו אע"ג דזרעו אב וטעמא דחלין כאחת וכדפרישנא ומשו"ה לא תני הכא כדתני לקמן זרעו לירק ושוב חשב עליו לזרע דהשתא הנך תלתא בבי באחרון מסכים לראשון מיירי אלא שמוסיף ומשו"ה מעשר מזרעו על ירקו ושניהם לשעבר. אבל גבי עקירות קתני לה דלעקור הוא דאתי דמעיקרא חשב עליו לירק ושוב חשב עליו לזרע דכשחשב עליו לזרע היינו לעקור ולדונו לעבר דאי להוסיף מאי קא מוסיף והלא חייב זרע וירק כשזרעו לירק אלא לעקור הוא דבעי והכא דבמסכים לראשון קאי לא קתני אלא חשב לזרע ושוב חשב עליו לירק להוסיף דכשחשב עליו לזרע ליכא חיוב מעשר אלא בגרעינין ולא בעלין כדין כסבר וכשחשב עליו לירק להוסיף הוי דאיכא תרתי וחלין שניהם כאחת: מדה שנית אם הביא שליש לאחר ר"ה ולקט ממנו לפני ר"ה. כדמפ' ואזיל דחלין ואינן מצטרפין:
זרעו מתעשר לשעבר. נ"ל לפ' מדקתני זרעו מתעשר וכו' ולא קתני זרעו לזרע מתעשר לשעבר דארישא סמיך דמיירי בזרעו לזרע וירק או שזרעו לזרע וחשב עליו נמי לירק כדמעיקרא וזרעו היינו גרעיניו וירקו היינו עלין וחלפין ובהאי פי' א"ש דלא מנע ממנו מים כלל ומאן דכר שמיה. ואי ק' דהא קתני נמי לקמן זרעו לזרע וחשב עליו לירק וכו' ומה חילוק יש בין ההוא דלקמן להאי דהכא והתם תני באין לידי מחשבה והכא לא תני הכי תריץ לא דמי ההוא דלקמן להאי דהכא דההוא בנמלך מיירי דחשיב עליו לירק ולהפקיעו מזרע ולעבר וכמו שאפ' לקמן בס"ד והאי דהכא לאו בנמלך מיירי אלא לחייבו גם לירק קאמר וארישא קאי וכדפרישית ולא עקרין נפשין מבבא קמייתא אלא בענין הבאת שליש בלבד וכ"ת מאי שנא הביא שליש לפני ר"ה ללא הביא דברישא אמר דזרע וירק שייכי אהדדי ומצטרפין ומעשר מירקו על זרעו וכו' ושניהם לעבר והכא דהיינו מדה שנית מפלגינן ירקו מזרעו דגבי ירקו אמרינן אחר לקיטתו עישורו תריץ דלעיל אמרינן דבתר שליש קמא שדינן שני שלישים האחרונים דגמרינן מחג הסוכות וכו' דכיון דהביא שליש לפני ר"ה שני שלישים אחרונים בתר קמא שדינן להו וכיון דגבי זרע אמרינן הכי ירקו נמי דהיינו חיוב העלין שרצה לטופלם ולחייבם בתר זרע שדינן להו וטפלין לזרע הוא דהוו וכן כתב ר"י בפ' בכל מערבין דשחליים וכו' אע"ג דמתעשרין זרע וירק כדתנן בפ' הכובש דחמירי דמתעשרין זרע וירק היכא דזרען לזרע דטפל ירק לזרע ומתעשרין בזמן הזרע אבל הכא כיון דלא הביא שליש לפני ר"ה אין לנו על מה לסמוך וזרעו שאני משים דכל זרעו לזרע כיון דאיכא השרשה לעבר דיינין ליה כדתנן במתני' ואע"ג דהתם בזרעו לזרע גרידא קאמר כ"ש הכא דכיון דלקט ממנו לפני ר"ה אוקו לחיובא דזרע ואהני דחיילא דדמי למדל ולענין עלים כיון דלא מנע ממנו מים ועוד דלא הביא שליש לפני ר"ה אין לו כח לתפוס טפלה עמו ואינו מעשר מירקו על זרעו ואפילו לקיטה לפני ר"ה דקדושה בקדושת זרע וכ"ש לקיטה דבתר הכי דחלוקות זו מזו אפ"ה לבתר ר"ה דיינין להו דירק לחוד וזרע לחוד:
וכשלקט ממנו לפני ר"ה. אמרה ראשונה הוי תנאי צריך דלא סגי בלא"ה והיינו טעמא דאע"ג דהתם זרע וירק כלהו חד בבא כדקתני ומעשר מזרעו על ירקו וכו' מ"מ כל ירק דרכו ליגדל על כל מים וכדי לנתקו ואפילו לקיטה דלאחר ר"ה לטופלו בהדי זרע דוקא כיון דליקט קמי ר"ה מחשבת זרע מחשבה קיימת היא ומחשבת ירק הויא טפלה וחיילא בהדי זרע ואע"ג דבפ' הכובש אמרינן כסבר כיון שליקט ממנה שתים ושלש מרעיות באה במחשבת ירק דהיינו אריות שכ' הרמב"ם ז"ל היינו טעמא דהתם נהג בו כדרך השחת שגוזזין אותו כדי שלא יעשה זרע וילך כחו בעלין ולכך אמרו שתים ושלש שתלים במקום כחוש ושלש בדשן אבל הכא לקיטת עלין דקמי ר"ה לקיטה בדילוג הויא כיון דבבעל קא מיירי כמו שכ' למעלה וכיון שקודם ר"ה עדיין יש כח בשמש הלקיטה בההוא זימנא למדל דמיא כדי שלא יפזר כחו בעלין אלא שהכח ילך בזרע בענין שהלקוט לפני ר"ה הוי טעם לחיובי הזרע ולעבר ומצד שלא מנע ממנו מים נראה שכוונתו לירק ולהבא הילכך כיון דאיכא פעולות הפכיות זו מזו חיילן תרוייהו ומצטרפי שניהן לעבר כיון דהביא שליש לפני ר"ה דגמרינן מחג הסוכות וכמו שכ' למעלה. ובמדה שנייה דלא הביא שליש ליקט ממנו לפני ר"ה הוי תנאי צריך והיינו טעמא דזרעה שדינן ליה לעבר והוי שני כטעמא דר"ש שזורי דבהשרשה סגי ואע"ג דר"ש לא בעי ליקט אלא בהשרשה לחוד סגי דהיינו בדליכא מחשבה אחרת כגון אורז ודוחן אבל הכא שיש מחשבה אחרת שחישב עליו לירק והן הפוכות זו מזו דמעיקרא זרע קדוש ועלין חולין והשתא שניהם קדושים ושנים שלהן חלוקין דזה מעשר שני וזה מעשר עני וינקי מהדדי הילכך כיון דליקט ממנו לפני ראש השנה יש לנו לחוש ולקיים מחשבת זרע ומטעם דלא מנע המים הירק חייב לקדושתו וזרע נמי חייב לקדושתו הילכך לא מצטרף ומעשר ירק לעצמו וזרע לעצמו וכ"ש דלא מצטרף ירק לירק ואילו גבי בבא שלישית דאין כאן לקיטה ולא שליש לפני ר"ה טפל זרע לגבי ירק והכל הוא להבא והרמב"ם ז"ל לא פי' בזה שום דבר. עוד אני רואה בדברי הרמב"ם ז"ל דמפני הקושיא פי' דהכא בזרעו לזרע גרידא קאמר וירקו היינו זרעו לירק גרידא וז"ל הרמב"ם בפ"א דמעשר שני לא הביא שליש לפני ר"ה אם זרעו לזרע זרעו מתעשר לעבר וירקו בשעת לקיטתו עישורו והוא שלקט ממנו לפני ר"ה ע"כ ולא נזהר הרב ז"ל דהך סברא לא ר"ש שזורי היא ולא רשב"ג היא לא ר"ש שזורי היא דהוא דאמר במתני' דבפול המצרי שזרעו לזרע בתחלה בתר השרשה אזלינן ביה לדונו לעבר ולא בעינן לקיטה כלל כיון דלא אחשביה לירק ומשו"ה אע"ג דלא הביא שליש לפני ר"ה אכתי גבי זרעו לעבר דיינינן ליה דאינו יונק הזרע מקדושה הפכיית ועוד דאם זרעו לזרע ירקו פטור הוי מדקתני בתוספתא מתעשר כולו גבי זרעו לירק הא זרעו לזרע אינו מתעשר כולו וכדפרישית לעיל ולא רשב"ג דרשב"ג פליג עליה בברייתא ואמר דב"ה סברי דדוקא גמור לגמרי דהיינו קצצין גמורין דלקמן הוא דמתעשר לעבר ושמואל פסיק כרשב"ג ואמר דהכל הולך אחר גמר פרי וליכא שום מין דאזול ביה בתר השרשה וכבר פסק הרמב"ם מימרא דשמואל עלה דמתני' וז"ל בפ' הנז' האורז והדוחן והפרגין וכו' אע"פ שהשרישו קודם ר"ה אין הולכין בהן אלא אחר גמר פרי ומתעשרין להבא וכן פול המצרי אע"פ שמקצתו השריש לפני ר"ה ומקצתו לאחריו צובר גרנו לתוכו ותורם ומעשר מן הכל כאחד שהכל הולך אחר גמר פרי עד כאן כלומר מצי לצבור הכל ואין כאן חדש וישן אלא הכל הולך וכו' אם לא שנאמר לדעת הרב דלקט שאני דחשיב כהביא שליש לפני ר"ה ואינו כן דליקט לא אמרו אלא כדי שתחול מחשבת זרע ועלין יהו טפלין ויחשבו כאב וצירוף נמי איכא וכדפרישית ולפי זה ה"נ לענין הלכה מתעשר להבא כיון דהביא שליש לאחר ר"ה ואפילו הביא שליש ולקט לפני ר"ה נמי לרבנן הוי להבא ואם לא מנע ממנו עונותיו וכמו שאפ' אלא דוקא הביא קצצים גמורין לפני ר"ה הוא דהוי לעבר ול"ש כשזרעו לזרע ואח"כ לזרע ולירק ואפילו לירק גרידא וכמו שאפ' קצצין כולן לעבר כיון דנגמר וכן דעת הראב"ד ז"ל אלא שתלה הטעות בלשון הגמ' וז"ל א"א הירושלמי שהעתיק ממנו משובש דבריו היאך יהיו מתוקנים שאם לא הביא שליש לפני ר"ה איני מתעשר לעבר שהרי פסק שמואל הלכה שהולכין בהן אחר גמר פרי וכשזרעו לזרע הו"ל לומר מתעשר להבא עכ"ל ואני רואה לשון הגמ' מדוייק דמילתיה דר"ש שזורי הוא דמיידינן ולאו מילתא דרשב"ג וכבר פירשתיו ושטף לשון הירושלמי גרם לרב ז"ל לטעות. וקשה לי מה שכתב הרב המשיג דנראה מדבריו דגמר פרי דקאמר שמואל היינו שליש משמע דיכולים לעמוד עליו דאי הכי לראשונים דאמרי דלא מצו חכמים למיזל בהו בתר שליש דזה מביא וזה אינו מביא תיקשי להו משמואל דאמר הכל הולך אחר גמר פרי כיון דלדעתו גמר פרי היינו שליש והא לא יכלו לעמוד עליו ועוד דהא רשב"ג בהדיא קאמר על מה נחלקו על התרמיל ולא מודו ב"ה לשעבר אלא על הגמור ועוד דהא מודי ר"ש שזורי למטה לרשב"ג במדה חמישית דכי לא ליקט ממנו לפני ר"ה וגם לא מנע ממנו מים לפני ר"ה בין זרעו לירק בין זרעו לזרע לא דיינינן בזרעו לעבר אלא אם עשה קצצין גמורין משמע דבקצצים גמורים מיהת מודי לרשב"ג והיינו דגמר פרי הוא דמהני דוקא דכיון דנקט ברישא הביא שליש לפני ר"ה ובעי מניעת מים ולבסוף נקט קצצין גמורים דהיינו תרמילין גמורים דקאמר רשב"ג ואפילו בלא מניעת מים משמע דגמר לחוד ושליש לחוד ונראה דשליש היינו שעשו תרמיל בתחלתו הכתוב בברייתא דרשב"ג וקצצין גמורין היינו שנגמרו פולין לתוכן כל צרכן וטעמא דכי הגיעו לקצצין גמורין כולן או רובן בודאי ניכר לעין הוא וגמר מלאכה הוו ויפה דקדק הרמב"ם ז"ל שכ' גבי אורז ודוחן גמר פרי דוקא ועוד דהתם בר"ה מוכח בהדיא דגמר פרי יותר משליש הוא וכן דעת רש"י ז"ל במס' ר"ה ונמצא עכשו דחלוקין עליו חבריו על ר"ש שזורי אף בראשונה ופול המצרי אפילו במחשבת זרע גרידא ואפילו הביא שליש לפני ר"ה וגם ליקט ממנו לפני ר"ה אם לא מנע מים לרבנן לא אהני כלל לדונו לעבר אלא דוקא קצצין גמורין הוא דמהני דאין החילוק תלוי אלא בגמר הפרי: מדה שלישית ליקט ממנו לאחר ר"ה ולא הביא שליש לפני ר"ה מתעשר להבא. וכרשב"ג כדמפ' בתוספתא כיון דזרעו ?(א) לא מצינו לו סיוע בין ירקו בין זרעו להבא וכ"ש זרעו לירק גרידא דכיון דלא חיזקה למחשבת זרע דלא ליקטה ממנו לפני ר"ה ועוד דעד מדה רביעית בלא מנע ממנו מים מיירי ועוד דלא הביא שליש לפני ר"ה למחשבת זרע קמא כלל א"כ בתר להבא אזלינן ביה ואין חלין מחשבותיו אבל מצטרפין להבא ומעשר מירקו על זרעו וכו' כמו זרעו לירק גרידא ומתני' דקתני דזרעו לזרע כיוצא בהן כלומר דבתר השרשה אזלינן ואע"ג דלא הביא שליש לפני ר"ה דהא לא מדכרינן אלא השרשה בלחוד התם מחשבת זרע גרידא הויא והנה נשלמו ג' מדות כשהמחשבה באה להוסיף ולא לעקור. והשתא תניא ג' מדות כשהמחשבה באה לעקור המחשבה הקודמת: א' והיא מדה רביעית זרעו לזרע ושוב חישב עליו לירק. כבר פירשתי למעלה דהכא בנמלך קמיירי וטעמא דהא הך בבא תני לעיל בהדי זרעו לזרע ולירק ודן דין א' לשניהם ומאי קמ"ל באין לידי וכו' הא תני לה רישא ותו כי תני מציעתא זרעו לירק וחשב עליו לזרע היינו ע"כ בנמלך ולעוקרו מדין קמא קתני דזרעו לירק והיה מתעשר להבא וחישב עליו לזרע ולפטור עלי ירקו ולדון גרעיניו לעבר קמיירי מדקתני לעולם אין מחשבת זרע חלה עליו אא"כ מנע ממנו ג' מורביות ולקמן אבאר דמניעת מים הוא דקאמר דהויא גרמא לחול המחשבה דהיינו לחייבו לעבר כדקתני במתני' לקמן ובהביא שליש לפני ר"ה ובהני תנאים מתקיימא מחשבתו ולמה חשב מחשבה זאת אי לחיובי גם הזרע והא מחויב ועומד הוי במחשבת ירק גרידא כדלעיל והיכי קתני דלא חלה אלא בשני תנאים אלא ודאי לעקור מחשבה קמייתא קא בעי ומשו"ה בשני תנאים מתקיימא מחשבתו אבל אם לא הביא שליש אלא אחר ר"ה עשבים הוי וזרעו מתעשר להבא וירקו וזרעו שוין להבא שלא כמחשבתו אחרונה דמחשבתו לעבר היתה אלמא דכי אמרינן בהני בבי דחלה מחשבתו היינו לחיוביה לעבר ולהפקיעו ממה שהיה הוא דעסקינן השתא א"כ דכוותה דקתני השתא זרעו לזרע ושוב חישב עליו לירק בנמלך הוא מיירי וה"ק זרעו לזרע גרידא דבנהר ובקילון היה בוטח וזרעו היה חייב לפני ר"ה וירקו פטור וחישב עליו לירק דבטח בגשמים העתידים לבוא לאחר ר"ה והיינו להפקיעו מלעבר ולחייבו כולו להבא ולא מנע ממנו מים לפני ר"ה וקתני באין לידי מחשבה. ווש לדקדק אמאי תני באין לידי מחשבה ליתני חלה מחשבתו או ליתני בא במחשבה כדתני כעין הני גווני בפ"ק דערלה אלא ה"ק דבאים עלי הירק של זה אחר מחשבתו דהיינו לגבי עלין דוקא דמעיקרא פטורים היו דחייבין לעלי הירק ואפילו ורק דקמי ר"ה עם ירק דלאחר ר"ה והו"ל כזרעו לזרע וירק ואע"ג דחשב להפקיע לגבי דינא דעלין הוא דנשתמש ממחשבתו אחרונה אבל לא לענין זרעו ואע"ג דלא הביא שליש לפני ר"ה אפ"ה זרעו במקומו עומד ולעבר אבל לגבי עלי ירקו כיון דלא מנע ממנו מים לא אחזקה ולא אחשבה למחשבת זרע ולפטור ירקו ואהני מחשבתו לחייב עלין דירקו ולא לענין הפקעה אע"ג דהוא חישב תחלה להפקיע והיינו דלא קתני הכא מעשר מזרעו על ירקו וכו' דאין מחשבתו דהפקעה מועלת כלום וחיובא נקטינן והפקעה לא נקטינן ובהך לא מהניא ליה נמלך לעבור אלא דינה כשנייה דירקו להבא וזרעו לעבר. אלא במדה הרביעית שמנו חכמים בכאן הוא דיש שינוי בה והיינו זרעו לירק וחישב עליו לזרע. ובלא ליקט לפני ר"ה מיירי כדקאי לעיל דלא תני אלא מה שעשה כדי לעקור מחשבה קמייתא ומאי דסייע לו הזמן כדי לקיים מחשבה בתרייתא דהיינו הבאת שליש קמי ר"ה ומנע ג' מורביות אבל מילתא חדתי דעבד יותר כדי לעקור לא תני דבתרי מילי סגי ובבית הבעל מיירי כדתני בתוספתא וה"ק אם זרעו לירק בבית הבעל ונמלך לפני ר"ה שלא יהא לירק אלא לזרע לדונו לעבר ולפטור ירקו אם הביא שליש לפני ר"ה וגם מנע ממנו ג' עונות מים לפני ר"ה כדי שיתקשה ויהא זרעו משתמר ומתקיים מהני מחשבתו לדונו לעבר אע"ג דהיה עומד מתחלתו להבא דלירק היה עומד וכ"ש היכא דתחלתו זרעו לזרע ומנע ממנו מים לפני ר"ה דכיון דליכא המלכה פשיטא דפטור ירקו ואהניא מחשבתו:
אם מנע ממנו ג' מורביות. בתוספתא קתני לה הכי פול המצרי שמנע ממנו מים ל' יום לפני ר"ה מתעשר לשעבר בד"א בשל שקיא אבל בשל בעל שמנע ממנו מים שתי מריעות דברי ר"מ וחכ"א שלש ע"כ והיינו פלוגתא דמתני' דלקמן וההיא רבנן היא דלא תנו בפול המצרי דינא דלעבר בהשרשה אלא במניעת המים הוא דתליא מילתא ומפרש התם ר' יוסי בן כיפר משום ר"ש שזורי דבזרעו לירק וחישב עליו לזרע קאי דבנמלך קאמר מודה ר"ש שזורי לרשב"ג ובשל בעל קאי וה"פ דפול המצרי שזרעו לירק והדר חישב עליו לזרע ולא לירק והביא שליש אחר מחשבה אחרונה לפני ר"ה דהיינו תרמיל דרשב"ג כיון דקיי"ל כב"ה דתרמיל לא מהני לדונו לעבר הילכך בעינן בהדיה תנאי שני דהיינו אם מנע מים ממנו ובשל בית השלהין דהיינו שקיא דתני בתוספתא דל' יום לפני ר"ה איכא מעשה עם מחשבה ודיינינן ליה לזרע ופטור ירקו דהבאת שליש ומניעת מים ל' יום קודם ר"ה מהני ליה כאילו עקרו וחזר ונטעו ולעבר דיינינן ליה אבל בשל בעל דאינה צריכה למים כ"כ בל' יום אין כאן גילוי אלא במניעת שתי מריעות לר"מ וג' לרבנן הוא דחל עליה מחשבה והכא גרסינן מורביות ופירש הרמב"ם ז"ל ג' אריות מלשון אריתי מורי ולפי' מריעות דתניא בתוספתא מלשון מרעה שהצאן גוזזים וכורתין העשבים דזרעו לירק דרך הוא ללקוט החלפין הרכין שלו מזמן לזמן כדרך השחת כדי שיגדל יותר והיינו לישנא דמורביות דנקט הכא לשון גידול ומנע עצמו שלא ליקט ממנו שום פעם מהלקיטות הקבועות לו שהיה נוהג ללקוט ממנו אבל יותר נראה פי' הראב"ד ז"ל דפי' דהיינו מניעת ג' עונות ששנינו בבצלים הסריסים דקתני פול המצרי בהדייהו גבי מים דהיינו מניעת השקאה מהן והעונות האמורות כאן לאו עונה של יום ושל לילה אלא כעונה של זקנה שהפסידה ראייותיה שהיא לפי מה שהיתה רגילה וכן זו לפי מה שהיה רגיל להשקותו וטעמא דכשמנע ממנו מים ג' עונות לפני ר"ה וגם הביא שליש לפני ר"ה ואע"ג דלא לקט ממנו לפני ר"ה אהנו הנך תרי דמניעת מים והבאת שליש דמעשה רבא הוו דגלי דאע"פ דבעי שיוקש זרעו וירקו מבטל ליה ופטור דירק דרכו להשקותו תמיד שיהא רענן ולפי זה לשון מורביות ענינו מורביות קאמאדא בלע"ז לשון רביעה שהיא רביצת מים שמנע מן הירק רביצת המים בעונותיו כמו רביתא דאוני שפי' הגאונים ז"ל רביעתא והעי"ן נבלעת וגבי אבנים קתני נמי לקבל מורביות קאמאדאש בלעז ומריעות דתוספתא נמי על שם שהירקות שותין ובולעים מים ענין הזנה שניזנין מן המים וכן ורעו כבשים תרגום יונתן ויתפרנסו צדיקיא וכן ה' רועי והך בבא לא תנן לעיל משום דהכא מיירי דאהניא מניעת המים והבאת שליש לפני ר"ה להפקיעו ממה שהיה מלהבא לעבר משא"כ למעלה דהתם מעיקרא נמי זרע לשתיהן והיינו טעמא נמי דמודי ר"ש שזורי לרשב"ג בהא דלא סגי בהשרשה לגבי גרעיניו משום דהכא בא להפקיעו:
אבל הביא שליש לאחר ר"ה וכו'. פי' השתא אתי לפרושי לעשבים דמודי לרשב"ג דכי הביא שליש לאחר ר"ה ועוד לקט ממנו לאחר ר"ה כיון דזרעו לירק מתחלה לא חלה מחשבתו אחרונה ודינו להבא כולו זרע וירק ומצטרף ומעשר מזרעו על ירקו כדאיתא בתוספתא דאין מחשבת זרע חלה עליו לדונו לעבר ולהפקיעו אלא כי איכא בהדה אחריתי דהיינו הביא שליש לפני ר"ה אבל לא הביא עשבים נינהו כשבא ר"ה עליו ומודי ר"ש שזורי לרשב"ג דברישא דלא נמלך הוא דמצטרף ירקו עם זרעו או כשזרעו לזרע גרידא דפטור ירקו ובהשרשה סגי אבל בנמלך דמעיקרא זרעו לירק ולהבא והדר חשב לזרע ולעבר מודי דודאי להבא דיינין ביה ומצטרף ירקו וכו' וטעמא דבחדא לא סגי וכ"ש אם לא מנע ממנו ג' מורביות אפילו הביא שליש לפני ר"ה לא אהני לדונו לעבר דאין מחשבת זרע מועיל לב"ה ולר"ש אפילו בשליש דהיינו תרמיל אלא דאיכא בהדה מעשה דידיה דהיינו מניעת המים ובספרים כתוב אבל אם הביא שליש לאחר ר"ה אפילו לא מנע ממנו ג' מורביות והוא טעות דלא שייך אפילו בהאי לישנא וההוא לישנא דאף לא מנע קאי גבי עשה כולו קצצין גמורין וכמו שאפרש ב"ה והכי גרסינן לה בספר מדוייק אבל אם הביא שליש לאחר ר"ה אפילו מנע ממנו ג' מורביות. ומה שלא שנה כן במדות הראשונות דהתם לאו בנמלך מיירי אלא לקיים ב' מחשבותיו דיש דשניהן חלין ומצטרפין ויש חלין ואין מצטרפין ויש דאין חלין, והכא במחשבתו דאיכא בבתרייתא דנמלך הוא דתני:
מדה חמישית זרעו לירק וחשב על זרעו לזרע. דהיינו לאוצר ועלין לירק כבתחלה אפ"ה מעשה חמה מועיל בו כמו נמלך וקצצין לעבר ואפילו דלא לקט ממנו אלא אחר ר"ה וגם לא מנע ממנו ג' מורביות לפני ר"ה אם עשה כולו תרמילין גמורין לפני ר"ה אזלינן בזרעו לדונו לשעבר וכמו שאפרש בסייעתא דשמיא:
ה"ג בכל הספרים ואפילו לא מנע ממנו ג' מורביות וזרעו לזרע ועשה כולו קצצין גמורין לפני ר"ה זרעו מתעשר לעבר וירקו מתעשר בשעת לקיטתו. ואין הכוונה לומר דבקצצין גמורין בעינן זרעו לזרע ובהכי הוא דמתעשרין קצצין לעבר דא"כ מתני' לא רשב"ג ולא ר"ש שזורי לא רשב"ג דלרשב"ג קצצין גמורין אמאי בעינן זרעו לזרע הא קאמר לא נחלקו ב"ש וב"ה על הגמור לעבר ובודאי דאפילו לא מנע ממנו מים קאמר דאי במנע מים מאי קמ"ל ועוד דהך מדה קתני לה בתוספתא אליבא דרשב"ג ומחייב בזרעו לירק גרידא לקצצין לעבר ולא ר' שמעון שזורי דכיון דזרעו לזרע הוא גופיה תני במתני' וברישא דברייתא דבזרעו לזרע סגי בהשרשה ואפילו לא הביא שליש נמי לגבי גרעיניו קאמר דלעבר דיינין להו אלא ודאי ה"פ ויש לך מדה אחרת שמנו חכמים שאם עשה כולו קצצין גמורין לפני ר"ה אפילו דלא מנע ממנו מים ג' מורביות ולא בלקט ממנו ולא נמלך ממחשבתו אלא שזרעו רצה שיהא לזרע דהיינו לאוצר וכדמפ' לקמן דהביא שליש ראשון במחשבת זרע היה אפ"ה מעשה חמה מועיל בו כמו נמלך דזרעו מתעשר לעבר דקצצין גמורין דבר נכר לעין הוא שנגמר קודם ר"ה ולעבר דיינין ליה ומשו"ה תני ליה הכא דדמי למחשבה הפך מחשבה והא דתני הכא וזרעו לזרע והיינו דרצה כשזרעו ראוי להקרא זרע דיהא לזרע דהיינו לאוצר והיינו סמוך להבאת שליש ראשון כדמפ' בסמוך משום סיפא דתני בילה תני לה דאילו הכא לא צריך כלל דאפילו זרעו לירק גרידא ושוב לא חישב על זרעו לזרע אפ"ה זרעו לעבר כיון דהצליח כ"כ וכדתניא בתוספתא אי נמי ה"ק אפילו שחשב על זרעו לזרע קודם הבאת שליש וחמה סייעתו והוה אמינא דירקו לצטרף עם זרע קמ"ל דאכתי ירקו בתר לקיטה אזיל והיינו אחר ר"ה. והכי תניא בתוספתא אמר רשב"ג לא נחלקו ב"ש וב"ה על הגמור לשעבר ועל העשבים לעתיד לבא על מה נחלקו על התרמיל שב"ש אומרים לעבר ובה"א לעתיד לבא. נמצאת אומר ג' מדות בירק פול המצרי שזרעו לירק אע"פ שהביא שליש לפני ר"ה ולקטו לאחר ר"ה מתעשר כולו ובשעת לקיטתו עישורו ומתעשר מירקו על זרעו ומן זרעו על ירקו ואם עשה קצצין גמורין לפני ר"ה אע"ג שלקטו לאחר ר"ה זרעו מתעשר לעבר וירקו בשעת לקיטתו עישורו ע"כ וכיון דבתר מילתיה דרשב"ג תני נמצאת אומר משמע דרשב"ג מודי בה. ולמעלה כתבתי דהני ג' הכתובים הכא בר"ש שזורי הן הכתובות בתוספתא אליבא דרשב"ג ור"ש שזורי מודי בהם ומפרשם דהא דקאמר על הגמור דכו"ע לא פליגי דלעבר היינו קצצין גמורין דר"ש שזורי אשמועינן דאפילו עשה מעשה לסייע לכוונתו דזרעו לירק ולא מנע ממנו מים ג' מורביות אפ"ה אהני תמה כמו נמלך ומנע ודיינינן זרעו לעבר ועל העשבים דקאמר כו"ע לא פליגי דלהבא פי' ר"ש שזורי דאפילו במחשבה דעקירה דחשב עליו אח"כ לזרע שיהיה מתעשר לעבר אשמעינן דלא אהני מחשבתו ואפילו מנע ממנו ג' מורביות, ועשבים היינו פחות משליש לפני ר"ה דאע"ג דבפ"ק דחלה אמרו עשבים ופחות משליש היינו משום דהתם פחות משליש מילתא היא אבל לגבי מעשר פחות משליש לאו מילתא היא ועשבים מיקרו ומשו"ה קאמר רשב"ג דמצטרף ומעשר מזרעו על ירקו דעשבים הוא ולהבא ואע"ג דר"ש שזורי לא אמר הכי מ"מ כיון דעל קצצין גמורין אמר הכא דלעבר הן אלא דירקו אינו מצטרף משמע הא דקתני גבי עשבים לא חלה מחשבתו משמע דמצטרף וכדאיתא בברייתא. ותרמיל נמי דאמר דר"ש שזירי מודי ליה היינו הביא שליש לפני ר"ה כיון דזרעו לירק בתחלה לא מהני נמלך ביה ובעי שני תנאים שיחול מחשבתו אחרונה תרמיל קודם ר"ה ומניעת מים ג' עונות אבל בחדא מודי לב"ה ולהבא הרי פירשנו דבג' מדות האלו מודי לרשב"ג וכן דעת הראב"ד ז"ל דבהני ג' בתרייתא סבר כרשב"ג וז"ל ובתוספתא נראה שלא בא אלא על דברי רשב"ג שאמר שאין הולכין בזרע לעבר לא בשליש ולא אפילו בתרמיל אלא בקצצין גמורין כי אז נחשב לעבר ע"כ ולמדנו מר"ש שזורי דעשבים ותרמיל וגמור דהוא קצצין כולהו שייכי בנמלך. ואי קשיא מ"ש דר"ש שזורי גבי קצצין גמורים תני כולו עשה כולו קצצין גמורין ורשב"ג לא תני כולו תשובתך דר"ש שזורי דאית ליה בילה וקא בעי למיתני לקמן מקצתו עשה קצצין גמורים משו"ה בעי לפלוגי בין כולו למקצתו תני כולו ורשב"ג דלית ליה בילה ולא מפליג בין כולו למקצתו לא תני כולו. עוד יש לדקדק בה דאמרינן נמצאת אומר ג' מדות בירק פול המצרי ולא מני אלא שתי מדות וי"ל דלא תני אלא מה שאינו מפורש בדברי רשב"ג ולא בדברי ר"ש שזורי בהך ברייתא כיצד רשב"ג תני דתרמיל לפני ר"ה סברי ב"ה דלעתיד לבא והיינו הביא שליש לפני ר"ה ואשמעין ר"ש דאפילו דחשב עליו לזרעו קודם הבאת שליש לפני ר"ה כדפרישית אשמעינן רשב"ג דמצטרף ומעשר מזרעו על ירקו וכו' ובבא דגמור דהיינו קצצין גמורין דתני ר"ש נמי בה זרעו לעבר וירקו להבא אשמעינן רשב"ג דאפילו זרעו לירק גרידא נמי הדין כן אבל בבא דתרמיל דקא מהני בה נמלך דזרעו חייב ולעבר וירקו פטור לא מצי למתני אלא כי איכא מחשבת תרמיל ותרמיל דעמו מניעת מים ג' עונות קודם ר"ה וענין זה כבר פירשו ר"ש שזורי כאן ואין לו לפרש ורשב"ג דלית ליה השרשה אפילו זרעו לזרע גרידא אם לא מנע ממנו מים קצצין גמורין דוקא הוא דאהנו ואשמעינן בברייתא דכי הוו גמורין ואפילו זרעו לירק אהנו. ובזה הפירוש שפירשנו עשינו שלום בפמליא של מעלה דר"ש שזורי מודה לרשב"ג ממדה רביעית ולהלן ואע"ג דהכא לא תני פול המצרי שזרעו לירק אע"פ שהביא שליש קודם ר"ה ולקטו אחר ר"ה בשעת לקיטתו עישורו וכולו מתעשר להבא בכלל מאי דתני הוא דמחשבת זרע אחרונה לא מפקעא אלא כי איכא הבאת שליש לפני ר"ה ומניעת מים משמע הא הבאת שליש לפני ר"ה גרידא לא אהני ואפילו איכא מחשבת זרע ומשו"ה לא תני הכא אבל אם לא מנע מים וכו' אפילו הביא שליש לפני ר"ה דההוא פשיטא דאין כאן שום מעשה לסייע למחשבת זרע דכ"ש דהוי לירק וכדפרישית אלא תני אבל אם הביא שליש לאחר ר"ה אפילו מנע וכו' משום דאע"ג דאיכא מעשה דהוי סיוע למחשבת זרע אינו מועיל. ואיכא לעיוני אם יש חילוק בין ירק קצצים לירק קצצים כגון קצצים גמורין עם מחשבת זרע וקצצים גמורין עם מחשבת ירק אם יכול לעשר מזה לזה שהרי לא דמו דיניקת ירק דיניק מקצצים גמורים שזרעו לירק הוי ירק ודאי ויניקת ירק דקצצים גמורים היכא שהביא שליש ראשון למחשבת זרע ויניקתו לעבר אלא משום דלא מנע מים ממנו דיינינן לעלין כירק ובשעת לקיטתו עישורו. ואפשר דאין תורמין ומעשרין מזה על זה דזה של מעלה ודאי ירק וזה של כאן יש בו ספק. ואפשר נמי דקצצים גמורין דירק וקצצים גמורים דזרעו לזרע אין תורמין מאלו על אלו מטעמא דאמרן והיינו דאמר ר' יוחנן בס"פ כלאי הכרם דפול המצרי בזרעים יש בו ספק ואפשר דר"ש שזורי נמי דהכא מודי בהכי ושמעינן בהך מדה דקצצים גמורים היכא דזרעו לזרע ואע"ג דחלין שניהן אין חלין בעצם דאין מעשרין מזה לזה וכדפרישית. ואפשר שמפני זה דלגה הרב ז"ל ולא כתב אלא בבא דזרעו לזרע ועשה קצצים גמורין וכו'. ואילו בבבא קמייתא דהיינו זרע וחשב עליו לירק להוסיף אהני מחשבתו האחרונה ומצטרף כולו לעבר ומעשר זרעו בהדי ירקו ומירקו על זרעו וכ"ש ירק עם ירק וטעמא דהתם חלין שניהן כאחת וליכא המלכה ותו דלקט ממנו לפני ר"ה משא"כ הכא דאין כאן מעשה כלל אלא דמן שמיא רחמו עליה ודבר ניכר לעין הוא הילכך זה לעצמו וזה לעצמו דכיון דלא מנע ממנו מים לגבי עלין בדין ירק קאי. וברייתא ה"ק לגבי זרע כיון דגמור הוא אפילו זרעו לירק ואפילו לא מנע וכ"ש מנע דינו לעבר ולגבי ירק אפילו זרעו לזרע וכ"ש לירק דינו להבא ומשו"ה קצצין אית להו דין זרע ועלין בדין ירק קיימי ולא מצטרף בהדי זרע אלא זה לעצמו ושנתו וזה לעצמו ושנתו: מדה ששית זרעו לירק ויש בו מעשה שמש להפקיע מקמייתא:
ומקצתו עשה קצצין גמורים. לפני ר"ה:
ומקצתו לא עשה. לפני ר"ה וזה על התנאי שאמרנו שלא לקט ממנו אלא אחר ר"ה וגם לא מנע ממנו מים ג' מורביות לפני ר"ה ועשה מקצתו קצצין וכו' ובתנאי דרישא דרצה שזרעו יהא לזרע וכדמפ' ר' ייסא בסמוך והיינו שחשב עליו לזרע לפני הבאת שליש והביא שליש ראשון במחשבת זרע דקודם גידול שליש קמא חשב עליו לזרע ולפני ר"ה אהני ליה לר"ש שזורי בילה:
וציבר גרנו לתוכו. ומעשרותיו לעבר ומערב קצצין גמורים עם שאינן גמורים וכבר פירשתי למעלה דירקו וזרעו דקתני הכא אין פירושו כי ההוא בבא דרישא אלא לישנא קיוטא הוא וזרעו היינו קצצין גמורים דמהני בהו מעשה חמה ועוד מחשבה דזרע לדונן לעבר וירקו היינו קצצין שאינן גמורים שאין לדון בהם לשעבר אלא בבילה אבל עלין קמאי עם ענין בתראי כבר תנא דבשנות לקיטתן עישורן בחמירתא דהיינו כולו קצצים גמורים וכ"ש בקילתא כדלעיל דפשיטא דלא:
קצצין. תרמילין כמו ההיא דריש כלאים וקצצוי דמיין לחרובא וכן בפ' במה מדליקין כאן קצץ בן זכאי תורמוסי תרומה הוציאן מתרמליהן כשהיה אוכלן. והקשו בתוספות בפ"ק דר"ה נהי דמועיל צבורת גורן לענין ישן וחדש ניחא היכא דמעשרות שוין אבל לענין שנייה הנכנסת לשלישית דשנייה מעשר שני ושלישית מעשר עני וכן חמישית הנכנסת לששית היכי מהניא ותרצו דיכול לתקן שיפריש מעשר אחר ויחלל על המעות ויאכל המעות בירושלם והמעשר יחלק לעניים.
תני ר' אבדימי דמן חיפה וכו'. כמו תניא אידך דתני ר' אבדימי דמן חיפה אליבא דר"ש שזורי גבי זרעו לירק:
ואפילו לא עשה כולו קצצין גמורים. אלא מקצתו עשה לפני ר"ה ומקצתו לא עשה אלא אחר ר"ה ולא לקט לא מאלו ולא מאלו לפני ר"ה:
זרעו מתעשר לשעבר. היינו קצצין גמורים:
וירקו מתעשר בשעת לקיטתו. היינו קצצין שאינן גמורים ושעת לקיטתן הוי להבא דבלא לקט הוא דקיימינן ולא גרירי קצצין שאינן גמורים בהדי קצצין גמורים ונראה דקשיין הני ברייתות אהדדי דבילה לא מכשרי' הכא: ומתרץ ר' ייסא לא קשיין דברייתא קמייתא מיירי שהביא שליש ראשון למחשבת זרע דקודם שחשב עליו לזרע לא הביא שליש עדיין בענין דאחר מחשבת זרע הוא דהביא שליש דהשתא זרעו הוי עיקר דהוי קצצין גמורים וגרירין שאינן גמורין אבתרייהו ומהניא בילה אבל אם כשחשב עליו לזרע היה אחרי שהביא שליש ראשון במחשבת ירק אפילו עשה מקצתו קצצין גמורין לפני ר"ה לא גרירי הני בהני ולא אהני בילה אלא ירקו דהיינו קצצין שאינן גמורין מתעשרין בשעת לקיטתן דהיינו להבא דהיא שנה שלישית כיון שלא לקט אלא אחר ר"ה והיינו ההיא דר' אבדימי דמן חיפה:
זרע לזרע וכו'. עד השתא פי' בו הדין מעשרות דשאר שנים השתא אתי לפרושי ביה דין שביעית:
זרעו לזרע לפני ר"ה של שביעית. כל הך סוגיא יש לפרשה בקצצין גמורים לפני ר"ה מדאמרינן לקמן היה לוקט ונמצא לתוכו ירק והיינו בשגגה שהיה לוקט קצצין בכוונה וכן פירשה הרמב"ם ז"ל מכיון דעשה קצצין קמי ר"ה דשביעית שרי בשביעית ואפילו אם בא ונטל מירקו שרי באכילה דהא ירקו פטור דבטל אגב זרע ולית ביה משום ספיחים כיון דדין קטנית דיינין ביה ודמי לתבואה דבתר שליש אזלינן בה ואמרינן בפ' ג' ארצות דתבואה של ששית שנכנסה לשביעית דאין בה דין שביעית:
זרעו לירק. גרידא אע"ג דעשה קצצין לפני ר"ה בתר מחשבתו אזלינן וכל הנלקט אחר ר"ה בין ירקו בין זרעו אסור בספיחי שביעית:
פשיטא דזרעו מותר. דלא מנע מים דמשום ספיחין אין לאסרן דמחשבתו אהני לזרע כיון דאיכא קצצין ומדמינן להו לזרעו לזרע גרידא:
ירקו מהו. מי גריר בתר זרע לגבי ספיחי שביעית דכי היכי דגריר בתר מעשרות לעיל ושרי או דילמא דוקא לאידך גיסא ובתר לקיטתו עישורו והכא כיון דלא מנע מים ממנו ספיחי שביעית הוו ואסורין באכילה:
מותר דבר תורה. דגריר בתר זרע דנגמר פריו כדלעיל:
אפילו להאכיל את בהמתו יהא אסור מפני מראית העין. דלא מנע ממנו מים משום ספיחי שביעית אסור והא לא אשכחן דחמירא שביעית משבת:
לא יתן וכו' ולא יהא לוקט על אומן. על השורה כדתנן במס' פאה ונותנין פאה מכל אומן ואומן כלומר לא ילקט הירק מעץ פול המצרי כסדר אלא כאן מעט וכאן מעט מפוזר בו שלא יהא ניכר קרחתו ולא יאמרו דנמצא נהנה מספיחי שביעית והיינו נמי טעמא דלא יתן לבנו כדי שלא ילקט כ"כ שהיא ניכר:
נעקרה הגומא. כגון אותו ענף שהקריחו שלקט ממנו כל עליו נשבר ונעקר דהשתא לא מינכר שרי: גומא קרי לענף שלקטו עליו תר' קנה וסוף קנה וגומא:
ואפילו למ"ד אסור. אם היה לוקט הזרע דקצצין הוא לפני ר"ה ואגב לקט ירק קצת בתוכו שרי דמאן דאסר לא אסר מדינא אלא משום מראית העין והכא עיקר לקוטו היה הזרע:
כהדא חד בר נש וכו' מיסרן דלובי. אגודות של פול המצרי לפול המצרי קרי לובי בפ' כלאי הכרם הדין פיל המצרי כד איהו רטיב צוחין ליה לובי:
מיסרן. אלומות או אגודות מאלמים אלומים מתרגמינן מאסרין וכו' והוליך לר' ירמיה עשר אגודות של ירק פול המצרי בשנת שביעית ופול שזרעו לירק ולזרע הוה ועשה קצצין גמורין לפני ר"ה וירקו היה חייב במעשר אע"ג דלעיל אמר דירקו בשעת לקיטתו והכא לקיטה בשביעית הואי ושביעית פטורה שאני הך לקיטה כיון דעשה קצצין קמי שביעית חשיב כנלקט קמי שביעית תדע דהא שרי ליה באכילה ולא חשיב ספיחי שביעית ומשו"ה יש לו לעשר אע"ג דשנה של שביעית היתה:
א"ל. עוד לא תעשה כן:
ולא תלקוט. כ"כ ירק מפני מראית העין:
אלא צורכא דלפסא. צורך קדרתך:
זרעו לזרע. בשביעית ויצא לשמינית:
אסור. משום ספיחים דבתר השרשה אזלינן וכר"ש שזורי ונראה לפרש האי כמו שפי' בירושלמי ההיא דגרסינן בפ"ק דר"ה לקט ירק ערב ר"ה עד שלא תבא השמש וחזר ולקט משתבא השמש והא יו"ט הוא והאיך לקט ביו"ט ומוקי לה בגוי וה"נ שזרעו הגוי דאילו ישראל הא שביעית הוי, א"נ מותר לאחרים קאמר דאלו לדידיה דעבד איסורא ודאי דקנסוה רבנן וכן ראוי לפ' דברי הרמב"ם ז"ל פ"ד דהיל' שמיטה דכ' עבר וזרעו וכו' וכבר השיג עליו הראב"ד ז"ל ואמר א"א לא מצינו זורע בשביעית שום התר שהרי אמרו הנוטע והמבריך פחות מל' יום לפני ר"ה אסור לקיימו בשביעית והנוטע בשביעית בין שוגג בין מזיד יעקור והלכה כסתם משנה אלא בספיחים שיצאו מאיליהן מיירי ואי בנזרעו משכחת לה כשזרעו גוי עכ"ד. ומה שהשיג עליו ממשנתנו דקתני הנוטע בשביעית בין שוגג בין מזיד יעקור ומתני' באילן קמיירי ובא להשיג על דין פיל המצרי שהוא ירק עוד אדקדק עליו למטה:
מותר. דבתר לקיטה אזלינן דירק אחר לקיטתו עישורו:
זרעו אסור. משום ספיחי שביעית דבתר השרשה אזלינן:
וירקו מותר. דבתר לקיטה אזלינן ?(ב) והרמב"ם ז"ל בפ"ד בהיל' שמטה כשכתב משנתנו האורז והדוחן וכו' כ' כן האורז והדוחן וכו' ופול המצרי שזרעו לזרע הולכין בהן אחר גמר פרי דס"ל לרב ז"ל דאיסור שביעית בתר מעשרות גריר ויפה כיון הרב ואדרבה מעשרות מטעם שביעית למדו כדתניא בת"כ וכיון דפסיק שמואל הילכתא הכל הולך אחר גמר פרי נקטינן כוותיה בין לשביעית בין למעשרות ומשו"ה כשבא לכתוב ברייתא קמייתא כתב כן פול המצרי שזרעו לזרע בששית ונגמר פריו קודם ר"ה של שביעית בין ירק שלו בין זרע שלו מותר בשביעית ואם זרעו לירק ונכנסה עליו שביעית בין ירקו בין זרעו אסור כספיחי שביעית זרעו לזרע ולירק אסור. ומשמע דסתם קאמר ואפילו עשה קצצין לפני ר"ה והטעם נ"ל לדעתו דכיון דשם ירק עליו דינא דספיחים אית ביה וכשכ' ברייתא שנייה כ' כי הכא ממש וז"ל עבר וזרעו בשביעית ויצא לשמינית אם זרעו לזרע בין זרעו בין ירקו אסור כי הכא והיל"ל מותר אם יש גמר פרי אחר ר"ה דשביעית בטילתה ע"י קרקע דבתר גמר פרי אזלינן ובשמינית הוא דנגמר והרב מפ' גם ברייתא זו בעשה קצצין בשביעית עצמה ולכך פסק כי דינא דהכא להחמיר ועוד כ' ואם זרעו לירק הואיל ונלקט בשמינית בין ירקו בין זרעו מותר כדאמרינן הכח והגיה עליו הראב"ד ז"ל ואמר לא מצינו זורע בשביעית שום היתר ואין הולכין בשביעית לא בחנטת הפרי ולא בגמרו אלא משהשריש בשביעית יעקור וכו' וכמה לא חלי ולא מרגיש גברא דמריה סייעיה דלא אמרו יעקור אלא באילן משום טעמא דמונין דאית ביה ערלה אבל גבי פול המצרי דליכא ערלה לא אמרו ואדרבה אמרו שביעית קרקע מבטלה כדאיתא בפ' הנודר מן הירק וכמו שאני עתיד לכתוב אותה סוגיא בפ' ג' ארצות בס"ד ומשו"ה אפילו השריש בשביעית שרי. ואע"ג דלא עקרו כלל ס"ל לרב ז"ל דירק דכיון דחי ממי שנה הבאה כי עקר דמי: