אור ברסלב

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שביעית· רבי שלמה סירליאו

פרק ב · הלכה ב

הלכה א

מזבלין. הניית קרקע הוי ומפ' בפ' כלל גדול דשבת בירושלמי דכל הניית קרקע תולדת חורש הוי:

מזבלין. מכנס להן זבל:

ומעדרין. מלשון וכל ההרים אשר במעדר יעדרון והיא חפירה שחופר אדם בכלי ברזל במרא וחצינא כעין שחורשין בשוורים ונקט תנא הכי משום דדרך הגננים לעדור בהם עד ר"ה ואפילו בזמן דשני פרקים ראשונים אסירי וא"ת דהכא תנינן דבמקשאות ומדלעות לחודייהו דחופרין ובגמ' אמרינן דהה"נ דחורשין עד ר"ה סתמא ולעיל שנינו מחלוקת רבנן ורשב"ג בהכי וליכא למימר דמתני' כר"ג וב"ד דהא תקנתא דר"ג בתר ר' הוה וצ"ל דה"ק לת"ק בג' דלועין וג' קשואין וד' נטיעות וכ"ש לרשב"ג ולרשב"ג אף כולהו דלועין נמי ובדלעת יונית חורשין א"נ דלעיל פליגי בשריותא דכולה בית סאה והכא לא מיירי אלא בשריותא דמקומן דהיינו תחת נופן וענפיהן וזה נכון:

וכן בבית השלהין. שדה שהיא צמאה למים וצריכין להשקותה תדיר ויש ירק דששית נטוע בה א"נ אפילו אינן נטועות אם יש בתוכו באר להשקותו דהא לא מחזי חורש לצורך שביעית ומפרש בריש מ"ק דלישנא דצחותא היא דכתיב ואתה עייף ומתרגמינן משלהי ואשכחן עייף דהוא צמא למים דכתיב מים קרים על נפש עיפה:

מייבלין ומפרקין ומאבקין ומעשנין. כלהו מפ' להו בגמ' והני מפ' בפ' כלל גדול דתולדות נוטע הוו:

נוטל את העלה מן האשכול בשביעית. היינו מפרקין דת"ק דר"ש מתיר אפילו בשביעית גופה ובגמ' מפ' טעמא:

מסקלין. הניית קרקע הוי ותולדת חורש הויא וקתני ביה עד ר"ה מסירין האבנים מלשון סקלו מאבן ואע"ג דכבר קתני לעיל תולדות נוטע והשתא אתי נמי למיתני תולדות נוטע נראה דתנא ליה הכא דדמי להני דתני השתא דנטילת פסולת נינהו:

מקרסמין וכו'. מפ' בפ' כלל גדול דשבת בירושלמי דכל הני עד פיסקת אין נוטעין כולהו תולדת נוטע הויין והכי איתא התם כל דבר שהוא להניית קרקע חייב משום חורש המדייר המזבל המכבד המרבץ המפעפע גושים המברה בחורשין המצית את האור בחישת הקנים ובאגמים המסקל הבונה מדרגות הממלא את הנקעים מים שתחת הזיתים והעושה עוגיות לגפנים וכל דבר שהוא להניית קרקע חייב משום חורש כל דבר שהוא מבחיל את הפרי חייב משום נוטע המבריך המרכיב המקרסם המזרד המפסל המייבל המפרק המאבק המעשן המתלע המזהם הכורךהקוטם והמשק' הסך והמנקב והעושה לו בתים וכל דבר הוא להבחיל את הפרי חייב משום נוטע:

מקרסמין. כמו מכרסמין יכרסמנה חזיר מיער שחותך הענפים שיבשו והיינו זומר דכתיב בתורה:

מזרדין. כורתין הפרחים העולין בשרש האילן. לשון אחר פי' בערוך לפי שיש לאילן ענפים לחים יותר מדאי חותך מקצת ומניח מקצת וכן פי' רש"י ז"ל במ"ק:

מפסלין. כך היא הגירסא בכל הספרים ובת"כ ופי' בעל הערוך שנוטל מה שיבש מן הענפים לשון פיסולת וזה אינו נכון דהיינו מקרסמין לשון אחר שנוטלין הכל כדי שיתעבה הקורה מלשון ויפסל שני לוחות ורש"י ז"ל במ"ק גריס מפסגין ופי' אילן שנוטה נופו לכאן ולכאן קושרין איתו כדי שיעלו ענפיו למעלה ע"כ פירשו הרב מלשון הירושלמי דמתרגם ונתח אותו לנתחיו ויפסיג יתיה לפסיגוהי ונתחי האילן היינו ענפיו ומקשר נופו וענפיו כדי שלא יתפרדו וישברו:

עד ר"ה. ואפילו בזמן דשני פרקים הראשונים דאסירי:

של חמישית כן של ששית. של שנה חמישית כן של ששית שהוא ערב שביעית ומשמע השתא דלא שרי אלא זירוד ופיסול ולא קירסום דקרסום כיון דכתיב בתורה כדפי' לעיל מחמרינן גביה כמו בחרישה וזריעה ובגמ' מפ' לה:

ר"ש אומר וכו'. משמע דה"ק כ"ז שאני רשאי בעבודת האילן והיינו הא דתנן לעיל מייבלין מפרקין וכולה מתני' אני רשאי בפיסולו אבל לא בקרסום דהיינו זומר גמור ואסור מדאורייתא תוך ל' יום דהיינו נוטע וכר' יהושע ובגמ' מפ' לה:

מהו לחרוש להן. למקשאות ומלדלעות הנטועות חרישה רפה דומיא דעידור דמתני' וכיון דעושה לצורך פירות ששית שנטועות כבר שרי וכן פי' רבנו שמשון ז"ל ומיבעיא ליה בזמן איסור שני פרקים הראשונים ומשני דתניא בתוספתא כל זמן שאת מותר לחרוש את מותר לזבל והאי נוסחא דברייתא פשיטא דמשבשתא היא דמינה דייקינן דאם אין את מותר לחרוש אין את מותר לזבל ולעדר ואילו במתני' תנן דמזבלין ומעדרין במקשאות עד ר"ה אלא אימור דלחרוש נמי שרי כדרך שמותר לזבל עד ר"ה:

ותני עלה. דחורשין בית השלהין עד ר"ה ובמתני' תנינן בית השלהין בהדי מקשאות ומדלעות אלמא דדינן שוה ומאי דשרי גבי בית השלהין שרי נמי גבי מקשאות ומדלעות:

ר' אומר עד לפני ר"ה שלשה חדשים. לקמיה מפ' לה ואזיל:

ואלו. מקשאות וכו':

עושין שרשים לשלשה ימים. ובהא לימא ר' ג' חדשים לפני ר"ה ולמאי הילכתא קאי בעי להו ועוד דהא כבר כלתה הליחה ועבר זמן זריעת המקשאות: ומשני דגבי אורז קאי וה"ק ר' אומר עד לפני ר"ה ג' חדשים חורשים כדי שיזרע האורז וישריש ויטע אורז וישריש כלומר אה"נ דאי בעי לזרוע מקשאות ומדלעות דאסור אחר הפסח דמיחזי כחורש בית השלהין לצורך שביעית אלא דקא בעי לזרוע אורז בבית השלהין וכיון דאורז אפילו בית הבעל צריך שיהי המים צפין על גביו כדאיתא בסוף פירקין כי בעי למזרע ליה בארץ צמאה דהיינו בית השלהין בעי קדימה ג' חדשים כדי שיצלח קידם שביעית כי היכי דלא מחזי כחורש לשביעית והיינו שיזרענו ברצוף עד שמשריש ועולה עלין דקין כמו חוטין של משי ואח"כ עוקרין אותו ונוטעין אותו מפוזר כדי שיצלח ובארץ עייפה בעייא שהות כל כי האי עד שיצליח ולראשונה קרוייה זריעה ולשנייה קרויה נטיעה כנ"ל הצעה של שמועה זו:

מעבירין את היבולת. אם יש לאילן יבולת יחתכנה ממנו וירפא: מפרקין בעלים משברין העלים היבשים:

עושה לה אבק. כלומר משליכין אבק על עיקר האילן כלומר כשהשרשים נראין ומגולין מכסין אותן באבק ויותר נכון לפרש מלשון דאביק ליה מיבק אם יש סדק באילן עושה לו כמין חבק כדי לקושרו:

מתנינן לה. כלומר עושין לה עשן תחת האילן באבוקות כדי שימותו התולעים:

תני מכוונין ומצדדין. בתוספתא תני מכוונין ומצדדין את הנטיעות עד ר"ה:

מכוונין לה. כשהנטיעה עקומה ומיישרין אותה קושרין לה בחבלים עץ עב אצלה ישר עד שעולה השרף בו ישר ונשארת כן:

עושה לה דוקרן. היינו כעין קנים הדוקרנין דתוחבין קורה בארץ שהיא חדודה כמין דוקרן וקושרין בה ענף כדי שתתעקם ותעשה נוף לצל והיינו נמי תולה לה אבן דר' יוסא ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי:

מוותרין בגפנים ומשמטין בקנים. היינו מוותרין היינו משמטין אלא בגפנים קרוי מוותרין ובקנים משמטין והיינו כשהן רצופין יותר מדאי נוטל אחד מבנתים:

קודם החג. מוותרין דוקא קודם החג דאין נראה עבודה אלא עוקרן דקא בעי להו לסיכוך ביתו משא"כ לאחר החג:

ומקום שנהגו לאחר החג. אפילו לאחר החג דס"ל דלאו עבודה מחזי:

ובלבד מן הפקק ולמעלה. פקק קשר והכי איתא נמי במרובה ובקנים ובגפנים מן הפקק ולמעלה ומן הפקק הוא דשרי לוותר או לשמוט לאחר החג דלא מחזי עבודה:

נוטל את הקבוצים עמה. עם השרשים ומה שיתקבץ עמה דטעמא דלצורכו קא בעי להו:

תנינן תמן. בסוף פירקין: ממרסין מלשון ממרס בדמו דמס' יומא כלומר משקין עפר האורז כל כך עד שיהא הקרקע כשיבלעו בו המים רך ולמעוטי מרביצין דעפר לבן דמרביצין היינו זלוחא ותו לא וזה צריך שיהא עפר הקרקע בלול ומעורב במים כמו רקק:

אבל לא מכסחין. שאין חותכין עלין של האורז מלשון לא תזמור ומתרגמינן לא תכסח ומיחלפא שיטתיה דר"ש:

שאני הכא שהוא כמציל מן הדליקה. כלומר דנטילת עלין של אשכול לא הוי אברויי אילנא אלא כאדם המציל מן הדליקה שרוצה שיתבשל האשכול בשוה אבל גבי אורז אברויי הוא ואסיר וכה"ג משני בע"ז פרק ר' ישמעאל:

תמן תנינן. בפ' מאימתי מוציאין:

המסקל את שדהו. בשביעית גופה קאמר דכל ההוא פירקא בשביעית גופה קא מיירי וכן פי' הרמב"ם ז"ל בפ"ב דהיל' שמטה:

ומניח את הנוגעות בארץ. דכיון שאינו משליך את כולן לא מיחזי כמתקן שדהו:

וכא את אמר הכין. דלא שרינן אלא עד ר"ה:

כאן בתלוש כאן במחובר. מתני' באבנים המחוברות ותחובות בקרקע כיון דבנטילתן מזיז עפר איכא משום חורש בשביעית ולהכי לא שרינן אלא עד ר"ה ומתני' דאידך פירקין דקתני נוטל את העליונות בתלושות משמע ואפ"ה לא שרינן הנוגעות בארץ משום מראית העין:

הוינן סברין מימר. בתחלת העיון:

דר"ש כר' יהושע בקירסום. ואסור ותרי תנאי נינהו רבנן בחדא שיטה ור' יהושע ור"ש בחדא שיטה:

מדתני. במתני' מסקלים בהדי קירסום וזירוד ופיסול ?(ג) [דהא כיון דזירוד ופיסול הוו תולדות נוטע ולעיל קתני מייבלין ומפרקים וכו' ותני ביני הני מסקלין דהוה תולדת חורש דמותר עד ר"ה והדר קתני מקרסמין וכו' דהוו תולדות נוטע לאשמועינן דר"ה דומקרסמין דומיא דר"ה דמסקלין קתני דליכא מאן דשרי בסיקול טפי מהכי וליכא מאן דאמר בציר מהכי וה"ה בקרסום וכו' עד ר"ה ותו לא] וכולהו תלתא דשריא מתני' עד ר"ה אתי כרבנן ור' יהושע פליג עלייהו ומשמע דאכילהו תלתא פליג ושמעת מינה השתא רבנן לחוד ור' יהושע לחוד ור"ש לחוד ושמעינן דתלתא תנאי נינהו ולא דק ר' יהושע למינקט תרי דה"ה תלתא והכי פליגי רבנן סברי מקרסמין מזרדין מפסלין עד ר"ה ותו לא ובציר מהכי נמי לא אסיר ור' יהושע סבר דאפילו בשביעית נמי וה"ק דכמו שמזרד ומפסל ומקרסם של חמישית נכנסת לששית כך מזרד וכו' של ששית נכנסת לשביעית ואפילו יותר מכאן ור"ש סבר אפילו בציר מהכי נמי אסיר דכ"ז שאני רשאי בעבודת האילן דהיינו בחרישה עד העצרת כדתנן לעיל שרי בפיסולו אבל אחר עצרת שנאסר בחרישה נאסר ג"כ בפיסול האילן וזירודו וכ"ש קרסום דאורייתא ונ"ל דהא דשרי ר' יהושע זירוד ופיסול אפילו בשביעית היינו משום דלא נכנסה עדיין שביעית דאילן דהיינו ?(ב) ט"ו דשבט ולא אסירא קרסום דאורייתא אלא בזמן שנוהגין לזמור כנ"ל ומה שנ"ל דר"ש שרי נמי בקירסום אע"ג דבגמ' אינו כתוב אלא זירוד ופיסול היינו טעמא דלא נקט ר' יהושע בלישניה אלא זירוד ופיסול משום ר"ש דקאסר אפילו בתוספת שביעית דרבנן אפילו זירוד ופיסול דרבנן כנ"ל:

תוכן העניינים

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שביעית

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה