אור ברסלב

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי כלאים· רבי שלמה סירליאו

פרק ט · הלכה ב

הלכה א

מטפחות הידים. הן אותן שהם רגילין לפרוש על השלחן ולקנח בהן הידים כך פי' רבנו שמשון ז"ל והרא"ש ז"ל ואינו נכון חדא דמטפחות הידים קתני ולא מטפחות השלחן ועוד דאותן אינן קשין כלל והנכון שהן אותן שמנגבין בהן הידים שהן קשין קצת:

מטפחות הספרים. מפות הספרים שמכסין אותן בבגד עב וקשה כדי לשמרם שלא יתלכלכו ויתקלקלו:

מטפחות הספג. כשאדם יוצא מבית המרחץ מביאין לו ומסתפג בה והיא ג"כ קשה קצת:

ור' אליעזר אוסר. בשלשתן ובגנר מפ' טעמא:

מטפחות הספרים. המגלחין בני אדם במספרים פורשין מפה על גופן שלא יתלכלכו וההיא רכה היא שמקנחין בה הפנים ומודו בה כולי עלמא:

תמן תנינן. במס' כלים פ' כ"ד:

שלש מטפחות הן. לדינין חלוקין:

של ידים טמאה מדרס. בגמ' מפ' טעמא:

של ספרים טמאה טמא מת. ולא מדרס:

תכריך נבלי בני לוי. נבלי הלוים שמנגנין בהן בדוכן כורכין אותן במטפחות לשמרן שלא יתבקעו ואינה חשובה וטהורה מכלום:

שנותנה על הכסת וישן עליה. וכיון שמכביד גופו עליה טמאה במדרס הזב וטמאה תחת עשר מצעות דמשכב תחתון הוי אב הטומאה כעליון:

נותנה תחת אצילי ידיו. וסומכין עליה במקום כסת מה שאין כן במטפחות ספרים שיש בהן קדושה כדאיתא במגלה ואין נהנה ממנה:

אית תנאי תני מחלף. ותני הכי מטפחות הידים ומטפחות הספרים ומטפחות הספג אין בהן משום כלאים דברי ר' אליעזר וחכמים אוסרין:

יהיב מפה. של כלאים היתה:

ואינו אסור משום כלאים. דהא סומך עליה:

ומשני דלא ינבלון מאנוי. שלא יתטנפו כליו כלומר שלא ישפך המרק על בגדיו ודבר שאין מתכוין מותר:

ביעתא במפה דאית בה כלאים. ביצה מגולגלת כשהסירוה מן האש. על שלא יתכוונו בחמה מפני החמה. דגבי מוכרי כסות קתני לה דאסור להוליכן עליו להגן מפני החמה בעת החמה ובגשמים וכו' וה"נ כיון שהמפה מונעו שאינו נכוה בחוס הביצה אסור בהנאת המלבוש להכי הוא כחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים:

מפני שהוא עושה אותן כמין תיק. דמניחה בבגדיו על ארכובותיו:

ונותן ספר תורה עליה. שלא ילחצנו ויכאב לו והנייה איכא הילכך אסור:

שמחמם בה ידיו. כשקורא בספר בימי הקור:

בלא כן אינו אסור משום כלאים. כלומר מדבריך משמע דאם לא מפני טעם זה החמום לא היה אסור משום כלאים ור' אליעזר כי אסר מטעם כלאים קאסר והלא אסור בהנייה הוא מטעם דתשמיש קדושה הוי:

ומשני ליה ולא רב הוא. כלומר רב הוא מרה דשמעתא דהא ר' בא בשם רב קאמר לה ורב גופיה הוצרך לומר הלכה כדברי האוסר משום כלאים הא לאו הכי הוה שרי וא"כ צריכין לפרושי טעם האוסר דהא ליכא ביה לא לבישה ולא העלאה ושתק ר' בון בר חייא:

ואקשי ליה ר' יונה לר' בון דאמאי לא אקשית ליה לר' בא זו הקושיא שהיה מסולק ובולם פיו מלהשיב דהא בלא טעם כלאים אין שום היתר לכרוך בה ידיו בימי הקור דהא תשמישי קדושה היא ואסורה בהנייה היא ולא היה לו תשובה ולית לן אלא טעמא דר' יונתן בדר' אליעזר:

פעמים שהוא רואה רבו ומתעטף בו. ויוצא להקבילו ואיכא העלאה והיינו טעמא דר' אליעזר וגבי מטפחות ידים הא פרישנא טעמא במשנת כלים שנותנה על הכסת וישן עליה א"נ מפני שנותנה תחת אצילי וכו' וקיי"ל כר' אליעזר ושלשתן אסורין דמשנת כלים קיימא כוותיה וכן פסק הרמב"ם ז"ל דשלשתן אסורין:

כלנרי נשים. לא איתפרש לי וראיתי שפי' רבנו חננאל כלינרין רסן הסוס ושמא מה שנוהגין בארץ מצרים לשום נגד פניהם מסוה ומניחין בו נקבי העינים בלבד והוי דוגמת רסן. ואחר ראיתי בירושלמי דבמה אשה שפירשו רעלות כלינראה ופי' בעל הערוך ז"ל משימות בגד על ראשן ומכסות כל הפנים ואין נראה אלא העינים וקושרות אותו למעלה ירושלמי רעלות כלינראה ע"כ כלומר מונע הראייה כמו שפירשתי ושמן בערבי ג'רץ. ושרינן משום כלאים דהא אין בו משום חמום וגריע מן וילון דביצה דמעשה מחיצה קא עביד ולא שייך הכא טעמא דשמש מתחמם כנגדו דאין חושש האדם בימי הקור בפניו מגולות דהבל הפה מחממן. ויש גורסין אסורין דמתכוונין בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים:

תוכן העניינים

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי כלאים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה