אור ברסלב

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי כלאים· רבי שלמה סירליאו

פרק ב · הלכה ו

הלכה ה

אין סומכין לשדה תבואה. אם יש לו שדה תבואה ולחברו שדה תבואה סמוך לו צלע אצל צלע לא יזרע ביניהן לא חרדל ולא חריע ואפילו תלם א' דהיינו שורה המספקת מראש השדה לסופו ופי' הרא"ש ז"ל הטעם משום דאין מזיק לתבואה ומחזי כמקיים כלאים:

אבל סומכין לשדה ירק חרדל או חריע. דחרדל וחריע מזיקין לירקות ואין דעתו לקיימן והרמב"ם ז"ל בפי' המשנה כתב בהפך וז"ל אלו שני מינין מפסידין התבואה וכבר הקדמנו שאין ליזהר בענין כלאים אלא בשדה שלו וכשנראה חרדל וחריע סמוך לתבואה נדע שבעל השדה זרעו שלאו היה מניח לאחר לזרעו אבל היה מרחיקו ולכך אסור ואם היה שדה ירקות יהא מותר שאפשר לומר של אחר הן שאלו שני מינין אינן מפסידין הירקות והן סוף שדה אחר עכ"ל. ובהלכותיו פ"ג כתב מותר להקיף חרדל לכל מין ירק חוץ מן התבואה מפני שאינן מזיקין אותה ע"כ, נראה שחזר בו והסכים לדברי הר"ש ז"ל:

סומך לבור ולניר. אם יש אצל שדה תבואה קרקע מעט בורה או ניר דהוא שדה חרושה יכול לזרוע בשדה שורה של מין אחר וסומך העלין לצד הבורה והניר וסומך שם הזרע אחר:

בור. שדה שלא נזרע ועולין בו שמיר ושית וכן תרגם יונתן הובאי ובור:

ניר. מקום שנחרש מלשון נירו לכם ניר ושיעורן כתב רבנו שמשון והרא"ש ז"ל שהוא בית רובע ולי נראה לפרש דבריו שאם התבואה מקפת מג' רוחות מקום הבור או הניר פשיטא דאם בא לזרוע אצל מקום הבור או הניר זרע אחר ולזרוע בהן נמי כדי לסמוך אליו ודאי דבעינן בית רובע אבל אם המקום שסומך אליו מפסיק השדה מראשו ועד סופו די בג' תלמים של פתיח דהיינו שתי אמות רחב וכדלעיל דהכי אשכחן בפ' אלו מפסיקין דחשיב ליה שדה אחר כשאורך המשר חמשים אמה ורחבו שתים והיינו לפירושנו וכבר חלקנו למעלה בין שדה ובין תלם ובין משר:

ולגפה. אבנים סדורות זו ע"ג זו בלא טיט:

ולדרך. בין דרך היחיד בין דרך הרבים כדאשכחן גבי פאה ואם הדרך הזה מפסיק באמצע שדהו סומך לו מין אחר ומטה הענפים שם דבאנפי נפשיה הוא:

ולגדר. שהוא גבוה י' טפחים דאין גדר פחות מגובה זה ובפ' קרחת הכרם מפ' אי בעינן עומד מרובה על הפרוץ או אפילו פרוץ מרובה על העומד וכשיש גדר מפסיק זה סומך מכאן מין א' וחברו מן הצד האחר מין אחר ואפילו גפנים מכאן ותבואה מכאן שרו דאע"ג דמתתאי ינקי מהדדי לא אסרה תורה אלא שדך בשדה אחת שלא יהא בה כלאים וזו שדה לעצמו וזו שדה לעצמו, ובגמ' מפ' דיש בגדר להקל ולהחמיר:

חריץ ההוא עמוק עשרה ורחב ד'. דאפילו ארוך כמה אמות בעינן ד' טפחים משפתו לשפתו דבציר מהכי אזיל שפיר מהאי גיסא להאי גיסא:

ולאילן שהוא מיסך על הארץ. מפ' בתוספתא שאין נופו גבוה מן הארץ ג' טפחים וכיוצא בו שנינו לענין שבת בפ' המוצא תפלין. ואם יש מצדו אחד קרקע שבו מין אחד מותר לסמוך לאילן מין אחר אצלו אחר דפחות מג' כלבוד דמי וחשיב כגדר ומפסיק. ונ"ל דתחתיו נמי מותר לזרוע מין אחר דהא מוקף מחיצות הוא והכי איתא בתוספתא:

ולסלע שהוא גבוה עשרה ורחב ד'. פשיטא דסלע עדיף מכלהו אלא לאשמועינן דאף בסלע בעינן רוחב ד' וגבוה י' והאי רחב לאו בעובי קאמר דבכל דהו סגי אלא במשך הוא דקאמר כדאמרינן פס ד' בכל דוכתא:

מוריקא. משמע במס' ביצה שהוא כרכום אצפראן בלע"ז ותרגום כרכום מוריקא. והרמב"ם ז"ל בפי' המשנה פי' אצפור בלע"ז:

כיני מתני' אין מקיפין וכו'. כיון דפליגי בברייתא במקיפין ובסומכין ליכא מאן דפליג א"כ צריך להגיה המשנה ולמיתני בה אין מקיפין ובהכי אתיא מתני' מיהת כר' יהודה דאי סומכין תנן מתני' אמאן תירמייה ואינו כך קבלו דבמקיפין דוקא נחלקו:

מקיפין לשון היקף שמוקף מד' רוחותיו שהוא חבוש אבל שורה המפסקת בין שדה לשדה כיון דהתלם מפסיק השדה מראשו לסופו מותר דההיא שורה חשיבא בפני עצמה ושריא כדאיתא לקמן:

אלא לחסיות בלבד. מפ' בתוספתא דמס' תרומות פ' דג טמא אלו הן מיני חסיות הלוף והשום וקפלוטות והבצלים אבל לשאר ירק דלאו חסיות לא וכ"ש תבואה. ודוקא כי הוי חרדל מבחוץ וחסיות מבפנים אבל לערוגה של חרדל מבפנים שתהא מקפת לה תבואה מבחוץ ס"ל לר"מ לקמן במתני' דקרחת דבבית סאה יכול לזרוע עד שתי רובעין חרדל תוך שדה תבואה ותו לא דלא מיקרי שדה חרדל פחות מג' רובעין:

לכל מקיפין דברי ר' יהודה. בין לחסיות בין לירק בין לשדה ירק בין לערוגת ירק:

לכל מקיפין דברי ר"ש. ואפילו לתבואה:

ה"ג ערוגות קטנות של ירק מקיפין אותן חרדל וחריע. דלא חשיבא ערוגה קטנה של ירק לגבי חרדל וחריע אבל שדה ירק אסור ור' יהודה סבר דירק מ"מ. ויש ספרים דגרסי ערוגות קטנות וכן גריס רבנו שמשון ז"ל:

בתוך שדהו. השתא משמע לן ואפילו שדה תבואה ולקמן מפ' לה:

בתוך שדהו. שהשדה מקיפה מג' רוחותיה דהויא השורה סמוכה בהדי חורבה שחוץ לשדה דאילו מד' רוחותיה אפילו ר' עקיבא מודי דאסור כדאיתא לקמן בפ' ערוגה ואפילו גבי ירק וכ"ש גבי חרדל:

על רוחב מלואו. נראה בעיני לפרשו כמלא התפשטות עלי החרדל או החריע כדרך שמתפשטין עליו ותו לא וכן נ"ל לפרש הא דתנן לקמן בפ' ערוגה היתה שדהו זרועה ירק והוא מבקש ליטע בתוכה שורה של ירק אחר ר' עקיבא אומר אורך ששה טפחים ורוחב מלואו. והרמב"ם ז"ל פי' עלה דההיא עומקי ר"ל צריך להיות רוחב השורה ההיא כפי עומקו של התלם שהגביהי משם כלומר למלאות מקומו ולדידי נראה כדפרישית והא דאמרינן לקמן דגבי ירק אצל תבואה מקילינן טפי דאמרינן דעושה שורה של ירק לתוך שדה של תבואה באורך עשר אמות ומחצה על רוחב ששה טפחים ודיינינן בה דין בין ירק לירק דשיעור שטחה ו' טפחים כדתנן בפירקין והכא גבי חרדל לא נתנו בה שיעור אלא מילואו יחמיר טפי היינו טעמא דכיון דחרדל לתבואה אסור בהקפה החמירו בשורתו שלא יהא רחב אלא מלואו וכדפרישית. ולקמן בסוף פירקין בסוגיית ר' אליעזר אומר ירק בתבואה ו' טפחים יתבארו עיקרי דברים הללו:

לא שני אלא שדה קטנה וכו'. ר' אלעזר אשמעינן דאפילו הך קילא שיהא מוקף החרדל מג' רוחותיו לא מקילינן אלא בשדה קטנה דאורחה בהכי לחלקה שורות שורות משו"ה לא הוי כלאים אבל בגדולה והיא של תבואה דלאו אורחה לא אלא שיהא מפולש מראש השדה לסופו:

בד. לשון ערוגה וכשיש קרקע בית רובע רוחב פנוי המפסיק בין ערוגות של צד זה לערוגות של צד זה להוליך מים או להתפשטות עלין של כאן ושל כאן או בין משרים למשרים הויא גדולה. ערוגות קרויות בדידין בלשון משנה ובלשון ארמי בנכי:

לית הדא פליגא על ר' יוחנן. כדפרישנא לעיל דאגידא הך שורה דחרדל בהדי חורבה שחוץ לשדה ואילו ר' יוחנן קאמר לעיל דאסור לזרוע בראש תור דחורבה מין אחר דמימשיך בהדי הזרוע ולא בהדי החורבה יהוי כלאים ותיקשי ליה הך ברייתא דשריא חרדל אלמא דמימשכא בהדי חורבה:

ומשני דמודי הכא בירקות דקסבר דהך ברייתא דתני בתוך שדהו מיירי בשדה ירק כדתנן במתני' דסומכין לשדה ירקות חרדל וכו' דכיון דאוכלין אותן בעשב שלהן לא משהו להו מה שאין כן בחרדל דמשהו ליה לזרע הילכך לא מחזי כמקיים כלאים:

תמן לזרעים וכאן לירקות. פי' רש"י ז"ל כל דבר שזרעו עיקר קרוי זרעים כגון תבואה וקטנית ודבר הנאכל בעשבו קרוי ירק כגון כרוב וחזרת וכרישין וכיוצא בהו ע"כ:

גריד מותר לגרוע בו. גריד שדה יבשה וצמאה וכן פי' רש"י בפ' מקום שנהגו וכן פי' בערוך ואין לה מים להשקותה אלא למטר השמים תשתה מים ואם היא מפסקת בין שדה שמשקין אותה תדיר ואפילו אין בה רובע לתבואה או ששה טפחים לירק זורע בה מה שירצה אי בעי ממין של שדה השלחין שמשקין אותה אי בעי ממין אחר וטעמ' דהא מינכרא דזו זרעיה רעננים ושמנים וזו כחושים ודלים ושדה בפני עצמה היא ודמי לבור דמתני' ולקמיה בעי אי שרי לסמיך אליו נמי הני דמתני':

שיעשה שלשה בתוך ו'. שיזרע ממנה ג' טפחים בתוך ששה שתהא זרועה באופן זה ג' תוך ו' ולא מפוזרים זרועיה יתר מכאן דנראית שמנה ולא מינכרא והוי כלאים:

ושלשה שהן סמוכין וכו'. סיפא דברייתא דלעיל היא וקאמר דג' טפחים סמוכין לגדר כגריד דמו וזורע בהן מין אחר דלא משקי להו שלא יחלחלו יסיד הכותל ומינכרן:

היו ג' לתוך ו' ואחד חוץ לששה. בטיל לגבייהו ורצופין הן ושרו:

היו ב' בתוך ו' ואחד חוץ לששה מאחר שלא הוצלו וכו'. דלא תימא כיון דלעיל חשבינן ליה תוך ו' ה"נ חשבינן ליה הכי והוו להם ג' תוך ו' קמ"ל דלא שרינן ליה תוך ו' אלא דוקא כי איכא ג' תוך ו':

היה שם גריד שורה שורה ושורה גדר ושורה וכו'. כגון שהיה שורה של גריד דמצד צפון היתה לה שורה משדה שלהין וכן מצד דרום ומצד מזרח היה לה גדר ומצד מערב היה לה שורה של שדה שלהין אין לזרוע בגריד מין א' ובשלהין מין אחר דלא חשיב כ"כ כמו שדה בור ונעשית שורה של הגריד חבושה ומוקפת מד' רוחותיה דכולי האי לא חשיב גריד ומשו"ה קאמר גדר מצד א' דאע"ג דאינו חבוש מארבע רוחותיו משלהין ואפ"ה הוי חבוש ואסור:

גבו של גדר כשדה. כדמפ' ואזיל שתי שדות זו ע"ג זו העליונה סמוכה לחריץ שהתחתונה נמוכה הימנה עשרה ונמצא קרקע של עליונה מצד א' סמוכה לחריץ ומצד אחר הוי גדר לתחתונה לא תימא כיון דחשיבא גדר לתחתונה חשיב נמי גדר לעליונה וגוד אסיק ומצי בעל העליונה לזרוע בשפת העליונה מין אחר סמוך למין הזרוע בשטח גוף השדה שלו אלא דלגבי עליונה חשיב כשטח שדה יאסור ולגבי תחתונה מהני כגדר וסומך לשם מין אחר ג' טפחים סמוך לגדר כדלעיל ולגבי שבת לא אמרינן הכי אלא דחשיב גדר לעליונה ולתחתונה ורצו מערבין א' ורצו מערבין שנים:

כל מין תורכבינה. מין שיש בו שילוח הענפים שהן מסתרגין ומתרכבין כגון קישואין ודלועין ופול המצרי דאמרינן לקמן ובפ' ר' עקיבא דאית בהו שירכא ואשמעינן השתא דחשיב גדר יותר משיעור ו' טפחים לדלעת דאמרינן לקמן בפ' ערוגה היתה שדהו זרועה תבואה ובקש ליטע לתוכה שורה של דלועין ניתנין לעבודתה ו' טפחים ואם הגדילה יעקור מלפניה והכא קמ"ל דאע"ג דהשריגים יורדים למטה ומתרכבין ע"ג ירקות של מטה שרי דהא מינכר דנטועה למעלה על גב הגדר ולאו כלאים בשדך היא:

מוקרח תוך שדה תבואה. חבוש מג' רוחותיו לחוד קאמר כדאיתא לקמן בפיסקת אכילת הגפן:

אסור לזרוע בו. מין אחר דפחות מרובע הוא כדתנן תבואה בירק וירק בתבואה בית רובע:

הקיפו גדר מותר לזרוע בו. מין אחר ומציל דשדה בפני עצמה היא:

לזרוע בו שני מינין. של תבואה ובנוטה הענפים זה לצד מזרח וזה לצד מערב:

הקיפי גדר אסור. דחבוש הוא ומוכח במתני' קמייתא דערוגה דכי איכא חבישה אפילו בראש תור נמי אסור:

גדר זרוע מהו שיציל את הזרעים. כגון שזרעו לגדר על גבו ובשני שטחיו ונתכסה כולו והיה מקיף פחות מבית רובע וזרוע בתוכו מין אחר. סתם גדר של אבנים הוא:

מהו שיציל. מי אמרינן בטליה לגדר כיון שזרעו דהא מחלחלי ליה זרעים ומלקין אותו כדאמרינן בפ' לא יחפור והוי כמאן דליתיה ואינו מציל מלחבוש מין אחר או דילמא כיון דמ"מ הא איתיה מציל מלחבוש:

גריד זרוע מהו שיציל את הירק. נראה בעיני לפ' שהיה שורת הירק בשדה תבואה והירק פחות משיערו אבל היה שורה של גריד זרוע ירק:

מהו שיציל. כמו גדר ונראה דהכי מיבעיא ליה דאף על גב דאית לך קולא גבי גריד היינו לזורע דידיה דחשיב באנפי נפשיה אבל לזרוע בשדה גופיה מין אחר ולסמוך לו ושיציל לא קתני או דילמא תרתי קולי מקילינן עליה:

לא אמרו אלא יבשו. דמינכר אבל לחין לא דמיחלף ולא מינכר והה"נ גריד דזרוע כדרכו ג' תוך ו' מיחלף ולא יציל וכן גדר המכוסה בזרעים לא יציל דלא מינכר ואע"ג דלעיל פשיטא לן היה שם גריד שורה שורה וכו' חובשין את השורה ותפשוט מהתם היינו גריד באמצע ושורות שלהן לצדדין והכא שלהין באמצע וגריד לצדדין:

סומך לבור. למפשט בעיין דגדר זרוע קא אתי:

הדא אמרה שגדר זרוע מציל. דקס"ד דמתני' אשמעינן דיכול לסמוך על הגדר ואפילו בפחות מבית רובע חבוש מיירי שהגדר זרוע על גביו ושטחיו:

ה"ג אפילו תימר אין גדר זרוע מציל את הזרעים שנייא היא הכא שהוא שדה זרוע ואין גדר זרוע. כלומר לעולם אימא לך בבעיין שהוא גדר זרוע דאינו מציל דהא בטליה וכדפרישנא ומתני' דלאו מקיף פחות מבית רובע עסקינן אלא השדה שאצלו הוא דזרוע דסומך לו קתני ולא שזורע בו ממש:

ה"ג גריד ומשר מהי שיצטרפו היך עבידא היה שם מקום אורך עשר אמות ומחצה על רחב ו' אינו צריך גריד ועשה לו גריד מכאן מהו שיהא מותר לו לסמוך. וה"פ דהכי מיבעיא ליה לר' יוחנן קי"ל דקרקע כי יש בו שיעור מותר לזרוע בו ואפילו שהמקום מרובע ומיבעיא ליה אילו הוה חצי שיעור וחצי שיעור משר מהו מצטרפי ושרי לסמוך דעתו עליו לומר הא איכא שיעורא ושרי לו לזרוע בו מין אחר או דילמא האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי ולית בה שיעורא ואסיר ומפ' כיצד אילו היה שם מקום שיש בו עשר אמות ומחצה באורך שהוא שיעור אורך בית רובע כדלקמן וברחב היה בו ו' טפחים ודאי דאינו צריך גריד דהא אריכא וקטינא היא והוי שורה א' ומותר כדתניא בתוספתא וכתבתיה לעיל אבל היה שם מקום ראוי להיות משר שהיה בו אורך עשר אמות ומחצה ולא היה בו ששה רחב ועשה לו גריד מכאן כלומר וצרף לו גריד שאין בו רחב מאי מי נימא דמצטרף ומותר לסמוך על גריד ושיעור יש ומותר לזרוע בין במשר דמשלים הגריד בין בגריד דמשלים המשר היינו לשתי רוחותיו אי דילמא כיון דגריד בהדי שאר קרקע לא מצטרף בה משר וכיון דאין בו שיעור למשר באנפי נפשיה ואינו סומך ולא איפשיטא ולחומרא:

ארוך עשרה. ואינו גבוה י':

ורחב ד'. בעובי דארבעה מקום חשוב לענין שבת:

עשרה על עשרה. עשרה באורך ועשרה ברוחב אף על גב דליכא עשרה בגובה:

מותר לסמוך לה מארבע רוחותיה. דחשיבא הפסק כיון דרויחא:

תוכן העניינים

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי כלאים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה