אור ברסלב

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי כלאים· רבי שלמה סירליאו

פרק ב · הלכה ב

הלכה א

עד שתתליע. בגמ' מפרש לה:

ויופך. יהפוך הארץ ויחרישנה:

אזרע ואח"כ אהפוך. ויועיל לי לבטל הזריעה של חטים ולכסות הזרע שאני זורע אלא הופך בתחלה ואח"כ הוא זורע ואח"כ הופך לכסותו:

כתלמי הרביעה. מדברי הרמב"ם ז"ל נראה להקל שפי' תלמים שעושין קודם רדת הרביעה ונראה לי דלהחמיר קתני לה דלא כתלמי פתיח דהיינו החרישה הראשונה שעושין כשלא נחרש דהנהו רחבים הרבה וריוח גדול יש בין חרישה לחרישה כדאמרינן לקמן דבג' תלמים איכא שתי אמות וזה עושין בקיץ ומניחין אותה כן אלא משערין בחרישה הסמוכה לרביעה שהן עושין אותן קטנים כשהן רוצים לזרוע ועוד שלישית אחרי רדת הרביעה עושין התלמים תכופין זה לזה כדאיתא במדרש יפתח וישדד אדמתו בתחלה הוא עושה תלמים רחבים ולסוף הוא עושה תלמים קטנים ע"כ וכיון שצמח בו דבר דהוי כלאים אחמירו שיהו חרישותיו תכופות:

כדי שלא ישייר רובע לבית סאה. יש לפרשו להחמיר שלא יהא בין כל השיור של בית סאה כשתצרפנו בית רובע הקב ויש לפרשו להקל שלא יהא בית רובע שלם בבית סאה במקום אחד ובגמ' מפרש לה:

עד כמה היא מתלעת עד כדי שתשהא וכו'. פי' הרא"ש ז"ל אחר ששהתה שלשה ימים בארץ שהיא לחה היא קולטת ומתפשטין הימנה שרשים דקים אדומין כתולעת וכשהופכין אותה אח"כ במחרישה מתים השרשים ושוב אינם גדלים הילכך יהפוך הקרקע תחלה במחרישה ואח"כ יזרע ולפי זה ויופך דוקא קאמר דהא דהתליע דקתני במתני' עושה שרשים הוא דקאמר שנתלחלח הגרגיר ונתעפש וכן כתב הרא"ש ז"ל דצמחה דתנן בסיפא היינו התליע דרישא ותנן לא יאמר אזרע ואח"כ אפוך אלא הופך ואח"כ זורע וזה דעת הרמב"ם ז"ל שכתב בפ"ב היתה שדהו זרועה חטים ונמלך לזורעה שעורים קודם שיצמחו החטים ימתין לה עד שיפסדו החטים ויתליעו בארץ כמו שלשה ימים אם היתה שדהו רוה ואח"כ יהפכם במחרישה ויזרע המין האחר ואינו צריך להפך את כולן עד שלא תשאר חטה שלא נעקרה אלא חורש את השדה כדרך שחורשין אותה קודם המטר כדי שתרוה ע"כ. ואפשר לפרש להחמיר ואחר רדת המטר הראשון וכן מצאתי לר"י ז"ל אבל בגמ' מוכח כפי' הרמב"ם ז"ל ובאמצעי קאמר והראב"ד ז"ל השיג עליו ואמר לא נשנית כך בתוספתא אלא הופך הזרע לא הפך ימתין לה עד שתתליע עד כמה תשהא ג' ימים במקום הטינא נמצא לזה הלשון מה ששנינו במשנה עד שתתליע ויופך או יופך קאמר ובחדא סגי לה ע"כ. ודברי הרמב"ם ז"ל נראין דהא בגמ' לא מייתי לה הכי ומתני' דייקא:

במקום הטינא. במקום שהארץ מלוחלחת:

במקום הגריד. שהיא יבשה ובעיא טפי:

מקצת היום ככולו. במקום הטינא יום ראשון ושלישי מקצתן ככולן ולא בעינן ג' ימים מעת לעת:

וקרסמה. את הצמח דאפקורי מפקר לה ולית כאן משום זורע כלאים ומותר לזרוע בה מין אחר:

מ"ט דרבנן. דשרו כתלמי הרביעה ולא החמירו שיהפך את כולה עד שלא תשאר חטה שלא תתעקר:

אפילו לא רצף. החרישות שיהו תכופות זו אצל זו דהא אפקורי מפקר לכל הזרע וכטעמא דהוריד בהמתו:

אין מחייבין אותו להיות חורש דק. אפשר לפרש דלדבריהם דרבנן קאמר להו וליה לא ס"ל כדתנן במתניתין א"נ דהוא נמי מודי דלא בעינן תכופין התלמים אלא שלא ישייר רובע:

סוף עפרה של זו. מענה זו משופעת עפרה ונוגעין צרורותיה במענה שאצלה אע"פ שמרוחקין התלמים:

טעמא דאבא שאול כרבנן. כלומר מאי קסבר אבא שאול:

מכיון שהתחיל ברובע דיו. נאמר דמכיון שהפחית קרקע של מין האחר מרובע מספיק וכרבנן ולקולא כדפרישנא במתניתין או שמא נפרש באבא שאול לחומרא וסבר כר' יוסי דתנן בריש פירקין יבור ומפרשינן טעמא דמכיון שהתחיל ברובע צריך להשלים כל הרובע ואבא שאול נמי לחומרא קאמר שלא יהא בין כל השיור דבית סאה רובע ודמי ליבור דהא אפילו בחריש הדק נשאר קצת לפעמים שלא חרשו:

ומסיק כרבנן הוא דבימעט סגי אלא דהוא מקל מרבנן דרבנן סברי אפילו לא רצף אלא כתלמי הרביעה סגי ויותר מפוזר לא ואבא שאול סבר מכיון שהתחיל לחרוש ולמעט בין תלם לתלם פחות מרובע דיו ור' יוסי מחמיר מכלהו דגבי מיעוט המדה סבר דצריך להשלים כל הרובע וה"נ סבר שלא יהא בין כל הצרוף בית רובע בלא חרישה כך נ"ל הצעת השמועה:

תוכן העניינים

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי כלאים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה