פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי כלאים· רבי שלמה סירליאו
פרק ב · הלכה א
כל סאה שיש בה רובע. כשבא לזרוע סאה של חטים אם נמצא תוך הסאה של חטים רובע הקב של מין אחר חייב למעטה משיעור רובע ואח"כ זורע וכן אם זרע שדה ששיעורו בית סאה דהיינו נ' על נ' כדאמרינן בעירובין ועלה בתוכו מין אחר שיעור בית רובע הקב דהיינו לפי מה ששנינו בתוספתא עשר אמות ומחצה על עשר אמות ומחצה מרובעות כדאיתא לקמן צריך שימעטנו ולהכי תני כל סאה כל גווני סאה בין סאה של זרע בין סאה של קרקע הכל שוה דזיל הכא רובע לסאה וזיל הכא רובע לסאה ומפ' לקמיה שהזרוע הוא תבואה או קטנית ורובע הוא רובע הקב דהוא אחד מכ"ד לסאה כדאיתא בגמ' ובגמ' מפרש אי רובע מלבר הסאה או מלגו:
ימעט. אותו מין אחר המעורב בו ימעטנו משיעור רובע וכשהוא ממועט מתבטל בתוך הסאה ומותר לזורעו ואם הוא זרוע כבר כשיעקור המין האחר ויפחיתנו מרובע מותר לקיים השאר וליכא משום מקיים כלאים:
ר' יוסי אומר יבור. דמכיון שהתחיל למעט יסיר הכל כבורר פסולת מתוך אוכל אבל מודה ר' יוסי דאי תחלתו הוי פחות מרובע דשרי כדאיתא בגמ':
בין ממין א' בין משני מינין. סתמא היא וארישא קאי דאותו רובע צריך למעטו ואפילו הוא משני מינין שהוא חצי רובע מזה וחצי רובע מזה דמצטרפין הואיל ובין שניהם איכא רובע:
לא אמרו אלא ממין אחד. קסבר דאין שני מינין מצטרפין לרובע:
כל שהוא כלאים בסאה. רבנן אכולהו פליגי דת"ק לא קפיד שיהו שני מינין כלאים אל הסאה אלא סאה של חטין אפילו שנמצא בה חצי רובע מזונין וחצי רובע משעורים מצטרפין וחשיב הכל רובע שעורים וצריך למעט ורבנן בתראי סברי דאין צריך למעט כלל ושרי דאין כאן אלא חצי רובע של כלאים ולא מיתסר אלא היכא ששני המינין הוו כלאים לגבי הסאה כגון חצי רובע שעורים וחצי רובע כוסמין הני הוא דמצטרפין וצריך למעט א' מהן ודיו ור"ש סבר לא מצטרפין וזה בטל לגבי חטים וזה בטל לגבי חטים ואם זרע או קיים ולא מיעט למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה תנן לקמן בפ' כלאי הכרם דבדיעבד מותרין באכילה:
בד"א. כלומר בד"א דשוין השיעורין דקודם זריעה ודבתר זריעה רובע לסאה בזמן שמה שרוצה לזרוע או מה שזרע הוי תבואה או קטנית ומה שנתערב בתוכו נמי הוי תבואה או קטנית אבל אי חד מינייהו הוי זרעוני גנה שאין נאכלין בהנהו לעולם בתר השטח שמחזיק זריעתן אזלינן ולהחמיר כדמפ' ואזיל:
תבואה בתבואה. כגון חמשה מיני דגן:
קטנית. כגון פולין ועדשים ואורז וכיוצא בהן דבהני אין חילוק בין זרוע לאינו זרוע:
זרעוני גנה שאין נאכלין. כגון זרע הבצלים והשומין וזרע כרתי וזרע צנון וחרדל:
א' מכ"ד בנופל לבית סאה. כיצד חרדל שנתערב בתבואה והרי חרדל זורעין ממנו קב לבית סאה לפי שגרגיריו דקין יש בקב שלו לזרוע בית סאה הילכך אם נתערב ממנו חלק מכ"ד מן הקב דהיינו ביצה של חרדל תוך סאה של חטים שהיא חסרה רובע הקב חייב למעט ואם ימצא זרוע דמי לשעורים בחטים וצריך למעט בקרקע של נ' על נ' בית רובע הקב:
מצטרפין. כגון חצי ביצה של זרע כרתי וחצי ביצה מזרע חרדל וכיוצא בו מצטרפין הואיל ובין שניהם איכא אחד מכ"ד ממה שזורעין מהן בבית סאה:
להחמיר ולהקל. בגמ' מפ' לה:
הפשתן בתבואה. מפ' בגמ' אתר דזרעי רובע חטין זרע תלתא רובעין דכיתן דזרע פשתן צריך ממנו ג' סאין לזרוע בית סאה ממנו הילכך לא אמרינן ימעט עד שיתערבו ג' רבעי הקב לסאה חסרה רובע הקב:
שיש בה. א' מכ"ד דה"ק הסאה שיש בה בתוך מדתה רובע הקב ממין אחר דהיינו כ"ג רבעין של חטין ורובע משעורים:
שנפל לתוכה. א' מכ"ה דכבר היה בה מדת סאה כשנפל ומחמרינן דאפ"ה חייב למעט וכ"ש א' מכ"ד:
שיש בה בתלוש. שנפל לתוך הסאה של חטים כשהחטין היו תלושין:
במחובר. היינו שנפל בשדה בעוד הכל מחובר וגדל עמו ונקצר יחד ונפל משמע ליה מן על פני כל אחיו נפל והיינו שכן:
במה אנן קיימין. כמו במאי עסקינן ולמ"ד בתלוש קא דייק:
במתכוין לזרוע. שעירבן במתכוין כדי לזרען:
חטה אחת אסור. אפילו לא עירב אלא חטה אחת אסור לזרוע משום דאין מבטלין איסור לכתחלה והראב"ד ז"ל הוסיף לפי דעת הרמב"ם ז"ל דאפילו לא עירבן במתכוין אלא שנתערבו בשעת כינוס התבואה וכונתו היה לזורעה כן אסור:
אם לערב אפילו כל שהוא אסור. אם עירב כדי למכור לחברו לזרוע אפילו כל שהוא נמי אסור כדמוכחא ההיא דהבורר צרורות:
חייב להעמיד לו חטין יפות תחתיהן. שהרי הפחיתו מדה דאיהו הוה מזבן להו עם החטים דעפרורית רובע לסאה מקבל לוקח כדתנן בפרק המוכר פירות ולא מצי א"ל אחזור ואערב דהשתא עושה עול בידים וכתיב לא תעשו עול וגם לוקח לא מצי מחיל אלא מה שנתערב מעצמו וגם בעל כרחו של מוכר וכן פי' רשב"ם פ' המוכר פירות:
מכר לו חטין יפות ונמצאו ברורות. אגב דמייתי הך מימרא קא מסיק ומפ' לה והדר מסיק למילתיה וכן דרך הירושלמי:
ונמצאו ברורות. בלי שום צרורות ושעורן לסאה רובע:
מהו שינכה לי אותו הרובע. וימדוד לו סאה פחות רובע דהא סייעיה דהא בעי לקבולי רובע ולבררו:
ומסיק דאינו מנכה אלא נותן לו סאה שלימה כיון דהבורר חייב להעמיד לו חטים או דמי חטים במקום הצרור ואמאי לימא ליה כשתמכור אותו מכור המדה פחותה וחסרה כדי הצרורות שבררתי ומדמחייבינן ליה משמע דאע"ג דהן ברורין בעינן לאשלומי ליה מדה:
בירר רובע ומחצה. צרורות מכריו של חברו לסאה דהשתא לא הוה מצי בעל החטים לזבונינהו הכי דהא קא בעי לברורי להו על כרחו:
מהו שינכה לו דמי החצי. דלימא ליה החצי מיהת מיחייבת לברורי:
מנכה לו. דמי החצי ולא משלם לו לבעל החטים אלא כדי רובע דכדי רובע עפרורית מצי לזבונינהו:
אינו מנכה לי. כלל ומשלם לו רובע וחצי חטים:
דא"ל אילו יהבתון אותן צרורות. כלומר אילו לא שקלתינהו היינא צרר לו בסירקי דהיינו לישמעאלים מוכרי תבואה בכפרים והייתי מוכרן להן והן יראו מה שיקחו ואפסדתן שהייתי אומר שכן באו מן הגרן ולא פשעתי. ובגמ' דילן פ' המוכר פירות אמרינן דחייב לברר כל הרובע וחצי אי משום דינא אי משום קנסא ופליגא אדהכא:
אלא שנתערבו דרך מכנס. כלומר בהכי מיתרצא מתני' שהיה מכנס תבואתו לאוצר ונפל שם מין אחר וכ"ש עירבן להאכיל לאנשי ביתו ונמלך עליהן לזורען ולדעת הרמב"ם ז"ל דוקא כשהיתה כוונתו לאוכלן ונמלך עליהן:
כגון קב וחצי קב. דיש מין דכמדת קב יש בו כדי זריעת בית סאה דהיינו נ' על נ' ויש מין דחצי קב הוא כדי זריעת בית סאה ואי במכנס עסקינן מאי מהני חצי ביצה תוך סאה של חטים ואין ניכר בו:
ומשני אע"ג דאין דרך בעה"ב לערב מיעוט כזה אפילו הכי עד כאן חשו למראית העין דמדאורייתא חד בתרי בטיל כיון דלא עירבן כדי לזרוע ואין צריך למעט אלא מפני מראית העין:
מזיד אסור. והיכי שריית להוסיף על הסאה:
צריך להשלים את כל הרובע. דמכיון שהתחיל לברור אם לא היה בורר כלו מחזי כמקיים כלאים והכי אמרינן בפ' המוכר פירות:
ומודי ר' יוסי. לרבנן:
שאם היה שם פחות מן הרובע משעה ראשונה שאין זקוק לו. והשתא מפ' ואזיל למאי נפקא מינה:
היך עבידא. כמו היכי דמי כלומר מאי נפקא מינה:
היה שם רובע משני מינין בורר מין א' ודיו. ואין צריך לברור את השני כיון דמשעה ראשונה לא הוי שיעור רובע במין הנשאר וכת' רבנו שמשון ז"ל דגמ' דילן דפ' המוכר פירות פליגא דאמרינן דטעמא דר' יוסי משום דמחזי כמקיים כלאים ולפי סברא זו לא סגי אף בשני מינין בבורר מין אחד כולו אא"כ יברור כל שניהן ע"כ. ולי נראה דלא פליגא דדוקא מאותו המין שהתחיל לבור אם ישייר ממנו מחזי כמקיים כלאים אבל מין האחר כיון שאין בו רובע אינו ניכר ואין בו משום מראית העין וכן כ' הרא"ש ז"ל:
עד רובה של סאה. עד שהסאה היא רבה על המינין האחרים אין המינין מצטרפין כיון דאין בא' מהן רובע אבל אם רבו המינין על רוב הסאה מודי ר' שמעון דמצטרפין אע"ג דכל מין ומין לעצמו פחות מרובע:
חזר והוסיף. כלומר דכי רבו המינין נמי על רוב הסאה ונאסרה לא תימא דאפילו חזר והוסיף על הסאה הוי רוב לא תחזור אל ההיתר הראשון וצריך למעט אלא דחזרה התבואה להתירה:
כמא דר"ש אמר אין שני מינין מצטרפין לאיסור. במתני':
אין שני מינין מצטרפין להתר. והיינו דתנן כך אמרו להקל דלהקל נמי אין מצטרפין ונקטיה תלמודא הכא לפרשו משום דר"ש מהכא יליף מסיים לה הכא והיינו כדמפ' ואזיל:
היה שם כ"ב רובעים ומחצה של חטים. דכ"ג רובעים הוא שיעור לבטל מין אחר פחות מרובע כדאמרינן במתני':
אין שני מינין מצטרפין להתר. דאם היה חצי רובע זה של שעורים מצטרף עם הכ"ב ומחצה חטים נמצאן כאן כ"ג רובעים והיו מבטלין פחות מרובע עדשים שנפל אחריהם ואשמעינן דאין מצטרפין:
ותני עלה כגון שלשת קבין וארבעה קבין. אתבואה וקטנית קאי דתנן במתני' דצריך רובע לסאה ומפ' דהיינו עד אותן מינין דצריך מהן ד' קבין לבית סאה ואפילו ג' קבין נמי לבית זריעת סאה דהיינו נ' אמה על נ' אמה אפ"ה דינן ברובע קב כמו חטים ולא משערינן להו בנופל מהן לבית סאה דהיינו ל"ג קבין חצי לוג לסאה אלא רובע קב משערינן וג' קבין הוי חידוש טפי מארבע קבין לסאה ולקמן פליגי אמוראי בהא ואיכא מ"ד לקמן דהיינו דוקא כשנופל בהן מין ששיעורו א' מכ"ד רובע הקב אבל כשהנופל הוא מין של ג' קבין להתר דידיה אזלינן להחמיר והו"ל למינקט ד' קבין וג' קבין אלא דסדר המינין נקיט ואתי:
הא קבים אחד מכ"ד בנופל וכו'. דהיינו שליש לוג לסאה:
ותני עלה כגון קב וחצי קב. הא דמשערינן בזרעוני גנה אחד מכ"ד בנופל מהן לבית סאה היינו באותן מינין שזורעין מהן קב או חצי קב לסאה אבל אם הן גסין שצריך שני קבין לזרוע בית סאה שיעורן כמו תבואה וקטנית דהיינו רובע קב לסאה והשתא מקשה תלמודא דפליגי הנך ברייתות אהדדי דלעיל משמע דאותן שהן דקין שבשני קבין זורעין בית סאה משערינן א' מכ"ד בנופל לבית סאה כשיעור זרעוני גנה וכאן אמר ששיעורן כמו תבואה וקטנית ולא משני להו. וכ' הרא"ש ז"ל דיש לתרצם דהא דתבואה וקטנית דתני בהו דקביים כפחות מקביים היינו טעמא משום דתבואה וקטנית גסין ורוב מינן צריך סאה לבית סאה ואם נתרחקי מגבולן עד שהגיעו לכך דבקביים מהן זורעין בית סאה יצאו מכלל מינן ונכנסו לכלל זרעוני גנה אבל זרעוני גנה שהן דקין ובדבר מועט זורעין בית סאה אם נתרחקו מגבולן עד שהגיעו לכך שצריך מהן קביים לבית סאה יצאו מכללן ונכנסו לכלל תבואה וקטנית עכ"ד:
עד שמונה קבין. דגם מין שדרכו לזורעו ח' קבין לסאה דיינינן ביה להחמיר רובע לסאה ולא אמרינן דלהוי כמו פשתן ולהקל ולהוי שליש קב לסאה אבל מין קטנית שזורעין ממנו עשרה או ט' קבין לסאה משערינן ביה להקל יותר מן החטים ואין צריך למעט אלא כשמצא בחטים ממנו עשרה ביצים דבדידיה משערינן אבל מין שזורעין ממנו ח' קבין לא משערינן ביה להקל בשיעוריה אלא בשיעור חטים משערינן דעד ועד בכלל קאמר דלא תימא כיון דא' מכ"ד מזה המין של ח' קבין בבית סאה הוי א' מכ"ד בלוג ושני ביצים נימא ביה להקל ולא נשער ביה רובע לסאה קמ"ל דמין גם דבעינן לבית סאה י"ב קב או עשרה קב עד מין ששיעורו ח' משערינן להקל ולא ח' עצמן דלא חשיבי אלא בכלל רובע לסאה ולהחמיר נינהו ולמר עד ט' עצמן נמי רובע קב לסאה אבל מין דבעינן י' וכ"ש י"ב קבין לבית סאה כולהו מודו דלהקל ובדידהו משערינן:
תשעה ועשרה. של זרעוני גנה:
מהו שיצטרפו. למ"ד תשעה להחמיר קא בעי היכא דנתערבו בסאה תבואה או בסאה קטנית שני מינים של זרעוני גנה שאחד מהן של תשעה קבין לבית סאה ואחד מהן עשרה קבין לבית סאה ונתערב מזה חצי קב אחד מארבעה ועשרים ומזה חצי אחד מכ"ד שבו מהו שיצטרפו לאסור התבואה או הקטנית ברובע עד שימעט או דילמא לא מצטרפי דזה שיעורו לחוד וזה שיעורו לחוד:
תשעה ושלשה מצטרפין. דהא מין ששיעורו ג' קבין שיעורו ברובע כדתנן לעיל ומין ששיעורו בט' שיעורו ברובע למ"ד עד ט' להקל דיינינן ולא ט' בכלל כדפרישית:
ט' ועשרה לא כ"ש. דמהני להשלים מדת רובע. ורבנו שמשון ז"ל גריס תשעה ושלשים מצטרפין ואין אני מבין תמיהת איתא חמי דמנא ליה דמצטרפין דלימא הכי:
סאה חולקת ביניהון. נראה לי דר' חנינא ור' אבין פליגי אאמוראי דלעיל ופירושו כן זריעת בית סאה חולקת לפניך הדרכים ומבררת לכולהו שיעורין דיש להחמיר ויש להקל כענין דקאמר ר"ש גבי צירוף לעיל שלא תטעה שכאשר ידעת השיעור לזרוע בית סאה של זה המרובה שנפל בו התערובת כמה הוא ושל זה הנופל בי בית סאה שלו כמה הוא אזי תוכל לדעת בית רובע של הנופל דהיינו א' מכ"ד אימת להקל ואימת להחמיר ולא תשתבש לעולם דלעולם בתר מין הנופל והמתערב אזלינן:
כיצד רובע סאה אוסר בג' קבין. היינו להקל ורובע ג' קבין אוסר בסאה היינו להחמיר כיצד רובע סאה אוסר בג' קבין להקל היה הנופל מין שצריך ממנו סאה לבית סאה דבית רובע היינו א' מכ"ד שלו הוא לוג ונתערב במין המרובה שרוצה לזרוע ששלשת קבין שיעורו לבית סאה דאמרינן לעיל דמין של ג' קבין נכנסו בכלל קטנית וא' מכ"ד שלו הוא חצי לוג והיה חסר חצי לוג מהן צריך לוג ממין האחר כדי שיהא חייב למעט דבתר מין המתערב אזלינן דהיינו קולא:
ורובע ג' קבין אוסר בסאה. כגון מין של ג' קבין לבית סאה דהיינו חרדל דבית רובע שלו מספיק בחצי לוג דהיינו א' מכ"ד שלו שיעורו לאסור בסאה תבואה שרוצה לזרוע דשיעורה סאה לסאה אם היה הסאה חסר רובע קב סגי לה מחרדל לאוסרה בחצי לוג דבתר מין המתערב אזלינן ולהחמיר:
רובע סאה אוסר בט' קבין. כגון מין של סאה לבית סאה ששיעורו הוא לוג שנתערב במין של ט' קבין לבית סאה דחסר ממנו לוג ומחצה דהוא א' מכ"ד שלו סגי מין של סאה לאוסרו בלוג ולהחמיר:
רובע ט' קבין אוסר בסאה. ס"ל כמ"ד עד ח' דאילו ט' להקל הוי וא"כ מין של ט' קבין של בית רובע שהוא א' מכ"ד שלו הוי לוג ומחצה שנתערב בסאה תבואה חסר לוג כדי לאסרו בעינן לוג ומחצה להקל דבתר מין המתערב אזלינן:
ג' רבעים של פשתן אוסרים בסאה. זהו שיעורו של א' מכ"ד בנופל לבית סאה דתנן במתני' כדמפרש ואזיל אתר דזרע רובע דחטים זרע תלתא רובעים דכיתן כדפרישית במתני' וטעמא משום דעולה יחידי. ולענין הלכה קי"ל כר"ש אע"ג דאין הלכה כר"ש במה שאמר אין שני מינין מצטרפין להחמיר אפשר דהלכה כמותו במה שהחמיר דלהקל אין מצטרפין דתנן כשם שאמרו להחמיר כך אמרו להקל דאין מצטרפין ולא כך פסק רמב"ם ז"ל בפ' שני. ולענין אם מצטרפין שני מינין דצריך למעט קיי"ל כרבנן בתראי דבעינן שיהו כלאים בסאה וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ' הנזכר ולא קי"ל כר' יוסי דאמר יבור אלא כסתם מתני' דתנן ימעט. ולענין ג' קבין קי"ל כסתמא דתלמודא לעיל ולא מפלגינן בין אם הוא נופל או הוא מין המרובה דלעולם ג' קבין דיינינן בהו כחטים ולית לן דר' אבין ור' חנינא בהא דקיי"ל דח' וט' דיינינן בהו להחמיר אבל י' דיינינן ביה כפשתן דט' וי' מצטרפין: