פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי כלאים· רבי שלמה סירליאו
פרק א · הלכה ח
סדן של שקמה. עד שלא נקצצה נקראת בתולת השקמה ומשנקצצה נקראת סדן כן פי' רש"י ז"ל בפ' מקום שנהגו:
פיגם. מין ירק הוא רודא בלעז:
קדה לבנה. מין אילן הוא קושט בלעז ויש לי ריח טוב והוא המוזכר בתורה בסממני שמן המשחה ותרגומו קציעה והא דתנן קדה לבנה משום דקדה סתם בלשון תלמוד מין ירק הוא כדאמרינן בפ' בכל מערבין הקידין והאורבנין מין ירק:
חצוב. הוא חצובה המוזכרת בפ' אין צדין חצובא מקטע רגליהון דרשיעיא והוא עשב שיורדין שרשיו בארץ אמות הרבה ולא ינטו הנה והנה:
שיהא מקירו. פי' בערוך שיהא לו לצל לשון המקרה במים לשון אחר לשון קור שיהא מקררו:
בתוך האבטיח. בתוך שרשה:
זורקת מימיה לתוכו. שהאבטיח לח ומלא מים:
לתוך החלמית. פי' בערוך מלווא בלעז ובלשון ארמי הרני והוא עשב עליו עגולין ומצד אחד פתוח בלילה כפותה בקרקע וכשחמה זורחת היא עומדת ופתחה למולה וכשחמה הולכת מסבבת פניה למולה היא מתעגלת עמה עד ששוקעת החמה ואותו הארץ הוא פתוח כנגד החמה לעולם וכשחמה שוקעת היא נכפפת בקרקע ע"כ:
בלא כך אינו אסור משום זרעים תחת הגפן. כלומר דבמתני' משמע דאינו אסור אלא מפני שהוא מרכיב אילן בירק ותיפוק לי דאסור בשביל שנטועה האבטיח אצל עבודת הגפן ותנן בפ' המבריך דעבודת הגפן מקדש:
תחת הגפן. כלומר תחת עבודת הגפן דהיינו ששה טפחים לרבנן:
ומשני כשהעמיק. שורש האבטיח למטה משלשה טפחים ושם הכניס הזמורה תוך שורש האבטיח דכך שיערו חכמים דעד ג' טפחים יונק הגוף מריח הארץ:
שרשי פיאה. שם עשב המוזכר בפ' במה אשה דמעלי לרפואה וצובעין בו אדום:
תוך ד' אמות שבכרם. דהיינו שיעור עבודת הכרם וכרם מפ' לקמן שתים כנגד שתים וא' יוצאה זנב:
הרי אלו מותרין. שרשי הפיאה והכרם עבודת הגפן ועבודת הכרם כי הדדי נינהו מאי דשרי בהאי שרי בהאי. ומה שכתב רבנו שמשון ז"ל דהך סוגיא כר' עקיבא אין צורך דכרבנן אתיא דג' טפחים דהכא לאו בהרחקה מעיקר הגפן הן אלא לשיעור גובה העפר הן כשיש שיעור גובה ג' טפחים כו"ע מודו דמותר להביא שרשי זרע אחר תחתיהם. ופסק הרמב"ם ז"ל הך ברייתא דשרשי פיאה בסוף פ"ה אלא שלא פי' דבעי עפר על גובה ג' טפחים וקיצר שם: