פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי דמאי· רבי שלמה סירליאו
פרק ז · הלכה ח
מי שהיו לו עשר שורות של עשר עשר כדי יין. כגון שהיו שורות של חביות קטנות מסודרות על הארץ שבכל ענין שתמנה בין ממזרח למערב בין מצפון לדרום תמצא עשר שורות של עשר עשר כיצד שים לפניך קרקע מרובע עשר אמות על עשר אמות ובכל אמה חבית טבל מונחת ובקריאת שם לחוד לא' מהן או לב' או לג' הן מתוקנין חוץ מאותן שאומר עליהן שהן מעשר דהנהו מעשר טבול נינהו דלא ניטלה מהן תרומת מעשר ופתח בכד וסיים בחבית לומר לך היינו כד היינו חבית כדמשנינן בפ' המניח ופירושא דמתני' כמו שפירשה הרמב"ם ז"ל והוא פי' רבנו האיי גאון ז"ל דכשאמר שורה החיצונה אחת מעשר ה"ק בשורה החיצונה חבית אחת מעשר כוונתו לומר שהוא קורא לחבית א' מעשר והחבית ההיא בשורה החיצונה ואחת דקתני אחבית קאי והשורות החיצונות הן ארבע:
ואין ידוע וכו'. וכגון שנשתתק או מת מיירי ולכך צריך ליקח שתי חביות משתי זויות באלכסון על דרך שתי מתנות שהן ארבע במזבח שכל א' מהן משתתפת עם שתי שורות ובגמ' פריך דיטול שתים מזויות זו ושתים מסוף האלכסון דלא מסתבר דחבית א' מהניא לכאן ולכאן דבשלמא לענין זריקה מיקרי סביב בשתי מתנות כזה $ שזורקין הדם בכח לשתי זויות המזבח באלכסון בזריקה משתברת היא והולכת ומצינן למימר שהן ארבעה אבל כאן אין להטילה בשתי שורות אלא או לכאן או לכאן ומשני לא דמיא סיפא לרישא ומפסיד:
חצי שורה החיצונה אחת מעשר. כלומר חבית אחת מחצי שורה החיצונה מעשר יקח ד' חביות מד' זויות מפני שכל א' מהן משותפת משני מחציות של שתי שורות החיצונות והכא נמי שייכא קושיא דלעיל:
שורה אחת מעשר ואין ידוע אי זו היא. כלומר בשורה א' חבית אחת מעשר ולא יחד אי זו שורה מהן יקח עשר חביות על אלכסון ונמצא לוקח חבית מכל שורה:
חצי שורה א' מעשר ואין ידוע אי זו היא. כלומר חבית אחת מחצי שורה מעשר ולא ייחד אי זו חצי שורה יקח י"ט חביות י' על אלכסון א' וט' מאלכסון אחר העובר עליו ונמצא לוקח חבית מכל חצי שורה מן השורות:
חבית א' מעשר. בכל המאה חביות ומסופק אי זו מהן הילכך נוטל מכל חבית וחבית עישור שבה מספק לתרומת מעשר והשאר מותר וכן פי' רבנו שמשון ז"ל ובזה אני מודה שממלא חבית א' ונותנה לכהן:
ויטול שתים. לרישא ומציעתא פריך כדפרישית במתני':
ומשני כשהפריש חציין ממקום אחר. שכבר תקן חצי החביות ממקום אחר ולא נשאר מלתקן אלא חצי החביות ומהניא חבית אחת במקום שתים דהא משקין מעורבין בתוכה ובהך תירוצא נמי מיתרצא מציעתא ולא כתב זה רבנו שמשון ז"ל וראיתי מי שפירש שאינו עושה אותה שורה או אותה חבית מעשר על אלו י' שורות שלפניו אלא לתקן טבל אחר שיש לו במקום אחר ונ"ל דהכא בנשתתק או מת מיירי:
של מעשר טבל טהור. מעשר טבול לתרומת מעשר וטהור ואין ידוע לו אי זו חבית טהורה ואי זו חבית טמאה:
נוטל מזו כדי תרומת מעשר. נוטל מחבית א' בלגין זה כדי תרומת מעשר של שתיהן וכן באחר נמצא מפריש מן הטהור על הטהור ועל הטמא דסבירא לן כר' אליעזר בפרק ב' דמס' תרומות דאמר תורמין מן הטהור על הטמא לכתחלה ושתי חביות מתוקנות:
וטובל ושותה דברי ר'. כשירצה לשתות התרומת מעשר של לגין זו טובל גופו במקוה תחלה ושותה וכן בלגין שני נמי טובל גופו תחלה ושותה כדמפ' דדילמא ישתה משקין טמאים תחלה ונפסל גופו מלשתות שוב תרומה וזו אחת מי"ח דבר כדאיתא בפ"ק דמסכת שבת ובשביל שלא יטעה בלגין שני גזר נמי בלגין ראשון וכשיבא לאכול תרומה פשיטא דטובל תחלה דכבר למוד לטבול תחלה קודם אכילת תרומה:
אינו טובל אלא בסוף. כדמפרש בתוספתא שותה מזה וטובל ושותה מזה וטובל וטעמא כדלקמן:
שמא שתה משקין טמאין תחלה. כדפרישית דנפסל גופו לשתות לגין שני וגזר לגין ראשון אטו לגין שני:
שמא שתה משקין טמאים לבסוף. ויבוא אח"כ לאכול בתרומה ונפסל גופו לכך צריך טבילה אחר לגין שני וגזרינן אחר לגין ראשון אטו אחר לגין שני:
שהוא אסור לאכול. אפילו ספק תרומה דהא מי"ח דבר הוא:
ספק משקין כל טמא מודו שהוא מותר. דלא גזור אספק משקין טמאים כדתנן בפ"ד דמס' טהרות אלו ספקות שטיהרו חכמים וכו' ספק משקין ליטמא טמא לטמא אחרים טהור ספק משקין ליטמא טמא כיצד היתה ככר טמאה בידו ופשטה לבין המשקין טהורים ספק נגע ספק לא נגע ספקו טמא לטמא אחרום טהור כיצד היתה מקל בידו ובראשה משקין טמאין וזרקה לבין הככרות טהורים ספק נגע ספק לא נגע ספקו טהור ע"כ וה"ג לטמא אחרים הוא וספק משקין הוא שאינו יודע הי ניהו לגין יין טמא לפסול גופו ומאי טעמא דר' אלעזר בר' שמעון דחייש לאכילת תרומה דאחר שתיית הלגינין דבשלמא בלגינין עצמן ניחא דאיכא למימר כיון שהן בעינייהו לא מקילינן כולי האי אבל אחר שאינן בעולם ספק משקין הוא:
ומשני מאחר שע"י זה וע"י זה נתבררה הטומאה וכו'. כלומר לא דמי לספק משקין דכיון דשתה שתיהן ודאי שתה משקין טמאים ונפסל גופו ודמי להא דאמרינן בפ"ק דפסחים באו שניהן לשאול בבת א' חייבין:
שלא יבוא לידי רביעית. אם אתה אומר שלא יטבול אלא עד שישתה שיהא טמא יבוא להפקיע תקנתא דרבנן ויאמר אני אשתנו פחות פחות מרביעית דלא גזור בטומאת משקין לפסול את הגוף אלא ברביעית כדאיתא בכריתות פ' אמרו לו ויאמר לא אבוא לידי רביעית ודילמא אתי ולהכי תקון דליטבול בראשונה:
בשותה פחות מרביעית. כלומר וכ"ת דסבר ששותה פחות פחות מרביעית דסבר דלא טעי ולא יבא וכו':
ופריך ולית ליה לר' אלעזר וכו'.בתמיה הא ודאי קא חייש דילמא אתי לאפקועי תקנתא דרבנן דאי לא אמאי טביל לבסוף:
ומסיק מחוורתא כדשניין מעיקרא דר' חשש שמא שתה משקין טמאין בתחלה וגזרינן לגין ראשון אטו לגין שני: ור"א בר' שמעון חייש שמא שתה משקים טמאים לבסוף. ויאכל אח"כ תרומה לכך אחר שתייה לעולם יטבול דהא טהור לאכול אח"כ תרומה בטהרה
הדרן עלך המזמן וסליקא לה מסכת דמאי בס"ד וזכינו לסיים המסכתא בטהרה ת"ל הקדוש והטהור׃
סוף הספר