אור ברסלב

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי דמאי· רבי שלמה סירליאו

פרק ז · הלכה ז

הלכה ו

מאה טבל ומאה חולין. כרי של מאה סאים טבל וכן מאה חולין מתוקנין שהיו סמוכים שנתחברו בענין שנתערבו זה בזה מין במינו ושוב חלקן ואע"ג דחושב הוא דלא נתערבו רבנן תקינו תקנתא על הטבל ועל החולין משום דלא אפשר שלא נכנס גרגיר של טבל תוך החולין וגרגיר חולין תוך הטבל הילכך כרי חולין כיון דנתערב בו טבל ותנינן במסכת חלה פרק אוכלין עראי הטבל אוסר בדבר שנפל בו בכל שהו הילכך כרי של חולין דאסיר פשיטא וכדתנן התם ולא אתי הכא לפרושי אלא דין כרי הטבל והכי מוכח בגמרא דהני בבי מיירי דאחר שנתערבו הכריים בחשבו לומר שמכיר אלו טבל ואלו חולין חלק כרי התערובת ואמר אלו לטבל ואלו לחולין:

מאה טבל וכו'. מפ' בגמ' דכל טבל דקתני במתני' הוא שטבול לראשון ולשני אבל כבר הורם ממנו תרומה גדולה דומיא דרישא ומשו"ה נוטל מאה וא' שנוטל לצד הטבל נוספת א' מן החולין כדי שיעור תרומת מעשר שבטבל ומיירי שאין לו פרנסה ממקום אחר דאילו היה לו פרנסה לא היה מפסיד כלל ובין כרי חולין ובין כרי טבל יש להם תקנה ואילו הוי האי טבל טבול נמי לתרומה גדולה יהיה לו להפסיד שלש על המאה כדי שיעור תרומה גדולה ותרומת מעשר שבטבל והכי תניא בתוספתא פ"ה הטבל שנתערב בחולין הרי זה אוסר בכל שהו ואם יש לו פרנסה ממקום אחר מוציא לפי חשבון ואם לאו נוטל מן החולין כדי תרומה ותרומת מעשר שבטבל וכן מעשר טבל שנתערב בחולין הרי זה אוסר בכל שהו ואם יש לו פרנסה ממקום אחר מוציא לפי חשבון ואם לאו נוטל מן החולין כדי תרומת מעשר שבמעשר טבל ע"כ ולהלן אפרש דטעם התקנה הזו לגרועי בחלק טבל הוי והשתא כיון דאין בטבל דמתני' אלא אחת דתרומת מעשר לחוד נמצא דאין מפסיד מן החולין אלא אחת כנגדה ותיקון צ"ט של החולין כשחלקו אי נמי כשלא חלקו לא נתבאר הכא. ונ"ל דכיון דר' אלעזר בן ערך ורבנן פליגי בגמ' במעשר טבול לתרומת מעשר שנתערב בחולין דר' אלעזר בן ערך סובר דיקרא שם לתרומת מעשר שבו ויעלה בא' ומאה ושרי לזרים כדין כל תרומה שנתערבה במאה של חולין ורבנן פליגי עליה ואמרי דאע"פ שאמר כן לא שרי לזרים אלא דאם אמר כן דקדשו מדומעין ואי דאית ביה שיעורא אפ"ה לזרים אסור דדבר שיש לו מתירין הוא כדאיתא ס"פ ג' ארצות דבעיניה כשמתקנו הוא בעצמו חוזר להיות מותר ובנתערב נמי מצוי טבל לו לתקנו הילכך חסר ממדומע הוי דשרי וימכרו הכל לכהן הכא נמי ברישא אין תקנה לטבל ולחולין שיאמר עשירית הטבל בכל מקום שהוא הרי הוא מעשר ועשירית עשיריתו הרי הוא תרומת מעשר ואפילו איכא שיעורא דכיון דיש לו מתירין לית ליה תקנתא אלא דיקדשו מדומעין וימכר הכל לכהן ודוקא לדידהו דהויא להו תרומה טהורה אבל השתא דלית לן תרומה טהורה לא הוי דשל"מ ואפשר דמודו לר' אלעזר בן ערך:

מאה טבל ומאה מעשר. שני כריים סמוכין זו לזו בא' מאה סאין של טבל ובאחד מאה של מעשר טבול לתרומת מעשר שנתערבו כשנתחברו וחלקם נוטל ק' ועוד א' מן המעשר הטבול לצד הטבל וחזינן ליה כאלו הוא טבל כגוונא דרישא ונשתיירו שם צ"ט מעשר טבול וק"א טבולין לצד הטבל והא דפרישית לה במעשר טבול היינו טעמא דאי במעשר מתוקן א"כ היינו חולין דשרו לזרים והיינו רישא ותרתי למה לי ועוד דבגמ' אמרינן דהאחת הנוספת שנוטל מן הכרי המעשר עושה אותה תרומה ואי לאו טבל היא היכי משכחת לה ועוד הא מן הפיטור על החיוב הוי ולא עשה ולא כלום ועוד דבגמ' מדמי להו לתרומת שני כריים שקבעה בא' מהם משמע דבמתני' חיוב תרומה יש בשני הכריים דשניהם טבולים והיינו כדפרישית וכן הסכימו המפרשים לפרשה במעשר טבול:

מאה חולין מתוקנין וכו'. נוטל ק"י די' דתרומת מעשר איכא בק' מעשר והא דלא דיינינן הכי במציעתא דהיינו ק' טבל וק' מעשר דהוה לן למימר נמי נוטל קי"א נראה בעיני דהכא משום דהתערובת שיש בכרי המעשר הוו חולין מתוקנין דהורע כחן דאין יכול לעשותן אפילו שני ואפילו עני וכ"ש תרומה דחולין אי אפשר לעשותן קדושים דמן הפיטור על החיוב הוא משו"ה הוא דחשו ורבנן לתערובת זה דהורע כחו ואוקמוה כדינא ונוטל ק"י אבל במציעתא דשניהן טבולין ואין בהן ריעותא ומן הדין לא הוה לן לאפסודיה ולא מידי דהוה ליה ככרי של טבל שחלקו לשנים ועוד דבהדיא אמרינן בפ' אוכלין עראי דלמדו הכהנות שיתנו שאם יש בעיסה קמח טבל מעיקרו שיש לו טבל דלאוין רבים תרומה גדולה ומ"ר ומ"ש וטבל דחלה נמי דעשאו עיסה שערבה בטבלה של כל העיסה דהיינו טבול לחלה לחוד מטעם גלגול אפ"ה לא חשיב מן הפיטור על החיוב ומהניא חלתן על הכל ושריא עיסה לזרים אלמא דשם טבל חד הוא אע"ג דשני טבלים חלוקים הן זה קל וזה חמור ומרים תרומה של זה לזה אלא איידי דגזור ברישא ק"א גזור במציעתא ק"א הילכך בחדא סגי. והרמב"ם ז"ל בפ"ח דהי' מעשר כתב דברישא דהיינו מאה טבל ומאה חולין דאמרינן דמפסיד א', דהצ"ט דחולין נשארו מתוקנין וכן בסיפא מאה מעשר טבול ומאה חולין מתוקנין דאמרינן דמפריש לצד מעשר הטבול ק"י וכל זה מעשר והצ' הנשארות הן חולין כשהיו ע"כ. ותמה אני מאד על דבריו חדא דמ"ש האי דשל"מ דטבל דכה"ג אקילו ביה אי הכי גבי חמץ בפסח ושביעית וכלהו דשל"מ נמי נימא הכי ועוד דאפילו ר' אלעזר בן ערך נמי אסר בכה"ג דאיסור טבלים להיכן הלך ועוד דהא פליגי ר' יוחנן וריש לקיש היכא דליכא ריעותא בטבלים וכ"ש היכא דאיכא ריעותא דהכי אמרינן בגמ' ריש לקיש אמר צריך להתנות ולומר אם טבל עלה בידי הרי היא מעשר ואם מעשר עלה בידי הרי היא עשויה תרומת מעשר הרי כאן דנתערבו טבל עם מעשר טבול וכשנוטל הא' לצד הטבל לאו משום דנתברר להו לחכמים דהטבל עלה לצד א' והמעשר לצד אחר דמאן פלג להו ומשו"ה אתו ר' יוחנן וריש לקיש לסתמא דתלמודא ואמרי שצריך שיאמר הרי היא תרומת מעשר בכל מקום שהיא כי היכי דטבל יחזור מדומע תחת ידו וקדשו מדומעין ומוכרן לכהן וכוונת המשנה ששנינו נוטל מאה וא' היינו לגרועי הטבל וכמו שאפרש בגמ' ור' יונה פליג טפי וסבר דלריש לקיש ליכא תקנתא כלל ואפילו לכהן אלא שיניחם במקום התורפא ויאבדו ואפילו לר' יוחנן דמקל היינו דקדשו מדומעין ומוכרן לכהן כדין מדומע אבל תקנתא אחריתי לא והשתא ק"ו היכא דליכא ריעותא בטבלים דאי עביד להו תרומה ומעשר על מקום אחר מיתפסי מדינא אלא דרבנן תקון דלכתחלה לא ומשו"ה מחילו רבנן לתקנתיהו דבחדא דנוטל סגי ואפ"ה ס"ל לר' יוחנן וריש לקיש דלית להו תקנתא אלא דקדשו מדומעין היכא דאיכא ריעותא דהיינו כי איכא חולין בתערובת דהיזיקן גדול דאפילו בדיעבד אם עשאן תרומה ומעשר על מקום אחר אינו מועיל דאין חולין נעשין תרומה מבעיא דלית להו תקנתא והיינו טעמא נמי דלא מחול בהו רבנן הכא לתקנתיהו כדתנן במתני' נוטל ק"י תדע בתוספתא הוסיפו עוד דאע"ג דקתני במתני' דטבל ומעשר טבול אם יש עשרה עודפין בטבל גרידא דלא הפסיד כלום ואפ"ה פירשו בתוספתא ואמרי דהיכא דנתערבו חולין בטבל דלא שנא החולין מרובין י' על מעשר טבל ול"ש אם מעשר טבל מרובה עשר על החולין נוטל מן החולין כדי תרומת מעשר וכו' ולהלן אכתבנה וטעמא דכל היכא דאיכא חולין ליכא מחילה ועוד קשה דלדידיה אפשר דתנא דמתני' ס"ל כר' אלעזר בן ערך דע"כ לא פליגי ר' יוחנן וריש לקיש אלא בטבל שנתערב בטבל אבל בטבל שנתערב בחולין דבההוא מיירי ר' אלעזר בן ערך דחולין הוו מרובין וטבל מועט אפשר דמודו ליה תנא דמתני' דקורא לה שם לתרומת מעשר ובעלה בק"א ועוד דהשתא ומה הכא דשניהם שווים תנן נוטל ק"א היינו שלא יטעה לומר דחולין הן הניטלין אלא דטבל הוא הניטל וכמו שכתב הרב ז"ל ואפ"ה החולין שריין לזר היכא דחולין הוו מרובים לא כ"ש דסבירא לן כר' אלעזר בן ערך והיכי אמרינן בגמ' דממחלוקת ר' יוחנן וריש לקיש למדנו דחלוקין עליו חבריו עליה דר' אלעזר בן ערך אלא בודאי דבכולה מתני' ס"ל לר' יוחנן דלא מיבעיא טבלים שנתערבו בחולין אין תקנה לחולין אלא אפילו טבל בטבל נמי אין תקנה לאכלן הזר אע"ג דאמר עשיריתם מעשר ועשירית עשיריתן תרומה אינה בטלה דלשתריא לזרים אלא מדומע הויאן דקדשו מדומעים ולר' יונה ולריש לקיש אין להן תקנה כלל דלא אתיא מתני' אלא לגרועי הטבל ואפילו שהטבל חזק דאין חולין מרובין לנגדו ואפ"ה תקון שלא יטעה לעשותו תרומה ומעשר על מקום אחר וכמו שאפרש בגמ' ודברי ר' יוחנן וריש לקיש כתובים במתוקנת וכ"ש במקולקלת והא דתנא הכא חולין מתוקנין גבי מעשר דלא תני הכי ברישא פי' הרמב"ם ז"ל דברישא לא הוו חולין מתוקנין אלא שנטלה מהן תרומה גדולה ותרומת מעשר אבל לעולם טבולים הם לראשון ולשני ואינו נכון דא"כ ברשע מוקי לה דהא מקדים ועוד דא"כ היינו טבל וליכא למימר דטבל דקתני היינו טבל טבול לתרומה גדולה דהא אמרינן בגמ' דהיינו דטבול לראשון ולשני לכך נ"ל דרישא נמי חולין מתוקנין נינהו וכדפרישנא אלא משום דתני להו הכא גבי מעשר דמעשר נמי חולין נינהו ושרי לזרים כדאמרינן בפ' יש מותרות תני חולין מתוקנין ועוד לאורויי דמעשר לא הוי מתוקן אלא טבול תני ליה ועוד דכי אשכחן דאורחיה דתנא למתני חולין סתם לגבי מעשר היינו גבי מעשר שני כדתנן סלע של מעשר שני ושל חולין שנתערבו והכא לאו במ"ש קא עסיק ומשו"ה תני מתוקנים:

לא הפסיד כלום. דשניהן טבולין נינהו ומפ' בגמ' דוקא שהטבל מרובה עשרה אבל פחות מעשרה לא וטעמא נ"ל דכיון דלגבי מעשר בתר מספר עשרה אזלינן כיון דאיכא י' דריבוי לצד הטבל חשבינן לטבל מרובה ובטיל המעשר טבול לגביה דגבי סנהדרין נמי תנן דחד מטה המשפט להציל כדתנן בפ' היו בודקין י"ב מזכין וי"א מחייבין זכאי ועליו אמרה תורה אחרי רבים להטות וחשיב לה כמו נתערב מועט במרובה דבטל ואין כאן הפסד ועוד כיון דשניהם טבולים לא גזור דהוו כמו כרי טבל שחלקו לשנים אבל פחות מכאן לא ואע"ג דלעיל היכא דשניהן טבולין אמרינן דמפסיד א' שאני הכא דהוי מרובה עשרה וכדפרישית וההיא דכהנות נמי בההיא דקמח טבול פשיטא דהעיסה יש בה עשר כנגדו והיינו מתני' וה"ה דס"ל לתנא דכי הוי מעשר טבל דהוי טבל קל מרובה עשרה על שיעור טבל דהוי טבל חמור כגון ק' מעשר וצ' טבל אין מפסיד כלום ונוטל צ' לצד הטבל דכיון דאיכא עשר לצד א' דריבוי ועוד דשניהם טבולין חשיב כמו כרי שחלקו וההיא דכהנות יוכיח וחדא מינייהו נקט והאי דקתני לא הפסיד כלום בריבוי עשר היינו דוקא גבי טבל ומעשר טבל דאף אחר החילוק נשארו שניהן טבולין אבל גבי טבל וחולין דרישא או מעשר טבל וחולין דסיפא דהורע כחן וכדפרישנא לעולם משערין כדי תרומת מעשר של טבל ומפסיד כדי שיעורה כדפרישית דכל היכא דאיכא חולין ליכא מחילה כלל דחולין נזקן גדול כדתניא בתוספתא פ"ח בין שהטבל מרובה על החולין בין שהחולין מרובים על הטבל נוטל מן החולין כדי תרומת מעשר שבטבל בין שמעשר הטבל מרובה על החולין בין שהחולין מרובין על מעשר טבל נוטל מן החולין כדי תרומת מעשר שבמעשר טבל ע"כ ופי' טבל מרובה דהך תוספתא כפי' טבל מרובה דמתני' והרמב"ם ז"ל כתבה בספרו בפ' הנז':

זה הכלל. לאתויי שמונים טבל ושבעים מעשר:

אם אתה אומר נוטל מאה וכו'. קשיא ליה לר' יוסי אטו משום דחלקו בחשבו לעשות טובה שהיה מכיר אלו של טבל ואלו של חולין קנסוהו אמאי קנסוהו ועוד כיון דלגבי חולין אע"ג דשקיל לצד הטבל ק"א ואפילו לא נשאר בחולין אלא גרגיר א' דטבל אסירי החולין ואפילו הן אלף אלפים כדתנן הטבל אוסר בכל שהוא א"כ מאי נפקא מינה בהאי תקנתא ותירץ דאי רבנן לא הוו קנסי ליה אלא שיטול לצד הטבל מאה לחוד הוה טעי לומר דכרי של חולין איתרמי ליה כדמעיקרא ונמצאו של צד הטבל טבלים הן דהני פירות דכרי של טבל כטבל דעלמא שלא הורע כחן הוו וכי הדדי נינהו וכך יאמר טבל דעלמא כשאני מפריש מעשר מן הטבל החולין הנשארים הן היתר גמור והמעשר הוי טבלים... כדמעיקרא אע"ג דלקחתי טבל מתוך טבל ה"נ כה"ג הוא וטבלים הללו בכחן עומדין ויבא לעשותם תרומה ומעשר על מקום אחר דקי"ל בפ' המפקיד דטבלים יכול לעשותן תרומה ומעשר על מקום אחר ולא תימא טבלים דוקא דיפה כחן דיש בהן כל המצות כולן תרומה ומ"ר ומ"ש ומ"ע אבל טבל דמתני' דהורע כחו דאין בו אלא ראשון ושני או עני לא הא ליתא דכל טבל שיש בו שם טבל יכול לעשותו תרומה על מקום אחר וכ"ש שני או עני דתניא בספרי זוטי בהדיא דאפילו מעשר ראשון אם לא הורם ממנו תרומת מעשר יכול לעשותו תרומה גדולה על מקום אחר וכ"ש טבל דמתני' ולהכי קנסי ליה רבנן ואמרי דנוטל ק"א לצד הטבל כי היכי דלדכר דתערובת יש כאן והורע כחן ואין להן כח טבלים ובהכי לא יעשה תרומה גדולה ולא מעשר על מקום אחר והכי נמי אמרינן בפ' אוכלין עראי דדוקא טבל שנתערב בתרומה יכול לעשותו תרומה גדולה ומעשר על מקום אחר דאין כאן ריעותא כלל דזיל הכא תרומה וזיל הכא טבלים בכחן ואין שום ריעותא בהן אבל במתני' דאיכא ריעותא דחולין ואין נתפשין שוב בקדושת תרומה גריעי וכי פליגי תנאי לקמן דמר סבר אפילו אותו ומר סבר דוקא כולו היינו בסיפא דשניהם טבולים ועוד דאיכא י' דריבוי דליכא פסידא אבל ברישא ומציעתא דאיכא חולין מעורבין כ"ע לא פליגי דאינו יכול לעשותו על מקום אחר לא שני ולא עני וכמו שאפרש וגבי טבל הוצרכו לגזור דלוסיף ביה כי היכי דלדכר דהורע כחו כ"ש דלגבי חולין ליכא טעמא דיאמר כן דלא חולין עלו בידו ולא טבלים עלו בידו כדתנן הטבל בכל שהו:

אם טבל עלה בידי הרי היא מעשר. אמציעתא קאי דקתני מאה טבל ומאה מעשר נוטל ק"א וקאמר דצריך להתנות ולומר אם טבל עלה בידי וכו':

אם טבל עלה וכו'. בחלקן מיירי ואמר אלו לטבלים ואלו למעשר הטבול ואשמועינן דאין חלוקתו כלום וכאילו לא חילקן דמו דגרגרים של זה יש בזה וכן בזה ולכך שלא יטעה בחלוקתו לחשוב שתועיל צריך להתנות ולומר אם טבל עלה בידי בכרי של טבל שהפרידו מכרי המעשר הוא דמיירי ואומר כן אם הק' שנטלתי לצד הטבל הן טבל ברור הרי הא' היתירה שנטלתי היא מעשר טבול ואיני קורא לה תרומת מעשר:

ואם מעשר עלה. אגב רישא נקט סיפא וקיצרו הענין כלומר ואם גם מעשר עלה בידי שאין הק' שנטלתי טבלים לחודייהו אלא גם מעשר הטבול מעורב בהן הרי היתירה שאני נוטל בתקנת חכמים הרי עשויה תרומת מעשר בכל מקום שהיא בענין שיעשה שהטבל יחזור מדומע בידו וכן כפי זה יאמר בכרי דמעשר אם מעשר ברור הוא עשירית המעשר בכל מקום שהוא הרי הוא תרומה וכן אם טבל יאמר בכל מקום שהוא הטבל עשיריתו תהא מעשר ועשירית עשיריתו תהא תרומת מעשר וקדשה ואע"ג דאינה מסויימת ומוכר הכל לכהן והא דלא אמרינן ברישא כה"ג אם טבל עלה בידי הרי היא עשויה תרומת מעשר טעם הדבר דכיון דנתערב בחולין אין חולין נעשין תרומה היכי קרי עליה תרומה אבל פשיטא דהספק של כאן ישנו שם וס"ל לתלמודא בבבא מציעתא אליבא דריש לקיש דאין צריך לכפול תנאו וכו' דדברים אלו שאסרנו מועילים דמודי ריש לקיש הכא דקדשי מדומעין ואע"ג דריש לקיש סבר התם במס' תרומות דשני כריים דטבל שאמר בא' מהן תרומה יהא לשניהם דלא קדשו מדומעין היינו משום דאפשר לעשותו כהלכתו מה שאין כן הכא דאי אפשר ואמרינן בעלמא דאין דנין אפשר משאי אפשר והכא אין דנין אי אפשר משאפשר ונ"ל לפ' דטעמא דר' יוחנן וריש לקיש לומר דאע"ג דאילו כל א' לעצמו לא הורע כחו דיכול לעשותו תרומה ומעשר על מקום אחר ס"ל דכיון דנתערב טבל קל עם טבל חמור דחלקן וקפיד על תערובתן א"כ דמו ליה לחולין וטבל דאלמוה רבנן לתקנתייהו כי היכי דלא לטעי בטבל וחולין דרישא שיבא לעשותו תרומה ומעשר על מקום אחר ומשום ריעותא דרישא דהיא ריעותא רבא גזור במציעתא שיחזור הטבל מדומע בידו אטו רישא וכבר כתבתי במשנה דמדינא מצי לתרום מינייהו עלייהו תרומה ברורה ומפורשת והשאר שרי לזרים אלא משום ריעותא דרישא גזור הכי כדמוכח ההיא דכהנות בפ' אוכלין עראי ועוד אאריך בזה למטה:

א"ר יונה צריך לכפול ולומר וכו'. ר' יונה פליג על סתמא דתלמודא לומר דטעות הוא לומר כן במילתא דריש לקיש דהא ס"ל לריש קיש דלא קדשו מדומעין וכדלקמיה אלא ה"ק ריש לקיש אם טבל עלה בידי וכו' ואם לאו לא עשיתי כלום כלומר אם אין הק' שנטלתי לצד הטבל טבל אלא הכרי מעורב הוא ומחצה טבלים ומחצה מעשר הוא לא עשיתי כלום ואינה תרומת מעשר דכיון דאין יכול לסיים מקום ולומר כאן תהא תרומת מעשר בצפון או בדרום דהא מעורבין הן דהיכן חלה התרומה והיכן החולין מסויימין א"כ אין להן תקנה ויאבדו או יבקש טבל אחר וכ"ש ברישא דמתני' דחולין מעורבין בהן דנזקן גדול וכדפרישנא וכ"ת למאי נפקא מינה אמרינן אם הטבל וכו' היינו שלא יחשוב שהוא טבל גמור לעשותו תרומה ומעשר על מקום אחר וכטעמא דר' יוסי בר זבידא וכי קתני ק' טבל וק' מעשר נוטל ק"א לאו לתקנתא דחולין קתני לה אלא לגריעותא דטבל הוא דקתני לה אין צריך לכפול תנאו דגם אם יאמר הרי היא קדושה בכל מקום שהיא אע"ג דאינה מסויימת אצלו הוו להו חולין מדומעין ושריין מיהת לכהן כדין מדומע ואין אסורין לו משום טבל דטבל יש בו מיתה ואפילו לכהן ובפ' הלוקח פירות הארכתי:

דאתפלגון. במס' תרומות בפ' התורם קישות:

תרומות שני כריים בא' מהם. קסבר ר' יוחנן דמודו רבנן לר"ש בהא דמ"ד כרי א' תרומתו בכרי האחר ובו תהא נמי תרומת עצמו:

לא קדשו מדומעין. כלומר אפילו כמדומעין לא חשיבי דחשיבי ליה לריש לקיש טבלים גמורין כאלו הוי כרי א' שחלקו לשנים דהא לא סיים שאמר תרומה של א' יהיה באחר תרומה על זה:

קדשו מדומעין. אע"ג דאין ידוע איזו היא ואם בא הכהן לאכול שתיהן אינו לוקה משום אוכל טבל דודאי חד מינייהו חולין מתוקנין וחד מינייהו תרומה מדומעת ואוכל שתי הכריים בטהרה כתרומה וכבר פירשתי דטעמא דר' יוחנן וריש לקיש במציעתא משום דגזר בה אטו רישא:

מזו חולקין על ר' אלעזר בן ערך. מאוקמתא זו דאוקמו ר' יוחנן וריש לקיש במתני' למדנו דחלוקין עליו חבריו דהיינו תנא דמתני' על ר' אלעזר בן ערך דאי לאו ר' יוחנן וריש לקיש הוה אמינא דתנא דמתני' מודי לר' אלעזר בן ערך דלא תני במתני' אלא תקנתא שלא יעשה הטבלים תרומה על מקום אחר אבל להו לנפשייהו יש תקנתא והחולין והטבלים שריין לזרים כדפרישנא שיאמר עשירית הטבלים בכל מקום שהוא יהיה מעשר ועשירית עשיריתן לתרומת מעשר והיא בטלה בא' ומאה דכך שיערו חכמים תרומה עולה וכו' והשתא שריין הני שני כריים דחולין וטבל לזרים כר' אלעזר בן ערך וכן במציעתא נמי כיון דתרוייהו טבלים נינהו הוה דיינינן בהו דהוו להו כטבלים דעלמא ונהי דלא תרים מהן על מקום אחר מ"מ תרים מכרי א' על חברו תרומה ברורה ומפורשת וכ"ש מכל א' לעצמו כיון דלא הורע כחן כדפרישית במתני' כדמוכחא ההיא דכהנות בפרק אוכלין עראי והמותר מותר לזרים כשאר טבלים דעלמא שהפרישו מהן תרומתן אבל מר' יוחנן וריש לקיש שמעינן דחולקין עליו דאפילו הכא דזה וזה טבל דאי בדיעבד קרא שם לתרומה ומעשר בחד מינייהו קדשא אפ"ה תקון שיחזור הטבל מדומע ולא מהני לזרים אלא קדשו מדומעין אמרינן ומוכרן לכהנים אבל גוונא דרבי אלעזר בן ערך דהיינו רישא דטבל וחולין נינהו לא אלא שיפריש פרנסה או ימות כדפרישנא דמשום ריעותא דרישא קאמר הכא ר' יוחנן הכי ונראה דטעמא דרבנן דפליגי אדר' אלעזר בן ערך היינו שאם אתה פותח פתח הזה אתה נותן מכשול לעמי הארץ ותבטל תרומת מעשר מלהפריש ונראה דר' אלעזר בן ערך מודי דצריך להרים כדתנן בפ"ב דערלה אלא שעתה אין אנו עסוקים בזה:

מעשר טבל שנתערב בחולין. מיעוט טבל נתערב בחולין המרובין כך מפו' בפ"ק דקינין בסוגיית נסקלין בנשרפין ולא חלקן:

אוסר בכל שהוא. מפ' בפ' אוכלין עראי דדוקא מין במינו דליכא למיקם אטעמא קאמר וטעמא דאפילו באלף לא בטיל דהוי דבר שיש לו מתירין כך מפו' בפ' ג' ארצות:

מוציא לפי חשבון. מפריש ממקום אחר לפי חשבון המדות המחוייבות להפריש מטבל הזה המעורב:

ועולה בק"א. אם יש שיעור ומתבטלת ואפילו לזרים:

תפתר וכו'. לעולם כר' אלעזר בן ערך אית להו ומתני' בדברים שאין להן עלייה כגון מעשר טבל של אגוזי פרך שנתערב באגוזי פרך של חולין ותנן בפ' בתרא דערלה דמקדשי ואינן מתבטלין ואפילו באלף אבל בשאר אגוזים שיש להם עלייה מודו רבנן לר' אלעזר בן ערך דקורא שם ועולה ומתבטלת לזרים:

ויפצע. אחר שנתערב ר' יהודה ס"ל הכי דאם נתפצעו בין בשוגג בין במזיד יעלו:

ומשני וכי מותר לפצוע ולא כן תנינן נתפצעו האגוזים. משמע דוקא דיעבד הוא דיעלו הא לכתחלה לא:

מרובה על המעשר עשר. במשנה פירשתי הטעם:

כל טבל דאנן קיימין וכו'. אבל לא לתרומה גדולה דאי טבול לתרומה גדולה נמי נוטל ק"ג מיבעי ליה כדי תרומה ותרומת מעשר כדאיתא בתוספתא וכתבתיה במשנתנו:

עושה אותו שני על מקום אחר. אותו כרי שהטבל מרובה על שיעור מעשר עשר שחלקו ונתן לצד אחד צ' שיהא למעשר דייחדו למעשר כדמפ' לקמיה דגבי טבל מרובה עשר ומעשר טבול פליגי דמחזיר שמות הטבלים כבתחלה ואשמעינן דאפילו אחר שחלקו דייחדו למעשר עושה שני על מקום אחר וכ"ש כשכל התערובת כולו מעורב יכול לעשותו שני וה"ה עני:

עושה כלו. דוקא כולו כשכל התערובת מעורב הוא דיכול לעשותו שני על מקום אחר אבל אחר שחלקו וקרא על הא' שם מעשר לא כדפרישית דאפילו בכרי של צד הטבל הורע כחו וקליש דיש בו טבל קל וטבל חמור כמו שאפ' להלן:

ומפריש עליו ראשון. בשבילו מפריש ממקום אחר על אותן פירות מקום אחר שהפריש כדי התערובת זה שנתערב לו וקרא לו שני יפריש במקומן ראשון אחר לתקון הפירות ההם קודם שיעשה אלו שני עליהן כדי שלא יקדים וה"ה דלמ"ד אותו נמי דמפריש במקומו ראשון ממקום אחר אלא האי תנא טעמא קא יהיב למילתיה דבשלמא בשכולו מעורב עושהו שני על מקום אחר וליכא משום מקדים דנימא דלעלויי קא עביד דבעי לאפרושי על הנהו פירות ממקום אחר ראשון דלית ביה ספיקא אבל בתר דחלקו וקרא עליו שם אי בעי לאפרושי על אלו ראשון גמור אמאי חלקו וחזר וקרא עליו שם ונראה דהך פלוגתא דאותו וכולו לא הויא דוקא אלא בסיפא דמרובה עשר הכרי האחר דחשיב בכרי של טבל שחלקו לשנים ולהכי לא מפסיד כדתנן במתני' והיינו טעמא דמ"ד אותו דאפילו אחר שחלקו דהשתא נשאר שם הטבל בראשון יכול להחליפו לשני או לעני וכ"ש מ"ד כולו דהיינו דוקא קודם שחלקו וכיון דטבל בטבל הוא יכול להחליפו ולא הורע כחו אבל טבל וחולין דרישא כ"ע מודו ואפילו לא חלקו דאינו יכול להחליפו דהורע כחו דחולין ברורים מעורבין בו והיינו טעמא דמפסיד אלא דוקא היכא דאינו מפסיד הוא דפליגי וכדפרישית:

במה אנן קיימין. כמו במאי קמפלגי האי תנא דאמר דוקא כולו דהיינו קודם שחלקו הוא דעושה שני ועני אבל אחר שחלקו לא מה גרעון ראה בו ואמאי לא נדון בו דנהוי כמו כרי של טבל שחלקו לשנים וההיא דכהנות יוכיח וכן יוכיח נמי דכי איכא עשר ריבוי ליכא הפסד ומשני דאפילו בדאיכא יתור עשר ואפילו דשניהן טבלים דתרתי לקולא איכא טבלים מקולקלין חשיב להו מ"ד כולו דסבר כי הא ברייתא דפליגי אמתני' דקתני במתני' דכי איכא עשר דיתורא דליכא פסידא והוא פליג אמתני' וסבר דאפילו בהאי דינא נמי גריע כדתניא ומשום דס"ל דגריע לעולם פליג ואמר דדוקא כולו דס"ל כי האי תנא דברייתא דאפילו מרובה עשר מפסיד מכאן ומכאן דתניא מאה טבל ותשעים מעשר נוטל צ"ב חסר עישור א' דהא לדידיה הני שני כריים שחלקן הוו טבל קל וטבל חמור ודמו לחולין וטבל ולא מצי להפריש מזה על זה ואפילו שהטבל מרובה עשרה על המעשר כשחלקן יש לו להפסיד שתים ונוטלן לצד המעשר א' שלימה וא' חסרה וטעמא דמספקא ליה להאי תנא הני שני כריים אחר שחלקן הי ניהו טבל קל והי ניהו טבל חמור ודילמא האי דק' חמור טובא דאית ביה תערובת לאוי טובא ראשון ותרומת מעשר ושני ועני או דילמא כרי של ר' הוא דהוי טבל חמור דאית ביה תשעה דתרומה מה שאין כן בכרי של ק' דאין בו תרומת מעשר אלא א' הילכך מפסיד שתים אחת שלימה וא' חסרה דאי כרי של ק' הוא דחמיר מחמת ריבוי הלאוין להיכירא של לאוין תקון שחסרה מיבעי ליה להפסיד ואי כרי של צ' הוא דחמיר מחמת ריבוי התרומה א"כ שלימה מיבעי ליה להפסיד וכ"ת אי חיישינן לצד כרי של מעשר שהוא היותר חמור והמזיק א"כ תשעה מיבעי ליה להפסיד דהא תשעה תרומה הוא דאית ביה תריץ דלא דיינינן דלשקול כולהו עשרה אלא היכא דלא אפשר שיעשה הכרי תרומה וכו' כגון חולין דנזקן גדול אבל הכא שנשארו שני הכריים בטבלן ועוד דלשקול עשרה כולי האי לא מחמרינן ולרמוז ספיקא דילן סגי דשקיל א' שלימה וא' חסרה כיון דנשארו שני הכריים בטבלן וכן גבי ק' ופ' לפי החשבון נוטל לתרומת מעשר להדי טבל דק' אחת ושלימה ומשום דמספקא לן שמא כרי של פ' הוי טבל חמור וכרי של ק' הוי טבל קל וכדפרישית נוטל א' חסרה שני עישורין לכרי של פ' וכן נמי ק' וע' ק' טבל וע' מעשר לעולם יפסיד שנים אלו שיהא חסר לעולם. ותנא דידן ס"ל כיון דמרובה י' לסנהדרין מדמינן ליה ומועט בטל ברוב הוי. ונקטינן למ"ד דאף לאחר שחלקו יכול לעשותו שני או עני כמו טבל אחר דס"ל כתנא דמתני' דתנן דאינו מפסיד כלום דטבלים שוים נינהו ומתני' מיתרצא שפיר כמ"ד אותו ומשו"ה קתני דאי איכא ריבוי עשרה דאינו מפסיד כלום וכ"ש טפי וכדפרישית במתני' וההיא דכהנות נמי אתא כגוונא דמתני' כדפרישית לעיל ונמצא על דרך זו שפירשתי השמועה מאי דתניא בתוספתא ק' מעשר וצ' טבל נוטל צ"ב חסר עישור א' היינו טעמא דמספקא ליה האי ספיקא גופה דלא ידעינן הי ניהו טבל קל והי ניהו טבל חמור ונוטל חדא שלימה וחדא חסרה פליגא ואינה הלכה וקי"ל כמתני' דטבלים שוין הן ואינו מפסיד כי איכא עשר ייתור. ואיכא לאקשויי אהך סוגיא דמשמע בההיא דאוכלין עראי דאין עושין עירוב טבל תרומה אלא טבל שנתערב בתרומה וכן משמע הכא דע"כ לא פליגי הני תנאי אלא אי מצינן לעשות המעשר טבול שני או עני וכ"ש תרומת מעשר על מקום אחר דבהא מודו כ"ע דתולדה דמעשר היא אבל תרומה גדולה ליכא למ"ד ואילו בפ' המפקיד משמע בהדיא דסתם טבלים בעל הבית יכול לעשותם תרומה ומעשר על מקום אחר וכן בספרי זועי תני בפרשת קרח מנין לבן לוי שרוצה לעשות מעשר ראשון תרומה גדולה שעושה שנאמר כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' תרומה יכול אף משנטלה תרומתו עושה אותו תרומה לאחרים ת"ל את מקדשו ממנו בזמן שקדשו לתוכו אתה עושה אותו תרומה לאחרים ע"כ וכן גורס אותה רבנו שמשון ז"ל. ונ"ל לתרץ שנתערב שאני דבבא דרישא הא אמרינן דכ"ע מודו דהיכא דאיכא חולין נזקן גדול וליכא מחילה בהו דע"כ יש בכרי זה ובכרי [האחר] גרגירי חולין ואי אפשר שיחזרו תרומה דאין תרומה אחר תרומה דמציעתא נמי דטבל ומעשר כיון דשני הכריים שוים תקון רבנן דיפסיד ויחזירנו מדומע בידיו דמדמו להו לחולין וטבלים דרישא ולא יאמר דיעשנו תרומה על מקום אחר ועשו חיזוק לדבריהם ודוקא בטבל שנתערב בתרומה ולא חלקן ועוד דהכל לכהן שרו ליה רבנן דיעשנו תרומה ולא יפסיד דהא כי חלקו נמי אינו מפסיד ואפילו תאמר שנתערבו בטבל גרגרי תרומה כשחלקן דנותן גרגרי טבל בתרומה וגרגרי תרומה בצד הטבל אין חשש דהתרומה פשיטא דאוכלה בטהרה והטבל נמי כשמתקנו אפילו החולין שבו אינו אוכלן אלא בטהרה כדאיתא בס"פ האוכל מזיד ואין חשש ובסיפא דסיפא דתנן אינו מפסיד כלום מ"מ איכא למיחש לטעמא דמ"ד דאפילו דמרובה עשר דיתור דינא הוא דמפסיד הילכך לתנא דמתני' נהי דלא מיהו שני או עני מצי עביד תרומה לא מצי עביד ולגבי הא מילתא גרעינן ליה והיינו שלא יעשנו תרומה על מקום אחר כדמוכחא ההיא דאוכלין עראי אבל היכא דלא נתערב דהוא בכחו פשיטא דאפילו תרומה גדולה יכול לעשותו כיון דאשכחן דטבל דמעשר תרומה קרייה רחמנא כדאמרינן ביבמות. [ונ"ל לתרץ דנתערב שאני דבבא דרישא הא אמרינן דכו"ע מודו דדוקא כולו הוא דעושהו שני או עני אבל חלקו לא דכיון דמפסיד כשחלקו א"כ לא פשיטא להו לרבנן דזה חלק הטבל אבל ודאי הוא דאפשר דיש בו גרגרי חולין ואי אפשר שיחזרו תרומה דאין תרומה אחר תרומה ואפילו לא חלקו נמי זה הטעם בעצמו אי אפשר לעשותו תרומה מציעתא נמי בטבל ומעשר כיון דמעשר הוי חולין ללוי דמותר לזרים ותקון רבנן דיפסיד דאי אמרת דיעשנו תרומה על מקום אחר לא יפסיד ועשו חיזוק לדבריהם ודוקא בטבל שנתערב בתרומה דהכל לכהן שרו רבנן דיעשנה תרומה ולא יפסיד דהא כי חלקו נמי אינו מפסיד דאפילו תאמר כשנתערבו ק' טבל בק' תרומה כשחלקם דנותן גרגירי טבל בתרומה וגרגירי תרומה בצד הטבל התרומה פשיטא דאוכלה בטהרה והטבל נמי כשמתקנו אפילו החולין שבו אין לו לאכלן אלא בטהרה כדאיתא בס"פ האוכל מזיד הלכך לא שייך ביה הפסד אבל מעשר דשרי לזרים לא ובסיפא דסיפא דתנן אינו מפסיד כלום ומכל מקום כיון דבלאו בבית כהן מכל מקום איכא למיחש לטעמא דטבל קל וטבל חמור ולגבי הא מילתא גרעינן ליה שלא יעשנו תרומה גדולה על מקום אחר כדמוכחא ההיא דאוכלין עראי אבל היכא דלא נתערב פשיטא דאפילו תרומה גדולה יכול לעשותו כיון דאשכחן דטבל דמעשר תרומה קרייה רחמנא כפשטא דברייתא כנ"ל.] אבל ראיתי להראב"ד ז"ל דס"ל דמשבשתא היא ולא גריס תרומה גדולה אלא תרומה לחוד ודוקא לתרומת מעשר הוא דמהני וכ"ש לעשותו שני מפני שכל אלו באין מכח מעשר אבל פשיטא דאין יכול לעשותו תרומה גדולה. גם הרמב"ם ז"ל כאשר כתבה בספ"ג בהי' תרומות כתבה נמי גבי תרומת מעשר ובדיעבד וז"ל בן לוי שהיה לו מעשר ראשון שלא נעלה ממנו תרומתו והניחו להיות מפריש עליו והולך אם הוא בטבלו מה שעשה עשוי שנא' כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' תרומה מלמד שהוא עושה את כולו תרומה על אחרים הפריש ממנו תרומת תרומת מעשר תחלה ואח"כ הניחו להיות מפריש עליו והולך עד שיעשה כולו תרומת מעשר ונותנו לכהן לא עשה ולא כלום שנא' את מקדשו ממנו בזמן שקדשו בתוכו עושה אותו תרומה לאחרים אין קדשו בתוכו אינו עושה אותו תרומה לאחרים ע"כ. ודין תרומה גדולה כתב בהדיא בפ"ה דהי' תרומות המפריש תרומה גדולה ממעשר ראשון שלא נעלה תרומתו אין תרומתו תרומה ע"כ. וזה תלוי בגירסת ספרים בפ"ק דתרומות ושם יתבאר בס"ד. נמצאו כללי השמועה לפי שטתנו דטבל שנתערב בחולין אין כאן מחילה לתקנתא דרבנן ונוטל מאה וא' לצד הטבל לגריעותא דטבל וגבי תיקון החולין והטבלים דמתני' ד' דברים שאין להן עלייה אבל כשיש להן עלייה אם חלקו יאמר אם טבל עלה בידי הרי היתרה שנטלתי היא חולין ואם חולין עלה בידי הרי היתרה היא טבל ועשיריתו תהיה מעשר ועשירית עשיריתו הרי היא עשויה תרומת מעשר ואם לא חלקו יאמר הרי עשירית הטבל בכל מקום שהיא מעשר ועשירית עשיריתו תרומת מעשר וקדשו מדומעין ומוכרן לכהן ואם טבל ומעשר טבול נתערבו וחלקו נוטל לצד הטבל ק"א כשיעור דתרומת מעשר ויאמר אם טבל עלה בידי הרי האחת היתירה היא מעשר ואם מעשר עלה בידי עשיריתו הרי היא עשויה תרומת מעשר בכל מקום שהן גרגרי מעשר טבול וקדשו מדומעין ומוכרן לכהן ואם לא חלקו כדלעיל דפלוגתא דאמוראי היא בפ' אוכלין עראי אי קי"ל כר' אלעזר בן ערך או אין הלכה כר' אלעזר בן ערך ואפשר דבזמננו הלכה כר' אלעזר בן ערך על דרך שכתבתי למעלה וקי"ל כמ"ד אפילו אותו דהיינו שחוזר שמו עליו כבתחלה יכול לעשותו שני או עני ובלבד דאיכא ייתור עשר אבל תרומה גדולה לא ודוקא שנתערבו אבל לא נתערבו אפילו תרומה נמי ויש דעות אחרות במשנה הזאת ולא חששתי להם שאינם על דרך הגמרא:

תוכן העניינים

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי דמאי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה