אור ברסלב

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי דמאי· רבי שלמה סירליאו

פרק ז · הלכה ו

הלכה ה

היו לפניו שתי כלכלות של טבל.מפ' בתוספתא היו לפניו שתי כלכלות של טבל בזו מאה ובזו מאה ונטלה תרומתן ואמר מעשרות של זו בזו הראשונה מעושרת ומשו"ה לא קא מפ' במתני' תקנתא דתרומה גדולה דבנטלה תרומתן איירי:

מעשרות של זו בזו. שסיים דבריו ואמר מעשרות שאני חייב להפריש מכלכלת א' נהוו קדושין בכלכלת ב' ותהא כלכלת א' פטורה מן המעשרות וכל המאה של הראשונה יהו מתוקנין ומעשרותיהן חלין על כלכלת ב' ואטול ממנה עליה ועל כלכלת א':

הראשונה מעושרת. בגמ' דהכא מפ' לה בטבל ודאי וקאמר דעבר אעשה כלומר בלאו הבא מכלל עשה דרחמנא אמר דתרומה תהוי ראשית שקרויה ראשית וה"ה מעשר ראשון דלהוי מוקדם קמי שני דהא אית ביה תרומה דמקריא ראשית כדאיתא בפרק התורם קישות ואיהו קרא שם לראשון ולשני בבת א':

של זו בזו ושל זו בזו הראשונה מעושרת. שאם אמר הריני מפריש מכלכלת ב' על כלכלת א' ומיד כשאמר לתקן הראשונה בכלכלת ב' לאלתר איפטרה לה ראשונה לגמרי דקדשי מעשרותיה בשנייה וכי הדר ואמר ושל זו בזו דהיינו מעשרות של ב' בשל א' אין בדבריו כלום וכבר איפטרה לה ראשונה ואין תורמין ולא מעשרין מן הפיטור על החיוב הילכך נוטל מכלכלת ב' שני מעשרות דשתיהן ומתני' ר"מ היא דאפילו חזרה תוך כדי דיבור לא מהני לענון קדשים כדאיתא בגמ':

מעשרותיהן מעשרות כלכלה בחברתה. אלו שני מעשרות שאני עתיד להפריש מאלו שתי כלכלות תהיינה מעשרותיהן של כל א' וא' מעשר כלכלה בחברתה תרוויהו מיתקני בבת א' ובחד דיבורא והוו להו מן החיוב על החיוב שהרי קבע שני שמות כאחת ובהא אפילו ר"מ מודי:

קרא שם. ונקבעו מעשרותיהן בתוך הכלכלות ולא מצי תו לאפרושי ממקום אחר עלייהו דכבר חלו מעשרותיהן בהן ומהן עצמן ומשמע בתוספתא ומייתי לה בגמ' כיצד הוא עושה שאם רצה נוטל מהא' על שתיהן וטעמא דשניהן טבולים ופסק הרמב"ם ז"ל פ"ז דהי' מעשר כן. והיה נראה לומר דההיא ברייתא דלא כר"מ דכר"מ טעמא דמודי הוא משום דקרא שם כאחת ונתפסו מיד בלשונו ואינו נוטל אלא מא' על האחרת ואינו כן דכולה מוכחא דלפרושי למתני' קא אתיא ונראה דכיון דעבר על עשה ול"ת מסתיין שיהו מעשיו בעברה שוין לדרך הישר וכי מוציא מא' לשניהן מתקן מעשיו הוי והוי כמו נשאל על נדרו ויפה פסק הרמב"ם ז"ל ולהכי תני כיצד הוא עושה כלומר שלא יוסיף על חטאתו. ועוד אבאר דמא' על האחרת יש קלקול לתרומת מעשר שתורם פרוס לשנייה:

ה"ג ותני עלה נוטל מן השנייה שתי תאנים ושני עישורין ועישורו של עישור ובתוספתא הכי גרסינן לה היו לפניו שתי כלכלות של טבל בזו מאה ובזו מאה ונטלה תרומתן ואמר מעשרות זו בזו הראשונה מעושרת של זו בזו ושל זו בזו אין ראשונה מעושרת נוטל שתי תאנים ושני עישורין ועישורו של עישור ע"כ ופירש רבנו שמשון ז"ל אין הראשונה מעושרת כלומר אינה כולה מעושרת ומתוקנת שהרי הוצרך לשייר בה כדי מעשרות כלכלה שנייה כר' יוסי דאמר בפרק כיצד מערימין במסכת תמורה הואיל ואי אפשר לקרות שני שמות כאחת דבריו קיימין כלומר כיון שאין הפה יכולה לדבר שני דברים כאחד דבריו קיימין דאף בגמר דבריו אדם נתפש דכיון דאמר מעשרות של זו בזו ושל זו בזו נמצא שלא תקן אלא פ"א תאנים בכל אחת ואחת מן הכלכלות די"ט תאנים צריך להפריש מכל אחת לצורך מעשר ראשון ושני על חברתה ועל אותן י"ט קאמר נוטל ב' תאנים דמספקא ליה להאי תנא אי כר' מאיר ותפוס לשון ראשון וכדלקמן אי כר' יוסי ותפוס שניהן ונמצא דאותן י"ט שנטל מן הראשונה בשביל השנייה משום דתפוס שניהן צריך לחזור ולתקנן מן השנייה משום דדילמא תפוס לשון ראשון ונמצא הראשונה כולה מתוקנת ואיכא תרומת מעשר ומעשר ראשון ומעשר שני עדיין בשנייה ואכיל אותה בטבל והיינו דתני נוטל מן השנייה שני תאנים כלומר לצורך מעשר של י"ע שהפריש מן הראשונה על השנייה ושני עישורין צריך ליטול מן השנייה לתקן אותן י"ט דהיינו מעשר ראשון ומעשר שני ואותן ב' תאנים הן לתרומת מעשר של י"ע ומשום דלא סגי בשני תאנים דעל הי"ח מפריש שני תאנים מן השנייה לתרומת מעשר ראשון ונמצא א' מן הי"ט שלא נתקנה ואותה יתרה עתידה להיות תרומת מעשר משום הכי אמר ועישור על עישור דמלבד אלו שני תאנים יטול עדיין מן השנייה מעשר ראשון הצריך לאותה תאנה שהיתה תרומת מעשר ולהכי נקט כי האי לישנא ועישור על עישור דתרומת מעשר קרויה מעשר מן המעשר:

שמואל אמר לא מצאי תניתה. איני מוצא ידי ורגלי בברייתא הזו:

אין יסב חדא לעשר צריך מיסב וכו'. פי' הרב ז"ל כן למה יפריש מן השנייה על י"ט לבדן שאם יקח מן השנייה חדא לעשר לתקן י"ח תאנים שהפריש מן הראשונה על השנייה מספק והלא יש בראשונה מאה תאנים וצריך למיסב מן השנייה בבת אחת מעשר ראשון על הק' מספק דשמא תפוס לשון ראשון ולמה ליה לתנא לשנות בענין זה:

ואין יסב חדא למאה. כלומר שאותן שתי כלכלות יש אלף בזו ואלף בזו ועולה מ"ר של זו בזו ק' ובא ליטול מן השנייה מטעם ספק חדא לכל עשר ועשר שבק' של מ"ר שהפריש מן הראשונה על השנייה מספק צריך למיסב מן השנייה מ"ר של אלף בבת אחת:

ואין יסב חדא לאלף. כגון שיש עשרת אלפים בכל אחד ואחד ועולה מ"ר אלף א"כ צריך למיסב מן השנייה מ"ר של עשרת אלפים בבת אחת ע"כ תורף דבריו ז"ל. וראה הרב ז"ל שזה הפירוש דחוק מאד פי' בו לשון אחר ועוד במס' מ"ש פי' עוד לשון שלישי ונלאיתי לכתבן. ואני לא מצאתי שום ותני עלה בתלמוד כזה אלא על הלשון השנוי במשנה ולא על הלשון החולק על משנתנו וכיון דמתני' ר"מ היא כדאיתא לקמן היכי קאמר ותני עלה דהיינו למאן דפליג על ר"מ שלא הוזכר עדיין ועוד שמוליד הרב מדעתו תנא שלישי שלא הוזכר כאן ולא בתמורה ולא במרובה אלא ר"מ ובר פלוגתיה ר' יוסי ור' יוסי סבר תפוס שניהן כדלקמן ולא מספקא ליה כלל ועוד דדוחק גדול הוא לפ' עישורו של עישור על תרומת מעשר ועוד הפי' שפי' על דברי שמואל הוא מעייל פילא בקופא דמחטא ועוד כל דבריו קאי אההוא תנא שלישי שלא הוזכר בשום מקום בספר ועוד היכי בעל הגמ' לא כתב ראש הברייתא וסמך על לשון המשנה דלדידיה לא קאי על המשנה ועוד דבהדיא מוכח בפ"ק דמכילתין דהאי ותני עלה לפרושה למתני' היא דמינה פריך רב ששת לעולא כדאיתא התם. לכן אני אומר דברים כפשטן דהאי דתני עלה לפרושי למתני' היא ואליבא דר"מ תני לה ובמציעתא שפיר גרס אין הראשונה מעושרת ושייכא כדתנן במתני' דודאי ברייתא לא פליגי אמתני' כדאמרינן בכולי תלמודא וכי תני נוטל ב' תאנים לאו אמציעתא בלחוד קאי אלא אכולה קאי ודייקי לישנא דברייתא דקתני נוטל שתי תאנים ולא תני ונוטל משמע דבבא אחריתי היא דאינה עטופה. והכי פירושה האי גברא בעי לתקוני כלכלה א' שיש בה מאה תאנים בכלכלת ב' וקא נסיב מן כלכלת ב' י' תאנים למעשר ראשון ועוד ט' למעשר שני או עני וחושב בלבו דכבר מתוקנים הק' של כלכלת א' וטועה בין מלגו למלבר ואשמעינן תנא דקא בעי תו למיסב ב' תאנים יותר כדי לתקן הק' דקמייתא ומשום הכי תני אין הראשונה מעושרת דפירות הא' אינן מעושרין בחושבנא דידה גופה עד שנוטל עוד ב' תאנים וכו' וכמו שאפ' ותני לה במציעתא ה"ה דברישא נמי אלא משום דברישא לא משמע דבעי לתקוני לכלכלת ב' בכלכלת א' ובמציעתא הוא דבעי לתקוני ועם הארץ וחוטא הוי וקא יהיב טעמא למילתיה דלא אפשר דכיון דאמר מעשרות כלכלת א' בכלכלת ב' ע"כ בעי לאשלומינהו כיון דתפוס לשון ראשון ואפילו הי"ט העודפין בעינן לתקוני וצריך להן ב' תאנים וכו' וא"כ נתקנה ואיפטירא לה לגמרי כלכלת א' וכי הדר ואמר ושל זו בזו תו לא מצי לתקונה לכלכלת ב' בפירות כלכלת א' דמן הפיטור על החיוב הוא דהוי ומן הפיטור על החיוב לא מעשרין ודבריו בטלים אין השנייה מעושרת כלל והא דתני דאכתי בעי ב' וכו' לתיקון מעשר ראשון דהא אם היה מפריש מן המאה של כלכלת א' מינה ובה היה מפריש ממנה עשרה למעשר ראשון ט' למעשר שני ונשארו מתוקנין פ"א וכאן איכא מאה כדתניא הילכך בעי למיסב עוד על מה שחשב ב' תאנים דהא אלו לא היו אלא י"ח צריך להפריש עליהם כדי שיהו מתוקנים למעשר ראשון לחוד עוד ב' תאנים דהא מכל עשרה בעי למשקל א' ונשאר ט' א"כ לי"ח בעי שנים ולפרי י"ט צריך להפריש מלבד הב' תאנים ג' עישורין אחרים חלוקין זו מזו כיצד עישור קמא על התאנה הי"ט הנותרת וכי יהיב עישור קמא עליה לא נתקנו ממנה אלא ט' חלקים והחלק הי' שבה הוי טבל עדיין הילכך בעי עישור אחר לאפרושי על ההוא עישור הנותר וכי יהיב האי עישור נמי לא נתקנו ממנו אלא ט' חלקים ונשאר בו עדיין עישור של עישור טבל ובעי לתקוני נמי והרי כאן ג' עישורין חלוקין חד עישור על ט' חלקי הפרי וחד כנגד עישור הנותר וחד כנגד עישור של עישור ולא תני הכא אלא תיקון דמעשר ראשון ותיקון דמעשר שני לא תני משום דבעי לאשמועינן דאפילו למעשר ראשון שהוא שיעור הגדול יש בו דקדוקי עישורין שהאדם טועה בהן ומינה תילף למעשר שני ולקמן מפ' תיקוניה בסוף שמעתין. ותיקון דתרומת מעשר נמי לא תני הכא דבישראל קיימינן ואין לו להפרישה דבודאי טבל מוקמינן לה וכדלקמן וכיון דצריך לדקדק כל הדקדוקים האלו ולא נשאר כלל חיוב בה ופטורה לגמרי הויא ואינה מעושרת עד הגבול הזה א"כ אין בדבריו ממש כשרוצה לתת בה מעשרות כלכלת ב' ולעקור טעותו תני לה הכא וכדפרישית:

לא מצאי תניתה. כיון שהברייתא הזו פתחה לנו הפתח של תיקון פירות הנותרים דהן הי"ט כדפרישנא דבעינן לתקונן ב' תאנים וג' עישורין חלוקים נקטינן מינה מי שרוצה לשלוח לחברו דורון עשרה רמונים או עשרה תפוחים ואין דרך ב"א לשלוח לחבריהם דברים חסרים כדאמרינן בפרק מאכילין אמר שמואל שהוא מסתפק בתיקונן ואמר איני יכול לשער גבול אל המספר לתקן העשרה כדמפ' לה ואזיל:

דאין יסב חדא לעשרה. שאם ירצה לתקן שיהו עשרה מתוקנין ולקח מן הכלי שלו א' לתקונן אינו מספיק וצריך ליקח עוד א' מן הכלי משום דהוא צריך לעשר העשירי דהא מעשרה לוקחין א' דהיינו עישור מלגי יהוא לקח מלבר ופש ליה העשירי הילכך לוקח א' יותר שיהא קדוש בו עישור הפרי העשירי הנותר ואותו עישור של עשירי הוי א' מק' בערך העשרה שרוצה לשלוח שהרי ק' חתיכות כאלו יש בעשרה שרוצה לשלוח:

ואין יסב חדא למאה. וכשיקח הא' ויקדש בו העישור לתיקון העשירי עדיין אינו מספיק לתיקון דהא אית ביה בעשירי חתיכה העשירית טבל עדיין וצריך לתקן כנגדה עישור חתיכה א' לאלף כנגד העשרה פירות הראשונים שרוצה לשלוח וגם כשיקדש עישור העישור כיון דהוא מלבר נשארו מתוקנין ט' חלקים של חתיכה העשירית אבל עישור האחרון עדיין הוא טבול ותיקון שלו חלק מעשרת אלפים וכן לעולם עד משהו לבלתי תכלית. האי הוא פירושא דשמעתא בלא קושיא ובלא ספק תהלה לאל אשר אין לו ספק:

על הראשונה עובר בעשה ועל השנייה בעשה ולא תעשה. פי' בתוס' פ"ק דתמורה ארישא דמתני' קאי וה"פ על הראשונה אילו קבע מעשרותיה לתוכה עובר בעשה שהיה לו להקדים מ"ר לשני והרי קרא שמן בבת א' מיהו לאו ליכא כיון דלא הקדים שני לראשון ועל השנייה בלאו כשתקן הראשונה בתוכה עובר בלאו שהרי הקדים מ"ש של ראשונה למעשר ראשון של שנייה בתוך כלכלה א' כן תורף דבריהם ואינו נכון דאמאי עבר והא אפשר להפריש ברישא ראשון דהך ודהך והדר שני דהך ודהך ואי בשהקדים היכי שייך למימר השנייה בעשה ולא תעשה שקבע שני שמות כאחת ושהקדים שני של הראשונה לראשון שבשנייה דמשמע דלא סגי בלאו הכי ורבנו שמשון ז"ל פי' פעמים דאשנייה עובר בעשה ולא תעשה אם הפריש ממנה כל מעשרות חברתה ואותה שמפריש תחלה ממנה קרי לה שנייה דמאי ראשונה שנתקנה ראשונה ומאי שנייה שנתקנה שנייה וכשמפריש מכלכלה זו תחלה לצורך האחרת נמצאת חברתה מתוקנת תחלה ובהפרשה זו עובר בלאו ועשה בלאו שנמצאת הראשונה מתוקנת אפילו משני קודם שיפריש מעשר ראשון כאן ועשה שקבע המעשרות בא' וגם זה אינו נכון אבל הפי' הנכון הראשונה רישא דמתני' והשנייה מציעתא והיינו כי אמר של זו בזו ושל זו בזו וטעמא כדפרישנא בספ"ק דבקמייתא ליכא גלוי דעת דרוצה להקדים דשמא דעתו להפריש כל המעשרות כסדר ראשון דהך ודהך ברישא ולסוף שני דהך ודהך אבל בסיפא איכא גלוי דעת בהדיא ועבר כדפרישית התם ואע"ג דלתנא דמתני' במציעתא לא אהנו מעשיו עבר הוא דאמרינן לקי לא אמרינן:

דר"מ היא. כדמפ' לקמיה דמתני' אפי' תוך כדי דיבור קתני דתפוס לשון ואין השנייה מעושרת:

דתנינן תמן. בפרק כיצד מערימין:

ה"ג הרי זו תמורת עולה תמורת שלמים. ול"ג דתמורת שלמים דבהא פליגי אביי ורבא פ"ב דזבחים וה"פ כגון שהעמיד בהמת חולין אצל שתים דקדשים א' עולה וא' שלמים ויאמר על ההיא של חולין הרי זו תמורת עולה תמורת שלמים דקסבר ר"מ דתמורת עולה דוקא הויא דתפוס לשון ראשון ואין קדושה חלה על קדושה:

א"ר יוסי הואיל ואי אפשר לקרות וכו'. כדפרישנא לעיל דעל כרחו הוצרך להקדים זה לזה דבריו קיימין ותרעה עד שתסתאב ותמכר ויביא בדמי חצייה עולה ובדמי חצייה שלמים וכך מפו' בתמורה:

לאחר כדי דיבור. דאילו תוך כדי דיבור כדבור דמי וכיון דא"ר אלעזר דמתני' ר"מ היא ורבנן פליגי עליה משמע דאפילו תוך כדי דיבור קתני דלא מצי הדר ביה ותפוס לשון ראשון דמנא ליה לר' אלעזר למימר הכי ממתני' גופה יליף דקתני משרותיהן מעשרות כלכלה בחברתה ומדאיצטריך למיתני הכי דהיינו משום שקבע ב' שמות כא' בדבור א' משמע דברישא אפילו אמר בתוך כדי דיבור של זו בזו ושל זו בזו השנייה אינה מעושרת:

מודים חכמים לר"מ באומר תרומה זו תחת שני. דכיון דאקדשה לתרומה א' ממ' שוב אינו חוזר בו לעשות העודף שני לענין שלא תהא תרומה אלא א' מנ' אינו יכול לחזור בו ותפוס לשון ראשון ואפילו תוך כדי דיבור הכ' ל"ג חייב וטעות סופרים הוא, וטעמא דמודים דאינו יכול לישאל מלעשותו תרומה כדלקמיה הילכך לא מצית למימר דבריו קיימין:

בהמה זו תחת שני זבחים חייב. נ"ל דחסר בספרים וצ"ל כאן ומודה ר"מ בהמה זו תחת שני זבחים חייב לקנות מדמיה שני הזבחים וכר' יוסי דאמר דבריו קיימים דהא דמי למתני' דתנן מעשרותיהן מעשרות כלכלה וכו' וסיפא דמילתא מוכח דקא יהיב טעמא מפני שקבע שני שמות כא' כדפרישית:

ה"ג לא כן א"ר שמואל בר ר' יצחק בשם רב הונא אמר הרי זו תרומה חוזר בו בתוך כדי דיבור. פי' לפי שנשאלין עליה כדאיתא בפרק הנודר מן הירק ותיקשי מהכא לר' אבינא דאמר מודים חכמים לר"מ באומר תרומה זו תחת שני תפוס לשון ראשון משמע דלא מצי למהדר ביה:

ומשני כאן במתכוין לפחות וכו'. דכי אמרינן דמצי למהדר בתרומה היינו כי בעי להוסיף עליה וכגון שהפריש תחלה א' מס' ואמר הרי זו תרומה מצי לישאל לחכם ולמהדר ביה ולהוסיף לומר וזו ג"כ דבלאו שאלה או חזרה אינו יכול דתנן אין תרומה אחר תרומה ולעיל מיירי במתכוין לפחות כדפרישנא שרוצה שמקצת אותה תרומה תתחלל ותעלה למעשר שני בענין שפוחת התרומה הראשונה:

ה"ג אמר הרי זו תמורה אפילו בתוך כדי דיבור אינו חוזר בו אדם נשאל על הקדשו ואין אדם נשאל על תמורתו. וטעמא דאין נשאלין על התמורה משום דכתיב והיה הוא ותמורתו יהיה קדש ודרשינן בפרק יש בקרבנות במסכת תמורה יהיה לרבות שוגג כמזיד שאם סבור לומר זו תמורת עולה ואמר תמורת שלמים או איפכא סבור לומר תמורת שלמים ונכשל בלשונו ואמר זו תמורת עולה בתר פיו אזלינן אפילו בלא כונה מה שאין כן גבי הקדש דעלמא דהקדש טעות אינו הקדש ואמרינן בנזיר פרק ב"ש וטעמא משום דרבי רחמנא והיה יהיה ודרשינן בהוייתו יהא וכ"ש דבשעה שאמר הרי זו תמורת דבר פלוני שנתכוון לכך ועתה נמלך שאין חוששין להמלכתו ופסקה הרמב"ם ז"ל בהלכותיו פ"ד דהי' נדרים וז"ל נשאלין על ההקדש ואין נשאלין על התמורה:

נוטל עשרים תאנים מאי זה מהן שירצה. דמאה יש בכל כלכלה ומעשר ראשון דשניהם הוי עשרים ותניא בברייתא נוטלן מאי זו מהן שירצה ומפ' תלמודא דכל עשר דיסב אית בהו תרומת מעשר נראה בעיני דאיצטריך ליה למימר הכי משום דכי תרים מכלכלת ב' על כלכלת א' שיש בה ק' בעי למיסב למעשר ראשון י"א ועוד ג' עישורין חלוקין כדפרישנא לעיל וא"כ נשארים בשנייה תאנים טבולים פ"ח ועוד מעט ומעשר ראשון שלהם אינו מגיע לתשע שלימות כאשר אתה רואה ומשום תקון תרומת מעשר שיתרום מן השלם דקי"ל אין תורמין פרוס משו"ה תקינו דלפרוש עשרים בבת אחת כאלו מפריש מכל כלכלה מינה ובה ולא לתקין כלכלת א' לחוד דא"כ מפסיד תרומת מעשר לשנייה ואינו תורם מן השלם ולהכי קאמר נוטל עשרים כאחת דהשתא בכל עשר דיסב אית בהו תרומת מעשר כדינה דהיינו שלם וכדפרישנא:

עד כדון בשוות. אז נוטל עשרים מאי זו מהן שירצה וכיון דקבע השם בבת א' ולא חל בזו קודם זו הוי כאילו כולם כלכלה א' נינהו ומצי לעשרן מינייהו ובייהו ונוטל מעשרותיהן למספרן:

אם לשם מאה הוא נוטל. לתקן מן הגדולה על הקטנה:

נוטל אחת עשרה. כדפרישנא דהיינו הסכום לתקן מאה דקטנה ונוטלן מהגדולה ואכתי חסר עישורין וכדפרישנא ולא קאמר להו ומשום סיפא תני הכי כלומר השתא יכול לתרום מן הגדולה מעשר ראשון של קטנה לחוד אבל לא לכלול הגדולה עמה ואע"ג דכשבא לעשר הגדולה אין בידו לעשר שלם דהא נשארין קפ"ט מתוך שהיא גדולה לא חשו דהא כל גדולה דעלמא נמי אי אפשר שיבאו מעשרותיה שלם שיהו בה ת"ק וג' ות"ק וד' או אלף וג' ואלף וד' ועל כרחו אין לעשרן שלם:

ואם לשם מאתים נוטל. כלומר מן הקטנה על הגדולה:

נוטל שלשים. דרואין כאלו הקטנה חלק הגדולה ומצי לכוללה עמה הילכך נוטל שלשים לשלשתן כאחת:

אם לשם אלף הוא נוטל מן הקטנה וכו'. דהא אם מכלכלת אלף היה מפריש מאה היה מפריש ונשארו חולין תת"ק וכשנוטלן בקטנה נתקן תת"ק ונשארים כאן ק' טבל יתרים ובעי י"א לתקנם ובכלכלה קטנה אין בה אלא ק' הילכך אפילו נוטל כולה אינו משלים:

מי שיש לו כלכלה. ובה ק' תאנים או ק' רמונים וניטלה תרומתן:

והוא מבקש לעשרה. מבחוץ:

נוטל עליהם שני תישועין ותישוע של תישוע. משערין כל פרי ופרי לפ"א חלקים דהוו להו ט' תישועין וחלק כל תישוע לט' חלקים דהוו להו פ"א חלקים ונוטל עליהם על כל פרי ופרי שחלקנו אותו לט' תישועין נוטל שני תישועין ותישוע של תישוע מלבר דשני תישועין הוו להו י"ח חלקים ועוד תישוע של תישוע הרי י"ט חלק על פ"א חלק שהן עשרה מעשר ראשון י' חלקים קדושים למעשר ראשון ונשארים ט' למעשר שני והוו להו שנטל י"ט לתקן פ"א וכי נטל י"ט מן ק' נשארין פ"א:

ופריך ויאמר י"ט. ומה צריך להאריך ומשני דברי חכמים וחידותם:

הרוצה להכניס וכו'. כלומר כיון דמעשר ראשון ומעשר שני מן ק' הוו י"ט ונשארין פ"א מתוקנים מלבר הרי על כל פ"א חולין נותנין י"ט מלבר לתקנם וא"כ כאן שרוצה שיהו ק' מתוקנים להכניסם לביתו אם בא לתקן אותם מינייהו ובייהו היה נוטל מהם י"ט והוא רוצה שיהו כל המאה מתוקנים ויש כאן י"ט יתרים וצריך לתקנם ולעיל נתקשה שמואל בתיקונם למדו לנו חכמים בדרך חידה היאך יהא תיקון שלהם וצריך לשער כל פרי לפ"א חלק שוים ולתת עליהם י"ט חלק מלבר ולכך צריך לחלק כל תאנה לפ"א חלק דהוו להו ט' תישועין מט' חלקים כל תישוע ולתת למעשרות שני תישועין דהוו י"ח חלקים ותישוע של תישוע הוו להו י"ט ומשום הכי מפריש על המאה כ"ג תאנים וד' תישועין ותישוע של תישוע מלבר כיצד הרי פירשנו דבעינן לכל פרי מלבר שני תישועין ותישוע של תישוע דהוו מטו התישועין לכל עשרה תאנים עשרים תישועין דהוו להו לק' מאתים תישועין דהוו להו כל מאה תישועין י"א תאנים ותישוע ולמאתים תישועין כ"ב תאנים וב' תישועין חזור וחשוב מאה פעמים תישוע של תישוע ותן לכל י' תאנים י' חלקים כל ט' חלקים הוי תישוע עלו לי"א תישועים ועוד יתר תישוע של תישוע וט' תישועין הוו להו חדא תאנה ובידך כ"ב הרי כ"ג תאנים ונשארים ב' תישועין ובידך שנים הרי ד' תישועין ועוד יתר תישוע של תישוע לא פחות ולא יותר:

תוכן העניינים

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי דמאי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה