אור ברסלב

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי דמאי· רבי שלמה סירליאו

פרק ז · הלכה ב

הלכה א

מזגו לו את הכוס. מפ' בגמ' דהכא קאמר ולענין מזיגת הכוס אומר מה שאני עתיד וכו' דקשיא ליה דמשמע דבשעה שמזגוהו לו בשעת סעודה מיירי ואינו כן דהא ודאי בשבת אכלי והיכי קאמר מה שאני עתיד לשייר והא אפילו לקרות שם בשבת אסור וכמו שאכתוב לקמן בפיסקת הלוקח יין מן הכותיים ומפ' דה"ק אומר מע"ש לענין מזיגת הכוס כשימזגוהו לו הכוס מה שאני עתיד להפריש וכו' ולענין אכילה מה שאני עתיד להפריש וכו':

מה שאני עתיד לשייר בשולי הכוס. ובגמ' פריך והא איכא משום משקין מעורבין:

ומ"ש בפיו. בפי הכוס ואע"ג דכוס בלשון המקרא לשון נקבה כוסי רויה אך שמריה ימצו לשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד כוס של ברכה מצטרף לפובה מזגו לו כוס ראשון וכו':

כיני מתני' ולענין מזיגת הכוס. כלומר הכי קתני ולענין מזיגת הכוס אומר מה שאני עתיד וכו' כדפרישית במתני':

אם באומר מכבר משקה מעורב הוא. אם כבר קודם שיכנס שבת קורא לו שם תרומה הרי הכל מעורב יחד ונעשה מדומע דהא משקין מעורבין הן וקשה למ"ד בפרק בתרא דע"ז & מפיה לא ישתה משוליה לא ישתה וכו' ותנן סתמא דלא כוותיה:

ואם באומר לכשאשתה למפרע טבל שתה. דעד ששותהו אינו רוצה שיחול שם תרומה בשיור ואם לא חל הרי כששותה שותה טבל:

באומר מכבר לכאשתה. כלומר מעכשו תחול רגע אחד לכשאשתה תהא תרומה נמצא דהא קרא לה שם עד שלא תחול שבת ולא הוי טבל ולא חלה פיד שמשייר ולא הוי מדומע ודומה לגט כשאומר אם מתי וכו':

ולא נמצא מטלטלין תרומה טמאה וכו'. כי מה שנשאר בכוס הויא תרומה טמאה כי כל מה שהוא ביד ע"ה בחזקת טמא הוא:

משייר כל שהוא חולין. יותר על שהוא שיעור התרומה ואגב החולין מטלטל התרומה:

דתנינן וכו'. משנה היא בפרק נוטל:

ולא דמיין תמן טמאה לצורך טהורה. דטהורה הויא עיקר כדקתני תרומה טמאה עם הטהורה משמע דטמאה טפל וטהורה עיקר:

ברם הכא שיור חולק לצורך טמאה. תרומה טמאה עיקר דכל שהוא בעל אגבה:

עם הכוס ביציאתו וכו'. ביציאתו מן הכוס הוא קדוש כלומר בשעת תנאי אומר אין התרומה קדושה עד שישתה ויוציא פיו מן הכוס אלא שאחר ששתה חלה רגע אחד ומאז והלאה אינו מטלטל את הכוס אלא מניחו על השלחן. וכן פירש הרא"ש ז"ל:

תמן תנינן. אע"ג דבפירקין הוא קאמר הכי ודכוותה פרק קמא דפסחים ואית דגרס הכא תנינן:

הלוקח יין מבין הכותיים. והם חשודים על התרומה:

אומר שני לוגין וכו'. דס"ל דיש ברירה דר"מ היא כדאיתא לקמן ותני בתוספתא ר' יוסי ור"ש אוסרין שמא יבקע הנוד בשבת ואינו יכול להפרישן דבע"ש בין השמשות מיירי וכמו שנפרש לקמן בס"ד ולכך אם יבקע נמצא שותה טבלים למפרע:

דלא כר' יוסי ור"ש היא. כלומר מי נימא דר' יוסי ור"ש פליגי עלה דהכא נמי ניחוש שמא יבקע הכוס:

הכל מודים בכוס שהוא על אתר. כלומר ליכא למיחש בהא משום בקיעת הנוד דמאי בקיעת הנוד שייך הכא בשלמא הלוקח יין מבין הכותיים אם יבקע הנוד קודם שיפריש למחר נמצא דמה ששתה בשבת הוו טבלים למפרע כיון דלא הגיע לידי הפרשה לבסוף אבל הכא אם נקבע קודם שתייה מאי חשש איכא הא אינו שותה ממנו עד למחר כדפרישנא במתני' מאי איכא דלמחר לאלתר בשעה ששותהן יבקע הכוס לא שכיחא ואם לאחר ששתה כבר מתוקן הוא דהא מופרשת הויא. וכן מצאתי לר"י מסיפונטי ז"ל שכתב ותירצו אפילו תימא ר' יוסי הכל מודים בכוס שהוא על אתר ולא חיישינן לשבירה ע"כ:

תוכן העניינים

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי דמאי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה