אור ברסלב

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי דמאי· רבי שלמה סירליאו

פרק ו · הלכה ז

הלכה ו

יכול לומר לו טול אתה ע"ז ואני אטול מעות. ואע"ג דדמי לטול שעורים ואני חטים שרי. וטעמא מפ' בפ"ק דקידושין דירושת גר את אביו גוי הוי מדרבנן דאין מתיחס הבן אחר הגוי וכקטן שנולד דמי ותקנתא הוא דעבוד רבנן שמא יחזור לסורו משום ממונו ולהכי לא מפליג לעיל גבי חבר וע"ה שירשו את אביהן ע"ה בין עד שבאו לרשותו ללא באו לרשותו דהתם ירושה דאורייתא היא וכולהו חשיבי כבאו לרשותו דבכל הנכסים אית ליה בהו פלגא ולקמן מפ' דדוקא ירשו אבל לקחו ע"ז ויין נסך ומעות ופירות בשותפות לא דקנה אותן בכסף וכבאו לרשותו דמי דאין ברירה:

ואם משבאו לרשות הגר דכבר זכה בהן במשיכה.

אסור. להחליפו דקא מיתהני מאיסורי הנאה:

משל ארץ ישראל הן. שעיירות של סוריא של גויים הן ואינו חייב לעשר ויש קנין לגוי בסוריא לכ"ע להפקיע מידי מעשר כדאמרינן בפרק השולח מה שאין כן בא"י:

חייב לעשר. דעד א' נאמן באיסורין:

מעושרין הן נאמן. ואפילו הוי ע"ה במגו שהיה יכול לומר מסוריא הן ופטורין הן שהפה שאסר הוא הפה שהתיר:

משלי הן. והוא ישראל ומיחייבי במעשר מדבריהם דכיבוש יחיד לא שמיה כיבוש כדאיתא בספ"ק דע"ז:

מעושרין הן נאמן. במגו שהיה יכול לומר משדות גוים של סוריא הן:

ואם ידוע הוא שיש לו שדה בסוריא חייב לעשר. אע"ג דלא קאמר שלי דחזקתו משדהו הביאם ומשו"ה חייב הלוקח ממנו לעשר ואפילו אמר מעושרין הן דהא ע"ה לא מהימנינן ליה והכא לא מהימן משום מגו דהוה מגו במקום עדים וכיוצא בה שנינו בפרק ב' דכתובות כן נראה בעיני לפרש משנה זו:

טול אתה יין נסך וע"ז. כדמפ' טעמא לקמן דקנה אותן בכסף וכבאו לרשותו דמי מה שאין כן בירושה דמדרבנן וכדפרישית:

עשוי כמין דלופקי. פירש בערוך כלי עץ שמניחין בו כלי היין כוסות ואשישות ויש צלם עשוי שתולין בידו וברגליו ובאזניו כלי היין ושרי דהא מן המבוזין הוא ותניא בפרק כל הצלמים שעל המכובדין אסורין ושעל המבוזין מותרין ושעל היורות ושעל הקומקומוסין וכו' ואף על גב דהכא לא מיחזי מחליף ממינא למינא דהא צלם וצלם הוא אפילו הכא אסור כיון דקנו וכטעמא דאמרן:

ויאות. יפה אתה אומר דאף בזה אסור:

טול אתה את המוכשרין. דאף על גב דהני והני חד מינא כיון דאלו מוכשרין ונטמאו שהרי אביהן עם הארץ היה ואינו נאמן על פירות שהוכשרו לומר טהורין הן דודאי נטמאו כדאיתא לעיל פ' ואלו דברים מתעשרין והללו הן טהורין מחליף הוא ואסור והכא נמי כהאי גוונא:

טול אתה ע"ז ואני מעות. ומ"ש הכא דאסור:

ומשני לה כדאמרן לעיל:

דמי ע"ז הוליך לים המלח. שלקח אחיו ע"ז והוא מעות ודמים כנגד הע"ז הוליך לים המלך:

דמי חלקו של ע"ז. לא כל דמי הע"ז אלא חצייה והיינו שאמר בדעתו שיחלקו הצלם לחצאין והחצי שמגיע לחלקו שהחליף במעות הוליך:

ע"ז עצמה הוליך. ופרע לאחיו כנגדה מעות בשביל לעקור ע"ז מבית אביו:

תוכן העניינים

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי דמאי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה