אור ברסלב
פה אחד על הגדה של פסח הלל › מזמורי הודיה

פה אחד על הגדה של פסח· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

הלל · מזמורי הודיה

מסיימים את ההלל

פסקה א

הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו. אפשר במה שאז"ל דמדתו יתברך להטיב וזה צע"ר השמים כאשר יעשו מעשים למנוע השפע ועוצר רח"ם וכשהם טובים ומשפיע החסד והרחמים יש לו נחת רוח כביכול ומלבד שאנו חייבים להודות על חסדיו עוד אנו מודים על שהוא חפץ ורוצה להטיב וזהו רצונו. וז"ש הודו לה' כי טוב אנו מודים על טובתו שרצונו להטיב וגם כי לעולם חסדו:
א"נ כי טוב שאינו דן על שם סופו אם עתיד לחטוא אלא באשר הוא שם וזה מצד טוביותו כי לעולם חסדו שהוא רואה אם עתידים לעשות חסד הוא מטיב ומציל ויש לרמוז דר"ת כי טוב כי לעולם חסדו בגימט' פ"ז כמספר אני ה' ובזה הית' גאולת מצרים כמ"ש הרב ש"ך ז"ל:

לעושה נפלאות גדולות לבדו. אמרו רז"ל שהוא עושה לנו נסים ונפלאות ואין אנו מרגישים וזהו לבדו ואפשר דמשו"ה קרי להו גדולות כי כשהאדם מרגיש בצרה ואח"ך נעשה לו נס הגם שבסוף שמח על הנס. מ"מ בתחילה נצטער על הצרה: אבל כשאינו מרגיש לא בצרה ולא בנס לאלו קרי גדולות כי לא ידע מהצרה וניצול ברחמיו כי רבו:

לעושה אורים גדולים וכו' את השמש וכו' את הירח וכו' למכה מצרים בבכוריהם כל"ח. אפשר במשז"ל דהירח קטרגה אי אפשר לשני מלכי' שישתמשו בכתר אחד וא"ל לכי ומעטי את עצמך והשמש שתק ונשאר בגדולתו לפי שהקב"ה אוהב הענוה. וז"ש לעושה אורים גדולים כי בראם שוים בגדולה ואח"ך את השמש וכו' ואת הירח וכו' לפי שקטרגה וכו' וזה טעם למכה מצרים הוא השר שהיה שר ראשון מע' אומות וגם הבכורות הנשפעים ממזל טלה היו מתגאים והוכו מכה גדולה כי לעולם חסדו:

ויוצא ישראל מתוכם כל"ח ביד חזקה ובזרוע נטויה כל"ח. אפשר במ"ש קמאי דמתרחיש להו ניסא משום דמסרי נפשייהו על קדושת ה'. וישראל במצרים היו גוי מקרב גוי מה אלו עע"ז וכו' ועכ"ז הפליא לעשות נסים גדולים ככל צדקותיו. וז"ש ויוצא ישראל מתוכם דייקא גוי מקרב גוי דהיו עע"ז ועכ"ז ביד חזקה ובזרוע נטויה כל"ח וזהו חסד גדול שיעשה נסים אף שעע"ז ולא מסרי נפשייהו ואינם ראויים לנסים ודוק ומאשר הכה למצרים ביד חזקה ובזרוע נטויה שהם המכו' וזה נמשך שהגם שהמרו על ים בים סוף ומדה"ד נותנת שיקבעו ח"ו כדי שלא יהיה חלול ה' שיאמרו שבעבורם הכה למצרים והם רשעים לכך ניצולו וכמ"ש מהר"א קובו ז"ל לדרכו והבאותיו בפני דוד פי' ההגדה וא"צ לכל ההקדמות של הרב הנ' רק בפשיטות כמ"ש. וז"ש לגוזר ים סוף לגזרים כי לעולם חסדו דהגם דגלוי לפניו שימרו ויתחייבו ומעיקרא לא הי"ל להכו' למצרים זה מחסדו להכותם ואח"ך שלא יהיה חילול ה' היה קי"ס וזהו כי לעולם חסדו:

שבשפלנו זכר לנו וכו'. לפי פשוטו אפשר לפרש שבשפלנו מתורה ומצות זכר לנו שאנחנו מחומר קורצנו וכמש"ה זכור כי עפר אנחנו ואנוסים ביד יצרנו והגלות מעביר על דעת קונו ודומה לשכור שפטור מדין תפלה ופטור מהכל כמ"ש הרב סמיכת חכמים כי לעולם חסדו לצדק בריותיו ובזה ויפרקנו מצרינו מסיבת צרינו שכל כוונתם להרע לנו ומוסיפים בעלילות ברשע כי לעולם חסדו להטות עלינו חסד מכל מקום ובכל הזמנים נותן לחם לכל בשר בין ראוי בין אינו ראוי כי לעולם חסדו על בריותיו:
ובפסחים דף קי"ח אמר ר"א קשים מזונותיו של אדם כקי"ס דכ' נותן לחם לכל בשר וסמוך ליה לגוזר ים סוף לגזרים והקשה מהרש"א בח"א דהאיכא טובא בינייהו ובב"ר פרשה ק' אמרו ואומר לגוזר י"ס לגזרים. ומ"מ אינו מתישב דיש חלוקות הרבה בינתים. ואפשר במשז"ל בני חיי ומזוני במזלא תליין ופי' בזוהר הקדוש ורבינו האר"י ז"ל דתלוי במזל עליון בא"א וידוע דקי"ס נעשית מכח דאתגלי עתיקא כמ"ש בזהר הקדוש: ולזה דומה המזונות לקי"ס דשאר החלוקו' אינם בבחינה זו. אבל מזוני דתליין במזלא דמיה"ם בם לקי"ס דתלי בעתיקא ולמד שהם קשים כמו שהיה קי"ס ודו"ק:

פסקה ב

נשמת כל חי תברך וכו'. אפשר דישראל דיש להם נשמה והם צדיקים כמש"ה ועמך כלם צדיקים וז"ש כל חי דרומז ליסוד. הם יש להם רשות לברך ברכה בפה ומלכות והיינו דקאמר נשמת כל חי תברך את שמך: והשאר אף שישמרו ז' מצות בני נח והם חסידי א"ה לא יש להם רשות לברך אלא לפאר זכרו וז"ש ורוח כל בשר תפאר ותרומם זכרך מלכנו מן העולם ועד עולם אתה אל שהוא חסד ותמיד מנהיג עולמו בחסד ובריותיו ברחמים:
ואפשר להסמיך מ"ש בספרי דהגם דכתיב לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה אמר הקב"ה אל אנכי ולא איש וז"ש ומעולם ועד העולם אתה אל. ומה"ט ומבלעדיך אין לנו מלך גואל ומושיע ולא שייך גביה לא יוכל וכו' ולכן גואל ומושיע בהוה וכו' אין לנו מלך עוזר וכו' בהוה כמ"ש התוס' בחולין דף מ"ט ממ"ש מסייע כהני ולא סייע כהני למדנו שהוא מסייע תדיר ע"ש וכן מלך עוזר וסומך תדיר בהוה:

פסקה ד

שועת עניים אתה תשמע צעקת הדל תקשיב ותושיע. אפשר במ"ש בזהר הקדוש כי צעקת העניי' כביכול הוא חפץ לשמוע וחביב עליו יתברך ואומר למלאכים הניחו כי אני רוצה לשמעם. וז"ש שועת עניים אתה דייקא תשמע צעקת הדל המתפלל על הקהל והוא דל ולב נשבר תקשיב ותושיע וכמ"ש בפרקא דחסודי ירד ר"ע ונענה מפני שהוא מעביר על מדותיו. וכתוב רננו צדיקים בה' לישרים נאוה תהלה אפשר בה' במ"ש בזהר ואתם הדבקים בה' הוא דבקות גמור בה' ממש וז"ש רננו צדיקים בה' כדכתיב ואתם הדבקי' בה' והוא מעלה גדולה לישרים שהם ענוים כי הם מרכבה כ"י לשכינה וז"ש נאוה תהלה:

בפי ישרים תתרומם וכו'. הנה פה רומז למ': שפה גימט' שכינה: לשון גימט' שכינה עם הכול' וכבר כתבנו בעניותינו במ"א תוכחות מוסר למדבר דברים אסורים כי ח"ו הוא מזלזל בבחינת קול ודיבור. ועוד בפה וגם שפה לשון שכל א' גימטריא שכינה ויש לרמוז אגב כי מי שהוא שפל מתקן שפה פה לשון שהוא ר"ת שפל דכל א' הוא בחי' שכינה. והעניו מרכבה לשכינה. גם שפל גי' קדוש כי ע"י שהוא מרכבה לשכינה היא כאלו בקרבו קדוש וזהו ובקרב קדושים תתהלל שהוא מיחד קב"ה ושכינתיה הרמוז בתיבת תתהלל ת"ת תפארת הלל גימטריא אדני ומיחדם תתהל"ל וזה רמז בה' תתהל"ל נפשי הוא ברב רחמיו יחננו ויברכנו מן הברכה העליונה מקור חיים.

סוף הספר

תוכן העניינים

פה אחד על הגדה של פסח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה