אור ברסלב
פה אחד על הגדה של פסח הלל › מסיימים את ההלל

פה אחד על הגדה של פסח· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

הלל · מסיימים את ההלל

הלל

פסקה ב

לא לנו ה' לא לנו כי לשמך תן כבוד. אפשר לשמך שהיא השכינה תן כבוד שכביכול יקים אותה כמ"ש בזהר הקדוש לא תוסיף קום מעצמה אלא הוא יקים אותה כמ"ש אקים את סוכת דוד וז"ש תן כבוד להקים אותה כביכול ואז כביכול יקרא גדול כמ"ש בזהר הקדוש על פ' גדול ה' ומהולל מאד בעיר אלהינו אימתי אקרי גדול כשהוא בעיר אלהינו וזה הכפל לא לנו ה' אלא בעבור השכינה לא לנו אלא בשבילו יתברך כביכול דאז נקרא גדול ומהולל ופירש כי לשמך תן כבוד על השכינה הנקראת שם ואמר ברמז על חסדך ועל אמיתך רמז חסדך התפשטות החסדים אמיתך על ת"ת ואז נקרא גדול ומהולל ועמ"ש בזהר הקדוש פ' אחרי דף ס"ט ע"א:

ישראל בטח בה' עזרם ומגינם הוא. אפשר שמדבר על הגלו' המר והארוך הזה כי העיקר לקרב הגאולה הוא שיהיה אחדות כי בעבור שנאת חנם נחרב הבית ואיך יתכן שיבנה כשיש שנאת חנם ולז"א ישראל בטח בה' לשון יחיד שכל ישראל נהיה לאחדים ואז עזרם ומגינם הוא לגאול אותנו כי שנאת חנם מעכב. וגבי ישראל אפשר לרמוז עזרם ומגינם הו"א שאין השם שלם ואין הכסא שלם ובעבור זה תהיה הגאולה וז"ש עזרם ומגינם הו"א ר"ל הו' מהשם והא' מהכסא. בית אהרן שהם שופטי ישראל כדכתיב יורו משפטיך ליעקב והטעם כמ"ש המקובלים דהלכה כבית הלל מטעם שהם במדת חסד ולכן הם ענותנים וכן הכהנים שהם מדת חסד הן הן שופטים בארץ. בטחו בה' כמש"ה והיה ה' עם השופט יראי ה' אלו הגרים כמשז"ל בטחו בה' אע"ג דמדתם תחת כנפי השכינה מ"מ בטחו בה' מדת ת"ת:

פסקה ג

אהבתי כי ישמע ה' את קולי תחנוני כי הטה אזני לי ובימי אקרא. אפשר לפרש דה"פ אני אוהב שישמע ה' כשאני לומד וגם כשאני מתחנן ויהיו בעיניו יתברך התחנונים כלימוד. וכבר אמרו רז"ל שאמר דוד הע"ה שיהא חשוב לפניו אמירת מזמוריו כנגעים ואהלות כמ"ש בריש מדרש שוחר טוב. וז"ש כי ישמע ה' את קולי היינו תלמוד תורה ע"ד הקול קול יעקב שנאמר על ת"ת. וגם תחנוני בחדא מחתא. כי הטה אזנו לי כשהתפללתי יהיו לרצון אמרי פי כמ"ש שם בשוחר טוב. ובימי אקרא אפשר דאקרא לשון זיווג ויחוד כמו שפי' הרמ"ע ז"ל בכתוב אחד. וז"ש ובימי בכל ימי אקרא שאני מכוון ליחדו ולזווגו כביכול ואמר אפפוני חבלי מות וכו' דבכל צרותיו היה אומר מזמורים כמ"ש לדוד בברחו מפני שאול במערה וכיוצא וכמ"ש בזוהר הקדוש וז"ש צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא שם רומז לשכינה כלומר הגם שהייתי בצרותי תמיד אני מכוין ובשם ה' דהיינו קב"ה ושכינתיה אקרא איחד. ומאחר שכן כי כל מעיני בך אנא ה' מדת הרחמים מלטה נפשי:

שומר פתאים ה' דלותי ולי יהושיע. אפשר במשרז"ל שאמר דוד שלמה ברא השטות והעכביש והפרעושים ובשלשתן ניצול מהמות. השטות כשהי' אצל אכיש מלך גת והעכביש כשנטמן במערה מפני שאול והעכביש עשה תכף מחיצה כמו כתל במערה וניצול. והפרעוש כשעבר מתחת רגלי שאול. ואח"ך שאול השפיל רגליו והיה דוד הע"ה נמסר בידו לולי הפרעוש שנשכו וזקף רגליו. וזה רמז שומר פתאים ה' כמוהו לפי רוב הענו' אמר על עצמו שהיה פתי לפקפק על מה שברא ה'. ואח"כ דלותי באתי בסכנה. ולי יהושיע בג' דברים שאמרתי שאינם נצרכים בזה הושיעני:

פסקה ד

מה אשיב לה' כל תגמולוהי עלי. אפשר להסמיך מ"ש המפרשים בכונת כי ראיתי בבניו לי מלך שכביכול ר"ל עלי מלך דהקב"ה גוזר גזירה והצדיק מבטלה ובזה פירש הרב מהר"ב ברזילי ז"ל פ' לי דבר צור ישראל וכו' כמ"ש במ"א באורך. והכא דוד הע"ה מפני המורא והכבוד רוצה להודות על זה אך מטמין ברמ"ז כי הוא יודע תעלומת לב. וז"ש מה אשיב לה' כל תגמולוהי עלי על שאמר לי מלך ור"ל עלי מלך. היש פה להודות על כל הטובה והמעלה זו לפי רוב הענוה ובמקום שמצינו וכו'. כו"ס גי' אלהים ישועות יתמתקו הדינין ובשם ה' אקרא לשון זיווג ר"ל ובשם מלכות, הוי"ה ת"ת, אקרא איחד ואזווג כמ"ש הרמ"ע ז"ל בפ' ויקרא וכו' כנודע:
א"נ במ"ש הר"ב ש"ך דהמואביות עד בעז היו אסורות ולא הותרו אלא בשביל דוד הע"ה וז"ש מה אשיב לה' כל תגמולוהי להתיר המואביות עלי דעד בועז היו אסורות ויתר הכתובים כתבתי בעניותי בשמחת הרגל בס"ד:

פסקה ה

הללו את ה' כל גוים וכו'. אפשר במ"ש רז"ל דע"י שישראל מפוזרים בכמה ארצות יש לנו קיום דהמלך אשר קצת ישראל בארצו ביודעו שיש ישראל בכמה מלכיות מתבייש להרגם דלא לקרו מלכותא קטיעה. וזה חסד ג"כ להם דה' היה נוקם נקמתם וגמירי דלא כליא שבט"א וז"ש הללו את ה' כל גוים שבחוהו כל האומים כי גבר עלינו חסדו שפזרנו ועי"ז אנו מתקיימים ונמשך טובה להם שהיו לוקים ואמת ה' לעולם הללו יה שאמר דלא כליא שבטא וכתיב לא מאסתים וכו':

פסקה ו

דחה דחיתני לנפול וה' עזרני עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה. אפשר במ"ש רז"ל וה' הוא ובית דינו וכתב הרב ש"ך ז"ל עה"ת כי ביצ"מ נתמתק אלהים באחד יותר ונעשה אני ה' גימט' פ"ז. גם העניו כתבו ז"ל דשם י"ה שומרו. וז"ש כאלו מדבר לסט"א דחה דחיתני כמה דחיות. אך וה' הוא ובית דינו אפי' מדה"ד עזרני שנתמתק מדה"ד שם אלהים בא' יותר גימט' אני ה' כמספר עז"י. וגם וזמרת י"ה שמגן בעדי שם י"ה שאני עניו. ועי"ז ויהי לי לישועה:

ימין ה' רוממה ימין ה' עושה חיל. אפשר לרמוז ימין ה' גימט' קול כי על ידי התורה באה הגאולה כמשז"ל ע"פ גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם. כי ע"י התורה מתגברים החסדים והרחמים הרמוזים בימין ה'. ואז עשה אותיות שעה שהיא השכינה דבגאולה יש לה ב' שלישי אור דהם גימט' כדכד כמספר חו"ל כמ"ש הרמ"פ ז"ל במאורי אור ערך כדכ"ד:

פסקה ז

אודך כי עניתני ותהי לי לישועה. אפשר במשז"ל פ"ק דברכות יסורין ממרקין עונותיו של אדם. גם אמרו רז"ל שהצרה עצמה ממנה ומאליה תהיה התשועה וז"ש הכתוב עת צרה היא ליעקב וממנה יושע פי' וממנה מהצרה עצמה ימשך הישועה וז"ש וממכותיך ארפאך ממכותיך עצמם משם תעלה ארוכה ומרפא וז"ש אודך כי עניתני שהבא' עלי יסורין ואני מודה על היסורין כי הם מזבח כפרה ותהי לי לישועה העינוי עצמו היה לי לישועה. ומעין דוגמא אבן מאסו הבונים בת שבע שהיו אומרים שבאתי על אשת איש היתה לראש פנה שממנה יצא שלמה והוא בנה בית מנוחה להורות שנתכפר לי העון והיא מותרת לי דאין קטיגור נעשה סניגור מאת ה' היתה זאת שנזדמנה לי בת שבע שאם היתה אשה אחרת אוי מה היה לי שהקב"ה אמר מנסיבא לך בדבר שבערוה וברחמיו הרבים היה הנסיון בב"ש שהיא בת זוגי ולא שמש בה אוריה. וז"ש מאת ה' היתה זאת ולא אשת איש אחרת היא נפלאת בעינינו והוא פלא. א"נ אפשר היתה לראש פנה שהיא גלגול חוה מאת ה' היתה זאת כי חוה מעשה ידיו יתברך כי אני לצל"ע נכון צלע דייקא חוה שנבראת מהצלע וכמו שכתבנו בעניותנו במקום אחר בס"ד:
ויתכן לומר מה שאמרנו בהרחבה קצת בסגנון אחר במ"ש גדולה תשובה שזדונות נעשות כזכיות אם היא מאהבה וא"כ נמצא שהעונות עצמם שעשה עזר ומגן לבעל תשובה וז"ש אודך כי עניתני אני מודה על היסורין שהבאת וזו תשובה שלימה ובזה העונות נהפכו לזכיות ותהי לי לישועה שהעון עצמו הוא לי לישועה שנעשה זכות וזהו ועת צרה היא ליעקב וממנה מהצרה שבאה על עון בתשובה ממנה יושע שנעשית זכיות מהעונות וז"ש וממכותיך ארפאך והרי הוא כמבוא"ר. ואפשר לרמוז ממנה מהשכינה שתתחבר עם דודה בכח חכמה וש"ע נהורין וזה רמז יושע יוד חכמה לו' ת"ת ש"ע נהורין ויתרבה השפע והיא תשועת ישראל:

תוכן העניינים

פה אחד על הגדה של פסח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה